על ידי שחר* » 06 יולי 2017, 04:47
פוליאמוריה, מונוגמיה והאם אפשר להצדיק בגידה, כתבתי את זה כפוסט בפייסבוק ואני מביא את זה גם כאן.
בשיח על פוליאמוריה עולה פעמים רבות שאלת הקשר בין מונוגמיה ובגידה. היות ומונוגמיה היא ברירת המחדל בחברה אז אם מישהו נכנס ליחסים מבלי לברר לעצמו מה הוא באמת רוצה, או מבלי להיות לחלוטין מודע לאפשרויות אחרות אז זה אומר שהוא מתחייב אוטומטית לבלעדיות בקשר. היות והלחץ החברתי להיות מונוגמי הוא כל כך גדול, גם אם עולות אצל מישהו הסתייגויות בנושא, לא בטוח שיש לו סיכוי של ממש להתנגד. ומכיוון שהמונוגמיה מתגלה עבור רבים כקשה מנשוא ביחסים ארוכי טווח, אז אפשר לטעון שאם אדם בוגד זה קצת צפוי ואולי אפילו סביר ואי אפשר לשפוט אותו. הרי אם לאדם אין ברירה אלא לומר כן לסידור החברתי המקובל אז גם אי אפשר לבוא בטענות כלפי היושרה הפנימית שלו אם לאחר מכן הוא מתפתל וסוטה מהדרך אותה הוא לכאורה קיבל ולקח על עצמו. כנראה, מציעים הפוליאמורים, שמלכתחילה לא באמת התאים לו להיות מונוגמי אלא שזה נכפה עליו מכיוון שממילא אין לו אפשרות אחרת. ויתכן אפילו יותר מכך שהמונוגמיה היא ממש בסתירה לטבע האדם.
ונכון שהיחסים הפתוחים למינהם פותרים את כל עניין הבגידות בצורה קלה לכאורה כי אין את שאלת הבילעדיות, אבל לדעתי הסוגיה המהותית יותר בבגידה היא אחרת לגמרי והיא קשורה באיכות היחסים. בגידה הרי, יותר מאשר האקט עצמו, היא ההסתרה, השקר ומשבר האמון וזה תמיד קשור לדינאמיקה בין אנשים. משום כך, ולמרות שאנשים לא בהכרח בוחרים במונוגמיה מתוך מודעות, עדיין הייתי אומר שהסיבה המרכזית לבגידה היא תמיד בדינאמיקה שנוצרה ביחסים המסוימים. ושאלת איכות היחסים זו סוגיה שכמובן לא קשורה רק למונוגמיה. השאלה איך לעשות יחסים בצורה טובה זו שאלה שכולם צריכים להתמודד איתה באותה המידה מונגמים ופוליאמורים כאחד.
לכאורה בחברה המערבית, המודרנית, החילונית, יש אפשרות לשיח כנה וגלוי בתוך הזוגיות, אלא שאנחנו, כבני אדם, לא כל כך טובים בזה ואחר כך אנחנו נותנים לעצמנו הרבה תירוצים ללמה היחסים עולים על מסלול הרסני. ניקח לדוגמה דינאמיקה של בני זוג בתחילת היחסים סביב העניין הזה של מונוגמיה. נגיד שבתחילת הקשר הבחור שם לב לכך שהוא עדיין נמשך לאחרות למרות שהוא בקשר שהולך טוב ומספק אותו. אם הוא מעז להיות כנה, וחשוף ומעלה את זה בשיחה וכתגובה חוטף כאפה לפנים בדמות תגובה מאוד קנאית, קשה, היסטרית וכו אז כנראה שהוא לא יעלה את זה יותר. כלומר הוא ניסה להביא את הלבטים או החששות שלו והם נתקלו בתגובה שסוגרת אותו ולא מאפשרת לו להביא ולהביע את מי שהוא. אם גם שאר הניסיונות שלו לשיח כנה לא עולות יפה ובכל זאת הוא נשאר ביחסים ולכאורה מתחייב למונוגמיה, זה באמת נעשה מבלי שהבירור של התחושה שלו בעניין קיבלה מקום ויתכן מאוד שהבירור הפנימי שלו בעניין לא מיצה את עצמו. במקרה כזה יתכן שהוא מרגיש קצת במילכוד ושלא רואים אותו ולא מקבלים אותו כפי שהוא. אחר כך בהמשך היחסים אם הוא נכנס למצוקה מסוימת והפער הרגשי עם בת הזוג גדל ופתאום מתגלה מעשה בגידה אז ברור שהדינאמיקה בין בני הזוג קשורה לכך. אי אפשר שלא לקשור את מעשה הבגידה בין היתר לחוסר המודעות, חוסר התקשורת, חוסר הקבלה ובקיצור לדינאמיקה לא הכי מוצלחת שהייתה בקשר. בדיוק כמו הזוג מהספר של אליין דה בוטון למי שקרא (Alain de Botton: The coure of love) (הספר טוב אבל ההרצאות שלו ביו טיוב עוד יותר ולוקח פחות זמן מלקרוא ספר-:).
אבל כאשר יש פתיחות והקשבה אחד לשני אז אם משהו לא כל כך מתיישב לאחד מהם, זה יצוף ויעלה ויכול להיות מדובר. למשל באותו מקרה, בת הזוג יכולה להקשיב בלי להיכנס ללחץ. לתת לבן הזוג מקום. לקבל אותו ולהבין שככה הוא. אולי בת הזוג תחשוף את הקנאה שזה מעלה אצלה, את הקושי, את חוסר הביטחון, את רגשי הבדידות. בקיצור מתחיל שיח כנה ופתוח על מה באמת יש. על הפחדים על הלבטים. בדינאמיקה טובה כזאת אם בן זוג אחד מתחיל להיות במצוקה במונוגמיה זה לא מגיע כהפתעה זה הכל הדרגתי ושקוף ועל השולחן. הכל מדובר. הקשיים בהדרגה עולים, ונחשפים ומקבלים התייחסות. בן זוג יכול לבוא ולומר, משהו כאן לא עובד בשבילי. אם הפער בן בני הזוג גדל והם לא מצליחים לסגור אותו בהחלט יתכן שבסוף הם יאלצו להפרד אבל כנראה שהמרכיב של ׳׳מאחורי הגב׳׳ שבבסיס הבגידה לא יקרה.
בשורה התחתונה, אם בן הזוג שלי בגד בי יש לו הרבה הסברים שהו צריך לתת. למה הוא שיקר ורימה והסתיר וכו. אבל אם אני באמת רוצה להבין, ולא רק להאשים, כנראה אני גם צריך לשאול את עצמי מה בי לא איפשר את הדיאלוג. מה בי איים עליו כל כך עד כדי שהוא לא יכל לבוא אלי ולפתוח את ליבו לגבי מה שעובר עליו. האם כופפתי את ידו להסכים למונוגמיה נוקשה כשבעצם הוא לא ממש רצה בזה? האם הייתי קשוב לרחשי ליבו אותם ניסה להביא? מה הדינאמיקה ביחסים של זוג, כמובן שכמעט לעולם אי אפשר לדעת מבחוץ. אבל כמעט אין לי ספק שבדינאמיקה של זוג שחווה בגידה, משהו בשיח הישיר והכנה והמקבל היה חסר, ככול הנראה מההתחלה. וזה לא קשה להבין. בסופו של דבר בשביל שיח כנה ברמה גבוהה צריך הרבה אומץ, בגרות, סבלנות, קבלה, בטחון עצמי, אמון, כל כך הרבה דברים צריך ולא תמיד יש. אנחנו עדיין עובדים על זה. בקיצור אני לא בטוח שכל האשמה על כתפי המונוגמיה. אולי יש לה חלק אבל אי אפשר להפיל על המונוגמיה את חוסר היכולת שלנו לעשות יחסים בצורה טובה. זה עלינו.
מונו, פולי, איך שלא נקרא לזה, שנעלה ונצליח.
פוליאמוריה, מונוגמיה והאם אפשר להצדיק בגידה, כתבתי את זה כפוסט בפייסבוק ואני מביא את זה גם כאן.
בשיח על פוליאמוריה עולה פעמים רבות שאלת הקשר בין מונוגמיה ובגידה. היות ומונוגמיה היא ברירת המחדל בחברה אז אם מישהו נכנס ליחסים מבלי לברר לעצמו מה הוא באמת רוצה, או מבלי להיות לחלוטין מודע לאפשרויות אחרות אז זה אומר שהוא מתחייב אוטומטית לבלעדיות בקשר. היות והלחץ החברתי להיות מונוגמי הוא כל כך גדול, גם אם עולות אצל מישהו הסתייגויות בנושא, לא בטוח שיש לו סיכוי של ממש להתנגד. ומכיוון שהמונוגמיה מתגלה עבור רבים כקשה מנשוא ביחסים ארוכי טווח, אז אפשר לטעון שאם אדם בוגד זה קצת צפוי ואולי אפילו סביר ואי אפשר לשפוט אותו. הרי אם לאדם אין ברירה אלא לומר כן לסידור החברתי המקובל אז גם אי אפשר לבוא בטענות כלפי היושרה הפנימית שלו אם לאחר מכן הוא מתפתל וסוטה מהדרך אותה הוא לכאורה קיבל ולקח על עצמו. כנראה, מציעים הפוליאמורים, שמלכתחילה לא באמת התאים לו להיות מונוגמי אלא שזה נכפה עליו מכיוון שממילא אין לו אפשרות אחרת. ויתכן אפילו יותר מכך שהמונוגמיה היא ממש בסתירה לטבע האדם.
ונכון שהיחסים הפתוחים למינהם פותרים את כל עניין הבגידות בצורה קלה לכאורה כי אין את שאלת הבילעדיות, אבל לדעתי הסוגיה המהותית יותר בבגידה היא אחרת לגמרי והיא קשורה באיכות היחסים. בגידה הרי, יותר מאשר האקט עצמו, היא ההסתרה, השקר ומשבר האמון וזה תמיד קשור לדינאמיקה בין אנשים. משום כך, ולמרות שאנשים לא בהכרח בוחרים במונוגמיה מתוך מודעות, עדיין הייתי אומר שהסיבה המרכזית לבגידה היא תמיד בדינאמיקה שנוצרה ביחסים המסוימים. ושאלת איכות היחסים זו סוגיה שכמובן לא קשורה רק למונוגמיה. השאלה איך לעשות יחסים בצורה טובה זו שאלה שכולם צריכים להתמודד איתה באותה המידה מונגמים ופוליאמורים כאחד.
לכאורה בחברה המערבית, המודרנית, החילונית, יש אפשרות לשיח כנה וגלוי בתוך הזוגיות, אלא שאנחנו, כבני אדם, לא כל כך טובים בזה ואחר כך אנחנו נותנים לעצמנו הרבה תירוצים ללמה היחסים עולים על מסלול הרסני. ניקח לדוגמה דינאמיקה של בני זוג בתחילת היחסים סביב העניין הזה של מונוגמיה. נגיד שבתחילת הקשר הבחור שם לב לכך שהוא עדיין נמשך לאחרות למרות שהוא בקשר שהולך טוב ומספק אותו. אם הוא מעז להיות כנה, וחשוף ומעלה את זה בשיחה וכתגובה חוטף כאפה לפנים בדמות תגובה מאוד קנאית, קשה, היסטרית וכו אז כנראה שהוא לא יעלה את זה יותר. כלומר הוא ניסה להביא את הלבטים או החששות שלו והם נתקלו בתגובה שסוגרת אותו ולא מאפשרת לו להביא ולהביע את מי שהוא. אם גם שאר הניסיונות שלו לשיח כנה לא עולות יפה ובכל זאת הוא נשאר ביחסים ולכאורה מתחייב למונוגמיה, זה באמת נעשה מבלי שהבירור של התחושה שלו בעניין קיבלה מקום ויתכן מאוד שהבירור הפנימי שלו בעניין לא מיצה את עצמו. במקרה כזה יתכן שהוא מרגיש קצת במילכוד ושלא רואים אותו ולא מקבלים אותו כפי שהוא. אחר כך בהמשך היחסים אם הוא נכנס למצוקה מסוימת והפער הרגשי עם בת הזוג גדל ופתאום מתגלה מעשה בגידה אז ברור שהדינאמיקה בין בני הזוג קשורה לכך. אי אפשר שלא לקשור את מעשה הבגידה בין היתר לחוסר המודעות, חוסר התקשורת, חוסר הקבלה ובקיצור לדינאמיקה לא הכי מוצלחת שהייתה בקשר. בדיוק כמו הזוג מהספר של אליין דה בוטון למי שקרא (Alain de Botton: The coure of love) (הספר טוב אבל ההרצאות שלו ביו טיוב עוד יותר ולוקח פחות זמן מלקרוא ספר-:).
אבל כאשר יש פתיחות והקשבה אחד לשני אז אם משהו לא כל כך מתיישב לאחד מהם, זה יצוף ויעלה ויכול להיות מדובר. למשל באותו מקרה, בת הזוג יכולה להקשיב בלי להיכנס ללחץ. לתת לבן הזוג מקום. לקבל אותו ולהבין שככה הוא. אולי בת הזוג תחשוף את הקנאה שזה מעלה אצלה, את הקושי, את חוסר הביטחון, את רגשי הבדידות. בקיצור מתחיל שיח כנה ופתוח על מה באמת יש. על הפחדים על הלבטים. בדינאמיקה טובה כזאת אם בן זוג אחד מתחיל להיות במצוקה במונוגמיה זה לא מגיע כהפתעה זה הכל הדרגתי ושקוף ועל השולחן. הכל מדובר. הקשיים בהדרגה עולים, ונחשפים ומקבלים התייחסות. בן זוג יכול לבוא ולומר, משהו כאן לא עובד בשבילי. אם הפער בן בני הזוג גדל והם לא מצליחים לסגור אותו בהחלט יתכן שבסוף הם יאלצו להפרד אבל כנראה שהמרכיב של ׳׳מאחורי הגב׳׳ שבבסיס הבגידה לא יקרה.
בשורה התחתונה, אם בן הזוג שלי בגד בי יש לו הרבה הסברים שהו צריך לתת. למה הוא שיקר ורימה והסתיר וכו. אבל אם אני באמת רוצה להבין, ולא רק להאשים, כנראה אני גם צריך לשאול את עצמי מה בי לא איפשר את הדיאלוג. מה בי איים עליו כל כך עד כדי שהוא לא יכל לבוא אלי ולפתוח את ליבו לגבי מה שעובר עליו. האם כופפתי את ידו להסכים למונוגמיה נוקשה כשבעצם הוא לא ממש רצה בזה? האם הייתי קשוב לרחשי ליבו אותם ניסה להביא? מה הדינאמיקה ביחסים של זוג, כמובן שכמעט לעולם אי אפשר לדעת מבחוץ. אבל כמעט אין לי ספק שבדינאמיקה של זוג שחווה בגידה, משהו בשיח הישיר והכנה והמקבל היה חסר, ככול הנראה מההתחלה. וזה לא קשה להבין. בסופו של דבר בשביל שיח כנה ברמה גבוהה צריך הרבה אומץ, בגרות, סבלנות, קבלה, בטחון עצמי, אמון, כל כך הרבה דברים צריך ולא תמיד יש. אנחנו עדיין עובדים על זה. בקיצור אני לא בטוח שכל האשמה על כתפי המונוגמיה. אולי יש לה חלק אבל אי אפשר להפיל על המונוגמיה את חוסר היכולת שלנו לעשות יחסים בצורה טובה. זה עלינו.
מונו, פולי, איך שלא נקרא לזה, שנעלה ונצליח.