על ידי ג'ינ_ג'ית* » 04 נובמבר 2008, 10:56
הממאני חושבת שמעבר לחינוך, שוב, יש את המרכיב הגנטי ואת המרכיב האישיותי האינדיבידואלי של הילד..
למשל, אני וחברה גדלנו פחות או יותר באותם הבתים. שתינו ממשפחות מרוקאיות רבות משתתפים, בשני הבתים היה תמיד המון אוכל והמון ממתקים, תמיד ללא הגבלה, לשתינו היו אחים ואחיות גדולים (שלא ממש התחרו על המשאבים) ושתינו יצאנו שונות לגמרי:
אני משוגעת על מתוק אז והיום. ואם זה לא מספיק לאבא שלי שנים רבות היתה מכולת או חנות ירקות... מה שאומר שלא רק שהייתי אוכלת אלא הייתי מארגנת מחסנים בבית, וגם פירות רבים מדי זה לא להיט. למרות זאת מעולם לא הייתי ילדה/נערה עודפת משקל, מה שאומר שוויסתתי נכון
למרות הנטייה האישית לגרגרנות ומעולם לא היו לי בעיות אכילה, למרות שלרוב חברותיי היתה תדמית גוף איומה, ונסיון היסטרי בדיאטות (בבתים שכשאני חושבת על זה עכשיו היו מאוד "מאוזנים" עם אמא שמטיפה לשמירה וכאלה, מה שלא היה אצלי טוב שכך)
מעניין שרק בצבא על החלבה/טוסטים/וכל מה שבשקם שמנתי וקיבלתי את מתנת האובר טריגילצרידים, עד אז הכל היה תקין מלבד שני חורים בודדים בשיניים (עד גיל 23!)
לעומת זאת, חברתי הנ"ל , "נגמלה" ממתוקים בשנות העשרה, היא היתה צוחקת על אוהבי המתוק שהם נתקעו בילדות (מאיפה התיאוריה המשונה הזו שרק ילדים נמשכים למתוק מתוק הזה) תמיד שמרה על משקל יציב, תמיד אכלה בכמויות מדודות גם מזונות אחרים (ושוב שתינו גדלנו באותו בית, כזה שהיה בו שפע מהכל וניתן היה לאכול בשלוש בבוקר סטייק ובצהריים מילקי והרבה מהכל).
לכן, אני חושבת, שכמו בשאר התחומים, כל אם מכירה את ילדיה. ישנם כאלו שבאופיים יותר מדודים, לאו דווקא רק באוכל, אלא בכלל, ילדים יותר מאוזנים נקרא לזה , ואלו יכולים לחיות בשלום גם עם בית עמוס דברי מתיקה בלי להיגרר להרעלות מזון...
ויש כמוני שגם בבגרותי ולא רק בענייני מתוקים או מזון אלא בכלל אוהבת הכל או כלום ואני יודעת בוודאות שלכמותי מוטב מאוד לא להציב גבולות בייחוד בנושאים הקשורים לטעם ותשוקה וריח כי זה רק מגביר את התשוקה את המוטיבציה להשיג ממנה עוד. ולשכמותי כדאי גם כדאי להגביל את כמות המוצרים האלה בבית כי המוצרים של היום הרבה הרבה יותר מפתים, לדעתי גם רעילים ועמוסים בקלוריות מבעבר (בעבר, קלח תירס או מלבי נחשבו חטיף, בעברבמבה לא הגיעה עם פוגים וקולה לא הפכה למוצר יסוד בכל בית כתוצאה מתרבות המקדונלדס ושות').
אין לי ספק שאם היו מציבים לי גבולות הייתי אוכלת בחוץ פי ארבע יותר שלא לדבר על הפעם ההיא שקרטון המתוקים נגמר ופשוט לקחתי מאמא שלי 100 שח מהארנק (פספוסה בת 4 הייתי. אפשר לומר שגנבתי
) והלכתי לקנות לבד (הגרוזיני במכולת התפוצץ מצחוק ונתן לי ארטיק מתנה. איפה הדפים על איך חוסכים וחרות כלכלית איפה, תשלחו את הילדים, זה למתקדמים). בפעמים אחרות פשוט רשמתי במכולת ולא היה אכפת לי כמה ולמה. ושוב, למרות זאת ולמרות שברור לי שאכלתי ממתקים יותר מילד ממוצע, לא שמנתי, לא סבלתי מבעיות שיניים חריגות ואפילו עוד פחות מזה, וכן הלאה.
הייתי שולטת בעצמי כאמא לא להכניס הרבה ממתקים לבית עם ילדים מהזן השני.
לילדים מהזן הראשון יש להם לרוב יכולת וויסות מופלאה. במו עיניי ראיתי כאלה יוצורים חמודים שממש לא מדברים בשפה שלי ושם הייתי מכניסה ממתקים באופן חופשי כי ראיתי לנגד עיניי לא במשפחה אחת ולא בשתים איך הם חיים בסנכרון יפה ביחס לנושא הזה.
בכל מקרה, לא הייתי מציבה גבולות לאף ילד לא משנה מה האופי שלו ונטייתו הבסיסית לאוכל גבולות ומתוקים. גבולות בעניינים של תשוקה פיזית של ממש, כשהמוצרים נמצאים מעבר לדלת הארון, בעיניי גובלים בהתעללות. מבוגרים רבים (אם אל כולם) מתקשים בהצבת גבולות לעצמם וזאת למרות המודעות לבעיות בריאותיות למרות אוך הרוח הבוגר וכן הלאה. ילד בעיניי, לא צריך לחיות בבית שנוא כזה תמיד מחזיק אותו על בלימה. כשאין הרבה בבית (כלומר, יומיים אחרי הקנייה בסופר זה נגמר), אז גם ההתמודדות סביב הסיפור הזה קלה יותר שלא לדבר על החינוך לצרוך פחות מהג'אנק כמשפחה ולא רק כילד.
אבל לי אין את הדילמה הזו. עם אמהות כמוני גם ככה לא יישארו ממתקים בבית
הצעה נוספת, לעניין הנזקים לא רק שיניים, לתזונה ובכלל (מעבר לסינון הכמויות שנכנסות בדלת הבית) היא להגביר את הפעילות הגופנית היזומה לילדים מגיל קטן. גם בעניין הזה יש נטייה גנטית וגם חינוך סביבתי. אני נולדתי למשפחה עייפולה אבל בדור שלנו, היו המון משחקי כדור (הקפות, מחניים וכו'), הורים לא הקפיצו ילדים לבי"ס או לחברים, וטיולים שנתיים היו טיולים,לא ביקור במפעל שוקולד ודיסקוטק בערב. לכן אני בטוחה שהמסגרת הספורטיבית המתמדת הזו עשתה לכולנו טוב. גיסתי מצאה לעניין הזה פתרון, היא רושמת את הבנות כל שנה לחוג פיזי אחד לבחירתן (בלט, ג'ודו, טניס, שחייה, רכיבה על סוסים וכן הלאה, והיא בהחלט יכולה לזקוף ליוזמה שלה את חיבתן המושרשת ליותר תנועה, כי מאחי לא תבוא הישועה
).
<ג'ינג'ית בדיאטה כבר שבוע, בלי שוקולד, מטוגנים ביסליבמבה, ומנוי שבועי אצל 'הקולה מבגדד' על כל הפירות המסוכרים, הגומי בטעמים, שוקולדים במשקל, פטיפורים, חלבות ופיצוחים ... (טוב, מותר להתאבל..) רק כרוב וכרוב וכרובית ופריכית. טאצ' ווד ובלי עין הרע>
הממאני חושבת שמעבר לחינוך, שוב, יש את המרכיב הגנטי ואת המרכיב האישיותי האינדיבידואלי של הילד..
למשל, אני וחברה גדלנו פחות או יותר באותם הבתים. שתינו ממשפחות מרוקאיות רבות משתתפים, בשני הבתים היה תמיד המון אוכל והמון ממתקים, תמיד ללא הגבלה, לשתינו היו אחים ואחיות גדולים (שלא ממש התחרו על המשאבים) ושתינו יצאנו שונות לגמרי:
אני משוגעת על מתוק אז והיום. ואם זה לא מספיק לאבא שלי שנים רבות היתה מכולת או חנות ירקות... מה שאומר שלא רק שהייתי אוכלת אלא הייתי מארגנת מחסנים בבית, וגם פירות רבים מדי זה לא להיט. למרות זאת מעולם לא הייתי ילדה/נערה עודפת משקל, מה שאומר שוויסתתי נכון [b]למרות הנטייה האישית לגרגרנות[/b] ומעולם לא היו לי בעיות אכילה, למרות שלרוב חברותיי היתה תדמית גוף איומה, ונסיון היסטרי בדיאטות (בבתים שכשאני חושבת על זה עכשיו היו מאוד "מאוזנים" עם אמא שמטיפה לשמירה וכאלה, מה שלא היה אצלי טוב שכך)
מעניין שרק בצבא על החלבה/טוסטים/וכל מה שבשקם שמנתי וקיבלתי את מתנת האובר טריגילצרידים, עד אז הכל היה תקין מלבד שני חורים בודדים בשיניים (עד גיל 23!)
לעומת זאת, חברתי הנ"ל , "נגמלה" ממתוקים בשנות העשרה, היא היתה צוחקת על אוהבי המתוק שהם נתקעו בילדות (מאיפה התיאוריה המשונה הזו שרק ילדים נמשכים למתוק מתוק הזה) תמיד שמרה על משקל יציב, תמיד אכלה בכמויות מדודות גם מזונות אחרים (ושוב שתינו גדלנו באותו בית, כזה שהיה בו שפע מהכל וניתן היה לאכול בשלוש בבוקר סטייק ובצהריים מילקי והרבה מהכל).
לכן, אני חושבת, שכמו בשאר התחומים, כל אם מכירה את ילדיה. ישנם כאלו שבאופיים יותר מדודים, לאו דווקא רק באוכל, אלא בכלל, ילדים יותר מאוזנים נקרא לזה , ואלו יכולים לחיות בשלום גם עם בית עמוס דברי מתיקה בלי להיגרר להרעלות מזון...
ויש כמוני שגם בבגרותי ולא רק בענייני מתוקים או מזון אלא בכלל אוהבת הכל או כלום ואני יודעת בוודאות שלכמותי מוטב מאוד לא להציב גבולות בייחוד בנושאים הקשורים לטעם ותשוקה וריח כי זה רק מגביר את התשוקה את המוטיבציה להשיג ממנה עוד. ולשכמותי כדאי גם כדאי להגביל את כמות המוצרים האלה בבית כי המוצרים של היום הרבה הרבה יותר מפתים, לדעתי גם רעילים ועמוסים בקלוריות מבעבר (בעבר, קלח תירס או מלבי נחשבו חטיף, בעברבמבה לא הגיעה עם פוגים וקולה לא הפכה למוצר יסוד בכל בית כתוצאה מתרבות המקדונלדס ושות').
אין לי ספק שאם היו מציבים לי גבולות הייתי אוכלת בחוץ פי ארבע יותר שלא לדבר על הפעם ההיא שקרטון המתוקים נגמר ופשוט לקחתי מאמא שלי 100 שח מהארנק (פספוסה בת 4 הייתי. אפשר לומר שגנבתי :-0 ) והלכתי לקנות לבד (הגרוזיני במכולת התפוצץ מצחוק ונתן לי ארטיק מתנה. איפה הדפים על איך חוסכים וחרות כלכלית איפה, תשלחו את הילדים, זה למתקדמים). בפעמים אחרות פשוט רשמתי במכולת ולא היה אכפת לי כמה ולמה. ושוב, למרות זאת ולמרות שברור לי שאכלתי ממתקים יותר מילד ממוצע, לא שמנתי, לא סבלתי מבעיות שיניים חריגות ואפילו עוד פחות מזה, וכן הלאה.
הייתי שולטת בעצמי כאמא לא להכניס הרבה ממתקים לבית עם ילדים מהזן השני.
לילדים מהזן הראשון יש להם לרוב יכולת וויסות מופלאה. במו עיניי ראיתי כאלה יוצורים חמודים שממש לא מדברים בשפה שלי ושם הייתי מכניסה ממתקים באופן חופשי כי ראיתי לנגד עיניי לא במשפחה אחת ולא בשתים איך הם חיים בסנכרון יפה ביחס לנושא הזה.
בכל מקרה, לא הייתי מציבה גבולות לאף ילד לא משנה מה האופי שלו ונטייתו הבסיסית לאוכל גבולות ומתוקים. גבולות בעניינים של תשוקה פיזית של ממש, כשהמוצרים נמצאים מעבר לדלת הארון, בעיניי גובלים בהתעללות. מבוגרים רבים (אם אל כולם) מתקשים בהצבת גבולות לעצמם וזאת למרות המודעות לבעיות בריאותיות למרות אוך הרוח הבוגר וכן הלאה. ילד בעיניי, לא צריך לחיות בבית שנוא כזה תמיד מחזיק אותו על בלימה. כשאין הרבה בבית (כלומר, יומיים אחרי הקנייה בסופר זה נגמר), אז גם ההתמודדות סביב הסיפור הזה קלה יותר שלא לדבר על החינוך לצרוך פחות מהג'אנק כמשפחה ולא רק כילד.
אבל לי אין את הדילמה הזו. עם אמהות כמוני גם ככה לא יישארו ממתקים בבית :-D
הצעה נוספת, לעניין הנזקים לא רק שיניים, לתזונה ובכלל (מעבר לסינון הכמויות שנכנסות בדלת הבית) היא להגביר את הפעילות הגופנית היזומה לילדים מגיל קטן. גם בעניין הזה יש נטייה גנטית וגם חינוך סביבתי. אני נולדתי למשפחה עייפולה אבל בדור שלנו, היו המון משחקי כדור (הקפות, מחניים וכו'), הורים לא הקפיצו ילדים לבי"ס או לחברים, וטיולים שנתיים היו טיולים,לא ביקור במפעל שוקולד ודיסקוטק בערב. לכן אני בטוחה שהמסגרת הספורטיבית המתמדת הזו עשתה לכולנו טוב. גיסתי מצאה לעניין הזה פתרון, היא רושמת את הבנות כל שנה לחוג פיזי אחד לבחירתן (בלט, ג'ודו, טניס, שחייה, רכיבה על סוסים וכן הלאה, והיא בהחלט יכולה לזקוף ליוזמה שלה את חיבתן המושרשת ליותר תנועה, כי מאחי לא תבוא הישועה ;-) ).
<ג'ינג'ית בדיאטה כבר שבוע, בלי שוקולד, מטוגנים ביסליבמבה, ומנוי שבועי אצל 'הקולה מבגדד' על כל הפירות המסוכרים, הגומי בטעמים, שוקולדים במשקל, פטיפורים, חלבות ופיצוחים ... (טוב, מותר להתאבל..) רק כרוב וכרוב וכרובית ופריכית. טאצ' ווד ובלי עין הרע>