זה נשמע קצת, כאילו את אוהבת את הכאב הזה, רוצה אותו.
אבל נשמע שאת לא מעוניינת לשמוע שום דבר שיעזור לך להקל על הכאב הזה, אולי להמנע ממנו.
מאוד הייתי רוצה לענות לך "כן" או "כן, אבל", כדי לא להישמע תוקפנית או שלילית. אבל מה שכתבת פשוט לא שייך אלי.
אולי היה לי יותר נוח אם הית מנסחת את מה שכתבת כשאלה ולא כאבחנה, ואז הייתי יכולה לענות לך בחביבות.
אני מפנה אותך למה שכתבתי רק תגובה אחת מעליך:
ומשהו בי אכן שיחרר את החוויה אחרי שכתבתי אותה וקיבלתי תגובות מחזקות ואוהדות
וגם
_ואני לא כל-כך רוצה שהדף הזה יהפך לדיון על מה אפשר לעשות כדי שהלידה לא תכאב, כי אני חושבת שיש בזה משהו מסמא-עיניים (כמו שכתבתי) ואני כן רוצה שיהיה מקום שיוציא קול צלול שאומר - זה כואב, באופן שלא ניתן לתיאור, ולהרבה נשים בהרבה לידות - זה מאוד כואב.
פשוט בשביל לשחרר את הציפיה "להיות מאלה שמצליחות להתגבר על הכאב" או את האכזבה מעצמי שאני לא מצליחה להתמודד עם הכאב כמו שנדמה לי שאחרות מצליחות._
אולי יש מקום לדיון שאת מציעה ומבקשת, אבל לא כאן. אני מזכירה לך שגם אני לא קיימת רק בדף הזה ורק במילים שנכתבו כאן.
כאן זה בשבילי המקום להגיד - פוס, כל מה שאמרו לי על הניסיון להתמודד עם כאב-הלידה עימעם את העובדה האמיתית והכואבת לגביו - שהוא קיים ושהוא מטורף. אל תתאכזבו כמו שאני התאכזבתי כשגיליתי שאני לא יכולה להתמודד איתו - כי זה לא רק אתן, גם לי זה קרה.
לאמירה הזאת אין מקום אחר, אין בית. אז כאן זה הבית שלה. ואין טעם ליפות אותה בכחל ושרק רק כדי שהקוראות תרגשנה טוב יותר. בשביל זה יש דפים (רבים, רבים) אחרים.
הייתי שמחה אם הפרקים הרלוונטיים אצל אילנה שמש או ג'נט בלאסקאס היו פותחים במשפט: "כאב הלידה הוא כאב חזק ביותר ורוב הניסיונות להפיגו או להתמודד איתו עובדים באופן חלקי בלבד", לפני התיאורים האחרים שגורמים לך לחשוב שאם רק תתרגלי הרבה יוגה בשנים שלפני ההריון או שתלמדי להתמודד עם הפחדים שלך (תרגלתי, לימדתי) אז תתמודדי היטב גם עם הלידה.
אני רוצה להיות בהירה יותר: אני לא אוהבת כאב, אני לא נהנית ממנו, לא נהנתי מכך שעברתי אותו ולא נהנתי לספר על-כך.
הניסיון לעשות פסיכולוגיזציה של החוויה שלי
מקטין אותי ואת הכאב שלי למקום שאומר: "לך כאב כל-כך בגלל ש... (רצית את זה ברמה לא-מודעת שמתגלה במה שאת כותבת), אבל זה יכול היה להיות אחרת אם..."
אז לא - זה כאב לי נורא כי זה כואב נורא. לא הייתי מוכנה לזה כי לא אמרו לי כמה זה כואב באמת. זה לא כואב ככה רק לי אלא לרוב הנשים. זה לא כואב ככה רק בימינו אלא גם בימי קדם ("בעצב תלדי בנים"?). הייתי מאוכזבת מאופן ההתמודדות שלי כי אמרו לי שאפשר להפוך את הכאב לאורגזמה או לגלים של ים, חשבתי שאני גדולה מהכאב וגיליתי שלא. חשבתי שזה אומר שאני לא בסדר.
אבל בעצם - אני בסדר גמור, תודה.
~ומקדימה תרופה קטנה: אני לא מתנגדת כל-כך למה שכתבת בגלל התוכן, הוא לא נוגע לי. אני מתנגדת לניסיון ללמוד עלי משהו מזה שכאב לי. לרוב הנשים כואב. אולי כל מה שאפשר ללמוד מזה זה שאני אישה.
ולמי שמבקשת לעשות זאת: שימו לב שכשאתן עושות את זה אתן מזלזלות בחוויה של מי שעומדת מולכן. בואו נשאיר את הדף הזה בשביל החוויה ודפים כמו
את יולדת כמו שאת חיה בשביל ניתוחים וניתוחי-ניתוחים על מי שיודעת ולא יודעת ללדת היטב/יפה/בלי סבל.~
[ולהשלמת ההנאה, המרגיעון שלי בתגובה הזאת היה: קושי אינו בהכרח סבל]