על ידי אמא_ל_5* » 29 נובמבר 2004, 08:42
שרופא יהיה מודע לכך שלא כל הבעיות הן פיסיולוגיות בלבד, ולכן הן לצורת ההתייחסות שלו למטופל יש השפעה ישירה ומוכחת על בריאותו,
הנושא הזה הוא חלק חשוב מאד בהתמחותו של רופא משפחה. עד כדי כך, שאני שוכחת שלא כך הדבר בהתמחויות אחרות. מבחינתי, ולדעתי כך זה אצל כל מומחה לרפואת משפחה שעבר התמחות בארץ, זה מובן מאליו. הנושא הזה נידון רבות מאד הספרות של רפואת המשפחה, ויש אפילו ביטוי "הרופא כתרופה". יש נושא שלם בהתמחות ברפואת המשפחה הנקרא "המודל הביו-פסיכו-סוציאלי", לומדים על המשפחה כחלק מהחולה, מחזור חיים של משפחה (חתונה -ילד ראשון - ילדים נוספים - ילד ראשון עוזב את הבית- הקן הריק, והשפעת כל שלב על הפרטים במשפחה), מצבי עקה (סטרס) במשפחה (חולי, מות, גרושים), משפחות שונות מהרגיל וכו'. ולומדים גם איך ראוי לשוחח עם חולה, כולל למשל צילום בוידאו של פגישות עם מטופלים אמיתיים (בהסכמתם כמובן), וגם עם משחקי תפקידים. ואחר כך ניתוח בקבוצה של המפגש רופא-מטופל.
אין ספק שקשה לעיתים ביום עמוס של 30 חולי שפעת בחדר ההמתנה להתייחס תמיד בצורה כוללנית, ולא רק לבדוק גרון, אזניים וריאות. אבל יש גם ימים אחרים, בהם אני זוכה לשמוע סיפורים על הילדים והנכדים, על ההורים שנפטרו לפני עשרות שנים ועל החיים בכלל. כל זה יוצר מערכות יחסים מורכבות ומעניינות ביני לבין המטופלים שלי.
לא כולם כמובן - יש הרבה אנשים שבאים לרופא למטרה מוגדרת וקצרה, ואין להם כל עיניין לפתח "מערכת יחסים" עם הרופא. וזה כמובן בסדר גמור, והחשוב הוא לדעת לגלות מה כל מטופל היה רוצה, ולקוות שלא טועים (וגם זה קורה).
יש אנשים שונים שבוחרים להיות רופאים, ומסיבות שונות. אני אישית מאד אוהבת את מגע האנושי, השיחות. ויש גם רופאים שאוהבים את הצד המדעי, הטכני. וגם זה חשוב. יש מצבים ברפואה שאין כל ברירה - צריך מדע מתקדם, טיפולים וניתוחים מתוחכמים ביותר.
וסיפור קטן, למי שעוד יש כוח לקרוא: כשהייתי סטודנטית צעירה עבדתי עם רופא נשים מוכר וידוע כמזכירה במרפאה הפרטית. הוא היה מבוקש ביותר, וחיכו לו זמן רב. הוא היה מאד אנושי וסבלני. אבל סיפרו שלא היה הכי הכי טוב בניתוחים וטיפולי פוריות.
במרפאה ליד עבד רופא נשים אחר, מעולה, מנתח מצוין, מעודכן ביותר מבחינת טיפולי פוריות, אך חסר סבלנות, ולא מאד אנושי.
וגם לו היתה מרפאה מפוצצת, עם תורים אורכים מאד.
עקב שעות ההמתנה הארוכות (נשים חיכו לעיתים 2-3 שעות כדי להכנס, אצל שני הרופאים) יצא לי לשוחח רבות עם הנשים (חדרי ההמתנה היו משפותפים לשני הרופאים).
והיו כאלה שאמרו שבשום אופן לא היו הולכות לרופא השני (הפחות אנושי) כי החשוב ביותר עבורן זה האנושיות והסבלנות, ואחרות שאמרו שבכלל לא איכפת להן שהרופא אנטיפט, העיקר שיהיה מעולה טכנית.
כמובן שעדיף שרופא יהיה הכל - גם מעולה, גם אנושי, גם סבלני - אבל למרבה הצער העולם לא מושלם...
[u]שרופא יהיה מודע לכך שלא כל הבעיות הן פיסיולוגיות בלבד, ולכן הן לצורת ההתייחסות שלו למטופל יש השפעה ישירה ומוכחת על בריאותו,[/u]
הנושא הזה הוא חלק חשוב מאד בהתמחותו של רופא משפחה. עד כדי כך, שאני שוכחת שלא כך הדבר בהתמחויות אחרות. מבחינתי, ולדעתי כך זה אצל כל מומחה לרפואת משפחה שעבר התמחות בארץ, זה מובן מאליו. הנושא הזה נידון רבות מאד הספרות של רפואת המשפחה, ויש אפילו ביטוי "הרופא כתרופה". יש נושא שלם בהתמחות ברפואת המשפחה הנקרא "המודל הביו-פסיכו-סוציאלי", לומדים על המשפחה כחלק מהחולה, מחזור חיים של משפחה (חתונה -ילד ראשון - ילדים נוספים - ילד ראשון עוזב את הבית- הקן הריק, והשפעת כל שלב על הפרטים במשפחה), מצבי עקה (סטרס) במשפחה (חולי, מות, גרושים), משפחות שונות מהרגיל וכו'. ולומדים גם איך ראוי לשוחח עם חולה, כולל למשל צילום בוידאו של פגישות עם מטופלים אמיתיים (בהסכמתם כמובן), וגם עם משחקי תפקידים. ואחר כך ניתוח בקבוצה של המפגש רופא-מטופל.
אין ספק שקשה לעיתים ביום עמוס של 30 חולי שפעת בחדר ההמתנה להתייחס תמיד בצורה כוללנית, ולא רק לבדוק גרון, אזניים וריאות. אבל יש גם ימים אחרים, בהם אני זוכה לשמוע סיפורים על הילדים והנכדים, על ההורים שנפטרו לפני עשרות שנים ועל החיים בכלל. כל זה יוצר מערכות יחסים מורכבות ומעניינות ביני לבין המטופלים שלי.
לא כולם כמובן - יש הרבה אנשים שבאים לרופא למטרה מוגדרת וקצרה, ואין להם כל עיניין לפתח "מערכת יחסים" עם הרופא. וזה כמובן בסדר גמור, והחשוב הוא לדעת לגלות מה כל מטופל היה רוצה, ולקוות שלא טועים (וגם זה קורה).
יש אנשים שונים שבוחרים להיות רופאים, ומסיבות שונות. אני אישית מאד אוהבת את מגע האנושי, השיחות. ויש גם רופאים שאוהבים את הצד המדעי, הטכני. וגם זה חשוב. יש מצבים ברפואה שאין כל ברירה - צריך מדע מתקדם, טיפולים וניתוחים מתוחכמים ביותר.
וסיפור קטן, למי שעוד יש כוח לקרוא: כשהייתי סטודנטית צעירה עבדתי עם רופא נשים מוכר וידוע כמזכירה במרפאה הפרטית. הוא היה מבוקש ביותר, וחיכו לו זמן רב. הוא היה מאד אנושי וסבלני. אבל סיפרו שלא היה הכי הכי טוב בניתוחים וטיפולי פוריות.
במרפאה ליד עבד רופא נשים אחר, מעולה, מנתח מצוין, מעודכן ביותר מבחינת טיפולי פוריות, אך חסר סבלנות, ולא מאד אנושי.
וגם לו היתה מרפאה מפוצצת, עם תורים אורכים מאד.
עקב שעות ההמתנה הארוכות (נשים חיכו לעיתים 2-3 שעות כדי להכנס, אצל שני הרופאים) יצא לי לשוחח רבות עם הנשים (חדרי ההמתנה היו משפותפים לשני הרופאים).
והיו כאלה שאמרו שבשום אופן לא היו הולכות לרופא השני (הפחות אנושי) כי החשוב ביותר עבורן זה האנושיות והסבלנות, ואחרות שאמרו שבכלל לא איכפת להן שהרופא אנטיפט, העיקר שיהיה מעולה טכנית.
כמובן שעדיף שרופא יהיה הכל - גם מעולה, גם אנושי, גם סבלני - אבל למרבה הצער העולם לא מושלם...