על ידי סבתא_לשמונה* » 26 אפריל 2006, 13:13
שמחתי לדעת שאינני משעממת אותך - אם כן, פשוט תגידי.
משפחתי מצד אימי כבר בארץ בערך מ - 1830(!), כלומר כמה דורות, מעל 150 שנה. המוצא הוא אוקראיני ובילורוסי אבל היו בודדים שנשארו והושמדו. אבי עלה לארץ מאוקראינה ב - 1921 בגיל 17 כחלוץ בעלייה השלישית. לאחר המלחמה התברר שכמעט כל המשפחה הושמדה, חוץ מאחות אחת ובנותיה. כיום הם כבר למעלה מ - 10 שנים בארץ, שלושה דורות שהסתגלו מצויין. אחותו, דודתי, נפטרה כאן בשיבה טובה.
הסיפור הוא של בנזוגי, אוד מוצל מאש, יחיד ממשפחתו, הגיע לארץ עם עליית הנוער כמעפיל עוד לפני קום המדינה. לאחר שפרש לגימלאות כתב את זכרונותיו לפי בקשת הילדים והוא מדריך מוסמך מטעם "יד ושם". הזכרונות נמצאים בכתב ובקלטת ב"יד ושם" ובקלטת אצל סטיבן ספילברג. הילדים לא גדלו אצלנו בצל השואה וגם לא בצל שתיקה טומנת סוד וכאשר רצו לשאול תמיד קיבלו תשובה.היו בבית זכרונות רבים ישראליים כל כך - אבי איש ההגנה, אימי בת העיר העתיקה, בנזוגי לוחם עוד ממלחמת השחרור בפלמ"ח כך שספגו ממעיינות רבים.
בנזוגי נשבע שכף רגלו לא תדרוך על האדמה הארורה ההיא ואינו נוסע, אנחנו גם לא נוסעים לגרמניה או לאוסטריה. הוא אומר שאינו רוצה לראות את המוזיאון בלי האנשים,(הוא מתכוון למחנות המשוקמים), אבל בני הדור השני שלנו וחמישה הנכדים הגדולים כבר ביקרו וגם קראו באושוויץ בקול לחבריהם קטעים מזכרונות סבם.
לדעתי האישית, הביקורים בפולין חשובים, במיוחד כאשר כבר אין כמעט ניצולים שיספרו את הסיפור. פעולת התיעוד האדירה חשובה מאוד.
ביקרתי בוושינגטון במוזיאון השואה שהקימה ארצות הברית וזה משהו מדהים. ראיתי שם ליד המחשבים בני נוער לא יהודים יושבים ועושים עבודות, משמע, מתעניינים ולומדים.
עכשיו לפנינו יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות, האם במקרה יש גם ימי חול רגילים?
שמחתי לדעת שאינני משעממת אותך - אם כן, פשוט תגידי.
משפחתי מצד אימי כבר בארץ בערך מ - 1830(!), כלומר כמה דורות, מעל 150 שנה. המוצא הוא אוקראיני ובילורוסי אבל היו בודדים שנשארו והושמדו. אבי עלה לארץ מאוקראינה ב - 1921 בגיל 17 כחלוץ בעלייה השלישית. לאחר המלחמה התברר שכמעט כל המשפחה הושמדה, חוץ מאחות אחת ובנותיה. כיום הם כבר למעלה מ - 10 שנים בארץ, שלושה דורות שהסתגלו מצויין. אחותו, דודתי, נפטרה כאן בשיבה טובה.
הסיפור הוא של בנזוגי, אוד מוצל מאש, יחיד ממשפחתו, הגיע לארץ עם עליית הנוער כמעפיל עוד לפני קום המדינה. לאחר שפרש לגימלאות כתב את זכרונותיו לפי בקשת הילדים והוא מדריך מוסמך מטעם "יד ושם". הזכרונות נמצאים בכתב ובקלטת ב"יד ושם" ובקלטת אצל סטיבן ספילברג. הילדים לא גדלו אצלנו בצל השואה וגם לא בצל שתיקה טומנת סוד וכאשר רצו לשאול תמיד קיבלו תשובה.היו בבית זכרונות רבים ישראליים כל כך - אבי איש ההגנה, אימי בת העיר העתיקה, בנזוגי לוחם עוד ממלחמת השחרור בפלמ"ח כך שספגו ממעיינות רבים.
בנזוגי נשבע שכף רגלו לא תדרוך על האדמה הארורה ההיא ואינו נוסע, אנחנו גם לא נוסעים לגרמניה או לאוסטריה. הוא אומר שאינו רוצה לראות את המוזיאון בלי האנשים,(הוא מתכוון למחנות המשוקמים), אבל בני הדור השני שלנו וחמישה הנכדים הגדולים כבר ביקרו וגם קראו באושוויץ בקול לחבריהם קטעים מזכרונות סבם.
לדעתי האישית, הביקורים בפולין חשובים, במיוחד כאשר כבר אין כמעט ניצולים שיספרו את הסיפור. פעולת התיעוד האדירה חשובה מאוד.
ביקרתי בוושינגטון במוזיאון השואה שהקימה ארצות הברית וזה משהו מדהים. ראיתי שם ליד המחשבים בני נוער [b]לא יהודים[/b] יושבים ועושים עבודות, משמע, מתעניינים ולומדים.
עכשיו לפנינו יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות, האם במקרה יש גם ימי חול רגילים?