ענת, תודה על מה שכתבת, זה כל כך יפה, אני מזדהה עמוקות עם הכל...
התקשורים, התחושה שזה הכי נכון ובכל זאת זה לא צלח להריון בריא, הפרידה המדיטטיבית שתיארת, גם לי זה היה פעמיים... בפעם השניה גם אצלי הגרידה הייתה כל כך חלקה והצוות היה מקסים, גם אני קישרתי את זה למוכנות ולפרידה שעשיתי בעצמי עם הנשמה, ואז, גם, הליווי, במיוחד בתקופה שהייתה אמורה להיות ההריון, ליווי חזק, ועזרה הדדית, שלנו להם, שלהם לי ולבעלי.
מרגש
מה זו המדיטציה שאת מתארת שם "חיבור מחדש"?
וגם, מה עשית לקראת ההריון הבא?

שולחת הרבה אהבה. ומשתפת web]בחוויה שלי articles list[/po].php?category id=180 אולי זה יתן איזה חיזוק.

ראיתי שכתבת לי.
אני לא יודעת מה כתבת ונמחק, לא חושבת שהספקתי לראות, ולא יודעת מי מחק.
תהיי בטוחה שלא נפגעתי ממך בשום צורה, ואם את עדיין רוצה, את מוזמנת לכתוב לי שוב את מה שנמחק.
@}

לא יודעת אם ההריון הרצוי שנאלצת להפיל נפל בגלל בעיות גנטיות, אבל אם כן, אולי יש לזה קשר למה שקורה עכשיו?

אני לא יודעת. היו מומים, אבל אמרו לנו שרוב הסיכויים שהתאים סתם לא התחלקו כמו שצריך ושזה לא גנטי ולא משפיע על ההריונות הבאים. היינו תמימים והחלטנו לא לבדוק (לא במי שפיר ולא בנתיחה פתולוגית אחרי הלידה).
אני בהחלט מתכוונת לבדוק את הכיוון הזה (בדיקת קריוטיפ שלי ושל בעלי).

וואו, לא פשוט בכלל.
שמחה שלפחות יש ילד אחד שמוכיח לך שזה אפשרי בכל זאת! הגוף שלך כן יודע ויכול להחזיק הריון וללדת ילד!

גם הריון שידעת עליו יום או יומיים והסתיים זה עדיין הריון ולכן כן חשוב לברר.
לא יודעת אם ההריון הרצוי שנאלצת להפיל נפל בגלל בעיות גנטיות, אבל אם כן, אולי יש לזה קשר למה שקורה עכשיו?

בכל מקרה, מאחלת לך שתעלו בקרוב על הסיבות ושתזכי לחבוק ילד נוסף, בריא ושלם.
שוב, אם יש לך עוד שאלות שאולי אוכל לענות לך או לעזור בכיוונים, אני פה.

תודה.

אני במעקב אחרי הבטא כל כמה ימים, היא היתה נמוכה מלכתחילה, עלתה קצת, וכבר התחילה לרדת. אני מקווה שזה ייקח באמת כמה ימים עד שיגיע דימום, ולא יותר זמן. מכיוון שבא"ס לא נראה שק הריון בשום מקום והבטא כבר בירידה, אני כבר פחות פוחדת מחוץ רחמי, והרופא שלי כנ"ל. רק מקווה שזה באמת רק ימשיך לרדת ולא ייסחב הרבה זמן (נראה לי שאם זה ייסחב ירצו לטפל בזה כחוץ-רחמי רק ליתר ביטחון, מעדיפה מן הסתם לא להגיע לשם).

אני בהחלט מתכוונת לעשות בירור יסודי להפלות חוזרות, למרות שההריון הראשון שלי הסתיים בילד חי והשני בהפלה יזומה (ההיריון היה רצוי, סיפור עצוב). אבל בין ההפלה הקודמת לנוכחית היה לי הריון כימי קצרצר שאני כמעט לא סופרת כהריון (יומיים איחור, פס חלש, וסת באותו לילה). וזה כבר רצף של 3 לא מוסברות. בהחלט מטריד ומעורר שאלות. ממש אין לי כוונה לעבור את זה עוד ולכן, עם כל הקושי, אמנע מהיריון נוסף לפני שאבדוק לפחות את כל מה שמנית. שזה הכי אוף בעולם, כי אני מחכה לילד שני כבר יותר מ-3 שנים.

תודה על החיבוקים.

מתחדשת/ כמהה -

מצטערת לשמוע

בד"כ לוקח כמה ימים עד שהבטא מתאפסת ומתחיל הדימום. אבל אולי כדאי שתבדקי בכ"ז שזה לא הריון חוץ רחמי.

באותה הזדמנות הייתי מבקשת מהרופא בירור הפלות חוזרות. תתעקשי על זה. זה אמור לכלול בירור תפקודי קרישת דם, קריוטיפ לך ולבעלך בדיקת דם שבודקת את הכרומוזומים), וצילום של הרחם לגילוי בעיות מובנות. יכול להיות שפיספסתי עוד בדיקות. בכל מקרה, אל תזניחי ותוודאי שאת הולכת לרופא יסודי. לי לקח הרבה זמן לעלות על מה גורם להפלות ובינתיים עברתי עוד כמה לצערי...

בינתיים אני ממש מחבקת אותך מכאן. אני מתארת לעצמי שהתחושה קשה, גם האכזבה והחשש מפני הפעם הבאה. אני יכולה רק לומר לך שיש הרבה בעיות שניתן למצוא להן מענה שיעזור לך לשמור על ההריון הבא. אני פה אם את רוצה עוד לשאול או לשתף.

תודה.
(זו אני הכמהה)

לכמהה,


וגם @}

ושיהיה קל

ההריון שלי לא מתפתח. מקווה שהוא לא חוץ-רחמי ושייפול לבד.

כמהה, מה איתך? מה שלום ההריון שלך?

_כולנו מחזיקות אצבעות יחד
מתפללות בשבילך
שזה העובר הנכון בזמן הנכון_

שלווה והצלחה, בודקת!
שיהיה רק טוב @}

עד כמה חשוב לעשות בדיקת דם לבדוק את הבטא

דרך מצויינת לעלות על רכבת הרים רגשית. למה לך.

אני מכירה את זה שכבר לא מעיזים לשמוח...
בעזרת השם שיישאר
כולנו מחזיקות אצבעות יחד
מתפללות בשבילך
שזה העובר הנכון בזמן הנכון
מחזקות אותכם ושולחות לכם אהבה גדולה!
בהצלחה!

טוב, אז עשיתי הבוקר בדיקה על מקל ויצא חיובי
בינתיים לא מתלהבים כאן בבית יותר מדי - מחכים כמה ימים... שבוע, שבועיים, חודש... נראה שזה נשאר.

אבל הבדיקה יצאה הרבה יותר ברורה מהפעם הקודמת, אין בכלל ספק שיש שם עוד פס.

ושואלים את עצמנו (ומנסים להשיג גם את הרופא) עד כמה חשוב לעשות בדיקת דם לבדוק את הבטא. לי אישית אין כוח - אם זה יימשך ואם זה ייגמר זה יקרה גם אם לא נבדוק כל כמה ימים את הבטא, לא? ובכל מקרה נדע, גם אם זה יימשך וגם אם זה ייגמר.

(איזה יופי שיצאה בדיקה ברורה שלא משאירה אותנו שוב לא פה ולא שם).

אין לי תשובות רק לחבק.
היה לי הריון שנפל והכאיב מאוד מאוד ולאחריו הריון בריא וטוב שנגמר בילד מקסים.
מבינה שקשה ושולחת המון אהבה

לא בא לי, אבל מחר אני הולכת לעשות בדיקת דם (ישר. בלי הקטע של המקל עם "יש פס אין פס יש רמז לפס").
מינימום אחריות.

ואני מרשה לעצמי לספר גם,
שלפעמים אני אומרת - יאללה, שיבוא כבר מחזור. שנהיה לפחות במצב של ידיעה!!!
כי חוסר הידיעה הזה מחרפן אותי. כן, לא, היום, מחר, מחרתיים, בדיקה כן, בדיקה לא -
עם כמה שאני רוצה הריון, ועם כמה שלא בא לי על מחזור - לפחות שם אני יודעת בדיוק איפה אני.

זהו. הוצאתי את זה.

לבודקת ושלולית, תודה.

בינתיים אני באותו מקום,
יש לי כל הזמן תחושה של כאילו מתחיל קצת לטפטף אבל אז אני הולכת ובודקת ורואה שזה לא דימום

אי אפשר לסמוך על תחושות... (ואולי טוב שכך..)

בבוקר כשקמתי הייתי בטוחה שאני הולכת לשרותים ורואה שהתחיל דימום, וממש, ממש לא רציתי לקום מהמיטה, בסוף לא היה

אני משיתפת אתכן באובססיה, בסדר? אל תגידו לי להרפות... זה מה יש, וזה רגוע יחסית (אני לא הולכת לבדוק חוץ מהפעמים שאני במילא הולכת לשרותים)

בודקת- קחי בחשבון גם שההפלה יכולה לעשות איזה שינוי הורמונלי ולכן המחזור אולי מבושש להגיע.... (לא מתכוונת שעכשיו חלילה זה ישבש לך הכל, אבל ייתכן שדברים לא מתקתקים כרגיל הפעם).
אגב, אני חושבת שזו תופעה יותר נפוצה ממה שחושבים (הריון כימי), פשוט יש הרבה נשים שהמחזור שלהן לא כ"כ מדוייק או לא שמות לב ואפילו לא מודעות לכך שהיה הריון. הבעיה מתחילה כשהריונות נפל כאלה חוזרים על עצמם שוב ושוב ושוב...

מקווה שתופתעי לטוב עם הריון בריא ותקין כבר החודש.

יש פחות דחף לבדיקה, לדעת
גם דחף פנימי זה משהו חשוב.
הבדיקה עלולה, לדעתי, גם להכניס אלמנט של המון מתח, שבוודאי לא תורם לפריון. במיוחד אם חודש אחרי חודש את צריכה, בהוראת רופא, לבדוק אם יש או אין הריון, לראות אם הוא מתפתח או לא, להיות במתח של המעקב.. נראה לי מאד מאד קשה.

ואצלי...

היום אמור להגיע המחזור, והוא עוד לא הגיע.
הרופא אמר שאם לא יגיע "עד יום שלישי" אז שאעשה בדיקת הריון.

ההנחיות שלו תמיד מבלבלות אותי - לחכות עד סוף יום שלישי, או לעשות את הבדיקה בשלישי בבוקר?

בדרך כלל, המחזור שלי מאוד מסודר, ומגיע בדיוק אחרי 14 יום ואם כבר - אז הוא מקדים. לעיתים רחוקות מאוד מאחר, ולמעשה מאז שהתחלנו במעקב המסודר (בליווי הרופא)- אף פעם לא היה איחור, מלבד בחודש שעבר, שבו היה הריון.

בקיצור, אני יודעת שהיום זה כבר איחור.

מדהים איך שזה משנה לי את המצב רוח. כמה זה זוקף את קומתי.
ועם זאת הידיעה שאולי זה לא. אבל אולי זה כן.

ועם זאת, יש פחות דחף לבדיקה, לדעת. כי עכשיו, אחרי החודש שעבר, אני מבינה - שאין הרבה משמעות לבדיקות. שבדיקה יכולה להראות על הריון, אבל זה לא אומר ששבוע אחר כך עדיין אהיה בהריון... אז מה זה משנה בעצם....

זה כן משנה, לצרכים "מדעיים"... לדעת האם אני מצליחה להיכנס להריון, לשלול בעיות אחרות. אבל אם כבר הייתי בהריון, אז זה פחות קריטי, לא?

זה כן חשוב, אני יודעת את זה בראש. למקרה שיהיו בעיות בהמשך - שנדע איפה בדיוק הן קורות.

אבל המקום הרגשי הזה שמאוד חשוב לו לדעת, אם אני כן או אני לא, הוא פחות חזק עכשיו. כי כן יכול להפוך ללא....

ואני יודעת שזה ישפיע גם על אחר כך. גם אם יהיה כן, אז ייקח לי זמן להתחיל להתלהב ולשמוח ולהיקשר. מנגנון הגנה שכזה.
(ואני קוראת עכשיו את מה שכתבתי מקודם, שזה כבר עכשיו זקף את קומתי... כנראה שמנגנון ההגנה לא באמת פועל...)

תודה לפלונית על העידוד.

כמהה, בא לך לעדכן??

בנות יקרות כל כך...
ליבי איתכן.
אני נשואה 12 שנים ולא צעירה.
בעלי ואני עברנו כל כך הרבה עד שהצלחנו ללדת את ביתינו היחידה, מלאך קסום, היום בת שלוש.
בדרך כמעט התגרשנו
כמעט אושפזתי בבית חולים לחולי נפש (רציני)
וכמעט התאבדתי.
מסביבי כולן ילדו ורק אני שנה אחר שנה של טיפולים ושום דבר.
כמה ייאוש חוויתי.
אני רוצה לומר לכולכן
שאם אני ילדתי כל אחת תלד.
בעזרת השם אני שולחת לכן את כל המזל והתפילה
אנא עשו דימיון מודרך זה גם עוזר
אני קוראת ומתפללת בשביל כל אחת מכן
ואוהבת אתכן גם בלי להכיר.
חיזקו ואימצו!!!!

הי יקרה,

מקווה מאוד בשבילך שהפעם ההריון הזה יחזיק.

מבקשת ממך שאם לא, תפני לרופא ותדרשי בירור. אלה הפלות לכל דבר (למרות שמוגדר כ"הריון כימי"). לא יודעת אם יש לך כבר ילדים, אבל בכל מקרה צריך לשלול כל מיני דברים שיכולים לגרום לזה לקרות.
לצערי עברתי מספר רב של הפלות בשלבים מאוד מוקדמים עד שעלינו על הבעיה, ואני מאוד מבינה את המתח שאת בטח נמצאת בו .

תעדכני מה קורה.

לכמהה - מכירה ילדה כזו, היום בת שמונה. @}
כל עליה היא טובה. רק אם לא עולה או יורד, חלילה, זה סימן לא טוב.
שיהיה בהצלחה

לכמהה -
לא מכירה סיפורים כאלה (עד שפתחתי את הדף לא הכרתי בכלל יותר מדי סיפורים...) אבל מקווה בשבילך...
ומחזיקה אצבעות,
וחיבוק בכל מקרה.
בהצלחה


לנועה,
רעיון מקסים
תודה (לא מתאים לי כרגע אבל אולי בהמשך...)

אני בהריון אחרי 2 הפלות. שבוע 5+5. בדיקת בטא מיום חמישי יצאה 480, בדיקה מהיום - 609. כלומר לפי הספר, העלייה לא תקינה. ובאופן כללי הבטא ממש נמוכה. תחושות של הריון אין לי בכלל (חוץ מחשק לבכות, אבל זה מתבקש בלי קשר). מצד שני אין לי כאבים או דימום.
מישהי מכירה סיפורים מעודדים על הריונות שהתחילו ככה ובסוף יצא מהן ילד?

בעקבות הדף הזה החלטתי להתחיל בפרוייקט התנדבותי, מעתיקה מודעתי מככר השוק. לידיעתכן.
_מפנה שעתיים בשבוע כדי להעניק ריפוי לנשים המתקשות להיכנס להריון, או לאחר הפלה.
הפרוייקט בהתנדבות מלאה, כל אישה תזכה לפחות ל-4 מפגשים של שעה - שילוב שיחה ותדר אנרגטי מרפא.
אני ברמת אביב. פרטים נוספים ב- noaheal ג'ימייל.קום_

קראתי רק חלק מהדף, בעיקר בגלל השעה. חשוב לי לעודד ולתמוך.
אני עברתי יותר מ-2 הריונות שנפלו, למעשה כפול. מחלקם היתי צריכה להיפרד כי לא התפתחו בריא. זה כואב בטירוף אבל אסור אסור אסור לוותר
ביתי היחידה בת 7.5 היום @} פרח ומלאך ששווה היה לחכות לו.
יש תקווה, תמיד.
מוכנה לדבר ולתמוך. מייל וטלפון שלי בדף בית.

מתפקדת על שני הריונות שעובר הפסיק להתפתח...
מזכירה לעצמי שהכל בסדר, גם כשמרגיש נורא
יש הרבה עליות וירידות, וחוץ מזה גם החיים קורים והרבה דברים קרו לנו חוץ מהריונות

_ועוד בעצם, לפי הרופאה האחרונה שהיינו אצלה הייתי צריכה לחכות עם ההריון
לא חיכיתי וזה ההריון שהביא לי אושר גדול
אז הדברים מאוד פלאיים בענייינים האלו_
'אני', עשית לי חשק לקפוץ שוב על הרכבת, למרות שרוצה לחכות, רוצה ילד, ורוצה לחכות, וילד...
'בודקת', כל מה שכתבת על הכאב - כן כן וכן, זה זה. זה להרגיש את זה ולתת לעליות והירידות לעבור דרכנו, ככה אני מרגישה, אבל זה כאב מרחף כמו שכתבת
ולבכות מאד עוזר לי, אבל לפעמים צריך טריגר אחר לגמרי בשביל לשחרר את הדמעות.
ובינתים

וואו, שלולית.
תודה.

גם לי טוב שמשתתפות כאן נשים אחרות, בסיטואציה דומה.

אני מאד שמחה, בודקת, שהעזת לפתוח את הדף,
ומאד מודה לך על השיתוף.
הוא העלה לי למודעות את כל מה שהדחקתי, והדף נותן לי לגיטמציה להרגיש את הוודאות שבהריון (למרות שלא עשיתי בדיקה ואין לי "הוכחה" שהיה הריון), את הלגיטימציה להתאבל, ואת ההבנה המבורכת שזה לא אני המטורפת, זה בכל זאת - אחרי הכל - גם הרבה הרבה הורמונים..
בהצלחה לכן, לך ולתחשבובות, ושלא תפגשו עוד הרבה זמן

יש מישהי שאני מכירה שסובלת מכאבים פיזיים מאוד חזקים כרגע עקב מחלה, והתרופות לא תמיד עוזרות.

ואני אומרת לה בראשי (אי אפשר להגיד לה דבר כזה) - תני לכאב לעלות ולרדת, אל תילחמי בו, תתבונני בו, תחווי אותו. אני יודעת מנסיוני שכשמצליחים לעשות את זה, קורים קסמים.
ואז אני חושבת, והכאב שלי, שהוא רגשי, למה שלא אעשה איתו את אותו הדבר?

כאב רגשי כזה הוא משהו יותר היולי. קשה לי לתת לו שם. הוא מרחף שם כמו יישות ערפילית שעוטפת אותי, וקשה לי להתבונן בו. אולי אני צריכה להיכנס לשם.
[זה כואב, לא רוצה. אבל אעשה את זה. מתישהו (-: ]

כל הפוסטים האחרונים כאן עשו לי לבכות, אז הלכתי להסתובב קצת. ואולי אני צריכה לבכות?

_היית בהיריון, לא משנה כמה שבועות או כמה ימים והאם זה היה כימי או אטומי או מה
זה שלך, למרות שזה נגמר ואף אחד לא יכול לקחת את זה ממך_

אוי, בוחרת, נגעת לליבי עם דברייך לאחר כל הדיון כאן על הריון כימי (שאת חלקו - המאוד לא תומך - מחקתי)
המילים שלך מאוד מאוד טובות

עם זאת, עושות לי לבכות וממש לא מתאים לי עכשיו...

לשלולית, תודה על ההתעניינות שמביאה אותי לכתוב כאן שוב.
אצלי, מבחינה הורמונלית, (כנראה) לא היו שום רכבות הרים. להיפך. יותר שמחה, רגועה, אופטימית, מבדרך כלל. לחצים, מתחים, כעסים, בכי - יש קצת, אבל לא יותר מבדרך כלל, ואפילו קצת פחות. לא שום תופעות כמו שתיארת. אני גם הרבה יותר אנרגטית מבדרך כלל.
הביוץ הגיע בדיוק 15 יום לאחר התחלת הדימום. עשינו הזרעה (כרגיל). עכשיו אני בשלב הזה, שאני קוראת לו "לימבו" - לא פה ולא שם, מנסה לחיות כרגיל תוך כדי ההמתנה הזאת.

האמת, מרגישה שזה לא.

היום כיבסתי את התחבושות מהמחזור האחרון. עד עכשיו הדחקתי אותן, אבל הן צריכות להיות מוכנות לשבוע הבא. הלוואי שלא, אבל הן - וגם אני - צריכות להיות מוכנות שזה יבוא.

_בצורה מוזרה,
אופטימיות גדולה ולא אופיינית,

כי בכל זאת הצלחנו!! התקדמנו!!!

למרות שאנחנו בנקודת ההתחלה שוב,
זו נקודת התחלה קצת שונה._

מזדהה מאד גם עם זה

היית בהיריון, לא משנה כמה שבועות או כמה ימים והאם זה היה כימי או אטומי או מה
זה שלך, למרות שזה נגמר ואף אחד לא יכול לקחת את זה ממך

מאחלת לך התאוששות טובה, שמחה וש'זה שיבוא אחריו' יהיה רק טוב

_מדהים איך שהדברים משתנים מיום ליום.
כמה שבתוך הימים האלה של ההריון הייתי כל כך שם, וכמה שעכשיו - כמה ימים אחר כך - אני במקום אחר לגמרי._

כל כך מזדהה עם זה, ממש נוגע ישר בלב.
ממקומי היום, אחרי הפלה ובתוך היריון בריא בעזרת השם, אני מוצאת בזה יופי מעבר לכאב:
כמה אנחנו מסתגלים. כל מקום שהייתי בו הייתי בו כולי, כשהייתי בהיריון הייתי כל כולי בהיריון, אחר כך הייתי בהלם ואחר כך הייתי אישה שעברה הפלה, התאבלתי וכאבתי נורא, היה לי קשה לקבל ולהשלים אבל הרגשתי שזה כבר חלק ממני, מהביוגרפיה האישית שלי שאין בלתה כאילו היה כתוב שם תמיד

אם גם את חשת תופעות רגשיות קיצוניות כאלו, ללא שום סיבה חיצונית גלויה?
לגמרי, ממש, לחלוטין, ללא ספק. אני זוכרת שהרגשתי שזה כמו אחרי הלידה רק שאין את הנחמה של היצור הקטן לחבק, ריקנות
האם את מתכוונת: "רגשות קיצוניים ללא שום סיבה חיצונית גלויה" למעט הסיבה הגלויה של ההפלה... , של האובדן והסערה ההורמונאלית
אני ממש חושבת שצריך לתת לזה זמן ומקום, להתאזנות מחדש הורמונאלית ורגשית, ובסוף זה מתאזן

תודה לשתיכן על השיתוף

שולחת לך חיבוק גדול

גם אני מטופלת ברפואה כזאת מאז ההפלות , אני חושבת שזה כן עזר לי
מצאתי שם שפה והקשבה שלא מצאתי ברפואה הקונבנציונלית
אוף. זה קשה כל העניין הזה.

ל"אני", לגבי הקושי עם הסטטיסטיקות. זו ההפלה השלישית בשנתיים האחרונות, ובכל השנתיים האלו לא טרחתי ללכת לשום רופא, לא התייעצתי ולא קראתי.
אבל מכיוון שאני מתבגרת והולכת וזהו הניסיון השלישי, החלטתי שכדאי להתחיל לברר, אולי יש משהו שאפשר לעשות כדי לתמוך בגוף (ברפואה משלימה יש כמה דברים)

ועוד בעצם, לפי הרופאה האחרונה שהיינו אצלה הייתי צריכה לחכות עם ההריון
לא חיכיתי וזה ההריון שהביא לי אושר גדול
אז הדברים מאוד פלאיים בענייינים האלו

אני לא יודעת להגיד על ההורמונים (אבל היו לי זמן מה בגלל זה פצעים על הפנים למשל), אני יודעת שהרגשתי הרבה וחיפשתי לעשות כל מה שעושה לי טוב כי היה לי קשה.
זה נראה לי אז וגם היום מאוד נורמלי כי מבחינתי הפלה בכל שלב היא אובדן לכל דבר ואני התאבלתי וקינאתי וכעסתי ופחדתי
וזה בא אחרי רגעי אושר ושמחה שכזאת.
קשה לי עם סטטיסטיקות..הן מדכדכות אותי מאוד. בעצם, אולי בגלל זה ניסיתי אז לא לקרוא הרבה ולא להתייעץ הרבה אלא להתכנס פנימה (זה היה תהליך, גם היו בדיקות שלא הראו כלום ורופאים שאמרו כל מני דברים).

שלולית, יכולה לספר לי מניסיוני האישי על התופעות הרגשיות. הייתי בהריון לפני זמן מה. ההריון נמשך כשבועיים, מרגע ההפריה עד לרגע הדימום. המילים "הריון כימי" לא נכונות לגבי. כמה ימים לאחר ההפריה, הרגשתי שאני בהריון. השדיים גדלו וכבדו. התאבון התגבר. ממש הרגשתי את ההריון.
ריח הגוף שלי השתנה. הייתי יותר עייפה מהרגיל.
ואז הגיע הדימום. מעבר לעצב על האובדן, הרגשתי גם שיש לי מצב רוח מוזר שאינו בשליטתי, כנראה הורמונלי.
מאז עבר פחות מחודש. אני בטוחה שעדיין לא חזרתי לגמרי לעצמי. אבל אולי כמו שאומרים, אם אי אפשר לחצות את אותו נהר פעמים, גם אי אפשר לחזור
לאותו עצמי שהיה כי כבר השתניתי. רופא הנשים אמר שהסיכוי בעתיד להפלה הוא חמישים אחוז, עוד לא יודעת אם מסוגלת לנסות שוב.

הייתי שם פעמיים עד שהגיע הריון שנשאר ותינוק שלי
מצטערת לשמוע
האם את יכולה לומר, בבקשה, אם גם את חשת תופעות רגשיות קיצוניות כאלו, ללא שום סיבה חיצונית גלויה?
האם יתכן שעדיין הגוף בהשפעת ההורמונים?
תודה @}

הייתי שם פעמיים עד שהגיע הריון שנשאר ותינוק שלי
מתוך הכאב צמחתי להיות האמא שאני היום
אני מקווה לא להרגיש את הכאב הזה שוב
העוצמות שלו השתנו מאוד מאז הלידה כמובן וגם בזמן ההריון
אין לי משהו חכם להגיד, רציתי להשתתף איכשהו בכאב

בודקת, מה שלומך?
חשבתי עליך היום. אני מזהה כמה תופעות אצלי, לאורך כמה השבועות האחרונים, שחורגים מהרגיל:
מצב רוח נוראי, תנודות במצב הרוח עד כדי בכי כמעט בלתי נשלט, מר.
חוש ריח מוגבר ודחיה נוראית מריחות שאני רגילה להריח כבר שנים.
נראה לי שחוץ מהסברים רגשיים ורציונאליים, אני גם בשיבוש הורמונלי חמור ביותר.

האם גם אצלך?
את חושבת שזה יוכל להיות עדיין ספיחים של אותו הריון שלא היה?
כמה זמן הגוף מחזיק את זכרון אותו מצב ולא נותן להורמונים להתאפס על עצמם???

כבר נמאס לי מפרצי הבכי האלה.

כמה אפשר?

נטע, אמא נמרה, תודה.

עצבנית היום. וגם אתמול. מתח. מנסה להוריד אותו. מרגישה שהולכת ונכנסת למתח לקראת הביוץ הבא.
יודעת שזה לא לעניין.
אבל עדיף להיות כנה עם עצמי ולכתוב את זה, לא? ואז לעבוד על זה.

הרופא שלנו בחו"ל. ברור מתי יחזור, אבל לא ברור אם נצליח להיעזר בו במחזור הזה.
בעלי אמור לנסוע לחו"ל, כנראה אחרי הביוץ, אבל - מי יודע?

לשחרר, לשחרר...

אני מרגישה כל כך מוכנה, אבל - הנה ההוא נוסע, והנה ההוא נוסע, ואני נשארת עם המוכנות שלי ככלי ריק.
(בעלי אמר שמקסימום הוא ברגע האחרון יודיע שהוא לא נוסע, ויישאר בארץ. איכשהו, זה לא מוריד את הלחץ).

_אין לי מה להגיד, רק שאני מקשיבה hug
תהיי טובה עם עצמך_

אין לי מה להגיד, רק שאני מקשיבה
תהיי טובה עם עצמך

אני נזכרת בכמה דברים שחוויתי ושרציתי לכתוב -
למשל, שלא היה שום סימן להיריון - לא בחילות, לא גודש בשדיים, לא עייפות - דברים שדווקא יש לי לפעמים במחזורים רגילים, לפני מחזור. ואני זוכרת שאפילו תהיתי אם ומשהו לא בסדר... בגלל שאין לי בחילות, עייפות... אבל שמעתי גם על נשים שהרגישו יותר אנרגטיות בהריון, אז אמרתי - יופי! אולי זו אני! ויש את אלה שאין להן בחילות, אז אולי זו אני, יופי! ומאחאר שהרבה פעמים גודש בשדיים לא הוביל להריון, אז החלטתי שזה כנראה לא סימן.

הסימן היחיד שבדיעבד היה להריון, הוא שיום אחרי יום, שכחתי לקחת איתי את התחבושות לעבודה... ואני אף פעם לא שוכחת... ובסופו של דבר הדימום הופיע ביום שבו לא הלכתי לעבודה...והייתי קרובה לתחבושות.

אינדיאנית,
תודה נשמה, זה טוב לשמוע שאת אומרת את זה... למרות שהמחשבות עדיין שואלות....

שלולית, כן, יום ראשון שהיה לפני כמה ימים. מוזר. גם אני קראתי את מה שאת אומרת ומקווה שזה נכון... ולא רוצה לקוות יותר מדי....
ולגבי התחבושות -
מלבד האהבה לסביבה, תחבושות חד פעמיות, וגם פדים יומיומיים, פשוט התחילו לעשות לי גרד מאוד לא נעים. וטמפונים, שהיו פיתרון נפלא תקופה ארוכה מאוד, התחילו גם להכאיב ולהרגיש מאוד לא נכון. אני משתמשת בהם לעיתים מאוד רחוקות כשהנסיבות מסביב "מחייבות". תחבושות בד הן עדיין הפתרון הכי טוב בשבילי - הדברים האחרים לא מוצלחים יותר... אולי אני צריכה לנסות את הטמפון הרב פעמי - לפעמים אני חושבת על זה - אבל זה מוזר לי מאוד. ויקר מדי בשביל להתנסות ולגלות שלא מתאים.

אני לא אוהבת גם את הכאבים, ואת תחושת המוגבלות, ואת ההימנעות מסקס. אני כן אוהבת במחזור, שאני יודעת איפה אני. אני יודעת שאני לא בהריון, אני יודעת שהמערכת תקינה. מן נקודת בקרה כזו. גם אם אני רוצה הריון, הרי שעדיף לדעת, והשבועיים האלה שבין לבין, עם חוסר הידיעה, הם לא פשוטים, ואז - המחזור מגיע, ואני יודעת. וכמובן בשנים שלא רציתי להיות בהריון, גם - טוב לדעת...
אשרייך שאת אוהבת את זה...

שלום בודקת,
את מדברת על יום ראשון האחרון, שהיה לפני כמה ימים?
מוזר. גם לי היה כנראה הריון כימי (לא עשיתי בדיקה) שנגמר במחזור ביום ראשון בבוקר.
מזדהה עם תחושתך קמתי בבוקר כאישה בהריון וסיימתי אותו כמי שמבינה שכבר לא
מאחלת בשבילך הריון תקין ובריא בקרוב.
קראתי קצת ברשת, ובפורומים שונים נאמר שקל יותר להכנס להריון אחרי "הריון כימי" כי הגוף מוצף עדיין בהורמונים של הריון כאילו היה באמת, ואת פוריה ביותר דווקא כעת. אז מאחלת לך הצלחה.
קראתי את מה שכתבת על תחבושות. האמת, אני מאד אוהבת את המחזור, את התחושה העדינה בגוף שמבשרת לי שהוא עומד להגיע, את תחושת ההתנקות וההיטהרות. אני לא יודעת מה היחס שלך למחזור עצמו, כי רוב מה שכתבת נוגע להתעסקות עם התחבושות. ולכן, רציתי לשאול, אולי תנסי חודש אחד או שניים להיות עם תחבושות חד-פעמיות ולראות אם יותר קל לך?
כי עם כל האהבה לסביבה, אם מעכב אותך (אפילו במחשבה) היחס לכל מה שמתלוו הלמחזור, אולי שווה לנסות להקל עלייך כמה שאפשר, להפוך את זה ךנעים, או לפחות לא ל"עוד מטלה בבית"?

אוי מתוקה, זה לא שום דבר שאת עשית..
מאחלת לך בהצלחה בפעם הבאה. @}

יום אחרי שבדיקת הדם הראתה על הריון,
בערב, אחרי שהלכתי לשירותים, ובדקתי - כמין הרגל, אבל גם כדי באמת לראות שהכל בסדר - שאין דימום - וכל כך כיף שלא היה -
באתי ואמרתי לאיש שלי,

אני י יודעת שאחר כך אני אסבול, אבל בינתיים - הידיעה שאני משוחררת מן המחזור לתשעה חודשים היא כל כך משחררת!!

כן, אני לא אוהבת להיות במחזור, לא אוהבת להתעסק עם התחבושות, לא את ההרגשה שלהן, לא את הצורך לכבס אותן, לא את החשש להכתים, את ההתעסקות במה אני לובשת, לא אוהבת את הכאבים, לא אוהבת את ההימנעות מסקס. שמחתי שיהיה לי חופש מזה.

אז מה, זה בא לי דווקא? כי שמחתי "שלא"? כי הייתי "שלילית"? כי אמרתי שאני יודעת שאחר כך אני אסבול? כי אני מסתכלת על זה כעל סבל ? אני הרי יודעת שלידה זה כואב פי כמה וכמה מתשעה מחזורים ביחד...ומנטרל, ומגביל, שלא לדבר על הדימומים...

אסור היה לי לומר את זה? אסור היה לי לחשוב את זה?

זה לא דף בלוג, אז אם רוצות - מוזמנות לשתף.

תודה לקוראות

ובצורה מוזרה,

אופטימיות גדולה ולא אופיינית,

כי בכל זאת הצלחנו!! התקדמנו!!!

למרות שאנחנו בנקודת ההתחלה שוב,
זו נקודת התחלה קצת שונה.

ואני קוראת כאן באתר סיפורים של נשים שהפילו בשלב מאוחר יותר - מעט יותר, הרבה יותר - ואני, מה אני - כלום, עוד לא היה שם כלום. זה עוד לא היה אפילו הפלה, כמו שאמרו כאן.

עוד לא הספקנו לספר לאף אחד (כמעט - סיפרנו לשתיים שהתאים, ואנחנו שמחים שסיפרנו להן), איזה מזל.

זה גורם לי להבין למה לא מספרים, וזה גורם לי להבין כמה הכל שברירי, וכמה אי אפשר לדעת.

הווסת שהגיעה - היתה בדיוק כמו ווסת רגילה, ואפילו מהקצרות יחסית. אולי הכאבים נמשכו קצת יותר מבדרך כלל, אבל לא היו חזקים במיוחד (טוב, גם כל היום הראשון הייתי במנוחה - זה עוזר).

מה שהכי היה מוזר, שפתאום קלטתי - שאני בעצם כבר בשבוע חמישי. פתאום מלא להיות בהריון, מכלום, קופצים ישר לשבוע חמישי, מכיוון שסופרים מתאריך הווסת. כאילו, את כבר ממש בתוך זה.

ואז אני מבינה ששבוע חמישי זה כלום.

סוף סוף הייתי על המסלול.

שנים של ניסיונות. שנים של ניסיונות לעלות על המסלול הזה, כל פעם מנסה מכיוון אחר, כל פעם משנה בחיים שלי משהו, מקווה שהפעם אצליח למצוא את הכניסה למסלול הזה, בודקת (ומשנה) מחשבות, גישות, עבודות, אורחות חיים, כל מיני דברים בסקס, טיפול כזה, טיפול אחר.

זה די מטריף, כי החיים כל הזמן בחיפוש דרך, בחיפוש מוצא, ואף אחד לא יודע שכל מה שאני עושה, הכל בעצם מכוון לשם. ולכי תסבירי.

והנה אני על המסלול!!! סוף סוף, אפשר להירגע.

והנה, אופס, אני לא על המסלול, חזרתי לחיפוש.

דווקא היינו שנינו מאוד אופטימיים.
דיברנו על זה שהכל יכול לקרות, אבל שנינו אמרנו אחד לשני, שיש לנו הרגשה שהכל יהיה בסדר.

אני רוצה לחזור ליום ראשון -
קמתי בבוקר כאישה בהריון
וסיימתי אותו כמי שמבינה שכבר לא,

היה את השלב שהדימום קצת התגבר, והכאבים התחילו להרגיש יותר כמו כאבי מחזור - הרגע שהרגשתי את זה זה הרגע שהכאב כאילו נזל לי לרגליים, כאילו רגע שחולשה שוטפת את הרגליים.
ואז הבנתי שכבר לא משנה אם אנוח, אשכב, אחשוב מחשבות חיוביות -
זה כבר לא.

חיכיתי עוד קצת בכל זאת, ואז קמתי לעשות את כל מה שהזנחתי - הבית המבולגן בטירוף והמלוכלך, דברים שהשארתי באמצע - כשהתחיל הדימום, ואני עברתי למצב של מנוחה. זה היה טוב לעשות אותם. לנקות. לסיים. לסגור.

מדהים איך שהדברים משתנים מיום ליום.
כמה שבתוך הימים האלה של ההריון הייתי כל כך שם, וכמה שעכשיו - כמה ימים אחר כך - אני במקום אחר לגמרי.

יום ראשון היה באמת קשה - היום שעוד לא ידעתי מה קורה - התחיל דימום, עשיתי בדיקת דם (עוד לפני שהתחיל הדימום - לבקשת הרופא), ניסיתי לנוח, קיוויתי שזה סתם דימום...
יום שני - כבר ידעתי שזה לא - היה קצת פחות קשה
ואתמול היה ממש, ממש בסדר

והיום - היום אני כבר לא זוכרת בכלל מה רציתי לכתוב...

קוראת אותך

אולי בשלב זה כבר קוראים לזה הפלה?

לא בדיוק. קוראים לזה הריון כימי.
לא שזה משנה הרבה. תחושת האובדן יכולה להיות לא שונה מבהפלה של ממש.

בינתיים החלטתי להישאר עם אותו שם מהדף הקודם שבו השתתפתי - בדיקת זיהוי הריון.

שישה ימים עברו מהיום שבו קיבלתי תשובה חיובית - בעצם, בספירה מחודשת - חמישה. שישה ימים זה כולל הבדיקה שלא היתה ברורה - ועד למחזור - מחזור? או אולי בשלב זה כבר קוראים לזה הפלה? - שהגיע.

אני רוצה לכתוב קצת על מה שהיה בימים האלה, אולי על מה שהיה לפניהם, ואולי על מה שקורה אחריהם.

וקודם כל אני רוצה להתייחס לשם הדף - ברור לי לגמרי שההריון הזה שנפל, מוביל לזה שיבוא אחריו, שבעזרת ה' יהיה שלם ויביא לנו אור ושימחה ותוספת למשפחה.