על ידי ספינה_טרופה* » 27 אוגוסט 2006, 23:22
לקטנה שלי יש חברה שמגיעה אלינו הביתה לעיתים קרובות. (בדר"כ בלי ההורים)
בכל פעם שהיא מגיעה אני מרגישה במירוץ, ובמאבק.
היא משחקת מעט מאוד עם הילדה, ומיד עוברת לגעת בכל מה שאסור יוש לה חוש בדיוק לדברים האלה.
נוגעת בשלט של הטלווזיה מדליקה מכבה מדליקה מכבה.
בכל פעם אני מבקשת ממנה לא לגעת. אני מדברת אליה בקול רגוע ושליו, והיא מסתכלת עלי בעיניים וממשיכה ללחוץ - במבט של דווקא.
אח"כ עוברת למשהו אחר, נוגעת בפמוטים שעשויים מקרמיקה, מדליקה דיסק, שוב מדליקה את הטלווזיה, נוגעת בווידאו, מנסה להפוך את הנר נשמה, עוברת לפסנתר, מרימה את המכסה מנגנת למרות שביקשתי שלא תיגע בכל אלו.
אני מציעה לעשות יצירה, לשחק בלגו, משחק של קלפים, לקרוא סיפור, כל מיני דברים, היא מיד מאבדת עניין, וממשיכה בשיטוטיה בבית.
פותחת את המקרר, מוציאה שוקו, לוקחת כוס מזכוכית ומנסה למזוג לעצמה, שופכת על הרצפה בטעות (כל זאת מבלי לבקש!!!), נכנסת לארונות (בגדים, מטבח הכל!!!) אין לילדה הזאת שום גבולות, לא דלת סגורה, לא אמירה מפורשת שלי, פשוט כלום.
אם אני מעירה לה בצורה קצת יותר חזקה ולא נעימה היא מתחילה לצעוק ולבכות ולהשתולל (ממש כמו תינוקת)
בחודשיים האחרונים מנעתי ביקורים כאלה (הייתי צריכה להמציא המון תירוצים להורים שלה "אנחנו לא נהיה בבית, אני לא מרגישה טוב, יש לנו אורחים", וכו') לאחרונה שוב התחדשו הביקורים - גרועים מתמיד.
גם כשההורים שלה כאן, הם יושבים וקוראים והילדה משוטטת בבית ונוגעת בכל מיני דברים שאני מאוד לא רוצה שתיגע.
דווקא כשההורים כאן, אני משתדלת לא להעיר לה ומחכה שההורים יעירו לה, הם לרוב לא מעירים לה עד ש... ממש מגיעים מים עד נפש, ואז התגובה היא חסרת פרופורציה (צעקות, גערות, ודחיפות).
אני רואה שיש כאן בעיה עם גבולות שנוצרה מההורים, אבל מה אני עושה איתה בבית שלי? זה פשוט משגע אותי.
לקטנה שלי יש חברה שמגיעה אלינו הביתה לעיתים קרובות. (בדר"כ בלי ההורים)
בכל פעם שהיא מגיעה אני מרגישה במירוץ, ובמאבק.
היא משחקת מעט מאוד עם הילדה, ומיד עוברת לגעת בכל מה שאסור יוש לה חוש בדיוק לדברים האלה.
נוגעת בשלט של הטלווזיה מדליקה מכבה מדליקה מכבה.
בכל פעם אני מבקשת ממנה לא לגעת. אני מדברת אליה בקול רגוע ושליו, והיא מסתכלת עלי בעיניים וממשיכה ללחוץ - במבט של דווקא.
אח"כ עוברת למשהו אחר, נוגעת בפמוטים שעשויים מקרמיקה, מדליקה דיסק, שוב מדליקה את הטלווזיה, נוגעת בווידאו, מנסה להפוך את הנר נשמה, עוברת לפסנתר, מרימה את המכסה מנגנת למרות שביקשתי שלא תיגע בכל אלו.
אני מציעה לעשות יצירה, לשחק בלגו, משחק של קלפים, לקרוא סיפור, כל מיני דברים, היא מיד מאבדת עניין, וממשיכה בשיטוטיה בבית.
פותחת את המקרר, מוציאה שוקו, לוקחת כוס מזכוכית ומנסה למזוג לעצמה, שופכת על הרצפה בטעות (כל זאת מבלי לבקש!!!), נכנסת לארונות (בגדים, מטבח הכל!!!) אין לילדה הזאת שום גבולות, לא דלת סגורה, לא אמירה מפורשת שלי, פשוט כלום.
אם אני מעירה לה בצורה קצת יותר חזקה ולא נעימה היא מתחילה לצעוק ולבכות ולהשתולל (ממש כמו תינוקת)
בחודשיים האחרונים מנעתי ביקורים כאלה (הייתי צריכה להמציא המון תירוצים להורים שלה "אנחנו לא נהיה בבית, אני לא מרגישה טוב, יש לנו אורחים", וכו') לאחרונה שוב התחדשו הביקורים - גרועים מתמיד.
גם כשההורים שלה כאן, הם יושבים וקוראים והילדה משוטטת בבית ונוגעת בכל מיני דברים שאני מאוד לא רוצה שתיגע.
דווקא כשההורים כאן, אני משתדלת לא להעיר לה ומחכה שההורים יעירו לה, הם לרוב לא מעירים לה עד ש... ממש מגיעים מים עד נפש, ואז התגובה היא חסרת פרופורציה (צעקות, גערות, ודחיפות).
אני רואה שיש כאן בעיה עם גבולות שנוצרה מההורים, אבל מה אני עושה איתה בבית [b]שלי[/b]? זה פשוט משגע אותי.