על ידי בשמת_א* » 07 מרץ 2011, 13:13
נפילה היא בשבילי משהו פיזי לגמרי. גם התדרדרות. אני לא עושה בהן שימוש כשאני סתם אוכלת משהו שהייתי מעדיפה להימנע ממנו.
או. ניסוח הרבה יותר מדוייק משלי. חותמת בכל הגפיים.
אני מעוניינת למקסם רווחים ולמזער עלות, ומבחינתי פיסי ורגשי הם היינו הך. לדעתי אם התזונה שלי מיטבית ברובה הגדול בלי להוציא הרבה אנרגיה זה עדיף לי על מצב שבו התזונה שלי מיטבית במאה אחוזים, אבל אני מתאמצת קשות. כי גם לחץ רגשי מתבטא מיד ברווחתי האישית בדיוק באותה צורה
גם אני חשבתי ככה, אבל בסופו של תהליך אני מסכימה לגמרי לגמרי עם כל מלה של ניצן (ניצן, הכנסתי כמה סימני פיסוק כדי לעשות את זה יותר קריא בשבילי):
_להגיד שלהתייחס לגלוטן כממכר לאדם שבפירוש זה כך אצלו פיזיולוגית זה זניח, ושההתעסקות בזה היא מוגזמת בפרופורציה למה שזה עושה לגוף לנפש ולהתנהלות זה בעצם להקטין את המשמעות של הגילוי ש - לא, זה לא רגשי, זו לא פרשנות, אנחנו לא "לא בסדר", אלא מכורות.
בסופו של יום - זה מקל משמעותית את הדיאלוג/מונולוג שלנו עם הגוף ומעביר אותנו ממצב של מלחמה בו וב"חולשותיו", ממצב של שיח רגשי מלקה למצב של קבלה, הכרה, חמלה, נחישות ועזרה עצמית ממוקדת._
אצלי, למשל, אני לא יודעת למה בדיוק אני מכורה. זה כנראה לא לדגנים בכלל - כי עם אורז אין לי בעיה (אבל זה לא משהו שאני רוצה לאכול יותר מפעם-פעמיים בשבועיים).
זה גם כנראה לא לגלוטן, כי אם יש כמות קטנה של אטריות בתוך תבשיל בנוסח דרום-מזרח-אסיה שהאיש מכין (מוקפץ מלא ירקות ועוף) אז זה בטל בשישים ולא משפיע עלי, גם לא מתחיל אף פעם "הידרדרות" במובן המדוייק של "יוצר כמיהה התמכרותית לאכול עוד משהו עם גלוטן שמוביל לעוד משהו עם גלוטן שמוביל לעוד משהו עם גלוטן מלווה בחשקים בלתי נשלטים הולכים וגוברים להמון המון אוכל עם גלוטן ואז למתוק וכו' וכו'".
אני חווה את זה כהידרדרות כי זה כמו כדור שלג, אוסף תאוצה וגדל, כי זה מתגלגל ומשתלט, כי זה מתחיל קטן ותמים ומגיע למימדים ניכרים, כי זה מתחיל עם הרגשה שאני שולטת אבל מהר מאוד שולט בי, ממלא אותי את ה-craving הנורא הזה שהוא תחושה אובססיבית ומאוד לא נעימה לחוות בגוף,
והכי חשוב: כי זה לוקח אותי ממקום מפוקס, ממוקד, רענן, חיוני, טוב, שמח - למקום של ערפל, כבדות, עייפות כרונית, תופעות אלרגיות רבות, חוסר אנרגיות, רק רצון לרבוץ ולא לעשות כלום )-:
אצלי זה בפירוש לחם וכל דבר בצק. אוזן המן אחת קטנה יכולה בקלי קלות להפיל את כל שורת אבני הדומינו שלי. לא משנה כמה היא תהיה מוקפת בסלטים.
והמטרות שלי שונות מאלה של גוגוס או ניצן, למשל:
אני בכלל לא חותרת לתזונה שכולה חיה. אני לגמרי רוצה מזון מבושל, וטוב לי עם תבשילים.
המטרה שלי היא תזונה ללא בצקים וללא כימיקלים, להמנע עד כמה שאפשר ממזון תעשייתי.
בינתיים כוללת מוצרי חלב, כי בשבילי, להוריד בבת אחת גם לחם וגם גבינה - זה ממש יותר מדי בשבילי...
[u]נפילה היא בשבילי משהו פיזי לגמרי. גם התדרדרות. אני לא עושה בהן שימוש כשאני סתם אוכלת משהו שהייתי מעדיפה להימנע ממנו.[/u]
או. ניסוח הרבה יותר מדוייק משלי. חותמת בכל הגפיים.
[u]אני מעוניינת למקסם רווחים ולמזער עלות, ומבחינתי פיסי ורגשי הם היינו הך. לדעתי אם התזונה שלי מיטבית ברובה הגדול בלי להוציא הרבה אנרגיה זה עדיף לי על מצב שבו התזונה שלי מיטבית במאה אחוזים, אבל אני מתאמצת קשות. כי גם לחץ רגשי מתבטא מיד ברווחתי האישית בדיוק באותה צורה[/u]
גם אני חשבתי ככה, אבל בסופו של תהליך אני מסכימה לגמרי לגמרי עם כל מלה של ניצן (ניצן, הכנסתי כמה סימני פיסוק כדי לעשות את זה יותר קריא בשבילי):
_להגיד שלהתייחס לגלוטן כממכר לאדם שבפירוש זה כך אצלו פיזיולוגית זה זניח, ושההתעסקות בזה היא מוגזמת בפרופורציה למה שזה עושה לגוף לנפש ולהתנהלות זה בעצם להקטין את המשמעות של הגילוי ש - לא, זה לא רגשי, זו לא פרשנות, אנחנו לא "לא בסדר", אלא מכורות.
בסופו של יום - זה מקל משמעותית את הדיאלוג/מונולוג שלנו עם הגוף ומעביר אותנו ממצב של מלחמה בו וב"חולשותיו", ממצב של שיח רגשי מלקה למצב של קבלה, הכרה, חמלה, נחישות ועזרה עצמית ממוקדת._
אצלי, למשל, אני לא יודעת למה בדיוק אני מכורה. זה כנראה לא לדגנים בכלל - כי עם אורז אין לי בעיה (אבל זה לא משהו שאני רוצה לאכול יותר מפעם-פעמיים בשבועיים).
זה גם כנראה לא לגלוטן, כי אם יש כמות קטנה של אטריות בתוך תבשיל בנוסח דרום-מזרח-אסיה שהאיש מכין (מוקפץ מלא ירקות ועוף) אז זה בטל בשישים ולא משפיע עלי, גם לא מתחיל אף פעם "הידרדרות" במובן המדוייק של "יוצר כמיהה התמכרותית לאכול עוד משהו עם גלוטן שמוביל לעוד משהו עם גלוטן שמוביל לעוד משהו עם גלוטן מלווה בחשקים בלתי נשלטים הולכים וגוברים להמון המון אוכל עם גלוטן ואז למתוק וכו' וכו'".
אני חווה את זה כהידרדרות כי זה כמו כדור שלג, אוסף תאוצה וגדל, כי זה מתגלגל ומשתלט, כי זה מתחיל קטן ותמים ומגיע למימדים ניכרים, כי זה מתחיל עם הרגשה שאני שולטת אבל מהר מאוד שולט בי, ממלא אותי את ה-craving הנורא הזה שהוא תחושה אובססיבית ומאוד לא נעימה לחוות בגוף,
והכי חשוב: כי זה לוקח אותי ממקום מפוקס, ממוקד, רענן, חיוני, [b]טוב[/b], שמח - למקום של ערפל, כבדות, עייפות כרונית, תופעות אלרגיות רבות, חוסר אנרגיות, רק רצון לרבוץ ולא לעשות כלום )-:
אצלי זה בפירוש לחם וכל דבר בצק. אוזן המן אחת קטנה יכולה בקלי קלות להפיל את כל שורת אבני הדומינו שלי. לא משנה כמה היא תהיה מוקפת בסלטים.
והמטרות שלי שונות מאלה של גוגוס או ניצן, למשל:
אני בכלל לא חותרת לתזונה שכולה חיה. אני לגמרי רוצה מזון מבושל, וטוב לי עם תבשילים.
המטרה שלי היא תזונה ללא בצקים וללא כימיקלים, להמנע עד כמה שאפשר ממזון תעשייתי.
בינתיים כוללת מוצרי חלב, כי בשבילי, להוריד בבת אחת גם לחם וגם גבינה - זה ממש יותר מדי בשבילי...