אורי, רוצה עוד רעיון מעניין? שבי קודם...
רחל טלשיר כתבה ב"הארץ" על שאקטי מאי ששותה כבר 30 שנה את השתן של עצמה ומדריכה אחרים שרוצים גם (את השתן של עצמם, לא שלה...).
לא לכולם יש נגישות לעיתון הזה אז אני מעתיקה לכאן כמה קטעים. מי שמעניין לה יכולה לגלגל את השם "שאקטי מאי" ולהגיע למידע נוסף מכתבות אחרות.
ומי שחושבת שבטח כבר שקלתי לנסות את זה - צודקת.
האם אעז לדווח? על זה אני כבר לא מתחייבת
בכל זאת, יש פה חבורה נאה של נשים שאני נוהגת לפגוש ולא בא לי להתחיל להתמודד עם התירוצים שלהן למה בדיוק בדיוק בכל החודש שאני נמצאת בישראל הן לא יכולות.
אחרי הדברים הוספתי משהו משלי בנוגע לצריכה ביקורתית של תקשורת
"שאקטי מאי התל אביבית רואה בשתן לימונדה של הגוף, משקה המרפא שורת מחלות ונגעי עור. היא שותה מדי יום וגם מורחת אותו על פניה וחופפת בו את שיערה.
בעמדתה של שאקטי מאי לגבי שתיית שתן תומכות הרבה תרבויות עתיקות וגם ניו אייג'יות, שהשתמשו ומשתמשות בשתן לריפוי. עוברים ברחם שותים את השתן של עצמם. בנוסף מציגה שאקטי בפני אינספור מוצרים מן המדפים של הזרם המרכזי: תכשירי טיפוח וגם תרופות שכולם מכילים אוריאה. כשאני שואלת מה עם מחקרים, היא מצביעה על עצמה ואומרת: "אני הוכחה מחקרית. שלושים שנה אני שותה שתן ואני מרגישה הרבה יותר טוב מבני גילי (52)".
בבלוג שלה מרחיבה שאקטי וכותבת שהיא אינה סובלת מאלרגיות או בעיות עיכול, שפצעי הרפס שליוו אותה מילדותה נעלמו, שכשנפצעה קשה בתאונה החלימה במהירות, שגיל הבלות לא זימן לה גלי חום או מצבי רוח, וששיערה — את זה כל אחד יכול לראות — עדיין מלא ומבהיק. היא מלמדת שבעה ימים בשבוע, לפחות שמונה שעות ביום ואף פעם לא עייפה.
ישנה גם שאלת הריח. אלא ששאקטי מבטיחה שהשתן כמעט חסר ריח כשהוא יוצא מהגוף. בדקתי ואני יכולה לאשר. יותר מזה, היא עצמה גם מורחת אותו על פניה וחופפת בו את שיערה. רחרחתי אותה בתשומת לב, מה לא עושים למען השליחות העתונאית, ומצאתי שריחה דומה לזה של עוללים בני יומם. נפלא. שאקטי ממליצה לשתות את השתן לא יאוחר מעשר דקות לאחר ההשתנה. כמה פעמים ביום? היא לא סופרת. כמה שמתחשק לה. טעמו של השתן שלה, היא מעידה, כשל לימונדה מצוינת."
הערות:
קודם כל, שאקטי מאי היא לא הוכחה מחקרית לשום דבר שקשור בהשפעה המיטיבה של שתיית שתן. מקסימום, היא הוכחה לכך ששתיית שתן
מסוים אינה מרעילה או גורמת נזק.
זה דבר חשוב להבנה שחזרתי עליו כבר כמה פעמים - בכל מערך שכולל משתנים מרובים, בלי שיטות מחקר מתקדמות (ולפעמים גם בהינתן שיטות כאלה) אי אפשר בשום פנים ואופן לקשור בין משתנה אחד לתוצאה הכללית.
בכתבה לא מסופר לנו מה שאקטי אוכלת וכמה סטרס יש בחיים שלה. אנחנו כן יודעים שהיא עושה מלא יוגה ואין לה ילדים מבחירה, ורק זה בפני עצמו עשוי להיות הגורם להמון דברים טובים שהם מנת חלקה.
אז בדקתי. שאלתי את רחל טלשיר מה הגברת אוכלת והתברר, באופן לא מפתיע בכלל, שהיא מקפידה מאוד על התזונה שלה ויודעת ומנחה שיש קשר בין משתני השתן לבין התזונה. אז...
גם בגלל זה השתן שלה לא מסריח
גם בגלל זה הוא גם לא מגעיל בטעמו
וגם בגלל זה מצבה הבריאותי מופלא כל כך.
תוסיפו לתזונה הטובה יוגה וחיים בלי ילדים, ואולי גם זוגיות טובה, ותקבלו שאלה מתבקשת - מהי התרומה של שתיית השתן בתוך מערך כל כך מדויק של החלטות שכולן מכוונות לאיכות חיים גבוהה?
לא יודעת ואין לי תשובה. אבל אין פה קסם כזה מרהיב כמו שעולה כשקוראים ראיונות איתה.
אורי, רוצה עוד רעיון מעניין? שבי קודם...
רחל טלשיר כתבה ב"הארץ" על שאקטי מאי ששותה כבר 30 שנה את השתן של עצמה ומדריכה אחרים שרוצים גם (את השתן של עצמם, לא שלה...).
לא לכולם יש נגישות לעיתון הזה אז אני מעתיקה לכאן כמה קטעים. מי שמעניין לה יכולה לגלגל את השם "שאקטי מאי" ולהגיע למידע נוסף מכתבות אחרות.
ומי שחושבת שבטח כבר שקלתי לנסות את זה - צודקת.
האם אעז לדווח? על זה אני כבר לא מתחייבת :-)
בכל זאת, יש פה חבורה נאה של נשים שאני נוהגת לפגוש ולא בא לי להתחיל להתמודד עם התירוצים שלהן למה בדיוק בדיוק בכל החודש שאני נמצאת בישראל הן לא יכולות.
אחרי הדברים הוספתי משהו משלי בנוגע לצריכה ביקורתית של תקשורת
"שאקטי מאי התל אביבית רואה בשתן לימונדה של הגוף, משקה המרפא שורת מחלות ונגעי עור. היא שותה מדי יום וגם מורחת אותו על פניה וחופפת בו את שיערה.
בעמדתה של שאקטי מאי לגבי שתיית שתן תומכות הרבה תרבויות עתיקות וגם ניו אייג'יות, שהשתמשו ומשתמשות בשתן לריפוי. עוברים ברחם שותים את השתן של עצמם. בנוסף מציגה שאקטי בפני אינספור מוצרים מן המדפים של הזרם המרכזי: תכשירי טיפוח וגם תרופות שכולם מכילים אוריאה. כשאני שואלת מה עם מחקרים, היא מצביעה על עצמה ואומרת: "אני הוכחה מחקרית. שלושים שנה אני שותה שתן ואני מרגישה הרבה יותר טוב מבני גילי (52)".
בבלוג שלה מרחיבה שאקטי וכותבת שהיא אינה סובלת מאלרגיות או בעיות עיכול, שפצעי הרפס שליוו אותה מילדותה נעלמו, שכשנפצעה קשה בתאונה החלימה במהירות, שגיל הבלות לא זימן לה גלי חום או מצבי רוח, וששיערה — את זה כל אחד יכול לראות — עדיין מלא ומבהיק. היא מלמדת שבעה ימים בשבוע, לפחות שמונה שעות ביום ואף פעם לא עייפה.
ישנה גם שאלת הריח. אלא ששאקטי מבטיחה שהשתן כמעט חסר ריח כשהוא יוצא מהגוף. בדקתי ואני יכולה לאשר. יותר מזה, היא עצמה גם מורחת אותו על פניה וחופפת בו את שיערה. רחרחתי אותה בתשומת לב, מה לא עושים למען השליחות העתונאית, ומצאתי שריחה דומה לזה של עוללים בני יומם. נפלא. שאקטי ממליצה לשתות את השתן לא יאוחר מעשר דקות לאחר ההשתנה. כמה פעמים ביום? היא לא סופרת. כמה שמתחשק לה. טעמו של השתן שלה, היא מעידה, כשל לימונדה מצוינת."
הערות:
קודם כל, שאקטי מאי היא לא הוכחה מחקרית לשום דבר שקשור בהשפעה המיטיבה של שתיית שתן. מקסימום, היא הוכחה לכך ששתיית שתן [b]מסוים[/b] אינה מרעילה או גורמת נזק.
זה דבר חשוב להבנה שחזרתי עליו כבר כמה פעמים - בכל מערך שכולל משתנים מרובים, בלי שיטות מחקר מתקדמות (ולפעמים גם בהינתן שיטות כאלה) אי אפשר בשום פנים ואופן לקשור בין משתנה אחד לתוצאה הכללית.
בכתבה לא מסופר לנו מה שאקטי אוכלת וכמה סטרס יש בחיים שלה. אנחנו כן יודעים שהיא עושה מלא יוגה ואין לה ילדים מבחירה, ורק זה בפני עצמו עשוי להיות הגורם להמון דברים טובים שהם מנת חלקה.
אז בדקתי. שאלתי את רחל טלשיר מה הגברת אוכלת והתברר, באופן לא מפתיע בכלל, שהיא מקפידה מאוד על התזונה שלה ויודעת ומנחה שיש קשר בין משתני השתן לבין התזונה. אז...
גם בגלל זה השתן שלה לא מסריח
גם בגלל זה הוא גם לא מגעיל בטעמו
וגם בגלל זה מצבה הבריאותי מופלא כל כך.
תוסיפו לתזונה הטובה יוגה וחיים בלי ילדים, ואולי גם זוגיות טובה, ותקבלו שאלה מתבקשת - מהי התרומה של שתיית השתן בתוך מערך כל כך מדויק של החלטות שכולן מכוונות לאיכות חיים גבוהה?
לא יודעת ואין לי תשובה. אבל אין פה קסם כזה מרהיב כמו שעולה כשקוראים ראיונות איתה.