גוגוס יקרה,
[u]הדף הזה למשל הוא לא מקום שאני מרגישה צורך להיפרד בו. אולי תהיה היעלמות קטנה עד שיחברו אותנו שם לרשת.[/u]
שמחה שאת לא נפרדת אבל לטיפוס רגשני כמוני זו נחשבת פרידונת גם אם לא נפגשנו מעולם וגם אם זו רק היעלמות קטנה, אז מצאתי את הברכה האירית המקסימה הזו:
“May the road rise up to meet you, may the wind be ever at your back. May the sun shine warm upon your face and the rain fall softly on your fields. And until we meet again, May God hold you in the hollow of his hand.”
ושנה טובה, חיונית ופורה לך ולכול משתתפות וקוראות הדף, האתר והגלקסיה בכלל :-)

חבצלת, אני במודיעין. כל תפקיד שיש סיכוי שאני אתקבל אליו ושאני ארצה אותו אפילו קצת יהיה סודי ביותר :)

בינתיים נראה שאני יודעת מה התפקיד החדש, כלומר זה עדיין לא בטוח אבל אולי עוד שבוע זה כבר יהיה בטוח, וכבר דיברו עליי במקום החדש, וזה נשמע מקום טוב, וכנראה יותר טוב מהקודם, אבל אני עדיין פוחדת קצת, ומתרגשת מאוד.

[po]אישה במסע[/po] תודה על התשובה המושקעת, ובהצלחה בתפקיד החדש. התפקיד החדש סודי? :-)

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

אני [po]אישה במסע[/po], וקיבלתי בשורה מפחידה ומשמחת.
אני עוברת תפקיד בצבא.
מפחידה, כי יכולים לדחוף אותי לאיזה חור, ומשמחת, כי אני לא אוהבת את התפקיד שלי.

אז נראה מה יהיה

מסבירה את המשפט.

אנשים, בעיקר ילדים, נוטים לעשות דברים כדי שהוריהם יהיו שבעי רצון. לרצות אותם. והם אוכלים בצורה שלדעת הוריהם נכונה, כמו שאמורים לאכול ילדים טובים. אני זוכרת פעם אכלתי קורנפלקס שוקולד-עם-רעל כלשהו, ושתיתי את החלב שנשאר מהצלחת, כמו מכוס, במקום להביא אותו כל פעם בכף לפה שלי, מה שנראה לי לא רציאונלי בעליל. וההורים שלי אמרו שרק אנשים חולים שותים כך.
אני עדיין חושבת שזה יותר הגיוני, אבל אני כבר די הרבה זמן לא אוכלת קורנפלקס.
אנשים אוכלים כמו שחינכו אותם שנכון לאכול. לא לפי מה שהם רוצים, אלא לפי מה שצריך. למשל, ההורים שלי חושבים שצריך לאכול בשר לפחות פעם ביום, שצריך ארוחות מסודרות, שצריך לאכול עם צלחת מול השולחן ולא לקחת חתיכות טעימות מהסיר. כל מיני צריכים כאלה. יש גם צריכים סמויים יותר. למשל, בבית אגוזים היו לעיתים רחוקות למדי ובתור מותרות, אז לא צריך אגוזים, זו מותרות.

אגב, גם צריך לאכול ירקות זה סוג של צריך.

גוגוס, אני שמחה בשבילכם. מכל הלב. את נשמעת שמחה, משוחררת, מרוצה. כיף לקרוא אותך.

אבישג,
[u]מה לתרום לדיון על החסה (האם לאכול אותה שלימה או בחתיכות)[/u]
אז רק בזכותך התחלתי להתעמק בדיונים מסובכים עם עצמי: האם להכין לי סלט כרוב, או סתם לאכול חתיכות בלי לתבל? :-) עכשיו הכנתי סלט.
אתמול לעומת זאת, כשהייתי בשיעור התעמלות, התחשק לי סלט כרוב, אבל עד שהגעתי הביתה הייתי כ"כ עייפה שאכלתי תפוח. כי התעצלתי לחתוך את הכרוב :-).
מסקנה - מוטב לא להיות עייפה מידי (או שיהיה מישהו שיחתוך בשבילי כשאני עייפה).

שלום [po]אישה במסע[/po]
[u]ההרגשה הביתית לא קשורה בכלל לתזונה[/u]
משהו במשפט הזה שבה את ליבי. אני לא יודעת למה.

[u]אני חושבת שלגבי רבים מהאנשים צורת האכילה היא סוג של ריצוי.[/u]
אפשר הסבר? משהו לא מובן לי במשפט הזה, ואני לא יודעת להסביר מה לא מובן.

חשבתי על הנושא של ירידה במשקל, ואולי, אולי, הירידה במשקל קשורה לעוד דברים ולא רק מה, למה, וכמה אני אוכלת. למשל ללחץ ומתח בחיים. אני חושבת שאני רזה ממתח.
במקרר נחות להן שתי חבילות ענק של טובלרון (בכל אופן, אני לא חיה לבד, ויש עוד אנשים שקונים בבית הזה ). אני מחייכת אליהן, בכל פעם שאני פותחת את המקרר. לא מרגישה שאני מוותרת, מתייסרת, או הרגשה אחרת בסגנון. ואני מכורה לשוקולד.
חיים אחרים.

גוגוס, מאוד מגניב. זה נשמע כמו אחלה הזדמנות.

[u]נשארה אופציה אחת. כן, כן, חינוך ביתי.[/u]
שמעתי חינוך ביתי (-:
אז הנה אני שוב כאן, בנושא הזה יש לי מה לתרום

קודם כל תמסרי לאיש שגם בישראל "לא עושים את המוות" למשפחות החינוך הביתי, סתם בלאגן ביורוקרטי וחוסר בהירות שיוצר בעיות אצל מס' משפחות שרוצות לחנך בבית.
לגבי אנגליה, קראתי את החינוך מן הבית של מייהן (בעריכת רוני אבירם), הוא אקדמאי ואב בחינוך ביתי, ספר מרתק אגב, מומלץ מאוד, לא התרשמתי שהמצב שם מעולה, מצד שני הספר די עתיק ואולי המצב השתנה מאז. אני יודעת שבהולנד וגרמניה זו עבירה פלילית, לכן מעטות המשפחות המחנכות מן הבית, אבל באנגליה יש קהילה די גדולה ככל הזכור לי.
אם תרצי אשלח לך חומר על חינוך ביתי, יש לי המון (משום מה (-: )

מגניב לכם ותראי שיהיה כיף, אין על חינוך ביתי
ואם תפתחי דף חיוניות על חנ"ב בכלל יהיה נחמד ושם אני בטוח ארגיש בבית (-:

שיווואאאאוווו גוגוס, איזה יופי, נשמע שהולך להיות לכם יופי יופי,
כמובן שבנוסף לחוויות ותובנות על תזונה בסביבה אנגלית נשמח לשמוע גם על חינוך ביתי בסביבה כזו (אם לא כאן אז איפה??)

יקרות לי מאוד, אני נוסעת ב 22.9...
פשוט יש הרבה ממי להיפרד אז התחלתי בזמן. הדף הזה למשל הוא [b]לא[/b] מקום שאני מרגישה צורך להיפרד בו. אולי תהיה היעלמות קטנה עד שיחברו אותנו שם לרשת. אבל תודה על כל המילים החמות שגרפתי בלי שהגיע לי :-) תמיד נעים.

וחוץ מזה, צ'מעו קטע - התברר לנו שאין מקום לבנים בבתי הספר באוקספורד. הציעו לנו בגלל חוק חינוך חובה שהמועצה תשלח לנו מונית והילדים יירשמו לבית ספר מחוץ לעיר. מאחר וזה לא הולך לקרות במיליון שנה נשארה אופציה אחת. כן, כן, חינוך ביתי. במילא התכוונתי להיות בבית עם הקטנה אז למה לא שלושה, בעצם?
מצחיק שמכל ההרהורים שלי בחינוך ביתי אני בסוף מגיעה לזה בגלל נסיבות חיצוניות כל כך. החלק הטוב הוא שהחדשות האלה ממש שימחו אותי ושאני כבר נרגשת להתחיל. הבכור שמע ומייד הביע משאלה שלעולם לא יימצא להם מקום בבית הספר.
האיש הביע חשש שאולי מתייחסים לזה שם כמו שמתייחסים לזה כאן ושיעשו לנו את המוות. הלכתי לבדוק וגיליתי, לפחות באינטרנט, יחס מכבד מאוד לבחירה הזו. עשה אותי עוד יותר שמחה. איזה מגניב...

[u]גוגוס יקרה, נסיעה טובה!![/u]

[u]איך הירקות הקשים הופכים לאכילים אם את אופה לא הרבה זמן ולא בטמפ' גבוהה? אצלי עד שהם נהיים אכילים אני מרגישה שכבר הרגתי אותם לגמרי (נהיים מקומטים ומסכנים כאלה) ואם אני מוציאה קודם הם עדיין קשים... על איזה חום התנור? מחממת אותו מראש? מכסה במשהו?[/u]

מחממים את התנור קודם. לא מכסה. כשהירקות עדיין די קשים מכבה ומשאירה בתנור סגור. כמו באנטי פסטי, הירקות צריכים להישאר אל דנטה. לא להרוג אותם :-) , אלא לשנות את התפיסה. הם אכילים גם כשהם קשים. טעים!!

[u]ממ, מצטרפת לשאלות של גוונים וגם - איך מעט שמן זית מספיק לכמות כזו גדולה של ירקות?[/u]

לפני האפיה אני פשוט מורחת אותם עם הידיים במרינדה. ולפעמים אפילו רק מורחת את התבנית ולא את הירקות (מורחת את התבנית, שמה את הירקות, שמה עשבי תיבול וקצת בלזמי ולתנור החם בחום בינוני). אם מישהי אוהבת שמן זית, תמיד כדאי להזליף על הירקות אחרי שהם מוכנים, כדי שלא יהיה מחומם. אפשר אחרי זה גם לשפוך עליהם קצת טחינה אורגנית משומשום מלא עם לימון. זה לוקח לי ממש חמש דקות כל הסיפור.

שוב, הירקות האלה זה קצת כמו פתרון השייק (לדעתי גם הטחינה שלהם משנה את המבנה שלהם). תמיד עדיף חי, אבל זה עדיין אוכל טוב ומזין, ששומר על מנגנון הרעב-שובע, לא ממכר ולי שומר על תחושת החיוניות (לא מפיל, לא מעייף, עושה לי טוב). אפילו לי, אוהבת הירקות והפירות המקצועית שמכרסמת חצי ראש חסה להנאתה, קשה כל היום לאכול רק ירקות חיים. זה קצת קרוב לייבוש של אוכלי האוכל החי בלבד.

פתאום נזכרתי איך האמריקאים היו מסתכלים בי בהשתאות עצומה כשהייתי פשוט מכרסמת ראש של חסה. זה הרס אותי מצחוק :-D

גוגוס יקרה, נסיעה טובה!!

[u]מנגו - קודם כל חיבוק. אחד כזה מכל הלב. יש בך משהו שמאוד מרגש אותי[/u]
אותו כנ''ל, חיבוק שיגיע גם לאנגליה הקרירה.
_אני יותר ויותר מבינה שבגלל הגמישות הזו שהיא מאפיין כל כך חזק באישיות שלי, גם הטמעת ההרגלים לוקחת זמן...
אולי אנחנו פשוט צריכות להיות יותר סבלניות לעצמנו?_
גוונים, מסכימה מאוד. שמחה לראות אני לא היחידה בעניין הזה...

[u]גוגוס, נסיעות זה סבבה אבל דיר באלאק את נעלמת לנו![/u]
או במילים אחרות: גוגוס, אל תלכי (על משקל - אוולין, אל תלכי)...
לא עונה כי היו קצת דרמות וגם כי אני מקלידה לאט אבל קוראת באדיקות (ואפילו כבר כמה ימים מכינה סלט חמוד).
ממ, מצטרפת לשאלות של גוונים וגם - איך מעט שמן זית מספיק לכמות כזו גדולה של ירקות?

[u]עוד מישהי כאן היתה צריכה להתמודד עם דפוסים מילדות שישבו כל כך חזק ולא תאמו את השינויים התזונתיים?[/u]
גוונים, התפרצת לדלת פתוחה. שאלה מצויינת אבל התשובה ארוכה בטירוף אז בינתיים הדבר הכי משמעותי הוא שבבית שלי אוכל אמיתי היה אוכל חם ולא רק זה, אלא כזה שיש בו בשר/ עוף, אחרת זה רק נשנוש : ( ירקות כמעט לא היו, מעט מאוד.
חבצלת, סחתיין, בקרוב אצלי :)
גוגוס- תודהההה.

גוגוס, נסיעות זה סבבה אבל דיר באלאק את נעלמת לנו! (-: (-: (-:

אהלן כולכן. נעלמתי לענייני פרידות לפני נסיעות אז רק משהו בקטנה הפעם.

1) אבישג - בהנאה ובהצלחה בדרך שלך.

2) [u]אני חושבת שלגבי רבים מהאנשים צורת האכילה היא סוג של ריצוי.[/u]
מחשבה מעניינת מאוד. תודה.

[u]אופה בתנור, אבל לא הרבה ולא בטמפרטורה גבוהה, מבחר עצום של ירקות: דלורית, דלעות שונות, קולרבי, גזרים, קישואים, עגבניות, בצל ועוד. ערימה ענקית שעליה אני שופכת לפני האפיה קצת שמן זית, טיפה יין אם יש בסביבה, קצת בלזמי, מלא עשבי תיבול (טימין זה נפלא, אורגנו).[/u]
ממ, אפשר כמה שאלות?
איך הירקות הקשים הופכים לאכילים אם את אופה לא הרבה זמן ולא בטמפ' גבוהה? אצלי עד שהם נהיים אכילים אני מרגישה שכבר הרגתי אותם לגמרי (נהיים מקומטים ומסכנים כאלה) ואם אני מוציאה קודם הם עדיין קשים... על איזה חום התנור? מחממת אותו מראש? מכסה במשהו?

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

אבישג (אם את עוד כאן) אל תרגישי לא שייכת :)

אני בכלל אוכלת אוכל צבאי, ואני בטוחה לחלוטין שמה שאת אוכלת פחות מזיק ממה שאני אוכלת. ההרגשה הביתית לא קשורה בכלל לתזונה.
אהבתי מאוד את מה שכתבת והזדהתי עם מה שאמרת על הגבלות. גיליתי שהדרך הכי טובה בשבילי לאכול פחות שוקולדים וכו היא לתת לעצמי לאכול כמה שאני רוצה. בהתחלה אכלתי די הרבה אבל זה התאזן.

גוגוס, מדברים על דברים חשובים, אהבתי מאוד את השיום של חשוב קטן. אולם מה שהיה חשוב לי זו הצרימה של חוסר דיוק, שמבחינתי נפתרה. אם לך זה לא מפריע, ואמרת שלא, אז לי בוודאי שלא, ומבחינתי יש מילה מתאימה. עד שתבוא מישהי ותגיד שהיא לא מתאימה לה :)

קראתי היום בספר מקסים "סרטן כנקודת מפנה" שהעולם צריך פחות אנשים שעושים מה שצריך ומקובל לעשות, ויותר אנשים חיוניים. חשבתי על הדף הזה ובאתי לכתוב. בספר מדברים הרבה על אנשים שלא מאמינים שהם ראויים ליותר.

הוצג שם תרגיל ובו צריך לתכנן יום אידיאלי, מלא הנאה. לתכנן בו כל רגע ורגע, ולממש את היום הזה חשבתי איך המטפל הדימיוני שלי מציע את זה ואיך אני אומרת לו לאן הוא יכול ללכת עם כל התכנונים שלו, ושהיום האידיאלי שלי הוא ברובו ספונטני.

ואז הסופר התייחס לאנשים שקשה להם לענות על זה ונתן כמה משימות קלות יותר - לתכנן פעילויות מהנות לשני ערבים בשבוע, ואפילו לעצור כמה פעמים ביום ולשאול את עצמך מה את המרגיש.

מה שיותר מפחיד, הוא כתב מה צריך לעשות מטפל לא יכול לבצע את התרגיל.

הסופר מאוד מודע לעצמו. הוא הציג מקרה של אישה שאמרה שיותר נוח לה לעבוד באינטנסיביות תקופה קצרה ואז לעכל הרבה זמן, ושאלה מה הסיבה לפגישה של שעה. הוא הסכים ועכשיו שואל את המטופלים איזה אורך של מפגש הם מעדיפים.

אולי הוא גם ישאל יום אחד אם הם בכלל מעדיפים לתכנן יום אידיאלי, או לזרום?

יכול להיות.


אני מנסה להבין מאיפה זה בא לאנשים. גדלתי בבית שבו ממש לא מחנכים להגשמה עצמית, אלא לריצוי של החברה, של מה נהוג. ולמרות זאת הגישה הזו זרה לי, לא מובנת.
אני לא יכולה להגיד שבחרתי לממש את עצמי. מדוייק יותר להגיד שאני לא יכולה לנהוג אחרת, לא מסוגלת לרצות את החברה כשזה פוגע בי. זה יסתיים בזה שאני אצעק שאני לא יכולה, או אשב ואבכה, או אריב אם מי שמנסה להכריח אותי. גם אם אני אבטיח לעצמי שרק הפעם אני אנסה לרצות, לנהוג כמו כולם, להתאים את עצמי למסגרת.

לדעתי זה קשור לחיוניות. מאוד. אני חושבת שלגבי רבים מהאנשים צורת האכילה היא סוג של ריצוי.

_זה פשוט מאוד. הקפידי על שומנים טובים: שקדים ואגוזים, אבוקדו, שמן זית אורגני.
מקפידה, מקפידה. למרות זאת ירדתי._
הממ... או שקפץ המטבוליזם או שבכל זאת את לא מכניסה מספיק קלוריות לגוף... כמה שקדים ואגוזים את אוכלת ביום בערך? כמה כפות של שמן זית? נסי אגוזי מקדמיה ואגוזי ברזיל, הם שמנים יחסית ומאוד מזינים, וגם גרעיני דלעת.

[u]לפני כמה ימים עשיתי בדיקות דם. סיפור ארוך. התוצאות הן שהרבה מדדים השתפרו, ומה שלא השתפר, נשאר אותו דבר, שגם זה טוב.. אני בדרך הנכונה[/u]
וואו. איזה יופי.

[u]טוב, אני ממשיכה להרגיש לא שייכת לכאן[/u]
אבישג, אנחנו לא קבוצה. כל מי מי שרוצה, שייכת. מוזמנת לחזור אם יתאים לך. אפשר גם להתחיל בקטנטן.

טוב, אני ממשיכה להרגיש לא שייכת לכאן
אז תודה לכל מי שניסתה לעזור
אני פורשת
אולי בעתיד כשאיטיבה דרכיי ויהיה לי מה לתרום לדיון על החסה (האם לאכול אותה שלימה או בחתיכות) אשוב לכאן
ערב טוב לכולם ואתן באמת מדהימות עם התזונה המגניבה שלכן

אבישג תודה, באמת היה מעולה, ו [b]ממ[/b] תודה על הרעיונות לארוחת ערב. בדיוק מה שאני אוהבת :-) וגם אני אוהבת סתם לאכול ירקות חתוכים בלי כלום.

[u]לגבי שייק ירוק, לא טעים לי.[/u]
טוב, הוצאת לי את החשק (-: אולי נעשה מאמץ בהמשך
ולגבי התיאורים על מלון הכל כלול, נשמע מגניב לגמרי חבצלת, במיוחד שנהנית מהמצב.

[u]זה פשוט מאוד. הקפידי על שומנים טובים: שקדים ואגוזים, אבוקדו, שמן זית אורגני.[/u]
מקפידה, מקפידה. למרות זאת ירדתי :-(

[u]צרות של עשירים :-)[/u]
אז תחשבי שכתבתי שעליתי 2-3 ק"ג [b]ושזה[/b] מפחיד אותי :-D. מייד תזדהי איתי נכון? אני לא רוצה להמשיך במגמת עליה :-) (ואני מאד קשורה לגרמים שלי...)

[u]מקפידה שיהיה לי רוטב ויניגרט שאני מכינה בצנצנת[/u]
רטבים נשמע לי רעיון מעולה, אבל חרדל זה לא זבל ? אפשר בלעדיו ? (האמת, אני סתם לא אוהבת), אני רוצה ללמוד להכין רטבים בריאים, את מה שמוכרים אני לא קונה, זה נראה לי ממש זבל, אבל להכין בבית נשמע טוב.
סעיף 2 לא קשור לסעיף 3 נכון ? אז פשוט לגרר כל מיני ירקות למחבת ולהוסיף ביצים ?
ואגוזים זה רעיון נפלא, אני באמת צריכה לקנות כשאגיע למרכז

[u]דבר אחד שכן מפריע לי, או יותר מדוייק, מפחיד אותי. מאז שאני אוכלת בצורה טובה, ירדתי 2-3 ק"ג. אני לא רוצה להמשיך לרדת. מקווה שזה יתאזן מעצמו.[/u]
צרות של עשירים (-:

[u]ממ, ביצים עם המון ירקות נשמע לי גם מעולה, איזה ירקות את משלבת ואיך את מבשלת אותם (מה קודם למה)[/u]

[list=1]
[*] מקפידה שיהיה לי רוטב ויניגרט שאני מכינה בצנצנת, כך שאף פעם לא אתעצל לחתוך לי סלט. אני מכינה ויניגרט נפלא עם שמן זית משובח, לימון, מיץ תפוזים, חרדל, טיפת סילאן.
[*] אופה בתנור, אבל לא הרבה ולא בטמפרטורה גבוהה, מבחר עצום של ירקות: דלורית, דלעות שונות, קולרבי, גזרים, קישואים, עגבניות, בצל ועוד. ערימה ענקית שעליה אני שופכת לפני האפיה קצת שמן זית, טיפה יין אם יש בסביבה, קצת בלזמי, מלא עשבי תיבול (טימין זה נפלא, אורגנו). אוכלת את זה כך, או עם קצת פטה או גבינה בולגרית. זאת ערימה שאני מנשנשת ממנה בערב, כשלא כל כך בא לי על ירקות חיים.
[*] מקפיצה חתיכות קישואים ועוד ירקות ושופכת עליהן שתי ביצים אורגניות (לא מקושקשות, אבל אפשר גם כן) ואופה/מבשלת קלות.
[/list]

נהגתי להנביט קטניות, אבל הפסקתי.

וכמובן, אגוזים מהמון סוגים, שקדים ועוד.

[u]לגבי שייק ירוק, לא טעים לי. ניסיתי תקופה ארוכה, כל מיני נסיונות. חוץ מזה שלא טעים לי, כל פעם שאני (נגיד) רוצה, בדיוק מישהו ישן. אני גם לא אוהבת שהוא על השיש, והיות שאני לא מתלהבת מהתוצאה ממילא, אני מתעצלת להוציא אותו מהארון. היתה תקופה שהוא כן היה על השיש ועצבן לי את העיניים. ואז נמאס לי שלא טעים לי, ולאט לאט הנסיונות פחתו. אז הוא חזר לארון. אני לא מסוגלת לאכול או לשתות בכח. אני מנסה, אבל אם במשך הזמן זה לא הופך להיות קל, נעים, וטעים - אני לא ממשיכה.[/u]

אני איתך. מה שלא מתחשק וקשה תקופה ארוכה הוא כנראה לא מתאים. אני לא מסתדרת עם שייקים. אוהבת אוכל פריך. מעדיפה לכרסם הר של ירקות ירוקים ולא שייק.


[u]דבר אחד שכן מפריע לי, או יותר מדוייק, מפחיד אותי. מאז שאני אוכלת בצורה טובה, ירדתי 2-3 ק"ג. אני לא רוצה להמשיך לרדת. מקווה שזה יתאזן מעצמו.[/u]

זה פשוט מאוד. הקפידי על שומנים טובים: שקדים ואגוזים, אבוקדו, שמן זית אורגני.

דבר אחד שכן מפריע לי, או יותר מדוייק, מפחיד אותי. מאז שאני אוכלת בצורה טובה, ירדתי 2-3 ק"ג. אני לא רוצה להמשיך לרדת. מקווה שזה יתאזן מעצמו.

איזה יופי אבישג, מזל טוב :-)

לגבי שייק ירוק, לא טעים לי. ניסיתי תקופה ארוכה, כל מיני נסיונות. חוץ מזה שלא טעים לי, כל פעם שאני (נגיד) רוצה, בדיוק מישהו ישן. אני גם לא אוהבת שהוא על השיש, והיות שאני לא מתלהבת מהתוצאה ממילא, אני מתעצלת להוציא אותו מהארון. היתה תקופה שהוא כן היה על השיש ועצבן לי את העיניים. ואז נמאס לי שלא טעים לי, ולאט לאט הנסיונות פחתו. אז הוא חזר לארון. אני לא מסוגלת לאכול או לשתות בכח. אני מנסה, אבל אם במשך הזמן זה לא הופך להיות קל, נעים, וטעים - אני לא ממשיכה. אבל אולי אני אנסה שוב. כשיתעוררו :-)

הייתי בחופשה נהדרת, במלון הכל כלול ואכלתי מצויין. פירות, ירקות טריים חתוכים, גבינות - כולם נהדרים. פעם אחת אכלתי פאי גבינה (מלוח) שהיה טעים לי מאד :-9 .
מה לא אכלתי? את מה שכולם סביבי אכלו: בשר, ספגטי, פיצה, צ'יפס, לזניה, עוגות, גלידות, קינוחים...
יש משהו אחד שבעבר תמיד הייתי אוכלת כשהיינו במלונות. הפעם הסתכלתי עליה, ואמרתי לה: חמודה - אנחנו סיימנו. שאחרים ייהנו. אני מניחה שהאחרים מאד נהנו, כי בכל פעם לא נשאר כלום (כן, הסתכלתי, בכל אופן אהבת עבר). הכי חשוב, הרגשתי טוב. הרגשתי מצויין, לא היה רגע שבו הייתי רעבה. או לא שמחה, או שהרגשתי מוגבלת, או שאני מוותרת. בפעם היחידה שרציתי, אכלתי את הפאי, היה טעים מאד, ובזה הרצון הסתיים.

כולם שתו שם קולה, ספרייט, קוקטיילים (בלי ועם אלכוהול) בירות, ערבובים אלכוהוליים אחרים, הרי הכל היה בחינם, וכל הזמן. ואני שתיתי מים, או חליטה של עשב לימון טרי, והרגשתי מאושרת. אני מאד אוהבת בירה (לבנה). הפעם לא היה לי רצון לשתות בירה.

לפני כמה ימים עשיתי בדיקות דם. סיפור ארוך. התוצאות הן שהרבה מדדים השתפרו, ומה שלא השתפר, נשאר אותו דבר, שגם זה טוב.. אני בדרך הנכונה :-)

תודה על ההתייחסות ועל האיחולים גוגוס.

לגבי השייק, חשבתי שהכוונה לפירות ירוקים. את שמה דברים כמו פטרוזיליה וכוסברה ? זה טעים ? מתוק ? קודם אראה אם אני משיגה לי בלנדר ואז אנסה לקמבן מתכון.

ולגבי ההרגשות של הגוף, טוב זה נושא מעניין
יש לי חברה שהגוף שלה מגיב באותו רגע ובאופן מאוד עוצמתי על מה שהיא אוכלת, אנחנו יושבות ביחד, היא עם תמרים, אני מנשנשת עוגה וקפה, אנחנו צוחקות על כך שאם היא הייתה אוכלת מה שאני אוכלת היא הייתה מאושפזת כבר בבית חולים (-:
אבל אצלי זה לא כך, כלומר אוכל לפעמים כן עושה לי רע כשאני אוכלת יותר מדי או דברים שהם ממש זבל מבחינתי (בורקסים וכאלה), אבל על המון דברים הוא דווקא מגיב מצויין אם זה בכמות הנכונה ובזמן הנכון (בתחושה שלי כרגע לפחות, אולי אני אוכלת כל-כך גרוע שאיבדתי תחושה). השיקול העיקרי שלי כרגע הוא הבריאות (השמנה, סכרת, מחלות וכו...) וזה לא ממש עושה לי חשק ורצון להתאמץ (בכלל דברים שמפחידים אותי בעיקר מרחיקים אותי ולא גורמים לי מוטיבציה).
אה ועוד משהו שאני צריכה לשפר, זה הb12 שלי, הוא די ברצפה, התחלתי לקחת כדורים אבל אני רוצה גם לנסות דרך טבעית יותר, יש לי איתו בעיות הרבה פעמים (וזה כנראה מתקשר לקושי שלי להתרכז במחקר).

[u]אני רוצה לנסות[/u]
YOU GO GIRL!!!

[u]אני רוצה שינוי תודעתי, אני רוצה לרצות באוכל בריא ולא לאכול אותו כסוג של עונש, לחזק את החשיבה החיובית, לאכול בהנאה ושמחה אוכל בריא יותר, באופן טבעי, ולא למנוע מעצמי כי אחרת מה יהיה, כי זה מזיק ורע וגורם למחלות ולהשמנה, עושה לי לא טוב לחשוב על כך. אז למה באמת לאכול אוכל בריא בהיבט החיובי שלו ?[/u]
נשמע פשוט מעולה! ולשאלתך - כי מרגישים פשוט מצוין. בכל היבט. לא יודעת מה לך יעשה אוכל בריא. יכולה לומר לך שאצלי יש מתאם ברור בין מה שאני אוכלת לאיך שאני מרגישה. בגוף - קלילות ועירנות. ברצון - חשק לעשות דברים מלווה בתחושה גדולה של מסוגלות. בחיים בכלל - מעודד מאוד שיפורים בתחומים נוספים, כאילו יש כוח להכל. רגשית - שלווה וגם צמצום בולט של הדברים שבכל מעצבנים אותי ושל עוצמת ההתעצבנות אם וכאשר היא מגיעה. וזה באמת קצה קצהה של רשימת ההיבטים החיוביים של שינויים בתזונה. כשאני אוכלת בול מה שאני צריכה ורוצה (טבעוני וחי) אני פשוט בהיי. אין שום דבר שישווה לתחושה הזו חוץ התחושה של התאהבות. אולי זו התאהבות בעצמי.

[u]גוגוס, אני כבר שבועות מפנטזת על השייק הירוק שלך - איך מכינים אותו[/u]
יש לך בלנדר רב עוצמה? ויטמיקס או דומה לו? זה די נחוץ. לי לא טעים שייק בבלנדר רגיל, גרגרי מדי, אבל יש כאלה שאוהבים. בכל אופן, אין מתכון. יש למידה מתמשכת של מה שטעים לך באותו רגע ולפעמים זה נתון לשינוי ממש מיום ליום, אם את מחוברת לעצמך וקשובה לגוף. ההרכב הכללי זהה - פירות, עלים ירוקים טריים ורצוי אורגניים ואגוזים או זרעים או שניהם.

[u]אני בהיריון ובעיקר חשוב לי לא לעלות כרגע.[/u]
בשעה טובה! שיהיה בהצלחה ובבריאות טובה. לגבי הרחם, מצטערת, אין לי כל מידע מועיל.

טוב, קראתי את התגובות שלכם ובכלל, חשבתי על כך ימים אחדים.
אני רוצה לנסות

רעיון גדול שהשפיע עלי מאוד בדף למתחילים (וראיתי שהופיע גם עכשיו ומן הסתם חוזר על עצמו בוראיציות שונות כאן) זה לחשוב חיובי, שמתי לב שקשה לי מאוד עם חשיבה שוללת ויום שבו אני מחליטה לא לאכול מתוק, סביר להניח שאוכל בו המון.
אז התחלתי לקנות לי הרבה פירות שאני אוהבת ולנסות להתחיל את היום עם פירות ומים ובלי לשלול שוקולד או סוכרים אחרים. בעיקרון אני מנסה לאכול ארוחה אחת של פחממות, הרבה פירות ויותר ירקות (אפשר עם גבינה), לגבי מתוק אני לא מגדירה לעצמי אבל משתדלת לא להגיע אליו לפני סוף היום או לפחות אחר צהריים. בכל מקרה לא להגיד לעצמי "לא", זה מלחיץ אותי.

אז מה אני רוצה?
אני רוצה שינוי תודעתי, אני רוצה לרצות באוכל בריא ולא לאכול אותו כסוג של עונש, לחזק את החשיבה החיובית, לאכול בהנאה ושמחה אוכל בריא יותר, באופן טבעי, ולא למנוע מעצמי כי אחרת מה יהיה, כי זה מזיק ורע וגורם למחלות ולהשמנה, עושה לי לא טוב לחשוב על כך. אז למה באמת לאכול אוכל בריא בהיבט החיובי שלו ?

וסתם עניין פרקטי - אני רוצה מתכונים
גוגוס, אני כבר שבועות מפנטזת על השייק הירוק שלך - איך מכינים אותו
ממ, ביצים עם המון ירקות נשמע לי גם מעולה, איזה ירקות את משלבת ואיך את מבשלת אותם (מה קודם למה)
ומיכל, על איזה שוקולד את מדברת, שוקולד טהור? מה זה? זה באמת בריא יותר? זה טעים?

חוץ מזה אני רוצה לרדת במשקל או לפחות לא לעלות יותר, אני בהיריון ובעיקר חשוב לי לא לעלות כרגע.
באופן כללי לא מפריע לי להיות קצת מעל המשקל הנדרש, אני מאוד גבוהה וכמה קילו מעל לא מורגשים עלי, גם לא בתחושה האישית, אבל עם השנים והלידות העליתי המון וזה כן מפריע לי גם במראה וגם בתחושה של הגוף. השאלה איך עושים את זה בכיף (אם זה אפשרי), כי יותר משאני רוצה לרדת אני לא רוצה לרדת ואז לעלות הכל והתרשמתי שהרבה דיטות מתרחשות בדיוק כך, אולי כי זה לא בא מרצון אלא בלית ברירה, סטייל "חייבים לרדת אחרת..."
ועוד דבר לגבי ההיריון, לא יודעת אם זה קשור לדף הזה, אני די חוששת מהלידה. היו לי שלושה קיסרים: בראשון איבדתי המון דם, בשני היה לי הידבקות רקמות, בשלישי הרופא אמר שדופן הרחם הייתה דקה כמו נייר עיתון. אתן יודעות אולי איך מחזקים את הרחם? הוא אמר לי לחכות שנתיים עד להיריון הבא, יצא שחיכיתי אפילו יותר משנתיים כך שהרחם כן נחה אבל אני חוששת שזה לא מספיק.

אה, ותודה

[u]אני נותנת שמות לדברים שאני רוצה לדבר איתם עם אנשים אחרים.[/u]
נקודה חשובה. מקבלת. אבל מסבה את תשומת לבך שאם את רוצה לדבר על זה או להבין את זה סימן שזה חשוב לך :-)
חשוב לא חייב להיות חשוב מאוד מאוד. יכול להיות גם סתם חשוב קטן...
אני לא מרגישה צורך לדבר על "הנפילות" שלי. אבל אם יש משהו שאת רוצה להבין או לשמוע אני לגמרי כאן. יש לך איזו שאלה שמעסיקה אותך בנושא הזה?

[u]לדעתי יש דברים, כמו לוכל, שכדאי ועדיף להגדיר בשלילה[/u]
כמו שאמרו כאן חכמות לפניי, כאשר שוללים משהו בדרך הזו, למשל לא-אוכל, מה שנשאר בתודעה זה דווקא הדבר ששוללים. בלי ה"לא". אני מאוד מתחברת לזה. עובד אצלי ככה. ולכן בחרתי בלוכל. בתפישה שלי זה נותן לכל העסק השלילי איזו רכות שלא מזיקה לדיון הזה.

[u]אני צריכה להבריח אוכל מחדר אוכל אם אני רוצה לאכול בצורה אנושית.[/u]
חסמבה חסמבה חסמבה! :-) ישר כוח גם לך.

לקח לי כמה זמן עד שהבנתי מה זה "שיום" :)

וכן, תהליכי שיום הם חשובים. אני עדיין מחפשת שם נוח יותר, אבל השם שמצאתי למרות שלא נוח לשימוש (שימוש מדוייק הוא די ארוך) לפחות לא צורם לי.

אולם אני לא מסכימה שנותנים שמות לדברים חשובים. אני נותנת שמות לדברים שאני רוצה לדבר איתם עם אנשים אחרים.
למשל, עכשיו מצאתי שם בשביל מה שקורה אצלי, ואם מישהי תעז להגיד שהיא נפלה, אדאג להזכיר לה שהיא לא (;
אולי אם תמצאי שם ללא-נפילות שלך אני אוכל להבין אותן, כי אחת מהסיבות שאני נמצאת פה היא כדי לנסות להבין אותך ואת שאר הנשים פה.
אני, למשל, עוד לא גיבשתי דעה לגביי "לא". לדעתי יש דברים, כמו לוכל, שכדאי ועדיף להגדיר בשלילה. אגב, גם הגדרת אדם כחילוני היא הגדרה בשלילה.

לדעתי לא להחזיק משק בית זו פעולה חיובית, שתורמת לפירוק נורמות שמזיקות ופוגעות, בנשים בפרט ובאנושות בכלל. ישר כוח!


בנוגע לאוכל שלוש פעמים ביום. זה ממש תוקע. מאחלת לכן להעריך ולהוקיר את היכולת שלכן לאכול מתי שבא לכן עם מיעוט אילוצים טכניים שמפריעים לכן :) אני צריכה להבריח אוכל מחדר אוכל אם אני רוצה לאכול בצורה אנושית.

[u]אז גוגוס, מה דעתך, אפשר לקרוא ל"נפילות" חזרה על החומרף ווידוא שמה שלמדנו נכון, תירגול של מה שכבר למדנו?[/u]
יקירתי, אם השם מדבר אליך - לכי על זה. אני חושבת שתהליכי שיום הם חשובים מאוד.
לי עצמי זה לא לגמרי מתחבר כי חלק גדול האירועים האלה אצלי לא מתרחשים על הרקע הזה. כלומר, הלמידה הזו עשויה בהחלט להיות חלק מהתוצרים אבל היא לא הכוח המניע.
לכשעצמי, אני משתדלת מאוד כרגע דווקא לא לתת לזה שם. אני חושבת שאנחנו נותנים שמות לדברים חשובים, שחשוב לשים לב אליהם. דווקא בעקבות הדברים שלך שמתי לב לזה שהאירועים הלו כבר אינם חשובים לי יותר. הם פשוט קורים, כשהם קורים, וחולפים וזהו. אני לא מקדישה להם מחשבה אלא פשוט עושה נחום תקום וממשיכה הלאה. בשבילי החידוש המרענן הוא שאני לא זקוקה לשם יותר בשבילם. ושוב תודה שהערת את תשומת הלב למשמעות של השם שבו נהגתי לעשות שימוש. ממש הזיז אצלי משהו.

[u]לפעמים אנשים רואים מה הבת שלי ואני אוכלות, וזה נראה להם כאילו אני בכלל לא מחזיקה משק בית.[/u]
כשאוכלים חיוני באמת לא צריך "להחזיק" שום דבר, ואת משק הבית, במובן הזה, עוד פחות מכל. אז את לא מחזיקה משק בית ויכולה גם להתגאות בזה. ויותר מהכל - לשמוח שנפטרת מהעול הזה (כלומר, אם זה אי פעם היה עול בשבילך. זה היה בשבילי).

[u]התחלתי אתמול לתרגל את השאלה "מה זה עושה לי, למה אני אוכלת את זה?"[/u]
מעולה לך. אחלה תהליך מודעות.

[u]אנשים אחרים משנים את התפריט באופן דרמטי וחווים ריפוי בזכות זה.[/u]

אחות'שלו, מי בדיוק משנה את התפריט שלו באופן דרמטי? כל כך נדיר. רוב האנשים לכודים בהרגלי אכילה/עישון/רביצה שלא מיטיבים איתם. אומות שלמות לכודות בהרגלים כאלה: סעי לשבוע למערב התיכון בארצות הברית ותרגישי קלילה, בריאה ובעלת הרגלים מצוינים :-)

[u]שלוש ארוחות ביום ושצריך לאכול את כולן ובזמנים קבועים. איזו תקיעה, בחיי..[/u]
לגמרי. לי זה לא מתאים בכלל. וגם לא לבת שלי.
אני גם בכלל לא מתחברת לצורך באוכל חם. רק לפעמים. בטח לא בקיץ. לפעמים אנשים רואים מה הבת שלי ואני אוכלות, וזה נראה להם כאילו אני בכלל לא מחזיקה משק בית. זה לא נראה להם כמו ארוחות. מאוד מצחיק. הבת שלי מעדיפה פלטה של פירות וירקות על כל דבר אחר (חוץ משוקולד וגלידה, כמובן).

התחלתי אתמול לתרגל את השאלה "מה זה עושה לי, למה אני אוכלת את זה?" בקשר לפחמימות בערב. הן ממש לא נחוצות לי, הן מנפחות אותי ומקשות עלי לרדת את החמישה קילו. אני אוכלת אותן אחרי שהבת שלי נרדמת ואני גמורה מעייפות והתודעה שלי מטושטשת. בתוך הטשטוש זה פתאום נראה לי הגיוני ונחוץ ושהפחמימות תערנה אותי. אתמול שאלתי את עצמי והבנתי שזה ממש לא נחוץ.

גם אני התמודדתי עם דפוסים מהילדות, אבל התחלתי את ההתמודדות בערך מאז שעליתי לחטיבה, אז אני לא בטוחה שהדפוסים שאימצתי הם לא דפוסי ילדות גם הם :)

ורוצה להוסיף עוד נקודה - אני חושבת שמצאתי את המילה שהתחליף שלה הוא נפילה.
המילה היא פשוטה - חזרה על החומר. כמו שחוזרים על חומר שלא בטוחים בו.
פעם קניתי חטיף שוקולדי. אכלתי אותו והוא היה מאוד טעים, הטעם שלו היה טעם של חופש ואושר. וזכרתי את זה.
מאז כבר כמה פעמים קניתי אותו לכבוד ארועים מיוחדים, ואכלתי, למרות שהוא לא היה כל כך טעים. וכבר ידעתי בראש שהוא לא יהיה כל כך טעים. אבל לא ידעתי בלב. הייתי צריכה לחזור על זה, ואת זה עשיתי.

אני הולכת בספירלה, וה"נפילות" הן חלק בלתי נפרד מהלימוד, בלעדיהן לא ניתן להתקדם הלאה. המטרה שלי היא גישה בריאה לאוכל. והגישה הזאת גם אומרת שאני אוכלת את מה שאני רוצה, גם אם אני יודעת שזה לא בריא. מתוך ביטחון בעצמי ובגופי וידיעה שאם זה לא בריא אני במוקדם או במאוחר אפסיק לרצות.

אז גוגוס, מה דעתך, אפשר לקרוא ל"נפילות" חזרה על החומר: ווידוא שמה שלמדנו נכון, תירגול של מה שכבר למדנו?

[u]פתאום קלטתי שההרגל הזה הוא סתם הרגל, שפשוט יושב כל כך חזק כי הוא הולך אחורה לילדות המוקדמת[/u]
מעולה לך, גוונים. אנחת השחרור שלך נשמעת למרחקים. תתחדשי על התובנה.

[u]עוד מישהי כאן היתה צריכה להתמודד עם דפוסים מילדות שישבו כל כך חזק ולא תאמו את השינויים התזונתיים?[/u]
אני. כמעט כל השינוים שעשיתי לא תאמו את מה שהורגלתי אליו. היו לי מהילדות המון קבעונות כי שני ההורים שלי זקוקים להרבה סדר והרגלים. הכל היה ידוע מראש ושום דבר לא תאם את איך שאני חושבת היום על התזונה שלי. אגב, כדי שיהיה לי יותר קל, פשוט שכנעתי את ההורים לעבור לאכול כמוני וזה הצליח להם עוד יותר ממה שאצלי. הם כל כך חובבים סדר וכללים וודאות עד שזה הקל עליהם מאוד את החיים והיום הם אומרים לי תודה על החשיפה למידע הזה. גם שאר המשפחה המורחבת הולכת בדרך הזו ומעבר לזה שאני שמחה בשבילם אני גם שמחה בשבילי. כל החופשות המשפחתיות הפכו קלות בהרבה.

וספציפית לשאלתך, גוונים, ההכי בולט שלי דומה לשלך - שיש שלוש ארוחות ביום ושצריך לאכול את כולן ובזמנים קבועים. איזו תקיעה, בחיי...

רוצה לשתף בתובנה, שהיתה לי חזקה ביותר.
אני גדלתי בבית שבו התזונה היתה סבירה פלוס אבל היתה חלוקה מאד ברורה. ארוחת הצהרים נקראה ארוחה 'קטנה' וכללה לחם, גבינה, ירקות חתוכים ולפעמים חביתה, וארוחת הערב היתה ארוחה חמה שנקראה גם 'ארוחה גדולה' וכללה אוכל מבושל (פסטה, תפ"א, הרבה תבשילי ירקות, תמיד מרק, לפעמים עוף, תמיד תמיד גם סלט). הפוך מהנהוג בארץ אבל נבע מסדר היום של אמא שלי, שעבדה במשרה מלאה והיתה עסוקה עד מעל הראש ובצהרים כשרק חזרנו לא היה לה כוח לעמוד במטבח אז היא דחתה את זה לערב. גם במסגרות אחרות כמו צבא תמיד יש ארוחה קרה וארוחה חמה, ככה נהוג וזו הנורמה.
עם המודעות התזונתית של השנים האחרונות, אני שמה לב יותר ויותר שיש תקופות שבהן אין לי צורך באוכל חם וכבד ומבושל (בקיץ?) לא בצהרים ולא בערב ולא בכלל. אבל רק בגלל ההרגל מהבית, תמיד בערב הייתי מרגישה שאני חייבת לבשל או לארגן איזו ארוחה שתהיה גדולה יותר. כי ככה זה, בכל יום צריכה להיות גם ארוחה גדולה, לא?
זהו שלא! פתאום קלטתי שההרגל הזה הוא סתם הרגל, שפשוט יושב כל כך חזק כי הוא הולך אחורה לילדות המוקדמת. איך אין לדפוס הזה דבר וחצי דבר עם אורח חיי הנוכחי, כמה הוא תוקע, כמה הוא פשוט מפריע לי לעשות שינויים תזונתיים שאני כל כך מנסה לעשות.
מבחינת מה שבא לי ומה שעושה לי טוב אני בכיף יכולה לאכול בדיוק את מה שאכלתי בצהרים (סלט, גבינה, טחינה, אבוקדו, ביצה) גם בערב, אז למה לא? איך שהשתחררתי מהקבעון הזה התחלתי להרשות לעצמי לאכול גם בערב אוכל 'קר' שהוא הרבה יותר טוב לי ושהוא הרבה פחות מבוסס על גלוטן ואני הרבה יותר מוצאת את עצמי בו.
עדיין יש פה בבית ארוחות ערב מבושלות כי הבנזוג נורא אוהב אבל אם תמיד באופן אוטומטי הייתי אוכלת ואחר כך מתבאסת על עצמי ומרגישה כבדה, עכשיו אני משתדלת (כשאני לא עייפה מדי או שוכחת או מתפתה) להיות במודעות ולבחור אם אכן בא לי לאכול את זה (נגיד תפוחי אדמה מאד טובים לי אז לרוב אם יש תפוחי אדמה אני אוכל אותם למרות שהרבה פעמים אעדיף אותם קרים בתוך הסלט ולא חמים עם רוטב, על פסטה לעומת זאת אני תמיד אוותר) ואם לא, אני מכינה לעצמי סלט גדול וטעים.

עוד מישהי כאן היתה צריכה להתמודד עם דפוסים מילדות שישבו כל כך חזק ולא תאמו את השינויים התזונתיים?
לי השחרור הזה עשה ממש טוב!!

_השינויים אצלי הדרגתיים ואיטיים, ואולי טוב שכך אבל לפעמים אני רוצה להיות עם משמעת עצמית גבוהה, להחליט לא לאכול לחם ( אפילו ליומיים אני לא מצליחה להפסיק).
לא יודעת, זה מבלבל. מצד אחד הגמישות שלי מאפשרת לי להשתנות באיטיות וללא תחושת קיפוח ( כמו בסרט הערבי של זהו זה "אין קפוח ממני"), מצד שני אין שינוי גדול, משמעותי.
וזה נכון כמובן לעוד אספקטים בחיים שלי._

מנגו, את נורא מזכירה לי את עצמי. העתקתי לכאן משפטים שאני הייתי יכולה לכתוב.
אני רואה בדיעבד הרבה מאד שינויים, גם תזונתיים וגם אחרים. אבל בגלל שהם איטיים ולאורך שנים צריך ממש לעצור ולחשוב על הדברים כדי להבין שהתרחש שינוי. זה לא משהו חזק ומוחשי. הבנתי עם הזמן שבגלל החמקמקות של זה אפשר פשוט לא לשים לב או להתעלם או לא להכיר בכך שאכן התרחש שינוי.
אני לפעמים ממש מזכירה לעצמי בכוונה איך הייתי פעם ואיך אני היום. תזכורות כאלה עוזרות לי להכיר בכך שהשינוי הוא אכן גדול ומשמעותי, זה מאד מתעתע אבל בהחלט קיים.

[u]הייתי רוצה שההרגלים האלו יהיו מוטמעים בי יותר ולא שכול שינוי קטן ישפיע עליהם.[/u]
אני כל כך מזהה עם זה, זו בדיוק השאיפה שלי. מילה במילה.
אני יותר ויותר מבינה שבגלל הגמישות הזו שהיא מאפיין כל כך חזק באישיות שלי, גם הטמעת ההרגלים לוקחת זמן...
אולי אנחנו פשוט צריכות להיות יותר סבלניות לעצמנו?

מנגו - קודם כל חיבוק. אחד כזה מכל הלב. יש בך משהו שמאוד מרגש אותי. ועכשיו... לדברים אחרים.

[u]ויש בי מקום שמרגיש שאני לא בסדר - אנשים אחרים משנים את התפריט באופן דרמטי וחווים ריפוי בזכות זה ואני לא מצליחה.[/u]
אז זהו, שזה בעיקר נדמה לך שהם משנים באופן דרמטי וזה מציב לך ציפיות לא ריאליות כלפי עצמך. אני חושבת שעבור רוב האנשים קורים שני דברים חשובים בהקשר הזה - 1) הם עוברים שינוי מאוד הדרגתי ואטי בדרך אל הוויתור הגדול רק שאת לא מודעת לשינוי הזה. לפעמים אפילו הם עצמם לא מודעים לשינוי הזה ולא מסמנים אותו לעצמם. 2) הם מדווחים לך על ההצלחות שלהם, שמפתות אותך ומעוררות בך השראה אבל גם מתסכלות אותך, בלי לדווח על כל החריגות. יש לזה המון סיבות אבל כולן לא משנות. מה שכן משנה זה שבדיוק בדיוק כמו אצלך, הרוב הולכים לאט כי ככה זה אמור להיות והרוב לא פנאטים כי ככה זה אמור להיות. זה הנורמלי וההגיוני. זה מה שלא יוצר שוק לגוף ולנפש. זה מה שיוצר שינוי שיום אחד אפשר באמת להתמיד איתו.

[b]רוצה לומר - את בסדר. הכל בסדר. ככה זה צריך להיות. ככה זה אצל כולם, או לפחות הרוב[/b]
אני נמצאת במקום שבו אני נמצאת אחרי שמונה שנים של צעידה. וגם אני רחוקה מהמושלם הזה שאולי אליו את שואפת.

[u]לא ממש זזה בתחומים אחרים וכשכן מצליחה אני מעריכה זאת... צריכה לחשוב שוב על זה.[/u]
תחשבי לך... קודם כל, נהדר לך שאת יודעת להעריך את זה. ובכל זאת, אמרת שזה מתסכל. מתסכל אולי בגלל המבט החיצוני? זה של אחרים?
אני לא יכולה ללמד אף אחת להתעלם מהמבט החיצוני כי אני עצמי לא עומדת בזה. אי לכך, מסתפקת בלסמן לך, ולעצמי, את מי שיוצר חלק מהקושי והתסכול - מישהו חיצוני שלא צריך לחיות בגוף שלנו או להתענג על ההצלחות שלנו. בתכלס, החיים שלנו משתנים ומתפתחים מעצם היותם. את נשמעת כמו אשה מודעת מדי מכדי לחיות כמה שנים בלי שינויים שאפשר לסמן, אבל הי, מה אני יודעת? כלום. מכבדת את אי ההסכמה שלך אבל נשארת גם בתחושת הבטן שלי, על סמך היכרותנו המינימלית, שאת לא סופרת חלק מההשגים שלך. לאו דווקא בתהליך מודע. בכל מקרה, זה לא כל כך משנה. את תמיד יכולה לשים את זה לעצמך במודעות ולראות מה זה מביא לך.

ועכשיו, בנוגע לאותה ארוחה דמיונית הבאה עלייך לטובה.
קודם כל - יופי לך! הצלחת לדמיין משהו ממש ממש מפורט, ועכשיו כשזה גם כתוב קל מאוד לאחוז בדימוי הזה. יחד עם זאת, מסמנת לך שוב משהו. זו גם שפה אבל גם גישה כללית.

[u]לא להגיע רעבה כי אז אני שוכחת את עצמי בקלות. לשתות הרבה, לפני האוכל.[/u]
זו דרך התמודדות מצוינת עם האתגר אבל יש לה גם חסרונות. היא [b]מניעתית[/b] ומניחה מראש קושי, צורך להתמודד, ובעצם נסמכת על תחבולה.
אם זה טוב לך להתחיל ככה לכי על זה. אם את מחפשת משהו אחר נסי לדמיין שוב את הארוחה בלי הפתרונות, ובעיקר בלי הפתרונות שכבר יושבים אצלך כדפוסים מהעבר. בתפישה שלי שינוי לא יכול להיסמך על עשייה של מה שעשינו בעבר ולא עובד או עובד רק לפעמים ובכל מקרה דורש איזו אחזקה ואיזה איפוק.

עשית אחלה תרגיל, זיהית את הקשיים והאתגרים, ועכשיו אפשר ללכת הלאה. בואי נסי לדמיין את הארוחה הזו מחדש. כמשהו קל. תדמייני את עצמך איפה שאת רוצה להיות. בלי הקושי. איך זה נראה כשהכל הולך לך מעולה בדיוק כמו שאת רוצה. ועם הדבר הזה כדאי להיכנס לארוחה. בכלל לא משנה איך יצא לך בסוף. מה שמשנה זה מה יעשה הדימיון הזה למה שקורה לך בדרך כלל.

וסחטיין עליך על הסלט, ועל זה שאת מתרחקת מטעמים חזקים מדי. גם אצלי טעמים כאלה ישר מסיטים אותי ומשבשים.
אבל שוב, משהו קטן, השפה. תראי אם את יכולה מתישהו לתאר את מה שאת עושה במונחים פוזיטיביים. למשל, "אני משתדלת לאכול טעמים מעודנים וטבעיים" במקום לתאר הימענות ממשהו. לאורך זמן זה עשוי לצמצם את תחושת הקיפוח שמלווה תהליכים כאלה בהתחלה. אני יכולה לומר לך שהיו שלבים שבהם ממש הקפדתי על זה ובסוף זה נקלט. אני חושבת שבשנה האחרונה לא הרגשתי מקופחת אפילו פעם אחת.
לא יודעת אם היית כאן מזמן כשעשיתי את תרגיל ההיפטרות מה"לא". בכל אופן, כתבתי הרבה זמן בלי לעשות שימוש כלשהו במילה "לא". זה לימד אותי המון המון המון. ממש תרגיל בריא לדעתי.

[u]הייתי רוצה שההרגלים האלו יהיו מוטמעים בי יותר ולא שכול שינוי קטן ישפיע עליהם.[/u]
יגיע. את לגמרי בדרך הנכונה. קודם כל בגלל שזה מה שאת רוצה. וחוץ מזה בגלל שאת במודעות והמודעות מייצרת לך עשייה שמתאימה לך.

ותודה על המילים החמות שלך. באהבה @}

[u]דמייני לך את אותה ארוחה. איך היית רוצה שהיא תיראה? מהם האתגרים שלך[/u]
עוד משהו - מרגישה שאני נסחפת בארוחות כאלו, נכנסת לסחרור. רוצה לחוש (רוצה לכתוב בשליטה אבל יודעת שזו לא מילה טובה) ממורכזת, אסופה, נינוחה.
האמת שלאחרונה אני בסך הכול מבסוטה מעצמי אבל זה יכול להשתנות ברגע, הייתי רוצה שההרגלים האלו יהיו מוטמעים בי יותר ולא שכול שינוי קטן ישפיע עליהם.

[u]העצות של גוגוס שוות זהב. מצטרפת לכולן: להחליט על מטרות קטנות לטווח קצר; לדעת להעריך הישגים.[/u]
לגמרי, 24 קאראט.
עכשיו נותר רק להפנים.
כבר אתמול קרה משהו קטן וכיפי - סיפרתי שאני כמעט לא אוכלת סלטים ופתאום מצאתי את עצמי חותכת כמה עלי חסה, רימון, בצל, שלוש עגבניות שרי ( זה מה שהיה לי בבית) ויצא סלטון טעים וקליל...

[u]שואלת אותך - את קשה עם עצמך? אם לא, עזבי את זה. אם כן, אז כדאי להתחיל לחשוב בשפה של רכות. אולי הרכות המהותית תבוא אחריה.[/u]
אח, עברית קשה שפה...
לא חשבתי שאני קשה עם עם עצמי אבל יכול להיות שבדברים מסוימים זה נכון. לוקחת לתשומת ליבי לשים לב לזה.

[u]הן לא יכולות להיות נקודות עיוורון אם את מזהה את כולן כל כך טוב. שוב, שפה קשה קשה...[/u]
וואלה. אני שמה לב, אצלי ואצל אחרים, שגם כשדברים משתנים אני משתמשת בטרמינולוגיה ישנה, כאילו לוקח זמן למערכת לעכל את השינוי ולהכיר בו. ועניין השפה כל כך מהותי, בעיקר הפנימית. תודה על התזכורת.

[u]אל תשני איפה שקשה. תבחרי את המקומות שבהם זה קל. או, לחלופין, איפה שיש מניע חזק. כמו מה שעשית מול הבריאות שלך. תראי איזה יופי הצליח לך.[/u]
כשאני חושבת על זה, אז השינויים שעשיתי עד היום והצליחו לי היו באמת איפה שקל לי ובאופן הדרגתי.
לגבי הבריאות, זה השתפר אבל עדיין לא עבר. יש לי שם תהליך רציני לעבור, זה אחד מהמניעים החזקים שלי.
נטורופטית אחת הציעה לי לעשות שינוי גדול, כמו למשל לוותר על גלוטן. בעיניה זה יכול ממש לשפר את מצבי. אולי היא צודקת אבל אני לא מסוגלת לוותר לגמרי. ויש בי מקום שמרגיש שאני לא בסדר - אנשים אחרים משנים את התפריט באופן דרמטי וחווים ריפוי בזכות זה ואני לא מצליחה. אבל ברוח הדברים שלך, גוגוס, אני מזכירה לעצמי שיש שיפור גדול וזה מה שאני מסוגלת לו כרגע.

[u]מהמרת שזה לא נכון. תבדקי אותי. את עצמך מספרת איך אכלת פעם ואיך היום. בטח המון השתנה אבל לא הגעת למה שאת מחשיבה כקצה מסוים אז זה לא נחשב לך כשינוי גדול. מנחשת שיש שינוי ענק. ממש עצום, אבל שאת לא סופרת אותו מכל מיני סיבות[/u]
מבחינת אוכל המון השתנה, זה נכון, אבל לאט ובמשך שנים.

[u]עוד הימור לבדיקתך - שגם בתחומים אחרים בחיים דברים זזים ואחרי שאת משיגה אותם את מורידה מהערך שלהם ולא זוכרת את הדרך שעברת.[/u]
לא חושבת שמסכימה איתך. לא ממש זזה בתחומים אחרים וכשכן מצליחה אני מעריכה זאת.
גם אם אני עצמי מעריכה, יחסית לסביבה זה מעט מאוד, כמו צעד ענק למנגו וצעד מיזערי לסביבה, וזה מתסכל.
צריכה לחשוב שוב על זה.

[u]מציעה לך דרך אחרת להסתכל על זה - כל יום, או אפילו כל שעה ביום, המרכז שלך זז. המרכז הוא המקום הכי טוב שאליו את יכולה להגיע ברגע נתון. אם במקום לחפש מרכז היפותטי את מחפשת בכל רגע נתון את המרכז הכי טוב שיש את בעצם בתזוזה תמידית אל האופטימלי הזה שכמעט אף פעם לא מגיעים אליו, משום שנדרשים כל כך הרבה תנאים כדי שהוא יתקיים.[/u]
בדיוק המילים שהייתי צריכה לשמוע כדי לכוונן אותי. כול מילה זהב. לוקחת את זה כשי לחג.

_נעשה תרגיל - דמייני לך את אותה ארוחה. איך היית רוצה שהיא תיראה? מהם האתגרים שלך? איך היית רוצה לצאת מהצד השני שלה, ממש ברמת התחושה של הגוף? אילו צעדים התנהגותיים יביא אותך להרגיש ככה? לאיזה מצב תודעתי את זקוקה כדי לצאת ממנה ככה?
תחפשי לך את הרגשות ואת התחושות הגופניות שאיתם את רוצה לצאת מהארוחה הזו. זו המטרה. כל השאר, מה כמה ומתי, אלו רק אמצעים. אם המטרה מוגדרת לך היטב את פשוט תגיעי לשם._
בוחרת לראות את עצמי באותה ארוחה בנוכחות מלאה בזמן ובמקום, מבחינת אוכל. לאכול במתינות, כמו שאני אוכלת כשאני לבד, לבחור את המאכלים שיגרמו לי להרגיש הכי טוב, לאכול מעט מהמאכלים הפחות טובים לי, לחוש קלה בגוף ולא עייפה ומרוטה. נראה לי שאם אוכל משהו בבית לפני שאלך, אפילו קטן, זה יעזור לי. לא להגיע רעבה כי אז אני שוכחת את עצמי בקלות. לשתות הרבה, לפני האוכל. לא ממש יודעת מה עוד יכול לעזור. עוד חומר למחשבה.
שלשום הייתי בהופעה. אכלתי מראש, בבית, ארוחה טובה ומשביעה. ההופעה נגמרה מאוחר ולמרות זאת לא הייתי רעבה, כהרגלי. היה באוטו של החברים אפונה קלויה ובא לי לנשנש אבל ויתרתי בקלות ובבית אכלתי שזיף. זה היה כיף.
אני בתקופה טובה יחסית מבחינה תזונתית אז זה קל יותר.
מה שעוזר לי זה הימנעות ממתוק מדי ומלוח מדי.
לא מכניסה הביתה מלוח מאוד. למשל דג מטיאס, שאני מאוד אוהבת, זיתים וכו'. שמתי לב שזה גורם לי לשיבוש במנגנוני הרעב/ שובע ועדיף לי בלי.

ווי, איזה כיף לקרוא אתכן, גוגוס וממ, אין לי זמן להגיב אז בינתיים תודה @}
ותראו איזה מרגיעון יצא לי: אמירת תודה פשוטה, בדרכה, מניעה את העולם.

_בעיני זו לא כזו הקטנה עצמית. זה נשמע עם חיוך גדול.
תודה ממ, אבל גוגוס הרגישה נכון._

הגיוני לגמרי. הרי גוגוס כבר בתיכון :-)

העצות של גוגוס שוות זהב. מצטרפת לכולן: להחליט על מטרות קטנות לטווח קצר; לדעת להעריך הישגים.

מנגו יקרה, לפני שנגיע לעניין, מסמנת לך כמה דברים שכדאי לשים לב אליהם. ככה, רק בשביל המודעות...

[u]יש לי בורות שאני רוצה להימנע מליפול אליהם.[/u]
אולי אפשר לחפש מונחים אחרים, רכים יותר... אני שומעת אותך ומרגישה שאני שומעת הקלטה שלי :-)
שואלת אותך - את קשה עם עצמך? אם לא, עזבי את זה. אם כן, אז כדאי להתחיל לחשוב בשפה של רכות. אולי הרכות המהותית תבוא אחריה.

[u]נקודות עיוורון שלא מצליחה עדיין להימנע מהן, למשל, עניין המאפים, לחם וכו',[/u]
הן לא יכולות להיות נקודות עיוורון אם את מזהה את כולן כל כך טוב. שוב, שפה קשה קשה...

[u]כל כך עיפה בערב אז קשה לי לשנות.[/u]
מונחים של קושי... אל תשני איפה שקשה. תבחרי את המקומות שבהם זה קל. או, לחלופין, איפה שיש מניע חזק. כמו מה שעשית מול הבריאות שלך. תראי איזה יופי הצליח לך.

[u]לפעמים אני רוצה להיות עם משמעת עצמית גבוהה[/u]
לא כדאי לך. ניסיתי מלא פעמים. לא עובד. ורמות התסכול בלתי נתפשות. תישארי עם הטוב שלך ולא יזיק גם לשמוח בזה כי הדרך שלך עדיפה בהרבה. במקום לקבל החלטות קשות לחפש את המקומות הקלים ואת טווחי הזמן הכי קצרים שיש.

[u]מצד אחד הגמישות שלי מאפשרת לי להשתנות באיטיות וללא תחושת קיפוח ( כמו בסרט הערבי של זהו זה "אין קפוח ממני"), מצד שני אין שינוי גדול, משמעותי.[/u]
מהמרת שזה לא נכון. תבדקי אותי. את עצמך מספרת איך אכלת פעם ואיך היום. בטח המון השתנה אבל לא הגעת למה שאת מחשיבה כקצה מסוים אז זה לא נחשב לך כשינוי גדול. מנחשת שיש שינוי ענק. ממש עצום, אבל שאת לא סופרת אותו מכל מיני סיבות.

[u]וזה נכון כמובן לעוד אספקטים בחיים שלי.[/u]
עוד הימור לבדיקתך - שגם בתחומים אחרים בחיים דברים זזים ואחרי שאת משיגה אותם את מורידה מהערך שלהם ולא זוכרת את הדרך שעברת.

[u]אני יותר מדויקת מפעם אבל עדיין מאוד לא במרכז שלי.[/u]
מציעה לך דרך אחרת להסתכל על זה - כל יום, או אפילו כל שעה ביום, המרכז שלך זז. המרכז הוא המקום הכי טוב שאליו את יכולה להגיע ברגע נתון. אם במקום לחפש מרכז היפותטי את מחפשת בכל רגע נתון את המרכז הכי טוב שיש את בעצם בתזוזה תמידית אל האופטימלי הזה שכמעט אף פעם לא מגיעים אליו, משום שנדרשים כל כך הרבה תנאים כדי שהוא יתקיים.
נעשה תרגיל - דמייני לך את אותה ארוחה. איך היית רוצה שהיא תיראה? מהם האתגרים שלך? איך היית רוצה לצאת מהצד השני שלה, ממש ברמת התחושה של הגוף? אילו צעדים התנהגותיים יביא אותך להרגיש ככה? לאיזה מצב תודעתי את זקוקה כדי לצאת ממנה ככה?
תחפשי לך את הרגשות ואת התחושות הגופניות שאיתם את רוצה לצאת מהארוחה הזו. זו המטרה. כל השאר, מה כמה ומתי, אלו רק אמצעים. אם המטרה מוגדרת לך היטב את פשוט תגיעי לשם.

[u]אם יש מקום שאני יכולה להרגיש בו בטוח זה בדף הזה.[/u]
לגמרי! שמחה שכך את מרגישה.

[u]הרבה יותר קל ממצב כזה לצעוד הלאה כי ההחלטות הן פיין טיונינג ולא משהו שהופך את החיים. ובעצם... בכלל לא נדרשת החלטה. רק סקרנות והתנסות[/u]
כן, כרגע המצב די טוב אבל בהחלט יש לי בורות שאני רוצה להימנע מליפול אליהם.
לא להפוך את החיים אבל רואה שיש לי נקודות עיוורון שלא מצליחה עדיין להימנע מהן, למשל, עניין המאפים, לחם וכו',
למשל להכין ארוחת ערב שונה מלחם שיפון עם סרדינים /טונה/ חביתה ועגבניה סמלית.
כל כך עיפה בערב אז קשה לי לשנות.
יש לי ענייני בריאות ולכן בכלל החלטתי מזמן, לפני כמעט עשרים שנה את התזוזה התזונתית.
בסך הכול שיניתי את התזונה מאז הילדות, אז שתיתי תה עם שלוש כפיות סוכר ומי יודע כמה פרוסות לחם ליום. מטורף...
השינויים אצלי הדרגתיים ואיטיים, ואולי טוב שכך אבל לפעמים אני רוצה להיות עם משמעת עצמית גבוהה, להחליט לא לאכול לחם ( אפילו ליומיים אני לא מצליחה להפסיק).
לא יודעת, זה מבלבל. מצד אחד הגמישות שלי מאפשרת לי להשתנות באיטיות וללא תחושת קיפוח ( כמו בסרט הערבי של זהו זה "אין קפוח ממני"), מצד שני אין שינוי גדול, משמעותי.
וזה נכון כמובן לעוד אספקטים בחיים שלי.
מרימה את הכפפה ( קמתי על צד ימין).
אוקיי, ארוחה עם חברים. איך לעשות אחרת? אני יותר מדויקת מפעם אבל עדיין מאוד לא במרכז שלי.
מה לבדוק? איך מתחילים?

[u]ככה מתחילים לזוז. זהירות רק לא להתמכר לתזוזה. זו בהחלט חוויה ממכרת...[/u]
מפחיד אותי לזוז, תזוזה גדולה זתומרת. רוצה מאוד אבל מפחדת ליפול עמוק יותר אחרי התזוזה.
טוב, אם יש מקום שאני יכולה להרגיש בו בטוח זה בדף הזה.

[u]עם אנשים ובאירועים חברתיים אני אוכלת יותר מדי וזה מבאס.[/u]
הו, כמה מוכר :-)

[u]עכשיו קיץ אז יותר קל לי, בחורף זה פחות טוב[/u]
הו הו, כמה מוכר :-)

[u]מרק עוף הרבה יותר קל לי.[/u]
כן, כן, וגם זה :-)

[u]כן, רוצה לזוז,[/u]
והכי הכי - זה :-)

דארלינג, יאללה. העם איתך, ובעדך. המצב שלך כל כך טוב, באמת. הרבה יותר קל ממצב כזה לצעוד הלאה כי ההחלטות הן פיין טיונינג ולא משהו שהופך את החיים. ובעצם... בכלל לא נדרשת החלטה. רק סקרנות והתנסות. לא יהיה טוב? תפסיקי. לא יהיה כיף? תפסיקי. סתם יימאס? תפסיקי. פה אף אחת לא תקרא לך בשמות. אם קמת היום על צד ימין תבחרי לך משהו שבא לך לבדוק. סתם רעיון - לחפש את הארוחה הקרובה בחוץ או עם חברים ולהחליט מראש שהפעם עושה דברים אחרת ונראה לאן זה יוביל. או כל דבר אחר שישמח אותך לבדוק.

ככה מתחילים לזוז. זהירות רק לא להתמכר לתזוזה. זו בהחלט חוויה ממכרת...

[u]יש לי קושי מול הקטנה עצמית. לא שאני חוסכת את זה מעצמי מדי פעם אבל אצל אחרים זה נראה לי תמיד כל כך... כל כך... מוטעה[/u]
צדקת, אני באמת מקטינה את עצמי וגם לי אצל אחרים זה נדמה כל כך מוטעה...

[u]חייבת לומר לך שמה שאת אוכלת נשמע ממש מעולה. ומה שנשמע עוד יותר מעולה, ופי מיליון יותר חשוב, זה איך שאת מתייחסת אל התזונה שלך וכנראה גם לעצמך בכלל (טוב, לבד מההקטנה העצמית).[/u]
תודה גוגוס (וממ), לא תמיד זה כל כך מעולה, לפעמים, בעיקר עם אנשים ובאירועים חברתיים אני אוכלת יותר מדי וזה מבאס.
עכשיו קיץ אז יותר קל לי, בחורף זה פחות טוב (הקור מביא אותי לרוץ לפחמימות...)
הרבה מהתזונה הטובה שלי באה בהשראתך ובהשראת הדף הנפלא הזה, הייתי ביציע הרבה זמן ולמדתי מכם.
לקחתי מה שמתאים לי ובסך הכול זה בסדר אבל יש לי דרך ארוכה עוד לעבור.
לא מכינה כמעט סלטים, קשה לי, לא מסתדר, לא יודעת. לא בגנים שלי.
מרק עוף הרבה יותר קל לי.

[u]את מרגישה איזה צורך להיכנס לתהליך בעניין הזה? יש לך חשק לזוז מהמקום שבו את נמצאת? כי אם לא, אז לא משנה מה אחרות עושות. ואם כן, אז קחי לך מנה של השראה וקפצי למים. הם לא קרים בכלל והבריכה לא עמוקה. תאמיני לי, בדקתי.[/u]
כן, רוצה לזוז, בעיקר מתחושת חוסר השליטה שלי לפעמים כשאני אוכלת עם אנשים, יש הרבה פיתויים ואם אני עייפה אז בכלל אני מתפרעת ( יחסית, הכול יחסי...) ואז אני מרגישה לא טוב.
מפחדת קצת מהבריכה, בכול זאת הסתיו כבר כאן, אבל טובלת רגל אחת... :-)

[u]בעיני זו לא כזו הקטנה עצמית. זה נשמע עם חיוך גדול.[/u]
תודה ממ, אבל גוגוס הרגישה נכון, זה אומנם נאמר בחיוך אבל יש לי נטיה להקטנה עצמית בדברים מסוימים.
יאללה, לילה טוב.

[u]בעיני זו לא כזו הקטנה עצמית. זה נשמע עם חיוך גדול.[/u]
מקבלת. לוקחת אחריות מלאה על הפרשנויות שלי והשריטות שלי.
תודה, ממ.

[u]חייבת לומר לך שמה שאת אוכלת נשמע ממש מעולה.[/u]

מנגו, גם לי זה נשמע כך. יופי של תפריט.

[u]אבל אני מרגישה ילדה בגן כשאתן בתיכון[/u]

בעיני זו לא כזו הקטנה עצמית. זה נשמע עם חיוך גדול.

[u]מתכוננת שתרגמי אותי בעגבניות ובליסטראות על המשפט הזה[/u]
הייתי מתה לעשות זאת אבל הוצאת לי את כל העוקץ :-)
יש לי קושי מול הקטנה עצמית. לא שאני חוסכת את זה מעצמי מדי פעם אבל אצל אחרים זה נראה לי תמיד כל כך... כל כך... מוטעה...

חייבת לומר לך שמה שאת אוכלת נשמע ממש מעולה. ומה שנשמע עוד יותר מעולה, ופי מיליון יותר חשוב, זה איך שאת מתייחסת אל התזונה שלך וכנראה גם לעצמך בכלל (טוב, לבד מההקטנה העצמית ;-) )
את מרגישה איזה צורך להיכנס לתהליך בעניין הזה? יש לך חשק לזוז מהמקום שבו את נמצאת? כי אם לא, אז לא משנה מה אחרות עושות. ואם כן, אז קחי לך מנה של השראה וקפצי למים. הם לא קרים בכלל והבריכה לא עמוקה. תאמיני לי, בדקתי @}

[u]מנגו, את מקסימה שחבל על הזמן![/u]
את בעצמך : )
+ אייקון של מסמיקה (עד שאדע איך להרחיב את אוצר האייקונים שלי).
כשאני חושבת על התזונה שלי לעומת שלך ושל שאר החברות הקבועות, נדמה לי שהמקסימות שלי מתפוגגת,
אני יודעת שאת לא אוהבת את ההגדרות האלה, גוגוס, אבל אני מרגישה ילדה בגן כשאתן בתיכון ( מתכוננת שתרגמי אותי בעגבניות ובליסטראות על המשפט הזה), נדמה לי שגוונים אמרה את זה לפני.
טוב, אם להיות יותר מדויקת ועדינה כלפי עצמי אז אני אוכלת לא רע.
מפרט: הרבה מבושל ( כי נדמה לי שאני לא יכולה בלי, מרגישה קור פנימי וחוסר שקט), כוסמת, אורז, קטניות, מעט עוף ודגים. הרבה פירות, אגוזים, לא המון ירקות אבל משתדלת.
כמעט לא אוכלת ג'אנק, בלי מוצרי חלב, לחם שיפון ( כמעט לא חיטה), זהו בערך.
שייקים ירוקים, תמרים, סוכר לבן אין לי בכלל בבית ולא ממתיקה כמעט כלום. לפעמים טחינה ודבש.
אין אוכל מעובד כמעט בבית.
אגב, אני לא נמנעת מכלום באופן טוטלי. פעם בחודש או יותר מרשה לי בורקס קטן או משהו מהסוג הזה, אתמול אצל חברים אכלתי עוגת סולת ועוד מתוקים.
ותודה לאל אני לא משמינה, במשקל שממש טוב לי, חמסה חמסה.
נראה לי שזה בגלל שאני לא נמנעת ממשהו באופן גורף (מלבד לוכל, כמו שאת קוראת לזה). יש לי הרגשה שזה יהיה לי לא נכון להימנע לגמרי מגוטן, למשל, חוץ מזה שזה קשה לי ומבאס ברמות ( מימי לא עשיתי דיאטה).
בטוחה שיותר ירקות יעשו לי יותר טוב אבל חייבת חלבונים כמעט בכול ארוחה, ירקות לבד לא משביעים אותי.
שוקולד לא ברשימה שלי, לא עושה לי את זה.


_מתי תגידי "אני אוהבת אותך?"
היא ענתה לי בפה מלא פטרוזיליה - אני אגיד לך בחוץ..._
אין עלייך, גוגוס, פשוט אין ( וגם על הג'וניורית).

סתם סיפור קטן ונעים מהיום.
קטנתי בת השנתיים וחצי ואני הכנו ארוחת צהריים. קצצנו סלט קטן קטן מכל טוב הארץ. יש לנו עכשיו בבית שלושה סוגים של עגבניות שרי, מלפפון, פלפל, בצל לבן, פטרוזיליה, חסה ונקטרינה. יצא סלט מהמם. החסה האורגנית יפה במיוחד. ממש מתחשק ללעוס אותה ככה.
לקחנו לנו עלים יפים, הנחנו בכל אחד שתי כפות בריאות של סלט וגלגלנו לרול פריך וטעים.
עונג גדול.

באיזשהו שלב הסתכלתי על האפרוח והתמלאתי אהבה. עמדנו לצאת החוצה לשחק אחרי הארוחה ופתאום אמרתי לה ככה במתיקות - "אני אוהבת אותך". היא חייכה חיוך מתוק והמשיכה ללעוס. שאלתי אותה, ביודעי שזה עוד לא בתחום אוצר המילים שלה - מתי תגידי "אני אוהבת אותך?"
היא ענתה לי בפה מלא פטרוזיליה - אני אגיד לך בחוץ...

[u]אבל ברור שהמקורי שלי היה בדיחה, כן?[/u]
ברור, אבל התשובה שלי היתה ברצינות. עם חיוך אבל ברצינות. כי ככה אני חיה.

[u]אני פשוט מכינה ואוכלת בכיף.[/u]
מעולה לך! משפט שכולו מקרין בריאות! אבל ברור שהמקורי שלי היה בדיחה, כן? רק למען הסר ספק.

[u]וגוגוס, תודה.[/u]
תודה - לך. כיף שאת כאן.

וגוגוס, תודה. זה הרבה הרבה הרבה - בזכותך.

[u]אף אחת לא מתחבטת בשאלה הזו[/u]
שיואו, אפילו לא חשבתי להתחבט, וגם לא להתלבט. אני פשוט מכינה ואוכלת בכיף.

[u]אני קוראת אותו כמשהו נוזפני,[/u]
באמת? כי אני שומעת אותו בנימה כ"כ חומלת ואוהבת...אני באמת לא זוכרת איזו מילה בדיוק נכתבה שם. חבל שאני גם לא זוכרת איפה, כי לפעמים מתחשק לי לחזור ולקרוא את מה שהשפיע עלי מאד.

[u]אני לא מרגישה שאני צריכה לעמוד בציפיות של אף אחד, לא בדף הזה, לא בדפים אחרים, ולא בחיים.[/u]
אין עליך, חבצלת! עשית לי את היום עם המשפט הזה.

[u]עם כל הצדיקות סביבי שמתחבטות בשאלה הקשה האם זה בסדר לשלב גם ירקות אפויים בתפריט או להשאר רק עם חיים[/u]
אף אחת לא מתחבטת בשאלה הזו. ברור שזה חטא לשלב ירקות אפויים... ;-)

[u]והסיבה השנייה שלא קראתי את רוב מה שכתוב בדפים ואני לא רוצה להשיב אותכם אל נקודות שעקפתם מזמן.[/u]
תא לא יכולה להשיב אותנו אחורה כי כבר מזמן הובהר כאן שהדף/ים הזה נע במעגלים אינסופיים. חזרנו פה כבר אל המון נושאים הרבה יותר מפעם אחת. קיצר, תשמרי ת'תירוצים למישהו שמתרשם. ולמקרה שלא הובנתי - אבישג, זוהי הזמנה בידיים פתוחות ומושטות לקבל תמיכה אם מתחשק לך לנסות משהו שטרם ניסית. וממש לא צריך, ואולי אפילו לא כדאי, להפוך את עולמך. מספיק משהו קטן, איזו בדיקה, לראות מה קורה אם...

[u]אז תרגישו בנוח להתעלם ממני, אפשר גם למחוק אם זה מפריע.[/u]
לא בבית ספרנו.

[u]כשאת מרגישה צורך לאכול משהו שאת יודעת שלא טוב לך, תחשבי למה את עושה משהו שהרסני לך[/u]
חבצלת, מה שעובד בשבילך - סבאבה.
אבל כן מרגישה צורך (כי לי זה לא עובד אבל משהו אחר כן) להצביע על זה שזה מן משפט כזה שבסוף אמור לצאת ממנו טוב אבל בדרך יוצא ממנו רע. אני קוראת אותו כמשהו נוזפני, כזה ששולח לעמוד בפינה, ומשתמש במילה מאוד קשה כמו "הרסני". מה שכן, לפעמים, גם אצלי, דברים כאלה טובים כדי לצאת לדרך, לטלטל. אבל אני חושבת שלהישאר עם המשפט הזה לא לגמרי מכניס למודעות מהזן החיובי.
למשל, אצלי עובד לשים לב לזה שאני חושקת כרגע במשהו שאני יודעת שיגרום לי להרגיש רע אחרי זה. לא הרסני וגם לא לעצור ולשאול שאלות. רק לשים לב. אחרי שאני שמה לב הרבה פעמים אני פשוט משתנה. מעצם ההתבוננות.

[u]בתקוה שהמגמה הזו של אי הרסנות תימשך[/u]
שמחה בשבילך, וגם בשבילי, ומקווה שהמגמה הזו תימשך.

[u]אני מרגישה ממש כופרת עם כל הצדיקות סביבי שמתחבטות בשאלה הקשה האם זה בסדר לשלב גם ירקות אפויים בתפריט או להשאר רק עם חיים :-)[/u] המממ...אני אוכלת ירקות אפויים, מבושלים, מוקפצים ועדיין מרגישה צדיקה :-). סוכר, וקמח לבן, דגנים לא מלאים אני מעדיפה לא לאכול.
אבישג, אני לא מרגישה שאני צריכה לעמוד בציפיות של אף אחד, לא בדף הזה, לא בדפים אחרים, ולא בחיים. אני מנסה לאכול ולחיות איך שהכי טוב [b]לי[/b] .

_למה זה הרסני ? כלומר חוץ מזה שזה משמין (ואני המממ צריכה לרדת כמה עשרות... )
אוכל לא משפיע עלי בתחושה החיצונית, לפעמים זה כן מפריע אבל מה שבעיקר מטריד אותי זה המשקל והסכרת התורשתית שהייתה לסבתא שלי._

קודם כול, עודף שומן בגוף הוא לא בריא, וגם יוצר מעגל של שומן--פחות פעילות ונמרצות--יותר שומן. סוכרת זה בטח לא בריא.
שנית, בנוגע לתחושה החיצונית, לפעמים לא מודעים לכמה סוגי אוכל יכולים לעייף, או לצברח, או לגרום לרעב תמידי, או לשינה פחות טובה, או לקנדידה קבועה, ועוד. כשבודקים את זה קצת מגלים דברים מפתיעים.

אבל, אני סבורה שבסופו של דבר, אם טוב לך אז טוב לך, וזהו. לא חייבים לאכול אוכל חי אם לא מרגישים צורך.

[u]תחשבי למה את עושה משהו שהרסני לך.[/u]

למה זה הרסני ? כלומר חוץ מזה שזה משמין (ואני המממ צריכה לרדת כמה עשרות... )
אוכל לא משפיע עלי בתחושה החיצונית, לפעמים זה כן מפריע אבל מה שבעיקר מטריד אותי זה המשקל והסכרת התורשתית שהייתה לסבתא שלי.

אני באמת משתדלת לא לכתוב בדף הזה אבל לעיתים (רחוקות) יוצא לי, גם כי אני מרגישה ממש כופרת עם כל הצדיקות סביבי שמתחבטות בשאלה הקשה האם זה בסדר לשלב גם ירקות אפויים בתפריט או להשאר רק עם חיים (-: . אני אי שם בתהום (במושגים טבעוניים) הרחק הרחק עם הסוכר הלבן, הקמח הלבן, והעיקר - השוקולד, המון שוקולד (ותודה לכל מי שעודדה אותי, היום הדף היה הרבה יותר קריא עבורי).
והסיבה השנייה שלא קראתי את רוב מה שכתוב בדפים ואני לא רוצה להשיב אותכם אל נקודות שעקפתם מזמן.
אז תרגישו בנוח להתעלם ממני, אפשר גם למחוק אם זה מפריע.

פעם היתה כאן שיחה, אני לא זוכרת באיזה מדפי החיוניות, או שאני בכלל מתבלבלת וזה בדף אחר באתר, על למה אוכלים דברים שמזיקים. אני לא זוכרת מי כתבה, שכשאת מרגישה צורך לאכול משהו שאת יודעת שלא טוב לך, תחשבי למה את עושה משהו שהרסני לך. בשבילי המשפט הזה היה מאד משמעותי. חבל שאני לא מוצאת איפה זה כתוב. אני לא זוכרת מתי הפסקתי להיות הרסנית כלפי עצמי, בתקוה שהמגמה הזו של אי הרסנות תימשך, אבל אני הולכת עם השאלה הזו מאז.

[u]איך השינוי התחיל אצלי? מאד בהדרגה.[/u]
חבצלת, אני חושבת שככה זה אצל כולן. גם אצל מי שמרגישה שברגע מסוים היא פתאום היתה אחרת בעצם היה איזה תהליך של הבשלה ותנועה שלפעמים לא זוכרים אותו.

[u]אני לא חוטאת, אני חוגגת[/u]
בטח! הזכיר לי את הפרצוף של אנשים שרואים אותי יושבתלי בנחת עם חופן שקדים. במקרה הטוב זה רק פרצוף. במקרה הרע זה "תגידי, איך את אוכלת את כל זה? זה לא משמין?" ואז אני נזכרת איזו חגיגה היא מה שאני עושה על בסיס יומיומי.

[u]ואגב, אני עדיין בדרך שלי. עם השוקולד הפושטי בערבים מסוימים, אבל בלי לאבד פוקוס.[/u]
א-לו-פה! עם השוקולד הפושטי...

גם אני לא משתמשת במונחים כמו ״חוטאת״, ממש מתוך עקרון. עם זאת, כשיוצא לי לטחון כמויות של שוקולד לעת ערב (ויוצא לי, אוהו כמה שיוצא לי!) אני שואלת את עצמי מאיפה זה בא.
לא תמיד, כמובן. לפעמים אני יושבת במסעדה מעולה ומגישים קינוח מפתה, ואז אני אוכלת אותו כי אני רוצה. לעומת זאת, חיסול חצי חבילת שוקולד חלב פושטי מתוך תחושת ״אני פשוט חייבת את זה עכשיו״ כן מביאה אותי לחשוב. המחשבות עדיין בהתהוות, אבל אני מרגישה אותן מתגבשות לאטן.
ואגב, אני עדיין בדרך שלי. עם השוקולד הפושטי בערבים מסוימים, אבל בלי לאבד פוקוס.

[u]איזה דף מבאס בחיי[/u]
:-D
לי ממש כיף לקרוא את הדף הזה (ואת קודמיו), גם כשהבחירות שלי מה לאכול ומה לא די שונות ממהגדרה
[u]אגוזים ושקדים וגרעינים ואצות (מה זה בכלל?), מקסימום חוטאים פה עם ביצים אורגניות או אורז מלא[/u]
קודם כל, אני לא חוטאת, אני חוגגת :-). אגוזים, שקדים, תמרים, פירות - אני אוהבת מאד מאד.

איך השינוי התחיל אצלי? מאד בהדרגה. הרבה בזכות שיחות שקראתי כאן. לפני כמה חודשים עברתי סדרת טיפולים שנקראת התחברות.
אני חושבת שמשהו בטיפול הזה גרם לי לשינוי, אבל זה קרה לאט לאט.

המשך יבוא....

מנגו, את מקסימה שחבל על הזמן!

נכון, כבר משנה לכינוי ללא סימן שאלה.
בחרתי שם שאת, גוגוס, אוהבת במיוחד...
לצערי לא יכולה לפתוח דף כזה אבל בטוח שאהיה קוראת אדוקה שלו :-)

כי אין דף כזה :-D . המממ.... עדיין!

זו דרכה של התוכנה שמניעה את האתר לעודד מישהו לפתוח דף כזה. כמו שאם מישהו יחפש אותך לפי הניק שלך (שאחריו סימן שאלה) הוא לא ימצא שם כלום. חבל, נכון? :-)

[u][po]מזון טבעי לעצלנים[/po]?.[/u]
לא מצאתי את הדף...
אנא אנשים טובים, עזרו לי למצוא...

[u]בהצלחה לכל מי שמנסה, אני גם אנסה פעם.[/u]
בהצלחה לך! תנסי כשממש יהיה לך חשק. לכל דבר הזמן שלו.

ואם כבר - [u]בדיוק קראתי את הדף המעניין שפתחת ואני חושבת ששני הדפים מתכתבים לאללה. איך למצוא את הדרך שלך, בלי לעבוד בפול גז על ניוטרל.[/u]
מיכל, הוצאת לי את המילים מהמקלדת! בול המחשבה שעברה לי בראש כשקראתי! לבשל זה כל כך הרבה עבודה. ולא יודעת מה איתכן אבל לא תמיד יוצא לי טעים כשאני מבשלת. לעומת זאת, עוד לא קרה לי שאכלתי מנגו בשל וחשבתי לעצמי "אוי, היום לא הצליח לי כל כך". שלא לדבר על "נו, כנראה קטפתי אותו כשהייתי כעוסה ועצבנית ואם לא קוטפים באהבה אז מרגישים את זה אחר כך בטעם..."

אבישג, אני בדיוק אוכלת שוקולד מה זה טעים. מאה אחוז שוקולד עם תמצית וניל.
וחוץ מזה תגלי שרוב הנשים פה עושות [po]מזון טבעי לעצלנים[/po]. בדיוק קראתי את הדף המעניין שפתחת ואני חושבת ששני הדפים מתכתבים לאללה. איך למצוא את הדרך שלך, בלי לעבוד בפול גז על ניוטרל.

[u]ואצות (מה זה בכלל?),[/u]

אוכלים את זה ? מזריקים ? מסניפים ?
ולמה אתן קונות את זה ? לכו לים, יש שם המון (-:

איזה דף מבאס בחיי

עם כל הנשים האלה שצורכות כל היום אגוזים ושקדים וגרעינים ואצות (מה זה בכלל?), מקסימום חוטאים פה עם ביצים אורגניות או אורז מלא.
חלאס
אולי די, בחייכן, אי אפשר קצת תיאורים נחמדים על ארוחות שחיתות, זלילה אל אמצע הלילה של שוקולד ועוד שוקולד וים של שוקולד (ואם זה לא היה מובן אני מתה על שוקולד), אפשר גם גלידה את אתן מעדיפות.

אני כנראה צריכה לחזור לדף הראשון, שם הרגשתי קצת יותר בנוח, כאן זה "למתקדמים" (-:

סתם, הלוואי עלי, בהצלחה לכל מי שמנסה, אני גם אנסה פעם (אני מקווה)

אשתף בשמחה, רק צריכה למצוא זמן :-)
ותודה לכל המשתתפות כאן, השינוי אצלי הוא (הרבה) בזכותכן.

[u]מרגישה קצת מצחיק להצטרף כשאתן חוגגות עוד מעט שנתיים לחיוניות[/u]
אז תצחקי ותצחקי ותצטרפי בכל זאת! איזה יופי שאת כאן... ותודה על התזכורת, מה, באמת כבר חלפו שנתיים? וואי וואי.

נשמע שמעולה אצלך חבצלת. בעצם, נשמע שכבר הצטרפת בכל מקרה כי זזת לאנשהו.
אם בא לך לשתף מה קרה אצלך שככה פתאום - כולי אוזן. אני מכורה לתהליכי שינוי :-)

אפשר להצטרף?
מרגישה קצת מצחיק להצטרף כשאתן חוגגות עוד מעט שנתיים לחיוניות :-)

כמה פעמים שניסיתי להצטרף אליכן, ו....המשכתי לאכול אוכל שמשפיע עלי ממש לא טוב.
והנה, כמה שבועות שאני אוכלת טוב, ממש טוב. אוכל מזין, אוכל שבריא לי.
בכלל אין רצון לאוכל שהוא לא אוכל.

[u]ואני שוב מקשרת את הדף הזה לנושאים אחרים, הפעם למחזור הנשי.[/u]
אכן קשור בקשר אמיץ. גם אצלי...

[u]זה נס קטן וזה כל כך, אבל כל כך מגניב.[/u]
וואו, מיכל. זה חתיכת נס, זה... לא ממש קטן אם שואלים אותי (מישהי שאלה?). שמחה מאוד מאוד בשבילך.

מכיוון שזה נס קטן אני אשתף גם פה.
אוגוסט. מאז הקיץ הראשון שלי במרכז, לפני שלוש שנים, אני סובלת מקנדידה עקשנית מאוד. בעיקר בקיץ כשהלחות עולה.

זה הקיץ הראשון הנסבל שלי ואני חושבת שאני צריכה להודות לתזונה הכמעט טבעונית שלי. זה ולדיקור.

זה נס קטן וזה כל כך, אבל כל כך מגניב.

בהזדמנות אני ארחיב על זה ועל הפילוסופיה החדשה והרמב״מית שלי. (ואולי גם נחמ-אומנית, כי היא מדברת על לא לפחד כלל).

ובזאת הלכתי לארוז.

הגוף שלי הוא מקדש. נכנסים אליו רק דברים נחוצים ורצויים ואת המיותרים אני מברכת לשלום בצאתם

המשפט הזה מאוד מתקשר לי לוסת, ולתחילת עונת הירח שלי. מעגל חדש מתחיל מניקוי הדברים המיותרים, ואני שמה לב לכך שכדאי לי לברכם לשלום :)

(ואני שוב מקשרת את הדף הזה לנושאים אחרים, הפעם למחזור הנשי)

ממ, תודה. אכן קורים דברים טובים. היום למשל עשיתי מסע נוסף והוא היה לי משמעותי מאוד. ממש זזתי.

[u]גם אני מקבלת מחמאות על העור שלי. אני חושבת שזה נובע מהגדלת אחוז השקדים והאגוזים בתפריט[/u]
מעניין...

[u]חברות, הגלוטן מעייף (לפחות אותי)[/u]
מזדהה עד מאוד. מעייף גם אותי.

_תגידו, מותר להשויץ?
טוב, נו, מקווה שכן.
אחרי עשרה ימים של דיוק מארץ הדיוקים בתחום התזונה (וברור שגם בתחומים אחרים) עור הפנים שלי נראה פשוט... פצצה!_

מותר, רצוי, אפילו חובה. קורים לך דברים טובים, גוגוס, ואת מקור להשראה {@

גם אני מקבלת מחמאות על העור שלי. אני חושבת שזה נובע מהגדלת אחוז השקדים והאגוזים בתפריט (וגם משימוש בשמנים בלבד על העור. ללא כל קרם תעשייתי, אפילו כזה שכתוב עליו "טבעי").

אני עברתי יומיים של גלוטן וחטפתי food coma.
חברות, הגלוטן מעייף (לפחות אותי) |-0

:-]
יורדת מהיציע, תודה. לכבוד הסמקתי הלכתי ל [po]הבעות בצ'יק צ'ק[/po] כדי ללמוד איך עושים את האייקון הזה...

רק לומר לגוגוס - סחתיין., מגיע לך
[u]עור הפנים שלי נראה פשוט... פצצה![/u]
וכול מה שבא עם זה. ומותר לך תמיד להשוויץ,
מי שאמרה שאת השראה צדקה.

[u]מדהים כמה העור משקף הכל, אה?[/u]
לגמרי! העור הרבה יותר מהשיער (אצלי). השיער שלי מושפע מאקלים הרבה יותר מאשר מתזונה. באנגליה אני שוקלת בכובד ראש, תרתי משמע, לגדל בחזרה את רעמת תלתליי המרהיבה שקוצצה לה לפני כמה שנים. לא משנה מה עשיתי, מזג האוויר עשה לי חיים ממש קשים. ושוב, תרתי משמע... השיער היה יבש וקשה וסורר עד מאוד. בסיבוב הקודם שלנו באנגליה, לפני עשר שנים ועם תזונה מזעזעת, הוא היה מדהים.

ותודה, מיכל. אין עליך.

_תגידו, מותר להשויץ?
טוב, נו, מקווה שכן._

ברור שכן. ואז מותר גם לקבל פרגון בשפע ויוהו, כמה מגניב.

מדהים כמה העור משקף הכל, אה? עור ושיער. זאת התשובה הכי טובה לאם מה שאני עושה נכון.

תגידו, מותר להשויץ?
טוב, נו, מקווה שכן.
אחרי עשרה ימים של דיוק מארץ הדיוקים בתחום התזונה (וברור שגם בתחומים אחרים) עור הפנים שלי נראה פשוט... פצצה!
פצעונים וכתמים שאיתי כבר זמן רב נפרדו לשלום והכל מבריק באופן טבעי כזה ונראה כל כך... חי.
ממש שווה.

חוץ מזה, ג'ו, חשבתי עליך היום ועל השאלה מה מניע את מה. הסיבוב הזה אצלי הוא דוגמה טובה לדיוק תזונתי שמניע דיוקים נוספים. זה לא חוכמה על באמת כי אלו דברים שכבר למדתי על עצמי בעוד את שאלת על עצם הלמידה. ובכל זאת, יש בזה משהו, שמתחילים מהתזונה וכשהיא ממש מדויקת פתאום יש כוח לדייק גם בדברים אחרים כי הגוף הפיזי עובר למצב הרבה יותר טוב.
אצלי למשל הדיוק מתבטא בשתייה של מים שעושה לי טוב, בתרגול יוגה קבוע ובתרגול לאורך כל היום של רצפת האגן. אז משהו אצלי מאוד התחזק, המרכז שלי, וביחד עם העבודה עם [po]עירית לוי[/po] יש איזו יציבות מופלאה של הגוף והנפש שעוזרת לכל מה שחשוב להתקדם בכיוון הנכון.

{@