החלמה מלאה וניסים אחרים

שליחת תגובה

זכותנו המלאה להיות מטומטמים - ככל שנחפוץ.
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: החלמה מלאה וניסים אחרים

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי נטלי* » 12 ספטמבר 2010, 14:46

הולנדיה יקרה! מקווה שנפתחה עליכן שנה חיובית יותר, אם יש לך זמן וחשק, אולי תוכלי לכתוב באיזה שיטות טיפול את עוזרת לתינוק שלך, לא ממש הבנתי מה הבעיה מכיוון שההודעה הראשונית לא מופיעה, זה מופיע בדף אחר אולי? ממש מעניין אותי... שבוע טוב בינתיים.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי נטלי* » 12 ספטמבר 2010, 14:28

עוד אמא יקרה! בזמנך הפנוי אשמח לשוחח איתך, אם תוכלי לשלוח לי מספר למייל שלי [email protected] אם זה נוח לך הייתי רוצה לשמוע את הסיפור שלכם, מהמעט שהבנתי זה קצת מזכיר את שלנו אבל כל ילד הוא עולם אחר וזה בעצם אף פעם לא אותו הדבר... וגם באמת להתייעץ על שיטות טיפול שהשתמשת בהן.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי עוד_אמא* » 11 ספטמבר 2010, 00:29

נטלי יקרה, אני כותבת גם לך, כי פנית גם אלי דרך דף זה.

אני כותבת גם לך וגם ל- עוד אמא, אני קוראת את הדף שלכן ובוכה מהתרגשות

אז קודם כל, זה ממש לא הדף שלי, למרות שאני מדי פעם כותבת כאן (יש גם תקופות ארוכות שלא.......).
הדף הוא של הולנדיה ושל סיפור ההתמודדות שלה ואני רק מגיבה לעיתים.
אני מבינה שגם לך יש סיפור התמודדות וזה נשמע שאת כבר עושה נפלאות ביכולת שלך להתמודד.
לי לקח הרבה יותר זמן עד שיכולתי לדבר על משהו חיובי בדרך שלנו.

אני מאד שמחה שהשיתוף של הולניה, וגם שלי (לעיתים), עוזר לך.
אין ספק שההכרה שאתה לא המתמודד היחידי ועוד הרבה אנשים עושים זאת, מקלה,
וגם אפשר להעזר וללמוד מנסיונם של אחרים (כמובן רק במידה, כל סיפור הוא בפני עצמו..........).

בעיקר רציתי לכתוב לך, כדי לעדכן אותך שיש אתר שנקרא 'קשר'-
שעוזר להורים שמתמודדים עם קשיים שונים בגידול ילדהם.
האתר עוזר בכל המובנים- למצוא אנשי טיפול, למצוא אנפורמציה, לטפל בבירוקרטיה,
וגם בכל ההתמודדות הנפשית.
בימים אלה הם מעלים אתר שבו משתפים סיפורי התמודדות וגבורה של משפחות שונות,
המתמודדות עם ילדים חריגים. תכתבי קשר בגוגל ותנסי להכנס, ממש ממש מומלץ!
אם יש לך שאלות, את יכולה להתקשר והם מסיעים מאד מאד , כולל לברר לך דברים שאת לא מצליחה לבד.
זו עמותה מדהימה!
אם את רוצה ממני עזרה יותר אישית וספציפית, אשמח מאד לעזור, ולדבר אתך,
ולשאלתך, אנחנו לא עושות מפגשים, הולניה בכלל לא בארץ...........
אנחנו לא מכירות מעבר לנכתב כאן, אבל בעמותת קשר, הם כן מפגישים בין קבוצות הורים, ויש גם קבוצות תמיכה.
מאחלת לך שנה טובה, והמון כוחות.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי עוד_אמא* » 11 ספטמבר 2010, 00:18

הולנדיה, יקרה.
לגבי שאלת ההנקה, אני סבורה שאת צריכה ללמוד בעצמך מה נכון לך ולידך.
קודם כל , עצם ההנקה עצמה היא מבורכת- לכל ילד, אבל במיוחד לילד מיוחד.............
גם אני הנקתי את הילד המיוחד שלי, ואני חושבת שבזכות זה , הוא היה מאד בריא, והתפתח פיזית היטב- גדל היטב במימדים הפיזיים- גובה, משקל וכו........
אז קודם כל תראי זאת כמבורך, מאד, אם כי אני מאד מבינה את הקושי העצום בתלות שלו בך.
דרך אגב, אם הוא לוקח בקבוק, במהלך היום, זה הזמן שלך להתרחק, ולאפשר לו להיות מוזן מבקבוק.
בלילה, זה כבר סיפור אחר, כי שניהם זמינים לו- גם השד וגם הבקבוק.
בתחלת הפסקה כתבתי שרק את יכולה ללמוד בעצמך, ואני יודעת שעצות בדרך כלל לא עובדות, כי הן לא יכולות לקחת בחשבון את כל הניואנסים הכי קטנים שרק את יודעת אותם..........
ובכל זאת כותבת, שמנסיוני- עם שלושת ילדי- רק מעבר לשתיית מים בלילה עוזרת לגמול משתיה בלילה ומההתעוררויות הנשנות הללו עבור אוכל/ שתיה.
לאט לאט התינוק לומד שלא כדאי להתעורר בשביל מים.......
וגם- השתיה של החלב/ דיסה / הנקה- מעוררים כל הזמן את הקיבה לרצון לעוד,
כמו אכילת שוקולד, שאחרי שמתחילים עם הקוביה הראשונה רוצים עוד ועוד.
נתינת מים בלילה היא הפתרון הנכון בעיני, גם לשעות השינה - של שניכם,
וגם לשינים!!!! בהמשך החיים השינים משלמות מחיר עצום על שתיה שאינה מים בלילה!
מה שאני תמיד עשיתי- אחרי הארוחה או שתית הדיסה האחרונה, הייתי משפשפת שינים, ומרגע זה רק מים!!
אין ספק שאם תנסי זאת, התינוק שלך ימחה קשות, כי זו הרעה בתנאים,
אבל תוך שבועים עד עשרה ימים הוא יתרגל, ויבין שזהו , זו המציאות החדשה שלו.
וכלכם תרויחו מזה.
בת דודה שלי שהיתה פסיכולוגית ילדים מאד טובה, אמרה לי שמכל הרגל אפשר לגמול תוך שבועים, אבל רק אם ממש עקביים למרות בכי שיכול להיות ממש קורע.........
אנחנו גמלנו את הילד שלנו , המיוחד, בגיל שלוש משינה ביחד אתו במיטתו באופן הזה.
לא היו לנו ערבים כי הוא לא הסכים ללכת לישון בלי אחד מאתנו ביחד אתו, ובכל פעם שהינו קמים ללכת היה מעיר את עצמו, כך שזה היה חסר סוף.
בלילה הראשון הוא בכה ארבע שעות, בלילה השני עשרים דקות, ובלילה השלישי פשוט הבין שזהו.
ומאז חיינו השתנו. למרות שאת הלילה הראשון לא אשכח כל חיי.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי נטלי* » 10 ספטמבר 2010, 17:01

הולנדיה שלום ושנה טובה! אני כותבת גם לך וגם ל- עוד אמא, אני קוראת את הדף שלכן ובוכה מהתרגשות, אני פונה אל שתיכן, קודם כל מודה לכן כ"כ ,כשקראתי על הבן של עוד-אמא שהוא הולך פשוט התייפחתי מרוב התרגשות , כמה כוח יש לאמונה בטוב, אין לי מספיק מילים לתאר כמה כוח הדף הזה נתן לי, אני מרגישה שקיבלתי מתנה לשנה החדשה, השיתוף שלכן וההשראה ,לדעת שעוד אנשים עוברים מכשולים בדרך אל האושר, וחיים את הניסים והפלאים שהיקום שולח לנו כל הזמן, לנו רק נותר לבחור אם לראות אותם או לא... אני אמא לנסיכה בת 7 חודשים, עדיין עוברית מבחינתי, אספר ביום אחר את ההרפתקאות שלנו, אבל בקצרה היא עדיין לא מחזיקה ראש בכלל, ומטופלת בתרופות נגד אפילפסיה שהורגשה כבר בבטן, בקיצור היפוטוניה "מרשימה"...רק אומר שהילדה הזאת היא המורה הכי גדולה שפגשתי בחיי, ומלמדת אותנו, בלי רחמים, על סבלנות, על אהבה ללא תנאי, על אמונה בטוב, על לדעת מי אני ולחיות את מי שאני בניגוד למה שכל העולם חושב, על העוצמה של ריפוי אנרגטי, על מה באמת חשוב בחיים, והיא, הנסיכה שלי, עם כל הקושי ורגעי הנפילה המלווים בדמעות רבות, היא האור של החיים שלנו, והיא תנצח את הכל, אני כ"כ מודה לכן על השיתוף, זה מחזק יותר מהכל, אם אתן עושות מפגשים או משהו בסגנון אשמח להצטרף... מקווה שנמשיך להתכתב וכל פעם על לידה מחדש של ילדיכן... שנה קסומה!

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי טליה_אלמתן* » 05 ספטמבר 2010, 07:44

יש לי בעיה רצינית עם הנקה+בקבוק.

ידעתי מראש שזה לא דבר נכון

בלי דרמות :-) לא נראה לי שזה באמת שינה והשפיע (בטח שלא לרעה, נוכח השיפור בשנת הלילה!).
אני תמיד בוחרת בדרך הקלה. מה יהיה לך יותר קל מהשניים?

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי נקודות_ורודות_אגדיות* » 04 ספטמבר 2010, 22:04

הולנדיה שלום

אין לי שום נסיון בצורת ההנקה שלך ואני ממש לא יועצת הנקה (הינקתי במשך 5 שנים רצוף מתוכם שלוש וחצי שנים הנקת שניים).
אז רק יכולה להפעיל הגיון ולאמר לך שנדמה לי שאני לא הייתי גומלת לא מזה ולא מזה, אלא, מורידה מזמן ההנקה או מתכיפות ההנקה. אם קשה לך בלילה אז תתחילי להניק לפני השינה ולא לתת בלילה. אם את חשה שחלק מהיניקות הן לא מתוך רעב אלא מתוך נחמה ואת רוצה להוריד הנקה, אז כמובן שתתני יותר חיבוקים ותחיליפים ותבהירי שציצי זה לא נחמה. ואם זה כן רעב, אז גם פה אולי הייתי מורידה ציצי ומוסיפה בקבוק (כמובן שבזהירות , ייתכן שהציצי מזין הרבה יותר).

מאחלת לך ניסים, הרבה אור ותגליות בחיים - היי חזקה, היו חזקים, ליבי איתך @}

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי אמא_נמרה* » 04 ספטמבר 2010, 20:57

ואם בא לכם, במקרה, להוסיף לאיחולים לשנה החדשה שלכם גם איזה איחול אחד לעתיד טוב יותר גם לילד שלי... אז... תודה מקרב לב. שנה טובה לכולם.

מאחלת לך ולבן זוגך ולבנכם, שנה של שמחה, שנה של בריאות, שנה הצלחה בזוגיות, בפרנסה, שנה שתכירו חברים טובים ואנשים טובים ותתחזקו בקשרים חדשים, שנה של התקדמות מעל ומעבר לכל הציפיות עבור הילד. שנה טובה ומתוקה (כי לא כל מה שטוב הוא גם מתוק, אז שאצלכם יהיה גם וגם).

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי פלוני_אלמונית* » 04 ספטמבר 2010, 05:30

הי מיה,
תודה על הברכות והצעת העזרה. יש לך דף בית או דרך אחרת ליצור קשר?
את יכולה לכתוב לי בדףבית שלי - הולנדי ה. תודה.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי מיה* » 03 ספטמבר 2010, 02:50

שלום הולנדי ה, קוראים לי מיה, אני מאמינה בכל ליבי בהחלמה מלאה וניסים בכלל,
קראתי את הדף הזה פעם, וקראתי אותו שוב לפני כמה ימים ומאז אתם לא יוצאים לי מהראש
ומהלב.....@}
אני הילרית ומטפלת בהילינג.
כבר כמה ימים שאני רוצה להציע לכם טיפול הילינג מרחוק לכבוד השנה החדשה,
לך ולילדך המתוק אבל לא הצלחתי לאזור אומץ ולפנות אלייך בדף, אבל החלטתי בכל זאת לנסות:-)

על הטיפול- הוא בעצם לא דורש מכם כלום, רק לשכב לנוח לאיזה ארבעים דקות בערך, למרות שחשבתי
לשלב את ההילינג עם תהליך מסויים שדורש ממך בעצם התכווננות של רבע שעה לפני הטיפול, את ההכנה
להתכווננות אני יכולה לכתוב לך כאן, או במייל אם תרצי.

כתבת
ואם בא לכם, במקרה, להוסיף לאיחולים לשנה החדשה שלכם גם איזה איחול אחד לעתיד טוב יותר גם לילד שלי... אז... תודה מקרב לב

אז זאת הדרך שלי@}
בכל מקרה מתפללת למענכם לחיים שלמים של אהבה, שמחה, שפע ריפוי וניסים אחרים

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי חלקיקה_בשלם* » 31 אוגוסט 2010, 19:45

ראיתי שהודית לי בדף בית שלי וגם עניתי לך בדף בית שלך....
אין לי עצות לגבי עיניני הנקה, אולי יש יועצת הנקה שתוכל לבוא אליך?

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי אחת* » 31 אוגוסט 2010, 17:14

הולנדיה יקרה, שנה טובה ומבורכת, שנת שגשוג ושפע, שנת ניסים, החלמה ובריאות, שנת אהבה,קבלה ותמיכה , שנת שימחה ופריחה.
מאחלת אחת בשם הבריאה כולה

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי פלוני_אלמונית* » 31 אוגוסט 2010, 15:28

שוב הולנדי ה ממחשב אחר...
יש לי בעיה רצינית עם הנקה+בקבוק. אני יודעת שיש המון דפים אחרים באתר בנושאים האלה אבל הסיטואציה שלנו קצת שונה ומי שקוראת בדף הזה תכול לעזור לי אולי בהתחשב בשאר הנתונים שלנו. אח"כ אין לי בעיה להעביר לדף אחר. אז ככה, אני יודעת שעשיתי טעות איומה (וכן ידעתי מראש שזה לא דבר נכון אבל אמא שלי הטריפה אותי ובסוף נכנעתי לעצת אחיטופל), בכל אופן לפני איזה חצי שנה התחלתי לתת דיסה עם חלב שקדים בבקבוק בנוסף להנקה. :( הרציונל היה שזה ימלא לו את הבטן ויפסיק להתעורר כל חמש דקות לינוק. ובאמת זה עוזר הרווחים בין הנקות גדלו פלאים מצליח לישון בימים טובים 3-5 שעות רצוף מה ששינה לי את השינה לטובה כמה 2-3 פעמים בלילה במקום 5... אבל ביינתים אני בדילמה ממה לגמול קודם מהציצי או מהבקבוק? הבקבוק נוראי לשינים והציצי מחובר אלי. הילד שלי פיזית מחובר אלי כל הזמן. לא יכול לשחק לבד, לשבת לבד, להיות לבד וכ"ו
אולי אם אגמול אותו מהציצי יהי פחות תלוי רק בי ובי כל הזמן (לא נפרדנו ליותר משעתיים עד היום) ויוכל את הלילות להעביר עם עזרה מבן הזוג במקום? מה יותר חשוב? אנא עזרה. לא ישנתי כל הלילה מרוב שזה מטריד אותי כי כרגע המצב הוא שמבקש בקבוק אח"כ ציצי ושוב בקבוק וכ"ו זה כבר משגע אותי. במקום שדבר אחד יחליף את השני עכשיו יש כאן תלות כפולה. מה עושים עם כל זה? גיל שנתיים, עדיין במיטה המשפחתית (לבעלי נשבר לגמרי מזה שישן איתנו ויש לנו על זה ריבים כל הזמן), ביום יונק רק לפני שנת הצהרים (בזמן האחרון בכלל לא ישן בצהריים אז נראה לי שבקרוב נוותר גם על ההנקה הזו ואז לא ינק ביום בכלל) ובלילה כדי להרדם וכנ"לֹ + הנקה ארוכה בבקור כשמתעורר. שתי ההנקות היחידות שבהן לא מקבל דיסה בבקבוק (למרות שרוצה) זה בהנקת בוקר וצהריים.ממה לגמול קודם ואיך? עצות יתקבלו בברכה... תודה.
נ.ב. תודה תמרוש, עוד אמא ושמים וארץ על האיחולים, שמחתן אותי מאד (חלקיקה הודתי לך בדף בית שלך).

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי חלקיקה_בשלם* » 28 אוגוסט 2010, 15:46

מאחלת לכם שנה טובה, טובה, טובה.
אהבה, לעצמך, על כל הבן אדם הענק הזה שאת , אהבה גדולה.
בריאות לתינוקי, לך, לבעלך. שתהיה לכולכם הזכות הטבעית לבריאות ורפואה שלמה.
שפע כלכלי, רווחה, עודפים של כסף וממון באופן כזה שלא יחסר לכם דבר.
קירבה והתקרבות זוגית, פתיחות, מילים מלב אל לב, אינטימיות ביניכם, שתגדלו ביחד ( את ובעלך) מתוך האתגרים.
שקט. שעות שינה, שקט נפשי, מקום שהוא רק שלך, זמן קסום לעצמך, שלווה.
שבורא עולם ישמור עליכם , ילווה אתכם וישים אתכם תחת כנפיו בהשגחה רחומה השנה הזאת.
שנה טובה.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי תמרוש_רוש » 28 אוגוסט 2010, 14:43

(())(())(())(())(())(())(())(())

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי עוד_אמא* » 28 אוגוסט 2010, 11:32

הולנדיה יקרה. טוב לשמוע ממך. מאחלת לך שתוכלי לראות את השינוי הפיזי, גם כאפשרות לשינוי פנימי.
על אף הצורך להערך שוב מחדש.
מאחלת לך שתצליחי לבנות עולם פנימי עשיר ומאוזן, שיוכל להחזיק את כל הטלטלות הלא קלות הללו.
מנסיון, יודעת מה את עוברת, וגם יודעת שיהיה עתיד קל וטוב יותר.
מאחלת לך המון כוחות ויותר זמן לעצמך- נורא נורא חשוב!
(אולי בשלב הראשון לקחת עזרה בתשלום, ולו לזמן קצר, כדי לנשום, אפלו בתוך ביתך........).

לי יש מוטו חדש שמאד עוזר לי לאחרונה- אני אומרת לעצמי שבכל רגע נתון, יש בידי בחירה.
בחירה באיך לעבור את הרגע הזה בדרך חכמה ואצילית, על אף קשיי ,
שגם הם לא מעטים.
מאחלת לך שתעשי בחירות נכונות, על אף קשייך המרובים.
מאחלת לך שלעולם לא תעזרי לאנשים אחרים לשים בפרופרציה את קשייהם..............
בחיבוק גדול.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי שמיים_וארץ* » 28 אוגוסט 2010, 09:56

קראתי הבוקר את כל הדף.. יש בכם כוחות נפש עצומים. מזלו של תינוקי שנולד להורים כאלה!
מאחלת לכם שנה טובה ועוד הרבה שנים טובות אחריה. בריאות, שמחה, שלווה, תמיכה ואהבה. זמן לעצמך וראיית הטוב.
בקיצור- החלמה מלאה וניסים אחרים.
(עזרת לי לשים בפורפורציה את הקשיים שלי.)

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי פלוני_אלמונית* » 28 אוגוסט 2010, 04:11

שוב הולנדי ה:
רק להבהיר שמאחלת לבן הזוג גם הצלחה בעבודה (לשם כך הרי הגענו עד הלום, במעבר המי יודע כמה...).
והמרגיעון: ההווה הוא צומת בו נפגשים זמן ומרחב- כאן ועכשיו (אפילו שעברנו דירה לארץ חדשה:))

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי פלוני_אלמונית* » 28 אוגוסט 2010, 04:00

הולנדי ה ממחשב אחר:
שוב עברנו דירה, ארץ חדשה. שנה הינו במקום אחד, השתעקנו. באמת שכבר התחלתי להרגיש בבית, ושוב מעבר. כולי תקווה שכאן בעלי ימצא את עצמו יותר ואולי הזוגיות תשתפר בעקבות השיפור בעיניני קרירה אבל כרגע, עוד מוקדם לדעת. שוב צריך לסדר חפצים במקומם, לרקום קשרים, למצוא עזרה והכל מההתחלה. אין לי כוחות החיים האלו סוחטים אותי לאט לאט. לפעמים בא לי למות או לברוח. אבל יש אוצר קטן שתלוי בי לחלוטין ובשבילו אני מחזיקה מעמד. נאחזת בכוחות אחרונים מעביר יום ועוד יום. כאילו חזקה, כאילו בשליטה, כאילו אני בסדר. אני כבר לא כל כך מכירה את עצמי ואין לי גם זמן לעצור לרגע לעשות היכרות מחודשת עם האישה הזו הזקנה המרוטה המיואשת (לפרקים) שהפכתי להיות. בחוץ כאילו עסקים כרגיל, בפנים אני קמלה. בתחילת דרכנו הזאת ב"עסק" הזה של פגיעה מוחית פגשנו עוד משפחה עם ילד באותו גיל. עברו כמעט שנתיים. הבן שלהם כבר הולך, מדבר, מתחיל עוד חודש גן רגיל. שלנו עדין שוכב על הגו ובקושי מצליח להחזיק צעצועים...למה???
איחולים לשנה החדשה:
שינוי לטובה ביחסים עם בן הזוג. שנצליח לחזור לתפקד באהבה ותמיכה כמו פעם. למרות הכל. שיתחזק עם עצמו ואיתי ויוכל להגן עלינו ועל ביתנו מכל ההשפעות השליליות של משפחתו חסרת הרסן.
החלמה מלאה לנס הקטן שלי ששרד את כל ששרד, התקדם את כל שהתקדם, ועוד דרך ארוכה לפניו. שיצליח בקרוב לשבת, לדבר,להשתמש ביידים, להתהפך בקלות, לזחול וגם ללכת. שיהיה לו טוב יותר. שישאר תמיד בריא, שיהיה תמיד מאושר, ושיהיה לו כייף יותר וקל יותר בחיים ממה שהיה עד עכשיו.
שפע כלכלי. שנוכל תמיד למצוא את כל הטיפולים וכל המטפלים שאנחנו צריכים. שנוכל לעזור גם לילדים אחרים.
ולי, שיהי לי זמן לעצמי, לנוח קצת, לישון כמו בנאדם ללכת מדי פעם למסאג', לפסיכולוג, להסתפר, להתאפר להתלבש כמו בנאדם (אה ואולי מספיק כסף כדי לקנות לי בגדים חדשים), לאכול בריא ולרזות (כמו בכל שנה.. לא יכולתי לוותר על התקווה שלעולם לא פגה - להוריד איזה חמישה ק"ג...).
דרך אגב, איחולים לזוגיות קודמים לאיחולים לתינוק מכיוון שברור לי שהדבר הכי חשוב בישבילו זה שיהיו לו שני הורים בבית אחד מאוחדים ואוהבים אחד את השני ואותו ביחד.
זהו. תודה לכל מי שעדיין מבקר כאן. ואם בא לכם, במקרה, להוסיף לאיחולים לשנה החדשה שלכם גם איזה איחול אחד לעתיד טוב יותר גם לילד שלי... אז... תודה מקרב לב. שנה טובה לכולם. הולנדי ה.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי עוד_אמא* » 15 אוגוסט 2010, 23:10

הולנדיה יקרה.
אני חושבת עליך מדי פעם, אבל לא זכרתי את שם הדף.
הערב עשיתי כל מיני נסיונות בחיפוש והצלחתי!!!!!!!
אני רואה שהפעם האחרונה שכתבת כאן היתה מזמן, וגם לא כל כך דברים קלים.
אני ממש מקווה שעכשיו ימים קצת יותר טובים וקלים?
אם את עדין כאן לפעמים, תספרי, כמובן אם מתאים לך.
מקווה שהתינוקי בטוב, או בכיון יותר קל וטוב,
מקווה מאד בשבלכם.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי פלוני_אלמונית* » 02 מאי 2010, 00:27

זאת שוב אני (הולנדי ה) ממחשב אחר:
הנישואים שלי בקושי מחזיקים מעמד.
הסטטיסטיקה לרעתנו, וגם ההורים שלו. מטפטפים רעל כבר למעלה משנה והנה עכשיו נראה שהסכר נפרץ...
איך אפשר לשמור על הזוגיות הזאת?
כל כך הרבה זמן שאני לבד כמעט בסיפור הזה. לא נשארו לי חברים (מרוב תנודות סביב העולם בשנים האחרונות פשוט לא הצלחתי לתחזק בצורה ראויה קשרים), מבלה את כל זמני בטיפול בתינוק ונסיונות לשרוד ולתמוך בבעל שבעצמו לא מחזיק מעמד. רע לו בעבודה. המשפחה שלו עדיין עסוקה בלגנות אותי ולהאשים בלידת הבית והתינוק ה"דפקטיבי". והוא מתרחק לאט לאט. אני מנסה בכל כוחותי להחזיק מעמד להשאר בשליטה, לתמוך, להבין, לחמול. עד יעבור זעם. אבל קשה לי. מאד. ברור לי שטובת התינוק הוא שני הורים. יחד. אבל אי אפשר לכפות משהו כזה על אדם אחר. איזה יאוש. איך יוצאים מכאן?

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי הולנדי_ה* » 08 מרץ 2010, 20:15

עוד אמא, תודה שאת ממשיכה לכתוב לי. אני קוראת את מה שאת כותבת בשקיקה. אמנם צר לי על כל ההתנסויות הקשות שעברת ועל כל האתגרים איתם התמודדת, אבל בכל פעם שאת כותבת לי אני מרגישה הקלה מסוימת. משהו בנוסך של: יש עתיד / אני לא לבד בתהומות האלו. בבקשה תכתבי לי עוד. אשמח לקרוא על כל דבר שבא לך לכתוב. כל כך רוצה ללמוד עוד על המשפחה שלך, על הבן שלך, עליך. ובעיקר על איך שרדת את כל זה. תודה שאת ממשיכה לבקר כאן ולהגיב.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי הולנדי_ה* » 08 מרץ 2010, 20:12

כשזה קורה, דעו להסתכל על זה מבחוץ ובמקום לריב, לעשות דווקא את ההיפך. דווקא להתקרב ולעשות דברים נחמדים יחד, כדי לעבור ולהעביר את התקופה הזו. איזו עיצה טובה ג'וניפר. הלוואי ואצליח לעשות זאת בפעם הבאה ולהתבונן על הכל במבט יותר חומל ואמפטי. לפעמים אני פשוט נכשלת בקטע של הפרספקטיבה... בכל מקרה מבטיחה לנסות ליישם. באמת אהבתי את הגישה הזאת.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי פלוני_אלמונית* » 08 מרץ 2010, 15:16

הי אמא של דנדי, איזה חמודה את ממש שמחת אותי (משימה מאד קשה אחרי לילה לבן). תודה על כל המחמאות, אני מקווה שאולי יום אחד אהיה ראויה להן באמת. ביינתים כמו שכתבת, רק דוחפת סלעים במעלה ההר.
אני ממש שוקלת ברצינות להפסיק הנקות לילה (לפחות לחלק מהלילה). קראתי את כל הדפים בנושא אבל ממש לא מצאתי דרך עדינה ומתאימה לנו לעשות זאת. זה מייסר אותי מצד אחד ומצד שני אני פשוט על סף קריסת מערכות כוללת. אני באמת לא עומדת בזה יותר. הטיפול הסופר אינטנסיבי בתינוק (ויסלחו לי כולן אבל הגידול שלו הרבה יותר מסובך מהרגיל) והלילות המוטרפים עם הנקות כל שעה במקרה הטוב שעתיים (ויש מקרים שפשוט יונק במשך חצי שעה-שעה ברצף). אני מותשת ומובסת. לא יודעת מה לעשות עם זה, אבל אי אפשר להמשיך ככה. עצות (כרגיל) יתקבלו בברכה. (הולנדי ה ממחשב אחר)

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי אמא_של_דנדי* » 08 מרץ 2010, 12:33

אין לי הרבה מה להוסיף רק רציתי לחזק אותך הולנדי ה יקרה. גם אני אמא צעירה (פעוטה בת שנה ו-8) שלא ממש ישנה בלילות וחייבת לתפקד בימים. העייפות לבדה היא כמו מסך ערפל שדרכו צריך לראות את העולם, בנוסף לזה את מטפלת בתינוקי שלך ומתמודדת עם אתגרים גדולים ולא פשוטים שאני מאמינה ומקווה שילכו ויפחתו. חבר אמר לי פעם שכל יום הוא מרגיש בערב שהוא וזוגתו סיימו לגלגל אבנים כבדות במעלה ההר שנקרא הורות. זה תיאור סזיפי אבל יש ימים שהוא מדוייק. אני רוצה שתדעי שאני חושבת עלייך ובלי להכיר אותך אני גאה בך כל-כך. מקווה שזה לא נשמע פטרוני או מתנשא. אני פשוט מרגישה שיש בך כוחות אדירים ולפעמים נראה מהדף שאת לא מודעת להם (מה שרק מאדיר אותך). רק שתדעי שאת נותנת השראה.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי ג'וניפר_והמשפחה* » 08 מרץ 2010, 08:40

באמת שהוא בעל טוב אבל התקופה האחרונה לא מוציאה ממנו את המיטב (כאילו שאני כליל השלמות:()
את נשמעת כמעט מתנצלת, ואת ממש לא צריכה. :-)
את זה ששניכם אנשים נפלאים כבר הספקנו להבין במהלך הדף הזה.

רק תהיו מודעים. הדרך קשה. הקשיים מוציאים את הצד הפחות טוב מאנשים.
כשזה קורה, דעו להסתכל על זה מבחוץ ובמקום לריב, לעשות דווקא את ההיפך. דווקא להתקרב ולעשות דברים נחמדים יחד, כדי לעבור ולהעביר את התקופה הזו.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי הולנדי_ה* » 07 מרץ 2010, 23:51

הי ג'וניפר ועוד אמא. תודה על ההתיחסות. באמת אחרי שכתבתי פה אתמול וארגנתי לי את הדברים בראש ישבתי לדבר איתו בצורה רגועה. ליבנו את הדברים. הוא התנצל והבטיח לתקן מעכשיו.
באמת שהוא בעל טוב אבל התקופה האחרונה לא מוציאה ממנו את המיטב (כאילו שאני כליל השלמות:(). בכל מקרה נושא אחד פתרנו, לפחות לעכשיו... תודה על התמיכה!

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי עוד_אמא* » 07 מרץ 2010, 23:03

הולנידה, אני מאד מסכימה עם מה שכתבה לך גוניפר והמשפחה. אני גם חושבת ששניכם עוברים תקופה נורא קשה.
כל הורות ראשונה, יוצרת חוסר איזון במצב הקודם. לפתע יש מציאות חדשה, שצריך ללמוד להסתדר אתה. התפקידים שונים, המאזן שונה, כל המציאות השתנתה.
כאשר מדובר בהורות שדורשת אתגר כה גדול, כמו שתארת כאן- הכל מחריף פי כמה וכמה.
לי ולבעלי היו כמה שנים של סיוט ביחד! באותן שנים בעלי כל הזמן אמר לי שהוא נשאר אתי רק בגלל הילדים, ושברגע שהם יגדלו הוא עוזב.
גם לי היו אין סוף כעסים כלפיו.
עד היום לא יוצאת לי מהראש מריבה כל כך קשה שהיתה לנו- בעלי, שהוא אדם עדין ומנומס בבסיסו, לקח צלחת אוכל שהיתה עמוסה וניפץ אותה על הקיר!
מי שהיה רואה מהצד היה חושב שיש כאן מקרה אלימות. הכל היה מתוך מצוקות כל כך קשות של שנינו.
ואני אומרת - סבלנות. מה שהיום זה לא מה שיהיה. עוד יהיה אחרת! אתם תתאוששו. כל אחד לבד ושניכם ביחד.
אצלנו, היום המצב כל כך שונה! יש תקופות שאני מרגישה בירח דבש!
בדיוק הערב דברתי עם חברה ואמרתי לה שאני כל כך אוהבת אותו, והיא אמרה לי שאכן זכינו אחד בשני.
זה לא שגם היום אין קשיים ורגעים לא נעימים, אבל הבסיס איתן וטוב.
גם כזוג וגם כהורים, אנחנו מתפקדים היטב.
ועדין עומדים באתגר של גידול ילד עם צרכים מיוחדים.
מספרת לך את כל זה, לא בשביל להרגיש טוב עם מצבי, פשוט כדי שתראי את התקוה הגדולה.
ניתן לצאת גם ממצבים מאד קשים!
שולחת לך חיבוק גדול, והרבה סבלנות ואופטמיות, לימים של שמש, הם עוד יבואו!

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי ג'וניפר_והמשפחה* » 06 מרץ 2010, 21:36

לשניכם קשה ביחד ולכל אחד מכם קשה לבד, אני מניחה.
ולפעמים, כשלמישהו קשה, במקום לבקש עזרה הוא מנחית את הקושי שלו עם כל כובד משקלו כדי לקבל תמיכה ויד שמחזיקה אותו.
זה לא נגדך ולא נגד מה שאת עושה, זה כי הוא חלש ואין לו כלים.

ניסית לדבר על זה איתו?
לא על מה שהוא עושה לך ולא על איך שהוא מתנהג אלייך. נסי להגיד לו שלשניכם קשה, ומשניכם זה מוציא בזמן האחרון את הצד הפחות טוב, והקושי הזה גורם לריבים האלו. ולא טוב לך איתם.
ולשאול אותו מה אפשר לעשות כדי לעבור את זה יחד, כדי לקבל את הבנזוג התומך והמפרגן והאהוב שאת מכירה, ושהוא יקבל את אשתו ה... הכניסי כאן כל מילה שתתאים.

דברי איתו. אל תשמרי את זה בפנים. ותזכירי לו שאת מדברת איתו על זה ומעירה לו (מה שעלול להתפרש כמקטרת לו) כי את אוהבת אותו ורוצה לשפר. רוצה שלשניכם יהיה טוב.

אני מקווה שהייתי ברורה...

ואם יש משהו שאפשר לעשות מכאן כדי לחזק אותך ולעודד - רק תגידי.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי הולנדי_ה* » 06 מרץ 2010, 21:12

שיייייוווווו. בעלי עולה לי על העצבים. אני פשוט לא יודעת מה לעשות עם זה איפה האיש איתו התחתנתי?
אולי זה בגלל שאני בבית עם התינוק וכבר לא עובדת בתפקיד נחשב. אולי זה בגלל שאני מייצגת עמדה שהיא ההפך הגמור מהעמדה של הוריו בכל הקשור בטיפול בתינוק.
בכל אופן הוא הפך להיות פשוט פאסיב אגרסיב בצורת ההתבטאות שלו ואני לא יכולה יותר לשאת את ההתנהגות המעגילה שלו. הוא מעיר לי הערות שקשורות בטיפול בתינוק ובתחזוקת הבית שאני פשוט המומה.
הכל בכאילו נחמדות ושאלות תם. הוא מחרפן אותי. בא לי להחזיר אותו להורים שלו ושכולם ביחד יעשו להם חינגת פולנים ממורמרים. במקום שיהי לי שותף במקום הזה המאתגר בחיים שלי, אני כל הזמן צריכה או להדוף אותו או להתעמת איתו או לנחם אותו.
בנוסף כל הזמן הזה יש לו קשיים בעבודה ואני תומכת ומפרגנת ומעודדת (ומטפלת בתינוק לגמרי בעצמי) ופשוט אין כל סיבה בעולם לייחס ממנו אלי שהוא פחות מעידוד והכרת תודה. מה נסגר?
אוף למה הכל קשה כל כך? למי שיש עצות אנא עיזרו לי. נמאס לי כבר ממנו ומהמצב (ובעיקר מהעמדת הפנים שהכל כאילו בסדר כשלמעשה אני חושבת שמגיעה לי ווואחד התנצלות על כל ההתנהגות עד היום ושינו גישה מצידו מהיום והלאה).
תודה לכל מי שעוד מבקר כאן...

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי עוד_אמא* » 04 מרץ 2010, 17:14

הולנדיה , מה שלומך?
תכנסי לכאן מדי פעם , אם יש לך כוח , זה יכול לעזור לך, לפי דעתי.
מקווה לשמוע ממך דברים טובים.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי תמרוש_רוש » 04 מרץ 2010, 13:22

אפלו בשבילו- כדאי שאמא שלו תתרענן!!
גם אם זה יעלה לו בצרחות... עדיין שווה לו.
או במילים אחרות: את יותר חשובה לטווח הארוך מאשר לטווח הקצר.
נכון שזה סבל, לעזוב תינוק בוכה, אבל... לפעמים פשוט חייבים.

גם הביביסיטר הזאת עוזבת עוד חודש וצריך להתחיל לאמן משהי חדשה. אוף איזה יאוש.
אוי, קשה... ((-))(())((-))
מאלחת לך שתימצא לך מהר מישהי טובה, אחרת.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי תמרוש_רוש » 04 מרץ 2010, 13:19

הבנזוג היה בנסיעת עסקים לעשרה ימים והמצב היה על הפנים. גם התינוק וגם אני יצאנו לחלוטין מאיפוס.
מזכיר לי שהתינוק שלי, כשהיה בערך באותו גיל, אבא שלו נסע לשבוע, והוא היה די בסדר... אבל כל ערב צרח.
צרחות איומות. לא בכי. פשוט צרחות. פתח את הפה וצרח חזק וגבוה, חורר לי את עור התוף.

הם בגיל שמתחיל להבין ולהיות מושפעים מדברים כאלה... ובייחוד מהעומס (הרגשי! לא רק הפיזי) שיש עלינו כשהאבא בהיעדרות.

@}@}@}@}@}

(וכל מילה של עוד אמא)

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי עוד_אמא* » 01 מרץ 2010, 17:44

מצטערת שאני לא קוראת בין השורות- לא הבנתי איפה אתם?
רציתי לכתוב לך - שהעובדה שהתינוקי שלך רוצה רק אותך, מעידה עליו הרבה טובות. תשמחי עם זה.
יחד עם זאת, בגלל שמדובר בילד ראשון, את בטח נורא מתרגשת מהבכי שלו, ובצדק.
אבל תדעי לך שילדים מתרגלים לכל דבר (גם לדברים איומים לצערנו......).
ומאד חשוב שהוא ילמד שגם אם הוא רוצה רק אותך , זה לא יכול תמיד להתאפשר.
אפלו בשבילו- כדאי שאמא שלו תתרענן!!
כשהבן שלי היה מאד קטן ולא ידענו בכלל, אם שומע, אם מבין.
משהי אמרה לי לדבר לו להסביר לו. כאלו מבין הכל. וכך עשיתי.
ואני מציעה גם לך- תאמרי לו שאת ממש מבינה שהוא רוצה אותך, אבל שאת הולכת ל........ ותחזרי עוד............
ושאת גם אוהבת אותו מאד ועוד מעט תחזרי אליו. תני לו נשיקה, חיבוק. שיבין שאת הולכת!! ואז יתכן שהבכי יגמר תוך כמה דקות.
בכי נובע מנסיון לשנות מציאות, הרבה פעמים, ולא מהמצוקה עצמה.
כשילד מבין שהוא עכשיו לא ישנה את המציאות, הוא מפסיק לבכות.
תנסי, מקווה שיעזור.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי הולנדי_ה* » 01 מרץ 2010, 16:50

טוב אז לוקחת כמה שניות לכתוב ולעדכן.
הבנזוג היה בנסיעת עסקים לעשרה ימים והמצב היה על הפנים. גם התינוק וגם אני יצאנו לחלוטין מאיפוס. עכשיו חושבת על איך לחזור לשגרה או בעצם, איך ליצור שגרה בריאה.
הקטן נעשה תלותי בי לחלוטין. לא משחרר לרגע. אני כבר לא יודעת מה לעשות. אפילו כשכבר יש ביביסיטר לשעתיים אני בסוף מבלה בלשמרטף על שניהם גם יחד. אם אני מנסה לעזוב את החדר יש צרחות.
אוף איזה יאוש. כל החלטה כל כך מורכבת. גם הביביסיטר הזאת עוזבת עוד חודש וצריך להתחיל לאמן משהי חדשה. אוף איזה יאוש.
_# מאד הייתי רוצה להתייעץ בטלפון עם מרפא באומנות מהארץ שמתמחה בעבודה עם פעוטות. למישהו יש המלצות?
למה? חסרים לך טיפולים בחיים?_ באמת שלא חסרים. פשוט עשינו שני סשנים חד פעמיים (ומדהימים ביותר) לפני חודש עם איזו מומחית מפולין ונשארו לי כמה שאלות לא פתורות בגלל שאני לא דוברת פולנית... חשבתי שיהי יותר קל לשאול משהו שמבין עברית:)
לנוח, לנוח, לנוח. מבינה את העיקרון ובאמת שרוצה לישון ולנוח אבל קשה למצוא מתי עם תינוק שלא משחרר כשער וכשישן מתעורר כל שעה!
תודה לתמי גלילי שהבהירה סוף סוף שאנחנו לא באמסטרדם אלה בעזה. מה שנכון נכון.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי תמרוש_רוש » 01 מרץ 2010, 13:11

בניתי על זה שהיא גרה בארה"ב :-):-)

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי מצ'רה* » 01 מרץ 2010, 12:20

להתמנגל
בעברית יש לה זה משמעות קצת שונה (-:

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי תמרוש_רוש » 28 פברואר 2010, 23:03

אולי זה באמת עוד מחשבות מוקדמות מדי, אולי עדין לא חזרתם לאיזון מספק שמאפשר להכניס עוד אתגר קטן ומתוק למערך שלכם.
מסכימה :-)
(אבל ברור שטבעי לחשוב על זה מדי פעם. וגם להילחץ מזה ;-))

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי עוד_אמא* » 24 פברואר 2010, 21:58

הולנדיה מה שלומך? איך את מרגישה?
לא הבנתי מה שכתבת על הריון נוסף- אתם לא מסכימים בינכם על האופציה של ניתוח קיסרי לעומת לידת בית?
אולי זה באמת עוד מחשבות מוקדמות מדי, אולי עדין לא חזרתם לאיזון מספק שמאפשר להכניס עוד אתגר קטן ומתוק למערך שלכם.
מאמינה שזה יגיע בזמנו. תינוקי עדין קטן מאד, נראה לי שזה נכון עדין להיות ולהשקיע המון בו,
אם זה בסדר לך כזו מין התערבות והבעת דעה. מקווה שכן, ואם לא- תתעלמי,
חיבוק גדול, עוד אמא.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי תמרוש_רוש » 22 פברואר 2010, 16:00

כן, אני חצופה מאוד וכותבת את זה שוב פעם. שימי לב:

מה קרה לי? השולחן שלי נראה כמו פוגרום ואני אף פעם לא מספיקה כלום גם כשכבר יש פה מטפלת אני הולכת בבית מחדר לחדר ומבזבזת זמן יקר סתם. למישהו יש עיצה איך לחזור למוד פרודוקטיבי ולחיים מסודרים?
לנוח, לנוח, לנוח.
אני מכירה את ההסתובבות הזאת מחדר לחדר. היא באה כשאני עייפה ומיוגעת.
זה חסר תוחלת לעשות משהו מועיל במצב הזה.
התרופה היחידה היא ללכת לישון, ללכת להתקלח, לשמוע מוסיקה, לצאת החוצה ולשכב על הדשא... או סתם לשבת בחדר שקט מול תמונה... לבהות בה, לספוג אותה ולנוח.
או: לשבת ולעסות בקרם או שמן זית את כפות הידיים או הברכיים שלך.
לאט ומתוך תשומת לב ואהבה

(())

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי תמרוש_רוש » 22 פברואר 2010, 15:56

ועוד משהו:

אני עובדת (רק התחלתי) בשירות להתפתחות הילד, מודל outreach, כזה שרוב הטיפולים נעשים בביקורי בית, לפעמים במעונות וגני ילדים, לפעמים בקבוצות בכל מיני מתנסים ומקומות שקרובים להורים.

ואצלנו כל הזמן אנשים מזכירים זה לזה שיותר הרבה זה לא בהכרח יותר טוב.
אז לפעמים היית חושבת שזה נעשה מתוך הקושי שיש יותר מדי מטופלים ופחות מדי תקציבים :-(. אבל זה גם מעבר לזה. באמת משיקולים מקצועיים טהורים.

אז כן, חשוב לטפל מוקדם ובזמן ולא להניח לבעיות להיערם.
וכן, חשוב להתחיל כשהילד מופנה לטיפול, ורשימות המתנה של חצי שנה ושנה זה פשוט נורא וגרוע.

אבל ברגע שהילד מתחיל לקבל טיפול... אז אפשר (וצריך) להתחיל לחשוב על האיזון, כמה זה מספיק לילד ולא יותר מדי לכולם. גם לו, גם לך, גם לאבא...
ואני רואה איך אנשים אצלנו מזהירים ומזכירים אחד לשני לא ליצור יותר מדי עומס על המשפחה. לתת למשפחה מה שהיא צריכה ויכולה לקבל, ולא להציף את ההורים ביותר מדי אנשים מקצוע, ביותר מדי "שעורי בית", ביותר מדי פגישות.
לא להתיש אותם.
יותר מדי, יוצא שכרו בהפסדו.
לפעמים זה אומר שאני והפיזיותרפסיטית והק.תקשורת והדיאטנית יושבות ביחד ומארגנות לו"ז, כך שכל שבוע תבוא מישהי לביקור אצל המשפחה, אבל לא שתיים באותו שבוע. חוץ מהביקורים האמא מתרגלת בבית, ומצטרפת לקבוצה פעם בשבוע, והאחים הגדולים משחקים עם הילדה, וזה מספיק.
ולפעמים אנחנו אומרות: או.קיי, את תעבדי אתו אינטנסיבי ברבע הראשון של השנה, אני בינתיים אעשה לו את אבחון X ואתן לך כמה רעיונות, וברבע השני את תעברי למעקב ואני אכנס באינטנסיביות של פעם בשבוע. ברבע השלישי שוב נתחלף. או נכניס לתמונה את המורה לחינוך מיוחד.
וכו'.

מה יקרה אם תנסי לרגע להסתכל על סדר היום ועל סדר השבוע ועל השנה האחרונה שלך מלמעלה? דמייני את עצמך לרגע כמטפלת משפחתית שקופצת אליכם לביקור. תסתכלי על התמונה הכוללת. האם יש למשפחה הזאת סדר יום/שבוע/חודש שהם יכולים לעמוד בו לאורך זמן? האם ההתנהלות שלהם היא בת קיימא? Sastainable? או שהם מבעירים את המקל משני קצותיו ועובדים על מאגרי חירום שהולכים ואוזלים?

(תמי גלילי הבלתי נשכחת כתבה: "גיליתי שגם אמא היא משאב סביבתי מתכלה". להדפיס באותיות גודל 72, ולתלות על כל הקירות)

(())(())(())(())(())(())
@}@}@}

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי תמרוש_רוש » 22 פברואר 2010, 15:18

טוב, עכשיו יש לי מה לכתוב :-)

# אם אתם רואים פעם אמא טסה לבד עם תינוק, בבקשה תעזרו. גם אם היא לא מבקשת. זה מאד קשה ככה לבד עם התיקים והתינוק על הידים. אתם כבר מבינים על מה אני מדברת פשוט תנסו לדמיין את כל מה שעובר עלי לבד בשדות תעופה בטיסות אינסופיות עם הקטנצ'יק.
לקחתי לתשומת לבי. תודה על ההארה!

#מה קרה לי? השולחן שלי נראה כמו פוגרום ואני אף פעם לא מספיקה כלום גם כשכבר יש פה מטפלת אני הולכת בבית מחדר לחדר ומבזבזת זמן יקר סתם. למישהו יש עיצה איך לחזור למוד פרודוקטיבי ולחיים מסודרים?
לנוח, לנוח, לנוח. אני מכירה את ההסתובבות הזאת מחדר לחדר, ואצלי היא באה תמיד כשהראש שלי עמוס מדי ואני עייפה ומיוגעת. זה חסר תוחלת לעשות משהו מועיל במצב הזה. התרופה היחידה היא ללכת לישון, ללכת להתקלח, ללכת לשמוע מוסיקה, לצאת החוצה ולשכב על הדשא... או סתם לשבת בחדר שקט מול תמונה שאת מחבבת ושכבר חודשים לא שמת לב שהיא תלויה על הקיר, לבהות בה, לספוג אותה ולנוח.
(אופציות נוספות: לשבת ולעסות בקרם או שמן זית את כפות הידיים או הברכיים שלך. לאט ומתוך תשומת לב ואהבה)

# מאד הייתי רוצה להתייעץ בטלפון עם מרפא באומנות מהארץ שמתמחה בעבודה עם פעוטות. למישהו יש המלצות?
למה? חסרים לך טיפולים בחיים?
סליחה על הוולגריות... אבל נדמה לי שאת במירוץ יותר מדי מטורף אחרי טיפולים... מה חסר? מה עדיין לא מצאת? מה את מחפשת?

# פעם שאלתי על מה עושים ילדים "רגילים" בגילאי שנה-שנתיים במשך היום. אם למשהו נוסף יש כוחות לכתוב ולתאר ולנסות לכמת (למשל זוחל חצי שעה כל בוקר ואז יושב לאכול רבע שעה בכסא וכ"ו) מאד יעזור לי לדעת

אמנם כתבתי, אבל פתאום אני מרגישה משהו אחר: שנחוץ לך לדעת מה עושות אמהות נורמליות במשך היום.

אז ככה:
ביום שהולך טוב, אני:
  • קמה בבוקר. מתלבשת.
  • מצליחה לאכול ארוחת בוקר בלי יותר מ- 5 הפרעות וקימות
  • מצליחה לצאת מהבית אחרי הסיבוב הרגיל של "איפה המפתחות? איפה הארנק? איפה הנעליים שלי? אופס, שכחתי את הפלאפון. לקחת את הזבל למטה או לדחות? ומה עם הכביסה? וצריך לזרוק את החולצה לפח הצדקה? ואיפה הדבר ההוא ששאלתי מחברה ואני צריכה להחזיר?" וכו' וכו'. חצי שעה בכיף :-P.
  • מצליחה להיפגש עם חברה אחת, או בבוקר או אחרי הצהריים. ביום מבריק - גם בבוקר וגם אחה"צ. יושבות ביחד, מדברות, אוכלות, ומרגישות נתמכות מעצם הנוכחות. בינתיים הילדים עושים מה שהם רוצים ואנחנו מתערבות רק כשאין ברירה.
  • מצליחה לעשות עבודת בית כלשהי. או רחיצת כלים, או כביסה, או ניקוי ארון אחד במטבח, או טאטוא. לעולם לא שניים מתוך אלה (הס מלהזכיר יותר) אלא אם כן זה יום מבריק ומלא אנרגיות שלא כרגיל - ואני מוותרת על יציאה אחת מתוך השתיים (בוקר או אחה"צ).
ביום לא טוב, אני לא מצליחה לראות חברים.

אני חושבת, שכשאת מנסה לבנות את סדר היום שלך, תשימי לב בעיקר לפונקציה של החברות. של הלשבת עם אמא אחרת, ו... פשוט לשבת. ולדבר. ולהיות. ולתת לילד שלה לשחק עם הילד שלך, או לא לשחק אתו, לא משנה. לתת לילד שלך פשוט לשכב או לשבת ולהקשיב. ולצפות. ולא לעשות שום דבר... רק לדאוג במינימום לתנוחה המתאימה לו, ולשינוי תנוחה כשהכרחי, ולאוכל ופשפושים כשצריך. ו ז ה ו. זה בסדר, וזה במקום, וזה נחוץ. נחוץ מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד. אויר לנשימה.

בשביל זה אוהבים במכונים להתפתחות הילד קבוצות. לא רק כדי לטפל בילדים, ולא רק כדי לחסוך אנשי צוות - לא תמיד זה בדיוק חוסך - אלא כדי לתת אמהות צ'אנס לפגוש אמהות אחרות, ליצור רשת תמיכה חברתית, להתמנגל, לנוח. לחלוק את המתח הזה עם מישהי שמבינה. כדי להיענות לצרכים של המשפחה כמשפחה. ושל הילד כחלק ממשפחה.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי פלוני_אלמונית* » 17 פברואר 2010, 20:03

לא יודעת מה לחשוב על כל זה. אולי בעצם הקלה?
מוקדם לדעת.

חזרתי לפיזיוטרפיה לעצמי. פעמים בשבוע.
מגיע לך. בעלך גם מטפל בעצמו? מגיע גם לו.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי הולנדי_ה* » 17 פברואר 2010, 19:51

חזרתי לפיזיוטרפיה לעצמי. פעמים בשבוע. אולי יעזור קצת עם הצליעה.
שיחה מלב אל לב עם בן הזוג.
הוא לא רוצה עוד הריון. הוא יודע שלא נסכים על לידת בית/קיסרי. לא מוכן לעבור שוב את הסיוט מפעם קודמת. בצדק. גם אני לא.
לא יודעת מה לחשוב על כל זה. אולי בעצם הקלה?

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי הולנדי_ה* » 15 פברואר 2010, 22:23

הי אנד לוסיה, (נא לקרוא בבדיחות הדעת כי נכתב בהומור)
מה בעצם הבעיה. האם את מוכנה לספר?
טוב אז קודם כל אומר שאני מעדיפה לחשוב שאין לנו בעיות אלא אתגרים שאיתם אנחנו מתמודדים בהצלחה...
ולשאלתך, לא בדיוק ברור (בדיקות בטכנולוגיות רפואיות שונות מראות כי הכל כביכול תקין), ובכל מקרה כולם (גם אני) מעדיפים להמנע מהדבקת תוויות לפני גיל שלוש.
מאידך, ההתפתחות אצלנו חורגת מהמצופה וכן ישנם סימנים ניורולוגים (שנצפים בצורת תנועות מוטוריות) לא רגילים.
אני לא יודעת למה את מחפשת כותרת, אבל אומר לך איך אני מסתכלת על המצב.
זה הילד שלי. זה מה שהוא יכול/עושה/נאבק עם כרגע. גם המומחה הכי גדול בעולם לא יודע מה ילד יום. גם אני לא.
ילד מיוחד כזה מביא איתו לעולם הרבה תהיות לגבי העתיד, אבל שום כותרת שתודבק לו לא תגלה לי מה העתיד צופן לנו.
מבחינתי אחת ה"בעיות" שיש לנו היא שהוא גאון ואנחנו לא ממש מצליחים להבין אותו עדיין כי אנחנו קצת מוגבלים.
קשה לו כרגע לזוז, להתנוענע ולדבר, אבל הוא מתקדם בכל יום שעובר.
בעוד כמה שנים אני מקווה שאוכל לענות על השאלה שלך שה"בעיה" היתה שמדובר באמא חסרת סבלנות שבשבילה התפתחות איטית ולא שיגרתית היא סיבה מספקת לפתוח דף שכולו רחמים עצמים...:)

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי אנד_לוסיה* » 14 פברואר 2010, 00:47

הי הולנדיה, אני עוקבת אחרי הדף שלך מיום שפתחת אותו, אבל אף פעם לא הבנתי מה בעצם הבעיה. האם את מוכנה לספר?

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי עוד_אמא* » 12 פברואר 2010, 14:20

הולנדיה יקרה, עכשיו כשאני קוראת את דבריך מרגישה שהייתי קצת בוטה וחזקה מדי בדברים שלי. אני פשוט מתכוצת כל פעם לנוכח ההשואות הללו.
ולגבי היכולת להתארגן עם הסיטואציה החדשה בחיים שלך- זה יקח לך זמן. כמו שלהתרגל לילד חדש לוקח זמן. רק שכשנולד ילד רגיל- כל הסביבה מותאמת לו, וכל מה שקורה לכלם מותאם לו.
והפירגון שמקבלים עליו- נותן המון אנרגיה.
עם ילד מיוחד - הכל שונה!!
יש המון צורך להצטדק מול הסביבה, הפרגון כמעט ולא קיים.
הסביבה לא מותאמת, וגם לא מבינה!!
ועכשיו- השאלה הגדולה איך את מתמרנת- בין מה שאת חייבת לעשות ולהתפשר- כמו שתארת כאן,
ובין מה שאת חייבת לותר- בשביל היכולת שלך להמשיך ולהתמודד.
גם לי היו אין סוף קשיים מול בעלי- שכמו שכבר כתבתי- רצה להמשיך לחיות כרגיל.
אני זו שרציתי להתרחק, להתאבל, להיות לבד, ושכלם יעזבו אותי.
היינו שני הפכים גמורים בענין הזה!
ואם היום אנחנו עדין ביחד, מנהלים משפחה עם שלושה ילדים- כנראה זה אפשרי.
למדתי - מתי אין לי ברירה ואני אוספת את כוחותי, ומתי אני כבר לא יכולה יותר.
לפעמים הייתי מתחלה (מלשון להיות חולה)- כי הבנתי שזה למען שלום הבית שלנו-
לא יכולתי להגיד לו - לא, ולא יכולתי להמשיך ולרוץ בקצב שלו!
אני חושבת שזה לא היה שקר, אלא ממש השרדות- והקדוש ברוך הוא הבין אותי!
זהו, אחזור אליך. המחשב שלי גוסס- יתכן ולא אוכל לכתוב בימים/ שבועות הקרובים עד שאקנה חדש.
אבל מבטיחה שברגע שאוכל- אני חוזרת.
ואני מצטרפת לתמי- באמת מעורר הערצה , היכולת שלך כרגע להתמודד מול כל מה שאת מביאה,
ומי כמוני יודעת - שזה המון!
המון חיבוקים וכח ממני, עוד אמא.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי הולנדי_ה* » 12 פברואר 2010, 04:09

הי טליה, תודה רבה על תאור הלילות אצלכם (באמת מרגיע לשמוע שאני לא היחידה שערה בלילות) ועל המילים הטובות.
הי תמי, תודה על התמיכה אבל באמת קטונתי לעומתך. אני פשוט נדהמת מכמות האינפורמציה ששופעת ממך קוראת המון ממה שאת כותבת ובאמת שאת נותנת לי דוגמה ומופת. בעקבות דברים רבים שכתבת פה אנחנו לא מחסנים והרבה יותר ערניים לחומרים שנכנסים אלינו לבית (ולפה). תודה לך שאת חולקת את האינפורמציה ומעשירה את ידיעותיי.
הי עוד אמא. איזה כייף שאת עדיין כאן. אל תדאגי באמת שחפשתי מידע נטו מהורים אחרים. פשוט מרוב פגישות ודעות של כל מני מומחים נראה לי שזה רעיון לא רע לעצור לרגע ולנסות לשמוע איך משפחות אחרות מנהלות סדר יום של קטנטנים. זה כבר עזר לי מאד כמה תשובות שקיבלתי. למשל, החלטתי לצמצם את הזמן של הארוחות, שנמרחות לפעמים לעד לשעה על הכסא, ובמקום זה להתמקד באוכל בלבד במשך נגיד 20 דקות (בלי משחקים והפעלות) ואח"כ לחזור לשטיח ושם (איפה שאפשר להתמתח ולזוז בחופשיות) להמשיך לשחק ולהתנוענע (בלי הנזקים של ישיבה ממושכת).
באופן כללי אני חושבת שדי עזבתי את שלב ההשואות (אחרי שכבר היה ברור שנותרנו הרחק מאחור כבר וויתרתי...) למעט ריגרסיות בלתי נמנעות מפעם לפעם, כבר ברור לי שאנחנו חיים חיים אחרים לגמרי.
גם הדרישות שלי מעצמי השתנו אבל... בכל פעם קורא לי מין משהו אחר מרגיז כזה (כמו למשל: אני בנסיעה עם התינוק לטיפולים וביינתים הבעל מזמין אורחים לסופשבוע אחרי שנחזור. אני לא צריכה להסביר כאן למה אין לי חשק וכוח לארח...) אני מרגישה שאני נופלת לסיטואציות שבהם אחרים שופטים אותי לפי סטנדרטים של אנשים רגילים (כמו שזוגות בלי תינוק לא באמת מבינים איך זה כשיש). טוב יצא לי קצת מבולבל. נושא טעון מדי. יש כל כך הרבה אנשים שהייתי מוציאה מהחיים שלי עכשיו (כוללל משפחה קרובה- מי שרק מסוגל לבקר שיעוף לי מהחיים כי נמאס כבר) אבל אי אפשר. חייבים ללכת למסיבה של הבוס מהעבודה, צריך להשתתף בארועים שכוללים את בני הזוג וכ"ו, ואין מנוס מכל זה כי אנחנו תלויים בפרנסה הזו. עכשיו יותר מתמיד.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי עוד_אמא* » 11 פברואר 2010, 22:21

את נשמעת יותר חזקה, יותר על הקרקע, וזה מאד משמח!
אני רוצה לכתוב לך מהיכולת שלי היום להתבונן אחורה-
אני חושבת שלו הייתי היום עוברת הכל מחדש, הייתי עושה את זה אחרת!
הייתי מנסה להבין הרבה הרבה יותר מהר, שהחיים שלנו, הם קצת שונים, ומפסיקה להשוות את עצמי, את ילדי.
לפי דעתי, כל ההשואות הללו הן חסרות שחר.
מה זה משנה איך ילד, שמתפתח רגיל , עושה זאת?
גם ילדים רגילים, בעיני אין טעם להשוות!!
יש לך ילד אחד יחודי שעושה עכשיו את צעדיו הראשונים בעולם.
צעדים לא קלים, אבל הוא עושה אותם ביחד אתכם ובעזרתכם.
עצתי, אם מותר לי לייעץ- תנסי ללמוד אותו, ורק אותו-
מה נכון לו, מה מקדם אותו, מה עושה לו טוב, מה מרגיע אותו.
איך אפשר לבלות ולהעביר את הזמן יותר בנעימים ובקלות.
אין טעם להשוות לילדים אחרים, שההתפתחות שלהם אחרת.
ואם ילד ללא קשיים, יושב ליד השולחן חצי שעה ומשחק בפלסטלינה, מה זה משנה לכל הרוחות?
כשאני קוראת את השאלות שלך, משהו בלב שלי מתכווץ.
אני מיד חוזרת לימים הארוכים שניסתי למלא ביחד עם הבן שלי, כשבעלי בעבודה , וכל החברות שילדו מסתובבות בחנויות ואחת אצל השניה.
אני מבינה שאת שואלת מתוך מקום של חוסר ידיעה, נסיון להבין איך קורה אצל אחרים, אולי ללמוד?
אבל אני חוששת שאת מזמינה עם השאלות הללו הרבה מאד תסכול וצביטות בלב.
תסלחי לי שאני כותבת, אבל זה נשמע קצת מזוכיסטי.
הרי, כרגע , הקצב שלכם שונה, הימים שונים והיכולות שונות, מאותם ילדים עלהם יספרו לך כאן.
שוב אני כותבת- תנסי ללמוד את המציאות הפרטית שלך, וממנה להוציא את הטוב והבריא ביותר.
אין משהו חיצוני שהוא נכון לך. הנכון , הוא מה שנבנה כרגע לאט ובעמל רב.
לי היה מאד קשה להעביר את הימים הארוכים, התמודדתי עם כל יום בנפרד.
ניסתי בכל כוחי למצוא פתרונות לצרכים שעלו- לפעמים בהצלחה יחסית, ולפעמים בתסכול רב.
וגם- היום הייתי סולחת לעצמי הרבה יותר על הכל.
בדיוק השבוע חשבתי, שלקח לי כמה שנים להבין שמציאות החיים שלי השתנתה- ולכן גם הדרישות שלי מעצמי היו צריכות להשתנות.
כשהגיסות שלי היו מגיעות לשבתות עם מאכילים ועוגות, ואני בקושי הייתי מביאה אותנו-
הייתי מרגישה כמה אני גרועה ביחס אלהן, איזה עקרת בית דפוקה וכך............
היום- לא הייתי עושה את זה לעצמי!
הייתי מרשה לעצמי להבין, שאני אוספת כל גרם אנרגיה רק לשרוד ורק לעזור לבן שלי להרים את הראש,
וכל מה שאצלן הלך כמובן מאיליו, דרש שעות של הקדשה, מחשבה, עבודה ובדיקות - אצלי.
אז למה הייתי כל כך קשה עם עצמי? לקח לי זמן להבין שאני על מסלול אחר, ולשחרר את הסטנדרטים הקודמים שהיו לי כלפי עצמי.
הולנדיה- תשחררי מהר את הסטנדרטים הללו.
תפרגני לעצמך על כל יום שאת עוברת ומקדמת את בנך.
מקווה שלא כתבתי בוטה מדי, וחזק מדי.
תקחי כמובן רק מה שטוב לך.
מבטיחה להיות כאן כמה שיותר בשבלך.
ואם אני נעלמת- זה בגלל שהמחשב שלי דפוק (היום הצלחתי להדליק אותו לראשונה מאז הפעם הקודמת שכתבתי כאן).
חיבוק והרבה מחשבה טובה בשבלכם, עוד אמא.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי תמי_גלילי* » 11 פברואר 2010, 18:12

ההתמודדות שלכם ותעצומות הנפש מעוררי הערצה. שולחת תפילות ומחשבות טובות, בהעדר משהו אחר לתת hug

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי טליה_אלמתן* » 11 פברואר 2010, 07:33

שלום הולנדי ה :)
רחלי היתה מתעוררת 5-6 פעמים בלילה עד גיל שנה וחצי, ועד גיל שנתיים וחצי 3 פעמים בלילה, ונראה שיואבי (עכשיו בן שנה) הולך בעקבותיה. שלושת הגדולים קמו פחות (אבל את השניים הגדולים "אילפנו", ולגבי השלישי אני ממש מתקשה לזכור מה וכמה, מרוב ששני האחרונים קמים הרבה P-:).
ההתמודדות שלכם ותעצומות הנפש מעוררי הערצה. שולחת תפילות ומחשבות טובות, בהעדר משהו אחר לתת (())

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי שרון_של_שחר* » 10 פברואר 2010, 21:40

היי הול....
אני מטפלת באמנות ועובדת בעיקר בטיפולים דיאדיים (טיפול הורה - ילד - כך שבעצם הפציינט העיקרי הוא הקשר בין השניים ואח"כ גם כל אחד מהצדדים בהתאמה)
אם את מעוניינת להתייעץ את מוזמנת להשאיר מייל ואחזור אלייך.
תודה שרון

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי הולנדי_ה* » 10 פברואר 2010, 03:33

שלום תמרוש ותודה על ההסבר על העריכה. בקרוב אנסח הודעת פתיחה ואשלב בראש העמוד. תודה דרך אגב על התיקון לשגיאת הכתיב (רואים שאני כבר שנים בגולה...או כפי שהמרגיעון טוען: זכותנו המלאה להיות מטומטמים - ככל שנחפוץ).
שלום עוד אמא, איזה כייף שכתבת לי. מאד מחזק אותי לקרוא עליכם. בבקשה תכתבי עוד כשתוכלי. רק מלקרוא את דברייך נזכרתי שבעצם גם אנחנו כבר עברנו דבר או שניים. עכשיו כמעט ואפשר לאמר שגם אצלנו יש מצב של היפוטוניה כמעט מלאה ואצלנו זאת בעצם התקדמות ממצב של היפר מוחלט במצבים מסוימים ובאיברים מסוימים. עכשיו למשל היידיים רפויות ופתוחות רוב הזמן אחרי שהיו פעם מכווצות ומאוגרפות. עכשיו לפעמים יד אחת נוגעת בשניה. לפעמים מצליחים להתהפך. דברים קטנים כאלה, לא ממש אבני דרך אבל כל הזמן התקדמות בכיוון הנכון. נושא הדיבור עכשיו על המוקד. מנסים למצוא את הדרכים הטובות ביותר לתמוך גם בתחום הזה. שיוכל להביע את עצמו בצורה מוצלחת יותר והלוואי שבקרוב לדבר ממש.
רק רציתי לשתף בעוד כמה נושאים לא קשורים:
  1. הפכתי להיות קנינית מומחית בחנויות יד שניה (מתמצאת במחירים וקונה ככה רהיטים צעצועים ובגדים ומאד מרוצה). אילו לא היינו במצב הזה שבו כל הכסף מוקדש לטיפול בקטנצ'יק אולי לא הייתי מגיע לסגנון הזה אף פעם (דווקא מתאים לי "פשטות מרצון") ככה יותר אקולוגי ומתחשב בעולם.
  2. אם אתם רואים פעם אמא טסה לבד עם תינוק, בבקשה תעזרו. גם אם היא לא מבקשת. זה מאד קשה ככה לבד עם התיקים והתינוק על הידים. אתם כבר מבינים על מה אני מדברת פשוט תנסו לדמיין את כל מה שעובר עלי לבד בשדות תעופה בטיסות אינסופיות עם הקטנצ'יק.
  3. פעם הייתי בנאדם מסודר מומחית בארגוןן סדר ועמידה בלוחות זמנים. מה קרה לי? השולחן שלי נראה כמו פוגרום ואני אף פעם לא מספיקה כלום גם כשכבר יש פה מטפלת אני הולכת בבית מחדר לחדר ומבזבזת זמן יקר סתם. למישהו יש עיצה איך לחזור למוד פרודוקטיבי ולחיים מסודרים? חשוב לי מאד גם סדר יום קבוע לקטן, אבל כל שבוע יש סדר פגישות משתנה וזה מאד קשה לי ככה לתכנן יותר משבוע מראש. עצות יתקבלו בברכה.
  4. מאד הייתי רוצה להתייעץ בטלפון עם מרפא באומנות מהארץ שמתמחה בעבודה עם פעוטות. למישהו יש המלצות?
  5. פעם שאלתי על מה עושים ילדים "רגילים" בגילאי שנה-שנתיים במשך היום. אם למשהו נוסף יש כוחות לכתוב ולתאר ולנסות לכמת (למשל זוחל חצי שעה כל בוקר ואז יושב לאכול רבע שעה בכסא וכ"ו) מאד יעזור לי לדעת (ותודה לתבשיל קדרה ולאנדלוסיה שכבר ענו לי) הנה השאלה המקורית:
_יש לי כמה נושאים שמטרידים אותי, אולי מי שהורים לתינוקות בני שנה-שנתיים יכולים לעזור לי להבין איך זה פועל ב"רגיל"...
  • כמה זמן התינוקות שלכם מבלים במצב ישיבה ביום (אם מישהו יכול לפרט זמנים כמו: חצי שעה בכסא אוכל שלוש פעמים ביום- זה יכול לעזור לי)?
  • כמה זמן ביום הם בפעילות גופנית (הליכה זחילה) וכמה זמן משחקים עם עצמם לבד בלי שצריכים יחס/עזרה שלכם?
  • כמה זמן התינוקות שלכם מבלים עם ילדים אחרים ואיך בדיוק הם משחקים במפגשים כאלה?
  • מה עושים כדי להפחית את מספר ההתעוררויות בלילה בלי להפסיק הנקה לילית לחלוטין? _
  1. ודבר אחרון לפרידה- חוזרת השבוע לפיזיוטרפיה לעצמי אחרי חודשים ארוכים של הזנחה. מי יודע אולי בקרוב אוכל לחזור לרוץ ולהתעמל (זה דף על ניסים לא?). בנתיים ההתמכרות לשוקולד היא התחביב היחיד שעוד נשאר לי:(
הגיע הזמן להחלים סוף סוף מהלידה הזאת. ותודה לבעלי ששכנע אותי לתת דוגמא אישית לקטנצ'יק... הרי יש לי תינוק שצריך אמא חזקה וסוחבת למרחקים ארוכים...

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי עוד_אמא* » 08 פברואר 2010, 23:30

שלום הולניה, ברוכה השבה.
אחת לכמה ימים בדקתי אם חזרת ורק עכשיו קראתי את ההודעות האחרונות שלך.
אני גמורה מעיפות, אכתוב קצת עכשיו ומחר אחזור לכתוב עוד.
האם את מתכונת לסדר היום שלנו באותה תקופה?
לגבי השינויים שהחלו להתרחש- הם כמובן היו איטיים , לא ביום אחד. עוד נצחון קטן ועוד אחד.
כל הזמן עבדנו אתו, או ליתר דיוק אני עבדתי אתו. יחד עם זאת לא נסעתי לשום טיפולים מיוחדים, הכל היה בארץ ומה שנגיש מסביבי.
הגעתי לפזיוטריספטית מעולה, שמאד האמנתי בה. לקחתי אותה גם פרטי וגם דרך הקופה , כך שהיו לנו בין פעמים לשלוש פעמים בשבוע.
כל הזמן למדתי ממנה, והייתי עובדת עם הבן שלי בשאר הימים בבית.
אני חושבת שעבדתי אתו במשך מספר שעות ביום, אבל לא בצורה מכוונת כטיפולים,
אלא הייתי מודעת למנחים הנכונים, למה צריך לעשות- ועושה את זה כל הזמן בכל אחיזה שלו, בכל זמן שהייתי אתו.
הוא היה מאד היפוטוני ושפוך , אבל כל פעם הצליח להתגבר מעט על החולשה ולהחזיק את עצמו.
כל הזמן חשבתי איזה מזל שהוא הבן הראשון שלי, שיכלתי להקדיש לו כל כך הרבה זמן,
וגם שלא נוצר מצב של הזנחת ילדים אחרים, קימים.
אני בטוחה שאם היו עוד ילדים, הם היו נזרקים לשוליים.
ויחד עם כל הקדשת הזמן, בשלב מסויים הבנתי שלטובתו ולטובתי, צריך להתחיל לחיות, כולל עוד ילדים בבית
היום, הילדים הנוספים הם המורים האמיתים שלו לחיים, וגם הקשרים האמיתים והנכונים עבורו.
לגבי סדר יום- אכתוב מחר. אבל בגדול אני חושבת שזה לא היה מטורף, אלא סדר יום די נושם ואפשרי.
להתראות בנתים, סליחה שלא ממשיכה, עיני נעצמות.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי תמרוש_רוש » 07 פברואר 2010, 23:27

הולנדיה יקרה,

אם את רוצה לכתוב משהו בראש הדף, תגללי אותו למטה. בחלק הצהוב, איפה שהוספת הודעה, יש כתובת משמאל עריכת כל הדף (בירוק, עם קו תחתי). תלחצי על זה, ואז כשהדף יעבור למצב עריכה, פשוט תוסיפי בראשו את מה שאת רוצה, ותלחצי על "שמור שינויים".
הדף קצת ארוך, אולי ייקח לו זמן לעלות ואז עוד קצת זמן עד שתראי את הסמן מתחיל להבהב (סימן שאפשר להתחיל לכתוב) אז פשוט מחכים בסבלנות :-)

רק טוב!

(אם אין לך כוח, תרשמי את הודעת הפתיחה כמו שהיא, בתור הודעה חדשה, ואנחנו כבר נעלה לך אותה למעלה @})


חזרנו סוף סוף מחודש עמוס ומטורף של טיסות ברחבי ארה"ב וטיפולים אינטנסיבים. אנחנו מותשים.
מתיש... (())(())(())(())(())(())(())(())

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי הולנדי_ה* » 07 פברואר 2010, 22:54

עוד אמא,
אם את עדיין כאן ויש לך כוחות לכתוב לי על הבן שלך ולספר איך בדיוק התקדמתם מהמצב בו אנחנו נמצאים עכשיו (ואתם פעם) של הבן שלנו עד גיל שנתים וחצי לא עשה כלום, פשוט שכב, או ישב עם תמיכה.
מאד אשמח לקרוא וגם על איך נראה הסדר יום שלכם. תודה.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי הולנדי_ה* » 07 פברואר 2010, 22:32

וואו, זה היה מהיר!
תודה רבה למי שהעביר אותי לכתובת חדשה. כבר מרגיש לי הרבה יותר אופטימי.
מאד מודה לעורכ/ת האלמונית.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי הולנדי_ה* » 07 פברואר 2010, 18:41

שלום.
חזרנו סוף סוף מחודש עמוס ומטורף של טיסות ברחבי ארה"ב וטיפולים אינטנסיבים. אנחנו מותשים.
מבטלת בזאת את הנסיעות של החודשיים הקרובים. די.
רוצה לכתוב עוד אבל שם הדף מאד מפריע לי. אם מישהו מבאי הדף מוכן לעזור לי לשנות את השם ל:
"החלמה מלאה וניסים אחרים"
מאד אשמח (וגם רוצה ללמוד איך לעשות מין הודעת פתיחה/הסבר בראש הדף). תודה לכל מי שבא לבקר כאן.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי עוד_אמא* » 09 ינואר 2010, 22:21

הולנדיה יקרה שלום.
האם חזרתם מהנסיעה? איך היה? מקווה שהבן שלכם הרגיש יותר טוב, והטיפולים אכן היו יעילים.
כתבתי לך שאנסה לכתוב לך מדי פעם, אכן אנסה.
רק רוצה ליידע אותך, שיש ימים שמשום מה , אני לא מצליחה להכנס לאתר הזה. הדף מנסה המון זמן לעלות, ולבסוף לא מצליח.
לפעמים לאחר כמה נסיונות זה מסתדר , אבל לא תמיד. בכל אופן , רק שתדעי.
חשבתי עליכם מדי פעם וקיוויתי שהנסיעה מועילה וטובה לכם.
תכתבי כשתוכלי.
להתראות, עוד אמא.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי תמרוש_רוש » 02 ינואר 2010, 14:15

(())(())(())
@}@}@}@}@}@}@}@}@}@}@}@}@}@}@}@}@}@}

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי אילת_מירב* » 01 ינואר 2010, 21:28

בהצלחה ממני, אילת מירב.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי עוד_אמא* » 31 דצמבר 2009, 11:43

הולנדיה יקרה.
אני המון במחשב וכותבת נורא מהר, כך שכל פעם אנסה לכתוב לך קצת, אפלו שאני רואה שאת לא כאן הרבה.
מה זה השבוע טיפולים הזה שאתם נוסעים אליו? לאן אתם טסים?
מקנאה בך על הטיסה, אני לא ראיתי שדה תעופה כבר יותר מדי זמן.
יש לנו תקופה כלכלית פחות טובה, ובנתיים זה רק בגדר חלום, אבל , זוכרת ימים קשים יותר, ומקבלת זאת באהבה.
מקווה שלתינוקי החום יורד, שהוא מרגיש טוב. איך תעשו לו טיפולים אם הוא חולה?
אני מאחלת לכם הצלחה ואחשוב עלכם במשך השבוע, אשלח לו ברכות להחלמה ולעבודה פוריה.
איזה יופי שהוא יונק - זה אומר שכל שרירי הפה והאזור מתפקדים מצוין.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי אום_שלום* » 31 דצמבר 2009, 10:49

בהצלחה @}

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי הולנדי_ה* » 31 דצמבר 2009, 07:04

עוד אמא יקרה,
אני כבר כל היום מסתובבת עם מה שכתבת לי בראש (ובלב). תודה לך. בבקשה תכתבי לי שוב את מצילה אותי ככה מהבדידות האיומה של התפקיד הזה שנחת עלי ככה פתאום... הייתי רוצה לענות לך בפרוט יותר, כל כך ריגשת אותי עם כל מה שכתבת טוב בלקרוא משהוא אחר שיודע את שעל ליבי: _זה כל כך קשה ללדת ילד ראשון ולהתרסק מהפנטזיות והחלומות על חיי משפחה ועל גידול של ילד משלנו- סוף כל סוף-
לתוך מציאות של התמודדות יום יום, שעה שעה. לראות איך תינוקות אחרים נולדים ועוקפים את שלנו תוך כמה שבועות. קורע לב ממש._
אבל לצערי כבר אמצע הלילה כאן, אני עוד בעיצומן של אריזות ומחר בבוקר שוב טסים לשבוע טיפולים.
להוסיף לכל זה שלקטנצ'יק יש חום כבר מאתמול בלילה- אז המצב כאן מאתגר (כרגיל). איך כשיש חום יונקים בלי הפסקה- וחסל סדר שינה לכולם...
בכל אופן תודה לכל מי שעזר עם הדף בית וכ"ו (אחשוב על שם אחר כשאחזור מהנסיעה הזאת).
בבקשה אחלו לנו בהצלחה... עד שאחזור (עוד שבוע) אני קוראת אבל בד"כ לא יכולה לכתוב (בלי מקלדת בעברית...:)). תודה לכל מי שכאן על התמיכה.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי עוד_אמא* » 29 דצמבר 2009, 20:14

הולנדיה יקרה, גם את מרגשת אותי. אני שומעת את ההתמודדות האמיצה שלך, ויודעת יותר מכולם , שזה כמעט לא אנושי, ואת בכל זאת עומדת בזה.
זה כל כך קשה ללדת ילד ראשון ולהתרסק מהפנטזיות והחלומות על חיי משפחה ועל גידול של ילד משלנו- סוף כל סוף-
לתוך מציאות של התמודדות יום יום, שעה שעה.
לראות איך תינוקות אחרים נולדים ועוקפים את שלנו תוך כמה שבועות. קורע לב ממש.
אני תקופה ארוכה מאד לא יכולתי לשמוע תינוקות אחרים, כמובן לא לראות.
לאט לאט התנתקתי מכל חברותי, בודאי כאלה שילדו סמוך אלי.
היתה לי חברת נפש שילדה חודש לפני, כל הזמן דברנו על חופשת לידה משותפת, ואז-
בהתחלה עוד היינו בקשר, והיא היתה מגיעה ומשויצה עם ילדתה, עם דברים חדשים שהיא עושה, עם נעלים חדשות שנקנו לה.
ולבי היה נצבט- ממש כך. ואז שאלתי את עצמי, מה את רוצה שגם לאחרים יהיה קשה? את מחפשת אסונות?
וכמובן שלא, ויחד עם זאת, זה היה בלתי נסבל עבורי. ומה שהיה עוד יותר קשה, שבעלי רצה להמשיך הכל כרגיל-
הוא רצה חברים, הוא רצה נסיעות, הוא רצה תוכניות, הוא רצה סקס. ואני- בקושי הרמתי את הראש מהמיטה בבוקר, בקושי תפקדתי, כל דבר ערער אותי.
ועכשיו לקטע האופטימי-
קשה לך להאמין עכשיו , אני יודעת זאת בודאות, אבל עוד יבואו ימים אחרים!!!
את תחזרי לחייך (חיים שלך), ותחזרי לחייך !
את תרצי שוב עוד המון דברים- ללמוד, להתפתח , לראות , לטייל- הכל.
והכי חשוב- את תרצי עוד ילדים, אני מוכנה להתערב אתך על כל דבר, שיהיו לך עוד- ויותר מאחד נוסף!
האם את יודעת שסטטיסטית את מסכנת את עצמך וילדך כאשר את נכנסת לרכב ונוסעת אתו, הרבה יותר מאשר בלידת ילד נוסף עם קשיים?
אז מה, את לא נוסעת ברכב? לא ללדת עוד ילדים- זה לא לבחור בחיים, ואת תבחרי בחיים.
ובחיים האלה לכלנו יש סיכונים, כל יום, בכל יציאה לרחוב, ובכל זאת אנחנו חיים ויוצאים, ונוסעים וטסים,
ורובנו הגדול איננו נפגעים, וכך גם יהיה אתך.
וגם לך ולבן זוגך עוד יבואו ימים טובים יותר, של גאוה, של שמחה, של משפחה שגדלה, את תראי!
אני יודעת שהכל נראה כרגע לא מציאותי, קשה מנשוא, אבל זה יקרה לך.
ובנתיים- לעבור יום ביומו, לאסוף כח ולעשות את הניתן. וגם נפילות הן חלק טבעי, מה שחשוב שקמים מהן.
ולגבי כל האמירות שסביבך- אני מאחלת לך שתלמדי לענות לאנשים , להסביר להם את עמדתך ולא לשתוק.
אם את שותקת- זה רעל שחודר פנימה לתוכך, וגם אנשים לא מבינים שהם כל כך פגעו בך, הרבה פעמים ממש ללא כונה!
אני למדתי לענות לאנשים, יפה, ללא כעס, אבל להסביר את עמדתי, את ראייתי, את האופן בו אני מתמודדת והאופן בו אני רוצה שיתיחסו לילד שלי.
זה לא שהכל הופך להיות קלי קלות, ללא קושי , ללא התמודדות,
אבל- זה לא צובע את כל החיים בקושי הזה.
יש עוד המון דברים שסביבנו ושאפשר להמשיך לעשות, ולהמשיך להנות.
אבל בנתיים- תרשי לעצמך, את עוד בתקופת התאקלמות, הסתגלות, תני לעצמך המון הנחות, תסלחי לעצמך על הכל.
עכשיו מותר לך ממש הכל.
מקווה שאני עוזרת לך, לבי ממש ממש אתך. עוד אמא.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי אום_שלום* » 29 דצמבר 2009, 12:06

הי הולנדיה, על מנת להפתר מסימן השאלה את צריכה להפוך את הדף הולנדי ה לדף בית פעיל. לחצי על השם והוסיפי בדף שיפתח ככל העולה על רוחך.
לגבי שם הדף- אולי כדאי לחשוב על משהו קצת יותר קצר וקולע? חשבי על כך.
אה, ועכשיו זה דף מוצנע רק צריך להוסיף את צמד המלים האלה עם קו תחתון ביניהן.
שיהיו ימים טובים @}

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי הולנדי_ה* » 29 דצמבר 2009, 07:28

ואנקדוטה: בקשנו עזרה כספית מהמשפחה של בן זוגי לטיפולים של הקטן. הסבתא הסכימה להשתתף בתשלום. התקשרתי להודות לה, אז היא עונה לי ''העיקר שיצליחו להפוך אותו לנורמלי,,:-S

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי הולנדי_ה* » 29 דצמבר 2009, 06:09

עוד אמא יקרה,
מודה לך מקרב לב על שכתבת לי. ריגשת אותי מאד. בבקשה כתבי לי שוב! אשמח לשמוע כל מה שאת רוצה לספר. תודה שאת כאן איתי קוראת ומשתפת. מרגש לקרוא שעוד מישהו צעד פעם בדרך הזאת והנה התגברתם על כל כך הרבה אתגרים- זה מדהים. בן 16 בריא לגמרי, הולך ומתפקד, וואו. המון מזל טוב ליום ההולדת של הבן, שלך כאמא, ועל 16 שנים של השקעה אינסופית, השגים רבים שהושגו ועוד יושגו. אני כל כך מקוה שתכתבי שוב. איזה אומץ שני ילדים נוספים... אנחנו, בניגוד לתוכניות המקוריות, כנראה כבר "נסגור את הבסטה" אחרי הלידה הטראומטית האחת הזאת וכל מה שקרה בעקבותיה...
ביינתים אני מבקרת באתר כשמתאפשר ומשתדלת להיות יותר פעילה כאן.בכל זאת היום יום שלנו קצת מוטרף ולפעמים אין לי כוחות לכתוב ולשתף אז סליחה על ההעדרות...
בכל אופן אני מאד רוצה לשנות את השם של הדף.
מישהו מוכן לעזור לי לשנות ל"...ועכשיו בריאות, שיקום מלא, אושר, שיגשוג והצלחה" ?
וגם אשמח אם משהו יוכל לעזור לי להפוך לדף תמיכה מוצנע, ולהפתר מה "?" אחרי הניק שלי...
(תודה מראש לכל הגמדים העוסקים במלאכה - מתנצלת, אך אין לי כרגע את האנרגיה הפנויה ללמוד איך לעשות זאת בעצמי).
והמרגיעון: "כולנו משפחה אחת" ...גדול!

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי עוד_אמא* » 24 דצמבר 2009, 22:47

הולנדיה, מה שלומך, הבן זוג, התינוק?
אני עוקבת אחריך , אבל המון זמן לא נכנסתי כי בכל פעם שנכנסתי לא היית כאן (כמה חודשים), בעבר לפני שכתבת שוב.
אני עוקבת ומזדהה, מכיון שהייתי במקום שלך לפני חמש עשרה שנים.
היום הבן שלי בן שש עשרה, למעשה ממש מחר. אני כותבת את זה ולא מאמינה מכיון שהשנים פשוט רצו לי-
בין כל המשימות , ועוד שני ילדים שנולדו אחריו.
אין ספק שגידול כזה , הוא יציאה למסע, מסע מאד מיוחד, שיש לצדו הרבה יופי אבל גם קושי.
הבן שלנו עד גיל שנתים וחצי לא עשה כלום, פשוט שכב, או ישב עם תמיכה.
עבדנו המון, בגיל שנתים וחצי הוא התחיל תהליך, היום הוא הולך. לא רץ, אבל הולך.
אני יודעת שבעבר לא רציתי לשמוע על סיפורים של אחרים- אם הם טובים, מי אמר שגם שלי יהיה כך? ואם הם רעים- בודאי שלא רוצה לשמוע.
כך שאני עוצרת כאן, אם תרצי לשמוע יותר פרטים, אשמח לספר לך.
המוטו שלי כל השנים היה לחיות את הרגע, לא הסתכלתי אל העתיד.
אף פעם לא חשבתי מה יהיה בעוד כך וכך, לאיזה בית ספר ילך, איך ילמד וכו.
תמיד חייתי את התקופה , את היום יום, וזה דרש מספיק.
דוקא עכשיו, כשהוא בן שש עשרה, מתחילות מחשבות לא פשוטות אל העתיד, ואני מאד משתדלת לא לחשוב.
מי יודע מהו עתידו, גם כשהוא לגמרי בריא ומתפקד.
לפני חודש וקצת עשיתי תאונת דרכים קשה מאד, חזיתית, עם רכב גדול.
הייתי עם הבת שלי.
הבנתי שברגע אחד כל התוכניות, כל הדאגות, כל המחשבות על איך ראנו את עתידנו- חסרי משמעות.
אז שוב אני אומרת לעצמי, לחיות את היום יום, להשקיע את המיטב בו (ביום יום), זה המון וזה מספיק.
אני כותבת לך וכותבת לעצמי, כי גם אני עדין נופלת, והיום זה מין יום כזה.
מקווה בשבלך שתמשיכי למצוא את הכוחות שלך.
כלם כותבים לך להפסיק את המרוץ, אבל אני יודעת שזה כמעט בלתי אפשרי בשלב בו את נמצאת, אבל זה עוד יהיה אפשרי.
שולחת לך המון חיבוקים והמון כח, אחשוב עליך ואשלח לכם המון אנרגיות טובות לגדילה והתמודדות.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי תמרוש_רוש » 28 נובמבר 2009, 05:51

תמרוש רוש, רוצה להרחיב?

למה להרחיב כשהבקיצור קולע? :-)
אבל בכל זאת:

הוא יהיה פחות פאסיבי לעומת שכיבה במיטה,
נכון, וזו ההנחה שבבסיס הרכיבה הטיפולית. גוף הנושא/ת מניע את הגוף של התינוק בדפוסים שדומים לדפוסי הליכה. אז אפשר לעשות רכיבה טיפולית על אבאמא.

הוא יהיה לך כבד. עשי לך תכנית אימונים - הגדילי בהדרגה את משך הזמן ומספר פרקי זמן הנשיאה
איפה המאמר הזה שלי... אה, הנה הוא: אם תיטיב שאת חלק שני. הכל כבר שם.

עכשיו, בגלל שאני אשת מקצוע אני ממש לא אוהבת את הדף הזה... :-) בגלל שאני לא מעזה לכתוב כלום, כי לא ראיתי את הילד בעיניים. ומה אם אני אכתוב שטויות במיץ? חראם! הנה, פרקתי, עכשיו אני אולי ארשה לעצמי לכתוב יותר, בידיעה שאת תוכלי לסנן את השטויות.
אז לכן אני לא ממליצה על נשיאה שלו. אבל אני כן נותנת לך אור ירוק לנסות: לכי על זה, ותראי אם זה טוב. אני מנחשת שאין לו שליטה מדהימה בראש? אז תצטרכי לדאוג לזה... לארגו (ויאמו) יש כובע, אבל אני לא יודעת אם זה יספיק לתמיכה מהצדדים.

לשאלותייך:
בן שנה ותשע
_* כמה זמן התינוקות שלכם מבלים במצב ישיבה ביום (אם מישהו יכול לפרט זמנים כמו: חצי שעה בכסא אוכל שלוש פעמים ביום- זה יכול לעזור לי)?
די הרבה, אבל לפרקי זמן קצרים: בעגלה, באכילה, במשחק חופשי (יושב בסלון). יכול להיות עד 3/4 שעה ברצף, או דקות ספורות ואז הליכה לאנשהו ושוב ישיבה. המון פעמים ביום.
  • כמה זמן ביום הם בפעילות גופנית (הליכה זחילה) וכמה זמן משחקים עם עצמם לבד בלי שצריכים יחס/עזרה שלכם?
זאלה מורכבת. אני מבדילה בין יחס לעזרה: אם אני מקריאה לילד תוך כדי שאני מבשלת או רוחצת כלים, זה מרגיש לי שהוא עצמאי למרות שהוא לא, כי עלי זה לא מכביד...
פעילות גופניצ: כל זמן שלא יושבים....
  • כמה זמן התינוקות שלכם מבלים עם ילדים אחרים ואיך בדיוק הם משחקים במפגשים כאלה?
מסתכלים בעניין, או שלא מסתכלים בכלל, לפעמים מתייחס במחווה זו או אחרת (מנסה לדבר אתם בשפת סימנים ומתבאס שלא מבינים), וגם קצת משחק משותף, בסיסי ביותר.
  • מה עושים כדי להפחית את מספר ההתעוררויות בלילה בלי להפסיק הנקה לילית לחלוטין?
מוצץ?
  • מה עושים עם תינוק שמבקש קקי/פיפי רק סתם בשביל הכייף (לא באמת צריך) נורא מעייף כל ה"טקס" ובסוף כלום...
אם את יודעת בוודאות שהוא לא צריך, תגידי "לא, כבר עשית". ואם הוא כן היה צריך ופספסת - תתנצלי. לא קרה שום אסון :-)
מחשבה: אולי הוא מסמן פיפי כי הוא רוצה להיות בתנועה או להוריד בגדים או כל מרכיב אחר שהוא מקבל מה"טקס"? ואם תתני לו רק את זה אז הוא יהיה שמח...?

שינוי שם דף.

תודה_

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי תבשיל_קדרה* » 27 נובמבר 2009, 12:53

# כמה זמן התינוקות שלכם מבלים במצב ישיבה ביום (אם מישהו יכול לפרט זמנים כמו: חצי שעה בכסא אוכל שלוש פעמים ביום- זה יכול לעזור לי)?
שלי כמעט בן שלוש, אני מנסה להזכר.
נראה לי שבשנה-וחצי שנתיים רק התחיל לשבת (לבחור להיות נינוח), לפני כן היה או על הידיים, או פעיל מאוד. אולי, באמת, חוץ מזמני אוכל.

_# כמה זמן ביום הם בפעילות גופנית (הליכה זחילה) וכמה זמן משחקים עם עצמם לבד בלי שצריכים יחס/עזרה שלכם?
# כמה זמן התינוקות שלכם מבלים עם ילדים אחרים ואיך בדיוק הם משחקים במפגשים כאלה?_
מעט מאוד זמן משחק לבד. או משחק עם אחיו, או נמצא איתי. משעמם לבד...
סביב שנתיים הוא הרבה רב עם אחרים שבגילו (על צעצוע, טריטוריה) - סוג של תקשורת, ומעט שיחק. היום הרבה יותר משחק.

_# מה עושים כדי להפחית את מספר ההתעוררויות בלילה בלי להפסיק הנקה לילית לחלוטין?
# מה עושים עם תינוק שמבקש קקי/פיפי רק סתם בשביל הכייף (לא באמת צריך) נורא מעייף כל ה"טקס" ובסוף כלום..._
כשתגלי, תספרי :-)
יש תקופות כאלה וכאלה.

# רוצה לשנות את שם הדף איך עושים את זה? ואיך מכניסים הודעת פתיחה חדשה לעמוד הזה?
בקשי לשנות שם דף, מישהו שיודע יעשה את זה.
להכניס הודעה פתיחה חדשה - לחצי על הכפתור "עריכת כל הדף"
בשביל זה את צריכה לכתוב עם הניק של, הולנדי ה, כי אין אפשרות לפלוני אלמוני לערוך.

את משתמשת במנשא?
סלחי לי על הצעה שלא ביקשת -
כתבת שהילד הרבה שעות שוכב על הגב.
לדעתי, אם הוא יהיה על הגב שלך (או של בן זוגך), הוא יהיה פחות פאסיבי לעומת שכיבה במיטה, כי הוא יגיב לתנועה שלך. ראי בזה סוג של פיזיותראפיה.
אני משערת שאם את לא רגילה, הוא יהיה לך כבד. עשי לך תכנית אימונים - הגדילי בהדרגה את משך הזמן ומספר פרקי זמן הנשיאה, כך שהשרירים שלך יוכלו להתחזק בהתאם.
תמרוש רוש, רוצה להרחיב?

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי אנד_לוסיה* » 27 נובמבר 2009, 00:25

יש לי אחת מודל קיץ 2008, טורבו, מנוע סילון. לשבת? ועוד בכיסא אוכל? אולי חמש דקות. ואז מאבדת עניין. רוצה לשבת עלי או על אבא שלה ולהאכיל אותנו במזלג שלנו. ומיד יורדת, ושוב עולה עלינו. מדי פעם יושבת שתיים שלוש דקות וקוראת לעצמה ספר על הרצפה. לפעמים אוהבת לשבת בעגלה לטייל עם סבתא או מטפלת. ככלל, ישיבה זה ממש לא. יותר הליכה ותזוזה בלתי פוסקת. אם נגיד ישבה חצי שעה כל היום במצטבר זה הרבה.
פעילות גופנית: נון-סטופ בשעות הערות, שזה רוב הזמן :-(
משחק לבד: יש ימים שאף רגע, יש ימים שפתאום נעלמת לעשר דקות. בעיקר אם אחיה בסביבה.
ילדים אחרים: אח גדול. ילדים אחרים -- נדיר. לא ממש יכולה לשחק עם קטנים. עם גדולים דווקא משחקת. ממש ממציאה משחקים, קוקו וכאלה.
הנקה והתעוררות בלילה: שאלת המיליון דולר. יש פה דפים על זה. אני הפחתתי על ידי הסבר, אבל צריך להיות בטוחים שהילד מבין. שלך אאל"ט עוד קטן לזה. יש המדווחים שהחל מגיל כמה חודשים, העברה למיטה נפרדת משפרת את איכות השינה של התינוק. עוד אפשרות היא לתת בקבוק עם מים.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי אום_שלום* » 26 נובמבר 2009, 23:36

הולנדיה יקרה, לא יודעת לענות לך על כל שאלותייך אבל כדי לשנות שם דף ולהכניס הודעת פתיחה עליך להכנס ל"עריכת כל הדף"

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי פלוני_אלמונית* » 26 נובמבר 2009, 16:42

הולנדי ה? ממחשב אחר:
שלום ותודה לכל מי שהגיב. אנחנו כאן עדיין בתקופת התעקלמות במקום החדש.
השבוע הייתי בפגישה של ללל המקומי (לחפש חברות) והתבעסתי לראות איך תינוקות בני ששה שבועות עושים כל מיני פעלולוים שאנחנו לא מכירים בכלל...
יש כאן כמה נשים שתורמות חלב אם לחולי סרטן, ויש סיפור על גבר בעיירה שכנה שעמד למות מסרטן בקיבה אבל בזכות חלב אם חיי עוד שנתיים שלמות. מדהים!
יש לי כמה נושאים שמטרידים אותי, אולי מי שהורים לתינוקות בני שנה-שנתיים יכולים לעזור לי להבין איך זה פועל ב"רגיל"...
  • כמה זמן התינוקות שלכם מבלים במצב ישיבה ביום (אם מישהו יכול לפרט זמנים כמו: חצי שעה בכסא אוכל שלוש פעמים ביום- זה יכול לעזור לי)?
  • כמה זמן ביום הם בפעילות גופנית (הליכה זחילה) וכמה זמן משחקים עם עצמם לבד בלי שצריכים יחס/עזרה שלכם?
  • כמה זמן התינוקות שלכם מבלים עם ילדים אחרים ואיך בדיוק הם משחקים במפגשים כאלה?
  • מה עושים כדי להפחית את מספר ההתעוררויות בלילה בלי להפסיק הנקה לילית לחלוטין?
  • מה עושים עם תינוק שמבקש קקי/פיפי רק סתם בשביל הכייף (לא באמת צריך) נורא מעייף כל ה"טקס" ובסוף כלום...
  • רוצה לשנות את שם הדף איך עושים את זה? ואיך מכניסים הודעת פתיחה חדשה לעמוד הזה?
תודה רבה לכל מי שיש זמן וחשק לענות.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי ש* » 26 נובמבר 2009, 13:48

וכאן:
כבד את עצמך
ולך, קחי את הכתוב ואל תשכחי מה שאמרו לך, ילדך זקוק לאמא (הורים) חזקים ובריאים,
תדאגי שיהיו לו.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי שפירית* » 25 נובמבר 2009, 23:11

רק רציתי להגיד שאני חושבת עליכם הרבה, ומאחלת בריאות ואושר למשפחה שלכם.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי אחת* » 11 נובמבר 2009, 23:12

(())
קוראת, בוכה ושמחה איתך
מאחלת נס חדש כל יום
כל החיים

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי שפירית* » 11 נובמבר 2009, 23:06

איזה יופי לשמוע על הניסים שלכם, את אמא מדהימה!!

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי פלוני_אלמונית* » 11 נובמבר 2009, 22:10

את אדם מדהים. שולחת לכם כוחות
המרגיעון: קחו אוויר – זה בחינם!

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי יתרון_האור* » 11 נובמבר 2009, 14:49

קראתי, בכיתי, התרגשתי, נפעמתי מהמסירות המדהימה שלך, ומהנסים שאתם חיים איתם כל יום ויום.
זה מדהים שהרגליים במצב מצויין!
זה מדהים שהוא מבין הכל, ובטח שהוא גם מבין ומרגיש את האהבה והמסירות שלכם.

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי תמרוש_רוש » 11 נובמבר 2009, 12:50

פששששששש! וככה את חיה כבר שנה שלמה עם כל ההתעוררויות ושינויי התנוחה?
לא נותר לי אלא להוריד את הכובע. את מלכה!!!!!!!

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי הולנדי_ה* » 10 נובמבר 2009, 16:42

שניסינו, מנסים ועוד ננסה עד שהנס יקרה :)_ את זה כתבתי ככה כי הצחיק אותי כל הפעמים שהשורש "נס" הופיע במשפט המקורי שכתבתי _שניסינו, מנסים ועוד ננסה אז החלטתי להוסיף, למרות שניסים כבר קורים אצלנו כל יום. מבחנתי כל יום שבו יש שיפור (וזה באמת כמעט כל יום) זה נס. זה נס שהיכולת הקוגניטיבית של התינוק שלי לא פגועה. נס!!!. עד כדי כך זה ברור שאפילו כל אנשי המקצוע שרואים אותו לא מתבלבלים מחוסר היכולת התנועתית ומשתאים לנוכח תקשורת המבטים שפיתחנו. הבן שלי מצביע עם העינים ויכול ככה לבקש דברים ולענות על שאלות פשוטות. לאחרונה למד גם קצת להזיז את הראש ואומר ככה "לא" (אם לא אומר "לא" אנחנו יודעים ש"כן" אחרת לפעמים הוא מחייך קצת ל"כן"). זה נס. כל פעם שמצליח מעט יותר להזיז את הידים (למשל מרים את היד עד לגובה הכתף כשאני מחזיקה אותו) זה נס. הרגלים שלו במצב מצוין (האתגר זה הגב), מה שגרם כבר לכמה וכמה מומחים לאמר לנו שהוא יוכל ללכת!!! זה נס. היום יש לי כאן ביביסיטר לכמה שעות (והנה אני נחה על יד המחשב). עוד נס. ישנתי לא רע הלילה (התעורר רק איזה שש פעמים). נס. היום קל לי יותר. נס.
בקיצור אני מנסה לחגוג את מה שטוב ולשמור ככה על אופטימיות כי אני בטוחה שעוד הרבה ניסים (כן, קטנים כאלה גם נחשבים אצלי) יקרו לנו.
דפוס שינה כזה אומר דרשני. מה הסיפור? התינוק הספציפי שלי יונק המון בלילה (מעט מאד ביום), עדיין לא מצליח לשנות תנוחה בעצמו (הוא נשאר עדיין "תקוע" בדיוק איך שהנחתי אותו) ומתעורר בגלל זה (ואז אני "מארגנת" אותו מחדש) ובנוסף מוציא מעט מאד אנרגיה בשעות היום (שוכב כל הזמן על הגב) ולכן לא עייף כמונו (וכמו תינוקות אחרים) בלילה. תודה לאל שישן איתנו במיטה ואני לא צריכה פיזית לקום אליו אלא רק להתעורר...

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי עשב_השדה* » 10 נובמבר 2009, 16:09

ניסיתם אולי תרגילים של פאולה איתו, אפשר בחיקוי וזה יכול לאזן טונוס בגוף ולקדם ....,אפשר במגע
אולי תרצי לדבר איתי בטלפון?..
בדף שלי

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי תמרוש_רוש » 10 נובמבר 2009, 14:25

:-)
אז אני ממשיכה.

מה תמי גלילי כתבה פעם: "גיליתי שגם אמא היא משאב סביבתי מתכלה".
נשמה, יש לך עשרים שנות אמהות לפנייך. עשרים! וזה בלי לספור ילד נוסף, שאולי יבוא. זה ריצת מרתון, לא ספרינט של 100 מטר. תשאלי כל ספורטאי, יגיד לך שההבדל ביניהם הוא הבדל של שמיים וארץ.
אבל נשמע לי שאת רצה את המאה מטר (נו, טוף, אולי כבר עברת ל- 200...), ואז מוסיפה עליהם עוד מאתיים מטר, ועוד, ועוד... וחושבת שאפשר לחיות כך. בלי לעצור.

אי אפשר להמשיך ככה, את תקרסי. חראם. הבן שלך זקוק לאמא, לא לשבר כלי.

בהזדמנות אכתוב על כל מסעותינו בעקבות שיטות שונות ומשונות שניסינו, מנסים ועוד ננסה עד שהנס יקרה :)
איזה נס? למה את מצפה?
כתבתי ומחקתי וכתבתי ומחקתי. אני לא יכולה להגיד לך יותר ממה שאמרתי עד עכשיו, כי את לא אומרת יותר. בסיפור הזה יש יותר חורים וחללים מאשר בגבינה שוויצרית משובחת, ואני חוששת שאני מתחילה למלא את החללים בדמיון ויצירתיות-יתר...
בינתיים (())

גם לי בא לעצור לרגע לנוח איכשהו, לעשות הפסקה, לישון לילה אחד בלי להתעורר (כל חצי שעה -שעה...) אבל אין הפסקות באמהות.
אין הפסקות באמהות, זה נכון, אבל דפוס שינה כזה אומר דרשני. מה הסיפור?

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי הולנדי_ה* » 10 נובמבר 2009, 05:04

הי תמרוש רוש, The Brain That Changes Itself קראתי כבר מזמן (כמובן). ובכל מקרה תודה על מה שכתבת. עשה לי טוב לקרוא אותך - הזכרת לי כמה דברים חשובים...

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי תמרוש_רוש » 10 נובמבר 2009, 03:32

המממ (())

אני כותבת בלחץ זמן. סליחה אם זה ייצא... פחות תומך ממה שהייתי רוצה (())

נשמע כאילו את צריכה להאט. לוותר, באופן זמני. לקבל את התינוק שלך כמו שהוא כרגע, (שוב, באופן זמני) בלי להתפלל לשיפור, כי אין צורך בשיפור. אפשר להיות תינוק עם איחור-התפתחותי-שחבל-על-הזמן וזה בסדר. אפשר להיות ילד עם צרכים מיוחדים במשך שש או שתיים עשרה השנים הראשונות, וזה בסדר. אין בזה כל רע. אין טעם לנסות לפתור הכל עד שהוא יגיע לגיל בית ספר. בשביל מה? יש לו עוד שנים על גבי שנים לגדול ולהשתפר ולצמוח. אפשר ללמוד ללכת גם בגיל שבע! אפשר ללמוד להתלבש לבד גם בגיל 12!
נכון שזה "חריג".
ונכון שזה קשה. ושוחק, בייחוד כשהוא נהיה כבד יותר וגדול יותר, וצריך להרים ולהוריד ולשאת ולהלביש ולהזיז ממקום למקום.
אבל באמת באמת באמת, אין בזה כל רע!

אנחנו במרוץ נגד הזמן במובן מסויים. החודשים הראשונים בחיים הם תקופה קריטית ביותר בהתפתחות המוח ואנחנו לא רוצים לאבד הזדמנויות להגיע לשיפורים.
כן, אבל לא, לא, לא נכון.
זו "תקופה קריטית בהתפתחות המוח, זה נכון.
אבל כל החיים הם תקופת גדילה וצמיחה, גם במובן המוחי.
המוח שלנו דינמי, יקירתי. גמיש, פתוח לשינויים וללמידה, לאורך כל הדרך. מה שלא תלמדי בגיל שבע, תוכלי ללמוד גם בגיל שבעים (()). באחריות.
את בטח חושבת עכשיו שאני אומרת את זה כדי לנחם אותך, ואולי מתוך גישה באופניקית-רוחניקית כזאת. טעות בידך. אני אומרת לך את זה כאשת מקצוע, ובהתבסס על המחקר וההבנה שלנו את המוח האנושי.
פעם חשבנו שהמוח בלתי ניתן לשינוי, אחרי גיל מסוים. שיש את התקופה הקריטית, תקופת הינקות והגדילה, ואחר כך זהו זה, תאים מתחילים למות, ערוצים מתבססים ומתקבעים, והשינוי נהיה יותר ויותר קשה, או בלתי אפשרי כלל.
אז חשבנו, אז מה.
(פעם חשבנו גם שזבובים נוצרים מבשר רקוב ושמלריה נגרמת מאוויר רע)
טעינו.

יש תקופות דינמיות יותר, זה נכון, והילדות בטח שיותר דינאמית, אבל הגמישות המוחית לא נגמרת לעולם. לעולם!

הנה את רואה, הבן שלי התעורר ומנסה להשתלט על המחשב. אמשיך אחר כך. אבל חומר קריאה שעשוי לעודד אותך קצת:
ספר בשם "המוח הגמיש", יצא בהוצאת כתר לא מזמן. באנגלית:
The Brain That Changes Itself
מאת נורמן דוידג'.
אפשר לקחת שעה, חודש, אפילו חצי שנה, ולנוח. למלא את המבצרים של עצמך. את לא תפספסי את הרכבת. (())(())(())(())

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי הולנדי_ה* » 09 נובמבר 2009, 20:39

הי,
תודה לכל מי שבא לבקר והגיב. המצב אצלי מתקרב בצורה מבהילה לפיצול אישיות- יש ימים שהתקוה שורה במעוננו ואין לי צל של ספק שאנחנו יוצאים מכל המצב הזה ובגדול ויש ימים שהדכאון, העצב, החרדות והפחדים משתלטים עלי והמצב פשוט מרגיש נורא. מן הסתם אני מנסה לצמצם מאד מאד את פרצי השליליות ולדבוק בחשיבה אופטימית ועשיה, אבל לפעמים הצד הקוגניטיבי כאילו מחייב להתמודד עם הנתונים לאושרם ולקבל את התחזיות השחורות. מכיוון שאף אחד לא באמת יודע, וכבר היו מקרים וקרו דברים אני מעדיפה לשכנע את עצמי לדבוק בגרסה הכי אופטימית האפשרית (אבל אז אני מסתכנת בזה שתחשבו שאני מדחיקה או מכחישה את המצאיות כי קשה לי להתמודד). בכל אופן המטרה הכללית שלי היא לחשוב חיובי, לעשות חיובי, לדבר חיובי ובסוף יהיה חיובי. כי אם אני לא אאמין בילד שלי הוא לא יאמין בעצמו.
תשובות לפי הסדר:
נטע ש - נגעת בנושא כאוב. באמת עברנו לארץ חדשה- שוב. אנחנו עוברים בערך כל שנתיים אבל במצב הנוכחי המעבר היה קשה ומורכב יותר מתמיד ושוב אין לי כוח ליצור מחדש רשת חברתית זה דורש כל כך הרבה אנרגיה (שאין) ומצד שני אנחנו כל כך זקוקים לעזרה (פיזית ממש שמשהו יבוא הביתה לשחק חצי שעה עם תינוקי שנוכל אולי לתלות איזו תמונה על הקיר, לסדר ארון או משהו) ובנתיים אין ממי לבקש...
פנינה - כן את צודקת, זה פשוט נורא איך שכתבתי אבל זה היה רגע של משבר... האמת שהייתי רוצה גם להחליף את שם הדף למשהו מחזק ואופטימי במקום השם הנוכחי אבל אין לי מושג איך עושים את זה וגם אין לי עדיין רעיון לשם מוחץ.מישהו יכול להסביר לי איך אפשר להפוך את הדף הזה לדף בית שלי או משהו כזה?
דני זובין- הייתי בטיפול של EFT כמה חודשים ובאמת די עזר בזמנו. כרגע לא נשאר זמן וכסף (הכל מושקע בתינוקי) ובאמת יש לי כל הזמן פלשבקים שחבל על הזמן... (דרך אגב אני מחקתי את הודעת הפתיחה שלי, אני רוצה פתיחה אחרת לדף הזה ממה שכתבתי בזמנו כשעוד לא ידעתי אם משהו בכלל יגיב אם אכתוב כאן).
שפירית- גם לי בא לעצור לרגע לנוח איכשהו, לעשות הפסקה, לישון לילה אחד בלי להתעורר (כל חצי שעה -שעה...) אבל אין הפסקות באמהות. בנוסף אנחנו במרוץ נגד הזמן במובן מסויים. החודשים הראשונים בחיים הם תקופה קריטית ביותר בהתפתחות המוח ואנחנו לא רוצים לאבד הזדמנויות להגיע לשיפורים.
בהזדמנות אכתוב על כל מסעותינו בעקבות שיטות שונות ומשונות שניסינו, מנסים ועוד ננסה עד שהנס יקרה :)

החלמה מלאה וניסים אחרים

על ידי ריחות_של_יסמין* » 08 נובמבר 2009, 23:33

גם אני פה! קוראת ואופטימית!

חזרה למעלה