ענת, טרה לא אמרה שכל האמהות שילדיהן הופרדו מהן יחוו דיכאון.
מה שהיא אמרה זה שאותן אימהות שכן חוו דיכאון, זה בגלל הפרדה ואי הנקה.
אני מסכימה עם טרה, עם איזה חידוד:
אני חושבת שההפרדה
מייד לאחר הלידה (גם אם נפגשים כמה שעות אח"כ) יכולה להעלות את הסיכוי לדיכאון - מאותו סיבה ביולוגית שטבועה בנו שציינה טרה:
הרי בטבע מתי יש מצב שאם לא רואה את התינוק ואין מי שיונק? כשהולד מת.
כתבתי על זה כבר בדף אחר באתר. אני יכולה לספר על עצמי, שבתי נלקחה להשגחה למשך 3 שעות לאחר הלידה, וזאת אחרי שראיתי אותה לשנייה ורבע. ממש. אני זוכרת את העצב הבלתי מוסבר שליווה אותי עוד ימים ושבועות ואפילו חודשים אחרי הלידה. אז לא חוויתי ממש דיכאון, ואני בכ"ז מניקה, אבל זה היה עצב לא מובן לנוכח הפלא והאושר שפרצו לחיי.
האסימון נפל לי כשקראתי ב-
עקרון הרצף על ההטבעה (לא הכרתי את זה לפני כן). על אותו רגע שמיד אחרי הלידה כשעדיין רמת ההורמונים בגוף היא גבוהה וייחודית ללידה. אותו רגע בו האם חובקת את תינוקה לראשונה. ברגע זה מוטבעת בה דמותו. זה הרגע שבו נחרתת בה דמותו, קווי פניו והוויתו. רגע ההתאהבות. זה מעין מנגנון שהטבע ברא כדי להבטיח שהאם תדאג לילדה.
ומה קורה כשהוולד מת? הרגע הזה לא מתממש. ואז תחושת עצבות. אבל.
אנחנו נושאות עימנו את המטען רב השנים הזה. וכאשר מפרידים בין אם לתינוקה לאחר הלידה, הגוף חושב (בטעות) שהוולד מת. וכך גדל הסיכון לדיכאון.
ענת, טרה לא אמרה שכל האמהות שילדיהן הופרדו מהן יחוו דיכאון.
מה שהיא אמרה זה שאותן אימהות שכן חוו דיכאון, זה בגלל הפרדה ואי הנקה.
אני מסכימה עם טרה, עם איזה חידוד:
אני חושבת שההפרדה [b]מייד[/b] לאחר הלידה (גם אם נפגשים כמה שעות אח"כ) יכולה להעלות את הסיכוי לדיכאון - מאותו סיבה ביולוגית שטבועה בנו שציינה טרה: [u]הרי בטבע מתי יש מצב שאם לא רואה את התינוק ואין מי שיונק? כשהולד מת.[/u]
כתבתי על זה כבר בדף אחר באתר. אני יכולה לספר על עצמי, שבתי נלקחה להשגחה למשך 3 שעות לאחר הלידה, וזאת אחרי שראיתי אותה לשנייה ורבע. ממש. אני זוכרת את העצב הבלתי מוסבר שליווה אותי עוד ימים ושבועות ואפילו חודשים אחרי הלידה. אז לא חוויתי ממש דיכאון, ואני בכ"ז מניקה, אבל זה היה עצב לא מובן לנוכח הפלא והאושר שפרצו לחיי.
האסימון נפל לי כשקראתי ב-[po]עקרון הרצף[/po] על ההטבעה (לא הכרתי את זה לפני כן). על אותו רגע שמיד אחרי הלידה כשעדיין רמת ההורמונים בגוף היא גבוהה וייחודית ללידה. אותו רגע בו האם חובקת את תינוקה לראשונה. ברגע זה מוטבעת בה דמותו. זה הרגע שבו נחרתת בה דמותו, קווי פניו והוויתו. רגע ההתאהבות. זה מעין מנגנון שהטבע ברא כדי להבטיח שהאם תדאג לילדה.
ומה קורה כשהוולד מת? הרגע הזה לא מתממש. ואז תחושת עצבות. אבל.
אנחנו נושאות עימנו את המטען רב השנים הזה. וכאשר מפרידים בין אם לתינוקה לאחר הלידה, הגוף חושב (בטעות) שהוולד מת. וכך גדל הסיכון לדיכאון.