הלידה הראשונה שלי בבריכה בסלון, היתה החוויה העצמתית ביותר בחיי- ואני מנחשת שכך זה ישאר עד שאמות בריאה בגיל 120... לא פחדתי. השאגות שיצאו ממני, הזיעה, הציור תוך כדי צירים, החולשה והלאות, הכאב החם, העמום והחיבוק שלנו במים- חצי שעה עד שחבל הטבור פסק לפעום עם הצורות המרצדות שראיתי במין סוג של טריפ כזה- אין שום דבר בעולם שהייתי מוכנה לקבל תמורת ויתור על החוויה הזאת! שלא לדבר על המקלחת וארוחת הבוקר עם שרהלה, וההנקה על הערסל שלפני השינה המשותפת במיטה, בפעם הראשונה...
אני יודעת שזה טעון לכתוב כזה דבר בדף שמספרות בו על חוויות מזעזעות וטראומת הלידה- אבל זאת התשובה האמיתית שלי לשאלה. אין שום דבר שעשיתי שהוא משמעותי כל כך בהערכה שלי לעצמי- גופנית ונפשית כמו הלידה של נעמה. עקירת שן בינה? ראיון עבודה? פרידה מבן זוג? אני את השיא מבחינתי שברתי. לביאה.
אני מסכימה במיליון אחוז עם אילנה- זאת האימהות שחשובה, ועדיין אקט הלידה עצמו הוא גורם אדיר לכח, שינוי ושליטה והכרה בחלקך בטבע המושלם והנהדר. שולחת לכן חיבוק שמן על כל מה שעברתן ומאחלת לכן בעתיד לידות מקסימות כמו שהיתה לי- אשמח לספר עוד

לידה היא יכולה להיות גם אונס.

הלידה הטבעית היא בהחלט מקור כוח אבל היא חייבת להשען על מקור כוח קודם, חיבור לעצמך.

בשבילי הלידה היתה מקור של עוצמה וכוח
אשמח להפנות למה שכתבתי בעקבות החוויה שעברתי ב אסאנת הלידה

אולי זה יענין אותך

ואולי גם זה
ועל חויה של מישהי שתיקנה

וכשהלידה אינה מקור כוח ועוצמה, מה עושים?

פתיל מרתק ומרגש בעיני. לא יכולה לומר שלא מזדהה..
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/ ... d=49417668

לי הלידה בהחלט הייתה מקור כוח ועוצמה. אני מדברת על הלידה הרביעית והטבעית.

כמי שילדה לפני 5 שבועות בלידה טבעית (בבית), אני יכולה להגיד שזה אכן מקור לתחושת עוצמה אישית, אך אינני חושבת שלידה קיסרית הופכת מישהי לאמא פחות טובה. היבט חשוב נוסף מבחינתי של הלידה הטבעית (שלא היה מתרחש בניתוח ובהרדמה) הוא ההכרח לראות ולהרגיש את הנשיות שלי. בתור בחורה לא עדינה במיוחד ושלא עונה על הסטראוטיפיים הנשיים, בלידה הייתי חייבת להתחבר לחלק הנשי שלי (וגם בהנקה).

יפעת את צודקת לגמרי בראייתך את זה כפשע נגד האנושות. למה שהאנושות תיראה אחרת עם נקודת פתיחה כואבת ואלימה כל כך?
מומלץ לכולן ולכולם לקרוא את הספר "לידה ללא אלימות".

העברתי את הדיון על לידה במצג עכוז לדף משלו.

זה נראה לי סוג של פשע נגד האנושות מה שעשו לנשים בהקשר של חווית הלידה
כמה הרחיקו אותן מהפוטנציאל הטמון, זה לא מפסיק להדהים אותי.
באמת במפעלים הקרויים מחלקות לידה, קשה מאוד למצוא זכר לחוויה, לאיזשהי חוויה חיובית...
והשקר הזה של מצג עכוז... נו באמת, יותר גרוע מהשקר של זרוז או של פקיעת המים.

רציתי להוסיף שאחרי הלידה הראשונה שלי גם אני הרגשתי כמוך יעל, בעלת גוף פצוע ומצולק,וגם נפש דוויה וכואבת,למרות שזו היתה לידה טבעית.(לא שאני יודעת מה כל כך טבעי בללדת תחת עלבונות קולניים וטיפול גס),כך שגם אם הוא יוצא מהמקום היעני נכון ,זה לא בהכרח חגיגה מה שקורה שם.לא בטוחה שזה מנחם אבל אני חושבת שרוב הנשים שעוברות לידה רגילה בארץ עוברות על הדרך גם איזו חוויה טראומטית ברמה זו או אחרת.אני מזדהה מאד עם מה שכתבה נורית בקשר להנקה כמקור מופלא של כוח,ומה שכתבת אילנה הוא חזק ונהדר ואני מוצאת את עצמי קוראת את זה שוב ושוב.

אני אוהבת את מה שקורה בדף הזה.

Yael,
I did not experience a caesarian but what I can tell you is that the source of the power we have as mothers is coming from who we are whether we gave natural birth or not. I am not saying that the physical experience is not important but I think that even without it you have the power of the creator - BORE or YOTZER of all things on earth. Even women that are not mothers at all have this power of being a mother, if they are connected to their femininity deeply.
I think that what makes the feeling like you are talking about is the messages that we get from the Doctors or others in the environment. If they teach us not to trust our body or taking the babies from us after saying it is for his/her sake, or doing other things that are taking the power of decision from us- then we loose the sense of power of the women.
I am greatful that I had a natural birth and I could feel the baby coming out from me but I really think that there is more then that to feel the power of yourself as a mother and a creator.
.

גם אני מניצולות הניתוח הקיסרי המתוכנן (-; (או )-; ). אני כמובן לא יכולה לענות לך על העוצמה, אבל אני מרגישה שחווית הלידה מאד חסרה לי. אני נחושה (כמו שאפשר להיות כשהכל בתיאוריה (-; ) לעבור לידה רגילה, כי אני מאד מאד מאד רוצה להרגיש. אני לא מזוכיסטית, ולא מחפשת כאב (כמו שהרופא שלי רמז) אבל מעבר לכאב, ישנה חוויה, של יצירת חיים חדשים, של התהוות, וגם של עוצמה, אני רוצה להרגיש איך זה כשהגוף פועל בלי קשר לרצוני, אני רוצה לפגוש את התינוק/ת שלי בשניה הראשונה שלו באוויר העולם, כשהוא עוד מלוכלך ו"אמיתי", ולחוות הנקה טובה (וארוכה, לשם שינוי). אני רוצה להרגיש אישה.
בנוסף, ישנו גם הצד השכלי, שיודע שזו הדרך הטובה ביותר לתינוק להיוולד, וידעתי את זה עוד לפני ששמעתי על כל המחקרים עם הסחיטה של הריאות וכל זה... ויודע שהטוב ביותר לתינוק הוא לצאת לזרועות/בטן אמו, ולא לפגוש אותה אחרי שעות (במקרה הטוב, כי את בכורי הביאו אלי אחרי די הרבה שעות וגם אז לכמה דקות (כי הוא לא יכל לשמור על חום גופו) שחלקן התבזבזו כי האחות ה!@#$ לא טרחה להפנות את תשומת ליבי, שהתמקדה בתאומתו, לכך שהיא הביאה אותו.).

התכוונתי למשהו אחר - למשל, היחס שלנו לגוף שלנו לאחר הלידות. נראה לי שלידה טבעית, שמהווה גם חוויה חיובית ולא טראומטית, גורמת לאישה לראות את גופה כבעל עוצמה, כנותן חיים. אני התייחסתי לגופי כאל גוף פצוע ומצולק שצריך להחלים.

יש המון אמהות שלא חוו לידה נרתיקית או בחרו לא לגמרי להיות שם ברגעים מסויימים.לא נראה לי שאלה שאני מכירה הן בעלות פחות כוח אימהי או שנשיותם חסרה במשהו,להפך,הן אמהות נפלאות ונשים מרשימות ואני בטוחה שגם את.
זו לא תשובה לשאלה שלך אבל זה מה שהרגשתי כשקראתי.

אשאל שאלה זו בחשש-מה מפני התגובות: יש לי שני ילדים אך לא מעולם חוויתי לידה. בשני המקרים עברתי ניתוחים קיסריים. הם היו ניתוחים מוזמנים מראש (לא חשוב הסיבות כרגע) כך שלא חוויתי מעולם צירים ואף לא אחד מהדברים שנשים מתארות כחלק מחווית הלידה. יותר מזה, שני הניתוחים עברו בהרדמה מלאה (אי אפשר היה לחבר לי את מזרק האפידורל לגב) כך שלא חוויתי את הוצאת הילדים מהבטן, לא ראיתי אותם מיד לאחר הלידה אלא קיבלתי אותם נקיים ולבושים. עד לאחרונה לא הרגשתי שהפסדתי משהו. טענתי תמיד שהעיקר הוא גידול הילדים ולא אופן היציאה שלהם מהבטן. אני חושבת כך גם לגבי ילדים מאומצים. אך ככל שאני קוראת (כאן באתר) ושומעת מחברות על הלידות שלהן, אני מתחילה לראות את הלידה עצמה, את האקט עצמו, כמקור אדיר לכוח, לשינוי ולשליטה. אחרי הניתוחים כן חוויתי את תחושת ההיי, האנדרנלין הזורם, האנרגיה האדירה שיש וגם הנקתי את שניהם - אך האם בכך שלא חוויתי את חווית הלידה גזלתי מעצמי את היכולת לחוש את פוטנציאל הכוח שיש באימהות, בנשיות ובלידה? מה דעתכן?