על ידי אום_אל_בנאת* » 28 מאי 2008, 13:30
אני רוצה לחלוק חויה קשה שעברנו היום. גיא היה צריך לעבור ציסטוגרפיה. לקחנו אותו לקופת חולים מאוחדת בירושלים. הרופא (בעל מבטא רוסי אבל שכחתי את שמו) התחיל לנקות את הבולבול כדי להכניס את הקטטר, וראיתי שהוא מתחיל להפשיל. עצרתי אותו וביקשתי שלא יפשיל והוא אמר שחייבים, כי יכולים להיכנס זיהומים מהחידקים שמתחת לעורלה. ניסיתי לבקש שוב שלא יפשיל אבל כנראה שחוסר האונים המושרש מול הסמכות השתלט עלי, ולא הייתי מספיק תקיפה. אם הייתי מתכוננת מראש, הייתי שואלת מראש, עוד לפני שהפשטתי אותו, אם הוא מוכן להכניס את הקטטר בלי להפשיל את העורלה, כתנאי לביצוע הבדיקה. אבל מכיון שגיא כבר עבר לצערי פעמיים בעבר הכנסת קטטר בנוכחותי (בהדסה עין כרם), ומעולם לא ניסו להפשיל לו משהו, הייתי שאננה. אני כל כך מכה על חטא עכשיו, שלא לקחתי את התינוק שלי והלכתי משם בלי הבדיקה ובלי ההפשלה ובלי ההשפלה.. אבל עכשיו זה כבר אבוד. הרופא גס הרוח הזה הפשיל לו את העורלה עד לקצה, כך שכל העטרה נחשפה (כמו פין נימול), והשאיר אותה ככה חשופה, עם העורלה מאחוריה (הפתח של העורלה טיפה צר יותר ו"נתקע" מעבר לעטרה). גיא לא התלונן, דרך אגב, זה לא נראה שזה מפריע לו (יכול להיות שכבר הפשילו לו כשהיה בפגיה?). כשנגמרה הבדיקה, ניסיתי להחזיר את העורלה למקום ולא הצלחתי, כאילו היא נדבקה שם. שאלתי את הרופא מה לעשות והוא אמר ש"לא מחזירים", וזה "צריך להיות ככה". ראיתי שאין עם מי לדבר, וחזרתי ככה הביתה . ההרגשה היתה כמו של איבר פנימי חשוף, כמו עפעף הפוך, זוועתי בשבילי אבל גיא ממש לא התלונן, גם לא על החיכוך עם החיתול. בבית, עם מים חמים ונחישות הצלחתי סוף סוף להחזיר את העורלה למקומה. היא קצת אדומה בקצה אבל לא נראה שמשהו מציק לו. אני לעומת זאת עדין רועדת. מזוועה, מזעם, מהשפלה. איך לא חזיתי את זה? בקיצור, זהירות מהרופא המשופם והרוסי במכון הרנטגן של קופת חולים מאוחדת, ואם חייבים להכניס קטטר, לסגור עם הרופא מראש מה מותר ומה אסור.
הנפרולוג ששלח אותנו לבדיקה הוא דר' שביל שמקבל במאוחדת בסניף בן סירא בירושלים. נחמד, לא נבהל מזה שגיא לא נימול אבל העיר שבאנגליה, אפילו אם לא היה יהודי, מישהו אחר היה שולח אותו לעשות ברית. כלומר, קצת עיקם את האף אבל לא מעבר לזה.
אני רוצה לחלוק חויה קשה שעברנו היום. גיא היה צריך לעבור ציסטוגרפיה. לקחנו אותו לקופת חולים מאוחדת בירושלים. הרופא (בעל מבטא רוסי אבל שכחתי את שמו) התחיל לנקות את הבולבול כדי להכניס את הקטטר, וראיתי שהוא מתחיל להפשיל. עצרתי אותו וביקשתי שלא יפשיל והוא אמר שחייבים, כי יכולים להיכנס זיהומים מהחידקים שמתחת לעורלה. ניסיתי לבקש שוב שלא יפשיל אבל כנראה שחוסר האונים המושרש מול הסמכות השתלט עלי, ולא הייתי מספיק תקיפה. אם הייתי מתכוננת מראש, הייתי שואלת מראש, עוד לפני שהפשטתי אותו, אם הוא מוכן להכניס את הקטטר בלי להפשיל את העורלה, כתנאי לביצוע הבדיקה. אבל מכיון שגיא כבר עבר לצערי פעמיים בעבר הכנסת קטטר בנוכחותי (בהדסה עין כרם), ומעולם לא ניסו להפשיל לו משהו, הייתי שאננה. אני כל כך מכה על חטא עכשיו, שלא לקחתי את התינוק שלי והלכתי משם בלי הבדיקה ובלי ההפשלה ובלי ההשפלה.. אבל עכשיו זה כבר אבוד. הרופא גס הרוח הזה הפשיל לו את העורלה עד לקצה, כך שכל העטרה נחשפה (כמו פין נימול), והשאיר אותה ככה חשופה, עם העורלה מאחוריה (הפתח של העורלה טיפה צר יותר ו"נתקע" מעבר לעטרה). גיא לא התלונן, דרך אגב, זה לא נראה שזה מפריע לו (יכול להיות שכבר הפשילו לו כשהיה בפגיה?). כשנגמרה הבדיקה, ניסיתי להחזיר את העורלה למקום ולא הצלחתי, כאילו היא נדבקה שם. שאלתי את הרופא מה לעשות והוא אמר ש"לא מחזירים", וזה "צריך להיות ככה". ראיתי שאין עם מי לדבר, וחזרתי ככה הביתה . ההרגשה היתה כמו של איבר פנימי חשוף, כמו עפעף הפוך, זוועתי בשבילי אבל גיא ממש לא התלונן, גם לא על החיכוך עם החיתול. בבית, עם מים חמים ונחישות הצלחתי סוף סוף להחזיר את העורלה למקומה. היא קצת אדומה בקצה אבל לא נראה שמשהו מציק לו. אני לעומת זאת עדין רועדת. מזוועה, מזעם, מהשפלה. איך לא חזיתי את זה? בקיצור, זהירות מהרופא המשופם והרוסי במכון הרנטגן של קופת חולים מאוחדת, ואם חייבים להכניס קטטר, לסגור עם הרופא מראש מה מותר ומה אסור.
הנפרולוג ששלח אותנו לבדיקה הוא דר' שביל שמקבל במאוחדת בסניף בן סירא בירושלים. נחמד, לא נבהל מזה שגיא לא נימול אבל העיר שבאנגליה, אפילו אם לא היה יהודי, מישהו אחר היה שולח אותו לעשות ברית. כלומר, קצת עיקם את האף אבל לא מעבר לזה.