על ידי תום* » 18 ינואר 2006, 16:46
אני אחשוב עוד על הנקודות שהעליתן.
יונת, אני מסכימה שאין רק דרך אחת, אבל אני רוצה להציע עוד אחת.
אבל קודם, אני רוצה לבחון רגע למה בית-הספר, כפי שהוא קיים היום, פשוט לא טוב. רוב הביקורת שלי מתרכזת דווקא בממשק בין הבית לבית-הספר, אבל אתחיל בבנאלי:
בית-הספר אמור ללמד, לחנך ולספק שרותי שמרטפות להורים. (בניגוד לרוב הכותבות באתר, זו דווקא נראית לי מטרה ראויה כשלעצמה.)
בשמרטפות הוא נכשל - הסביבה לא בטוחה ולא נעימה, בחיים לא הייתי שוכרת כזו שמרטפית לחתוליי.
בית הספר לא מחנך, מכל הסיבות הידועות, ובעיקר, כי אי-אפשר (לדעתי) להפריד חינוך מחיים. מתחנכים בסביבה שחיים בה. מורה הפוגש את הילדים (40 או אפילו 20 ילדים) לארבע שעות בשבוע הוא חסר סיכוי מלכתחילה. מעבר לכך, לעיתים מפחידה אותי האפשרות שבית-הספר כן יצליח לחנך: לחנך למה? לאילו ערכים? מי קובע?
בית הספר גם לא מלמד, או לא מלמד בצורה טובה, ולעיתים גם מפריע ללמידה משמעותית. בנוסף, הוא מלמד תחומים תלושים מהקשר, ופוסח על תחומים חשובים וחיוניים לחיים.
בית הספר ממשטר (מצמצם) במקום לאפשר צמיחה, ומנכר את הילד/ה מהמקום בו היא או הוא מבלים חלק ניכר מחייהם.
עד כאן, בתמצית, מה שכבר נאמר פה פעמים רבות. הייתי טורחת לפתח קביעות אלו לטיעונים, אילו הייתי סבורה שמישהו כאן חולק עליהן באופן רציני. תקנו אותי אם אני טועה, אשמח לפתח אותם. (טוב, לא ממש. עשו את זה קודם, לפני, זה לא משנה...)
בנוסף, כפי שהזכרתי, ישנן בעיות רבות שנוגעות לנקודה בה בית-הספר והבית נפגשים.
בית-הספר והבית לא תמיד מתאימים זה לזה, ובדרך-כלל ההורים והילדים הם אלה הנדרשים להתאים את עצמם למערכת.
אפילו בנוגע לשעות: בית-הספר פועל עד אחת, או שתיים, ואז ההורים נדרשים להגיע, לקחת את הילדים, להסיע לחוגים, להחזיר וכו'. או שהילדים חוזרים לבית ריק. נא לזכור, אני לא מדברת על האנשים בקהילה זו, שמן הסתם מצאו דרך אחרת. אני מדברת על רוב האוכלוסיה, ששעות עבודתה לא תואמים את שעות הפעילות של בית-הספר.
כתוצאה מכך, ילדים עוברים ממסגרת אחת לשניה במשך היום (ואלו הם הילדים שהוריהם מרגישים ברי מזל על שמצאו "סידור" לילדים), בלי רציפות, בלי המשכיות ולרוב גם בלי עדכון שוטף של האחראים במעברים השונים בין המסגרות.
ההורים אמורים להיות אחראים לילדיהם, ובית-הספר אמור להיות ספק שרות. המצב בפועל הוא, שבית-הספר "מאציל סמכויות" על ההורים ונותן להם "משימות חינוכיות" שלא תמיד מתאימות, או רצויות, או אפשריות למשפחה. הרבה זמן משפחתי יקר מוצא בחיכוכים על רקע דרישות בית-הספר. אני מאמינה שאין צורך להרחיב על כך, יש פה באתר דפים מאירי-עיניים ומכמירי לב על מציאות זו.
התנגשות נוספת, חמורה, שעשוייה להתרחש בין בית הספר לבית היא ההתנגשות בין תרבויות שונות. נערכו מחקרים על ילדי מהגרים ועל דרכי השתלבותם במערכת שמשדרת מסרים סותרים למסרים שספגו בבית - התוצאות קשות. עד כה התייחסו לתופעה כשולית יחסית, תופעת מיעוט, אולם אני חושבת שבבתים רבים התרבות לא תואמת את תרבות בית-הספר. למשל, ילד שגדל בבית בו לא צועקים כדי להשיג תשומת לב עשוי לא להישמע בכיתה כלל. האם ילדה שגדלה בבית בו האלימות היא לא פתרון תמצא את עצמה בבית-הספר? האם הורים שמחנכים למצויינות יסכינו עם השאיפה לבינוניות בבתי הספר? האם ילד שלמד ציות עיוור להוריו לא יסבול מכך בבית-הספר? ומנגד, ילדה שלמדה לפקפק ולחשוב באופן ביקורתי על הכל? שלא לדבר על הורים מאותו מין, או הבדלי דת בין המשפחה לבית-הספר ועוד ועוד.
בעיה נוספת היא הניכור. הו, הניכור. חוסר הקשר הרגשי בין הילד לבית-הספר, ההורה לבית-הספר, בית-הספר למשפחות (אני יודעת, למערכת אין רגשות. אכן בעיה.) ילדים לא מרגישים "בבית" (מהעדר מילה מתאימה יותר. נינוחים? שייכים? חופשיים להיות הם-עצמם? אני מתכוונת ל"להרגיש בבית" כמו שאני מרגישה אצל חברים שלי.) בבית-הספר. אין קשר רגשי. יש המון ציניות, בעיקר בגילאים המעט מבוגרים יותר (סוף יסודי, חטיבה ומעלה). איך אפשר לגדול באווירה של זיוף תמידי?
בעיה אחרונה (לכרגע): ההורים לעיתים מרגישים שהם צריכים לקחת צד בכל עימות פוטנציאלי, כי הילד לא מרגיש שיש לו מענה בבית-הספר. אז הם מצדדים במורה (וגוערים בילד) או צועקים על המורה בניסיון לריב את ריביו, ורק לעיתים רחוקות מגיעים לשיחה משמעותית של כולם, כל שלושת הצדדים.
אני אחשוב עוד על הנקודות שהעליתן.
יונת, אני מסכימה שאין רק דרך אחת, אבל אני רוצה להציע עוד אחת.
אבל קודם, אני רוצה לבחון רגע למה בית-הספר, כפי שהוא קיים היום, פשוט לא טוב. רוב הביקורת שלי מתרכזת דווקא בממשק בין הבית לבית-הספר, אבל אתחיל בבנאלי:
בית-הספר אמור ללמד, לחנך ולספק שרותי שמרטפות להורים. (בניגוד לרוב הכותבות באתר, זו דווקא נראית לי מטרה ראויה כשלעצמה.)
בשמרטפות הוא נכשל - הסביבה לא בטוחה ולא נעימה, בחיים לא הייתי שוכרת כזו שמרטפית לחתוליי.
בית הספר לא מחנך, מכל הסיבות הידועות, ובעיקר, כי אי-אפשר (לדעתי) להפריד חינוך מחיים. מתחנכים בסביבה שחיים בה. מורה הפוגש את הילדים (40 או אפילו 20 ילדים) לארבע שעות בשבוע הוא חסר סיכוי מלכתחילה. מעבר לכך, לעיתים מפחידה אותי האפשרות שבית-הספר כן יצליח לחנך: לחנך למה? לאילו ערכים? מי קובע?
בית הספר גם לא מלמד, או לא מלמד בצורה טובה, ולעיתים גם מפריע ללמידה משמעותית. בנוסף, הוא מלמד תחומים תלושים מהקשר, ופוסח על תחומים חשובים וחיוניים לחיים.
בית הספר ממשטר (מצמצם) במקום לאפשר צמיחה, ומנכר את הילד/ה מהמקום בו היא או הוא מבלים חלק ניכר מחייהם.
עד כאן, בתמצית, מה שכבר נאמר פה פעמים רבות. הייתי טורחת לפתח קביעות אלו לטיעונים, אילו הייתי סבורה שמישהו כאן חולק עליהן באופן רציני. תקנו אותי אם אני טועה, אשמח לפתח אותם. (טוב, לא ממש. עשו את זה קודם, לפני, זה לא משנה...)
בנוסף, כפי שהזכרתי, ישנן בעיות רבות שנוגעות לנקודה בה בית-הספר והבית נפגשים.
בית-הספר והבית לא תמיד מתאימים זה לזה, ובדרך-כלל ההורים והילדים הם אלה הנדרשים להתאים את עצמם למערכת.
אפילו בנוגע לשעות: בית-הספר פועל עד אחת, או שתיים, ואז ההורים נדרשים להגיע, לקחת את הילדים, להסיע לחוגים, להחזיר וכו'. או שהילדים חוזרים לבית ריק. נא לזכור, אני לא מדברת על האנשים בקהילה זו, שמן הסתם מצאו דרך אחרת. אני מדברת על רוב האוכלוסיה, ששעות עבודתה לא תואמים את שעות הפעילות של בית-הספר.
כתוצאה מכך, ילדים עוברים ממסגרת אחת לשניה במשך היום (ואלו הם הילדים שהוריהם מרגישים ברי מזל על שמצאו "סידור" לילדים), בלי רציפות, בלי המשכיות ולרוב גם בלי עדכון שוטף של האחראים במעברים השונים בין המסגרות.
ההורים אמורים להיות אחראים לילדיהם, ובית-הספר אמור להיות ספק שרות. המצב בפועל הוא, שבית-הספר "מאציל סמכויות" על ההורים ונותן להם "משימות חינוכיות" שלא תמיד מתאימות, או רצויות, או אפשריות למשפחה. הרבה זמן משפחתי יקר מוצא בחיכוכים על רקע דרישות בית-הספר. אני מאמינה שאין צורך להרחיב על כך, יש פה באתר דפים מאירי-עיניים ומכמירי לב על מציאות זו.
התנגשות נוספת, חמורה, שעשוייה להתרחש בין בית הספר לבית היא ההתנגשות בין תרבויות שונות. נערכו מחקרים על ילדי מהגרים ועל דרכי השתלבותם במערכת שמשדרת מסרים סותרים למסרים שספגו בבית - התוצאות קשות. עד כה התייחסו לתופעה כשולית יחסית, תופעת מיעוט, אולם אני חושבת שבבתים רבים התרבות לא תואמת את תרבות בית-הספר. למשל, ילד שגדל בבית בו לא צועקים כדי להשיג תשומת לב עשוי לא להישמע בכיתה כלל. האם ילדה שגדלה בבית בו האלימות היא לא פתרון תמצא את עצמה בבית-הספר? האם הורים שמחנכים למצויינות יסכינו עם השאיפה לבינוניות בבתי הספר? האם ילד שלמד ציות עיוור להוריו לא יסבול מכך בבית-הספר? ומנגד, ילדה שלמדה לפקפק ולחשוב באופן ביקורתי על הכל? שלא לדבר על הורים מאותו מין, או הבדלי דת בין המשפחה לבית-הספר ועוד ועוד.
בעיה נוספת היא הניכור. הו, הניכור. חוסר הקשר הרגשי בין הילד לבית-הספר, ההורה לבית-הספר, בית-הספר למשפחות (אני יודעת, למערכת אין רגשות. אכן בעיה.) ילדים לא מרגישים "בבית" (מהעדר מילה מתאימה יותר. נינוחים? שייכים? חופשיים להיות הם-עצמם? אני מתכוונת ל"להרגיש בבית" כמו שאני מרגישה אצל חברים שלי.) בבית-הספר. אין קשר רגשי. יש המון ציניות, בעיקר בגילאים המעט מבוגרים יותר (סוף יסודי, חטיבה ומעלה). איך אפשר לגדול באווירה של זיוף תמידי?
בעיה אחרונה (לכרגע): ההורים לעיתים מרגישים שהם צריכים לקחת צד בכל עימות פוטנציאלי, כי הילד לא מרגיש שיש לו מענה בבית-הספר. אז הם מצדדים במורה (וגוערים בילד) או צועקים על המורה בניסיון לריב את ריביו, ורק לעיתים רחוקות מגיעים לשיחה משמעותית של כולם, כל שלושת הצדדים.