על ידי גלה* » 18 מרץ 2007, 14:35
הרבה זמן שלא כתבתי, חוסר האנונימיות מקשה עלי להיפתח ולשפוך את ליבי, מפחדת מ"עין רעה" - למרות שעין רעה זה ממש לא הסגנון שלי
.
לפני חדשיים שלושה, אני לא לגמרי בטוחה, נכנסתי שוב להריון, ביום הראשון לאיחור כבר ידעתי שאני בהריון, הרגשתי את זה בכל איברי גופי, החלטתי שהפעם אני לא רצה להיבדק, אני אמתין קצת ואלך לעשות אולטר' כשיגיע הזמן.
אבל ה"זמן" הגיע מוקדם משציפתי, בלילה החלו כאבים חזקים בצד שמאל ומושכים למטה, לא יכולתי לשכב או לשבת, כאבים ממש חזקים. הבנתי שמשהו לא בסדר עם ההריון, הרדמתי את הקטנה (זה לקח הרבה זמן, היא ראתה שכואב לי) התקשרתי לאחותי וביקשתי שתבוא לקחת אותי למוקד, היא הגיעה וישר נסענו, הגענו למוקד שתי דקות מאוחר מידי (אבל ממש שתי דקות) ולא איפשרו לנו להיכנס, אני רגשתי יותר טוב ורציתי לנסוע הביתה אבל אחותי התעקשה שניסה למיון.
במיון אישרו שאני בהריון, אבל אמרו שמשהו נראה לא תקין ושאני צריכה להתאשפז לבדיקות נוספות , היה כבר ממש מאוחר - לפנות בוקר, ואני רק רציתי ללכת הביתה, דאגתי מה יהיה עם לולי שלי, היא אף פעם לא התעוררה בלעדיי, הרופא שעכנע אותי שזה יכול להיות מסוכן מידי כי הוא חושב שזה
הריון מחוץ לרחם (נו טוב את זה באמת עוד לא היה לי, למה לא לאמץ לי גם כזה...
) ואני יכולה ברגע לאבד את השחלה.
בקיצור כל העניין הזה גרר 4 לילות בבי"ח, הפלה חצוצרתית טבעית (הגוף שלי אוהב לסבך את העניינים אבל הוא בהחלט יודע לנקות את הבלגן של עצמו), ימים לא קלים לי וללולי שנאלצה להסתדר בלי אמא כמה ימים, או יותר נכון חצאי ימים- כל יום היו מביאים לי אותה בצהריים היא הייתה "מבלה" איתי את היום, ובערב אני הייתי מניקה אותה ומרדימה אותה, ובעלי היה לוקח אותה ישנה הביתה.
אני משתדלת לקבל הכל באהבה, כבר פחות קשה לי לשמוע על הריוניות סביבי (אולי זה בגלל שכבר
כולן אבל כל מי שאני מכירה בהריון
) מאוד מאוד רוצה עוד ילד, מאמינה שיהיה בסדר, כך או אחרת, בסוף יהיה לי עוד ילד (שניים או שלושה...).
כרגע מטפולת אצל הומיאופת שאני מאוד מאמינה בו והו מאמין ביכולתי להרות וללדת שוב באופן ספונטני.
וממש ממש עכשיו במחזור די קשה ומתיש, מאוד עייפה, רוצה להאמין שזה הגוף שמכין עצמו לבאות.
מקווה כתוב שוב בקרוב - רק דברים טובים
הרבה זמן שלא כתבתי, חוסר האנונימיות מקשה עלי להיפתח ולשפוך את ליבי, מפחדת מ"עין רעה" - למרות שעין רעה זה ממש לא הסגנון שלי :-P.
לפני חדשיים שלושה, אני לא לגמרי בטוחה, נכנסתי שוב להריון, ביום הראשון לאיחור כבר ידעתי שאני בהריון, הרגשתי את זה בכל איברי גופי, החלטתי שהפעם אני לא רצה להיבדק, אני אמתין קצת ואלך לעשות אולטר' כשיגיע הזמן.
אבל ה"זמן" הגיע מוקדם משציפתי, בלילה החלו כאבים חזקים בצד שמאל ומושכים למטה, לא יכולתי לשכב או לשבת, כאבים ממש חזקים. הבנתי שמשהו לא בסדר עם ההריון, הרדמתי את הקטנה (זה לקח הרבה זמן, היא ראתה שכואב לי) התקשרתי לאחותי וביקשתי שתבוא לקחת אותי למוקד, היא הגיעה וישר נסענו, הגענו למוקד שתי דקות מאוחר מידי (אבל ממש שתי דקות) ולא איפשרו לנו להיכנס, אני רגשתי יותר טוב ורציתי לנסוע הביתה אבל אחותי התעקשה שניסה למיון.
במיון אישרו שאני בהריון, אבל אמרו שמשהו נראה לא תקין ושאני צריכה להתאשפז לבדיקות נוספות , היה כבר ממש מאוחר - לפנות בוקר, ואני רק רציתי ללכת הביתה, דאגתי מה יהיה עם לולי שלי, היא אף פעם לא התעוררה בלעדיי, הרופא שעכנע אותי שזה יכול להיות מסוכן מידי כי הוא חושב שזה [u]הריון מחוץ לרחם[/u] (נו טוב את זה באמת עוד לא היה לי, למה לא לאמץ לי גם כזה...:-() ואני יכולה ברגע לאבד את השחלה.
בקיצור כל העניין הזה גרר 4 לילות בבי"ח, הפלה חצוצרתית טבעית (הגוף שלי אוהב לסבך את העניינים אבל הוא בהחלט יודע לנקות את הבלגן של עצמו), ימים לא קלים לי וללולי שנאלצה להסתדר בלי אמא כמה ימים, או יותר נכון חצאי ימים- כל יום היו מביאים לי אותה בצהריים היא הייתה "מבלה" איתי את היום, ובערב אני הייתי מניקה אותה ומרדימה אותה, ובעלי היה לוקח אותה ישנה הביתה.
אני משתדלת לקבל הכל באהבה, כבר פחות קשה לי לשמוע על הריוניות סביבי (אולי זה בגלל שכבר [b]כולן[/b] אבל כל מי שאני מכירה בהריון :-D) מאוד מאוד רוצה עוד ילד, מאמינה שיהיה בסדר, כך או אחרת, בסוף יהיה לי עוד ילד (שניים או שלושה...).
כרגע מטפולת אצל הומיאופת שאני מאוד מאמינה בו והו מאמין ביכולתי להרות וללדת שוב באופן ספונטני.
וממש ממש עכשיו במחזור די קשה ומתיש, מאוד עייפה, רוצה להאמין שזה הגוף שמכין עצמו לבאות.
מקווה כתוב שוב בקרוב - רק דברים טובים |L|