הטיעון של טובת הילד אינו מובן לי.
טובת הילד הוכרזה במקרה זה כמשהו מאוד נקודתי: בעת הזו לא יועבר הילד מהמשפחה המאמצת כדי לא לטלטל את עולמו.
אך זוהי טובת הילד? זוהי הסתכלות צרה מאוד. טובתו צריכה להיבחן לאורך שנים. הרי אם כך כל חייו תלווה אותו התחושה שמשפחתו עזבה אותו, נתנה אותו למישהו אחר. וזה באמת יהיה לו כל כך טוב??

ודבר נוסף, לא נעים להגיד אבל אם הילד היה תכול עיניים ובלונדיני, דודתו אשכנזית משכילה, והוא היה מועבר למשפחת אומנה בעיירת פיתוח היו מחזירים אותו בשניה אחת ללא כל דיון.

בהחלט לא מזלזלת בתפקיד הקשה שקיבלו השופטים,
עדיין חושבת שהפתרון שנבחר היה הדרך הקלה להשתיק את זה ולא הדבר שבאמת יש לעשותו.

רוצה רק להוסיף שהילד נפגש עם אמו הביולוגית מאז לידתו באופן קבוע, מכיר אותה, קשור אליה, וקורא לה אמא.
עכשיו הרווחה החליטה להפסיק באופן סופי את הפגישות של האם הביולוגית עם הילד.
גם זה לטובת הילד?

תיעוד: תינוק המריבה קורא לאמו הביולוגית אמא

והאם באמת האם הביולוגית מסוכנת לבנה?
wZQPZb0z]האם הביולוגית מדברת בערוץ 10 e4[/po]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מקווה מאוד שלא יהיו עוד עוולות כאלו. וכל הילדים יגדלו במשפחות במשפחותיהם באהבה וטיפוח.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מצער מאוד שהנציחו את העוול שנעשה לילד ולשתי המשפחות.

כל הכבוד לעליון שהחליט את ההחלטה השפויה והטובה ביותר לילד.

העליון: הילד האתיופי יישאר במשפחת אומנה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4468657,00.html

כשהכתבה (או אחרת שאני לא מוצאת) פורסמה בכותרת הראשית ב-ynet הוזכר שם שאחוז ההוצאה מהבית גדול משמעותית ממדינות מערב אחרות, ושהשופטים קבלו על כך.

אם ההורים המאמצים לא מתכוונים לאפשר את זה, אזי זה חמור ואף אכזרי.
כבר פורסם שהם כן מתכוונים לאפשר את זה.

להשאיר אותו אצל המשפחה האומנת ולהפוך את זה מאומנה לאימוץ סגור.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מה החליטו בסוף השופטים?

לכן, אני לא מבינה למה הדודה לא יכולה בכל מקרה לתפקד כדודה קרובה, וילדיה העתידיים כבני דודים קרובים, גם אם ישאירו הפעוט במשפחה המאמצת/אומנת. אם ההורים המאמצים לא מתכוונים לאפשר את זה, אזי זה חמור ואף אכזרי.
מסכימה איתך.
בכל זאת הם גם צריכים להבין שהסיטואציה מסובכת וטובת הילד היא לפני טובתם.

_אותו דם
לא מבינה את המשמעות של הטיעון הזה._

אסביר: אני לא מאמינה גדולה ב"טבעי" (כבעל מעמד בהכרח גבוה מהתרבותי). למרות זאת, אני כן יודעת שמשפחה בדרך כלל חזקה מהכול. אנשים משקיעים המון בלפגוש בני משפחה, מרגישים קרובים אליהם גם כשמכירים אותם בגיל מבוגר, סומכים יחסית על בני משפחה, כמהים לידע על השורשים שלהם. שורשים מורגשים באופן שקשה לתמלל אותו.
בתוך משפחה יש כוח עצום לכך שבני המשפחה דומים זה לזה, שאפשר להגיד שהילד ירש את התכונה הזו מבן משפחה כזה או אחר, שהוא נראה כמו בני המשפחה וכיוצא בזה. לחיות כהמשך של שושלת--במקרה הזה של שושלת אתיופית עם סיפור מאוד מיוחד של הגעה לישראל--נותן תחושת שייכות גדולה. לא סתם אנשים אפילו מחפשים את הבתים של הסבים והסבתות שלא הכירו. הבת שלי, כשהיא פוגשת בני משפחה (שרובם חיים בחו"ל), היא ממש נשאבת אליהם והם אליה. קשה להסביר את זה.

לכן, אני לא מבינה למה הדודה לא יכולה בכל מקרה לתפקד כדודה קרובה, וילדיה העתידיים כבני דודים קרובים, גם אם ישאירו הפעוט במשפחה המאמצת/אומנת. אם ההורים המאמצים לא מתכוונים לאפשר את זה, אזי זה חמור ואף אכזרי.

_קבעו שהיא מסוכנת כיוון שיש לה בעיה נפשית.
אין לכך שום הוכחה.
האם כל אדם שיש לו בעיה נפשית יקחו ממנו את הילדים?
אני בטוחה אלף אחוז שהיא לא מסוכנת לילד, והקביעה הזו היא כיסוי תחת. (שלא יהיה על אחריותם אם לכאורה יקרה משהו).
כל כך מהר את מאמינה לפסיכולוגים? מה את עושה באתר הזה?_
כל כך מהר את מזלזלת בממצאים של אנשי מקצוע שחזרו שוב ושוב בכל בדיקה שלהם את האם על אותה טענה, שהיא מסוכנת?
את היית לוקחת את האחריות אם היה קורה כאן רצח חס וחלילה?
ממש לא נשמע לי כמו כיסוי תחת. ולא מדובר ב"כל בעיה נפשית" מדובר בסכיזופרניה פרנואידית שזו מחלה רצינית מאוד וללא מרפא.
קצת למדתי פסיכולוגיה, מציאה לך לקרוא על זה קצת כדי להבין שלא מדובר במשבר זמני.
וכן, במקרה הזה, עם כל החוות דעת העקביות בנושא אני בהחלט מאמינה לפסיכיאטרים שקבעו שהיא לא כשירה.
ומה אני עושה באתר הזה? בדיוק מה שאת עושה.
מה זה המשפט המתנשא והלא במקום הזה?
נראה שקשה לך מאוד לקבל דעות שונות משלך.

מהכרות עם הנושא - המשפחה היא מאמצת. משפחות אומנה מקבלות כסף, והם לא קיבלו דבר.
אני לא יודעת אם הם קיבלו או לא, אבל הילד נמסר להם לאומנה עם מה שנקרא 'אופק אימוץ'.
שאומר שהילד נמצא אצל המשפחה רק לבינתיים עד שבית המשפט ידון בעניין.
בית המשפט אמור לדון בעניין אחרי תקופה, ולהחליט אם המשפחה הביולוגית כשירה לגדלו ומה צריך לעשות עם הילד.
ורק במקרה שבית המשפט יקבע שהילד צריך להימסר לאימוץ - הם יהפכו למשפחה מאמצת.
כיוון שבית המשפט לא קבע דבר כזה - הם לא משפחה מאמצת.
זה אומר שהם כרגע משפחת אומנה. עם כסף או בלי.

ודרך אגב, המשפחה היא משפחה אומנת ולא משפחה מאמצת.
אהבת עולם - את טועה. מהכרות עם הנושא - המשפחה היא מאמצת. משפחות אומנה מקבלות כסף, והם לא קיבלו דבר.

שהדודה לא היתה נשואה בזמנו ולא יכלה לאמץ אותו מבחינה חוקית
אז זהו, שלפי מה שהבנתי, החוק הזה תופס רק לגבי אדם שהוא לא בן משפחה. אישה לא נשואה באופן כללי לא יכולה לאמץ, אבל אם היא בת משפחה - היא כן יכולה.
ואת זה לא טרחו העובדות הסוציאליות לומר לדודה. הן שיקרו לה שהיא לא יכולה !!!

אני לא מבינה מדוע אי אפשר להשאיר אותו אצל הוריו ולתת לדודה ולדודים להיות איתו בקשר רצוף ואמיץ. למה ההורים המאמצים רוצים בכלל אימוץ סגור.
בדיוק.
או להפך: לתת לו להכיר בהדרגה את משפחתו הביולוגית, ולהעביר אותו אליהם בהדרגה - תוך שמירה על קשר אמיץ ומתמשך עם משפחת האומנה.

המשפחה הביולוגית מוכנה לטובת הילד שהילד יהיה בקשר קבוע עם משפחת האומנה.
לפי מה שהבנתי, משפחת האומנה לא מוכנה שהילד יכיר את משפחתו הביולוגית ורוצה אימוץ סגור.

בדומה למשפט שלמה, נראה לי שאפשר להבין מזה מי 'האמא האמיתית'.

ודרך אגב, המשפחה היא משפחה אומנת ולא משפחה מאמצת.
זה ממש עיוות שכולם אומרים 'המשפחה המאמצת המשפחה המאמצת'. זו שטיפת מוח שאנשים והתקשורת עושים.
יש הרבה הרבה משפחות אומנה שמגדלות ילדים עד לרגע שבו הילדים חוזרים למשפחתם המקורית.
זה כמובן בעייתי בפני עצמו, ואני מבינה את הכאב הכרוך בכך, אבל זו הפרוצדורה המקובלת.
זה שהרווחה הבטיחו להם שהאומנה תהפוך לאימוץ זו בעיה בפני עצמה.
כך או כך, הם לא משפחה מאמצת.

כפי שכתבתי קודם, ממש לא בטוחה שטובתו הייתה להישאר עם הדודה שגרה באותה כתובת עם אמו הביולוגית שנקבע שמסוכנת לחיי הילד.
קבעו שהיא מסוכנת כיוון שיש לה בעיה נפשית.
אין לכך שום הוכחה.
האם כל אדם שיש לו בעיה נפשית יקחו ממנו את הילדים?
אני בטוחה אלף אחוז שהיא לא מסוכנת לילד, והקביעה הזו היא כיסוי תחת. (שלא יהיה על אחריותם אם לכאורה יקרה משהו).
כל כך מהר את מאמינה לפסיכולוגים? מה את עושה באתר הזה?

ביחוד שלא היו לה אמצעים כלכליים לגדל אותו
וממתי אמצעים כלכליים זה קריטריון לגידול ילדים?
לא שמעתם שילד צריך את המשפחה שלו ואפילו תהיה הענייה שבעניות?
כשהייתי ילדה היינו כותבות אחת לשנייה בספר הזכרונות 'טוב לגור בבית דל עם אמא אוהבת, מאשר בארמון זהב עם אמא חורגת'.
כנראה שלא כולם שמעו על זה.

הטענה המזלזלת בנוגע לאחות שלא תוכל להרחיק אותו מהאמא היא ממש מחפירה
ממ את כנראה שוכחת שזה לא קשור ליכולותיה של הדודה הספציפית הזו, אלא לעובדה שמדובר באחות של סכיזופרנית פרנואידית! זו ממש לא מחלה קלה להתמודדות ואין לה ריפוי. ביחוד שהאם הביולוגית לאורך כל הדרך לא שיתפה פעולה בלעזור לעצמה להבריא (לקחת את התרופות כמו שצריך) וסירבה להכיר בעובדה שהיא לא יכולה לגדל את הילד.

דגנית - לפי מה שהבנתי מהפרוטוקול שצורף לפה האפשרות להשאר עם הדודה כן נבדקה ונדונה בבית משפט מהרגע שהדודה הבינה שיש לה זכויות והגישה בקשה לבית משפט, שאגב זה קרה אחרי שהילד כבר היה בן שנה ונכח בבית יתומים. לפני כן בגלל הבעיתיות שהאם הביולוגית לא היתה מוכנה לוותר על לגדל אותו בהמשך, האחות הציעה רק לקבל עליו משמורת ולא אימוץ, ועוד באותו בית עם האם החולה, כך שהרשויות החליטו שזה לא לטובת הילד.

אחת - את ממש צינית ולא עניינית.
ממש לא כל ההורים בכלל ובאתר בפרט ללא אמצעים ובגרות נפשית להיות הורים. זו הכללה גסה ושגויה.
הכוונה לאמצעים כלכליים שכתבתי הייתה ספציפית לכך שלא הייתה לה יכולת כלכלית לשכור דירה משל עצמה ולגדל בה בנפרד מאחותה את הילד.
לא שלא היתה מליונרית. ממש לא צריך להיות עשיר בשביל להיות הורה טוב.
אבל יש מינימום שצריך וראשית יכולת להגן על הילד שלך מאדם חולה שיכול לפגוע בו. וזה לא היה באפשרותה. לכן אני מבינה את הסיבה שהרשויות לא היו בעד שהילד ישאר עם הדודה במצב הנוכחי.

אני מרשימה אותך?
זהו, שאת בהחלט מרשימה אותי - לרעה. בציניות שלך, בהכללות שאת עושה.
ואני ממש לא דואגת, הסירי דאגה מליבך.

ביחוד שלא היו לה אמצעים כלכליים לגדל אותו ולדעתי גם בבגרות נפשית ופסיכולוגית.
אפשר לומר את זה לפחות על רוב ההורים באתר ובכלל...
ועל רוב ההורים בעולם בכלל.

גם כעת היא ממש לא מרשימה אותי כאחת כזו שיש לה מה לתת לו,
אז מה אם היא לא מרשימה אותך? אני מרשימה אותך? מה זו הדפיקה הזו בדלת?????????

אה, זה בסדר, לא באו לקחת לי את הילדים, אבל בטח לא תתפלאו לשמוע שגם לא הגיעו לתת לי את עיטור אם השנה...


בטוחה שיהיו לו חיים טובים יותר איתם מכל הבחינות.
אני מקווה שלא ייתנו להם את הילדים שלי, לא אל תדאגי "אל הלב" את בטוחה, את ללא כל ספק עדיין קצת עדיפה עליהם, במיוחד שהילדים שלך כבר התרגלו אלייך.
שבת שלום!

אותו דם
לא מבינה את המשמעות של הטיעון הזה.

בכל מקרה, הלואי שמישהו הייה פועל למען קירוב, השלמה וריפוי בין כל הצדדים.

_ממש לא בטוחה שטובתו הייתה להישאר עם הדודה שגרה באותה כתובת עם אמו הביולוגית שנקבע שמסוכנת לחיי הילד.
ביחוד שלא היו לה אמצעים כלכליים לגדל אותו ולדעתי גם בבגרות נפשית ופסיכולוגית._
אין לדעת. האופציה לא עלתה ולא נבדקה לעומק בכלל, לא ניתנה הזדמנות למשפחה ולא כל השיקולים היו עינייניים. לא הוגן לדעתי לשפוט משהו שלא קרה.
למה ההורים המאמצים רוצים בכלל אימוץ סגור.
האם זה מה שהם רוצים? לא זוכרת אם זה דובר בתכנית. גם אחרי המשפט הראשון שבו נפסק לטובת הדודה היו ראיונות בתקשורת ואני לא זוכרת מה עלה בעניין. אבל יכול להיות.
הבנתי שיש כרגע איזשהוא קשר בין הדודה, האם והילד. אולי כרגע ההורים פוחדים בגלל ה"רעש" והעוצמות הרגשיות.
בכל מקרה, הלואי שמישהו הייה פועל למען קירוב, השלמה וריפוי בין כל הצדדים.

1. הטענה המזלזלת בנוגע לאחות שלא תוכל להרחיק אותו מהאמא היא ממש מחפירה. האחות כל כך אינטליגנטית וחמה. רשויות הרווחה היו צריכות לעזור לה לעבור דירה, ולהשאיר אותו אצל המשפחה. אין כמו המשפחה הביולוגית. יש לו שם דודים שהם הכי קרובים להורים שיש. אותו דם. אפשר היה לפקח על כך שהאמא רואה אותו רק במרכז קשר.

1. כעת לנתק אותו מהוריו המאמצים זה באמת בלתי נסבל. זה אכזרי. אני לא מבינה מדוע אי אפשר להשאיר אותו אצל הוריו ולתת לדודה ולדודים להיות איתו בקשר רצוף ואמיץ. למה ההורים המאמצים רוצים בכלל אימוץ סגור.

ואחרי שקראתי את כל הפסק דין הארוך והמורכב הזה, מבינה גם את הצד השני ולמה נפסק כפי שנפסק.
עדיין חושבת שיותר טוב יהיה לו להשאר עם ההורים המאמצים.
הטעות הראשונה היתה כמובן של האם הביולוגית שנכנסה להריון למרות שידעה שסובלת מסכיזופרניה פרנואידית ולא מסוגלת לטפל באדם אחר.

ובקשר ל:
_גם אם חשבו שהדודה לא מתאימה לאמצו (היא הביעה בקשה לגדלו כבר אחרי שנולד אך כיוון שעדיין לא הייתה נשואה נאמר לה שלפי החוק היא לא מתאימה) - לא היה עדיף שהיה נשאר לפחות בינתיים אצלה, מאשר נזרק לבית יתומים ל-13 חודשים???
מה זה הטירוף הזה?
איזה מחדלים מטורפים.
יותר מזה, בפסק הדין, אחד השופטים אומר שלדעתו היה ראוי שהיו נותנים לאמא לגדל את הילד, ורק אם הייתה צצה בעיה היו שוקלים אפשרות להעבירו לאימוץ.
נכון שלאמא יש סכיזופרניה פרנואידית, עם תקופות של התקפים ותקופות מאוזנות יותר.
אך על סמך מה החליטו שהיא מסוכנת לילד???
לפי כל התיאורים בפסק הדין - האמא גילתה אמהות למופת לאורך כל הדרך. היא ישנה במסדרונות בית החולים כשהיה עדיין פג, היא מגיעה לכל הפגישות השבועיות שמקציבים לה (ומתלוננת, ובצדק כמובן, שזה מעט מדי).
כשהיא פוגשת אותו היא חמה, מחבקת ומנשקת.
לא היה שום סימן קל בקלים שהיא מסוגלת לפגוע בו.
לא היה הגיוני יותר להשאיר את הילד בחזקתה, עם מעקב של אנשי מקצוע, שגם יעזרו לה לטפל בו, וגם יהיו עם אצבע על הדופק???
לא, כמובן שהרבה יותר קל להוציא ילד מחזקת הוריו, להוציא ילד ממשפחתו, ולשלוח אותו לאימוץ בחיק משפחה זרה._

לא בטוח שהיה עדיף לסכן את בטיחותו של הילד ולהשאיר עם דודה רווקה שגרה עם האם הביולוגית שמתאשפזת לפרקים וחוזרת לאותו הבית ולא מוכנה לטפל בעצמה כמו שצריך ולהכיר בזה שסובלת ממחלה קשה שבגינה היא לא כשירה לטפל בילד.
תקראי את כל חוות הדעת ותראי שרשום בכולן שהאם הביולוגית נקבעה כמסוכנת לילד, שהיא לא לקחה את התרופות שלה וסבלה מחזיונות שווא וההגות פרנואידית.
זה היה יכול להוביל חס וחלילה גם לרצח הילד, ולא חסרות דוגמאות כאלה שכבר קרו בארץ ובעולם.
להבנתי, רשויות הרווחה דאגו קודם כל לחייו של הפעוט.
מה גם שהדודה לא היתה נשואה בזמנו ולא יכלה לאמץ אותו מבחינה חוקית וכל הפסיכולוגים קבעו שההתפתחות הרגשית שלו בפיגור ומסוכנת להמשך חייו התקינים ולכן יש לאמצו כבר.

לפי מה שאני מבינה לא היה כאן מחדל, פשוט אוסף של נסיבות אומללות שהובילו להתרחשות ההעניינים הזו.

מאוד מקוה שהילד הזה יגדל להיות בריא בנפשו אחרי כל הטראומות הללו שהוא עובר בעל כורחו.
עדיין בטוחה שעדיף לו להשאר בחיק משפחתו העכשוית, שמאמצת אותו.

פלונית אלמונית
מסכימה לגמרי עם דבריה של אל הלב. הלוואי שאכן זו תהיה תוצאת המשפט

אהבת עולם השיר לא רלוונטי בכלל.
כן מרימים את הקול ויטפלו בפאשלה של הרווחה, אם היתה כזו בכלל, גם בזה אני בספק גדול.
כפי שכתבתי קודם, ממש לא בטוחה שטובתו הייתה להישאר עם הדודה שגרה באותה כתובת עם אמו הביולוגית שנקבע שמסוכנת לחיי הילד.
ביחוד שלא היו לה אמצעים כלכליים לגדל אותו ולדעתי גם בבגרות נפשית ופסיכולוגית.
גם כעת היא ממש לא מרשימה אותי כאחת כזו שיש לה מה לתת לו, בטח שלא לעומת ההורים האמיתיים שלו (המאמצים) שעשו עבודת קודש איתו ויצרו אצלו אמון מאפס.
והתשובה שלי היתה זהה לחלוטין גם אם היה מדובר בילד "לבן" ולא באתיופי. זה לא רלוונטי בכלל.
לילד מגיעה אהבה והורים שמסוגלים להיות הורים במלא מובן המילה ולהגן עליו.
לא עשה רושם שהדודה יכלה לכל זה בעבר.
כן, זה קורע את הלב שהוא עבר שנה לבד בבית יתומים, גם זה בטח ממחדלי הרווחה שלא מצאו לו מספיק מהר משפחה מאמצת.
אבל זה כבר היה, נגמר, מצב נתון ולא מתקנים עוול בעוול נוסף.
אני מתפללת שבית המשפט יחליט את ההחלטה השפויה והנכונה ביותר לטובת הילד - והיא להישאר עם ההורים שלו.
בטוחה שיהיו לו חיים טובים יותר איתם מכל הבחינות.

אהבת עולם השיר לא רלוונטי בכלל.
כן מרימים את הקול ויטפלו בפאשלה של הרווחה, אם היתה כזו בכלל, גם בזה אני בספק גדול.
כפי שכתבתי קודם, ממש לא בטוחה שטובתו הייתה להישאר עם הדודה שגרה באותה כתובת עם אמו הביולוגית שנקבע שמסוכנת לחיי הילד.
ביחוד שלא היו לה אמצעים כלכליים לגדל אותו ולדעתי גם בבגרות נפשית ופסיכולוגית.
גם כעת היא ממש לא מרשימה אותי כאחת כזו שיש לה מה לתת לו, בטח שלא לעומת ההורים האמיתיים שלו (המאמצים) שעשו עבודת קודש איתו ויצרו אצלו אמון מאפס.
והתשובה שלי היתה זהה לחלוטין גם אם היה מדובר בילד "לבן" ולא באתיופי. זה לא רלוונטי בכלל.
לילד מגיעה אהבה והורים שמסוגלים להיות הורים במלא מובן המילה ולהגן עליו.
לא עשה רושם שהדודה יכלה לכל זה בעבר.
כן, זה קורע את הלב שהוא עבר שנה לבד בבית יתומים, גם זה בטח ממחדלי הרווחה שלא מצאו לו מספיק מהר משפחה מאמצת.
אבל זה כבר היה, נגמר, מצב נתון ולא מתקנים עוול בעוול נוסף.
אני מתפללת שבית המשפט יחליט את ההחלטה השפויה והנכונה ביותר לטובת הילד - והיא להישאר עם ההורים שלו.
בטוחה שיהיו לו חיים טובים יותר איתם מכל הבחינות.

"לא הרמתי את קולי" / מרטין נימלר
בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים,
אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט,
ואז הם לקחו את היהודים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי,
ואז הם לקחו את חברי האגודים המקצועיים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר אגוד מקצועי,
ואז הם לקחו את הקתולים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי,
ואז הם לקחו אותי,
אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני.

טובת הילד כעת היא להישאר בבית. בבית שהוא מכיר. לא הוא צריך לשלם על. מחדלי המימסד. הנחתך שבגלל שהוא ממוצא אתיופי לא יהיה לו טוב בסביבה בה מגדלים אותו - תמוהה. במיוחד בהתחשב בכך שזו סביבה בה הסבלנות לאחר גדולה יותר (יכול להתפתח גם על כך ויכוח אני יודעת)

מטרתי לא ויכוח פוליטי אלא להציף את הגורמים הרגשיים והנמצאים מתחת לטיעונים הלכאורה אוביקטיביים של "טובת הילד"
ולכן ניסחתי במפורש ילד מכפר קאסם כלומר נמצא במפורש תחת הרשות הישראלית.
ואם השימוש ב"חברון" הוא גורם מפירע אזי ניתן להחליף אותו בבני ברק לטובת הענין.
כלומר ילד שנעקר מסביבתו אל סביבה אחרת ששונה ממנה מאד. במיוחד נעקר אל סביבה שאליה באופן בסיסי האהדה היא שלילית (נקטתי "מתנחלים" אפשר באותה
מידה להשתמש ב"חרדים"). כאשר ברור שסביבתו החדשה באופן אוביטיבי הינה טובה מאד (נניח זוג חרדי אמיד חסר ילדים ואוהב מאד שיש ברשותם מספיק משאבים כלכליים לאורך שני דורות
לפחות) אולם הינה שונה באופן מהותי מסביבתו המקורית של ה"ילד" כאשר הסביבה המקורית הייתה נקודתית בעייתית (אם לא מתפקדת) אולם באופן כללי נהנית
מאהדה אוטמטית ומהגנה על זהותה הנפרדת לדוגמא ערבים ישראלים (בסביבת האתר).
וכעת נניח כי עברו שלוש שנים. הילד גדל בסביבתו החדשה (נניח כתוצאה מטעות של משרד הרווחה שלא שמר על הכללים) ומגיעה אחות האם מסביבתו המקורית
שיש לה יכולת בסיסית אולם ברור שיכולותיה הכלכליות והסביבה הסוציו אקונומית שבה יגדל הילד נמוכות יותר ודורשת להשיבו אליה ולתת לה לגדל אותו.
מהי טובת הילד כעת? האם יש שיקולים נוספים שיש לקחת בחשבון ?

אם ניסית לעורר ויכוח פוליטי אז נו...
באופן כללי, ילדים פלסטינאים יטופלו ע"י הרשות הפלסטינאים וערבים ישראלים יאומצו ע"י ערבים ישראלים, כך שהמשפחה הישראלית החמה והאוהבת מחברון אינה רלונטית. אלה אם כן את טרול.

לכל הדואגים כל כך לטובת הילד -
האם הייתם חושבים כך אם היה מדובר בילד פלסטינאי שנילקח מאימו הלא מתפקדת בכפר קאסם ואומץ על ידי משפחה
יהודית חמה ואוהבת אך המתגוררת בחברון.
כאשר כבר שנתיים נמצאת אחות האם (הדודה) מתפקדת היטב ומבקשת בכל תוקף לגדלו בקרב משפחתו המקורית.
??

מעודד לקרוא את הדברים השפויים שנכתבים כאן..
אבל אני ככ חוששת מההחלטה שתתקבל כי יש תחושה של אי התרכזות בטובת הילד , אל מול הצרחות עם הגוון הפוליטי. לא ברור היכן יהיו הפוליטיקאים/ מבקשי הצדק למיניהם.. כשהילד יקרע (שוב)ממשפחתו.
הפעם - בגיל ככ קריטי.
לא שגיל יום אינו כזה..
ולא שניתן למחות שנה של יתמות.
אבל אם יתלש שוב
בשם הצדק
אבוי למה שיתחולל בנפשו הרכה שרק החלה, לאחר מאמצים והתמסרות גדולים של מאמציו, להתאחות ולהרגיש אהבה ובית.
אני אחוזת אימה מהאפשרות..

(וגם קשה לומר שהתרשמתי, מתוך דבריה של הדודה, שהיא הדמות לגדל ילד ועוד בסיטואציה כה מורכבת ושברירית.
היא "חיה בסרט".. נשמעת מאוד אמוציונלית ונטולת כלים להתמודד ובחוסר תובנה עד כמה המצב מיוחד ועשוי להיות הרסני לנפשו הרכה של הילד . היא עסוקה בעצמה, בצרכיה ובלהזיל דמעות שאני מודה שיותר עיצבנו מיצרו אמפתיה..
מרוב דמעות היא ממוסכת ומוסחת מהילד.. שהיא כלל לא מכירה אבל משתוקקת להרעיף עליו את "אהבתה")

שמישהו יגיד לי שיש סיכוי שזה לא יהיה מישפט עם תוצאה פוליטית?..
שאת המסקנות יישמו על הילד הבא ובגיל יום ולא לאחר שמצא אדמה חדשה?
ושמישהו מבוגר ועם תפקיד שם ברווחה, ישלם את המחיר , אם היה כאן מחדל מכוער?

טובת הילד קודמת במקרה זה גם לדעתי
ואהבת במקרה האישי שלי, כשאני חושבת על הילד שלי שאהבה שלי עליו היא אינסופית, אני יודעת שרוב אהבה הזאת נוצרה וגדלה יחד איתו , יום יום שעה שעה
ועוד קצת כשגידלתי אותו בבטן שלי וילדתי אותו
את האחיינים שלי אני אוהבת מאד, אבל אי אפשר להשוות בין הקרבה שלי עליהם לזאת שאל בני.

חד משמעית מסכימה עם דגנית וגוונים. אחרי שראיתי את התוכנית אני בטוחה שיהיה לילד הכי טוב להשאר במשפחתו המאמצת, שהם הוריו לכל דבר.
מבינה את כאבה של הדודה אבל נאמר בתוכנית שאמרה שרוצה לגדל אותו רק אם יעזרו וירחיקו ממנה את האם הביולוגית.
יכול להיות שחוסר האפשרות להרחיק את האם הביולוגית (הרי היא אחותה) פיזית מהבית וחוסר הבשלות של הדודה שהיתה מאוד צעירה לגדל את הילד הם שהכריעו את הכף לשלוח אותו לבית ילדים. אני לא אומרת שזו היתה ההחלטה הנכונה, אבל יכולה להבין איך סיטואציה כזו קרתה, יחד עם חוסר הידע והעוצמה של הדודה להלחם על כך מול המערכת.

בכל מקרה זה מאוחר מידי - הילד נפגע מספיק ושוקם לאורך שהותו בבית הוריו המאמצים. הם ההורים שהוא מכיר ואין לזה שום קשר לצבע עורו.
חוסר ההבנה של הדודה שהיא הולכת לעשות נזק בלתי הפיך לילד ממש מקומם אותי.
לפחות תודי בזה שיש כאן בעיה ותחשבי איך להתגבר עליה, אל תתעלמי מהקושי הזה בטענה שיהיה לו יותר טוב אצלך.
נראה שהיא חושבת על טובתה שלה ולא על טובת הילד.
למה שיהיה לו יותר טוב אצלה? היא לא אמא שלו ולא בטוח שתהיה מסוגלת להגן עליו מאמו הביולוגית שנקבע שמסוכן לו להמצא בסביבתה.

אחרי שראיתי את התוכנית שהיתה על הילד רם הסודני שנקרע מאמו המאמצת ולא הפסקתי לבכות מצער על ההרס הזה של נפשו של הילד,
ניתן היה לראות גם לאחר זמן מה שהוא עדיין פגוע ולא מרגיש בבית בבית סבתו באוסטרליה.
מאוד מקוה שלא יגרם נזק לילד נוסף בשם "הצדק".

_זה שיש אנשים טובים ונפלאים שמשמשים כמשפחה אומנת, לא אומר שלא צריך לדבר על אלה שלא.
אני בטוחה שיש עו"ס נפלאות, אבל יש שלא. כמו שיש שוטרים טובים ויש מושחתים עד היסוד._
בדיוק.
תודה רבה שניסחת. חסכת לי חלק מההתבחבשות.

ברור לי שיש הרבה עו"סיות מדהימות. ושיש הרבה משפחות אומנות מדהימות. אני אומרת את זה בשיא הכנות.
יש עו"סיות שצריך לנשק להן את הרגליים. גם משפחות אומנה. באמת !
בהחלט יש. ואני בשמחה גם אפרסם את פועלם כשאפגוש אותם מקרוב.

אבל, מה לעשות שלצערנו הרב הרב מאוד מאוד - יש גם הרבה שאינם כאלה.
אני לא מדברת כמה הם באחוזים לעומת הטובים, וקשה כמובן לאמוד, אבל הם בהחלט הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו כחברה.
וכשרואים עוול מזעזע, פשוט אי אפשר לשתוק. גם אם במקום אחר קורים דברים טובים. מה הקשר?

אני מספרת כאן על עוולות בלתי נתפסות - ואני מאוד מתפלאת שכל כך מעט מזדעקים.
אולי באמת הסיבה היא שזה 'בלתי נתפס'. זה כ"כ בלתי נתפס, עד שזה נשמע הזוי, שקשה ולא רוצים להאמין שזה נכון.
אכן, קשה להאמין עד שזה לא קורה לך עצמך.
וזה יכול לקרות לכל אחד כאן.
אבל כמובן ברור שאני לא מאחלת לאף אחד שזה יקרה לו כדי שיאמין. פשוט כדאי לפתוח את העיניים ואת האוזניים.

_מה שנקרא כאן "בית יתומים", אין תקופת מינימום, ורוב הילדים לא עוברים שם
לדעתי את טועה מאוד._
אני לא טועה מאוד. יש כול מיני מוסדות שבהם נמצאים ילדים שהוצאו מביתם. יש בארץ רק מוסד אחד של ילדים שהולכים להיות מאומצים.

משפחות אומנה - יש לנו תמיד דימוי כזה של אנשים עם כנפיים. לא, זה לא תמיד נכון. יש הרבה משפחות אומנה שעושות את זה בשביל הכסף. והרבה פעמים הילד עובר התעללות במשפחות האומנה עצמן.
תראי, זה הרבה פעמים נכון, אבל השאלה היא מה יותר גרוע, זה או פנימיות (כמובן אם מקבלים את ההנחה שמותר להוציא ילד מחזקת הוריו). אני לא חושבת שמותר, בשום פנים ואופן, אבל אם כבר עושים את זה, לא ברור מה הכי גרוע.

לזהירות מהכללות פוגעות ומבקשת להוסיף שמנסיוני גם ברווחה נמצאים אנשים טובים וישרים העושים עבודתם נאמנה ובוודאי לא "סוחרי ילדים" רחמנא ליצלן.
ההאשמות המכלילות האלה פוגעות בהמון משפחות אומנה ומשפחות מאמצות נפלאות שעושות מעשה חשוב מאין כמוהו.
הייתה תשובה ל-
יש לנו תמיד דימוי כזה של אנשים עם כנפיים. לא, זה לא תמיד נכון.
אני לא מוצאת פה הכללה, ואני בטוחה שה משפחות מאמצות נפלאות שעושות מעשה חשוב מאין כמוהו גם ירצו שיטפלו באלה שלא.
אני מצטערת אבל זה שיש אנשים טובים ונפלאים שמשמשים כמשפחה אומנת, לא אומר שלא צריך לדבר על אלה שלא.
אני בטוחה שיש עו"ס נפלאות, אבל יש שלא. כמו שיש שוטרים טובים ויש מושחתים עד היסוד.
זה קרה לי פה בעבר כשכתבתי על רופאים, ובגלל זה אני כותבת עכשיו. כן יש רופאים נהדרים וטובי לב, אבל אני לא חושבת שבגלל זה אני לא צריכה לדבר על רופאים רודפי בצע, או סתם בעלי ראש קטן שמהווים בורג במסגרת מחורבנת.
האם בשביל שהטוביםם לא יפגעו, אנחנו צריכים לסתום את הפה??? לא נראה לי.

מה צריך לעשות במקרה הזה לא קשור לזה שצריך למנוע שזה לא יקרה לעוד ילד. ובשביל זה כן צריך להזכיר את הגורמים הלא טובים.

דגנית, גם אני ראיתי את הכתבה אצל אמנון לוי ונכנסתי ממש למעורבות רגשית.
אני מסכימה ממש עם כל מה שכתבת ומרגישה בדיוק כמוך ביחס לסיפור, תודה שכתבת את הדברים.

ראיתי את הכתבה של אמנון לוי. נעשיתי מאד מעורבת רגשית בסיפור. כל כך הרבה נזק וכאב נגרמו מתוך נוקשות ואטימות.

בעקבות, כאשר הבסיס הוא בעיני טובת הילד, הוא צריך בעיני להשאר במשפחה המאמצת. כי:

כמו שהאם המאמצת-כמעט אמרה "לא פותרים עוול אחד בעוול נוסף". אני כל כך מסכימה.
היא ובעלה חזרו ודיברו על הפגיעה הגדולה בתחושת האמון והבטחון של הילד במבוגרים, בעולם אם יוצא מביתם: "יותר משאני אאבד אותו, הוא יאבד אותי".
אני (דגנית) מדמיינת מה יעבור עליו ורואה את הזרות, הגעגוע, הבדידות וחוסר האונים שמתעוררים בו ונחרדת. זה שכולם סביבו נראים כמוהו ואומרים שזה הבית והמשפחה האמיתית שלו, כל השמחה והאהבה והכוונות הטובות, לא מספיקות, לצערי.

כשנשאלה הדודה איך הילד יקרא לה, אמרה בנחרצות "אמא!" ? לאחותך הוא קורא אמא. גם למאמצים הוא קורא אבא ואמא. האם מה שיעזור לילד הוא למחוק את העולם הקודם שלו, שוב? (ובלי שום קשר - למה מדגישים שהיא אקדמאית וקצינה בצבא? ממתי זה קריטריון להורות מספקת?)
נראה לי שהבנת הילד האחד הזה, שיהיה באחריותה - על התפתחותו, פגיעותו, רגשותיו, הרגליו, עולמו המיידי - היא משנית לעומת הצורך בתיקון, בצדק ובאמירה מוסרית. וזה בעיני אופייני ל לא-הורים (גם אני ביניהם פעם). האופציה של כן-הורים עדיפה.

ומה הקשר בימינו בין צבע העור להורות טובה, לילדות מאושרת? יש כל כך הרבה משפחות כאלה בעולם. יש מספיק מחקרים ותמיכה. אפשר להתמודד עם זה. לא מדובר בילד מקוריאה שנותק לחלוטין ממשפחתו וקהילתו. פה הכל קרוב.

מכיוון שהמאמצים לא היו מודעים בשום שלב לקונפליקט, לא ראוי בעיני להכפיש אותם ומשפחות אומנות ומאמצות אחרות.
ראיתי בתכנית הורים אוהבים, מסורים, נבונים ורגישים לא פחות מהדודה. אולי יותר, מעצם תפקודם כהורים בסטואציה קשה לאורך שנתיים. הם מכירים אותו, הם מרגישים אותו.
וזה עושה את הבחירה מסובכת וקשה מאד.

העובדה שמנעו מהדודה את ההזדמנות להיות במקום הזה, קורעת את הלב! אבל פצעי הדודה והאם הביולוגית ובטח הפצעים של הקהילה האתיופית אינם אמורים (ולדעתי גם לא יצליחו) להרפא על חשבון הבריאות הנפשית הנוכחית של ילד אחד בן שלוש.

רק על סמך התקשורת הזמינה לי, אני חושבת שאסור בשום אופן לגרום צער נוסף לילד.

מצטרפת לכותבות מעלי בנוגע לזהירות מהכללות פוגעות ומבקשת להוסיף שמנסיוני גם ברווחה נמצאים אנשים טובים וישרים העושים עבודתם נאמנה ובוודאי לא "סוחרי ילדים" רחמנא ליצלן.

ההאשמות המכלילות האלה פוגעות בהמון משפחות אומנה ומשפחות מאמצות נפלאות שעושות מעשה חשוב מאין כמוהו.
בדיוק מה שרציתי להגיד!

מציעה לכל מי שכותב פה כל כך בחריפות לשים לב כמה הדברים האלה מכאיבים, ומה הם משרתים. הדף הזה מתחיל להיות צעקני כמו טוקבקים בתפוז.
בדיוק.

משפחות אומנה - יש לנו תמיד דימוי כזה של אנשים עם כנפיים. לא, זה לא תמיד נכון. יש הרבה משפחות אומנה שעושות את זה בשביל הכסף. והרבה פעמים הילד עובר התעללות במשפחות האומנה עצמן.
ההאשמות המכלילות האלה פוגעות בהמון משפחות אומנה ומשפחות מאמצות נפלאות שעושות מעשה חשוב מאין כמוהו.
מציעה לכל מי שכותב פה כל כך בחריפות לשים לב כמה הדברים האלה מכאיבים, ומה הם משרתים. הדף הזה מתחיל להיות צעקני כמו טוקבקים בתפוז.

מה שנקרא כאן "בית יתומים", אין תקופת מינימום, ורוב הילדים לא עוברים שם
לדעתי את טועה מאוד.
נתקלתי בכל כך הרבה מקרים של ילדים קטנטנים ששהו תקופות אפילו של שנתיים במקומות כאלה.
יש גם פנימיות שהרבה פעמים הם נשלחים לשם לתקופות לא מוגבלות. (מציעה לקרוא את הסיפור של בן עמי - נקלעו לקשיים כלכליים בשל ילד עם צרכים מיוחדים, והרווחה לקחה להם את כל הילדים לפנימיות ).
משפחות אומנה - יש לנו תמיד דימוי כזה של אנשים עם כנפיים. לא, זה לא תמיד נכון. יש הרבה משפחות אומנה שעושות את זה בשביל הכסף. והרבה פעמים הילד עובר התעללות במשפחות האומנה עצמן. (כדאי להקשיב לסיפורים של ילדים שעברו במשפחות אומנה).
חברה שלי שהילד שלה נלקח בכוח ע"י הרווחה באשמת שווא, כבר שנתיים הוא מחוץ לבית (הוא בן 4 עכשיו) מרשים לה לפגוש אותו פעם בשבוע, והוא מספר לה שמכים אותו שם, ושמטילים עליו עונשים - ואין בכוחה לעשות כלום.
כאן היא מספרת את הסיפור שלה מוזמנות לשמוע ולבכות.

_לא בטוחה לכמה זמן מינימום (אולי יש כאן עו"סית שיודעת?) אבל זה חוק גורף ונוראי.
זה אני אומרת בתגובה לשאלה למה שהה במוסד_
לפי הרצאה ששמעתי עם הצוות של "בית הפעמון" - מה שנקרא כאן "בית יתומים", אין תקופת מינימום, ורוב הילדים לא עוברים שם, אלא נמצאים אצל משפחות "קלט" או משפחות "אומנה עם אופק אימוץ". ורק כדי לסבר את האוזן, שאומרים בית יתומים זה לא בדיוק אוליבר טוויסט סטייל. מדובר במעט מאוד ילדים, עם הרבה מאוד צוות מאוד מאוד מאוד מאוד קבוע, שרוב הילדים שנמצאים בו נכון להיום זה ילדים של ילדות סודניות שנאנסו בדרך לכאן, ווואלה, אני מבינה שבחורה בת 14-15 לא רוצה לגדל ילד.

אנשים כאן כותבים חופשי את דעתם האישית כאילו היא אמת מדעית מוכחת ואבסולוטית
ועוד משתמשים בסופרלטיבים ודוגמאות מהשואה
לא נראה לכם שהגזמתם ?

מזעזע,
והצדקנות של אנשים שחושבים שאם הילד התרגל להורים האומנים מוטב לו אצלם, מרתיח!
אחרי מלחמת העולם השנייה, עברו נציגי הסוכנות בכל אירופה וחיפשו ילדים יהודים, ולקחו אותם לארץ,
מה אם הילדים שלכם היו אצל הורים אומנים מסיבה כלשהי, האם הייתם מוותרים עליהם??, האם הייתם מוסרים את ילדכם למשפחה אחרת שהייתה מוכיחה מסוגלות גבוהה יותר??, מה זה השטויות האלו? הטיפול בילד הוא זכותם וחובתם של ההורים הביולוגים ומשפחותיהם, כל עוד הם מסוגלים להעניק תנאי מחיה בסיסיים.
אנשים שנמסרו עם לידתם מחפשים במשך ואחרי עשרות שנים את משפחתם הביולוגית.

מתכון:
1 ק"ג קפקא
200 גרם מילכוד 22
ליטר וחצי טיפשות בטמפרטורת החדר
בובה קטנהשל ילד ממרציפן לקישוט - הילד הוא קישוט למאפה המפאר של התבשיל הרווחתי, מסתבר...
P-: P-: P-:

אני כל כך חושב על מה יהיה עם הילדים שלי אם חו"ח אני ואמם נחזיר ציוד... צמרמורת... לחשוב מי הם המופקדים על שלומם ומה היא המערכת שעבורה הם עובדים... בררררר. מהר, הסחת דעת, הדחקה, מישהו, מהר.

צוויל

אם יהיו תוכניות שיקום בקהילה המאפשרות למשפחות מוחלשות לגדל את ילדיהן - יקטן מספר הילדים המועמדים לאימוץ, וזה יפגע במשפחות שמבקשות לאמץ ילדים !!!!!!!!!!!
זה מובן??????????????

צוויל, ולדבריך אוסיף את מה שציטטתי מדברי השוטפת בדף התערבות רשויות הרווחה.

השופטת מספרת על אם שעברה תאונת דרכים והרווחה לקחה את שלושת ילדיה לבית מחסה למשך שנתיים,
ואחרי שנתיים ביקשו להעביר את הילדים לאימוץ.
ציטוט מדבריה:

"בזו אחר זו הן עלו, והעידו כי הן היו סבורות שמקומם של הילדים בבית האימא, במסגרת תמיכה של הקהילה במקום, אבל כשהם הציעו להגיש תכנית לטיפול במסגרת הקהילה, הבקשה שלהם נדחתה, תוך שהובהר להם שאם יהיו תכניות כאלה בקהילה, אז יקטן מספר הילדים לאימוץ והדבר יפגע במשפחות שמבקשות לאמץ ילדים.

על דברים אלה חזרה לא רק מנהלת האגף לשירותים חברתיים בצפון, אלא גם פקידת סעד לחוק הנוער באותו אזור…"
כדי לממש את מטרתן רשויות הרווחה העלימו מסמכים - גם מבית המשפט. ורק התעקשותה החוזרת ונשנית של השופטת גרמה שהמסמכים הגיעו לידיהם.

בקיצור - רשויות הרווחה סוחרות בילדים !!!
וזה מתרחש ממש מתחת לקצה אפנו.
ואין פוצה פה ומצפצף.

(צריך לחזור ולקרוא שוב ושוב את המשפט המודגש מדברי השופטת, ועדיין לא להאמין.... )

איזה עולם.
לא לספס את דברי השופטת (בדימוס) חנה בן עמי מהקישור המובא בדף הפייסבוק.
שופטת ותיקה שמתבטאת כך, אבוי לנו. הלוואי ואמרה ההיפך, שאנחנו פרנואידים שרואים עוולות וקונספירציה בכל פינה.
כפי הניראה ממקומה בדימוס היא יכולה להתבטא.

ציטוט אחד:

• "כאשר מוציאים ילד מהבית והם מעוניינים להעבירו להליך של אימוץ למשל, מחזיקים אותו בבית מעבר, רחוק מאד מהבית של ההורים, לא מאפשרים ביקורים. מציירים דמות דמונית, בסופו של יום, כעבור שנים, כשמגישים בסופו של דבר בקשה להכרזת הילד בר אימוץ, אפילו אם השופט מגיע למסקנה,

שמלכתחילה לא היה מקום להוציא את הילד הזה מהבית, הילד הזה כבר שנתיים לא היה בבית, כל המערכת כבר השתנתה, הוא כבר גדל בבית של משפחה אחרת.

אומר השופט לעצמו: נכון, מלכתחילה לא היה צריך להוציא את הילד מהבית, אבל עכשיו אני לא יודע אם זה טוב להחזיר אותו. האם טובתו שאני אחזיר אותו, כי הנסיבות השתנו. ילד זה לא חפץ, זה לא עציץ, לא מניחים אותו ומשקים אותו ומסיימים בזה את הפעולה. ילד גדל, והוא גדל בנסיבות מסויימות ובמערכות מסויימות, אחרי שנתיים כבר אין טעם להחזיר את המצב לקדמותו, זה לא יהיה לטובת אף אחד מן הצדדים…"*

צוויל

דרך אגב, אני לא יודעת אם הוזכר כאן, אבל הילד בהחלט מכיר את אמו הביולוגית.
הוא נפגש איתה כל שבוע, היא מחבקת מנשקת ומשחקת איתו, והוא קורא לה אמא ויודע שהיא אמו.

אם בית המשפט יחליט להשאיר אותו עם המשפחה האומנת, זה יהפוך לאימוץ סגור ואז - לא רק שלא יתאפשר לו לגדול בחיק משפחתו האמיתית, גם המפגשים שלו עם אמו הביולוגית ייפסקו, ויהיה לו אסור לראותה לחלוטין מאותו רגע.
זו לא אמא שהוא לא מכיר ולא פגש מעולם. זו אמא שהוא מכיר ואוהבת אותו ומרעיפה עליו אהבה. (ככל ששירותי הרווחה מאפשרים לה, כמובן )

"זעקתו של הנסיך....
לו רק הייתי יודע להגיד את רצוני, את רגשותיי ואת דעתי הייתם יודעים מה אני חש בקרבת אימי הביולוגית, איך החיבוק ממלא אותי באהבה ללא תנאי באהבה אין סופית, איך קולה מרגיע ומזכיר לי כשהייתי עובר. רק המחשבה שאגדל רחוק ממנה, והריקנות שארגיש במשך חיי, ואת השאלות שאשאל כשאגדל, גורמת לי לזעוק אל העולם, שיציל אותי מכל חששותיי לעתידי הרחוק, אמא יש רק אחת, וזו האמא שסחבה אותי בריחמה, הראשונה שראיתי כשיצאתי ממנה, הראשונה שחיבקה והזילה דמעות של אושר על פני, אמא יקרה לי מכל, ליבי רוצה אלייך אך רחוק אני ממך...
רק זועק אלייך".

• ביום שלישי הקרוב - הדיון האחרון בנושא בבית המשפט העליון בירושלים.

תתקיים מחאה להחזרת הילד למשפחתו.
אנא הגיעו.*

relevant]הזמנה למחאה count[/po]=1&ref=nf
הקבוצה בפייסבוק

כל ילד בישראל שמוצא מחזקת הוריו עובר במוסד מעבר. כל ילד- זה הכלל, גם אם יש משפחה מתאימה לאימוץ\ שמירה זמנית באופן מיידי! לא בטוחה לכמה זמן מינימום (אולי יש כאן עו"סית שיודעת?) אבל זה חוק גורף ונוראי.
זה אני אומרת בתגובה לשאלה למה שהה במוסד

הפשע הוא של האמא. לא של הצוענים
סחר בתינוקות הוא פשע נורא וכל הצדדים המעורבים בו הם פושעים נוראים. אם זה מה שקרה, גם האם וגם הצוענים הם פושעים נוראים (התואר "נוראים" הוא כמובן אנדרסטייטמנט אדיר)

אם האימא מכרה את הילדה לצוענים - מדובר בפשע נורא ביותר. לא פשע "ביורוקרטי" כלומר פשע נגד הביורוקרטיה, אלא בפשע נורא ביותר.
ברור, אבל אז הפשע הוא של האמא. לא של הצוענים.

_עדיף לילד, כמעט כל ילד, לגדול אצל אמא שלו ומשפחתו עם חסכים כאלה ואחרים מאשר אצל אנשים שאין לו קשר דם איתם.
נראה לי שרצוי לומר על מה את מבססת קביעה נחרצת כזו. לי למשל זה בכלל לא ברור.
גם לי ממש לא ברור ומובן מאליו._
גם לי, מניסיוני האישי, כפי שכבר הזכרתי וגם מניסיון של אחרים שאני מכירה.

ויש תחושה שיש כאן משהו שנוגע לך ישירות עמוק בבטן.
ומכאן התחושות העזות שעולות במקרה זה.
האם תוכלי מעט לדבר על זה? האם זה מתאים לך?
איפה את מתחברת כאן.

_עדיף לילד, כמעט כל ילד, לגדול אצל אמא שלו ומשפחתו עם חסכים כאלה ואחרים מאשר אצל אנשים שאין לו קשר דם איתם.
נראה לי שרצוי לומר על מה את מבססת קביעה נחרצת כזו. לי למשל זה בכלל לא ברור._
גם לי ממש לא ברור ומובן מאליו.

_מכרה אותה לצוענים.
אין ספק שנעשתה עברה על החוק. פשע ביורוקרטי. אבל ממש לא בטוח שנעשה פשע מוסרי._
אם הצוענים חטפו את הילדה כדי להשתמש בילדה יפה למטרות קיבוץ נדבות (או לכל מטרה) - מדובר בפשע נורא ביותר.
אם האימא מכרה את הילדה לצוענים - מדובר בפשע נורא ביותר. לא פשע "ביורוקרטי" כלומר פשע נגד הביורוקרטיה, אלא בפשע נורא ביותר.

גם אם חשבו שהדודה לא מתאימה לאמצו (היא הביעה בקשה לגדלו כבר אחרי שנולד אך כיוון שעדיין לא הייתה נשואה נאמר לה שלפי החוק היא לא מתאימה)
ממש אפליה כלפי נשים פנויות! זה שהדודה התחתנה הופך אותה ליותר מתאימה לגדל ילד? היא מתאימה לגדל ילד רק משום שיש לה בן זוג?


_מסוכנת לילד באיזו צורה? בשום מקום לא כתוב באיזו צורה היא מסוכנת לילד...
נכון שלאמא יש סכיזופרניה פרנואידית, עם תקופות של התקפים ותקופות מאוזנות יותר.
אך על סמך מה החליטו שהיא מסוכנת לילד???_
שאלת והישבת בעצמך: יש לה סכיזופרניה פרנואידית. בשום מקום לא קראתי שמישהו מתנגד לעצם הגדרתה של האם כחולה במחלת נפש. מי שחווה תקופות של התקפים של סכיזופרניה פרנואידית מסוכנת לעצמה ולסביבתה, כולל לתינוק שלפעמים בוכה, יש לו צרכים וכו'. מדי פעם מתפרסמות ידיעות על "הורים" שרוצחים תינוקות וילדים/ות או מתעללים התעללויות נוראות. ואז מתלוננים שלא מגינים על הילדים/ות...

עדיף לילד, כמעט כל ילד, לגדול אצל אמא שלו ומשפחתו עם חסכים כאלה ואחרים מאשר אצל אנשים שאין לו קשר דם איתם.
נראה לי שרצוי לומר על מה את מבססת קביעה נחרצת כזו. לי למשל זה בכלל לא ברור.

לגבי הילדה שנמצאה מקבצת נדבות ביוון, או כל מקרה בו ההורים המגדלים את הילד ביצעו פשע כדי שיעבור לחזקתם - זה שונה בתכלית.
אגב, זה בכלל לא ברור לגבי אותה משפחה צוענית. יכולים להיות הסברים אחרים מלבד חטיפה. יש טענה שהאמא הביולוגית לא רצתה את התינוקת ובמקום לנטוש אותה ברחוב מכרה אותה לצוענים.
אין ספק שנעשתה עברה על החוק. פשע ביורוקרטי. אבל ממש לא בטוח שנעשה פשע מוסרי. נראה לי שהקביעה החדמשמעית שזה כך מקורה בעיקר בגזענות.
ואז שוב נשאלת השאלה, למה קודם לעקור את הילד ורק אח"כ להתחיל לברר...

עזיבתו הכפויה של הילד את משפחתו אינה העניין כאן.
אני חושבת שכל המשתתפים בדיון כאן מסכימים שדברים היו צריכים להתנהל אחרת מאד מאיך שהתנהלו.
העניין הנדון הוא לקיחתו של הילד מהוריו האומנים (שרוצים לאמצו) ומסירתו לדודתו וארוסה.

לגבי הילדה שנמצאה מקבצת נדבות ביוון, או כל מקרה בו ההורים המגדלים את הילד ביצעו פשע כדי שיעבור לחזקתם - זה שונה בתכלית.
לא הוגן להשוות בכוח מקרים שונים.
ההורים המיועדים במקרה הנדון כאן לא פשעו. הם אנשים הגונים שמספקים לילד סביבה יציבה, תומכת ואוהבת ומאפשרים לו להשלים פערים התפתחותיים (בין היתר).
גם כלפיהם חטאה המערכת בהבטיחה להם ילד עם אופק אימוץ. איזה שברון לב צפוי להם אם ילקח מהם.
ועדיין - גם הם אינם העיקר. הילד הוא העיקר ומה שטוב בעבורו.

עזבתי את הבית לקיבוץ בגיל צעיר יחסית
אני מקבלת את מה שאת אומרת.
עדיין - זו הייתה בחירה שלך לצאת מהבית. (ומתברר שטוב שעשית כך.)
לא מישהו מבחוץ כפה את זה עלייך ועל הורייך, מתוך החלטה שרירותית שזה מה שיהיה הטוב יותר עבורך, (ובלי לדעת אם זה באמת נכון).

מסוכנת לילד באיזו צורה? בשום מקום לא כתוב באיזו צורה היא מסוכנת לילד.
ואני בכלל לא בטוחה.
מאושפזת לתקופות? גרוע נכון. עדיין יש משפחה גדולה שנכונה לעזור.
ונכון שזה לא נהדר בשביל ילד לגדול כך. עדיין עדיף לילד, כמעט כל ילד, לגדול אצל אמא שלו ומשפחתו עם חסכים כאלה ואחרים מאשר אצל אנשים שאין לו קשר דם איתם.
זה כבר ידוע היום שזאת העדיפות הראשונה עבור ילדים. וזאת בכלל לא צריכה להיות שאלה.

ועם כל הכבוד, אבחנות פסיכיאטריות, למרות שצריך לשקול כמובן בכובד ראש, כדאי בכל זאת לקחת בערבון מוגבל.

אהבת, לפחות לפי הנסיון האישי שלי, לא תמיד טובת הילד להישאר במשפחתו.
עזבתי את הבית לקיבוץ בגיל צעיר יחסית ולמרות הקושי שהיה כרוך בכך ( גם בקיבוץ היו לי קשיים רבים) אני מרגישה שזה הציל את חיי, לא פיזית אומנם אבל רגשית.
אחיי שנשארו בבית מצטערים שלא עשו זאת וכיום הם במצב נפשי פחות טוב יחסית אליי.

מכל מה שכתוב בסיכום המשפט לא נראה כ"כ ברור שהאמא יכלה לגדל את הילד. היא מאושפזת תקופות ארוכות, ואישפוז בכפיה. בחלק מחוות הדעת כתוב שהיא יכולה להיות מסוכנת לסביבה וספציפית לילד.
אולי זו לא הערכה נכונה, אבל זה שם סימן שאלה על האפשרות "להשאיר את התינוק איתה ולראות מה יקרה". ומעקב של אנשי מקצוע זה לא דבר יומיומי. אני יודעת את זה מחברים שמטלפים בילדים כמשפחת אומנה: המעקב הוא פעם ב-.
(מצ'רה ממחשב אחר)

חברה שלי, שחרחורת וכהה, גדלה כילדה מאומצת אצל זוג יקים גינג'ים.
בשלב מסוים מאד רצתה לפגוש את אמה הביולוגית, וזה אכן הסתייע.
היא סיפרה שהיא יתה מאד דומה לאמא שלה.. שהיה חיבור, אבל מהשיחה ומההיכרות שנוצרה, הרגישה שמקומה חד משמעית עם אמה המאמצת.
היתה מאד שלמה עם זה.

אח"כ עוד אומרים שהמצב של האמא החמיר.
בוודאי שהוא החמיר. לקחו לה ילד !!!
איזה טמטום.

השבוע השלטונות ביוון מצאו ילדה בלונדינית אצל זוג צוענים והתברר כי היא לא הבת שלהם. לא ידוע מי ההורים. הילדה נלקחה מהם וכעת מנסים לברר מי ההורים שלה.

אבל למה לוקחים את הילד עד שעושים את כל הבירורים?
לא עדיף לו בכל מקרה להיות בקרב המשפחה בינתיים ולא באיזה בית יתומים?

כנ"ל עם התינוק האתיופי.
גם אם חשבו שהדודה לא מתאימה לאמצו (היא הביעה בקשה לגדלו כבר אחרי שנולד אך כיוון שעדיין לא הייתה נשואה נאמר לה שלפי החוק היא לא מתאימה) - לא היה עדיף שהיה נשאר לפחות בינתיים אצלה, מאשר נזרק לבית יתומים ל-13 חודשים???
מה זה הטירוף הזה?
איזה מחדלים מטורפים.

יותר מזה, בפסק הדין, אחד השופטים אומר שלדעתו היה ראוי שהיו נותנים לאמא לגדל את הילד, ורק אם הייתה צצה בעיה היו שוקלים אפשרות להעבירו לאימוץ.
נכון שלאמא יש סכיזופרניה פרנואידית, עם תקופות של התקפים ותקופות מאוזנות יותר.
אך על סמך מה החליטו שהיא מסוכנת לילד???
לפי כל התיאורים בפסק הדין - האמא גילתה אמהות למופת לאורך כל הדרך. היא ישנה במסדרונות בית החולים כשהיה עדיין פג, היא מגיעה לכל הפגישות השבועיות שמקציבים לה (ומתלוננת, ובצדק כמובן, שזה מעט מדי).
כשהיא פוגשת אותו היא חמה, מחבקת ומנשקת.
לא היה שום סימן קל בקלים שהיא מסוגלת לפגוע בו.

לא היה הגיוני יותר להשאיר את הילד בחזקתה, עם מעקב של אנשי מקצוע, שגם יעזרו לה לטפל בו, וגם יהיו עם אצבע על הדופק???
לא, כמובן שהרבה יותר קל להוציא ילד מחזקת הוריו, להוציא ילד ממשפחתו, ולשלוח אותו לאימוץ בחיק משפחה זרה.

וזה עוד בכלל בשלב הבסיס.
המחדל הבא הוא שלא נתנו לדודה לאמץ אותו, או לפחות לגדל אותו עד תום כל הבירורים.

ממה שקראתי בעיתון הדודה הייתה מעורבת כבר מתחילת ההריון וניסתה לדאוג לעניינים הבירוקרטיים.

בארצות הברית נדון עכשיו מקרה דומה, אבל לא דומה בכל הפרטים, של ילדה בשם veronica http://en.wikipedia.org/wiki/[po]Adoptive Couple v[/po]._Baby Girl

השבוע השלטונות ביוון מצאו ילדה בלונדינית אצל זוג צוענים והתברר כי היא לא הבת שלהם. לא ידוע מי ההורים. הילדה נלקחה מהם וכעת מנסים לברר מי ההורים שלה. הילדה במצוקה, כמובן, כי נלקחה מהמקום שהיא רגילה אליו. האם גם במקרה כזה אתם דוגלים בהשארת הילדה אצל המאמצים/חוטפים שלה? הרי גם כאן ברור, לכאורה, שטובת הילדה להישאר עם ההורים שהיא רגילה אליהם. מה ההבדל? (עם נתעלם לרגע מתנאי החיים בקרב שבט צועני עני).

פלוני_, תקרא/י את פסק הדין המפורט, שלינק אליו מופיע במעלה הדף. המשפחה הביולוגית ניסתה במהלך התקופה לקבל את הילד לחזקתה. היו בעיות בירוקרטיות.

אם נשפוט שפיטה טהורה ונקייה של המונח 'טובת הילד', אז ישנם הורים רבים שאמנם לא יכריזו על ילדיהם כבני אימוץ, אבל טובת ילדיהם היא שיגדלו אצל משפחות טובות יותר. בעלות מסוגלות הורית טובה יותר. לפעמים הרבה יותר מההורים הטבעיים.
לי ברור לגמרי שקודם כל צריך לבדוק את אפשרויות גידול הילד בחיק משפחתו. אם האמא והאבא פסולים, אז סבא וסבתא או דודים. קודם כל. כמובן שצריך לבחון את התאמתם ורצונותיהם. למסור ילד לאימוץ, זה גם לנתק אותו מסבא וסבתא. מדודים ודודות. מבני דודים. הורים מאמצים יכולים להיות נפלאים, מה עם המשפחה המורחבת?
במקרה הזה, עולה השאלה, איפה היתה הדודה כשהילד נולד ושהה בבית ייתומים 13 חודשים? למה היא נכנסה לתמונה רק כשהוגשה בקשה לאימוץ, ולא לפני זה?
13 חודשי חייו הראשונים היו ללא אדם קרוב שיגע יחבק וילטף. ללא אדם קרוב שירעיף אהבה.
זה מטריד.

כל ילד כזה שגדל במשפחה מאמצת, תישאר בו כמיהה למשפחתו האמיתית ולשורשיו..גם אם התנאים שגדל בהם היו טובים ונעימים .
ילד כמכונה, ככלי שמקבל תנאים אופטימליים כדי לעשות אותו ילד שלם לא עובד. הילד צריך את חיק משפחתו.. יש לו את הזיכרון צרוב אצלו גם אם מעולם לא חי איתם.

קראתי את כל פסק הדין. הוא פוסק לטובת אימוץ במשפחה הביוליוגית.

לפי מה שהבנתי, לאחר שפסקו לטובת המשפחה הביולוגית (בפסק הדין שקראת) והמשפחה כבר הכינה לקראתו את הבית וכמעט כבר הגיע אליהם,
המשפחה המועמדת לאימוץ ערערה, ושוב ניתן פסק הדין לאימוץ סגור אצלה.
ועל זה העניין.

קראתי את כל פסק הדין. הוא פוסק לטובת אימוץ במשפחה הביוליוגית.
זה ממש רלבנטי והוגן שההורים שכמעט אימצו את הילד יוכלו לערער על ההחלטה לנתקו מהם. הן מבחינת טובתו והן מבחינתם כהורים.
אז אני לא מבינה על מה בעצם מדברים כאן?

אבל לא מדובר על האמא שלו, אלא על הדודה שלו, לא?
כן
_וגם השאלה מאיזה גיל הוא אצל המשפחה המאמצת, זו משפחת אומנה או משפחה מאמצת, יש המון הבדל
(מתנצלת אם זה נאמר בקישורים, לא קראתי.)._

משפחת אומנה עם כוונת אימוץ. הילד גדל בבית ילדים מגיל אפס עד שנה וחודשיים ואחר כך אצל משפחת האומנה עד גיל שלוש בערך.

אף אחד עדיין לא ענה לי אם הוא עצמו היה מוכן לוותר על הילד שלו במצב כזה.

חשבתי על השאלה הזו לא מעט, ונראה לי שבמצב כזה, כלומר שהילד לא מכיר אותי בכלל, וגדל תקופה משמעותית אצל "הורים" אחרים שמבחינתו הם ההורים שלו, היחידים שהוא מכיר, וגם ככה מנגנון ההתקשרות אצלו כנראה לא רגיל, כי הוא גדל כל השנה הראשונה לחייו במוסד, אני מקווה מאוד שהיו עומדים לי כוחות הנפש להניח לו להמשיך לגדול שם. אין לי ספק שצעד כזה היה שובר את ליבי לחלוטין ולא יודעת איך הייתי קמה מזה. אבל דווקא עוצמת האהבה לילד גורמת לי לחשוב שטובתו עדיפה. כמובן שעדיף לדעתי אם בכל פיתרון יישמר הקשר גם עם הגורם השני (המשפחה שאצלה גדל והמשפחה הביולוגית). למרות שהדעה של רוב גורמי המקצוע היא שמצב כזה מעמיס על הילד, האינסטינקט שלי הוא שזה עדיף על ניתוק.
אם לא הייתי מאפשרת את זה, זה פשוט מתוך חולשה אנושית ולא כי אני חושבת שזה הדבר הנכון.
אני מרגישה צורך עוד להבהיר, כי זה דבר כל כך קשה להגיד. אני רואה את זה כמו האמא של משפט שלמה, שמוכנה לוותר על הילד שלה כדי לשמור על חייו. אז כאן זה לא החיים ממש, אבל כן נראה לי שזה שמירה על הנפש שלו, כי הנסיבות פה קיצוניות בעיני מבחינת ההשפעה עליו.
אני מבינה לגמרי גם את העמדה ההפוכה ואני מודה שיש לה הצדקות חזקות. וברור שקל לדבר בתיאוריה (לגבי שני צידי המטבע) ואם באמת הייתי אחד השופטים הייתה מתהפכת לי הבטן מיליון פעמים. אבל בסוף בסוף, זו דעתי.

אבל לא מדובר על האמא שלו, אלא על הדודה שלו, לא?
יש הבדל, לא?
וגם השאלה מאיזה גיל הוא אצל המשפחה המאמצת, זו משפחת אומנה או משפחה מאמצת, יש המון הבדל
(מתנצלת אם זה נאמר בקישורים, לא קראתי.).

אף אחד עדיין לא ענה לי אם הוא עצמו היה מוכן לוותר על הילד שלו במצב כזה.
בבקשה....

לאחר מלחמת העולם השניה נדרשו משפחות נוצריות להחזיר ילדים יהודיים שגדלו במשמורתם, גם כאשר הוריהם של אותם ילדים נספו בשואה, ומי שדרש את החזרתם של הילדים היו בני משפחה רחוקים או ארגונים יהודיים.

נשמע נורא ואיום.
"להחזיר לחיק העם היהודי" גם אם זה אומר לזרוק אותם בישראל בלי משפחה שיעזרו להקים איזה קיבוץ.

מתוך פסק הדין שהובא לעיל, השופט עמית:

נניח כי שני תינוקות הוחלפו בעת לידתם ורק כעבור מספר שנים מתברר להוריהם כי כל אחד מגדל את ילדו של משנהו. החלפתם של הילדים לאחר שלוש שנים בהם גדלו זה במשפחתו של משנהו, והחזרתם אל חיק הוריהם-מולידיהם, תגרום להם מן הסתם נזק, אך האם בשל כך נשלול את זכותם של ההורים המולידים להשיב את הגלגל לאחור ולקבל את בנם הביולוגי.
אך ראו הפרשה בעניין המתוארת במאמרה של שוז שם הוחלפו שתי בנות בלידתן, הדבר נתגלה כעבור עשר שנים, והתביעה לתיקון הטעות נתבררה לאחר שאחת הבנות המוחלפות נפטרה ממחלה והנותרת בחיים כבר הייתה בת 14.
האם נשלול זכותו של ההורה-המוליד לקבל חזרה את ילדו שנחטף ממנו, אך בשל העובדה שהילד כבר גדל מספר שנים אצל אחרים שאימצו אותו בתום לב?
דוגמה אחרונה זו מוכרת לנו היטב מעניינה של הקטינה ברונה, שנחטפה בברזיל עודנה בת ארבעה חודשים, פרשה שהסעירה בשעתו את הרוחות במדינה. דומה כי פסק דינו של בית המשפט העליון, אשר הורה על החזרתה של הקטינה להוריה בברזיל, היה בלתי-נמנע, למרות התחזית שלדאבון הלב נתגשמה, כי החיים בברזיל לא יאירו פנים לקטינה.
ולהבדיל אלף אלפי הבדלות. לאחר מלחמת העולם השניה נדרשו משפחות נוצריות להחזיר ילדים יהודיים שגדלו במשמורתם, גם כאשר הוריהם של אותם ילדים נספו בשואה, ומי שדרש את החזרתם של הילדים היו בני משפחה רחוקים או ארגונים יהודיים.

שלוש הדוגמאות המובאות לעיל, ממחישות כי בסיטואציות שונות, השיקול של חשש לכאב ולנזק שייגרם עקב ניתוקו של קטין ממשפחה אליה הורגל מזה שנים, אינו שיקול קונקלוסיבי שבלעדיו-אין.

וכן, מבחינתי, טובת הילד קודמת כאן לטובת המבוגרים.
גם אם זה היה הילד שלך?

וכן, מבחינתי, טובת הילד קודמת כאן לטובת המבוגרים.

אכן מעיון בחומר זה מורכב ביותר.

האישי לא רלוונטי אהבת.
האישי מאוד רלוונטי.
קל להגיד דברים עקרוניים במבט מבחוץ, עד שאנחנו נאלצים להתמודד איתם בעצמנו - ואז אנחנו רואים שזה אחרת לגמרי.

כל מי שמדברת כאן על טובת הילד - אני שוב שואלת: תחשבו רגע על הילד שלכן. הקיים או הפוטנציאלי.
הייתן מוכנות עבור טובתו שיישאר במשפחה אחרת, אחרי שלקחו אותו ממכן?

למה את קוראת לו נסיך אתיופי?
זו הכותרת שראיתי גם בדף הפייסבוק שנפתח למענו, הוא נקרא 'הנסיך החטוף', ונדמה לי גם במקומות אחרים.

למה את קוראת לו נסיך אתיופי? מהסיפור לא עולה שום אלמנט של נסיכות
או שזו כותרת הפרשה מהצהובונים?

קראתי גם
רוצה לבטא את עמדתי: טובת הילד כן צריכה לקבוע. יותר מטובת המבוגרים, כשהן סותרות.
ברור שיש בעיות במדידה שלה אבל העיקרון נכון.
העובדה שמישהו הוליד ילדים לא נותנת לו אוטומטית או מוסרית זכויות על חשבון אדם אחר - שנולד לו.

אהבת, חשבתי כמוך עד שקראתי את פסק הדין. והוא אכן
סיפור מורכב וקשה, יותר מכפי שמתבטא בתקשורת.
לא פשוט להכריע ולא הייתי רוצה להיות במקום השופטים או במקום אחד הצדדים במקרה הזה.
_לקיחתו של הילד ממשפחתו היא מחרידה וארורה. לא פחות. מי שהיה מעורב בפעולה הזו בלשכת הרווחה ובמשרד המשפטים צריך להיות מסולק מטיפול באנשים.
אולם, כעת, כשהפעוט נמצא כבר מס' שנים אצל אנשים, בהם הוא רואה הורים, במקום בטוח ואוהב, אסור להמשיך ולחטוא כלפיו על ידי הפרדתו מהם.
לא מספיק שהתעללו בו על ידי לקיחתו מאימו ומשפחתו, עכשיו זוממים לעשות זאת שוב.
נפשו הצעירה רכה ועדינה מדי מכדי שיוכל להתמודד עם שתי חוויות נטישה סמוכות כל כך._

האישי לא רלוונטי אהבת.
אנחנו חלוקות. וזה בסדר.
ודרך אגב - ל"כבוד" אין בעיני שום קשר לטרגדיה הזו.

החסונים צריכים להתחשב יותר בחסרי הישע. זה נכון.
יותר, אבל לא באופן בלעדי.

אני טוענת שילדים הם אנשים, וצריך לכבד אותם לא פחות.
ואנשים הם ילדים, וצריך להתחשב בסבל שלהם לא פחות.

דבר נוסף, אני משערת שאם היו לוקחים לך את הילד ומעבירים אותו למשפחה אחרת,
ואת היית נלחמת לקבל אותו חזרה, והיו אומרים לך שהוא כבר רגיל למשפחה האחרת וזה יפגע בו -
אני משערת שאת עדיין היית מתעקשת לקבל אותו חזרה, ולא מוותרת עליו.
או שאולי אני טועה?
את חושבת שכאמא היית יכולה להגיד 'טוב לו שם, אני מסכימה שהוא יישאר שם'???

בעיני החסונים יותר צריכים להתחשב ברכים וחסרי הישע.
המבוגרים הם החסונים יותר בסיפור הזה.
הילד הוא חסר ישע, נתון לחסדיהם ולא יכול לבטא את רצונו.
לתלוש ולתלוש בשנית. להוסיף כאב על מכאוב.

את צודקת אהבת, אי אפשר לדעת. אבל אפשר להניח ולשער.

לא מתקנים עוול בעוול נוסף.

והנה קישור לפסק-הדין של בית המשפט העליון, למי שמתעניין. זה סיפור מורכב וקשה, יותר מכפי שמתבטא בתקשורת.

http://elyon1.court.gov.il/files/13/860 ... 60.02z.pdf