הנקה מלאה אחרי גיל שנה

שליחת תגובה

הנתינה הגדולה ביותר האפשרית, היא ההסכמה לקבל.
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: הנקה מלאה אחרי גיל שנה

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי פלוני_אלמונית* » 02 אוגוסט 2012, 16:56

לפי החישוב שלי הבן של מיטל מתקרב כבר לגיל 4
D-:

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי ללו* » 02 אוגוסט 2012, 08:38

לפי החישוב שלי הבן של מיטל מתקרב כבר לגיל ארבע.

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי פלוני_אלמונית* » 01 אוגוסט 2012, 22:53

למיטל,
למיטב ידיעתי רצוי לחכות עד סביבות גיל שנה וחצי לגמילת לילה.
נראה לי שיש דף יותר מתאים שניתן להעביר אליו את השאלה.

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי ללו* » 01 אוגוסט 2012, 20:06

אני חושבת ש{{}}זה אמור לעבוד כמו בהתחלה{{}}, ושאת עושה בדיוק מה שצריך (-:

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי סלסלה* » 01 אוגוסט 2012, 18:29

השאלה לא מתאימה לדף במדויק, אבל... הכי מתאים שמצאתי.
בת 10 חודשים המתוקה שלי, יונקת מלא. בחודשיים האחרונים גם מנשנשת להנאתה מוצקים (ירקות ופירות, מעט קטניות ודגנים) - בעיקר טועמת ומכווצ׳צ׳ת, לא בכמות שמתקרבת לארוחה מלאה.
היא מוכנה להאכיל את עצמה בלבד (בחתיכות), ולא אוכלת מרוסק בכלל. (ואני מכבדת את בחירותיה ולא מנסה לשכנע). 
ב-3 ימים האחרונים מתנהגת כמו בקפיצת גדילה. כלומר: מבקשת פתאום לינוק שעה אחרי שינקה, וממשיכה ״על ריק״ זמן ממושך. כאילו היא מנסה לייצר עוד חלב... ונראה שבימים האלה התכיפות עלתה (אם ביום הראשון זה היה פעמיים, היום מבקשת לינוק כל שעה-שעתיים). 

האם זה אמור לעבוד כמו בהתחלה? כלומר - היא באמת מגבירה לעצמה אספקה וזו תגבר בהתאם לדרישה? או שבשלב זה, זה כבר איתות שהיא רעבה מעבר למה שמספק החלב ואני צריכה להתאמץ להגיע למצב שתאכל מוצקים בכמות מספקת? (לגוון? כן להאכיל ולשדל...?)
קשה לי המחשבה שיתכן שהילדה רעבה (!)
(אבל כן, חוץ מזה היא שמחה ונהנית מהחיים כדרכה, אז בכל מקרה היא לא נורא רעבה...)

אשמח לתובנות...

אשמח לתובנות... @}

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי פלוני_אלמונית* » 24 יולי 2010, 09:24

שלום לכלהאימהות
בני בן שמונה וחצי חודשים,יונק באופן מלא והתחיל לאכול ארוחות קטנות,אני מתכוונת להמשיך עם ההנקה אבל בלילה מאוד קשה לי כי הוא מתעורר המון והדרך היחידה להחזיר אותו לישון היא לינוק,שאלתי היא באיזה גיל הם כבר לא צריכים לינוק בלילה והאם כדאי לגמול אותו מיניקת לילה?ואם כן,לעשות את זה הדרגתי או פשוט להפסיק?
תודה מיטל

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי נוני* » 08 יולי 2009, 10:12

שאלה-
עד איזה גיל הנקה מלאה מספיקה מבחינה תזונתית?
נניח שבתי תינק בגיל שנה ויותר הנקה מלאה, המשקל תקין. ההתפתחות, השקט שלה והכל...
קראתי כאן משהו על כך שהברזל בחלב אם לא מספיק. מאיזה גיל הוא לא מספיק?( כי יש לי" פלורויטל" שזה ברזל צמחי נוזלי מעולה שמותר מעל גיל שנה.)

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי בשמת_א* » 29 אפריל 2008, 23:36

ו [-: על המחמאות. לא מצאתי איפה להתחבא אז אני אומרת תודה.

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי בשמת_א* » 29 אפריל 2008, 23:36

לא יודעת אם שווה לבלבל אותו עכשיו ולחזור להניק בלילה...
נתחיל מהסוף: למה?
אם הוא לא מבקש, אז לא צריך...
אם הוא מבקש, אני מרשה לך לא לסרב (-: זה הכל LOL LOL (צחוק פרוע)
<אני לא במעמד להרשות שום דבר, אני כותבת למען הצדיקות שייקחו אותי ברצינות>

הקטע הוא שביומיים האחרונים הוא התחיל לאכול פתאום - בננה שלמה, תירס שפירקתי לו מהקלח (ויצא כמו שנכנס), ו רסק ירוק ..
אה! כתבת פה ושלחת שפע אנרגיות חיוביות והזמנה ליקום, מה? וזה אפילו עבד! פסססס, האתר הזה משהו, רק כותבים בו - וכבר היקום שולח את ההזמנה.
טוב, ועכשיו נחזור לקרקע המציאות: נשמע יופי. אולי תדחי עוד טיפה את הבדיקה ותראי אם התיאבון החדש ממשיך. אם באמת יש שינוי לטובה, אז יופי. עדיין, כל מה שאת מתארת דל קלוריות להדהים לעומת חלב אם, ממש דיאטתי, אז קחי את זה בחשבון.

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי אמא_אדמה* » 29 אפריל 2008, 13:40

אוף, תכננתי "לדלג" על הבדיקת דם של גיל שנה.. אולי כדאי שאעשה ..

הקטע הוא שביומיים האחרונים הוא התחיל לאכול פתאום- בננה שלמה, תירס שפירקתי לו מהקלח (ויצא כמו שנכנס), ו רסק ירוק ..

תודה לכולכן על התגובות..
אה, לגבע ההנקת לילה עכשיו אני מבולבלת לגמרי.. הוא כבר שבוע וחצי לא יונק בלילה וישן אחלה. וגם אני .. :-)
לא יודעת אם שווה לבלבל אותו עכשיו ולחזור להניק בלילה...

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי נבט_חיטה* » 29 אפריל 2008, 10:03

אני סתם דואגת?
הי אמא אדמה,
ככה היה בדיוק, אבל בדיוק עם בני הבכור בן ה- 3 ו 4 חודשים
הוא מאוד קטן פיזית. כיום שוקל 11 קילו וינק שנתיים וחודשיים עד שגמלתי אותו סופית כי נכנסתי להריון וכבר לא הייתי מסוגלת (מרוב כאבים בציצי בשילוב עם בחילות). אוכל לא היה דבר שעניין אותו כלל. וכמובן שהתייעצתי עם בשמת המופלאה שהציעה לחזק אותו בברזל. אכן היה לו חוסר בברזל לאחר שעשינו לו בדיקת דם. מלבד זאת הוא סובל מאטופיק דרמטיטיס ומנכס לעצמו כל אלרגיה שקיימת. )-: ככה שהוא דחה מוצקים וכנראה לא סתם.
לקראת גיל שנתיים התחלנו עם גמילת לילה ואז הוא התחיל גם לשתות מים וטיפה לאכול יותר. ברגע שגמלתי אותו סופית, הנסיעות למרחקים הפכו להיות תענוג, והוא גם הביע יותר עניין באוכל. כמובן באופן יחסי כי עדיין אוכל הוא דבר שולי מבחינתו. חוצמזה שקיים הפן הגנטי- אני ובן זוגי די קטנים ולכן אני לא ממש מתרגשת מכל העניין אבל אז קצת דאגתי. כעת אני מניקה את בני הצעיר בן ה-10 חודשים (ולא חושבת על גמילה לרגע!) שהוא שונה בתכלית מאחיו הבכור- מתעניין באוכל ופיזית יותר חסון ומוצק (טפו טפו טפו). מצחיק לראות את השוני בינהם והדרכים המופלאות של הגנטיקה.
וזה המקום להודות בפעם האלף לבשמת היקרה!

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי נבט_חיטה* » 29 אפריל 2008, 09:51

גם בפלורדיקס לילדים (לא זוכרת איך קוראים לתמצית הברזל שלהם לילדים),
p1806]קינדר ויטל salus floradix kindervital for children[/po].html

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי בשמת_א* » 28 אפריל 2008, 18:05

אוף, רגע, שכחתי משהו נורא חשוב:
סיבה מרכזית לחוסר רצון לאכול אוכל היא חוסר ברזל, שיכול להתבטא כאנמיה (המוגלובין שמתחת ל-11, שזו הנורמה לגיל זה) או כחוסר בברזל. אפשר לגלות בספירת דם. צריך לבדוק בה את כל המרכיבים, וביניהם ברזל (IRON), פריטין (FERRITIN), טרנספרין ועוד.
חוסר בברזל גורם לחוסר תיאבון, וזה כמובן מעגל שמזין את עצמו. בגיל הזה, אין מספיק ברזל בחלב אם לספק את הצרכים של הילד, כי הוא כבר אמור לאכול גם מזון מוצק ולקבל ברזל ממנו.
לגבי תיסוף ברזל: אפשר להיעזר גם ב שרון קוצר, גם בפלורדיקס לילדים (לא זוכרת איך קוראים לתמצית הברזל שלהם לילדים), גם בטיפות שמוכרים בבית המרקחת, גם במזונות עתירי ברזל אם הוא אוהב (הודו, טחינה, שקדיה ועוד). אם הוא לא אוהב, אז באמת רצוי להתחיל בטיפות ברזל כלשהן כדי לשקם קודם את התיאבון, ורק אחר כך לחזור למקורות, שהם המזון.

תודיעי לי אם קראת, טוב?

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי אמא_אדמה* » 28 אפריל 2008, 16:09

תודה!

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי בשמת_א* » 28 אפריל 2008, 15:05

על רגל אחת:
8 קילו וקצת - יפה מאוד. נכון שקצת פחות מהממוצע, אבל הולם את האחוזון של משקל הלידה שלו.

בגדול, החלב שלך הוא המזון הכי שלם (מבחינת הויטמינים והמינרלים) והכי עתיר-קלוריות שהוא מקבל. במיוחד בלילה. סביר שבהנקת הלילה הרצופה הוא מקבל את עיקר השומנים בחלב (עזבי "חלב קדמי" "חלב אחורי", התברר במחקר שאין דבר כזה. פשוט, ככל שההנקה מתקדמת החלב נעשה יותר ויותר עשיר בשומנים ודל בסוכרים, אבל זה גרף עולה מהתחלת היניקה... מה שכן, ככל שיש יותר הנקות קצרות תכופות, כך התינוק מקבל יותר חלב עשיר בשומנים).

לכן גם אני מצטרפת לחשש שלך, שאם תורידי דווקא את הלילות, תורידי מקור תזונה חשוב.

לגבי "אם יינק פחות יאכל יותר". גם על זה עשו מחקרים. התברר שזה עובד רק בכיוון אחד:
אם הילד אוכל יותר ויותר, הוא בד"כ גם מתחיל לינוק פחות.
אבל הפוך - אם מנסים להכריח את הילד להפחית הנקות, בתור "טריק" לגרום לו לאכול יותר, זה בד"כ גורם לזה שהילד גם לא יונק וגם לא אוכל. )-:

יש סיבה, ולרוב שילוב של סיבות, מדוע ילד בן שנה ו- לא מתלהב מאוכל.
אחת הסיבות היא אלרגיה או רגישויות דומות. הגוף נמנע ממאכלים רבים והוא יודע למה.
סיבה אחרת היא רגישות תחושתית מכל מיני סוגים.
אז חשוב להמשיך לנסות, להציע, לענין באוכל, לקשר את האוכל עם כיף, לצאת החוצה עם אוכל, ולראות אם זה משתפר.
בהצלחה!

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי עולם_קטן* » 27 אפריל 2008, 12:39

אמא אדמה
גם אצלנו היתה הנקה בלעדית אחרי גיל שנה,
למעשה, עד שנגמל בגיל שנתיים ו-4, היה אוכל כמו שתיארת כאן, כמה ביסים וזהו, והיו ימים שלא רצה לאכול כלל...
אצלנו לא היתה בעיה של משקל, אז לא דאגתי.
אבל חברה שלנו שביתה אכלה כמו אדם מבוגר מגיל חצי-שנה, ובגיל שנה כבר היתה בולסת כמויות מטורפות (וגם קצת ינקה),
היתה חצי מגודלו של בני, נראה לי שבגיל שנה אפילו לא שקלה 8 קילו...
כך שהמשקל אולי לא קשור לאוכל אלא לגנטיקה, לנטייה של הילד ולחילוף החומרים?
<דרך אגב הגור כבר בן 2.9, ורק אתמול אכל: קיווי, בננה, ביצה, שניצל, מלפפון עם גבינה, נקניק, אורז... נו בטח כבר הבנת (מזכיר קצת את הזחל הרעב D-: ), ולחשוב שעד לפני חצי שנה היו שבועות שלא הכניס פירור לפיו!>

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי אמא_אדמה* » 26 אפריל 2008, 06:29

אבל גם חלב זה דיי משמין.
יש את העניין עם חלב קדמי ואחורי , נכון?
בגלל שגם הגדול עדיין יונק ונוצר המון חלב כל הזמן , יכול להיות שקטני לא מצליח להגיע לחלב האחורי?
לא קרה עדיין שהוא הצליח לרוקן שד ביניקה אחת...


כמה הוא שוקל?

8 קילו וקצת..(נולד 2.700 ).

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי טרה_רוסה* » 26 אפריל 2008, 01:26

מדאיג אותי גם שאם הוא לא יונק יותר בלילה , יורדות לו הרבה קלוריות מהסך היומי שהוא לא משלים באוכל..
אולי עכשיו הוא יתחיל להשלים באוכל?

פתאום עולה לי לראש שאולי אם הוא יאכל הוא יגדל.. חחח ... לא כך?
אבל גם חלב זה דיי משמין.

אני לא הייתי דואגת. יש גיל שהם כבר לא עולים במשקל כל כך הרבה. כמה הוא שוקל?

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי אמא_אדמה* » 25 אפריל 2008, 18:42

היי..רציתי להתייעץ פה , אם אפשר..
הבן הקטן שלי , בן שנה וחודש וכמעט רק יונק..
הוא טעם בצעירותו :-) מכל טוב אבל אני שמה לב למגמה אצלו שגם אם אני מכינה לו משהו לאכול , הוא יאכל כמה ביסים ואז יבקש לינוק.. ניסיתי להכין לו גם אוכל מעוך , גם לתת שלם, גם לעוס ממני וגם לגוון מאוד בטעמים אבל לא נראה שזה עושה עליו רושם.

בגדול אין לי בעיה עם היניקה שלו, בכיף , רק שהוא די קטני, לא הכי עולה במשקל (אני שוקלת אותו בבית) וזה טיפה מדאיג אותי.
פתאום עולה לי לראש שאולי אם הוא יאכל הוא יגדל.. חחח ... לא כך?
הוא יונק המון ואני חייבת לציין שיש לי המון חלב. אין מצב שהוא יונק על ריק..

בשבוע האחרון זוגי עוזר לי בלילות והתחלנו לגמול אותו מהנקת לילה כי הלילה הפך ליניקה אחת רצופה וכבר לא יכולתי יותר.
מדאיג אותי גם שאם הוא לא יונק יותר בלילה , יורדות לו הרבה קלוריות מהסך היומי שהוא לא משלים באוכל..

אני סתם דואגת?

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי ילדת_קיץ* » 02 ינואר 2008, 15:17

כרמל
לפי דעתי הרופאה היא זו שצריכה להתבייש ולהיות מבולבלת מזה שהיא בתור רופאת משפחה לא יודעת כמה חשוב גם מבחינת בריאות פיזית וגם נפשית להניק גם אחרי גיל שנה. ליונק ולאימו. מה יותר טבעי מזה?? מחקרים היום מראים שאיכות החלב עולה עם העליה בתקופת ההנקה. (חוץ מהשינוי של החלב בהתאם לגיל היונק,) יש גם עלייה באיכות שלו מבחינת ערכו התזונתי לאחר גיל שנה. (מחקרים שרופאים כאן בארץ עשו ובטח יש גם בחו"ל.) מה יותר טוב מחלב אם לתינוק/פעוט? תמ"ל?? נו, באמת... אז נכון שאם לא מניקים נותנים תמ"ל אבל זה בפירוש פחות עדיף.

ככל שמניקים יותר זמן יותר קשה לגמול! לא מסכימה. אולי הפעוט כבר מבין יותר טוב שלא נותנים לו לינוק ויכול למחות על הסירוב שלנו ולהביע את עצמו יותר טוב ואז לנו קשה יותר... אבל ככל שהוא גדל הוא צריך פחות ופחות את ההנקה הן מבחינה תזונתית פיזית והן נפשית וכך יהיה יותר קל. זה בטח לא קל לגמול מהנקה אבל כשלאמא יותר קל, כשהיא שלמה עם זה, זה מקל מאד.
המשפט הזה פשוט מצחיק.רק בגלל שבעתיד ארצה לגמול מהנקה אז לא אניק עכשיו כשהוא צריך ורוצה וגם אני רוצה??
זה מזכיר לי שאני ובעלי נפגשנו עם זוג חברים עם שני ילדים קטנים שנכנסו למעון בגיל חצי שנה והחבר אמר לי שלפי דעתו לילד יותר קשה להיכנס למסגרת של מעון כשהוא גדול, בגיל שנה למשל שהוא כבר מבין שהוא נשאר לבד.. או בגיל שנה וחצי-שנתיים כשהוא מדבר, תארי לך (זה החבר אומר לי) שאת משאירה אותה בגן והיא בוכה ואומרת לך":אמא, למה את משאירה אותי פה לבד?" זה כ"כ אבסורד! אולי לי יהיה יותר קשה לשמוע אותה מביעה את עצמה אבל ככול שהיא גדלה היא יכולה להיפרד ממני יותר בקלות מבחינת התלות שלה בי. (בתי עדיין אתי בבית ולא נראה לי שבגיל שנתים אשלח אותה למעון)

אס גם אם תחליפי רופאה וגם אם לא אני מציעה לך להניק עד מתי שמתאים לך ולבנך. ולרופאה את יכולה לומר שזו החלטתך זה מתאים לך ואם יתאים לך גם לומר לה למה יש הרבה מידע על הנקה באתר זה ובכלל באינטרנט.
תרגישי טוב. (-:

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי ילדת_קיץ* » 02 ינואר 2008, 15:17

כרמל
לפי דעתי הרופאה היא זו שצריכה להתבייש ולהיות מבולבלת מזה שהיא בתור רופאת משפחה לא יודעת כמה חשוב גם מבחינת בריאות פיזית וגם נפשית להניק גם אחרי גיל שנה. ליונק ולאימו. מה יותר טבעי מזה?? מחקרים היום מראים שאיכות החלב עולה עם העליה בתקופת ההנקה. (חוץ מהשינוי של החלב בהתאם לגיל היונק,) יש גם עלייה באיכות שלו מבחינת ערכו התזונתי לאחר גיל שנה. (מחקרים שרופאים כאן בארץ עשו ובטח יש גם בחו"ל.) מה יותר טוב מחלב אם לתינוק/פעוט? תמ"ל?? נו, באמת... אז נכון שאם לא מניקים נותנים תמ"ל אבל זה בפירוש פחות עדיף.

ככל שמניקים יותר זמן יותר קשה לגמול! לא מסכימה. אולי הפעוט כבר מבין יותר טוב שלא נותנים לו לינוק ויכול למחות על הסירוב שלנו ולהביע את עצמו יותר טוב ואז לנו קשה יותר... אבל ככל שהוא גדל הוא צריך פחות ופחות את ההנקה הן מבחינה תזונתית פיזית והן נפשית וכך יהיה יותר קל. זה בטח לא קל לגמול מהנקה אבל כשלאמא יותר קל, כשהיא שלמה עם זה, זה מקל מאד.
המשפט הזה פשוט מצחיק.רק בגלל שבעתיד ארצה לגמול מהנקה אז לא אניק עכשיו כשהוא צריך ורוצה וגם אני רוצה??
זה מזכיר לי שאני ובעלי נפגשנו עם זוג חברים עם שני ילדים קטנים שנכנסו למעון בגיל חצי שנה והחבר אמר לי שלפי דעתו לילד יותר קשה להיכנס למסגרת של מעון כשהוא גדול, בגיל שנה למשל שהוא כבר מבין שהוא נשאר לבד.. או בגיל שנה וחצי-שנתיים כשהוא מדבר, תארי לך (זה החבר אומר לי) שאת משאירה אותה בגן והיא בוכה ואומרת לך":אמא, למה את משאירה אותי פה לבד?" זה כ"כ אבסורד! אולי לי יהיה יותר קשה לשמוע אותה מביעה את עצמה אבל ככול שהיא גדלה היא יכולה להיפרד ממני יותר בקלות מבחינת התלות שלה בי. (בתי עדיין אתי בבית ולא נראה לי שבגיל שנתים אשלח אותה למעון)

אס גם אם תחליפי רופאה וגם אם לא אני מציעה לך להניק עד מתי שמתאים לך ולבנך. ולרופאה את יכולה לומר שזו החלטתך זה מתאים לך ואם יתאים לך גם לומר לה למה יש הרבה מידע על הנקה באתר זה ובכלל באינטרנט.
תרגישי טוב.

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי כרמל* » 02 ינואר 2008, 14:42

הייתי היום אצל רופאת המשפחה, באתי עם בני בן השנה (החולה היא אני). אני מעדכנת את הרופאה שאני מניקה (תוך כדי שהיא כבר רושמת לי כדורים שכנראה לא מתאימים). תגובתה: (ואני מצטטת) "את עוד מניקה?? את האיש הזה? הוא כבר גדול! הוא יכול לאכול! למה להיניק? פעם הניקו כמניעת הריון, אנחנו נשים מודרניות! ככל שמניקים יותר זמן יותר קשה לגמול! כדאי לך כבר להפסיק!< אני מנסה להגיד משהו לטובת ההנקה >זה חשוב רק בשישה חודשים ראשונים! אבל בן שנה?! למה לך? תפסיקי.. תפסיקי.."
יצאתי קצת מבולבלת ונסערת מהמתקפה הפתאומית. אני כנראה אחליף רופאה, אבל מה דעתכן, הייתי צריכה להגיד משהו?

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי פלוני_אלמונית* » 13 אוקטובר 2006, 17:23

משהי היתה במצבי? מה הפתרון ? האם זה יפסק לבד?
הייתי במצבך ואני מזדהה כמעט עם כל מילה של רינ צ'י

לדעתי כל ילד הוא עולם בפני עצמו ככלל הבנתי שעד שנה וארבע אפשר להסתדר עם הנקה בלבד.

מציעה לבחון את כל המכלול קודם כל לוודא שאין בעיה רפואית.
איך המצב רוח שלו, ההתפתחות, המשקל?

פתרון? אצלנו טיפול אלטרנטיבי שמשלב שיאצו ורפלקסולוגיה התאים מאוד
למצב של אי נוחות שהתבטא בחוסר שקט ועודף פעילות. ככה שהיא גם לא ישבה לאכול
(עד היום - שנה וארבע - היא אוכלת בעמידה ותוך כדי פעילויות שונות) וגם הוציאה המון אנרגיה...
אבל לדעתי הכי עזר הזמן שעבר ושינוי הגישה - כל ילד והקצב שלו

בקיצור היינו בסרט ארוך של רופאים בדיקות ומטפלים
התחנה השפויה ביותר בה ביקרנו היתה מרפאת ההנקה של ד"ר לייבוביץ' באודים

מבחינת פתרונות ביניים: הרבה אהבה, סבלנות, הנקה (תטפלי טוב בעצמך כדי שיהיה הרבה חלב ועשיר).

היום הכי עוזר לנו לשחרר ולהשתמש ביצירתיות תוך וויתור על מוסכמות בעניין.
כלומר: במקום הייעוץ של הדיאטנית (תחנה גרועה שעברנו בדרך) התחלתי להקשיב לילדה.

מתי וכמה: במקום כמה ארוחות בהתנהלות מסודרת - כמעט כל היום יש לה משהו שהיא יכולה לקחת באופן עצמאי משולחן נמוך בסלון. בדיעבד הבנתי שמאז שנולדה אכלה כל שעתיים מנות קטנות (וגם אנחנו אוהבים לאכול ככה) אז שלוש ארוחות ממש לא מתאים לה. היא ילדה שאוהבת עצמאות וסירבה לאכול מחיות. אני שומרת שישאר רענן ואסתטי. היא אוהבת לאכול תוך כדי משחק, בגן שעשועים, בנסיעה ובדשא - כמה שפחות ליד השולחן.

מה אוכלים: אני מציעה כל פעם משהו חדש (אצלנו לא הולך טוב הרבה דברים יחד).
אם יש העדפה למשהו אני מאפשרת כמה שהיא רוצה.
אני משתדלת להגיש עם משהו שהולך כל פעם עוד משהו - לפעמים יש הפתעות.
רעיונות למזונות: פירות אפשר לאדות או לאפות אם קשים. יש בטויס אר אס שקית רשת שהם יכולים למצוץ דרכה שעזרה לנו הרבה בחודשים קודמים. אפונה ותירס. מרקים של גדולים (בטטה עדשים אפונה).
הקטנה שלי אוהבת דברים שהיא יכולה להחזיק לבד (אמצע של מלפפון, פסטה, ארטיק...)

אפשר להמשיך עוד הרבה אבל אני זוכרת שעד לא מזמן הרשימות האלו נראו לי בדיוניות.
בשלב מסוים החיים סביב מה אכלה נהיו כמעט טירוף. התעסקות בלתי פוסקת להציע כל פעם משהו אחר, ולאכול טוב בעצמי כדי להצליח להניק כמה שרצתה, ולעקוב ולחשוב מה הבעיה...

היום אני יותר מחוברת וסומכת על הילדה ההרגשה והאינטואיציה.
עכשיו (שנה וארבע) היא ממש מבקשת לאכול כמעט כל היום ואוכלת לדעתי כמויות שמתאימות לה.

אני מבינה את הקושי והתסכול מאחלת לך שלא תישאבו למחול שדים שמשתלט על החיים ותצליחו ליהנות מהילד והחיים. הטיפ הכי טוב שקיבלתי היה להבין שאנחנו בתהליך ושכל תחנה היא עוד שלב ולא מקום בו ימצא פיתרון קסמים. אשמח לעזור מנסיוננו.

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי רינ_צ'י* » 13 אוקטובר 2006, 09:42

אור-לי,
גם אצלנו היה דומה.
עם הזמן, ובעזרת טיפול הומאופתי, היה שינוי.

הנקה בלבד, אחר כך טעימות של מאכלים בודדים (פריכיות אורז, קציצות ומקלות גזר טרי), בהמשך התרחב הרפרטואר והכמויות, ובגיל שנה ותשעה חודשים בערך אפשר היה להגיד שניזון ממש מאוכל.
היום הוא בן שלוש ומשהו, ובדרך כלל אוכל טוב, אבל עדיין קשיים שונים (מחלה, תקופה של שינוי וכו') מתבטאים בירידה באכילה. יאללה, בסדר.

אצלנו, לתחושתי, לא היה מדובר בבטן, אלא בכאב ומצוקה סביב צמיחת השיניים, שהביאו להימנעות ובהמשך לחוסר עניין בכל הסיפור הזה של אוכל. החלטתי להעזר בטיפול הומאופתי כשהיה בן שנה, בעיקר בגלל חוסר העניין באוכל שהלך והפך להתנגדות. הרגשתי שמתחילה להיווצר שם בעיה, בינו לבין עצמו, בינו לביני, ורציתי לעצור לפני. ההכנסה של מישהו נוסף לטיפול בו הקלה מאד. לא נראה שינוי תוך רגע, אבל עם הזמן כן.

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי אור_לי* » 13 אוקטובר 2006, 05:04

בני בן שנה, אינו אוכל מוצקים באופן מסודר, כלומר מהרגע הראשון סרב לאכול אוכל טחון, כרגע מתענין בכל דבר שאוכלים אבל לא ממש אוכל בכמות של ארוחה. האמת אני מרגישה שלא ממש טוב לו בקיבה אבל אני לא ממש מצליחה לשים אצבע מה בדיוק קורה. כאילו שהוא יודע שלגוף שלו זה לא מתאים כרגע.
משהי היתה במצבי? מה הפתרון ? האם זה יפסק לבד?
תודה מראש

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי שירה_של_עמית* » 07 ספטמבר 2006, 12:18

בוקר טוב שמש
גם היום הוא החל לאכול (לאעום) קרקרים מלון וזה רק בוקר....
המשך יום טוב

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי שמש* » 06 ספטמבר 2006, 12:42

איזה כיף לשמוע!!!
שתפי עוד אם בא לך...
יום טוב

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי פלוני_אלמונית* » 06 ספטמבר 2006, 12:28

היי שמש
את מעודדת קפצתי רק לביקור קצר, היום הוא כבר אכל קצת יותר נכון טעם . תודה מקרב לב

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי שמש* » 05 ספטמבר 2006, 21:15

שלום לך שירה של עמית,
אז מנסיוני... שני ילדיי ינקו עד כמעט גיל שנתיים.
הגדול הנקה מלאה עד גיל שנה, סרב בתוקף לכל המרוסקים\המעוכים וכו' הלך לגן יומיים לא נגע בכלום, אבל ממש כלום! ןאח"כ ראה את כל
החבר'ה בגן אוכלים והצטרף לחגיגות.

הקטנה,הנקה כמעט בלעדית עד גיל שנה וחצי, נכנסה גמהיא בגיל שנה לגן, לא נגעה בכלום, הגננת היתה די בלחץ וניסתה לשכנע אותי בקבוק
כמובן שבטלתי אפשרות זו!, וסיכמנו שפעם ביום אבוא להניק אותה. הסידור הזה היה מאוד מוצלח מבחינתי, לאט לאט ההנקות פחתו ומצאתי את עצמי
מגיעה לגן פחות ופחות. היום הילדה כבר אוכלת כמעט הכל(לצערי הרב חוץ מפרות),

בשורה התחתונה אם הכל בסדר ואין שום בעיות פזיולוגיות וכאלה, הילדים לא ירעיבו את עצמם ...השרדות...

אני מוכרחה לציין, שעם שניהם הייתי עם היד על הדופק ז"א: משקל, ערנות,חיתולים רטובים וכו'

הרבה סבלנות ובהצלחה!!!

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי מניקה* » 05 ספטמבר 2006, 14:25

ועוד דבר - תקחי איתך לכל מקום רוגע בטחון וביקורתיות
אנחנו נתקלנו בסמכויות חסרות ידע
תבחרי מבין הדעות מה שמתאים לכם
למשל בשניידר מאוד מקצועיים מבחינת רפואה קונבנציונלית אבל לדעתי חסרים ידע בהנקה (בטח זה נושא לא כלכלי למחקרים...)
רפואה קונבנציונלית לדעתי לא פתרה לנו טוב את נושא האנמיה

מצד שני ד"ר לייבוביץ תוכל להשיב לך את הבטחון בהנקה אם כי דעתה קיצונית לטעמי

שלוש עצות שקיבלתי בדרך ואולי יועילו לך:
התאזרו בסבלנות. אתם בתחילתה של דרך ארוכה אין פתרונות קסם.
טפלי היטב בעצמך (שיאצו, שינה, תזונה...) - לטובת ההנקה. בינתיים זה המזון העיקרי שלו ואין להשיב זמן שעבר.
תזרמו בלי ציפיות ובלי להדביק תוויות. כל יום יכול להיות איזשהו שינוי וכדאי להיות פתוחים אליו.

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי מניקה* » 05 ספטמבר 2006, 14:17

נילי לי - מבינה לליבך. כל ילד הוא עולם ומלואו!
אנחנו עברנו מסלול דומה בחלקו לשלכם
ממליצה לך אם תוכלו להתייעץ עם המכון להתפתחות הילד (לא היינו אבל קראתי כאן על בעיה דומה שטופלה שם בהצלחה)
לגבי ייעוץ בתחום ההנקה ד"ר לייבוביץ ממרכז ההנקה באודים מקבלת ביחד עם קלינאית תקשורת בשם שושי
מרפאת גסטרו מומלצת מאוד בשניידר תבקשו שיקבל אותכם ד"ר רוזנבך
טיפול אלטרנטיבי אנחנו מסתייעים במטפלת שמשלבת שיאצו רפלקסולוגיה ומיל"ה באזור חדרה אוכל לבקש ממנה המלצות למטפלים בירושלים ובאייפק מי שהביא את השיטה לארץ זה עדי שאנן תוכלי לקבל ממנו המלצה למטפל באזורכם

שמחתי לקרוא שאתם חוזרים בקרוב ברוכים השבים!!!

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי שירה_של_עמית* » 05 ספטמבר 2006, 13:03

אני מאשימה את עצמי בגלל שבגיל צעיר מחצי שנה לא נתתי לו ממש מוצקים ומרוסקים, ויתרתי והנקתי וכל חודש זה נעשה קשה יותר. אין פרידה והמשפחתון הוא של אמא שלי כל יום אנחנו נמצאים אצלה ומשאירים אותו קצר אומנם (בגלל ההנקה) . עוזבת את העבודה ??? עד עכשיו נשארתי איתו שנה וחודשיים. עד גיל 6 ? מה רק אז הוא יאכל ????

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי לוטם_מרווני* » 05 ספטמבר 2006, 12:09

יכול להיות שהוא מפתח איזו מחלה?
או מרגיש שמשהו מתשתנה, פרידה, זה יתכן.
אני יכולה לעזור לך מכיוון מהפכני- יש מצב שאת מאריכה את החופש ו(עוזבת?) ונשארת איתו עד גיל 6 לפחות?

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי שירה_של_עמית* » 05 ספטמבר 2006, 01:15

זאת פעם ראשונה שלי פה, עמית שלי בן שנה וחודשיים, רק יונק הנקה מלאה בהתחלה היה טועם פרי מעדן לחם אפילו במבה, ביומיים האחרונים מסרב אפילו לטעום . רק ציצי וציצי וציצי. בשבוע הבא אני אמורה לחזור לעבודה לקחתי חופש ארוךךך , שמתי אותו ביום ראשון במשפחתון והילד פשוט צם לא אכל כלום, אפילו לא מים. אני מנסה בכל דרך אפשרית לתת לו אוכל (פירות ירקות) הכל אבל כלום הוא פשוט מסרב בתוקף, אפילו לא מוכן לשבת בכסא אוכל שלו.

אנה עזרו לי אני אובדת אצות
בתודה

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי אמא_נמרה* » 02 אוגוסט 2006, 08:32

נילי לי , אני קוראת וחושבת על הדף של בשמת א לגבי הבן שלה. אולי אייפק עיזור עם הרגישות למזונות?

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי נילי_לי* » 02 אוגוסט 2006, 07:23

אני לא יודעת האם זה המקום לכתוב ,
אך כתבתי כל-כך הרבה בדפים שונים מאז שנולד הפשוש.

נתחיל מהסוף : בן שנה וחודש , כנראה סובל מריפלקס ( מסביר את בעיות ההנקה מיום היוולדו , נזלות כרוניות , שיעולים , צפצופים , הצרחות בלילה .. ).
אובחן לראשונה לפני שבוע .
בגיל שמונה חודשים עברנו שינוי תזונתי עם מטפלת אלטרנטיבית , הביא לקץ הנזלות והצפצופים .
אך , כל מזון שאכל היה מלווה באי נוחות פיסית , ולילה ללא שינה .
כמו כן במצב של חוסר גדילה מגיל זה ( שמן הדגים שנתתי לו חשוד בסיבה לכך ).
ניסיתי טיפולים אלטרנטיביים מסוגים שונים ,
וכיום אני בצומת דרכים מבלבלת מאד המדירה שינה מעיניי .

עדיין מניקה אך ברור לי שההנקה אינה מספיקה .
אסור לו לאכול את מרבית המזונות ( עוף , מוצרי חלב , חיטה , בשר , ביצים , קטניות ) .

הוא אנמי , רזה .
אבחון איתר בעיה סנסורית ( כולל אזור הפה ), שכנראה סבל הריפלקס הביא לכך .

האם הנקה מלאה יכולה להספיק ?
בספרי יצחק בן אורי כתוב שתינוק אינו מסוגל לעכל עד אשר מופיעות כל שיניו , ועליו להיות מוזן מפירות טריים ומיצי ירקות בלבד .
האם מישהי ניסתה ?

חוזרים לארץ בקרוב .
למי לגשת ?
מאין להתחיל ?
צריך טיפול לעיכוב הסנסורי , מטפל גסטרו , מטפל אלטרנטיבי .
כנראה באזור ירושלים .

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי מרב_א* » 23 דצמבר 2005, 23:15

אמא של טל- שלחתי לך מייל כבר לפני שבוע אך לא ענית לו- אשמח לעזור. בכל מקרה, מכיוון שאני כמעט לא נכנסת לדף הזה- כדאי לפנות אלי בדף בקרוב הוא יאכל

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי tals'mom* » 13 דצמבר 2005, 09:46

מרב, היי.
לאחר שהפנו אותי אל הבלוג הזה וקראתי בעניין רב את שתיארת, אשמח אם אוכל ליצור איתך קשר הנוגע לבעיה דומה- טל שלי בן שנה וחודש ולא מוכן לאכול חוץ מהנקה. המייל שלי: [email protected] .
תודה ויום נעים.

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי מרב_א* » 14 נובמבר 2005, 22:30

כן- התחלנו גן. מיד עידכון.

אני מסכמת שנה ועשרה חודשים של הקורות אותנו עד עתה, ורוצה לפתוח דף חדש, תרתי משמע. המשך קורותינו בדף בקרוב הוא יאכל.

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי מיכל_ה* » 11 נובמבר 2005, 17:00

מרב,חשבתי עליכם הרבה השבוע.
מקווה שעובר בסדר ושאיתם ואמא של איתם מתרגלים קצת לגן.
מחכה לשמוע כשתרצי לספר.

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי איילת* » 01 נובמבר 2005, 21:16

מרב
איה אתם? הכל בסדר? יש גן?

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי פרי_האהבה* » 30 אוקטובר 2005, 23:23

יקירתי,
חותמת על כל מילה של סוכריה.
באתי עד הנה כדי לחפש אותך ולקרוא מה עובר עליכם מאז שנעלמת לי.
מחבקת ואוהבת.

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי איילת* » 19 אוקטובר 2005, 18:03

התחלתי לחפש גנים, חטפתי דיכאון . הכל בווליום כ"כ גבוה, מהיר, כ"כ שונה מהשלווה הביתית (עם כל רגע הטירוף שיש לנו כאן).

לא להתרגש. הרבה מהווליום הגבוה לדעתי מוצג להורים כדי לעשות רושם, בפועל הילדים הרבה יותר בקצב שלהם. מקסימום תכניסי אותו לחצי יום, זה לא כל כך הרבה שעות. ואח"כ במילא יש לכם את הקצב שלכם...

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי מרב_א* » 19 אוקטובר 2005, 14:51

היום היה הטיפול. דבר אחד מדהים: שלוש פעמים הוא שאל אותי (בשקט, אני לא שמעתי) על חולשת השרירים, ושלוש פעמים היד שלי צנחה, בלי יכולת לתת לו שום תשובה (וזה כשאני "מתאמצת" להתנגד כדי לבדוק לעצמי אם זו לא אחיזת עיניים). בסוף הוא נאלץ לשאול את עצמו. מדהים.

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי מרב_א* » 18 אוקטובר 2005, 19:52

(()) תודה לכולכן...
כמה ימים אחרי שכתבתי את העידכון נרגעתי, שחררתי, הרפיתי. גם בנושא האוכל. ירדתי מהפירורים, מ"רק גבינה". ממילא זה לא מביא אותו לשום מקום, ובטח שלא למקומות טובים. חזרנו לכמויות הענק של הגמדים במקרר. איילת, כנראה שהייתי צריכה לעשות את הסיבוב הזה כדי להבין את זה...
איתם חזר להיות מותק, אבל בכל אופן, הגעתי מחדש למסקנה ששנינו חייבים להתאוורר אחד מהשני- אם כי הפעם מתוך רוגע ולא מתוך מצוקה ומועקה. התחלתי לחפש גנים, חטפתי דיכאון :-(. הכל בווליום כ"כ גבוה, מהיר, כ"כ שונה מהשלווה הביתית (עם כל רגע הטירוף שיש לנו כאן).

מחר טיפול האייפק הראשון, אני מתרגשת...
ובעוד כמה ימים אפתח דף חדש לבלוג. שנה חדשה, יומולדת שלוש, טיפול חדש= תקווה חדשה (אני מתאפקת לא להוסיף סימן שאלה, חייבת לדבוק באופטימיות)

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי איריתי* » 16 אוקטובר 2005, 19:38

מרבוש יקרה, נפלאה ומוכשרת...שיהיה המון בהצלחה. אני בטוחה שבסופו של דבר (שזה בעצם מה שחשוב) הכל יסתדר פשוט נפלא, כמו שצריך להיות. גם בעניין הגן וגם בעניין האכילה . אני מכירה את שיטת אייפק וחושבת שזה רעיון בכלל לא רע בשביל איתם.

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי אמא_אינקובטור* » 15 אוקטובר 2005, 18:43

מרבי - מצטרפת לאיחולים של סוכריה וביסטי. יש לי הרבה הרבה מה לומר לך ומקווה שנצליח להפגיש השבוע בין איתם שלך לבין כלתו - העוללית שלי, שגם היא - הרגיעה ממנה והלאה.

שנה נהדרת לך, יקירה!

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי מיכל_ה* » 15 אוקטובר 2005, 16:12

(bisty).
באתי עד לכאן כדי לראות מה קורה אתכם ואני שמחה לקרוא את התקווה שבמילים האחרונות שלך.
תקווה היא מצרך חשוב עד מאוד,מי כמוני יודעת.
ולפעמים כשהיא הולכת לאיבוד והיאוש משתלט קשה למצוא אותה מחדש בתוך החור השחור...

גם אנחנו בתחילתו של תהליך לא פשוט של ניתוק חבל הטבור (מעבר מחינוך ביתי שלא מבחירה במקרה שלי לגן) אני חושבת שזה יעשה רק טוב לשני הילדים שלנו וזה לא אומר שאת לא יכולה לבד. בכלל לא.
זה רק אומר שאולי לאיתם יהיה נחמד לשנות קצת אווירה ולחזור רגוע יותר לאמא רגועה יותר :-)

אז אני רוצה לאחל לכם המון הצלחה! חושבת עליכם לא מעט.
הולכת לנסות למצוא יותר הסברים על האייפק...נראה לך שזה משהו שיכול לעזור גם לנו?
רק טוב,
מיכל

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי טלי2* » 14 אוקטובר 2005, 16:35

מרבי,
טוב שיש לי את ההזדמנות להכנס לכאן וקצת לשמוע ממך מה עובר עלייך, ונשמע שימים לא פשוטים עברו ובודאי עוד עוברים.
אני יכולה כל כך להבין אותך, כי לפעמים המקום ההורי מביא להזדהויות והשלכות של כל הציפיות שלנו (גם מעצמנו), והאכזבות (גם מעצמנו),
ויש צורך לפעמים (לפחות כך אצלי) להתרחק קצת, כדי קצת להחזיר את עצמי למקומי, ואת הילד שלי למקום שהוא, להבין שאנחנו בני אדם נפרדים, לנסות להתיר קצת את הפלונטר (שכל כך קל לנו להסתבך בו, עד שכבר לא יודעים מאיפה התחיל) וקצת להחזיר פרופורציות, וגם כמובן כוחות.
אני שמחה שיש גם תקווה לשינוי לקראת השנה החדשה, ומקווה שבאמת השנה הזאת תצמיח את שניכם, ותביא פירות...
מחבקת ומחזקת .

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי סוכריה_על_מקל* » 14 אוקטובר 2005, 10:48

אכן - זה המקום לאחל שנה טובה, יקרה שלי.
השנה הזו היתה כל כך עמוסה וגדושה, כל כך הרבה התרחש בה, הן את והן איתם עברתם שינוי עצום - בקשר ביניכם, בתקשורת, בגישה, בהתייחסות לדברים שונים. אם לפני שנה היו מציגים לך את המרב שתהיי עכשיו - ספק אם היית מאמינה. אם היו מראים לך את האיתם שהוא הפך להיות - ברור שלא היית מאמינה. זוכרת את הילדון השקט והעדין, הרגוע והשליו? ועכשיו תראי את הילד שצועק לך "לא!", שעושה מה שהוא רוצה, שמחליט ללכת יחף כי ככה בא לו, שיודע נהדר לעמוד על שלו, בדרך שלו, ולהחליט איך הוא רוצה לנהל את העניינים.
בעיני זו התפתחות מבורכת של ילד אקטיבי ודעתן, שמוצא את הדרכים שלו לבטא את עצמו.

לגבי הגן - עם כל האמביוולנטיות שלך, אני חושבת ששניכם כבר בשלים לזה. החלום לחינוך בתי הוא (בעיני) לא מטרה אלא אמצעי (זו כפירה לכתוב את זה באתר הזה?). המטרה היא ילד מאושר, בריא בגופו ובנפשו, ילד אוהב ושמח ויצירתי. וכל מה שיביא אתכם למטרה הזו - בין אם זה חינוך ביתי (שהתאים לכם לשלב מסוים ומאוד קריטי) ובין אם זה גן (שכנראה מתחיל להתאים לכם עכשיו באופן חלקי) - טוב בעיני.

שנה טובה, חברה אהובה. שנה טובה, ילד קסם. מקוה שראש השנה הבא ימצא אתכם גם הוא במקום שעכשיו אתם לא יכולים לחלום עליו אפילו בחלומותיכם הטובים ביותר.

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי סיגל* » 14 אוקטובר 2005, 10:34

וואו!
איזה כייף!
אתם מתחילים מסע של גילויים אולי מפרך לעיתים אבל מרתק ומקסים.
בהצלחה!!!

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי מרב_א* » 11 אוקטובר 2005, 22:12

עבר עלינו חודש לא פשוט, וזה באמת בלשון המעטה. בשבוע שעבר הרגשתי שאני ממש מגרדת את התחתית של עצמי, שאין לי אנרגיות. מועקה תמידית, מכבידה, בלתי פוסקת. מאבקי השליטה הפכו להיות בלתי נסבלים והשהיה בבית עם ילד-דווקא עקשן ונחוש ואמא נטולת כל יכולת להכיל, חסרת סבלנות ועיקשת לא פחות, הפכה להיות סיוט. מאבקים סביב האוכל והשתיה, לבוש ונעליים, וגמילה שיצאה מכלל שליטה. וזה עוד בלי לציין את נקיפות המצפון כלפי הקטן. כמה עקשנות יש בילד אחד קטן, זה פשוט לא יאומן.
בראש השנה נסענו לקמפינג, אני עם מצברוח בגובה דשא. הנסיעה לא הייתה קלה, וגם כשהגענו הוא המשיך להיות לא-לא. זה היה בהמשך לשבוע מטורף של מאבקים, והשתנות מתריסות שלו בכל פינה בבית- חוץ מאשר בשירותים. ישבתי שם מיואשת וחשבתי. חשבתי כמה כבר לא כיף לי, וכמה אני "נמלטת" מהבית כדי למזער את הריבים והעימותים. חשבתי כמה "לא" אני אומרת לו וכמה התקשחתי. חשבתי שמאז תחילת הדווקא שלו בגמילה אני מסתכלת קודם לחפש שלולית על הריצפה או כתם רטוב במכנסיים לפני שאני מסתכלת בעיניו. וחשבתי איך מאמא זורמת הפכתי לאמא חורקת. ומתוך תחושת חוסר אונים וחוסר אנרגיות להתמודד, ואחרי לבטים לא פשוטים ועם צער ענק, חשבתי לי שזה לא הגיוני להמשיך כך. שהוא חייב ללכת לגן. לצאת קצת מהמעגל הזה, מהאינטראקציה הלא בריאה הזו, ואולי, אולי גם השהות במקום שונה, בלי המועקה של האוכל, עם ילדים שאוכלים ומבוגרים נטולי מועקות לנושא- תעשה קצת שינוי בגישתו לאוכל. היה לי קשה לוותר על החלום- עדיין, ולא שאני חושבת שגן יזיק לו (למרות שאני עדיין דואגת לו, מבחינה פיזית), אבל היה בי רצון מאוד גדול לגדל בבית, עוד קצת, ואולי גם צורך לדעת שאני יכולה לבד. שליטה, אמרנו? חוסר יכולת לשחרר? הכל ידוע, גם אם רוב הזמן מתחבא אצלי בתת מודע.

כשחזרנו מהקמפינג חזרו לי הלבטים ו"אולי לא", אבל ביום למחרת כאילו כל דבר שעשה היה כדי לחזק את ההחלטה, מעשי דווקא כאלו מתריסים, שאם היה לי יותר אנרגיות, בטח הייתי צוחקת (אבל לא היו לי :-()

מאז עברו כמה ימים, אני קצת נרגעתי לאחר שתפסתי קצת מרחק ממנו בסופ"ש (הוא בילה הרבה עם בנזוגי ועם סבתא שלו). החזרתי אותו לחיתולים (קצת מחאה, אבל קיבל את ההסבר שלי) וגיזרה אחת שקטה. קצת הרפיתי בנושא האוכל, ועוד שקט. אחרי עוד יומיים כאלו קיבלתי א. את הילד המתוק שלי בחזרה, ב. כאלו נקיפות מצפון על האמא שהייתי, ו-ג. כמובן קצת רגליים קרות בנוגע לגן... אבל למרות ג', כן אכניס לגן. מעבר לכך שמדובר במעט שעות שבועיות (רק ארבעה חצאי יום, בגלל הטיפולים שתופסים בממוצע יום וחצי בשבוע) אני בטוחה שיהנה, ולי יהיה זמן להקדיש לקטן, ואפילו תוכנית שלא תאומן מתגלגלת לי בראש, ללמוד משהו (אחח, להפעיל תאים במוח!)

ועוד בנושא האוכל- משחקי אוכל: כבר מזמן עלה לי רעיון להפעיל ילד קצת יותר גדול שישחק עם איתם משחקי גרית פה. הצעתי את הרעיון לחברה שבנה בן 7 ואיתם כבר נפגש איתו בעבר. הילד התלהב, סיכמנו על סכום סמלי והסברתי מה לעשות... בינתיים היו שני מפגשים- הילד העלה רעיונות מצוינים למשחק אבל ה"פציינט" לא ממש שיתף פעולה :-P. מצד שני, זו רק ההתחלה, והערך המוסף מבחינתי הוא לא רק בתחום הגרייה, זה כאילו יש לאיתם "אח גדול"... הם שיחקו יפה ביחד והילד גם הלהיב אותו להתגלץ', להתנדנד ולהתרוצץ.

אבל העידכון הכי חשוב ומשמעותי מבחינתי הוא איבחון האייפק שעשינו היום. בשמת העלתה את זה כבר לפני 9 חודשים, כמו גם המדקר שלי, אבל יש דברים שאני צריכה כנראה להגיע אליהם בזמן שלי. סיגל, תבורכי, המשפט הקטן שלך יכול להיות שכבר נתקע לו שם משהו שלילי לאוכל וטיפולון קטנטן ישחרר את זה חולל אצלי גלים, קראתי אותו לפני שנסענו לקמפינג והתמלאתי בתקווה (זמנית, לאור העימותים שעוד נכונו לי..). ברגע שחזרנו הרמתי טלפונים, והיום היה האיבחון, אצל עדי שאנן. על השיטה עצמה אני רק יכולה לומר :-0. נשגב מבינתי, מופע קסמים, מדהים. אבל מדהים מכך, הממצאים שעלו מהאיבחון. הגעתי במחשבה שיש בעיה רגשית, אבל האיבחון העלה שמדובר בבעיה פיזית, שהגוף תוקף את עצמו. כל מבחנה של חומר אורגני של הגוף (הורמונים, מיצי קיבה, אנזימים, חומצות ועוד) העלתה תשובה חד משמעית. עוד נמצא כי הוא רגיש לכל שינוי טמפ. (הוא אכן נרתע מכל דבר חם/קר מדי), ושהוא רגיש גם לברזל (!), שהוא אינו סופג אותו (אמר לי להפסיק לתת לו, אני קצת מתלבטת.).
עדי היפנה אותנו למטפל אחר (קובי אורבך) והיום קבעתי פגישה לשבוע הבא. אני מרסנת את התיקווה שמנסה להשתולל, קצת למודת נסיונות- תקוות שהתנפצו, אבל למרות הסקפטיות והפסימיות, אני מקוה, מתפללת, מייחלת.

זו תחילתה של שנה, ואיתם עוד מעט בן שלוש, אין זמן מתאים מכך לבקש שהטיפול הזה יביא את השינוי, שהשנה הזו אוכל יחזור להיות הנאה וכיף, מלא טעם, גיוון ואהבה, ולא עונש כמו שהפך להיות בשנה האחרונה.

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי מרב_א* » 11 אוקטובר 2005, 21:14

מ.ש, אני מחפשת ולא מוצאת מילים להגיד לך מה הרגשתי כשקראתי את שכתבת. הרבה פעמים אני חושבת שבעוד הרבה שנים כל הסערה הזו תיראה מקסימום כמו סערה בכוס מיים, ואני לא אתפלא אם איתם באמת יעשה חייל בתחום ריאלי. והסיפור על האחות הקטנה... מאוד עודד אותי, אני מאוד מקוה שאצליח לטעת בילדי את ההרגשה הזו. אשרייך שכך גדלת!
אז תדעי שחשבתי עלייך כל הזמן תודה :-) וכן, אנחנו מטופלים במרפאה להפרעות אכילה, מזה כחצי שנה.

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי איילת* » 10 אוקטובר 2005, 22:19

מה קורה בכל הנושא של הטיפולים, מרפאים וכו'??
דפדפתי קצת אחורה בדף, בסוף הצלחת להגיע למרפאה לטיפול בהפרעות אכילה?

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי איילת* » 10 אוקטובר 2005, 21:27

מה אכפת לך אם יאכל כל היום גמדים? או דניאלה? או בקיצור מה שהוא רוצה? זו שאלה טובה- בגדול התזונה הזו לחלוטין לא מספיקה

ברור לחלוטין שזו תזונה לא מספיקה, אבל בעצם גם רק הגבינה אינה מספיקה, או הגבינה עם קצת הפרורים, לכן אני תוהה ביני לבינך באם תשחררי לחלוטין (נגיד לכמה ימים) הוא טיפה ישתחרר יותר ואולי אולי אולי יגלה טיפה פחות התנגדות אחר כך לעוד משהו.

בכל אופן, סיפור נחמד בשביל מצב הרוח. היינו בסוף שבוע במלון. הקטנציק שלי שהוא באמת אכלן גרוע כמו שכבר סיפרתי ועדיין תזונתו העיקרית בגיל שנה וחצי היא סימילאק, היה די מבסוט באופן כללי מהאוכל והאקשן והסכים לאכול מלבד לחם גם איזו חתיכת קציצה. בערב בעלי הביא לשולחן מלבי והקטנציק התחיל לצרוח, המ... המ... (הוא לא מדבר) בקיצור המלבי חוסל יום אחר יום. ואני חושבת בליבי, כנראה יש במלבי משהו שעושה להם את זה... אז תדעי שחשבתי עלייך כל הזמן.
:-)

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי מ_ש* » 10 אוקטובר 2005, 01:22

הי מירב
  • ראשית אספר לך שאני עוקבת כאן בשקט כבר חודשים ארוכים, מאזינה בדממה, לא יודעת מה לומר חוץ מהתפעלות. פעם, לפני חודשים רבים הערתי כאן משהו על משה רבינו... ולא הייתי בטוחה אם זה היה במקום
בכל מקרה, אם כבר שתקתי כל כך הרבה זמן, ארשה לעצמי לספר לך סיפור קטן. סיפור על אחי הגדול. אחי הגאון
  • תמיד היה אחי ילד שקט, רגיש, עדין וחלש פיזית. תמיד היה שקוע וקצת מנותק במחשבות והרהורים. אימי מספרת לנו רבות על השנים הראשונות לחייו. איך ששתק. איך שלא הסכים להכניס דבר לפה. איך שהיה שונה, שקט, מופנם. איך האכילו אותו עם כל השיטות שיש בעולם. עם הצגות ושירים, בשינויי סביבה ומרקמים, תמיד בריצות לרופאים ומטפלים. איך לא רצה לדבר, וכשהתחיל, דיבר בגמגום. לא ברור לסביבה, רק לאבא ולאימא. איך החליפו לו גנים, מסגרת אחרי מסגרת, לא הצליחו למצוא משהו מספיק טוב, אז הוא גדל לסרוגין: יום אצל סבתא ויום אצל אימא. בחינוך ביתי שעליו אז עוד לא דיברו...
הילד הזה, אחי הגדול והמקסים סיים בהצטיינות יתרה את כל מסגרות החינוך שעבר, וגדל להיות גאון הנדסה ומחשבים. כיום הוא מנהל מספר מותגי על בחברת היי טק ידועת שם. אחי כיום אבא ל2 בנים מדהימים ושמם משה ואהרון. הוא בעל משגע ומשקיען עד קינאה, הם נשואים היום מעל 5 שנים ועדיין נראים כמו זוג יונים, מתלחשים, מחזיקים ידיים, מביטים באריכות אחד לשני בעיניים. ובאיזו הנאה ומהירות הוא טורף כל מה שאישתו הפולניה למהדרין מכינה עבורו... וכל מי שאי פעם חשב להרים גבה, כולל כל המשפחה הפולנית מאוד שלנו, נושך היום שפה... נושך חזק.
  • אני, אחותו הקטנה, שגדלה בצילו, בצל הריצות לרופאים והטיפולים המיותרים אולי, פתאום הייתי "תקינה", אוכלת בזמן, מדברת בזמן. גדלתי בצל חוכמתו השקטה, תמיד מעריצה אותו מהצד. הדבר היחיד שאני זוכרת מקטנתי מכל העניין שלמדתי להעריך את השקעתה של אימא. אני זוכרת שהבנתי בגיל מאוד קטן שאם אימא משקיעה בנו כל כך, אז ואו כמה היא אוהבת אותנו וכמה היא מקסימה. מעולם לא חשבתי על חסך או חסון כלשהו. הרגשתי וגדלתי לתוך מעגל של נתינה ואהבה אין סופית. אהבה מציאותית, שיודעת קשיים והתמודדויות. לימוד שמלווה אותי עד היום.
קשה לי לתאר לך איזו השתקפות של זכרון מעלה בי סיפורך ומאידך גם איזו אמונה בהמשכו ובסופו.
  • אגב משה (3) ואהרון (1.5) אוהבים מאוד-מאוד לאכול...הכל.... וזה בערך מה שהם עושים מהבוקר עד הערב... בחינוך הביתי שבו הם גדלים.

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי מרב_א* » 09 אוקטובר 2005, 23:26

מה אכפת לך אם יאכל כל היום גמדים? או דניאלה? או בקיצור מה שהוא רוצה? זו שאלה טובה- בגדול התזונה הזו לחלוטין לא מספיקה, ורואים את זה עליו- הוא חיוור, הוא אנמי, הוא לא גדל הרבה. אני אפילו לא יכולה לתת לך תשובה הגיונית, כי זה ברור שאני כ"כ מסובכת עם הנושא של התזונה שלו. אבל בגדול אני חושבת לעצמי שאם הוא אינו אוכל מגוון, אז שיאכל את הגבינות שלו- אבל במרקם יותר מוצק, כך בערך. יש לי מועקה בלב אפילו רק מלענות לך על השאלה הזו, עד כדי כך.

אולי נכנסתם שניכם לאיזה לופ לא אולי. בטוח.

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי סיגל* » 03 אוקטובר 2005, 23:22

עוד טריק קטן- לא יודעת מה כבר ניסיתי אבל אולי גם לאחרות...
החלטתי שגם אם אני לא רעבה בבוקר אנחנו יושבות לאכול. כמובן שהיא לא רוצה לאכול לבד (ליד האחות הגדולה שאוכלת היא פתאום "טורף על"). אז אני שרה שיר "אצלינו כל המשפחה אוכלים סלט בארוחה"... וחותכת איתה ביחד את הסלט על המגש של הכיסא אוכל שלה. תוך כדי היא מגניבה כמה ירקות לפה ואני מאושרת. שיר למלפפון ושיר לעגבניה ומפה לשם הילדה התחילה לאכול ירקות כל בוקר. אח"כ ביצה (על ביצים היא משוגעת) וכבר יש לנו פה ארוחת בוקר של ממש- עושה את היום לכל אמא פולנייה!
בקיצור- אוכל זה עניין מאוד חברתי וטקסי

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי איילת* » 02 אוקטובר 2005, 23:58

מרב יקרה לא הצלחתי להיכנס לדף שלך כמה זמן. אולי כובדו? אולי צריך לחלק?

כואב לקרוא את דברייך. אני מצטרפת כאן לסיגל.
שחררי... שחררי... שחררי!
בוודאי שאני לא מומחית ולא כלום רק יכולה לנסות לתרום טיפה מנסיוני העלוב. אולי לקחת באמת כמה צעדים אחורה?
נסיגה לצורך התארגנות מחדש ואסיפת כוחות.
אני אשאל כמה שאלות רטוריות, אל תעני לי בכלל, רק תחשבי רגע עם עצמך.
מה אכפת לך אם יאכל כל היום גמדים? או דניאלה? או בקיצור מה שהוא רוצה? (התזונה שלו על הפנים גם ככה, ועוד נשבר לך הלב בשביל כפית גבינה אחת יותר או פחות, שווה את זה? או כי הוא הולך לישון רעב ועושה לך שביתות רעב - לאיזה אימא לא היה נשבר הלב?)
לפעמים אין ברירה - צעד קדימה שניים אחורה...

לאן צריך להגיע כדי שיאכל, לשבור את רוחו?
ככה בעלי חושב עם הילד שלנו. (היה לנו משבר מאוד קשה בזוגיות על רקע התזונה של הילד, המריבות הכי קשות שלנו הן על רקע זה) לדעתי זה עובד בקושי אם בכלל איזה חצי יום, ואחר כך אני אוספת את השברים שבועות. לכן החלטתי אני לשחרר!
הבן שלי מטריף אותי בזריקת האוכל למשל לרצפה ובלעיסה ללא בליעה. לוקח לפה, מחזיק מחזיק לועס ויורק. ארוחות שלמות! בעלי משתולל עליו ובטוח שהוא מחנך אותו. כל ארוחה זה בכי ועצבים וכמובן שהוא לא אוכל כלום. מאתמול עזבתי את זה לחלוטין. שיעשה מה שהוא רוצה. הארוחה גם עברה בשלום בלי עצבים ובלי בכי, גם אכל קצת יותר, ולדעתי הוא אפילו זרק וירק הרבה פחות.
סתם דוגמה מחיי היום יום שלנו.

הוא לא רואה בשום אוכל, פרט לגבינה החלקה שלו ולגמדים- אוכל עבורו
חוזרת שנראה לי שכדאי קצת לשחרר. תני לו טלוויזיה כל הזמן עד שימאס לחלוטין בקלטת, תני לו גמדים כמה שרוצה, אל תכריחי לכלום, עזבי איומים. לכי לקיצוניות השניה. מה שהוא רוצה. סתם תחושת בטן שלי שהוא עולה איתך על בריקדות. מין משחקי שליטה. הרי כמו שאת בעצמך יודעת יש כאן בעיה גם התנהגותית.
אולי נכנסתם שניכם לאיזה לופ. והוא יודע בדיוק מה הנקודה הכי רגישה...


חייבת לסיים, כמו שאמרתי, אם אני כותבת דברים לא רלוונטים, אין בעיה. פשוט תתעלמי. אבל לפעמים זה עוזר קצת אם מישהו מסתכל מבחוץ.

שתהיה שנה טובה לכולנו.

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי סיגל* » 01 אוקטובר 2005, 23:38

הי מרב- קודם כל חיבוק ענקי על הכוחות שיש לך להתמודד עם מה שאת עוברת. חיזקי ואימצי!
אני רוצה להוסיף משהו משלי. יש לי ילדה בת שנה ו3 חודשים שיונקת המון וכמעט לא אוכלת כלום. שמתי לב שכהתחלתי להילחץ מזה שהיא לא אוכלת (יש לה סבתא שתפקידה להלחיץ אותי) התחיל מטען רגשי עצום סביב האוכל. בעצתה של חברה החלטתי לשחרר את העניין ולא לשים על זה קצוץ וזה פשוט עבד. כמובן שכשהיא התחילה לאכול גאו בי רגשות שמחה ואושר שזה היה ממש חולני מרוב שזה פולני... הצורך הזה שלנו להאכיל אותם כל הזמן...
וגם זה לא טוב כי אם היא קולטת שאני מאושרת מזה שהיא אוכלת בOVER התרגשות היא יכולה לנצל את הכוח שיש לזה עליי למשחקי הכוחות שילדים כ"כ אוהבים לשחק איתנו לפעמים. ולכן- עצתי לך היא: שחררי... שחררי... שחררי! פשוט תעבדי על עצמך לשחרר את הדאגה הזאת למזונו ולאכלתו ולבריאותו. תנסי - מה יש לך להפסיד.
חוץ מזה יש לי עוד רעיון אחד- טיפול איפק- עובד מעולה על תינוקות וילדים בכל תחום- רגשי ופיזי ומשולב. יכול להיות שכבר נתקע לו שם משהו שלילי לאוכל וטיפולון קטנטן ישחרר את זה וינקה את זה ונסגר הסיפור. אם את רוצה פרטים אני ב-0528695244 או במייל sigal nitsan@walla.co.il

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי מרב_א* » 28 ספטמבר 2005, 23:38

  1. 9.05
איתם ממשיך לצום. כבר שבוע, מבוקר עד ערב שלא בא אל פיו דבר בין ארוחת הבוקר לארוחת ערב. בשבת אני ישנתי ואבי לא ידע או שכח ונתן לו גמדים- איתם טרף, אבל היום חזרנו לשיגרה. זה קשה-קשה-קשה אם כי במידה מסוימת כמעט "התרגלתי", אבל היום אשכרה התרסקתי מבפנים. בצהריים הוא דחה את הגבינה בשאט נפש, ואחה"צ כשהתעורר, אני אכלתי, שאלתיו אם רוצה לאכול אך הוא לא ענה. אחרי דקות ספורות ניגש סמוך למקרר, עמד וייבב... הלב, אוי הלב. הוא ביקש ביבבות "תות-ננה". חיבקתי אותו חזק והסברתי שוב שלא אוכלים גמדים אלא רק גבינה, ואז הבריק לי להציע לו שקדיה יחד עם זה- הוא נהיה כרוך אחרי השקדיה וממש אוכל אותה עם כפית (שזה משמח כשלעצמו כי זה מרקם מאוד דביק וסמיך, וממילא בריא להפליא). ירדה לי אבן מהלב כשהוא באמת אכל. אוף.
לקינוח, חוויה נחמדה וחדשה איתו: יצאנו לטייל ברחוב כדי להעביר את אחה"צ. תינוק במנשא גב, איתם לידי ואני רק עם ארנק ופלאפון. איתם התלהב מהאוטובוסים ולא היה מאושר ממנו כשהצעתי שניסע באוטובוס. נסענו כמה תחנות עד לשכונת התקווה. טיילנו קצת, ואני קניתי לי מלבי- והצעתי לו. הוא ירק את הביס הראשון, אבל אח"כ ביקש עוד ועוד ועוד... יומיים אח"כ הכנתי קינוח מלבי לארוחת ערב, וזו הייתה הפעם הראשונה שאיתם אכל אוכל שאני הכנתי. לא שטראוס, לא תנובה, לא גרבר. אני. (טוב נו, שלושה ארבעה ביסים, לא צריך להיות קטנוניים :-P)

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי מרב_א* » 28 ספטמבר 2005, 23:32

  1. 9.05
אני עם מועקה בלתי נסבלת ודמעות בגרון. ילד שלא אוכל, אבל ממש לא אוכל, זה נוגע בנימים הכי דקים של האימהות, וזה הרבה מעבר ל"לא אוכל" הפולני. הוא בוחר להישאר רעב. רק לא לחדש או להכניס לפה משהו חדש, ואני כבר לא מדברת אפילו על מוצקים.
אני מרגישה שאני עוד שניה נשברת לרסיסים וטובעת בדמעות של עצמי, ואין לי כוח להמשיך כבר. אין לי ספק שהבעיה היא לא תחושתית. זה התחיל מזה, אבל כיום היא התנהגותית גרידא. ואי אפשר "להגיע אליו" משום כיוון, הילד אטום לכל נסיון שכנוע, לכל נסיון הגשה, אפילו לרעב.
מהבוקר הוא אכל רק את מחית הפירות שלו, זה היה ב-8:00. וזהו. בצהריים לא נגע בגבינה (באחת הפירורים הרגילים שלו, בשניה עירבבתי חצי חלמון ביצה). כשהתעורר משנ"צ הצעתי אוכל. הוא צהל, אבל פניו נתכרכמו כשראה את ההיצע- שתי הגבינות מהצהריים ועוד קערה ובה עירבבתי מעט מחית בטטה עם גבינה. הצעתי כקורבן את הקלטת הטלטאביז, אבל הוא לא הסכים לאכול, גם כשאיימתי (וביצעתי) סגירת הטלוויזיה. הוא בכה, וצרח, ובכה, ויילל "טטת, טטת" (קלטת) אבל לא הסכים לשום עיסקה או הצעת פשרה.

אני לא רוצה לריב גם בארוחת ערב. אין לי כוח, ואני לא רוצה ילד שילך לישון רעב (אין לי ספק שהוא יעשה את זה). לאן צריך להגיע כדי שיאכל, לשבור את רוחו? הוא לא רואה בשום אוכל, פרט לגבינה החלקה שלו ולגמדים- אוכל עבורו. זה לא מעניין אותו, אחרת היה מנסה לטעום, הוא לא מנסה, הוא לא סקרן אפילו. אני לא יכולה להתחיל לתאר אפילו את הייאוש.

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי She_Dolphin* » 04 ספטמבר 2005, 00:06

היא שונאת את זה. הגאונה הקטנה מרגישה מיד שמדובר באוכל איכותי ולא תעשייתי ומרחיקה את הקערית באמירת "לואוסה!"

אגב, גם שירה בהתחלה היתה עושה את החיקוי על ריק ובאיזשהו שלב פתאום התחיל להיכנס גם אוכל. בהתחלה היתה לועסת ויורקת ואחר כך פתאום התבלבלה והתחילה לבלוע אותו.

לא נורא, יש בזה גם ויטמינים :-P

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי מרב_א* » 03 ספטמבר 2005, 22:29

גלית, עשינו את זה בעבר והוא חיקה אותנו, ועכשיו הזכרת לי להמשיך עם זה. הענין הוא שהוא עושה את זה "על ריק".. הוא לא מכניס שום אוכל לפה שאפשר "ללעוס" על אמת. אבל אני אתחיל, במסגרת "הכן שיניך ללעיסה" שאני עושה לו. ולגבי ה"כאילו" לאכול, הוא יודע לעשות את זה, יש לנו כמה פירות וירקות משחק בבית והוא עשה את זה בזמנו, כשהיה קטן יותר.

ואני רק מחכה לראות מתי הפירות יוכלו לצאת מהגרבר תגידי, מה עם לנסות להכין בעצמך את הפירות כמו בגרבר- ממש לבשל ולטחון ולשים לה את המחית שאת הכנת- בתוך צנצנת של גרבר?

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי She_Dolphin* » 03 ספטמבר 2005, 09:12

מרב, האם אתם מנסים לעשות מימיקות מצחיקות של לעיסה ואכילה מוגזמות בזמן האוכל?

אצלנו זה עבד מצויין. שירה חיקתה את המימיקה שלנו ונהנתה מאוד. בהמשך גם התחלנו לשלב בזה הכנסת אוכל לפה ולאחר כמה זמן גם היא התחילה להסכים להכניס אוכל לפה וללעוס אותו בתנועות מוגזמות. בהתחלה רק ירקה אותו, אבל בהמשך, ככל שהיא התחילה להשתלט על ארגון הפעולות של הלעיסה והבליעה חלק מהאוכל נשאר ואף נכנס פנימה.

אני חושבת שזה גרם לשני דברים - קודם כל זה פשוט אימן לה את שרירי הפה ובית הבליעה. זה איפשר לגוף שלה להכיר סוג של תנועה שלא היה מוכר לו עד אותו הרגע.

דבר נוסף, זה הכניס הומור ושעשוע לכל עניין האוכל שתמיד היה יוצר אצל כולנו תחושות עגמומיות. בעבר אני דאגתי והייתי מוטרדת ומתוסכלת וניסיתי להסתיר את זה כל הזמן והמאמץ לקח ממני המון כוחות, והיא היתה שוות נפש כלפי האוכל במקרה הטוב ובמקרה הרע נראתה ממש סובלת מכל העניין.

הפרצופים, הקולות המצחיקים והשטויות עזרו לכולנו לשחרר קצת קצת בעניין האוכל שהיה התחום היחידי שבו היינו קצת תפוסים.

דבר נוסף שעשינו זה לקנות כד עם דגמי פלסטיק של מזונות שונים (בעיקר פירות וירקות) והיינו משחקים בהם ועושים כאילו שאנחנו אוכלים ומכרסמים אותם בהגזמה בלווית הקולות המתאימים :-D המשחק הזה עדיין אהוב על כולנו מאוד ואני רק מחכה לראות מתי הפירות יוכלו לצאת מהגרבר ולהתחיל להיאכל בצורה האמיתית שלהם (זו נשארה כרגע החולשה העיקרית אצלינו).

גלית.

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי סיגל_ב* » 02 ספטמבר 2005, 22:52

כל הכבוד לך, מרב. |Y|
את אישה מרשימה.

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי מרב_א* » 02 ספטמבר 2005, 22:29

הוא לא מתלהב מאריות :-P אבל אני עושה מן דקלום או שיר מצחיק, משהו קצר וקצבי (בד"כ על בסיס של משהו מוכר, אני די גרועה בזה :-P) ובסוף צריך לנשוך את המברשת/נשכן. זה באמבטיה. כשמשחקים בחוץ, אז זה משחק שווה שכדי לדפוק את הכדורים עם הפטיש, למשל, צריך לטבול מברשת בפירורי במבה. עם זה הוא לא כ"כ משתף פעולה.

אה, איך שכחתי, עוד הישג נחשק מהשבוע- הוא אוכל איתנו על השולחן ולא על כסא האוכל שלו. היה לי חשוב שיאכל איתנו, שיהיה נגיש וקרוב לאוכל שלנו. וגם מתוך מחשבה שבקרוב התינוק יזדקק לו, וזה ממש עוד מעט... הוא בן 4.5 חודשים, אני מקוה שאני לא מעמיסה על כתפיו הקטנות את כל כובד התקווה והציפיה...

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי תמר_ס* » 02 ספטמבר 2005, 15:11

מרב, לוידת מה אתם עושים אבל מה עם למשל לעשות שאגות של אריה ולנשוך את הנשכנים?
סתם מנסה לחשוב, ספרי קצת מה אתם עושים ואולי נוכל לתת לכם רעיונות חדשים :-)


כ"כ הרבה עבודה ומאמץ ובסוף זה מסתכם בכמה שורות
אבל שורות שוות.

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי מרב_א* » 02 ספטמבר 2005, 12:03

הצלחות קטנות מהשבוע האחרון: כמעט בכל יום עשיתי משהו שקשור לגריה בפה: משחק נשיכה עם מברשות, כשהוא הכניס כמה פירורי במבה לפה; נושך באמבטיה נשכן סיליקון; נשפנו במשרוקית "לשון" כזו של יומולדת.
הוא פחות בוכה ומייבב מהאוכל, ו"התמקד" יותר על אכילה, פחות מתמזמז על האוכל.
הצלחתי להעביר את ארוחת הפירות לבוקר, לגרום לו לאכול לבד ולנתק (כמעט..) את הקשר לקלטת (למרות שעדיין, הוא רק שומע מיץ וישר צועק "קלטת"!)
מה, זהו? כ"כ הרבה עבודה ומאמץ ובסוף זה מסתכם בכמה שורות :-D

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי מרב_א* » 27 אוגוסט 2005, 22:58

הפגישה האחרונה עם שושי, לפני 3 ימים, הניעה אותי לעשיה. אחרי שיחה עם שושי על כך שחייבים לעבוד חזק על גרייה בתוך הפה (אני קצת מזניחה את המשחקים בבית, בעיקר אלו שצריך להתעסק איתם עם במבה), קניתי ביום שישי כמה נשכנים ומשחק "הך פטיש". הנשכנים- מסיליקון, חלקם קשיחים וחלקם רכים יותר (נורא הצחיק אותי לקנות נשכנים עבור איתם, בן כמעט שלוש, במקום לתינוק...), והמשחק- יהיה מיועד למשחק סביב הפה בלבד- כלומר, נשחק בו בדיוק כמו שמשחקים אצל שושי: כדי להנות מהמשחק צריך לעשות משהו שקשור בפה. הוא מת על המשחק הזה, יש לו משהו דומה בחדר, והמשחק החדש הזה יהיה אך ורק "משחק עבודה".
היום עשיתי איתו אמבטיה משותפת ושיחקנו עם הנשכנים של NUK ואחד מהנשכנים החדשים שקניתי- הלך נהדר! ואח"כ גם קורן הצטרף לאמבטיה אז "גייסתי" אותו לענין וזה נתן עוד זריקת מרץ. אני מאוד מעודדת. ביומיים האחרונים הרשיתי לעצמי להפליג על כנפי הדימיון ולדמיין אותו אוכל ולדמיין את תגובתי... התוצאה: דמעות מיידיות ואמיתיות.

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי טלי2* » 25 אוגוסט 2005, 22:36

מרבוש,
בעקבות שיחתנו השבוע, הסתקרנתי ונכנסתי לקרוא כאן,
מדהים כמה רגשות עלו בי בזמן שקראתי,
שמחתי נורא לראות שיש מקום שאת מרשה לעצמך לשפוך בו את כל הכאב החוצה,
מצד שני כאב לי ממש לקרוא את מסכת היסורים עם האוכל, ובכלל את הדרך הקשה והאתגרים שאת צריכה לעמוד בהם.
הבנתי בדיוק על מה את מדברת כשאת כותבת על הקושי להיות כל הזמן תחת בחינה וליווי של כל אנשי המקצוע, יכולתי רק לנסות לתאר לעצמי אותי במצב דומה, ונראה לי שפשוט הייתי בוכה.
עם כל זה, ולאור מה שראיתי השבוע, איתם מתקדם, העיסוק שלו עכשיו בשליטה הוא רב, ולצערך זה לא מוסיף כרגע לעניין האכילה, אבל בסה"כ הרצון לשלוט ולהחליט, הם חלק משלב טבעי אצל כל ילד, וחשוב שאיתם לא מוותר עליהם.
יש לי עוד כמה מחשבות והגיגים על דברים שכתבת פה,
אבל כרגע רק חשוב לי להגיד שאני פשוט אוהבת אותך, ומעריכה כל כך את האמהות שלך, ואת הדרך שאת עוברת. בטוחה שמכל זה למדת ואת לומדת ועוד תלמדי דברים חשובים להמשך החיים (זאת הדרך שלי להסתכל על מקומות שנראים כמעכבים בחיי),
אבל בינתיים קשה לראות תמיד את הצד המואר, ובשביל זה יש אנשים אחרים שיראו לך אותו.

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי מרב_א* » 24 אוגוסט 2005, 23:29

איילת, את דברייך קראתי עוד באותו ערב שכתבת, אבל אני מודה שזה הכה בי במקום רגיש, ולא יכולתי להגיב. לא הפסקתי לחשוב על זה ביממה לאחר מכן ואפילו חלמתי על זה בלילה... וזה בהחלט לקח אותי רחוק, הדברים שכתבת. כן, בני הקטן מקבל פחות זמן אמא, אין בכך ספק. ויש לי הרבה נקיפות על כך. אבל ניסיתי לבדוק ביומיים האחרונים האם זה פשוט "סתם" בגלל שהוא ילד שני, או שמא הוא נפגע באופן ישיר בגלל איתם. אני ממשיכה עדיין להתבונן על עצמי מהצד, אבל התשובה המיידית היא הסיבה הראשונה, ילד שני מקבל פחות זמן אמא, הזמן הנתון מתחלק בין שניים. אבל הוא עדיין מקבל אמא בשעות שאיתם ישן, והוא ישן איתנו בלילה, והוא מקבל אח מאוד מאוד אוהב... >מרב מסנגרת על עצמה< אני ממשיכה להיות עם היד על הדופק, כי הארת (והערת) נושא חשוב ותודה לך על כך.

שאינטראקציה כל כך לא נעימה הפכה להיות דבר מרכזי בקשר בינך לאיתם אני מודה בבושה שלא ראיתי את הדברים כשנכתבו לראשונה (סליחה, אדמה..), יש לי נטיה לקרוא מהר ולפעמים לפספס שורות. אבל לא, לא, לא! זה ממש לא הדבר המרכזי בקשר איתו, אוי ואבוי לי. את התסכולים אני פורקת כאן, וכן, יש התמודדות בבית סביב הנושא, אבל זה לא הדבר המרכזי.

ובתחום הארוחות, מסתמנת רגיעה קלה. כבר אין בכי מייבב, הוא אוכל יותר, ולפעמים בכלל לא מקטר על הפירורים. והיום ואתמול הסכים לטעום שני דברים חדשים (ארטיק אתמול וטחינה (!) היום).

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי איילת* » 22 אוגוסט 2005, 10:21

שאינטראקציה כל כך לא נעימה הפכה להיות דבר מרכזי בקשר בינך לאיתם

מרב יקרה התלבטתי והתלבטתי מה לכתוב ואם בכלל אבל אני חייבת להצטרף לאדמה - ובאמת נצבט לי הלב לקרוא את מה שכתבת בימים האחרונים. חשבתי הרבה גם על הנושא של הגן. כתבת שאת חושבת אולי להכניס אותו לכמה פעמים בשבוע, ואני חשבתי שאולי דווקא בכיוון של יום יום אבל! למספר שעות. כך למשל גם אם הוא לא יאכל בגן, עדיין זה לא יהיה נורא. יאכל בוקר בבית וצהריים. ייתכן שדווקא עכשיו יציאה מהבית שלו לכמה שעות תהיה לכולכם טובה. מותר גם לך לנשום קצת ויש לך גם עוד ילד שדורש תשומת לב. אני הולכת לכתוב משהו שאולי ישמע חריף או בקורתי אבל זו לא הכוונה. רק נקודה למחשבה. בתור אימא בעצמי אני מודעת לכמויות העצומות של זמן ואנרגיה שילדנו דורשים/צריכים ואני מתקשה להאמין שבנך הצעיר אינו נפגע מכך מכיוון שאיתם דורש ממך המון!!! זמן ואנרגיות.
לצד נקיפות המצפון ה"רגילות" כלפי כל אחד מילדי, שאינני מקדישה לכל אחד מהם מספיק זמן, ולצד הספקות והחששות הקבועים בנושא האוכל של איתם- מתי יאכל, האם יאכל וכו', נוספו כעת פחד, מועקה והתמודדות קשה. כל ארוחה מתחילה/מלווה/מסתיימת בבכי
אני מאוד מבינה את החשש שאין כמו אימא ואנחנו הטובות מכולם בעבור ילדנו אבל אפשר וצריך לפעמים ללמוד קצת לשחרר. ואז גם לנו כאימהות יש יותר אנרגיות להתמודדות הבאה.
ועכשיו באים פה הסימנים של החיבוק זה עם החיוך...

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי מרב_א* » 21 אוגוסט 2005, 22:31

כן, אני מודעת לכך שאני נוקשה... אבל איתם לא אוכל שונה אצל הסבתות, ולגבי סדר יום, דווקא בגלל שהוא לא בגן, קשה לי לצפות מראש ולתכנן. יש איזה סדר יום מסוים- מבילוי בוקר אני חוזרת לשנ"צ, ומבילוי אחה"צ אני חוזרת בערב, לאמבטיה וא"ע ולישון (ולפעמים מתרחצים ואוכלים אצל חברים). אבל אין לי שעה מדויקת, ואני לא רוצה לקבוע עם מישהי שעה מדויקת ולהילחץ לחזור בזמן... ובעיקר עכשיו, עם התינוק, אני מוצאת שיותר קל לי לצאת לאנשהו, עם חברים, כשאז לאיתם יש חברה ואני לא "נקרעת" בין שניהם. ואיתם כן אוכל בזמני קבועים, יחסית. אם אחכה לתחושת הרעב שלו אני עלולה לחכות הרבה זמן... אני חושבת שכחלק מתת התחושתיות הכללית שלו, גם תחושת הרעב שלו אינה עמוקה.

נראה לי שאת עשויה להרוויח מלחשוב מדוע נראה לך שזה תפקידך הבלעדי להאכיל את איתם אני כמעט ולא מאכילה אותו (פיזית). הוא יודע לאכול יפה מאוד לבד. עכשיו בעיקר אני מנסה להעביר את האחריות על האוכל אליו.

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי אדמה_טובה* » 21 אוגוסט 2005, 16:01

מבחינה פרקטית זה קצת קשה
אה, זה עניין של סדרי עדיפויות, לא?
נראה לי שאת מציבה לעצמך סטנדרט מאוד גבוה (ואולי אפילו נוקשה, יכול להיות?), אידאל, שאת אמורה להתמודד בעצמך, גם אם רגשית קשה לך, ולא מוכנה לבחון את האפשרות שמישהו אחר ישא בעול. למה? את בעונש? יש כזה חוק שרק אמא חייבת להיות מסוגלת להאכיל את בנה? סליחה על החדות של דבריי, אבל נראה לי שאולי את לא שמה לב להנחות-סמויות כאלו שיש לך ומכבידה על עצמך.
שמתי לב לדבריה של הדולפינה על האכילה של ביתה בגן, ואני יודעת בפירוש שבני אוכל יותר טוב כשאבא או סבתא מאכילים אותו, כשאני לא נמצאת. אבל את חייבת להאכיל את איתם בעצמך...
אם הבעיה היא סדר היום, הרי תמיד יש פתרונות ארגוניים. אם זה יהיה חשוב לך, הרי אפשר לארגן סדר יום יותר עקבי, עם זמני ארוחות ברורים (אולי בכלל שווה לנסות את זה? אולי זה דווקא יקל על איתם, לאכול בזמנים קבועים ולאו דווקא לחכות לתחושת רעב, שייתכן שכבר משובשת אצלו). ואז אפשר יותר בקלות לגייס בייביסיטר-מאכילה.

נראה לי שאת עשויה להרוויח מלחשוב מדוע נראה לך שזה תפקידך הבלעדי להאכיל את איתם.

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי מרב_א* » 21 אוגוסט 2005, 01:36

עניתי לך בדפאישי שלך. לגבי ההצעה-זה עלה במוחי, לא פעם ולא פעמיים. אבל, מבחינה פרקטית זה קצת קשה, ומבחינה רגשית זה נראה לי לא נכון. פרקטית, כי זמני הארוחות מאוד משתנים, ואנחנו יוצאים הרבה פעמים החוצה, קשה לי מאודלדעת מתי ירצה לאכול או מתי יירדם בדרך וארוחה מסויימת תידחה... ומבחינה רגשית, אני מרגישה שזה לא נכון, ושבכל מקרה- אני צריכה ללמוד לעשות איזושהי הפרדה. אני גם רואה שאם אינו רוצה לאכול משהו, אף אחדלא יעזור (סבתות, חברות שלי שמדי פעם מאכילות). עוד לא פסלתי את זה לחלוטין, אני פשוט לא יודעת איך להכניס את זה לסדר היום העמוס שלנו... דווקא בימים האחרונים (טפו טפו) מסתמנת רגיעה יחסית. הוא עדיין בוכה ומיילל "לא..לא, לא לא!" כשהוא רואה אותי מערבבת את הפירורים (נשבר לי הלב :-( כאילו אני מכניסה לו רעל), והוא אוכל עדיין מעט ומוצא לעצמו "פירצות" (למשל: לשתות משקה תות בננה של שטראוס במקום לאכול. למשל: לאכול אצל אמא שלי דניאלה), אבל המתח שלי משבוע שעבר כנראה עבר. ומכיוון שהבנתי שאנחנו על הדרך הנכונה, ושוכנעתי בנכונות הדרך, אותתתי ימינה, ועברתי למסלול האיטי. הוא יתרגל לאט לאט, אני אעלה את המינון כשארגיש שיש פחות דרמות...
בינתיים התחלתי, בזמן צחצוח השיניים, לשכנע אותו לנשוך ו"ללעוס" את המברשת...

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי אדמה_טובה* » 20 אוגוסט 2005, 22:06

מרב, סיימתי כרגע קריאת הבלוג.
ואוו. את אישה אמיצה ומתמודדת בהתמדה ונחישות ממש מעוררות התפעלות.
פניתי אלייך בדף האישי שלך להתייעץ לגבי בני,
ואני מקווה שאוכל לשאוב כוחות והשראה מאופן ההתמודדות שלך. אני מתקשה במתן ברזל והקפדה על שגרת ארוחות סדירות שנחוצה לבני (הוא מעדיף רק לינוק, בן שנתיים תכף), והבעיה שלו נראית לי יותר פשוטה ממה שעובר על איתם ועלייך.
רציתי להציע - לא יודעת אם זה אפשרי אצלכם - שאולי מישהו יוריד חלק מעול הארוחות שעל כתפייך? נשמע לי סיוט החרדה שאת ואיתם נתונים לה לפני האוכל, המתח בזמן הארוחה והתסכול אחריה. נראה לי שזה יכול להיות הכיוון, בעקבות הסיפור על האכילה עם מחיאות הכפיים במשחקיה. אולי יש נערה בסביבה שמוכנה לבוא פעמיים ביום, בתשלום? היא זו שתתעסק עם ההאכלה ולא את, וזה יכול לנטרל את המתח ביניכם ובכלל להפסיק את המצב שאינטראקציה כל כך לא נעימה הפכה להיות דבר מרכזי בקשר בינך לאיתם.
בינתיים (())

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי מרב_א* » 20 אוגוסט 2005, 21:49

תודה רוקדת, האיש שוחרר השבוע והוא על "עתודה", כך שלערבים צביון שפוי יותר, ואני מעבירה הרבה זמן בהחלט עם חברות תומכות ואוהבות, אותי ואת בני, מהבחינה הזו בורכתי (טפו!)

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי רוקדת_לאור_ירח* » 20 אוגוסט 2005, 11:50

(())
נשמע מאד קשה, מזל שיש לך חברות כל כך טובות.
אולי להעביר יותר מהזמן איתן כשאבא במילואים?
מאחלת שבקרוב, עם המוצקים של הקטן, זה באמת יסתדר כמו שאת מקוה.

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי תמר_ס* » 18 אוגוסט 2005, 14:25

"יצאתי מדעתי, אשוב בעוד שבועיים"
אוי יקרה שלי, איך לעודד אותך? איך?
כמה מתסכל.

איתם יהיה כבר "בשל" להתחיל עימו, ואז לאט לאט, ביחד הלוואי. מתפללת בשבילכם.

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי מרב_א* » 17 אוגוסט 2005, 23:27

שבוע קשה, קשה, קשה. התגובה שלו לנושא האוכל הופכת קשה יותר, והוא מתחיל לבכות כשהוא רק רואה אותי מערבבת את הפירורים... הארוחות שלו קשות לי מאוד, הבכי, הצורך להיות קשוחה (אני קשוחה אבל קשה-קשה-קשה לי). יש לי ממש מועקה מכל ארוחה שלו, ובנזוגי יצא למילואים כך שבנוסף לקושי של שניים, אין עם מי לחלק את נושא הארוחות. כשיוצאים מהבית ואוכלים בחוץ זה בכלל סיוט. ביום שני האחרון כשסיימנו עם הקלינאית ישבנו לאכול שם. כשההתמזמזות שלו כבר הייתה בלתי נסבלת והוא לא שעה להתרעותי שעוד מעט מסיימים, פיניתי את האוכל שלו. התחיל בכי מטורף, כולל התפרעות שלו על הידיים שלי- מה שמעולם לא קרה, הוא כזה עדין וענוג ואי אפשר לתאר אותו בסיטואציה כזו... לקח זמן רב של בכי עד שנרגע.
אתמול בערב ניסיתי לעבות את המרקם, ונתתי לו בנוסף גבינה עם שומשום. הוא הקיא, פעמיים- אני לא יודעת ממה, חושבת שמהגבינה ולא מהיוגורט. הארוחה אתמול לקחה כמעט שעה וחצי! כשפעמיים הורדתי את האוכל שלו ובמשך איזה רבע שעה הוא ייבב "נה.. נה.." (גבינה) על הכסא. בסוף אכל קצת את היוגורט בזמן שאני הלכתי לבכות בחדר (וזה כלל נסיונות שווא להרדים את אחיו התינוק, אתמול באופן רשמי אפשר היה לתלות עלי את השלט "יצאתי מדעתי, אשוב בעוד שבועיים" :-P
היום היינו במשחקיה עם כמה חברות מפורום אחר שמכירות את איתם, הבעיה, והנסיון האחרון עם הפירורים. הוא החל לבכות כשרק ראה שאני מוציאה את קופסת הפירורים (קורנפלקס טחון), וסרב לגעת. בינתיים נכנסתי לפינת ההחתלה לחתל את התינוק, נשברתי בבכי, ותוך כדי כך שמעתי חברה אהובה לוקחת פיקוד ומציעה לו לאכול (הוא רגיל שהיא מאכילה אותו בכל מיני סיטואציות). תוך כדי שאני מתייפחת (התמוטטתי מכל השבוע וחצי האחרונים, ההתמודדות עם הנושא והקושי המטורף ביומיים בלי אבא בבית) אני שומעת תרועות ומחיאות כפיים קצובות, שקט, ואז שוב תרועות... כל החבורה התיישבה סביב איתם, והריעה לו בכל פעם שאכל, והאיש הקטן הזה אכל במרץ והתלהבות (כך סופר לי, אני הייתי עסוקה ברחמים עצמיים שם..) והמתין למחיאות הכפיים בכל פעם שבוששו להגיע...
מחר יש לנו פגישה עם שושי, אבל ביקשתי לדבר איתה כבר הערב בטלפון כדי לא להתפרק מול איתם ולשאול שאלות בלי שהוא נוכח. השיחה אישרה לי את מה שחשבתי באופן בלתי מקצועי, שהדרך היחידה להוריד את הרגישות בחיך (מה שאני קראתי "גרון") היא ע"י אוכל. ועיבוי המזון ע"י הפירורים עושה את אותה עבודה של הורדת רגישות כמו שעשיתי לאיזור הפה בצחצוח השיניים. צריך להתחיל לעבוד איתו עם משחק על הלעיסה, כדי להרגילו ללעוס. האמת, שמכל השיחה הארוכה, זה הדבר היחידי שנשאר לי, זה הכי חשוב כרגע.

התקווה שלי היא שכאשר אחיו התינוק יגיע למוצקים- בעוד חודשיים הוא "אמור" להתחיל (ולפי דחיפת הידיים שלו לפה, מה שלחלוטין לא היה עם איתם- זה כנראה יקרה הפעם בזמן) , איתם יהיה כבר "בשל" להתחיל עימו, ואז לאט לאט, ביחד (כי איתם מאוד מחקה את אחיו בכל מיני דברים, אולי גם בזה?)

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי מרב_א* » 11 אוגוסט 2005, 22:39

איילת, הבעיה שלי היא שאני גם מאכילה אותו מול קלטת, וגם מאיימת (ומבצעת) שאם לא יאכל- אני אפסיק את הקלטת. אני מודעת לכך שאני יוצרת כאן דפוס לא בריא, אבל מוכנה "למכור" את העקרונות כרגע בשביל קצת אוכל חי ואמיתי שייכנס לו לגוף. יש לי מרפסת קטנטנה, אבל הוא בן 3 עוד מעט- זה לא אותו דבר כמו תינוק או פעוט...

ואצלינו, שבוע לא פשוט, וזה בלשון המעטה. לצד נקיפות המצפון ה"רגילות" כלפי כל אחד מילדי, שאינני מקדישה לכל אחד מהם מספיק זמן, ולצד הספקות והחששות הקבועים בנושא האוכל של איתם- מתי יאכל, האם יאכל וכו', נוספו כעת פחד, מועקה והתמודדות קשה. כל ארוחה מתחילה/מלווה/מסתיימת בבכי, או כל התשובות נכונות. הוא אוכל מעט, מעט, מעט, כ"כ מעט שזה מפחיד. אני נאכלת מבפנים (לא מצחיק אותי התרתי משמע הזה :-/) מהמחשבה שהוא רעב, בעיקר כשהולך לישון רעב; מכך שירזה; מפגיעה בלתי הפיכה בתיאבון שלו. וכמובן שזה משליך על כל ההתנהלות שלו מולינו, המון "לא", גם על דברים שהוא כן רוצה, ומצד שני הוא רוצה המון ידיים. אני מריגשה שהוא צריך שליטה, ולכן החלטתי שבכל מה שאני יכולה, אני אחזיר לו את התחושה שהוא שולט בעולמו הקטן. וצריך להיות יצירתי בצורת השאלה כדי לקבל את התשובה "הנכונה"...
אוף, אני מרגישה כמו עכבר מבוהל שמתרוצץ באפילה למצוא את הדרך הנכונה, אני ממש מפחדת, באמת. אבל אני לא רואה דרך אחרת. תמיד האמנתי וקיוויתי שהפחתה ברגישות שלו בפה תביא למצב בו יתחיל לאכול לבד. אבל השבוע הבנתי שזה לא יקרה, שהוא התקבע על המצב הנוכחי, ושיש פה בעיה התנהגותית שהוא גדולה יותר מהבעיה התחושתית. מן הסתם, מבחינה השרדותית המזון הרך שהוא אוכל מקיים אותו, גם אם באופן פחות טוב, גם אם אינו מגוון, ולכן אין לו "מוטיבציה" לאכול שום דבר אחר.

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי איילת* » 09 אוגוסט 2005, 10:30

הוא אכל אומנם שליש כמות, אבל בלי דרמות. מצד שני, לא היינו בבית, נראה איך זה ימשיך.
היכן את לרוב מאכילה אותו? לי מאוד מציק המצפון בעניין האכלה מול הטלוויזיה אולם דווקא חמותי ואימי הורידו אותי קצת מהעניין הזה. לדבריהן אם מאכילים את הילד תוך סיפור, שירים, (אימא שלי מאוד יצירתית איתו), במרפסת, בגינה מול החתול והכלב, מה זה כבר משנה? אלו סוגים שונים של הסחות דעת. אז אם יש לך גינה קטנה, מרפסת??

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי איילת* » 09 אוגוסט 2005, 10:25

תודה על התשובה. בעקרון אני לא רואה אצל בני איזו בעיה עקרונית כי הוא מכניס לפה כל דבר - כל טינופת וכל זבל כולל את הזנב של הכלב אם הוא לא מספיק מהיר. אבל אני ממש תקועה איתו לדעתי בקטע של הבליעה-אולי של הלעיסה. כלומר: הוא אוכל מחיות, גבינה, ומה שמתמסמס בפה - במבה, עוגיות לתינוקות, לחם לבן. אוכל אחר, גם אם הוא מוכן לנסות לרוב מסיים על הרצפה בעבור הכלב. מכניס לפה, משחק ויורק. יוצאות לו עכשיו הרבה שיניים טוחנות בבת אחת, ויכול להיות שזה יוצר לו איזה מחסום עדיין. אני אמשיך לחכות קצת מכיוון שהוא לא מגלה עקרונית התנגדות לאוכל. אבל שוב ושוב המטפלת ואני חוזרות למחיות כי אחרת הוא לא אוכל כמעט כלום ודורש סימילאק.
קורנפלור או דייסה כלשהי
שונא שונא שונא למרות נסיונות החמות לדחוף לו את זה כבר 9 חודשים. נראה מתי היא תתייאש או שאני אעיף אותה מכל המדרגות.
:-)

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי מרב_א* » 07 אוגוסט 2005, 16:17

ואצלינו, שיחה עם שושי הבוקר חיזקה אותי, סיכמנו על המשכת מאבקי הצודק :-P. היא הסכימה שהוא בהחלט מסוגל להתמודד עם זה, שאמשיך להוסיף את הפירורים לכל ארוחה (היא הציעה להתחיל בארוחה אחת בלבד, אבל אני משוכנעת שהוא ידלג עליה בלי למצמץ בכלל), ולגבי ההתנהגות בזמן האוכל: שלא אהיה לידו בזמן האוכל. להיות בסביבה, לתת לו כחצי שעה לארוחה- ואח"כ לקחת את הצלחת. מה שיאכל בעצמו- וזהו. אני חושבת שאשאיר ארוחה אחת "נקיה", את מחית הפירות שלו שהיא הכי חשובה לי, ושאוסיף לו עוד "התרעה" לפני שאקח את האוכל, ומקווה שאצליח לנטרל את העצבים, הרוגז והרגשות סביב זה. נורא איך שנשמעתי היום בבוקר בניסיון לגרום לו לאכול ועצבים על חוסר ההחלטיות שלו :-(
בצהריים היינו במשחקיה עם חברה וילדיה, עירבבתי מאחורי גבו את הפירורים- הוא אכל אומנם שליש כמות, אבל בלי דרמות. מצד שני, לא היינו בבית, נראה איך זה ימשיך.
ומבחינה התנהגותית, אין לי ספק שאנחנו עומדים בפני תקופה קשה. מאוד. מצד אחד הוא נתלה עלי כמו קופיף קטן, מחפש מאוד את קרבתי והמגע, ומצד שני, נובח "לא!" על כל דבר אפשרי, ממש הכרזת מרד!
הנחישות שלי מחזקת אותי, אני רק מקווה שהאור בקצה המנהרה...

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי מרב_א* » 07 אוגוסט 2005, 16:10

איילת, בדיוק מה שכתבת. מעדן סויה (בטעם וניל בלבד), גבינה ויוגורט (בתכל'ס זה בעיקר גמדים, על שלל האריזות, וגבינה לבנה). ובמניפולציות בזויות אני מאכילה אותו מחית פירות, טחונה למוות, מול קלטת :-(. אז לגבי בנך, בגלל הנסיון שלנו אני תמיד שואלת האם הוא הכניס צעצועים וידיים לפה- אם כי זה כמובן לא מחייב שזו אותה בעיה, אם בכלל. בנךלא מכניס שום סוג של אוכל לפה מיוזמתו? גם לא במבה, ביסקוויט או בננה? אם לא, הייתי מתחילה במחיות, ולאט לאט וממש בהדרגה, הייתי מנסה לעבות את המרקם: ע"י הוספת ביסקוויט (יש ביסקוויטים שממש נימוחים בפה, לתינוקות), ע"י קורנפלור או דייסה כלשהי, ואולי שקדיה או טחינה? האם הוא מסכים לגוון את המזון בטעמים חדשים?

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי איילת* » 07 אוגוסט 2005, 10:25

מרב, מה הוא אוכל באופן כללי? רק מחית/גבינה/יוגורט? כלומר האם עדיין רק ממרחים חלקים או גם אילו שהם מוצקים? אני שואלת כי אני מנסה לקבל רעיונות לגבי הילד שלי. אין לנו בעיה ספציפית אבל בגיל 15 חודש הוא בקושי נוגע במוצקים. הוא לא ממש מתנגד אבל הוא פשוט לא בולע. ואז אני שוב חוזרת למחיות. אם זה לא נימוח לו בפה באיזה שהוא שלב הוא פשוט יורק את זה.

הנקה מלאה אחרי גיל שנה

על ידי מרב_א* » 06 אוגוסט 2005, 23:23

אתמול (יום שישי בערב), עשיתי מעשה. כתשתי ביסקוויטים והתחלתי לערבב לו בכל ארוחה. התוצאה: כמעט שביתת רעב. מדובר בפירורים קטנים, ואני בהחלט חושבת שהוא יכול להתמודד עם זה. בראש אני מכנה את זה מעין "פיזיותרפיה לגרון". אני מציעה לו לשתות מיים בכל פעם שקשה לו, והוא באמת משתנק פה ושם, אבל לדעתי מדובר בקטע התנהגותי יותר מאשר בקושי פיזי- טעמתי את זה וזה ממש מינורי. אבל בכל אופן, אתמול אחרי כמה ביסים הוא לא המשיך ואני חתכתי את הענין (אם כי כמובן הורדת האוכל לוותה בדרמה לא קטנה). היום בבוקר אכל בקושי אלפרו אחד (בד"כ אוכל שניים). בצהריים אצל אמי אכל שני דניאלה (לזה לא עירבבתי פירורים) ובערב אכל ממש בקושי שני גמדים, שנאכלו בהמשכים, ועם "עבודה" מאוד אינטנסיבית של אמא שלי (סיפורים, דיבורים, מניפולציות). לא הייתי מאפשרת את זה אילולא ריחמתי עליו וחששתי שיל לישון רעב. אני יודעת שהוא לא ירעיב את עצמו למוות, אבל חוששת. יש לי ספקות האם אני עושה את הדבר הנכון, ו"כבד" לי עם הקושי שלו, קשה לי שקשה לו, כואב לי שהוא הולך לישון רעב, ואני חוששת גם מהשלכות בלתי צפויות של המהלך הזה.
מחר בבוקר חייבת לדבר עם שושי ולשאול אותה מליון שאלות, האם זה בסדר, איך להמשיך, האם להתעקש על כל ארוחה בצורה כזו, מה להגיד לו, איך להסביר- ואולי להתעלם?

חזרה למעלה