על ידי אם_פי_3* » 05 ספטמבר 2004, 09:28
אני לא מומחית (אבל כל המומחים בפארק הירדן.... (-: ) אבל יש לי כמה מחשבות, לא ממש מאורגנות:
גיל הגמילה הביולוגי (בשונה מהתרבותי) של האדם, הוא ככל הנראה בסביבות גיל 6-7 או, עפ"י חישובים שונים, בין גיל 3-6.
גיל הגמילה הממוצע בעולם, הוא בסביבות גיל 4, אם זכרוני אינו מטעה אותי. אם לוקחים בחשבון שבעולם המערבי יש רבות שלא מיניקות בכלל או חודשים ספורים בלבד - זה מרמז כמה נשים מיניקות עד גיל זה או יותר.
כלומר - ילדים רבים מאד מאד עוברים מיניקה ילדותית בגילאים המדוברים למיניות בוגרת. יש לי הרגשה, שמדובר על מיניות בריאה ולא מעוותת, למרות שאי אפשר להסיק את זה מהנתונים.
כיוון אחר של הסתכלות, הוא הנזק הפסיכולוגי של גמילה יזומה ללא סיבה פנימית. כלומר - יש תינוק/פעוט יונק. טוב לו, והוא רוצה להמשיך לינוק. יש אמא, שטוב לה עם ההנקה. עכשיו מגיע גיל (איזה בדיוק?) שבו מוחלט שרירותית שזה גיל מבוגר מדי להנקה. הגמילה היא לא ממניע פנימי של הילד, ולא ממניע פנימי של האם (אם היה מניע כזה, היתה מתרחשת גמילה ואני בהחלט חושבת שלגיטימי להחליט לגמול ילד בן שנתיים, פשוט כי לאמא זה לא מתאים יותר, למשל). עוד אין לך ילדים אז אני יכולה רק לספר לך (סליחה אם זה נשמע מתנשא, אבל מנסיוני, בד"כ לפני הילדים, מסתכלים על תיאוריות, והחיים פועלים אחרת) שאם מנסים לכפות על ילדים משהו ללא שכנוע פנימי עמוק, זה בד"כ גורם להרבה קונפליקטים ומצוקות, כי המסר המגיע מההורה הוא מבולבל (ילדים קולטים הרבה מאד מידע לא מילולי) - היא אומרת שאי אפשר לינוק יותר, אבל הבכי גורם לה לשנות את דעתה, או לרצות לשנות את דעתה (והילד מרגיש) - אילו האם היתה בטוחה שזה מה שנכון עכשיו, מבפנים, זה היה הולך הרבה יותר בקלות.
מעבר לקלות ביצוע הגמילה - אתה מונע מילד צורך כלשהו שלו. כמו שהורים רבים מעדיפים שלא לגמול ממוצץ, כיוון שהוא מהווה צורך מסוים של הילד בהרגעה, וכשהילד לא זקוק לו יותר, הוא מוותר עליו (אולי יש צורך לעודד אותו קצת בכיוון הזה, אבל גם אם משאירים את ההחלטה בידי הילד, היא מגיעה).
מעבר לכך, סליחה שוב אם זה נשמע מתנשא, אבל אני לא כל כך מבינה מה יש להחליט בנושא הזה עוד לפני שיש ילדים. כל כך הרבה תיאוריות יתהפכו וישתנו לכם כשיהיה ילד, וכל כך הרבה דברים נראים אחרת כשאתה "שם" ולא מסתכל מלמעלה, שהדיון הזה מקדים את זמנו עבורכם. כשתגיעו לשלב שבו אתה תרגיש שזה יותר מדי, מהסיבות שאתה מתאר פה או סיבות אחרות, תדונו על הנושא. תראו את התנאים המציאותיים הספציפיים שלכם - האם בכלל ישנה הנקה בגיל שמתקרב לבעייתי, כמה הילד זקוק לה (אני יודעת למשל, שהפעוט שלי, בן שנה וחמישה חודשים, מאד נהנה מההנקה, אבל יכול להסתדר מצוין גם בלעדיה, ולכן אם הייתי רוצה לגמול, זה היה סביר (אין לי שום דחיפות לגמול, ואני נהנית להעניק לו את ההנאה והפינוק שהוא שואב (יונק?) מההנקה - כשברור לי שכשיגדל, ההנקות יצטמצמו מאליהן), איך המיניקה מרגישה לגבי ההנקה והגמילה וכדומה.
עוד מחשבה - עזוב הנקה. קח חיבוקים ונשיקות (גם פה אל פה, לא צרפתי). גם אלו דברים מיניים כשהם מתרחשים בין בוגרים (או מתבגרים). אבל כשהם מתרחשים בין הורה לתינוקו - הם בהקשר אחר. כשהתינוק גדל, בדרך כלל אנחנו לא גומלים אותו בצורה יזומה מחיבוקים ונשיקות. יחד עם זאת, בגיל ההתבגרות, רוב הילדים כבר לא מתנשבקים (נשיבוק = נשיקה + חיבוק) עם הוריהם, או עושים זאת בתדירות נמוכה, ובאופן אחר - כמו של פגישת חברים - בוגרים. את נשיבוקי וגיפופי האהבה, הם שומרים לבני זוגם (המציאותיים או החלומים). בגיל 4-6 עדיין רוב הילדים רוצים מדי פעם נשיבוק מהוריהם, ולא רואים בכך משהו מיני בכלל.
בכמה עשרות שנים האחרונות, נוצר בעולם המערבי איזהו נתק. נתק מעצמנו ונתק מילדינו. בין השאר, כלל הנתק הזה ביטול של ההנקה. בדור שלי, רק תינוקות מעטים ינקו, ובודדים ינקו מעבר למספר שבועות / חודשים. לכן, יש לנו תחושה עמוקה, שהנקה בגיל 4 היא משהו חריג, סוטה, מוזר. יחד עם לידה בבית, שינה במיטה אחת, ועוד רעיונות הפזורים פה באתר - שנוגדים את המוסכמות עליהם גדלנו, אבל בעצם, זה הדבר הטבעי, הביולוגי, המתאים למין שלנו, וכשמסירים את ה"חינוך" שלנו, אז זה גם תואם לאינטואיציות שלנו.
ורק לסיום - ארגון הבריאות העולמי, שלוקח בחשבון שיקולים רבים מאד, כולל הפסיכולוגיים, ממליץ להיניק חצי שנה הנקה מלאה (ללא כל תוספים), ולפחות עד גיל שנתיים הנקה בשילוב מוצקים - ולהמשיך כל עוד האם והילד מעונינים בכך.
אני לא מומחית (אבל כל המומחים בפארק הירדן.... (-: ) אבל יש לי כמה מחשבות, לא ממש מאורגנות:
גיל הגמילה הביולוגי (בשונה מהתרבותי) של האדם, הוא ככל הנראה בסביבות גיל 6-7 או, עפ"י חישובים שונים, בין גיל 3-6.
גיל הגמילה הממוצע בעולם, הוא בסביבות גיל 4, אם זכרוני אינו מטעה אותי. אם לוקחים בחשבון שבעולם המערבי יש רבות שלא מיניקות בכלל או חודשים ספורים בלבד - זה מרמז כמה נשים מיניקות עד גיל זה או יותר.
כלומר - ילדים רבים מאד מאד עוברים מיניקה ילדותית בגילאים המדוברים למיניות בוגרת. יש לי הרגשה, שמדובר על מיניות בריאה ולא מעוותת, למרות שאי אפשר להסיק את זה מהנתונים.
כיוון אחר של הסתכלות, הוא הנזק הפסיכולוגי של גמילה יזומה ללא סיבה פנימית. כלומר - יש תינוק/פעוט יונק. טוב לו, והוא רוצה להמשיך לינוק. יש אמא, שטוב לה עם ההנקה. עכשיו מגיע גיל (איזה בדיוק?) שבו מוחלט שרירותית שזה גיל מבוגר מדי להנקה. הגמילה היא לא ממניע פנימי של הילד, ולא ממניע פנימי של האם (אם היה מניע כזה, היתה מתרחשת גמילה ואני בהחלט חושבת שלגיטימי להחליט לגמול ילד בן שנתיים, פשוט כי לאמא זה לא מתאים יותר, למשל). עוד אין לך ילדים אז אני יכולה רק לספר לך (סליחה אם זה נשמע מתנשא, אבל מנסיוני, בד"כ לפני הילדים, מסתכלים על תיאוריות, והחיים פועלים אחרת) שאם מנסים לכפות על ילדים משהו ללא שכנוע פנימי עמוק, זה בד"כ גורם להרבה קונפליקטים ומצוקות, כי המסר המגיע מההורה הוא מבולבל (ילדים קולטים הרבה מאד מידע לא מילולי) - היא אומרת שאי אפשר לינוק יותר, אבל הבכי גורם לה לשנות את דעתה, או לרצות לשנות את דעתה (והילד מרגיש) - אילו האם היתה בטוחה שזה מה שנכון עכשיו, מבפנים, זה היה הולך הרבה יותר בקלות.
מעבר לקלות ביצוע הגמילה - אתה מונע מילד צורך כלשהו שלו. כמו שהורים רבים מעדיפים שלא לגמול ממוצץ, כיוון שהוא מהווה צורך מסוים של הילד בהרגעה, וכשהילד לא זקוק לו יותר, הוא מוותר עליו (אולי יש צורך לעודד אותו קצת בכיוון הזה, אבל גם אם משאירים את ההחלטה בידי הילד, היא מגיעה).
מעבר לכך, סליחה שוב אם זה נשמע מתנשא, אבל אני לא כל כך מבינה מה יש להחליט בנושא הזה עוד לפני שיש ילדים. כל כך הרבה תיאוריות יתהפכו וישתנו לכם כשיהיה ילד, וכל כך הרבה דברים נראים אחרת כשאתה "שם" ולא מסתכל מלמעלה, שהדיון הזה מקדים את זמנו עבורכם. כשתגיעו לשלב שבו אתה תרגיש שזה יותר מדי, מהסיבות שאתה מתאר פה או סיבות אחרות, תדונו על הנושא. תראו את התנאים המציאותיים הספציפיים שלכם - האם בכלל ישנה הנקה בגיל שמתקרב לבעייתי, כמה הילד זקוק לה (אני יודעת למשל, שהפעוט שלי, בן שנה וחמישה חודשים, מאד נהנה מההנקה, אבל יכול להסתדר מצוין גם בלעדיה, ולכן אם הייתי רוצה לגמול, זה היה סביר (אין לי שום דחיפות לגמול, ואני נהנית להעניק לו את ההנאה והפינוק שהוא שואב (יונק?) מההנקה - כשברור לי שכשיגדל, ההנקות יצטמצמו מאליהן), איך המיניקה מרגישה לגבי ההנקה והגמילה וכדומה.
עוד מחשבה - עזוב הנקה. קח חיבוקים ונשיקות (גם פה אל פה, לא צרפתי). גם אלו דברים מיניים כשהם מתרחשים בין בוגרים (או מתבגרים). אבל כשהם מתרחשים בין הורה לתינוקו - הם בהקשר אחר. כשהתינוק גדל, בדרך כלל אנחנו לא גומלים אותו בצורה יזומה מחיבוקים ונשיקות. יחד עם זאת, בגיל ההתבגרות, רוב הילדים כבר לא מתנשבקים (נשיבוק = נשיקה + חיבוק) עם הוריהם, או עושים זאת בתדירות נמוכה, ובאופן אחר - כמו של פגישת חברים - בוגרים. את נשיבוקי וגיפופי האהבה, הם שומרים לבני זוגם (המציאותיים או החלומים). בגיל 4-6 עדיין רוב הילדים רוצים מדי פעם נשיבוק מהוריהם, ולא רואים בכך משהו מיני בכלל.
בכמה עשרות שנים האחרונות, נוצר בעולם המערבי איזהו נתק. נתק מעצמנו ונתק מילדינו. בין השאר, כלל הנתק הזה ביטול של ההנקה. בדור שלי, רק תינוקות מעטים ינקו, ובודדים ינקו מעבר למספר שבועות / חודשים. לכן, יש לנו תחושה עמוקה, שהנקה בגיל 4 היא משהו חריג, סוטה, מוזר. יחד עם לידה בבית, שינה במיטה אחת, ועוד רעיונות הפזורים פה באתר - שנוגדים את המוסכמות עליהם גדלנו, אבל בעצם, זה הדבר הטבעי, הביולוגי, המתאים למין שלנו, וכשמסירים את ה"חינוך" שלנו, אז זה גם תואם לאינטואיציות שלנו.
ורק לסיום - ארגון הבריאות העולמי, שלוקח בחשבון שיקולים רבים מאד, כולל הפסיכולוגיים, ממליץ להיניק חצי שנה הנקה מלאה (ללא כל תוספים), ולפחות עד גיל שנתיים הנקה בשילוב מוצקים - ולהמשיך כל עוד האם והילד מעונינים בכך.