על ידי תמרוש_רוש » 22 אוגוסט 2006, 03:02
אני דווקא רוצה למתן כמה דברים שנאמרו פה. ("חצופה, קרת רוח ולב" - האמנם...)
ברור שהחברה שלך לא פעלה כשורה, גם כלפיך וגם כלפי התינוקת, והכעס והחרפון שלך מוצדקים לחלוטין.
אבל:
האם יכול להיות שההתנהגות שלה נבעה מבערות ואי הבנה?
כלומר: בהנחה שלה עצמה עוד אין ילדים (נדמה לי, לא?), והיא לא באמת מבינה מה זה הנקה (כי ככה זה בתרבותנו היקרה) ואת כל המנגנונים והדינמיקה שמסביב, אז התסריט היה בערך כזה:
היא רגילה להסתובב עם התינוקת, והתינוקת רגילה אליה.
היא התכוונה ללכת לחברה קרובה, מה שהיה בסדר מבחינתך, והיה לה אמצעי ניידות מהיר ומודרני.
בגלל היציאה החוצה, שקצת חרגה מהרדיוס הרגיל של ההסתובבויות, ובגלל הימצאות המפתחות, היא הרשתה לעצמה לנסוע לאחותה (מה שהיה לחלוטין לא בסדר, בלי תיאום אתך, אבל
אני מכירה מעצמי את ההרגשה הזאת של "אם כבר קילומטר וחצי במכונית - למה לא עוד עשרים דקות נסיעה?" מין תחושה שאם גבול מסוים נפרץ, אז נורא קל להמשיך ולמתוח את זה, וזה לא נורא. מה גם שהיא
חברה שלך, ובניגוד למישהי שהיא
רק שכירה, חברות עשויות יותר לסמוך על השיפוט שלהן ולעבור על גבולות כאלה).
מבחינת התינוקת - היא הניחה שהתינוקת תוכל לינוק מאחותה, וזה היה נראה לה פתרון סביר ביותר. כי אנחנו רגילים לילדים, ולתינוקות שאוכלים תמ"ל (כי אם אנחנו חושבים על האכלה מתמ"ל - מה ההבדל בין תמ"ל שניתן בקפיטריה של האוניברסיטה לתמ"ל שניתן בבית של האחות? והיא איכשהו עשתה את המשוואה של הנקה = תמ"ל+ציצי מינוס בקבוק, ולא הפנימה ש
ציצי זה לא רק אוכל).
בנוסף על זה שהיא בכלל לא חשבה על כל הנושאים שנדונו בהקשר הזה - על כל החומרים והווירוסים שעלולים לעבור בחלב אם - שוב, כי היא לא גדלה מוקפת מיניקות, וחילופי חלב-אם כל כך נדירים אצלנו, אז רק מי שממש בעניינים מודע לזה.
ומבחינתך, היא לא היתה מודעת למשק החלב שלך, ומה זה אומר להישאר תקועה ללא הנקה, עם שדיים שהולכים ומתמלאים, ותחושת הדחיפות והאומללות שמתקשרת לזה. אולי היא ידעה את זה תיאורטית, אבל לא באמת באמת הפנימה. שוב, כי היא לא גדלה בתרבות של הנקה.
מה אני מנסה להגיד? קודם כל, שלא תעזי לקחת על עצמך את האשמה
ש"לא הסברת לה כמו שצריך". ממש לא התכוונתי לזה. איך יכולת לדעת, שמה שנראה לך הכי בסיסי ואלמנטרי בעולם (תחושת גודש, למשל), אנשים אחרים לא מודעים לו?
מצד שני - אם מה שאמרתי נכון, אז חשוב לאפשר לה להבין את כל זה, להסביר לה בדיוק מה היה לא בסדר במה שהיא עשתה, כולל חוסר התיאום אתך, כולל מה זה הנקה ויניקה ואינטימיות והדבקה וחומרים זרים והכל. ולהציב גבולות מחדש, כבר לא בכעס, אבל בהחלטיות, כי אלה גבולות שנחוצים מאוד להתנהלות תקינה. ולהבהיר אותם, כדי שיהיה ברור לה מה מותר ומה לא, וגם שהיא תבין
למה.
וגם, אולי, לעודד אותה לשאול, כל פעם שהיא לא בטוחה למה את רוצה כך ולא אחרת, כדי שהיא באמת תבין את הסיבה ואת ההיגיון (והרגש) שמאחורי הדברים ואז יהיה לה יותר קל לשמור עליהם, ולא בבחינת "ככה האמא של התינוקת רוצה, מניין לי לדעת למה".
בהצלחה! השיחות האלה לא קלות, אבל הן יכולות להיות מקדמות מאוד.
אני דווקא רוצה למתן כמה דברים שנאמרו פה. ("חצופה, קרת רוח ולב" - האמנם...)
ברור שהחברה שלך לא פעלה כשורה, גם כלפיך וגם כלפי התינוקת, והכעס והחרפון שלך מוצדקים לחלוטין.
אבל:
האם יכול להיות שההתנהגות שלה נבעה מבערות ואי הבנה?
כלומר: בהנחה שלה עצמה עוד אין ילדים (נדמה לי, לא?), והיא לא באמת מבינה מה זה הנקה (כי ככה זה בתרבותנו היקרה) ואת כל המנגנונים והדינמיקה שמסביב, אז התסריט היה בערך כזה:
היא רגילה להסתובב עם התינוקת, והתינוקת רגילה אליה.
היא התכוונה ללכת לחברה קרובה, מה שהיה בסדר מבחינתך, והיה לה אמצעי ניידות מהיר ומודרני.
בגלל היציאה החוצה, שקצת חרגה מהרדיוס הרגיל של ההסתובבויות, ובגלל הימצאות המפתחות, היא הרשתה לעצמה לנסוע לאחותה (מה שהיה לחלוטין לא בסדר, בלי תיאום אתך, אבל [b]אני מכירה מעצמי את ההרגשה הזאת[/b] של "אם כבר קילומטר וחצי במכונית - למה לא עוד עשרים דקות נסיעה?" מין תחושה שאם גבול מסוים נפרץ, אז נורא קל להמשיך ולמתוח את זה, וזה לא נורא. מה גם שהיא [b]חברה[/b] שלך, ובניגוד למישהי שהיא [b]רק[/b] שכירה, חברות עשויות יותר לסמוך על השיפוט שלהן ולעבור על גבולות כאלה).
מבחינת התינוקת - היא הניחה שהתינוקת תוכל לינוק מאחותה, וזה היה נראה לה פתרון סביר ביותר. כי אנחנו רגילים לילדים, ולתינוקות שאוכלים תמ"ל (כי אם אנחנו חושבים על האכלה מתמ"ל - מה ההבדל בין תמ"ל שניתן בקפיטריה של האוניברסיטה לתמ"ל שניתן בבית של האחות? והיא איכשהו עשתה את המשוואה של הנקה = תמ"ל+ציצי מינוס בקבוק, ולא הפנימה ש [po]ציצי זה לא רק אוכל[/po]).
בנוסף על זה שהיא בכלל לא חשבה על כל הנושאים שנדונו בהקשר הזה - על כל החומרים והווירוסים שעלולים לעבור בחלב אם - שוב, כי היא לא גדלה מוקפת מיניקות, וחילופי חלב-אם כל כך נדירים אצלנו, אז רק מי שממש בעניינים מודע לזה.
ומבחינתך, היא לא היתה מודעת למשק החלב שלך, ומה זה אומר להישאר תקועה ללא הנקה, עם שדיים שהולכים ומתמלאים, ותחושת הדחיפות והאומללות שמתקשרת לזה. אולי היא ידעה את זה תיאורטית, אבל לא באמת באמת הפנימה. שוב, כי היא לא גדלה בתרבות של הנקה.
מה אני מנסה להגיד? קודם כל, שלא תעזי לקחת על עצמך את האשמה :-) ש"לא הסברת לה כמו שצריך". ממש לא התכוונתי לזה. איך יכולת לדעת, שמה שנראה לך הכי בסיסי ואלמנטרי בעולם (תחושת גודש, למשל), אנשים אחרים לא מודעים לו?
מצד שני - אם מה שאמרתי נכון, אז חשוב לאפשר לה להבין את כל זה, להסביר לה בדיוק מה היה לא בסדר במה שהיא עשתה, כולל חוסר התיאום אתך, כולל מה זה הנקה ויניקה ואינטימיות והדבקה וחומרים זרים והכל. ולהציב גבולות מחדש, כבר לא בכעס, אבל בהחלטיות, כי אלה גבולות שנחוצים מאוד להתנהלות תקינה. ולהבהיר אותם, כדי שיהיה ברור לה מה מותר ומה לא, וגם שהיא תבין [b]למה[/b].
וגם, אולי, לעודד אותה לשאול, כל פעם שהיא לא בטוחה למה את רוצה כך ולא אחרת, כדי שהיא באמת תבין את הסיבה ואת ההיגיון (והרגש) שמאחורי הדברים ואז יהיה לה יותר קל לשמור עליהם, ולא בבחינת "ככה האמא של התינוקת רוצה, מניין לי לדעת למה".
בהצלחה! השיחות האלה לא קלות, אבל הן יכולות להיות מקדמות מאוד.
:-)