_הלילה והבוקר הנקתי לראשונה את שתיהן ביחד....
היה מוזר, מרגש, כיף, לא נוח, הכל ביחד...._

איך הולך לכן?

לא נראה לי שעניין הקולוסטרום הוא בעיה. אם כבר, הכמות שהיתה לי כשהינקתי צמדים היתה גדולה יותר מכשהינקתי אחד. לא שמתי לב שהחלב הרגיל הגיע מהר יותר בפעמים של הצמדים, אבל גם אם כן, אני מנחשת שזה עניין פיזיולוגי שלא חייב להיות קשור להנקת צמד דווקא (אולי יותר לזה שזו לידה חוזרת, למשל?). אבל גם אני [u]לא מספיק מבינה בזה.[/u]
[u]בעיקר החשש שלי כי התינוקת לא יונקת כזה הרבה או כזה רצוף (כמו שאחותה הגדולה הייתה...) אז חוששת שבין לבין הגדולה גומרת לה בדיוק את מה שהיא לא סיימה (החלק הסמיך נגיד)[/u]

קודם כל, ושוב -- בלי שום קשר להנקת צמד, כדאי לעקוב אחרי המדדים של התינוקת (חיתולים רטובים, יציאות, עלייה במשקל) כדי לוודא שהיא אוכלת מספיק. אם לא, אז ייתכן שיש בעיה בהנקה (קורה גם למיניקות מנוסות, כן) וכדאי לראות יועצת הנקה מוסמכת.
אבל מה שבמיוחד היה חשוב לי להדגיש, זה ש [b]פיזיולוגית[/b] היניקה של הגדולה לא באה על חשבון הקטנה. להיפך: אם מסיבה כלשהי הקטנה לא יעילה בהוצאת חלב מהשד, הגדולה היא זו ששומרת על בית החרושת פתוח ופועל, ומגיעה לה על זה תודה גדולה :-). נותן לך מרווח נשימה לפתור את הבעיה בלי לדאוג במקביל לשימור התפוקה.
אם נתת לקטנה לינוק עד שהפסיקה מעצמה, כל מה שהגדולה יונקת זה מה שנשאר. זה לא שלולא היית מיניקה את הגדולה הקטנה היתה יונקת יותר. ייתכן שיש לקטנה בעיה בהנקה וייתכן שלא -- אבל בשני המקרים זה לא קשור לזה שהגדולה יונקת.

והעניינים הרגשיים -- הם מסתדרים. מהר. זה גיל שהשינויים בו עצומים. סביר שעוד כמה חודשים בקושי תזכרי את זה, ויהיו דברים אחרים שיעסיקו אותך במקום.

תודה אפרת! זה עוזר לקרוא, אשמח לשמוע עוד בהזדמנות 😃
הלילה והבוקר הנקתי לראשונה את שתיהן ביחד....
היה מוזר, מרגש, כיף, לא נוח, הכל ביחד....
מקווה שנלמד כולנו למצוא את הדרך

עודד אותי מה שכתבת שזה כמו ללמוד להניק. אוקי. אז נלמד. זה יקח זמן אבל נשתדל להיות תלמידות טובות....
תודה!

אוקיי חזרתי :)
אני לא כ"כ יודעת לענות בנושא הקולסטום, לא מספיק מבינה בזה. גם לי נראה בזמנו שהקולסטום נגמר מהר יותר מאחרי הלידה הראשונה.
הבנות שלי, בת שנתיים וחודשיים, ובת חמישה חודשים. כשהקטנטנה נולדה הרגשתי מאוד דומה למה שאת מתארת. למרות שהכנתי את עצמי וקראתי על הנקת צמד, כאן באתר ובספר שקניתי, הרגשתי לגמרי המומה כשהגענו לשם.
ללמוד להניק צמד זה קצת כמו ללמוד להניק מחדש. כשהתחלתי להניק לפני שנתיים וחודשיים לקח לי משהו כמו שלושה חודשים להרגיש שהגעתי לסוג של איזון, גם הפעם זה לקח בערך אותו זמן. אצלי זה הלך והשתפר עם הזמן אבל לא בצורה חלקה ועם הרבה עליות וירידות. עכשיו שלושתנו די השתלטנו על העניין אבל עדיין יש שינויים וירידות מדי פעם, למשל כשחולים.
למרות שבהתחלה היה לי נורא נורא קשה לא הצלחתי לראות את עצמי מפסיקה. הרגשתי שה"גדולה" שלי עוד תינוקת ושאני לא יכולה לקחת לה את הציצי, בטח שלא בזמן כזה רגיש ועמוס בשינויים. כן הגבלתי אותה, בקושי רב מצידי ומצידה, ואני לגמרי מבינה מה את כותבת על המבט בעיניים. עכשיו היא יודעת שהיא מקבלת ציצי במיטה, ובמקרה שלנו זה אומר בשעת הירדמות, בלילה, ובזמן מנוחה.
לפעמים שתיהן יונקות יחד, ככל שהזמן עובר זה נהיה יותר דומה לתמונות, מחזיקות ידיים, מסתכלות אחת על השניה ומחייכות. זה בדרך כלל קורה כשאנחנו לבד בבית. כשיש עוד מישהו אני משתדלת לתת לכל אחת מהן את הזמן המיוחד שלה איתי. אני לא שומרת צדדים, עשיתי את זה רק כשהסתובב לנו בבית וירוס וניסיתי למנוע הדבקה (הצלחנו!!).
יש לי עוד המון מה לכתוב ואני לא מספיקה. אם זה עוזר לך אמשיך, מקווה שמחר.

אני באמצע כל מיני ולא יכולה להרחיב עכשיו אבל הייתי חייבת לכתוב לך שאת לא לבד.
לא יודעת אם יש לי עצות חכמות, יותר חיבוק מילולי ושיתוף ((-))
אשתדל לחזור הערב/ לילה לכתוב יותר.

ועוד דבר, אני מוצאת את עצמי יותר מידי הרבה אומרת לגדולה 'לא', 'לא עכשיו' עוד מעט כשהבייבי תגמור' 'אבל רק מהצד הזה'.....

ואני רואה את המבט שלה וזה הורג אותי אבל לא עוצר אותי...
בכלל כל הפאזה הזאת מאז הלידה עם שתיהן.. אני מרגישה קרחת לכל הכיוונים

כאילו משהו ביני לגדולה נסתם ועם הקטנה טרם ממש נוצר ואני לבד לבד.....
ועצוב לי.. מפחדת על שתיהן , כל כך צריכה אותן בשביל עצמי האגואיסטית ומרגישה תלושה ותולשת....

הי!
עברתי רק על חצי דף בנתיים אז אולי חוזרת אבל בכולופן....

פיצית בת 3 וחודשיים והבייבי בת כמה ימים ואני כולי תהייה

פיצית עדיין יונקת באופן די סדיר ותכננתי להמשיך עד שימאס לה :-)
אבל במציאות, אין לי שום מושג איך לא לעשות את זה על חשבון התינוקת

בנתיים השתדלתי לתת לה לינוק רק אחרי שהתינוקת ינקה ומאותו שד כדי לשמור את השני טרי לתינוקת

אבל:

הקולסטרום נגמר אחרי יום וחצי!! ואני כולי אשמה, אולי הייתי אמורה לתת לה פחות עד שיגיע החלב?!?

ועכשיו לא ברור לי, לתת לשתיהן ביחד? קודם לתינוקת? לשמור צדדים?

בעיקר החשש שלי כי התינוקת לא יונקת כזה הרבה או כזה רצוף (כמו שאחותה הגדולה הייתה...) אז חוששת שבין לבין הגדולה גומרת לה בדיוק את מה שהיא לא סיימה (החלק הסמיך נגיד)


מישהו? עיצה? כללי זהב?! אסתפק גם בכסף....


תודה רבה!!

[u]את חושבת שהוא נשאר רעב?[/u]
לא, מרגיש לי שהקלות איתה הוא מקבל את החלב אם היא (גם) חיסרון.
נחסכו ממנו מיומנות ״עקיפים״ מהנקה: לעבוד קשה/לאורך זמן, לא לוותר בקלות, לתכננן לטווח ארוך (בעוד דקה:)).
<ברור לי שכל אלה אפשר ללמוד גם לא בהנקה>

אני גם בטנדם,כבר 14 חודשים. לא היתה לי את ההרגשה הזאת. אני לא חושבת שנחסכה ממנו רכישת מיומנות היניקה. גם עם הגדול היה לי חלב בשפע.
את חושבת שהוא נשאר רעב?
אני חושבת שאם הוא רואה את הגדול במצב הזה, בו אין חלב, הוא לומד.

אני תוהה בעניין הבא:
אנחנו בטנדם (בן 4.6 ובן 6 חודשים) אז לתינוק הכל בא לו בקלות: חלב ראשוני שחיכה לו בכמויות עוד לפני שנולד (אולי בגלל זה כמעט ולא איבד ממשקל הלידה), קפיצות גדילה שבהן לא היה נדרש ממנו להתאמץ ולעבוד. לא ראיתי אותו מזיע תוך הנקה...ומרגיש לי שחסכנו ממנו רכישת מיומנויות שהנקה בעקיפין תרמה לגדול וליונקים רבים אחרים...
הוא גם נראה לי לא מבין מה שתינוק בגילו כבר אמור להבין טוב: אם אין מיד חלב, ממשיכים לינוק והוא מגיע. הוא מנסה ועוצר :(
משהי הרגישה כמוני?

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

הדף לא פעיל זמן רב אבל בכל זאת אגיב
עצוב לי לראות שמה שמפעיל את הנשים כאן שאימהות (חלק מהמקרים)- הוא רגשות אשם, חשש שהילד לא יתפתח, חשש מקינאה, ומכך ש'גנבו לו את האמא אז לפחות שיתנחם בציצי"
אין לי משהו נגד הנקת צמד
העניין הוא המניע. הדרך בה התינוק יוצר קשר עם אימו
עיקר החזק שאמא יכולה להעניק לבנה אינו בחלב שלה וגם לא בהתנחמות בחום השד, לדעתי
אלא- הביטחון בילד, ביכולתו להתמודד עם החיים. ביכולת שלו להרדם (גם לבד!), לשמוח באח, לאכול, לישון בלילה, להתמודד.
לילה טוב!

אני די בתחילת הריון (חודש שני) ומתכננת להניק את ביתי הבכורה (כרגע בת שנה וחצי) יחד עם הילד הבא. כרגע החלב די דל והיניקה שלה מכאיבה לי אבל לפי מה שקראתי זה אמור לעבור אז אני ממשיכה כרגיל. אני קוראת את מה שבנות כתבו פה... מצד אחד מדברים על כך שזה מונע קנאה בין אחים אבל יש פה גם סיפורים שדווקא מצביעים על קונפליקט בין אחים ובין האם לבכור.
אני ממש מקווה שכל העניין הזה יצליח לזרום אצלי בלי יותר מידי טרגדיות. הגדולה כרגע יונקת בבוקר בערב ואחרי שהיא חוזרת מהגן. אני אשתדל שכך זה יישאר ואז מבחינה פיסית אוכל להמשיך ולספק לה את זמן האיכות הזה ולהימנע מעינוי פטמות בלתי פוסק :)
לפי אורך חיי האדם, משך זמן ההריון ומה שקורה בשבטים באפריקה זמן ההנקה של בן אדם אמור להמשך עד 5 שנים. אני מאמינה שמבחינה רגשית ההנקה מאוד תורמת לביטחון ותחושת השיכות של הילד ולכן אמשיך להניק עד לרגע בו הילדה תרצה להפסיק או עד לרגע בו אני לא ארצה יותר ובאופן הכי ברור שיש. כרגע למרות אי הנוחות אין לי שום רצון להפסיק. אני חושבת שהנקה בצמד זה דבר מיוחד ויפה ואני מאמינה שזה ייצור קשר מיוחד בין הילדים. שיעבור בקלות ובשמחה לכולן!!!

הקטנה שלי תהיה בת שנה ועשרה חודשים כשאחיה או אחותה יגיעו לעולם. אני רוצה לנסות להניק בצמד (אם אגיע עד הלידה מניקה), אבל דואגת לגבי ההשלכות הרגשיות על הקטנה שתהפוך באחת לגדולה. היא תקנא? תרגיש מקופחת? היום יונקת רק בוקר וערב, יודעת שציצי הולכת לישון בלילה וגם שכל היום מכינה חלב לערב ולכן אי אפשר לינוק. מה יהיה כשתראה שבשביל תינוק אחר, שגם כך גזל את היחידות ומתחרה על תשומת לב, ציצי זמינה גם במהלך היום? יש לכן עצות, סיפורים?

אין ספק שתזונת האם חשובה פה שבעתיים.
מדובר על עומס גדול יותר על משאבי הגוף שלה.
כדאי להרבות במזונות מזינים ולא בג'אנק. אומגה 3 ממש מאסט בעיניי, על אחת כמה וכמה.

כדאי רק לשים לב: מרזים מאוד? סימן שגם הרבה חומרים חיוניים נעלמים לך מהגוף. חשוב מאוד מאוד להקפיד על תזונה טובה ועשירה בויטמינים ומינראלים. גם לטובתך וגם לטובת התינוק.

[u]מבחינת תנוחות, האם הקטן קודם והגדול אחרי??[/u]
אני הייתי נותנת במקביל הגדולה הייתה מהצד והקטן היה ממש עלי. במיטה הייתי שוכבת על הצד עם הפנים אל הקטן והגדולה הייתה עולה עלי ויונקת כשהיא שוכבת בתנוחה בלתי אפשרית (מהגב אל הציצי הגבוה כשאני שוכבת על הצד).

לגבי הרזיה חבל לך על הזמן.
אני עליתי בהריון 20 קילו. לפני ההריון הייתי מידה 38 ובהנקת צמד הפכתי להיות פחות מ-36.
הגדולה ינקה מלא כמה חודשים (בלי אוכל בכלל, הייתה בת שנה ורבע כשהקטן נולד)

בהתחלה, כל עוד שיש את הקולוסטרום, מניקים קודם את הקטן ואחכ את הגדול. אחכ, אין חשיבות למי שמניקים קודם. יש כאלו שמסרבות להניק במקביל. אני מניקה במקביל רק בבית, וקודם אני מחברת את הקטנה ואחכ הגדולה מצטרפת (מבחינתה היא תצליח לינוק גם אם היא תצטרך לעמוד על הראש). בדרכ אני מעדיפה להניק קודם את הקטנה ורק אחכ את הגדולה (נראה לי יותר הגיוני).
לתשומת ליבך, הרבה פעמים בהנקת צמד הגדול חוזר להנקה מלאה, או כמעט מלאה, בשבועות שאחרי הלידה. דעי שזה שכיח מאוד (כל מי שאני מכירה שהניקה צמד מספרת שזה היה אצלה) וזה עובר אחרי כמה שבועות (אצלנו לקח חודש).
אני לא רציתי לסרב לגדולה כשהיא ביקשה לינוק (גם ככה יש שינוי עצום, לא רוצה לדחות אותה כשהיא רוצה לינוק) ולכן בהתחלה התכסתי כל פעם שהנקתי כדי שהיא לא תראה שאני מניקה ולא תבקש גם.
יתרון של הנקת צמד- זה מרזה!!! אני יכולה לאכול מלא ואני מרזה באופן עקבי :)
בהצלחה

, אשמח לעצות והצעות על איך מניקים 2 , לא תאומים אלא גיל לידה וגיל שנתיים וחצי? שבן השנתיים וחצי יונק 5 פעמים ביממה לפחות. וממש לא רוצה להגמל
מבחינת תנוחות, האם הקטן קודם והגדול אחרי??

אני מרגישה שדווקא בגלל שהקטנה אצלי יונקת כל הזמן ואחיה ינק איתה, היה לו קל יותר והוא פינה לה את המקום בלי תסכולים ומחסורים.
נסענו ל5 ימים רק עם הקטנה, הגדולים נשארו אצל הוריי. שם הוא אף פעם לא בקש לינוק וידעתי שיסתדר.
כשחזרנו הוא לא בקש בכלל, אלא רק יממה אחרי, אז כבר החלטתי לרכב על הגל ולגמול אותו רשמית (עד אז ינק לפני ואחרי שינות, צהריים ולילה. בן 3 וקצת).
זה עבר מדהים, הרבה יותר טוב ממה שתארתי. הוא פשוט היה מוכן, בשל.
היה קצת בכי ביומיים הראשונים, עם הרבה חיבוקים ומאז מדיי פעם מבקש, עכשיו (כמעט חודש אחרי) כבר עם איזו קריצה של חיוך, כי יודע שלא יקבל.
זה לא הפריע לו לראות את אחותו יונקת ואף לעזור לי לחבר אותה (תפקידו כשינקו ביחד).
מסכימה איתך [po]אום אל קיצקיצ[/po] שהוא כבר היה פתאום כ"כ גדול...

ארבעה חודשים אחרי.
הגדולה נותרה רק עם הנקת בוקר אחרי דיאטת הנקות הדרגתית במשך 4 חודשים.

אני רוצה להשמיע בדף הזה קול שלא עלה ממנו עד כה לטובת מי שלפני לידה ושוקלת הנקת צמד.
לפני לידת אחותה הצעירה בכורתי היתה התינוקת שלי ולא היתה בעצם סיבה משמעותית להפסיק להניק אותה אז המשכתי. הנקת צמד נראתה לי כמו כלי מעולה לצליחה קלה עבור הגדולה את כניסת אחותה הקטנה למשפחה. אבל לא היתה לי שום דרך לדעת איך ארגיש אחרי הלידה ואף אחת פה בדף לא רמזה אפילו משהו כזה ולכן הייתי רוצה לשתף בתחושותיי:
אחרי שנולדה הקטנה, אולי מיד ואולי עוד קצת אח"כ, הגדולה סיימה את תפקידה כתינוקת בעיני. היא נראתה לי ילדה גדולה ופתאום, בבת אחת, נראה היה לי לא רלוונטי להניק אותה. נראה לי לא שייך לכלום. מה עושה לי על הציצי ילדה לכל דבר, שיכולה לאכול הכל. בנוסף גם היניקה שלה היתה ממש לא נעימה (ומה הפלא, עם תחושות כאלה) לעומת היניקה הענוגה של אחותה שרק נולדה. מה שהתחשק לי זה פשוט לנער אותה מעליי כל פעם שבאה לינוק. אבל מה, עכשו, כשנולדה לה אחות, זה בדיוק לא הזמן לגמול, במיוחד שעד אותו רגע ינקה לפי דרישה. נדרש ממני הרבה הרבה הרבה אורך רוח על מנת להמשיך את ההנקה שלה, לעשות בה סדר ולאט לאט להוריד את ההנקות בזו אחר זו. עברנו תקופה לא קלה שתינו. אני, שמרגישה ממש נאנסת בכל הנקה, והיא, שההנקה היתה עמוד השדרה בחייה (כך לפחות אני ראיתי את זה). היה לה קשה מאוד לותר, במיוחד שאחותה יונקת במלוא המרץ. יאמר לזכותה שתמיד פירגנה לאחותה על היניקה. ההורדה של ההנקה בצהריים עלתה לי בביטול השנ"צ. היום כפי שאמרתי נשארנו רק עם הנקת הבוקר שאותה לא איכפת לי לתת. אולי בגלל שמשהו כבר נשבר, מנותק רגשית. אני מרגישה כאילו כבר גמלתי אותה סופית ובטח כך גם היא מרגישה (ואולי לא. עדיין מאוד מחכה לה).
אני מספרת את כל זה, כדי שמי שחושבת על הנקת צמד תדע שתחושות כאלה יכולות לעלות ולמעשה זה גם הגיוני ביותר. יש הגיון אבולוציוני בהעדפת ההנקה של תינוק על חשבון הפעוט, כדי לשמור גם על התינוק וגם על האם. אני לא יודעת אם טעיתי איפשהו בדרך. לא היתה לי סיבה לגמול לפני הלידה ולא היתה לי דרך לדעת שכך ארגיש ובסה"כ רציתי לתת לביתי את הטוב ביותר. בסוף יצא שהיא נפרדת ממהנקה דוקא כשהציצי קורץ כל הזמן כשמישהי אחרת יונקת. אולי גם זה בסדר: היא רואה שהתינוקת יונקת וזה מזונה היחידה וזה הזמן לפנות את המקום.

אכן פחות משנתיים וחצי, אבל מאוד חכמה ובוגרת. החלטתי לדבר איתה ולסכם איתה על זמנים מסויימים בהם יונקים. כשקמים בבוקר, עוד פעם אחרי ארוחת בוקר, אח"כ כשהולכים לישון צהריים וכו'. היא הבינה אבל קשה לה כמובן. בינתיים אבא עוד בבית לעזור. ההצעה להציע כל חמש דקות לא ריאלית לצערי כי זה ממש ממש לא מתאים לי לחלוץ שד כל חמש דקות. זה מעצבבבבבן אותי.
תודה עדי על הליווי הצמוד בדרכנו החדשה.

אוף, זה כ"כ מתסכל!
אני לא זוכרת בת כמה ה"גדולה", אבל מהמרת על שנתיים וחצי או קצת פחות. אז זורקת רעיונות בהתאם.
בעוד כמה ימים החידוש יפוג, כנראה. בינתיים - אולי את יכולה ללכת בהפוך על הפוך - להציע לה כל חמש דקות, עד שיימאס לה?
אולי לגייס עזרה - אבא, סבים, חברים - שיעסיקו אותה מחוץ לבית בפעילויות כיפיות, בזמן שאת תוכלי לישון קצת יחד עם הקטנה? כשאנחנו פחות עייפות הכל נראה אחרת.
אם היא מעל שנתיים וחצי ואת מרגישה שאת יכולה להתמודד עם זה - את יכולה לשבת איתה לשיחה ולקבוע כללים - פעם בכמה שעות, נניח. אם יש בבית שעון מחוגים, להדביק מדבקות ליד מספרי השעות שבהן יכול להתאים לך להניק?
או כלל שקצת יפחית מקסם ההנקה - שאת מניקה רק במקום מסוים, שמחייב אותה לעזוב את הזירה המרכזית - אם נניח את מניקה בד"כ בסלון, ושם נמצאים הצעצועים שלה, טלוויזיה או דברים אחרים שמעניינים אותה, היא תצטרך לבחור שהנקה תהיה רק בחדר השינה.
בהצלחה!

טוב, הולך ומסתבך. הגדולה מבקשת לינוק פעם בחמש דקות. עם כל הרצון הטוב זה פשוט בלתי אפשרי. אני מבועסת נורא. חשבתי שההנקת צמד תמנע קנאה אבל פשוט אין שום אפשרות לעמוד בבקשות שלה. מוכר? רעיונות?

היא עברה כבר את משקל הלידה, היציאות צהבהבות ויש מספיק פיפי. בעצם מצחיק להגיד מי קודם ומי אח"כ כי בעצם אנחנו במעגל סגור של תורות על הציצי כל היום. לפעמים אם עברו כמה שעות ואף אחת לא ינקה אני דוקא מעדיפה שהגדולה תשחרר קצת גודש לפחות מצד אחד כדי שלקטנה יהיה יותר קל לתפוס. אני מקווה שאנחנו בסדר. תודה על כל העצות. בהחלט נעקוב אחרי המשקל.

עקרונית ההמלצה היא שהקטנה [b]תמיד[/b] תינק קודם. ובאותו אופן כמו בהמלצות הרגילות לגבי הנקה: שתינק מצד אחד עד שתשחרר בעצמה, ואז להציע את הצד השני.
האם יש לה קושי כלשהו עם הזרם?
במשקל כזה, מומלץ להגיע לט"ח לשקילה ראשונה מוקדם ככל האפשר, כדי שתהיה נק' השוואה בשקילה הבאה (בין המשקלים - זה של ביה"ח וזה של ט"ח - יכולים להיות הבדלים גם של מאות גרמים, בגלל כיול שונה). וכמובן לעקוב אחרי החיתולים: בגיל 4 ימים היציאות צריכות להיות כבר צהבהבות, כמה יציאות בכל יום, בכמות מצטברת של כמה כפות, וחמישה-שישה חיתולים רטובים.

מצטרפת למועדון...
נולדה לנו בת שניה וזעירה ששקלה בלידה 2090. עברו מאז 4 ימים. ב24 השעות הראשונות ירדה 70 גרם ולמחרת כבר עלתה 35 גרם. לא שקלנו מאז. אני מאמינה שכבר הגיעה למשקל הלידה. משימתינו העיקרית היא להעלות בשר על עורה הצנום. אני מאמינה שההתאוששות בנושא המשקל קשורה גם לזה שהיא יונקת ממש יפה וגם לזה שכבר יש חלב זמין הודות לאחותה הגדולה היונקת. אני מנסה לחשוב איך לסדר את היניקות ביניהן באופן שבו הקטנה תצא נשכרת ביותר. לתת לקטנה לינוק קודם? אולי אחת בכל צד? אולי דוקא עדיף לתת לה את הצד שהגדולה כבר ינקה ממנו כדי שלא יהיה זרם חזק מידי? אולי סתם איך שיוצא? אני לא ממש מודאגת אבל אולי כדאי שדוקא כן אדאג ואשקיע מחשבה בעניין? הגדולה, אגב, כל הזמן מבקשת לינוק, אבל זה היה ככה גם לפני הלידה.

אז החלטתי לקחת נשימה עמוקה (תודה אורנה...:-) ) ולראות איך זה עובד בכל זאת. ההחלטה הכי משמעותית כאן היתה בעצם שלפני כל בקשה של ציצי מצידו אני קודם כל חושבת עם איזו תשובה אהיה הכי שלמה כדי לעמוד בה. כך כשביקש ציצי והקטנה היתה במנשא וזה לא היה לי נוח הסברתי שברגע שהיא תצא מן המנשא הוא יקבל. אני מקווה שהסירובים הקטנים שמתקבלים די בהבנה, יקלו עלי ואוכל להמשיך בכיף :-)
אני לא רוצה ולא חושבת שזה כרגע נכון לנו לגמול אותו.
הדבר היחיד שקצת מוציא לי את האוויר זה שהוא עושה פיפי במיטה כי השלפוחית שלו כבר לא עומדת בזה שהוא יונק כל הלילה. זה כבר כמעט כל לילה ככה... אני רק מקווה שתקופה כזו תתחלף באחרת ולכולם יהיה יותר קל, גם ליאיר שלא יצטרך יותר לינוק בלילה (מעצמו, כמו שהפסיק לפני הלידה את יניקות הלילה שלו).
אולי הרוגע הפנימי שאני מתחילה לחוש בי יביא לכולנו רוגע ושלווה. אמן.

[u]כל הפואנטה היא להיות שלמים במליון אחוזים, קיר של שלמות. כשאת תהיא שלמה ותמצאי את הפתרון שמתאים לך ביותר כדי לחיות עם זה בשלום הכל יסתדר[/u]
השאלה היא מתי באמת מגיעים לשלמות הזאת?
לא כל כך קל לדעתי, אצלי זה תמיד היה רגשות מעורבים.
אני מאד מתחברת למשפט הזה של אורנה
[u]זו לא החלטה גורלית...איך את מרגישה עם הסתכלות כזאת על הקושי שלכם?[/u]
יכול להיות שזה לא נשמע לך טוב כי שמתי לב שלא הגבת לזה אבל לדעתי זה דבר חשוב חשוב חשוב בחיים לזכור במיוחד ברגע שיש לנו ילדים.
זה לא מוריד ממורכבות ועומק הרגשות שעולות לך.
אצלינו למשל במשפחה שלי אנחנו 7 ילדים לאותם שני הורים וכל אחד מאיתנו יצא כל כך שונה עם צלקות שונות מדברים שונים...
כל אחד חווה את הילדות מנקודת מבטו האישית לכן אי אפשר לדעתי לדעת מראש איך הפעולות שלנו ישפיעו על הילדים שלנו.
הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות (לדעתי) הוא לשאול את עצמינו דבר ראשון מה עושה לנו טוב?
מה אני צריכה או רוצה כאמא שלו.
ואני מבטיחה (לפחות מהניסיון שלי) שמה שעושה לי טוב באמת בסופו של דבר גם הכי טוב לילד שלי.

אני יכולה לספר לך (גם אני הנקתי צמד פעמיים) שברגע שגמלתי את הגדול (ובשתי הפעמים גמלתי, את הראשון אחרי 10 חודשים של הנקת צמד ובפעם השנייה אחרי רק שבועיים!) אבל ברגע שגמלתי אותם נפתח בינינו קשר חדש ומרתק.
מַעָבר לקשר של חברות ותקשורת חדשים לגמרי!
הגמילות לא היו קלות בכלל ובשניהם הבעל נדרש להיות מאד מאד נוכח ופעיל (למשל בטיולים ארוכים עם הגדול בכדי להרדים אותו ועוד...)
והיו הרבה רגשות מעורבים ועצב גדול ותחשות אבדה אבל בשתי הפעמים הרווחתי הרבה יותר שקט ושלווה.

אף אחד לא יודע מה הדבר הנכון לך,
אצלי הבנתי שלהניק שניים פשוט לא עושה לי טוב ומצד שני ראיתי חברות שנהנו מזה הנאה עצומה והיה לכל המשפחה נפלא...

בהצלחה!

[u]איך שמגיעים הביתה זה ציצי, בלי דחיות בכלל מבחינתו. כאילו בית=ציצי...[/u]
גם אצלי זה ככה (בן שנתיים).
ואין לו אח/ות קטנ/ה :-)
אני מנסה לגייס את כל הסבלנות שאפשר כי אני מאמינה בחשיבות גמילה מרצון.
ברור לי שאצלכן, מניקות הצמדים, יש עניין פיסי כבד ביותר (זה מתיש !) שקטונתי מלהבין בו.
אני רק מנסה לשתף ולומר שזה לא בהכרח ב"אשמת" הקטנ/ה, יתכן והאינטנסיביות נובעת מהאופי של היונק/ת הגדול.

[u]זו לא החלטה גורלית...איך את מרגישה עם הסתכלות כזאת על הקושי שלכם?[/u]
מעניין.

[po]ילדת טבע[/po], תודה על כל התובנות.ניסיתי לגמול אותו בלילה. זה היה כל כך קשה, לי ולו.כנראה שזו באמת הכוונה בלהיות שלמים עם ההחלטה. איכשהוא, בלילה זה נראה לי שעוד שניה אני הולכת לבעוט במישהו ובבוקר אני לא מבינה על מה המהומה. בבוקר הכל נראה קל ואז במשך היום ובלילה זה נראה יותר ויותר קשה. אולי בגלל הפחד ממה שיבוא אח"כ אם הוא לא יינק, אומרים שאז הקנאה תבוא בצורה אחרת ואולי נוראית יותר. אולי קשה לי לשחרר.... אני כל כך נהנית להניק אותו לפעמים ולחוש שוב בקירבה הזו :-)
יאיר הוא ילד מאוד רגיש, משהו שנובע מהרבה שינויים שהוא עבר בחייו הקצרים ולפעמים נראה לי שההנקה עוזרת לו. ומצד שני, אני יודעת שהיא מפריעה לו. במיוחד בימים האחרונים האמביוולנטיות הזו- הוא חולה, אז מצד אחד ההנקה עוזרת ומצד שני הוא מתבכיין פי אלף בגללה.
אז נכון שזו לא החלטה גורלית, אבל היא החלטה ללא חזרה וקשה לי מאוד. תמיד היה לי החזון והרצון שיאיר יפסיק לינוק מעצמו...אולי גם כדי שזה יהיה יותר קל אבל בעיקר כדי לתת לו כל מה שהוא צריך (נפשית, ברור לי שפיזית זה לא המצב).
מנגד עיני עומדת העובדה שזו תקופה ושזה יעבור... האם זה באמת כך?
אני מתחבטת בשאלה מאיזה מקום צריכה לבוא ההחלטה לגמילה, מה צריך לעמוד לי מול העיניים. והאם מה שאני רואה זו המציאות כמו שהיא ועל פיה לשפוט.
טוב, בטח מכל ההתבלבלות הזו שלי אני לא עושה טוב לאף אחד...
אני מניחה שאלו רגשות אשם מתובלים בהרבה חוסר החלטיות שצריכים כולם ביחד להיפתר למען כולנו.
איזה מונולוג...
ותבשיל, אני מאוד מנסה להיות איתו כמה שאפשר בכל מקרה, אני מאוד מתגעגעת אליו ומאוד מאוד נהנית בחברתו. אבל גם כשאני מתקרבת למטרת משחק הדבר הראשון שעולה אצלו זה אני רוצה ציצי... ולכן אנחנו באמת הרבה מטיילים בחוץ. אבל איך שמגיעים הביתה זה ציצי, בלי דחיות בכלל מבחינתו. כאילו בית=ציצי...

סתם מחשבה -
להזין את יאיר בעוד דברים.
לשחק איתו טאקי. להתמסר איתו בכדור (את יכולה בישיבה, לדעתי אפילו [po]תוך כדי הנקה[/po]), לטייל איתו בשכונה עם מאיה במנשא. להדבק אליו ממש.
אולי אפילו להגדיר שבוע-שבועיים שהמטלה העיקירת שלך בבית (בנוסף על להיניק את מאיה) היא להדבק אל יאיר, ולעשות איתו דברים פעילים.
[מבחינת הערכות זה אומר שבן זוגך עוזר לך שהבית יהיה במצב שמאפשר את זה. אולי אוכל מוכן. אולי שהוא יפנה בערב אחרי ארוחות שלכם. זה רק לשבועיים].
אפשרי?
אני מאמינה שזה יכול לעזור לשנות את ההרגלים של יאיר, וגם יעזור לשניכם למצוא דרכים "בוגרות"יותר להתקרב זה לזה, באופן שיאיר לא יזדקק ליניקה אינסופית כדי לוודא את נוכחותך בחייו ואת אהבתך.

ג'ינג'ונת,

לא אכנס לעומק הענין -
רק דבר אחד אני רוצה להזכיר לך:
זו לא החלטה גורלית - במובן זה שהיא אינה נוגעת בחיים או במוות.
את נמצאת בדילמה, והיא קשה ומייסרת, ונוגעת לך ולילדיך בהרבה רבדים ואופנים.
ולמרות כל המשקל הזה, זו אינה החלטה גורלית.

איך את מרגישה עם הסתכלות כזאת על הקושי שלכם?

ג'ינג'ונת, המצב מוכר... כשחיפושית נאלצה לחלוק עם אחיה שד היא היתה בת שנתיים וחמישה חודשים, כל עניין ההנקה הפך לאובססיה אצלה והכי גרוע היה בלילות. היא היתה מעירה אותי יותר מאחיה ליניקה ואני הרגשתי שאני נגמרת. קודם כל עשיתי איתה גמילת לילה זה לקח שלושה לילות מהקשה לקל ונגמר. מה שהיה לי ברור היה שאם לא הייתי שלמה עם זה מאה אחוז היא היתה מוצאת את הפרצה וזה היה הופך לסיוט אחד גדול ומתמשך. לשלב של גמילה ביום היינו צריכות לעבור רק אחרי שהבשלתי אני ובאמת ראיתי שהיניקה שלה כבר לא רק שמפריעה לה בפעולות היומיומיות אלא גם הורסת את היחסים בינינו כי הכל היה מלווה במתח, כפיה וחוסר נעימות. היה מאבק מתמיד על כמה לינוק ומתי, איך ואיפה. מכיוון שעד לאחרונה לא הצלחתי להיניק את שניהם באותו הזמן (במבי הקטן בגיל שבועיים כבר שלח ידיים לצעצועים ולשיער של אחותו ונהג למשוך לה בשיער ביניקה או פשוט לבכות מחוסר הסכמה שהיא תינק איתו) מצאתי את עצמי מניקה סביב השעון בתורנויות... לא נעים. בקיצור יום אחד הגעתי להשלמה שזהו, הילדה גדולה והגיע הזמן ליניקה של גדולים=לפני השינה וכשקמים בבוקר. אז לפני השינה עוד כלל צהריים כשזה ירד, בשל מניפולציות בנושא-נהגה לבקש ללכת לישון עשר פעמים ביום כדי לינוק עשר פעמים ביום-קצת מאבד את הפואנטה של הורדת היניקות- ירדה גם שנת הצהריים. היום אנחנו חיות בשלום ושלווה עם יניקה לפני השינה בלילה ויניקה בבוקר כשקמים. לפעמים אם היא מתעוררת עם אור ראשון ובמבי עדיין ישן (נדיר בטירוף) ואני רוצה עוד טיפה לישון אני נותנת לה לינוק כדי שתחזור לישון. אין מאבקי כוחות יותר, אין עניינים והכי כייף בעולם זה כשהם קמים בבוקר יחד ויונקים יחד במבי באקרובטיקה מאחור דרך הצד ולמעלה והיא בשכיבה על הצד.
כל הפואנטה היא להיות שלמים במליון אחוזים, קיר של שלמות. כשאת תהיא שלמה ותמצאי את הפתרון שמתאים לך ביותר כדי לחיות עם זה בשלום הכל יסתדר. מבטיחה לך. מנסיון של לא מעט נשים פה בפורום.
בהצלחה.

אני כבר מתחילה לחשוב אולי זה לא הדבר הכי נכון עבור יאיר. הוא כל כך בוכה כשאני מנסה לא לתת כדי קצת לנוח, או כדי לתת למאיה הקטנה לינוק. כשהוא נרדם על הציצי ואני מנסה לנתק אחרי כרבע שעה או אפילו חצי שעה הוא מתעורר בבכי ו"לא רוצה" ורוצה להמשיך לינוק. אני חושבת שהמצב כבר מבחינתו אפילו הפך לבלתי אפשרי ומעין לא רצוני. הוא ממש תלוי בזה ומעין צריך את זה כל הזמן... מה עושים?

אני רואה שהדף הזה לא ממש פעיל, אבל אנסה בכל זאת...
אני חושבת שאני יכולה לסכם את חווית הנקת הצמד שלי ב-זה כיף גדול אבל אני לא יכולה יותר!!!
מצד אחד, באמת יש ביניהם קשר מדהים, יאיר בן שנתיים ו-4 ומאיה בת ה4 חודשים כמעט.
מצד שני, יאיר לא יורד מהציצי. לא ביום ולא בלילה. ניסיתי גמילת לילה כדי שאוכל לפחות לאגור כוחות אבל זה היה כל כך קשה שהפסקתי לנסות. מאז כ-ל הלילה וכ-ל היום הוא רואה אותי וישר אומר- ציצי. ואם אני מנסה לרמוז שלא עכשיו או משהו כזה צרחות האימה שנשמעות פה, אני פשוט לא עומדת בזה. שזה בטח עוד בעיה, שאני לא עומדת בזה אבל אני לא רוצה להרגיש שהציצי הוא מעין קלף מיקוח, רוצה לתת לו גישה חופשית אבל גם בזה אני לא ממש עומדת, יותר נכון די מתמוטטת...
אולי מישהו יכול להגיד מנסיונו, איך זה עובר או אם יש דרך.
תודה :-)

אז אני עדיין מניקה צמד, אם כי הם עדיין לוקחים תורות, קודם הקטן אחר כך הגדולה, שניהם ביחד זה יותר מידי פעיל בשבילי (לשניהם יש קוצים בטוסיק) והם מפריעים אחד לשני. לאחרונה הגדולה התחילה להתלונן שהקטן גומר לה את כל החלב. מישהו מכיר תופעה שכזו? חשבתי לתמי שככל שיש ביקוש יש היצע, האומנם? יכול להיות שהוא עוד יגמול לי את המכורה הקשה? :-)

שלום לכן,
אני מניקה כבר יותר משלוש שנים ברצף. בתי הבכורה בת שלוש וקצת והבת השניה בת 16 חודשים. ההנקה הכפולה מייגעת לחלוטין ביחוד שעד היום היה מדובר על מתי שהן רוצות.. וזה היה הרבה מאד פעמים ביום.. מלבד כל זה עדיין לא קיבלתי מחזור והרופא שעשה בדיקות דם לבדוק את ההורמונים בגוף טוען שההנקה הכפולה מעכבת את המחזור.
היום החלטתי להתחיל להגביל. הקטנה לא מבינה מה אני רוצה ממנה.. וזה עצוב לי. באידאל הייתי מניקה כל תינוק עד גיל שנתיים אבל עכשיו לא יכולה לדמין לעצור רק את הגדולה, הקשר ביניהם קשור גם להנקה. בכל מקרה אם יש מילות עידוד וניסיון אשמח לשמוע

עוגית יקרה, דווקא עזרת מאוד, זה אומר שגן בלי הסדר הם עדיין יכולים לגדול ולהתפתח כמו שצריך... סוג של רגיעה כי אין מצב שאני מצליחה להנחיל פה איזה ארגוניזציה...
ובעניין השלשול נרשמה רגיעה כוללת באגף הזה (אחרים עדיין משוקשקים מהלידה עד ישקע האבק...).
תודה לכולן.

[u]הגודש שהגעתי אליו היה פשוט הזוי . בסרטים לא רואים דבר כזה.[/u]

אני הרגשתי כמו כוכבת פורנו!!! לא האמנתי שאני עדינה עם ציצים קטנטנים שכאילו מסוגלת להתרחב למימדים של פמלה אנדרסון!!

>היום עדינה לא מניקה אף אחד והתיונים הריקים שלה מתגעגעים למעט גודש :-( <

אצלנו בימים הראשונים הבעיה הרצינית היתה אצלי כי אחרי הקולוסטרום הגוף התחיל לייצר חלב בכמויות שהוא רגיל , לפי הרגלי הדרישה של היונק הגדול .. הגודש שהגעתי אליו היה פשוט הזוי . בסרטים לא רואים דבר כזה.
הייתי בדילמה כי מצד אחד כל כך רציתי שהגדול ירוקן את הכמויות חלב האלה ומצד שני לא רציתי שייוצר כל כך הרבה חלב.

בתכלס הסתובבתי איזה שבוע עם כרוב .. פרקתי כמה כרובים טובים עד שהתאזן.
לא נצפו בעיות עיכוליות אצל הבכור..

שיילך לכם בקלות .. (())

אני גרועה בסדר. אין אצלי סדר בהנקה.
כשקשת נולדה הגבלתי את נטע בהתחלה כדי שלא תחסל לה את הקולוסטרום (החלב הגיע כבר ביום השני) ואחכ הגבלתי איך שהתאים לי (עכשיו זה שתי הנקות ביום, לפני השינה ואחריה).
בחירת הצד נעשית קודם כל לפני נוחות (כשאני על המחשב זה שמאל, במיטה זה ימין, כשאני אוכלת זה שמאל וכו') ואם אני מרגישה שד מלא יותר (נדיר) אני בוחרת בו.
כנראה שהגוף התרגל לזה ששד ימין פעיל לבדו בלילה כי היה לילה שנטע היתה חולה (וגם קשת) וכל הלילה הסתובבתי מצד לצד והנקתי את זאת שבכתה יותר חזק ובבוקר שד שמאל נזל כמו משוגע.

לא עזרתי, הא?

טוב, עכשיו עוד שאלה... אם נותנים גישה חופשית לציצי (אם כי אחרי הגבלה מסוימת בשעות עירות יש הקלה משמעותית בבלגאן היציאות שלה סביב שעות השינה הגישה חופשית כמעט לחלוטין) אז הייתי מאוד שמחה לשמוע איך ניהלתן את ההנקה, אני למשל ממש לא מצליחה לזכור מאיזה ציצי ינקו אחרון גם כשזה יונק אחד בלבד... תודה רבה.

מזל טוב [po]ילדת טבע[/po] וברכות.

ביתי הבכורה לאחר הלידה השניה המשיכה לינוק ביתר מרץ. ינקה וינקה ממש הרבה כמו תינוק שרק נולד ולפעמים אף יותר. היו ימים שכל מה שאכלה היה חלב אם ואני אפשרתי לה גישה חופשית לציצי מתי שרק רצתה בהתחלה.
הדבר היה כל כך משמעותי עד שבערך אחרי חודש ראיתי שהיא פשוט צמחה, גבהה ושמנה בערך בשני קילו נוספים.
הקקי שלה היה רך ונוזלי עם גושים אף הוא כשל תינוק קטן. אך ללא גזים וצמרמורות.
והיה לה ריח בפנים כמו של גור אדם קטן...
דרך צלחה וקלילה

שלום לך [po]ילדת טבע[/po] ומזל טוב (טרם הספיקותי לקרוא את סיפור הלידה אבל בקרוב...)

אני יכולה להעיד מאצלינו שלא היו שום תופעות מהסוג הזה.
את אומרת שיש לה גם צמרמורות... לי זה נשמע יותר כמו וירוס מאשר תגובה לקולוסטרום.
אולי היא פשוט חולה?
זה גם הגיוני בזמן מעבר שכזה... אח חדש והכל... הגוף מגיב לשינוי...
מה את חושבת?

הגענו לזה. השבלול נולד ועכשיו יש לנו הנקת צמד. לא קל אבל גם לא ממש גרוע. אבל מה? נראה שהמעבר מקולוסטרום לחלב עשיר לא מיטיב עם בת השנתיים וחצי שלנו. מישהו פה נתקל בתופעה? העיכול שלה משתגע. היא משלשלת ויש לה גזים איומים וצמרמורות. יציאות שהיו סדירות כבר חודשים רבים השתגעו לחלוטין והיא ממש סובלת. אני מנסה להגביל את היניקות שלה במהלך היום כדי ליצור איזה איזון, זה מתיש למדי... בקיצור, מישהו פגש תופעה כזו? זה חולף? האם זה אחד מהדברים האלו ש"לא סיפרו לי בבאופן"?

תודה [po]עדינה ניפו[/po]
עכשיו זה עוד מוקדם אבל נראה לי שמתישהו בהריון אני אגמול מהנקת לילה. לא רוצה לגמול לגמרי בנתיים למרות שלא יודעת איך ארגיש בשאר ההריון...
אולי גם אני אחזור להניק את הגדולה בלילה אחרי הלידה, בלית ברירה... לא יודעת איך זה יהיה. בכל אופן את העזרה של הבעל בחלק גדול מהלילות אין לי כי הוא עובד לילות ואני לבד אז זה גם צריך לקחת בחשבון, כנראה...

[po]אמא טל[/po]
אני חושבת שכתבתי בדף הזה לא מעט אבל ספציפית לשאלות שלך אז ככה,
אני גמלתי את הראשון שלי מהנקת לילה בזמן ההריון השני (וזה היה נפלא) אבל אחרי הלידה חזרתי להניק אותו גם בלילה פשוט כי לא היו לי כוחות לקום איתו.
מהניסיון שלי זה [b]מתיש[/b] לגמרי.
אני ממליצה לנסות להכניס את הבן זוג לתמונה מראש ולדאוג להרבה עזרה בלילות כדי שזה לא יקרה.

אח"כ בהריון השלישי שלי החלטתי שבועיים לפני הלידה לגמול את השני מהנקה מלאה (התלבטתי עד הרגע האחרון :-P ) ולאחר הלידה חזרתי להניק אותו ואז התחרטתי ושוב גמלתי אותו ושוב התחרטתי.... בקיצור בלגן!!!
לא ממליצה כמובן!!

בסופו של דבר מצאתי שהנקת צמד זה לא ממש בשבילי,
אצל כל אחת זה אחרת אמנם.
רק ממליצה להיות מאד קשובה לצרכים האישיים שלך.
בהצלחה בדרכך

תודה [po]טליה טקאוקה[/po]!
מה דעתך/דעתכן לגמול (מתישהו, בתקופת ההריון) את הגדולה מהנקת לילה ואז אחרי הלידה-להניק בלילה-רק את הקטן וביום את שניהם...?
אני כ"כ מרגישה שהיא צריכה את ההנקה הזו, לא רוצה להפסיק לגמרי אבל גם לא רוצה להיות ערה כל הלילות אחרי הלידה...חייבת לישון קצת בלילה...
כן, היא ישנה איתי במיטה ואני לא קמה אליה(וכך בע"ה יהיה עם התינוק/ת) אבל בכל זאת לקום לשניים. נראה לי מתיש.

יש מישהי שגמלה רק מהנקת לילה בהריון ויכולה לספר איך היה אחרי הלידה? הגדול לא מתעורר בלילה מהבכי של הקטן או אולי מרגיש צורך לקום בלילה בגלל השינוי בבית אח קטן וכו'..?

אני חזרתי להניק את הגדול שלי אחרי גמילה של שנה...פשוט הבנתי שגמלתי אותו לא מהסיבות הנכונות...p-:
חזרתי להניק כשהקטנה היתה בת כמה חודשים. זה לא קל אבל שווה מבחינתי...לא יכולה לייעץ לך כי ההפרש אצלי בין הילדים יותר גדול וגם גמלתי אותו בגיל יותר גדול מאצלך. וכל מקרה נראה לי שזה אישי- כלומר, לכי לפי תחושת הבטן שלך. תרגישי מה נכון לך עכשיו. על תחשבי על מה יהיה בעתיד. תתרכזי בהווה.
מהנסיון שלי אפשר לחזור להניק אחרי גמילה אם האמא באמת רוצה. זה לקח קצת זמן אבל זה הרגיש לי כל כך נכון שידעתי בתוכי שזה יסתדר.
אם יש לך עוד שאלות בשמחה
בהצלחה....@}

ככל שאני חושבת על זה יותר נראה לי שיהיה לי מאד קשה לגמול אותה בעצמי! אני נהנית מאד להניק אותה! והיא רק בת שנה ו-4.
אבל מצד שני להניק שניים גם נראה מאד קשה.
חשבתי אולי להניק כרגיל ולעודד אותה יותר לאכול אוכל של גדולים ולדלג על הנקה או שתיים כך שתיגמל לבד אבל-נראה לי שזה לא יעזור כי היא מטורפת על הציצי שלי ולא מוותרת על אף הנקה. נראה שאם לא אגמול אותה היא בחיים לא תפסיק לינוק. באמת!
משום מה יש לי הרגשה שההחלטה שלי, (כשתהיה אחת כזו...) אם להניק שניים או לא, תשפיע על הנעשה בשטח, במציאות. ככה זה אצלי, הרצון משפיע...
בקיצור-אני צריכה עצות...

קראתי בנתיים חצי מהדף כאן, על הנקת צמד. ויש לי הרבה שאלות.
אני מתלבטת המוווון מאז שגיליתי שאני בהריון שני.
אני בשבוע 9 ובתי בת שנה ו-4.
תמיד חשבתי להניק אותה עד גיל שנתיים לפחות. למרות שידעתי שאנחנו מוכנים לעוד הריון ושדברים ישתנו...בכל אופן עכשיו זה קורה. אני בהריון.
בנתיים יש לי חלב כרגיל. למרות שלפני שבועיים לפי התגובות שלה הטעם של החלב, כנראה, השתנה אבל היא התרגלה ויונקת כרגיל ביום ובלילה.

נראה לי שבהריון אצליח להניק (עם הרבה סבלנות, אוכל טוב ולנוח המווון, מה שיותר קל עם ילדה אחת...)
אבל לגבי הנקת צמד-אחרי הלידה - נראה לי שיהיה לי קשה מידי פיזית ונפשית לא תהיה לי סבלנות ללילות והימים האלה...
אני חושבת שאם לאמא זה נורא קשה ומגיע למצב של כעסים רבים וחוסר סבלנות גדול שפוגע בגדול ובקטן אז זה לא שווה את זה.
מה אתן חושבות?! מניסיון או בלי ניסיון...
אני מרגישה שזה שאהיה בבית עם שני ילדים, (אני לא רוצה לשלוח את בתי כשתהיה בת שנתיים למעון) זה כבר קשה!(לי, בכל אופן) אבל נכון לעכשיו אני מתכוונת לעשות את זה.

ועוד דבר-ברור לי שגם אם היא תיגמל לבד/אגמול אותה בהריון, והיא תבקש לינוק אחרי הלידה, אני אתן לה. ולא אומר "לא". אולי עם הגבלות של-לא בלילה. לא יודעת אבל אתן לה.
אתן מכירות מקרים שילד חזר לינוק אחרי הגמילה, לאחר הלידה, המוחלטת?

שאלה: הבן שלי בן 10 חודשים ואני בהריון חודש רביעי ,הוא עדיין יונק, הרבה פעמים מתי שההוא יונק מתחיל לכאוב לי הבטן בדרך כלל אני מפסיקה אותו שכואב,מה אתן חושבות? ממה זה נובע? מפחדת..
העובר בנתיים גודל בסדר לפי הרופא.

וואלה? זה יכול להסתדר?

זה ממש משמח לשמוע..
היום כבר נתתי לגדול קצת יותר.. עם זאת , אני לא נותנת לו "לרוקן" לגמרי את השד כי לפני כמה ימים שעשיתי זאת חטפתי בערב גודש וחום וצמרמורות...

אשמח לשמוע מעוד אמהות ..

גם אצלי היה מטורף בהתחלה עם שניהם
ציצים בגודל של כוכבת פורנו וגודש....
אבל מאד מהר הגוף איזן את עצמו ושניהם ינקו כאוות נפשם!
(הגדול תמיד ינק יותר מהקטן, לאורך כל הדרך)
בהצלחה!

בעקרון, הגוף מייצר חלב לפי הדרישה. אם יש יותר גירוי, יהיה יותר ייצור.
אני משערת שהגודש המטורף בהתחלה נוצר בגלל שפתאום הגיע חלב והגדול התלהב כ"כ וינק המון במקביל לקטן. כי מאד ייתכן שבמהלך ההריון כמות החלב התמעטה, אם נשאר משהו בכלל. פתאום שטף החלב מזכיר להם כ"כ...והם מתלהבים ביניקה.
זוכרת שגם בכורתי נצמדה היטב לשד בימים שאחרי הלידה השנייה במעין התלהבות אדירה 'אוי, סופסוף זה הגיע! חיכיתי כ"כ הרבה זמן... :-)
אם את בתחושה שאינך רוצה להגביל, אל תעשי זאת. תני לו לינוק חופשי- לגדול- ביחד עם הקטן. גופך ידע לאזן זאת ואם במקרה נותרו עודפים מהקטן, תני לגדול להשתלט עליהם. זה מאד עוזר לפתיחת סתימות, עודפים וכו'.
אל תשכחי לשים לב שהקטן אכן נצמד היטב לשד ויונק ביעילות. כי זה שיש מי שמשלים עודפים עלול למסך שד שאינו מתרוקן ביעילות.
ודאי שיש מספיק חיתולים רטובים (4-6 ב- 24 שעות), עם קקי במרקם הקוטג'י בצבע חרדלי (2-4 ל- 24 שע'), שהוא עולה במשקל ורגוע בין ארוחות.
סימכי על גופך שהוא ידע לעשות את העבודה {@
בהנאה |H|

טוב, יש לי שאלה..
הגדול בן 3 וחצי , ינק כל ההריון פעמיים -בבוקר ובערב ולקראת הלידה מתי שהתחשק לו ..
הקטן , בן כמעט 3 שבועות יונק לפי דרישה..

ביום השני אחרי הלידה , הגיע החלב במלוא המרץ והיה לי גודש לא מהעולם הזה עד שהבנתי שהסיבה היא שאני עדיין נותנת לגדול לינוק והגוף מייצר כמות חלב לפי הדרישה שלו ולא של התינוק..
התחלתי להגביל אותו ביניקה (סופרים עד 10) (לא לפני שהוא עזר לשחרר את הגודש הרציני ), אבל גם הוא וגם אני ממש מתוסכלים מזה..

אין לי שום רצון לגמול אותו וגם הוא מבקש די הרבה..
אני פשוט מפחדת ששוב יווצר לי הגודש המטורף הזה.. גמרתי 4 כרובים ביומיים , שתיתי תה מרווה כיד המלך עד שנרגע..

מה הרעיון בעצם בהנקת צמד? איך הגוף לא יתבלבל מהדרישות השונות של שני היונקים?
איך עושים את זה ברוגע ובכיף?
עצות מהמנוסות יתקבלו בברכה וגם עצות מקצועיות..

:-) תודה תודה..... איזה צחוקים איתכן (דרבוקה???)
מה שלא הבנתי ..זה אם אני אתן לא לינוק את כל המיכל , אז יום אחרי זה יהיה מופצץ בחזרה לא?
[list]
[*] חולצה שלוחצת על השד הבנתי אבל סדין מקומט לא הבנתי-כבר לא יודעת מה בדיחות אצלך מה לא חתיכת תבשיל
[/list]

מצטרפת להמלצה של [po]תבשיל קדרה[/po] -
[u]קוראים ליונקשיש, מצביעים על השד הכואב, ומבקשים שינוק_ , _יש עדיפות קלה ליניקה במספר תנוחות שונות[/u]
אותי זה ממש הציל ולא יודעת איך אפשר להסתדר בלי יונק גדול שפותח כל סתימה.
היה לילה שהגודש פשוט הטריף אותי מכאבים, לא הייתי מסוגלת אפילו לשכב אז הערתי את היונק הגדול,
החלפתי לו תנוחה ו [po]הפלא ופלא[/po] הגודש נעלם כלא היה תוך כמה דקות!

שתי ההשערות שלך סבירות.
לגבי מאמץ-עצבים-עייפות, ברור שהם עושים בנו שמות, כל אחת בנקודת הורפה שלה.
גם לא להיניק משד שרגיל להיניק ים עושה גודש/סתימות. (ונכון ששלושה שלוקים של הגדול שקולים לחצי שעה יניקה של תינוק...)

איך מונעים?
[list]
[*] לא מגזימים במאמצים.
[*] כשאת מתעוררת להיניק בלילה, תשימי לב אם יש צד שקצת כואב. אם יש, תיניקי את הגדול ממנו.
[*] גורם מכאני נוסף: אולי את ישנה עם חולצה מורמת שלוחצת על השד? סדין מקומט? שמיכה? חת'כת לגו?
[*] המלצות ששמעתי, לא ניסיתי, למקרה שהסתימות חוזרות שוב ושוב: ויטמין C, ולציטין.
[/list]

שיטה להפטר:
קוראים ליונקשיש, מצביעים על השד הכואב, ומבקשים שינוק. יש עדיפות קלה ליניקה במספר תנוחות שונות: עירסול, עמידה/שכיבה, דרבוקה, אבל סביר שאם הוא יונק טוב, גם בלי זה הוא ירוקן כל מה שצריך.
כדאי לעסות את הנקודה הכואבת תוך כדי היניקה.

[u]ערסית, אני ממש לא יכולה לייעץ לגבי הנקת צמד, אבל לגבי הדלקות החוזרות - מתח, עייפות ולחץ יוצרים באזור הסתימה דלקת, ובמקרה הגרוע גם מחמירים דלקת לכדי שלל מרעין בישין. לכן, ברגע שאת מרגישה קצה-קצה של סתימה, זה הזמן לבקש עזרה ולבלות כמה שיותר במנוחה.[/u]
חותמת בשתי ידיים (מנסיון אישי צורב...) וחוצמזה (()) לתמיכה ולהקלה.

ערסית, אני ממש לא יכולה לייעץ לגבי הנקת צמד, אבל לגבי הדלקות החוזרות - מתח, עייפות ולחץ יוצרים באזור הסתימה דלקת, ובמקרה הגרוע גם מחמירים דלקת לכדי שלל מרעין בישין. לכן, ברגע שאת מרגישה קצה-קצה של סתימה, זה הזמן לבקש עזרה ולבלות כמה שיותר במנוחה.

איכשהו "מצאתי את עצמי " נכנסת למועדון הנקת צמד...לפני שאני חוזרת לכאן לספר את החוויות "המרטיטות" ..... זקוקה לעצות ועזרה בנושא "הסתימות)
פעם שניה תוך שבועיים הציץ התפוצץ וכאב מאוד והחום זינק למעלה....אני לא יודעת אם זה מה שנקרא דלקת..או סתימה או גודש או אלוהים יודע מה..אבל זה כואבבבב ומפיל אותי למיטה שוב ושוב...
הגדול יונק בלילה ובצהריים . בלילה הוא אפילו מתעורר כמה פעמים (הצילווווווו)ותמיד לאותו ציץ. לילה אחד ישנתי הפוך ונראה לי שביגלל זה ניהיה הגודש (או איך שלא תקראו לזה). השערה שניה : שבשני המיקרים , יום לפני התאמצתי קצת יותר מידי (יחסית למי שילדה לפני 6 שבועות עם המוגלובין בריצפה)קצת מתח קצת עצבנות כל היום היה תזזזזזזזזזזז, אז אני חושדת שיש לזה קשר לא ברור לנפילות הללו...
אני מזמינה את חברות "מועדון הנקת הצמד " (יש כרטיס מועדון?)להסביר לי מה קורה פה ומה עושים כדי שזה לא יקרה שוב שבוע הבא.
וחוצ מעיסויים במקלחת וכרוב מגעיל אולי יש לכן עוד כמה שיטות בדוקות להפטר מהכאב הזה

בדיוק היום חשבתי עליך ותהיתי מה שלומך והנה אני פותחת את המחשב ורואה שכתבת, נחמד :-)

אז קודם כל מזל טוב גדול!

אני כל כך שמחה לשמוע שאת מרגישה טוב לגבי כל הבחירות שלך.
ולגבי ההרידמות, זה די מדהים אותי לשמוע שהיא כבר מצליחה להירדם בעזרת סיפור בלבד ובלי כל מיני "שיטות" אחרות למינהן.

אולי דרכינו עוד תיפגשנה בהמשך הדרך על גבי האתר בנושאים שונים
ובנתיים, מאחלת לכולכם ימים טובים ומהנים ביחד.
עד הפעם הבאה....

כדי לסיים את הפרק הזה של הסיפור ולהגיד תודה למשיבות וביחוד [po]לעדינה ניפו[/po] שחיזקה אותי מאוד- אני כותבת.
ילדתי בשעה טובה לפני כשלושה שבועות היתה לידה מהירה ומדהימה, ממש חסד אמיתי (בניגוד ללידה ראשונה קשה וטראומטית),הצטרף אלינו בן קטן וחמוד למשפחה, שנינו מרגישים טוב ברוך השם וגם הגדולה מקבלת אותו יפה בסך הכל, בהתחלה היה לה קצת קשה וגם עכשיו לפעמים אבל בעיקר רציתי לכתוב על נושא ההנקה והשינה. היא נרדמת עכשיו לרוב ע"י סיפור שאבא מספר ובלילה אם היא מתעוררת אנחנו לאט לאט לומדים להכיר מה מחזיר אותה לישון הכי טוב ובלי מסיבות לילה...כשהקטן רעב ובוכה היא אומרת לי שהוא בוכה ורעב ואני שואלת אותה אז מה נעשה אז היא אומרת לינוק, היא מסבירה לו על צד שני ועוד חוכמות, אני נדהמתי מהפשטות שבה היא מקבלת את זה, בהתחלה היא הציעה שניתן לו לחם אז אמרנו שהוא קטן ואין לו שיניים והוא לא יכול לאכול אוכל טעים כמונו הוא יכול רק לינוק, אני רואה איך היא לאט לאט מסתגלת ותופסת את מקומה כאחות גדולה, מזווית אישית אני לא יכולה לדמיין מצב שהייתי עכשיו מניקה גם אותה, גם מבחינתי-גופנית ונפשית- וגם מבחינת כל המשפחה, לפי תפיסת עולמי ומה שאני חווה אני חושבת שצריך לתת וכמה שיותר אבל צריך שיהיה מי שנותן ושלאמא יהיו כוחות, אני אפילו רואה עכשיו במבט לאחור שבמהלך ההריון הייתי כ"כ מותשת מההנקות שהיה לי פחות סבלנות בשבילה. אז צריך לראות כל ענין לגופו וכל אישה עם עצמה. גם באורך החיים שלנו שהוא דתי חרדי יש גמישות מרובה סביב ענינים הלכתיים וכל הזמן שימת לב והתחשבות בכוחות והיכולות של האישה. אז באמת תודה וכל הכבוד על האתר הזה.

בנתיים עברו שבועיים ועוד לא ילדתי ואני מרגישה שכל יום שעובר זה מתנה לרחל מהשם, וגם לי כמובן. יש כ"כ הרבה עליות ומורדות בתהליך הזה ביחוד לאור העובדה שאני ממש לפני לידה ומצבי הנפשי והגופני לא כרגיל. היא מאוד בלחץ מכל הענין של השינה וכל פעם שהיא קולטת איך מרדימים אותה היא כבר לר מוכנה וצריך פיתרון חדש וזה לא פשוט, עכשיו זה עומד על: לא אוטו-לא כיסא, לא עגלה, לא ידיים, לא בקבוק, לא חיבוק........... בעלי אתמול ישב איתה שעה בזמן שהיא בכתה ובסוף הצליח להרגיע אותה והיא נרדמה, זה קשה ומתיש ביחוד קשה לי לראות אותה סובלת ולא מוצאת את עצמה, כל עוד הנקתי הכל היה כ"כ פשוט...וגם אנחנו צמודים אליה ועייפים שנינו אני חייבת מנוחה ורוגע לפני הלידה ובעלי די משותק מכל הסיפור. אני יודעת שזה תהליך וזו רק נקודה בזמן, כולנו גדלים מזה ומתקרבים ומתגבשים יותר, היא יוצרת קשר עמוק יותר עם אבא שלה וקצת נפרדת ממני, זה קשה אבל אני לרגע לא זזה מהמקום בענין הגמילה אני יודעת שזה נכון ןחשוב עבור כולנו, אני מאמינה גדולה בהנקה אבל לדעתי גיל שנתיים זה הגבול, וגם לקראת לידה הייתי גומלת בחודש שמיני ולא בתשיעי כי זה ממש הבדל עצום מבחינת הכח הפיזי והנפשי של האמא. בע"ה בקרוב הכל יתאזן ויהיה קצת יותר סדר בחיים, אני יודעת שזה לא כ"כ מציאותי בגלל הלידה המתקרבת ובכל זאת שבאמת נהיה תמיד באמונה שלמה וביטחון בדרך ונדע שהכל באמת טוב גם אם אנחנו לא רואים זאת בראיה המצומצמת שלנו.

אני לא יכולה לספר לך מניסיוני, אבל מנסיונה של אימי:
את כל אחי (פרט לצעיר ביותר) היא גמלה חודש+- לפני הלידה הבאה. ההפרשים בינינו הם של כשנתיים.
היא לא זוכרת את תהליך הגמילה עצמו, אבל לשאלתי האם כשנולד התינוק זוכרים, היא אמרה שהיונק האחרון התעניין כמו כולנו ורצה לטעום, אבל לא גילה התעניינות יתרה.
בהצלחה בכל אשר תחליטי!

רציתי להוסיף רק שאני יודעת ש "להאמין באמונה שלמה" במשהו זה לא דבר פשוט
החיים אינם שחור לבן ויש דקויות שאליהן אנחנו צריכים להיות קשובים מאד.
אז אני רוצה לדייק ולאחל מחדש שתמצאי בכל רגע מחדש את האמונה בתהליך שלכן ושתצליחי לקדם בברכה את הקושי (מאחלת את זה לעצמי!).

[b]שלוחה[/b]
עם אחיה שאותו גמלתי כשבועיים שלושה לפני הלידה הייתי מאד מופתעת מכמה קל הוא קיבל את ההנקה של התינוק
כמעט שלא ביקש בעצמו לינוק אף פעם.
אבל אני חושבת שיכול להיות שיש פה גם אלמנט של אישיות כך שאין לדעת איך זה יעבור על ביתך.

משהו ששוב אני מספרת לך (לא יכולה להדגיש את זה מספיק!) זה שעיקר העניין אני חושבת היה סביב רגשי האשמה שלי בנושא.
זה היה מדהים, אני זוכרת בבירור איך בכל פעם שצפו ועלו בי רגשי אשמה או מחשבות התחרטות לגבי הגמילה של אחיה הוא היה פתאום משום מקום מבקש.
ואני עשיתי את אותה הטעות כמה פעמים בכך שכאשר הוא היה חולה מאד הצעתי לו אני בעצמי לינוק שוב עד שהמחלה עברה ואז שוב הייתי צריכה לגמול אותו.
(זה היה תהליך מכאיב and not necessary לדעתי, אבל שוב, זה מה שהיה ואני מקווה שלמדתי מזה.)

בעיקר אני מאחלת לך שתמשיכי להאמין בעצמך ובביתך באמונה שלמה בתהליך הזה ושתמשיכו לגדול עם זה ומזה גם יחד וגם לחוד!

אז ככה- ביום שני שעבר היא קמה בבוקר מוקדם מהרגיל ולא ביקשה וגם כשהצעתי היא לא רצתה, החלטתי שזו עת רצון ומאותו יום היא לא יונקת. בנתיים היא בעיקר מסכימה להרדם באוטו בקושי רב בעגלה ולפעמים על הידיים. בשישי בלילה בגלל שאין אוטו בשבת היא נרדמה רק בחמש בבוקר על הידיים של אבא. אנחנו שפוכים ועייפים ועסוקים רק בזה כמעט, אני מאמינה שזה יתאזן מתישהו, יש רגעים יפם בתוך זה ויש הרבה רגעים קשים מאוד לה ולי וגם לאבא, בלילה אם היא קמה היא הכי כועסת וזה הרגעים שהכי קשה לי, בד"כ בעלי קם אליה אבל לפעמים היא רוצה רק אותי. את הגן שהיא ממש אוהבת ורצתה ללכת כל בוקר היא ממש בוכה עכשיו, הגננת אומרת שזה עובר אחרי דקה, ובסוף היום היא מאושרת (זה משפחתון ביתי ואינטימי). עכשיו מה שמטריד אותי זה איך עוברים בהדרגה ללמוד להרדם בבית וגם מה לעשות כשאני אלד ויבוא יונק/ת חדש/ה והיא בטוח תרצה גם ותכעס נורא או שאולי יהיה נס בטבע ולא... וגם היום חברה אמרה לי שנראה לה שעשיתי טעות ושזה לא פייר כלפי הילדה וזה קצת עירער את ביטחוני למרות שזה המצב האישי שלי וזה מה שמרגיש לי הכי נכון מכל האפשרויות שעמדו בפני. אני גם רואה שזה מאוד מחזק את הקשר שלה עם אבא וזה חשוב בפני עצמו. גם זה מעבר מילד ראשון לשני ולא לשלישי או יותר ואומרים שהמשבר הרבה יותר קשה (לגבי מה שסיפרת [po]עדינה ניפו[/po]) שגמלת 3 שבועות לפני הלידה של השלישי.
שבוע טוב, אשמח להתייחסויות...

או.קיי, על הענין של מה קורה בציבור גם חשבתי מאחר ואנחנו דתיים זה לא אופציה וזה אחד הדברים שמרתיעים אותי שכל פעם אני אצטרך לנעול את עצמי בחדר, וגם יש לנו טיסות ארוכות לפנינו...אבל האמת היא שזה נכון מה שכתבת והרעיון של אולי להניק שניים נבע מהפחד שלי מהגמילה, עכשיו בעלי חזר והיא עדיין קצת מבולבלת מזה ונרגשת אני אחכה אחרי שבת שהיא תתרגל לנוכחות שלו ונחזור קצת לנורמליות ואז פשוט נעשה את זה וזהו בע"ה, אין ברירה זה מפחיד אבל פחד צריך להניע קדימה ולגרום לתנועה של התגברות ולא לשתק. ואין מה לעשות יש כל מיני ניואנסים של פרידות בקשרים אנושיים בכלל וצריך להתגמש כמה שיותר ולא לפחד משינויים. תודה על התמיכה זה ממש מחזק לשמוע עוד קולות שהיו בסיטואציות שכאלה.

_אני חושבת שאני לא בנויה להניק 2 ילדים
נדמה לי שזה משהו שמאוד קשה לדעת מראש._

אני לא לגמרי מסכימה איתך בעניין [po]תבשיל קדרה[/po].
זה נכון שאנחנו לא יכולים לדעת שום דבר מראש בביטחון מלא ללא להתנסות בו
אבל במקרה הזה אנחנו כן יכולות לשאול את עצמינו מראש האם זה נתיב שאנחנו בכלל מעוניינות לקחת.
יש בו מרכיבים שכן ידועים מראש כמו למשל ההיחספות הפיזית כאשר שניהם רוצים לינוק בו זמנית.
אני למשל מהאנשים הפחות מתביישים להיחסף פיזית בפומבי שאני מכירה ובכל זאת זה היה לי מעט מביך.
יש מי שהעניין הזה יכול [b]מאד[/b] להרתיע אותה.
או המאמץ וההשקעה הרבה שצריך להיות מוכנים לתת במקום הזה.
אני בטוחה שאפילו את מהמעט שאני מכירה אותך שאת מאד בעד הנקת צמד וגם (אם זכור לי נכון) נהנית מזה מאד
תדעי להעיד שאנרגיה [b]מרובה[/b] מושקעת בזה (אולי לא כולן מרגישות כך בעצם).
בכל אפן זה נושא מורכב לכל המשתתפים ואני בהחלט לא חושבת שזה מתאים לכל אחת.
וצריך לשאול את עצמך מאיזו סיבה את רוצה להניק צמד?
אם התשובה היא - "זה חשוב לי, [b]אני[/b] רוצה בזה..." אז אחלה, מצוין... לכי על זה
אבל אם יש לך הסתייגות ובעצם הפחד שלך הוא מהגמילה של הגדול למשל...
או, כמו שהיה במקרה שלי - רצון להראות super woman , גדולה מהחיים, הכי "באפן טבעי"... שיעריכו אותי...
ולא ממש הקשבתי ליכולות ולרצונות האישיים והאמיתיים שלי במקרה הזה...
אז כל מה שאני אומרת זה ששווה לברר עם עצמינו ולנסות להגיע לאמת העמוקה ביותר שלנו בנושא הזה (וכמובן בכל נושא!)
ולהתמודד עם מה שצריך
אני לא בעד או נגד [po]הנקת צמד[/po]
אני בעד לעשות את מה שמרגיש לכל אחד טוב ונכון [b]לו[/b] .
וגם לטעות ולנסות אחרת מותר כמובן

[b]שלוחה[/b]
רק רציתי בנתיים להגיד לך שאני זוכרת את עצמי לפני שגמלתי את הגדול במשך שבועות מבררת בלי סוף עם כל אחת שרק יכולתי -
[b]איך לעזאזל הן עשו את זה?[/b] .
פחדתי מזה בטירוף.
חשבתי שאני צריכה שבעלי יקח 3 שבועות חופש בשביל להתפנות אלינו כדי שאצליח בכלל לנסות.
שאלתי, בררתי... והאמת היא שקיבלתי מעט מאד מידע או עזרה.
כאילו שכולן שכחו לגמרי איך זה קרה.
אני הרגשתי מאד מתוסכלת, "איך עושים את זה?" שאלתי את עצמי שוב ושוב
בסוף פשוט עשיתי את זה וזהו
זה היה מאין קפיצה למים הקפואים בעיניים עצומות בפתאומיות מתוך החוסר אונים
פשוט הגעתי לסף ורק מהמקום הזה הצלחתי לעשות את הצעד (אני טיפוס כזה)
ועברנו את זה!
מה שבטוח זה שזה היה הרבה פחות קשה מכל מה שדמיינתי שזה יהיה והרבה פחות ארוך.

זה הכל לעכשיו
נראה לי שכתבתי מגילה
אני עייפה וצריכה לישון
תמשיכו לעדכן - [b]שלוחה[/b] ו [po]הערסית מהשכונה[/po]

[u]אני חושבת שאני לא בנויה להניק 2 ילדים[/u]
נדמה לי שזה משהו שמאוד קשה לדעת [b]מראש[/b].

הייתי שמחה לשמוע עוד על התהליך של הגמילה ועצות מעשיות אני ממש מפחדת מזה, היום היא היתה בבית שהיא מכירה ואוהבת עד שעה מאוחרת והילדים סיפרו לי שהיא כמעט נרדמה כמה פעמים ואז אמרה אמא אמא... אח"כ גם כשחזרנו הביתה וניסיתי קצת להסיח את דעתה זה לא ממש עבד, זאת ההתניה שלה ללישון. דיברתי היום עם מישהי מללצ'ה וזה לא לגמרי סידר לי את הראש...אולי באמת מה שאני צריכה בעיקר זה לשמוע עוד הסיפורים שלך ([po]עדינה ניפו[/po]) ממש מחזקים אותי. אני כרגע משתדלת בעיקר להתחזק בעצמי ובהחלטה שלי, בעלי לגמרי איתי ומוכן למשימה ואני יודעת שזה חשוב מאוד ועת רצון. בע"ה שיהיה לי את הכח הפנימי לעמוד בניסיון הזה שהוא באמת עוד שלב בגדילה שלה ושלי.

סיפור מרגש...
אני בניסיונות הגמילה "מהציצי נטול חלב" שולחת את הילד עם האבא לטיול באוטו...
כמובן שזה מצליח רק נקודתית.(טוב כי אי אפשר ממש להתמיד בזה....נראה לי קצת מטורף לשלוח את השניים לטיול לילי כל לילה ..במיוחד כשחורף בחוץ.
יש לי תחושה שגמילה ממשהו אחד לא יכולה ליהיות על חשבון הרגל אחר. את מבינה, תביאי לו אוטו -יתמכר לאוטו , תביאי לו מוצץ יתמכר למוצץ...אז מה עשינו בזה בעצם -החלפנו התמכרות אחת באחרת....
קשה... קשה..

[u]היא רגילה להרדם בהנקה ואני לא יודעת איך ומה לעשות בשביל שהיא תמצא דרך לישון...[/u]

אז ככה, איך הם נרדמים אחרי שגומלים אותם מהציצי?
בשבילי עם הבן הראשון שלי שינק יחד עם אחיו שבא אחריו זאת היתה שאלת השאלות ודאגתי מזה מאד.
במשך 10 חודשים הנקתי את שניהם יחד, היה בזה הרבה טוב הרבה קסם אבל עבורי באפן אישי זה היה קשה מידי.

[u]אני חושבת שאני לא בנויה להניק 2 ילדים[/u]
כך גם אני מרגישה מסיבות כאילו ואחרות.

בכל אופן, בשלב מסוים (לאחר 10 חודשים) פשוט הגעתי לסף, במיוחד בגלל שהם גם ינקו שניהם בלילה - [b]כל[/b] הלילה הנקתי אחד אחרי השני, או שניהם יחד, בתנוחות...........( ראי בדף שלי [po]הימים הראשונים אחרי לידה שניה[/po] ) !!
ואז גמלתי את הגדול, ככה פתאום, יום אחד, פשוט אמרתי - לא!!

בלילה בכיתי, פתאום מצאתי את עצמי מפחדת שאני אאבד אותו, שהוא כל כך נפגע ממני... מה ישאר ביננו אם אפסיק להניק אותו... האם הוא ימשיך לאהוב אותי...? כל מיני תחושות ומחשבות לא צפויות עלו בי.
בלילה הראשון של הגמילה בפעם הראשונה שהוא (הבן שלי) התעורר בוכה הצעתי לו ציצי (אני לא זוכרת אם מתוך הרגל או משום שלרגע חזרתי בי?) ופתאום לתדהמתי הוא בעצמו לא הסכים לינוק, (שזה דבר שלא קרה [b]אף פעם[/b] איתו) וכמה שרציתי לגמול אותו הדחייה הזאת הרסה אותי.
במשך תקופה די ארוכה בעלי הוא באמת זה שהרדים אותו בלילות ע"י טיול בחוץ על הידיים בדרך כלל. (התיאום עם בעלי בעניין בהחלט היה חשוב)
הוא גם הפסיק לרב לישון צהריים כי לא מצאתי דרך להרדים אותו לבד ברב הימים.
עד אז לא יצא לי אף פעם להשתמש בעגלה אבל אז נהיה לזה שימוש. לפעמים הייתי שמה את התינוק במנשא ואת הגדול בעגלה ועושה טיול בכדי להרדים את הגדול.

מה שכן מצאתי בגמילה הזאת הוא שהתחלנו לתקשר ברמה אחרת. משהו שהיה יותר דומה לחברות. מאד התרגשתי מסוג הקשר החדש.

עוד דבר אחד שמאד מאד חיזק אותי בתקופה הזאת הוא משהו שבעלי אמר לי.
הוא אמר לי "את צריכה לחשוב על זה כעל טקס חניכה. דמייני שאת שולחת את אבשלום (הבן שלנו) לדרכו הראשונה. מכינה לו תרמיל וצידה לדרך ונפרדת ממנו לשלום. הוא זקוק לך שתיפרדי ממנו בחיוך,שתשלחי אתו לדרכו באמונה שהוא יכול ומסוגל לצאת לדרך הזאת ולא שתרוצי אחריו בוכה, מתחננת שיחזור אליך...
עוד תיפרדי ממנו פעמים רבות וגם אז הוא יצטרך את אותה התמיכה..."
בכל פעם שרציתי לקחת אותו לחיקי ולהניק אותו שוב בכדי להגן עליו, לגונן עליו, להקל על הכאב... שלפתי את הדימוי הזה והתחזקתי, הרגשתי שאני מחזקת גם אותו וגם אותי בזמן הזה.

[u]אני חושבת על אחרי הלידה, היא לא תרצה לינוק כל הזמן?[/u]
אני יכולה להעיד שאבשלום (הגדול) לא רק שרצה לינוק כל הזמן, הוא ינק עוד הרבה יותר מהתינוק!

[u]מהצד שלי אני רוצה ולא רוצה להמשיך אבל בעיקר אני כבר לא מסוגלת פיזית זה מרגיז אותי נורא אבל אני גם לא רוצה לפגוע בה, היא כזאת טובה.[/u]
שוב, אני אומרת לך שאני מאמינה בלב שלם שברגע שאת עושה את מה שטוב ונכון עבורך ואת עושה את זה [b]בלב שלם[/b] היא ואת כמובן רק תצאו נשכרות מזה.
לעבור כאב וקושי הוא לא בהכרח דבר שלילי.
לפעמים אף להיפך.

בהצלחה בנתיים
אשמח לשמוע מה החלטת לעשות בסופו של דבר ואיך הזמן עובר על כולכם.
אשמח גם לספר עוד אם יש לך שאלות נוספות

תודה על תשובתך, האמת היא שבימים האחרונים אני פשוט מרגישה שאני לא מסוגלת יותר היא יונקת וזה פשוט מעצבן אותי, אפילו שזה רק לפני שהיא הולכת לישון- פעמיים ביום ולפעמים באמצע הלילה כי היא ישנה איתי.
הענין הוא שרק היום היא הלכה לגן פעם ראשונה (למרות שזה לא היה כזה ענין היא נהנתה וסיפרה שאמא נסעה באוטו...) ועוד יומיים אבא שלה חוזר, היא רגילה להרדם בהנקה ואני לא יודעת איך ומה לעשות בשביל שהיא תמצא דרך לישון, זה פשוט אומר: להפסיק לינוק, להפסיק לישון עם אמא (חשבתי אולי להעביר אותה לאבא) ולמצוא דרך חדשה להרדם. היא יכולה לשבת בכסא באוטו מותשת ולצעוק לישון לישון (המילה שלה ללינוק) לפחות שעה...פעם אחרונה לא יכלתי לעצור בדרך ובסוף היא נרדמה אחרי יותר משעה של צווחות אבל זה גמר אותי ריגשית הבכי שלה והצרחות אמא בואי...אוי...
הענין הוא שהתמדתי עד עכשיו עם ההנקה במסירות נפש בגלל שהיא עברה כ"כ הרבה שינויים בשנתיים האלה, עברנו לגור ב-2 קצוות עולם בזמן הזה, ודוקא עכשיו אנחנו פה לשלושה חודשים ואח"כ חוזרים לאותו מקום קבוע אז החיים קצת התייצבו. אני חושבת שאני לא בנויה להניק 2 ילדים, אנחנו גם חיים בחו"ל בבית שכל הזמן יש אנשים וזה לא ממש פרקטי...
אני חושבת על אחרי הלידה, היא לא תרצה לינוק כל הזמן? היא ילדה מאוד מפותחת וחכמה, היא מפתיעה אותי כמה היא בוגרת ומבינה דברים מורכבים, יש לה רצון מאוד חזק, היא לא לוקחת נגיד משהו במקום משהו מאז שהיא ממש קטנה.
מהצד שלי אני רוצה ולא רוצה להמשיך אבל בעיקר אני כבר לא מסוגלת פיזית זה מרגיז אותי נורא אבל אני גם לא רוצה לפגוע בה, היא כזאת טובה. אשמח אם תעני לי ותשתפי אותי עוד מנסיונך.

שלוחה,
אני, כמו שסיפרתי כבר (אני חושבת) גמלתי את האמצעי שלי שבועיים לפני הלידה של התינוק.
הוא היה אז בן 1.8
דווקא הגמילה לא היתה קשה כמו שציפיתי שהיא תהיה אבל אחרי הלידה זה בהחלט היה מבלבל.
ואני אגיד לך למה, כי בשום שלב לא הייתי בטוחה מה אני באמת רוצה ולא הייתי ברורה לחלוטין.
חלק בי רצה להמשיך להניק אותו אבל חלק אחר היה מוטש מידי בשביל להניק צמד שוב (עשיתי את זה איתו ועם הגדול יחד).
בדיעבד אני מבינה שהייתי צריכה פשוט לעשות החלטה ברורה לכאן או לכאן.
במקום זה קצת בילבלתי אותו וגם אותי.
הוא התרגל והסתגל כל פעם מחדש יותר בקלות ממה שדמיינתי שאפשרי אבל זה היה כרוך בהרבה סבל לא הכרחי לדעתי (נו, אז למדתי...)

אני באפן אישי מאמינה שזה אפשרי לגמול גם בשלב הזה אם זה רצונך האמיתי אבל כדאי לעשות זאת בלב שלם, עם הרבה אמונה בילדה שלך ובלי להסתכל אחורה בשביל לבדוק את עצמך ואותה כל הזמן.

בהצלחה,
ואם יש לך עוד שאלות אשמח לענות לך מנסיוני האישי

אני בתחילת תשיעי ויש לי ילדה יונקת בת שנתיים, הרבה פעמים רציתי להפסיק להניק אותה מהמחשבה על אחרי הלידה וגם בשלבים מסוימים קצת נמאס לי והיה קשה (למרות שבד"כ אני מאוד נהנית), אבל זה לא יצא בגלל נסיבות החיים, אנחנו רוב הזמן לא בארץ, בשליחות והחיים מאוד אינטנסיביים ולא תמיד יציבים מבחינת זמנים בבית, עכשיו אנחנו בארץ ובעלי רק עוד שבוע מגיע ופתאום נלחצתי שאני חייבת לגמול אותה לפני הלידה כי אני אשתגע להניק שניים. עכשיו שהיא בלי אבא היא רוצה לינוק מלא וזה כבר קשה לי (לפני כן היא ינקה בחו"ל רק לפני השינה בשביל להרדם וגם לא ביקשה יותר). אז שאלתי היא האם זה הגיוני לגמול אותה 3 שבועות לפני הלידה (אם היא תתרחש בסוף תשיעי כי אותה ילדתי שבוע קודם...), או שזה אכזרי מידי, בכל מקרה אני צריכה את בעלי בשביל זה כי לבד במצבי זה קשה מידי מכל הבחינות, עכשיו גם אחרי שקראתי את הדף הזה אני קצת מבולבלת....עצות? רעיונות?

[u]ראיתן פעם ילד בן שנתיים בתנוחה כזאת?!!![/u]
ראית פעם ילד בן שנתיים שאמא שלו קובעת לו את התנוחה?

יש לי תמונה אחת שלי שלא צולמה, ואני מצטערת על כך:
בערב הראשון אחרי לידת הקטנה, ישבתי על המיטה, נשענת על הקיר. הרגליים שלי היו מקופלות אלי, מקבילות זו לזו. התינוקת החדשה (כבר בת 3!) ינקה כרגיל, ואחיה הגדול (אז בן שנתים ותשע) ישב לידי, ראש על הירך שלי, ינק ונרדם. אח"כ העברתי את התינוקת לצד השני, והאחות הגדולה (אז בת שנתיים ותשע) ינקה כמו אחיה, רק מהצד האחר, ונרדמה.

אחחח... רק בשביל הזדמנות נוספת לתמונה כזו הייתי צריכה לארגן לי עוד הריון בכזה הפרש קטן.


_" מנוחת הציצים " אם כל הזמן מניקים ומניקים בכפולות של 13 ...אז מתי נחים? מתי?!
....אולי אפשר להעזר גם בשאיבת חלב לבקבוק?_
הבעיה היא יותר מנוחה של אמא, לא של הציצים. לוידעת. מבחינתי, לעומת התאומים (שהיו קטנים ואחיזתם את השד שובשה באדיבות המרכז הרפואי לגליל המערבי), זה היה שיפור עצום בתנאים.
שאיבת חלב לבקבוק, מבחינת הציצים, זה רק עוד עומס. לא נראה לי שזה יוצא משתלם.
לדעתי, הדבר הכי חשוב, הכי הכי חשוב הוא למצוא זמן לישון בצהריים. למשל - לארגן בייביסיטר/סבתא שתלך עם הגדול לגן שעשועים בזמן שאת ישנה צהריים עם התינוק.

אה, ערסאוויזה - שכחתי. יש ספר "תמונות יפואיות", אני חושבת שתאהבי אותו.

הו. ערסית. רק עכשיו אני רואה את התגובה שלך, מאז שיש את הבאג הזה שהדפים שביקרת בהם לא מסומנים באדום, הכל מתפקשש לי כאן ומפלס הגלישה ירד פלאים.

אז לגבי התנוחות - בהתחלה אחד ליד השני בתנוחת ערסול, יש הרבה מקום כי הקטן כ"כ קטן שאפשר להחזיק אותו ביד אחת, אח"כ יש את התנוחה הזו שאני מחזיקה אותו מהראש והרגליים שלו החוצה. יש לה איזה שם מקצועי, בטח [po]תבשיל קדירה[/po] תדע איך קוראים לה. כשהוא גדל התנוחה הזו כבר לא רלוונטית (לפחות לא אצלנו). ויש את כל יתר התנוחות המוזרות שהגדול בטח ימצא. נדמה לי [po]שתבשיל קדירה[/po] פעם כתבה שאפילו אם הם יעמדו על הראש הם ימצאו את הפטמה.. משהו בסגנון הזה. לגדול לא צריך לדאוג, הוא כבר ימצא את הדרך שלו לינוק.

אנחנו לא נעזרים בבקבוקים/מוצצים וכו'. נכון, זה קשה. הפטמות נהיות רגישות, יש שם כל הזמן גירוי עצבי ולפעמים זה לא פשוט, אבל עם הזמן, כשלגדול יורדת התלהבות ההנקה המלאה והקטן מתחיל לגדול ולינוק יותר ביעילות, יש מנוחה.

היה לי דף בית, אבל מחקתי אותו, הוא היה מיותר. כל הזמן צריך לבדוק וכאלה. זה כמו עוד תיבת דואר, מספיקה לי אחת.

יא ווא רא דיי...כפרה עליכם איזה יופי של תשובות (אמא שלי אמרה להדביק חמשה על כל אחת בנפרד!)..טוב ,שכנעתם אותי ...יכול ליהיות הרפתקאה מעניינת אחרי הכל. להניק שניים.
רק שני דברים עדיין לא ברורים לי ( טוב, בינתיים רק שניים , כי הכל תאורטי עד הלידה) : איך איך איך מחזיקים שניים?באיזה תנוחה? ראיתי פעם תמונה של הנקת תאומים..משהו כזה בהפוכה...(הפה בציצי והרגליים לכיוון השני איכשהו באויר...
עם כל הכבוד לצלם ולמניקות : אבל ראיתן פעם ילד בן שנתיים בתנוחה כזאת?!!!
והדבר הכי חשוב שבכלל לא דיברתן עלין זה " מנוחת הציצים " אם כל הזמן מניקים ומניקים בכפולות של 13 ...אז מתי נחים? מתי?!
....אולי אפשר להעזר גם בשאיבת חלב לבקבוק? ( עד איזה גיל נמשך בילבול הפטמות הזה?)([po]תבשיל קדרה[/po] יקירתי ...את בטח היו לך שלושה פיות להניק לא? לא ניסית בקבוקים?)

אני מדביקה לכולכן נשיקות על המצח ושתזכו למצוות ומעשים טובים!
ואת עם הניק המוזר mise שעוברת תהליך הפוך של השתכנזות ( איך אומרים ? "מתמיינת" לתימניות בפוטנציה?)כדאי שתפתחי דף אם את רוצה דיבור צפוף ( למרות שנראה לי שיש לך כזה עם ניק אחר!)

קראתי את מה שכתבתי ושמתי לב שלא כתבתי משהו מעשי במיוחד.
אז אוסיף -
קודם כל, חווית והתמודדות [po]הנקת צמד[/po] שונה ממשפחה למשפחה, תלוי באופי היונקים, אמא, אבא וכו'.
אצלנו ההפרשים מאוד קטנים (13.5 חוד') ולכן ההתמודדות לא היתה פשוטה.

ציינה [po]תבשיל קדירה[/po] פרט משמעותי לגבי ריקון השד בזמן גודש - זה אחד היתרונות הטכניים הגדולים ביותר. בהנקה הזו בכלל לא השתמשתי בפדים, כי תמיד היה מי שמרוקן וההקלה בכאב הגודש היתה עצומה, כשיש מישהו כל כך מקצועי שיכול לפנות אותה.

גם [po]ורד לב[/po] הוסיפה לגבי התענוג בשניים יונקים - משחקים אחד לשני בשיער/פנים (ולפעמים מושכים אחד לשני בשיער), מביטים זה בעיני זו ומחייכים, יתרון נוסף מבחינתי שבמקום לשחק בשד הפנוי הוא משחק לאחותו בשיער בזמן ההנקה.

הקושי אצלנו היה בהתחלה בלילות. הגדולה היתה רגילה לינוק לפחות 5 פעמים בלילה, ומאז שהקטן נולד, בד"כ הייתי עסוקה בלהניק אותו ומעטות הפעמים שהשד שלי באמת היה זמין אליה בשכיבה, כך בזמן שהיתה מתעוררת, במקום לפתוח את פיה ולקבל מלוא השד, היתה צריכה לקום ולהגיע לשד בעצמה. זה היה טרגי (מבחינתה). היו צרחות מקפיאות דם ובכי לרוב. לפעמים לא יכולתי להניק אותה יחד איתו, כי הוא היה כ"כ קטן וותרן, כשהפטמה היתה צונחת מפיו, הוא לא רצה להמשיך לינוק. הצרחות שלה גרמו לו לכזו בהלה, שברגע שהיה שומע אותה, היה מנתק את עצמו ונסגר. כך הוחלט שאנחנו עוזבים את המיטה המשפחתית (הוא ואני) לחדר אחר, עד שההנקה תתבסס. זה היה קשה, זה היה קורע. אני בכיתי, היא בכתה.
התפיסה שלה גם השתנתה עקב הלידה (או עקב זה שיצאו לה בבת אחת 4 שיניים קדמיות בשבוע של הלידה?) והיה מאוד לא נעים להניק אותה.
אבל עברנו את כל זה והיום אנחנו בסדר. כמו עם כל דבר בחיים, יש קשיים, יש חבלי לידה וצריך לעבור אותם. הכל תלוי בנכונות. מבחינתי יתרונות [po]הנקת צמד[/po] עולים על החסרונות.

שלום הערסית from the בלוק.

שוב נפגשים.

[po]הנקת צמד[/po]. ננננ-חמד! (ב - ח' גרונית בבקשה).

הטוב ביותר בהנקת צמד הוא השיתוף, האחווה, החלוקה, הרוך, תחושת הנתינה והענקה (מצידי) ותחושת האמהות האינסופית המשכרת הזו.

הקשה ביותר הוא התובענות, על כל היבטיה.

רוצה לחדד, לגבי ה"קטן תמיד ראשון" - הכוונה שאסור שיהיה רעב, שיהיה מצב שהוא מחכה לאוכל כי הגדול יונק, תמיד יש לו עדיפות בהנקה הזו.

שלום ערסית,
נושא אהוב עלי במיוחד!
אני הנקתי את הראשון והשני שלי יחד 10 חודשים עד שכבר לא יכולתי יותר!
בנושא הקנאה אני חושבת שזה דווקה עזר [b]מאד[/b] לגדול לקבל את אחיו החדש
הם ינקו יחדיו [b]כל[/b] הזמן.
החזיקו ידיים בזמן ההנקה, שיחקו אחד לשני בידיים, כשגדלו קצת הצחיקו אחד את השני ודיגדגו אחד את השני...

באיזשהו שלב שמתי לב שהגדול אפילו יונק באפן משמעותי יותר מהקטן וזה היה בסדר
הקטן גדל, עלה במשקל ונראה שהתזונה שקיבל סיפקה אותו בלי בעיות

אבל זה מעייף ואני גם לא הרגשתי נח פיזית עם ההנקות של הגדול
משהו לא הרגיש לי טוב וההרגשה הזאת הלכה והחריפה עד שהייתי חייבת לגמול אותו

[po]הנקת צמד[/po] חוויה מורכבת ומעניינת
כל צמד אני מוצאת- סיפור אחר

בהצלחה

יוווווווו, ערסית מברוק עלייך!!! לא סיפרת...איך יכולת לעשות לי דבר שכזה? כל פעם שיש איזה דיון בנושא חצי קרוב אני מחכה להכרזה שלך.
אני ממש שמחה לקרוא על הריונך!
וכמובן שגם במקרה הזה (כמו ב-אין ווסת, אין ביוץ ימבה זמן) גם אצלנו זה היה ככה.
החלב נגמר מתישהו והיא ינקה חופשי בלי בעיה.
אני: יש חלב?
היא: כן, המון!
אני: טעים? מתוק?
היא: כן (יונקת במרץ) (כמובן שמה שהיה היה מלוח לאללה)

וכך זה המשיך עד ללידה ואז הם ינקו ביחד איזה 4 חודשים עד שגמלתי אותה סופית בגיל 4 וקצת.
זה היה נפלא וכייפי בסה"כ והייתי בהחלט חוזרת על זה שוב.

אממה, אני מאלה שזה לא נורא כאב להן בהריון. רק קצת. כשהרגשתי שהשד ממש התרוקן. הגענו באיזשהו שלב להסכם שכשאני מבקשת וכשכואב לי היא מפסיקה. וזה הלך סבבה.
לא יודעת אם מתאים לכם.

אחרי הלידה אכן הרעיון היה שהקטנצ'יק יונק ראשון, אבל היו בהחלט קטעים שהם פשוט ינקו ביחד, כל אחד על שד וזה היה ממש בסדר. מה גם שבסוף נשארה לה רק הנקה אחת ביום לפני השינה ושניהם ינקו אז יחדיו בהרדמה.

אם אין לך בעיה עם [po]הנקת צמד[/po] את יכולה להתחיל, לנסות ולראות איך זה מרגיש. אם זה לא יתאים, תוכלי לעשות משהו בנידון לאחר כמה שבועות.
אני הרגשתי שזה ממש עזר לה לקבל את אחיה החדש שחלק איתה את השד ולא ירש אותו ממנה.
הריון מקסים {@

[u]"מתכונים בטוחים" להנקת צמד[/u]
אין חיה כזו.
הגירסה הזהירה - "הקטן תמיד ראשון". זה כלל נחמד, אבל לא תמיד מעשי.
אצלי היה בלגן מוחלט, וזה היה לנו בסדר.

הבונוס: אפשר להעזר בגדול כדי לרוקן שד גדוש. הדהים אותי איך שלוקים בודדים של הגדולים מרוקנים, והקטנה עובדת ועובדת בשביל זה מלאן זמן.

מכיוון שהקטן זוהי כל תזונתו - הוא תמיד ראשון.
החלב מתאים את עצמו לתינוק הקטן, הוא יונק ראשון והגדול מסתפק בשאריות - לפי כמויות החלב שיש לאם.
לפחות בהתחלה, עד שהגוף מווסת את הכמויות והתינוק גדול מספיק כדי שאפשר יהיה 'לסמוך' עליו שיבכה אם הוא רעב - הקטן ראשון. אח"כ זורמים עם זה לפי הרגש.
אל תשכחי שתצטרחי לעשות סוויטש מהנקת פעוט להנקת תינוק: מחזיקים אחרת, שוקלים לעיתים יותר קרובות, מקפידים על תפיסה נכונה וכו'.
אם תחליטי לגמול כדאי לעשות את זה 2-3 חודשים לפני הלידה ובהדרגה.

הייתי שמחה לדעת על " מתכונים בטוחים" להנקת צמד (תינוק ופעוט ..נניח). הבן שלי החליט להמשיך "לינוק " גם אחרי שנגמר החלב בחדש שלישי . אמרתי לעצמי : וואלה איזה יופי -גמילה טיבעית! אך לא ולא - לא גמילה ולא אבנים , הבחור מכור לציצי לא משנה עם חלב בלי חלב.....למזלי ( שזה חצי נאחס-בגלל הכאבים) הוא צריך את הציצי רק בישביל להרדם בלילה..והכל היה יכול ליהיות סבבה אלמלא היה לוקח לו לפעמים להרדם אחרי חצי שעה (איאיאיאי..איזה כאבים) אני כל הזמן חושבת מה יותר גרוע כאבי הגמילה או הציצים בהריון. עדיין אין לי תשובה. בכל אופן עוד שלושה חדשים טפו טפו יפציע יונק נוסף ואני מגרדת בפדחת וחושבת מה על עינייני הקינאה? ומה אם הוא יחזור לינוק הנקה מלאה? ואיך מניקים בכלל ביחד(איפה יש מקום? מה עושים תורנויות?ומה קורה בבוקר ששניהם קמים ? מי ראשון מי שני
איאיא כמה שאלות...
בבקשה לא להדחף..תשובות לפי התור יתקבלו בברכה

לדעתי, לא. ממש לא.
ראשית - היונק. אם הוא יכול לקבל עוד קצת חלב - שיהנה. כל טיפה זהב.
לגבי ההריון - אם הכל בסדר (קריטריון "רפואי": הרופא לא אוסר על קיום יחסי מין), לא תתרחש הפלה כתוצאה מההנקה.