על ידי תמרול_ה* » 17 מרץ 2006, 20:55
turning on the light - אולי מאת Bob Earll
ספר של אדם ש"הדליק את האור" בחיים שלו. הוא חי חיים מאד אינטנסיביים ומרובי התמכרויות, ולאט לאט הצליח לתת אמון ולהפסיק לפחד.
פינוקיו ירד מהפסים של דני לסרי. אין צורך להרחיב כאן על זה, כנראה, בעיקרון מדבר על המערכת הבית-ספרית. עדיין משפיע עלי מאד, כל יום כשאני רואה את בית הספר של הבת שלי. וקורא לי לצאת (בעצמי) וגם להוציא אותה לחופשי...
גשר מעל ומעבר של ריצ'רד באך. מדבר על קשר "מעל ומעבר" בין שני גיבורי הסיפור. קצת ארכאי ואולי בגלל זה יש בו משהו רלוונטי, (היות ומתרחש בזמן ומקום מאד מסוימים, יש בזה משהו על-זמני).
הזמן הצהוב של דוד גרוסמן, שהקדים את האינתיפאדות.
קרלוס קסטנדה לספריו השונים.
(קראתי - התקדשות - אולי של אליזבט רייך?, מעניין אבל לא השאיר בי את חותמו).
הספרים של שירלי מקליין - out on a limb, dancing in the light,
היומנים של Marcea Eliade שכתב על שמניזם וגילה שהשמאנים בכל העולם פועלים בדרכים דומות, אך ביומנים שלו מתגלה הסקרנות שלו, החקירה שלו, המפגש שלו עם אנשים מרתקים. היותו ברומניה בתקופה פשיסטית, והמקום שלו בכך.
Helen Keler - sketch for a portrait מאת Van Wyck Brooks
הלן קלר, בלי לראות, בלי לשמוע, ואיזו עוצמה אדירה, במין יישות פילוסופית עוצמתית. קראתי השבוע.
הזכיר לי את תיאטרון נא- לגעת. מצרפת קישור. שווה להביט בזה, ולזכור שהשחקנים שם לא רואים את מי שמולם, לא שומעים את מילות ההצגה, לא רואים את השחקנים האחרים ואת איפה שהם נמצאים על הבמה, נמצאים בחושך ובדממה. ומרגשים באופן מצמרר.
[po]נא לגעת[/po]
יש עוד המונים זה מה שעולה לי כרגע בראש. רוב מה שכתוב כאן דווקא השפעות ענתיקיות ממש (חוץ מדני לסרי שמאד נוכח לי כרגע)
[b]turning on the light[/b] - אולי מאת Bob Earll
ספר של אדם ש"הדליק את האור" בחיים שלו. הוא חי חיים מאד אינטנסיביים ומרובי התמכרויות, ולאט לאט הצליח לתת אמון ולהפסיק לפחד.
[b]פינוקיו ירד מהפסים[/b] של דני לסרי. אין צורך להרחיב כאן על זה, כנראה, בעיקרון מדבר על המערכת הבית-ספרית. עדיין משפיע עלי מאד, כל יום כשאני רואה את בית הספר של הבת שלי. וקורא לי לצאת (בעצמי) וגם להוציא אותה לחופשי...
[b]גשר מעל ומעבר[/b] של ריצ'רד באך. מדבר על קשר "מעל ומעבר" בין שני גיבורי הסיפור. קצת ארכאי ואולי בגלל זה יש בו משהו רלוונטי, (היות ומתרחש בזמן ומקום מאד מסוימים, יש בזה משהו על-זמני).
[b]הזמן הצהוב[/b] של דוד גרוסמן, שהקדים את האינתיפאדות.
[b]קרלוס קסטנדה[/b] לספריו השונים.
(קראתי - התקדשות - אולי של אליזבט רייך?, מעניין אבל לא השאיר בי את חותמו).
הספרים של שירלי מקליין - out on a limb, dancing in the light,
היומנים של Marcea Eliade שכתב על שמניזם וגילה שהשמאנים בכל העולם פועלים בדרכים דומות, אך ביומנים שלו מתגלה הסקרנות שלו, החקירה שלו, המפגש שלו עם אנשים מרתקים. היותו ברומניה בתקופה פשיסטית, והמקום שלו בכך.
[b]Helen Keler - sketch for a portrait[/b] מאת Van Wyck Brooks
הלן קלר, בלי לראות, בלי לשמוע, ואיזו עוצמה אדירה, במין יישות פילוסופית עוצמתית. קראתי השבוע.
הזכיר לי את תיאטרון נא- לגעת. מצרפת קישור. שווה להביט בזה, ולזכור שהשחקנים שם לא רואים את מי שמולם, לא שומעים את מילות ההצגה, לא רואים את השחקנים האחרים ואת איפה שהם נמצאים על הבמה, נמצאים בחושך ובדממה. ומרגשים באופן מצמרר.
[url=http://www.nalagaat.org.il/base.html][po]נא לגעת[/po][/url]
יש עוד המונים זה מה שעולה לי כרגע בראש. רוב מה שכתוב כאן דווקא השפעות ענתיקיות ממש (חוץ מדני לסרי שמאד נוכח לי כרגע)