ענת גיגר
בגדול, ממה שהבנתי, מדובר על לקיחת אחריות על מערכות יחסים ועל מצבך בחיים. אם יש מערכת יחסים שמתסכלת אותי לחפש מה בעצם יוצא לי מזה, למה בעצם עד היום הרווחתי מהמצב כפי שהוא (למרות שאני טוענת שאני הקורבן וכו') ולקבל החלטה מודעת לשנות את זה (במלים שלהם "להמציא אפשרות חדשה"). העניין של קבלת החלטה שכלית ומודעת לגבי חייך מרכזי מאוד. לא מאוד חדשני, אפילו בנאלי, אבל יש שטוענים שזה עורר אצלם משהו.
וזה באמת עובד בסדנאות המוניות, כמו הרצאות עם "שיתופים" של הקהל.
ויש ססמאות מעצבנות ומנגנון שיווקי משומן להפליא סטייל אמריקה.
עופר
שמי עופר והייתי מנחה בכיר בלנדמרק במשך 4 שנים, עד לפני שנה וחצי.
אינני משתתף כיום בקורסים או בפעילות של לדנמרק וכל מה שאענה אינו מייצג שם אף אחד, אלא רק את עצמי.
הפורום אינו מסגרת טיפולית ואינו מתיימר להיות כזה.
אני למשל הוכשרתי לאמן אנשים ויש לי תואר שני בכלכלה ולא במדעי הנפש למיניהם.
הפורום עוסק בחייהם של בני אדם ובדרכי ההתנהגות והפעולה שלהם. ישנם יותר מידי אנשים שהחליטו לנכס את השיחה על החיים שלנו לפסיכולוגים או לכל מיני בעלי תעודות ותארים שהאוניברסיטה מחלקת.
בתכניות שהנחיתי שנקראו "ביטוי עצמי ומנהיגות", המשתתפים עסקו בשאלות כמו - מי אני בקהילה שלי, איך להיות מנהיג, איך לקחת אחריות על החיים שלי ולא להיות צופה מן הצד וקורבן.
נדהמתי בכל פעם מחדש לראות איך הפוטנציאל האישי של המשתתפים ושלי הופיע על פני השטח וגרם לעלייה דרמטית בביטחון העצמי של כל מי שהשתתף ולתפיסה חדשה לחלוטין של העצמי.
הפורום עצמו, שהוא קורס של שלושה ימים וערב, מחולל מהפך עצום בנקודת המבט של חלק מן המשתתפים. דברים שאנשים תמיד אמרו להם והם לא שמעו, או תובנות מפתיעות לחלוטין גורמות לפרץ גדול מאוד של התלהבות ואנרגיה. אני זוכר את עצמי מרחף בעננים בחודשים הראשונים שלאחר הפורום.
בעקבות זאת, אכן יש לאנשים רבים תחושה כאילו הפורום יפתור להם את כל הצרות בחיים.
מניסיוני האישי וכן מתצפיותיי על אלפי אנשים, התחושה הזו כמובן מתפוגגת ואנשים נותרים עם ההבנה שנדרשת מהם
עבודה עצמית והתבוננות פנימית ארוכת טווח, על מנת שהרעיונות והכלים שנלמדו, יהפכו להיות חלק מהותי בחייהם.
בפועל רק מעט משתפים מול הקהל כולו וזה בבחירה חופשית.
הרוב משתפים את האיש שיושב לידם, כאשר המנחה נותן זמן לכך.
בדרך כלל, זה נעשה לאחר דיון בנושא מסוים (הנושאים מוצגים באתר של לנדמרק
www.landmarkeducation.co.il).
מי שעושה את העבודה עם עצמו מגלה תובנות שרלוונטיות לחייו.
בסופו של דבר, מדובר בהתבוננות פנימה ולא החוצה.
המידע על אנשי הסגל של לנדמרק, המבנה האירגוני של לנדמרק והתכנים גלויי ופתוח לכל אחד.
לנדמרק עובדת כחברה עיסקית לכל דבר ומתכוונת להנפיק את עצמה לבורסה בשנים הקרובות.
מנכ"ל לנדמרק בישראל היא רלי לימן, אישה שצמחה מתוך החברה.
כל מנחה עובר תהליך ארוך וקפדני בן שנתיים לפחות לפני שהוא מוסמך להנחות קורסים. את ההכשרה מקבלים בחברה עצמה.
הפיקוח הוא של החברה האם שנמצאת בארה"ב. זהו פיקוח צמוד יותר מבכל חברה אחרת שנתקלתי בה.
גישת השיווק של לנדמרק היא מפה לאוזן ולא באמצעות פירסום. לנדמרק היא חברה אמריקאית וזו הגישה האמריקאית.
אני אישית ראיתי עשרות פרויקטים מקסימים שיצאו מלנדמרק, ביניהם:
ארגון סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) להצלת אנשים שרוצים להתאבד ומשתפים באינטרנט (עשרות כבר ניצלו).
טיול ג'יפים לילדים חולים בתסמונת דאון.
טיול ג'יפים וערב ריקודים לקבוצה גדולה של נכים על כסאות גלגלים.
אינסוף אירועי בידור לילדים חולי סרטן או ילדים בפנימיות ממשפחות הרוסות.
קבוצת ריקודים לאנשים עיוורים ורואים בחולון.
ערב "שירת האדם" - ערב שירה שמתקיים פעם בשנה לאנשים כבדי שמיעה.
אינסוף איחודי משפחות, איחודי מחזור ביסודי, בתיכון, בצבא.
מסורת של אירועי התרמת דם ברמת השרון.
התנדבות של חברות עיסקיות למען עולים.
ועוד ועוד ועוד ועוד מעשים טובים ומשני עולם.
מטפלת זקנה
הפורום של לנדמארק הוא קצת כמו תכניות הטלויזיה של ד"ר פיל או "קשר משפחתי".
אם מעולם לא קיבלתם שיקוף, לא התבוננתם בעצמכם, לא היתה לכם פרספקטיבה -
זו תהיה חוויה מטלטלת של התפקחות.
אבל גם אם קיבלתם ממנו חויה כזו, זכרו שהכיוון שלו הוא למכור סחורה כדי להרויח. אל תצרו נאמנות או מחוייבות.
אחרת תהיו כמי שחצו את הנהר ברפסודה, ובהגיעם לצד השני מתקשים להפרד ממנה וסוחבים אותה הלאה על גבם.
אבא של יותם
ראשית- גילוי נאות:
הייתי בפורום של לנדמרק. הגעתי לשם (כפי שהרוב מגיעים) בעקבות חבר טוב שהזמין אותי ואת ענת למפגש הסיום של הפורום, בו אנשים מתבקשים (שלא לומר- מוכרחים כמעט, בלחץ היסטרי) להזמין כמה שיותר קרובים מכרים חברים וידידים, אפילו סתם אנשים מהרחוב. וזה משהו שמאפיין את הפורום הזה- כמה שיותר, בגדול, בענק, אמריקאי מאד.
הערב שבו היינו אורחים היה מטריד. החלק הראשון היה משותף למסיימי הפורום ולאורחים. מספר הפעמים שבה נאמר "הפורום של לנדמרק" שבר את כל השיאים האפשריים. היה ריח שיווקי רע באוויר. בזה אחר זה עלו אנשים וסיפרו בקצרה על החווייה המשמעותית שחולל הפורום בחייהם. כאן, לאט לאט, התקלפתי מהציניות (אני לא אדם נורא ציני ביסודי) והדברים של חלק מן האנשים חדרו ללבי. אנשים סיפרו דברים מדהימים, שאני לא מספר כאן, כי לא נראה לי יאה לשבור את הפרטיות שלהם. שמתי לב לעובדה מוזרה- אנשים ישבו מסביב כמו בתוך מצב צבירה אחר, קשובים, מעוניינים, שמחים. במעין "היי" מוזר. על כל "שיתוף" מחאו כפיים כולם. זה נראה לי כמו כנס פשיסטי משהו. היה איום בתחושת העדריות ששרתה באולם. מסה של אנשים, המדברים כולם במושגים דומים, זרים למי שבא מבחוץ. למרות הסלידה שהתעוררה בי מן האופן שבו נערך הערב, התרשמתי מן הסיפורים האישיים, ולכן נשארנו גם לחלק השני, בו מופרדים האורחים מן המארחים, ועוברים לקבוצות קטנות יותר, בהן הם מקבלים מעין "טעימה" מן הפורום. מיותר לציין שכל הזמן ניסו לשכנע אותך לחתום על קורס, לשלם עכשיו ולקבל הנחה. ממש מכבש לחצים. זה דחה אותי. את רוב האנשים זה הרחיק. אני מאד התעניינתי ברעיונות שמאחורי הפורום, אבל השיווק האגרסיבי מנע ממני להחליט באותו ערב. לאחר דין ודברים עם מנחה הערב, הוא הסכים להתקשר כעבור מספר ימים, ולשוחח איתי. בתנאי אחד- שבשיחת הטלפון אחליט אם ללכת או לא. אני התלבטתי מאד- לא ידעתי אם באמת יש צורך בכך. לומר את האמת, הרגשתי שיכולה לצמוח לי תועלת מכך, אבל מאד חששתי מסיבות רבות. בשיחת הטלפון החלטתי לקפוץ למים ונרשמתי. מהר מאד במהלך הפורום גיליתי שמבחינה שיווקית, השיטה שלהם גאונית- המסר שלהם ל"טרנספורמציה של החיים" כפי שהם קוראים לזה, לא מותיר אפשרות להישאר בהתלבטות. הוא מחייב אותך להחליט. הטענה הראשונית שלהם היא שאנחנו חיים עם סדרי עדיפויות מעוותים, שחיינו מנוהלים על ידי סיבות, ולא על ידי המהות של מי שאנחנו. שאנחנו רגילים כל כך לדחות ולהגיד- מחר, מחרתיים, מוצאים תירוצים, ולכן הם לוחצים כל כך, כי אם לא יופעל לחץ, אף אחד לא יעז לשנות את הרגליו ופשוט יירשם לקורס. הצעד הזה, של ההרשמה, הוא צעד שמוצג כפריצת דרך ראשונה בשורה של פריצות דרך אפשריות מתוך הפורום. רוב האנשים שנרשמים, מרגישים באמת ובתמים שעשו מעשה חריג, שונה, ובכך כבר נמצאים על המסלול שהפורום מעוניין שיהיו בו.
אומר כמה דברים במאמר מוסגר: אני מאמין בכל לבי, שלמרות השיווק האגרסיבי המעלה תחושה של ציניות מצד אנשי הפורום לקהל הנרשמים הפוטנציאלים, הכוונות של האנשים שם טובות לחלוטין. הם באמת משוכנעים שזה הפתרון הראוי ביותר להרבה אנשים, אפילו ברמות מעבר לרמה האישית- ברמה הקהילתית, והחברתית אפילו.
מה ששיכנע אותי באמת לגשת לפורום היתה העובדה שראיתי חבר טוב שלי שבדרך כלל ציני ומסוכסך עם החיים, במצב אחר. הוא העז לעשות מעשים ברמה המשפחתית שלעולם לא האמין על עצמו שיעשה. רציתי, ולו מתוך סקרנות, לראות כיצד יכול להיות, שמספר ימים מועט יכול כך "לשנות" מישהו.
אין לי ממש כוח לספר על חוויותי מן הפורום באופן מפורט. ראשית, זו היתה חווייה מעניינת ביותר. שנית, ישנם כלים ושיטות די בנאליים, שהיחוד בהם הוא אופן הצירוף שלהם. יש בפורום הרבה דמגוגיה, ופסיכולוגיה בגרוש, והרבה תלוי באישיות המנחה. היות ואני טיפוס רציני במידה מסויימת, לקחתי את הפורום בניסיון כן ואמיתי להפיק ממנו תועלת. בסיום הפורום כבר העזתי לעשות מעשים שלא עשיתי אף פעם- לשוחח עם הורי כפי שמעולם לא שוחחתי עימם. לשוחח עם אחותי כך. ועוד. הרבה הבנות אישיות מעניינות עלו בי כתוצאה מן הפורום. חלקן עד היום מדי פעם צצות.
הבעיות בפורום רבות. ראשית, אין ספק שזה לא מתאים לכל אחד. שנית, זה דורש מעין תחזוקה מתמדת, שהדרך היחידה לעמוד בה היא להירשם לקורסים מתקדמים למיניהם, מה שלי ממש לא התאים. מהר מאד, ההרגלים הישנים חזרו, וההבדל העיקרי הוא, שיכולתי לזהות אותם באור אחר.
אין ספק שאחת הסיבות לתחושת האפיקטיביות של הפורום נובעת מהמסה של האנשים, ומן האינטנסיביות של הקורס היוצרת מצב פיזי של ממש המכריח אותך להשיל את הגנותיך בשלב מסוים. כאן נעוצה הסכנה. אם לא נזהרים, אפשר מאד להיפגע.
בשורה התחתונה, הייתי אומר שזו היתה חווייה מעניינת, אבל לא הייתי חוזר עליה שוב. ברמות מסויימות, עניינו אותי הרעיונות של הפורום, אותם הכרתי בגרסאות קצת שונות ממקומות אחרים. הבסיס לכל העניין הוא שהחיים שלנו הם בסופו של דבר אשליה שאנחנו יוצרים. אנחנו תופסים את החיים דרך התודעה שלנו. ברגע שנוכל לראות עד כמה אנחנו מדביקים משמעות לעובדות- נוכל להתמודד עם החיים באופן "עוצמתי" יותר- לחיים אין משמעות, ואין לזה משמעות שאין לזה משמעות. (ציטוט).
אך האם באמת זה כך? האם אנו בנויים כבני אנוש לנתק עצמנו מן החוויות והרגשות והמשמעויות של חיינו? האם אין בכך איבוד של יסודות חשובים בקיום האנושי? האם ניתן באמת לומר למי שגדל בלי אבא, שכל מה שהוא השליך בחייו על אובדן האב היה המצאה שלו? נכון, עובדתית, זה שלא היה אבא, לא מחייב שופ דבר מלבד העובדה שלא היה אבא. זה שלאדם יש מום, זה רק אומר שיש לו מום- וכך הלאה. א ב ל - האם אין כאן עיקור רגשי?
יש לציין- לא מבקשים בפורום להתנתק מהרגשות. רק לראות מן הצד שמדובר, כל הזמן, בבחירה של האדם עצמו. זה באופן יבש לחלוטין- נכון. אך שוב- אנשים בנויים כך. אנחנו צריכים את המגננות, את הפינות שלנו, את המקום להאשים ולהיות אשמים. אנחנו צריכים להיות מודעים לכך, אבל לא להתכחש למקום הזה.
היום, כשיותם כאן, אני לפעמים חושבעל הנורא מכל- שיקרה איזשהו אסון וש... (אני לא מסוגל לכתוב את זה). האם אז, כשסביר שזה יהיה הרגע הנורא בחיי, אני אוכל לומר שכל מה שקרה הוא רק מה קרה וזהו? האם אין מקום לתחושות העמוקות, הבסיסיות שלנו כבני אדם, כבעלי חיים אפילו?
נכון, שברמה מסויימת, הכי פרודוקטיבי ויעיל לפעול בדרך שמציע הפורום. אך האם הפרודוקטיביות והיעילות והדרך אל האושר הם השדברים החשובים ביותר בחיים?
הפורום הוא מעין מיש-מש של הרבה פילוסופיות, ההי לייט שלהן. לגבי ההשלמה עם חוסר המשמעות בחיים ניתן להצביע על השפעות של תורות מזרחיות אולי, או על האקזיסטנציאליזם המערבי. אבל אלו הן פילוסופיות, ולא דרך חיים סדורה. לנסות לתרגם פילוסופיות לדרך מעשית של חיים הוא מעשה בעייתי משהו. במיוחד שישנה תחושה שחוזרת ונשנית- כדי לעמוד באופן ההתנהלות שדורשת השיטה, יש צורך בתחזוק שוטף, שרק במקרה, עולה גם הרבה כסף...
ליאת skippy
גם אני עברתי את הפורום, ומספר סדנאות המשך שלו.
מהפורום - כן
חגית פ, זה מה שידוע גם בכינוי "הפורום" - עצמו יצאתי בתחושת חוסר נוחות עצומה. שיגעתי (בלשון המעטה) את חברי ובני משפחתי בכל מיני ססמאות משם, וכמעט והרסתי חברות בגלל זה. ולא רק בגלל נסיונותי להביא חברים לשם.
יחד עם זאת,
בחרתי להירשם גם לקורס המתקדם וכאמור לעוד קורסים ואפילו "התנדבתי" שם במשך תקופה. -
אבא של יותם, ד"א, זו דרך מצוינת להמשיך ולקבל "פורום" כמעט בחינם. ולא רק שלי באופן אישי זה נתן המון, אלא שמתוך כך הקשר הזוגי שלי ושל בן זוגי הרוויח מזה רבות, כי מקבלים בתמורה "אימון".
אני עצלנית מדי מכדי לפרט בעצמי, אני לא יודעת בוודאות, אבל יש לי חבר קרוב שעבר את סדנת IM קצת אחרי שאני עברתי את הפורום. היופ קוראים לזה בשם אחר, אולי משהו כמו "אינפיניטי". לא זוכרת. לא מאד חשוב. מה שכן, זה אומר שא' הם לא נסגרו. וב' שזה אכן דומה בכל מיני מובנים לפורום, אבל גם מאד שונה במובנים אחרים. מאד קשה לי להאמין שזה אותה הגברת בשינוי אדרת, ואפילו שזה שייך לאותם בעלים.
ולסיום, כדי "לפצות" אתכם על עצלנותי בכתיבה, מבטיחה לנסות לענות על שאלות ספציפיות, אם יהיו כאלה.
חגית פ
בעלה של חברה טובה שלי מאוד פעיל בקבוצה כלשהי הנקראת "זאת בחירתי".
עד היום לא הצלחתי להוציא מהם מה בדיוק הולך שם, אם כי אני מתארת לי מאוד שזה דומה ל"פורום".
הוא מנסה כבר שנתיים לשכנע אותי ללכת, מבטיח לסדר לי אפילו בחינם, וכל "תירוץ" (לדבריו) שאני נותנת הוא רק סיבה עלובה שלי לא להתקדם בחיי.
האמת שהיא שחברתי (אשתו) היא בחורה מאוד צינית וספקנית שעברה עצמה את "זאת בחירתי" ומאוד נהנתה.
שוב, מהמילים הבודדות שהצלחתי להוציא מהם, זה נשמע לי דומה ל"פורום".
אשמח לשמוע כאן אם מישהו השתתף ב"זאת בחירתי" ויצא עם תובנות.
בדיוק חשבתי לי "ואולי יש סיבה שאני לא רוצה להתקדם בחיי? אולי אני ממש מרוצה ממה שיש ?"