על ידי פלוני_אלמונית* » 09 יוני 2013, 14:35
איזה עולם? העולם שלי דוקא הזדעזע שהמשכתי להניק אחרי שנה.
תלוי באיזה עולם חיים. ואולי זה תלוי איזה כוונות את מייחסת לעולם. אולי לא אכפת לו במיוחד...
לא הבנתי מה את מבקשת כל כך? האם את מבקשת חיזוקים מהעולם הספיציפי פה באתר (אולי כי הוא מייצג משהו מהעולם שסביבך?) או בכלל את מבקשת עצות להפסקת הנקה ואיך לא יהיה גודש,או איך לגמול את הילדה בלי קושי שלה?
קחי בחשבון שאם לקטנה קשה יכול להיות שיקח קצת יותר זמן וצריך יותר הדרגה
ונראה לי שאולי גם בשביל שהקטנה תרגע ותקבל את זה, את באמת צריכה להגיע לשלווה פנימית עם עצמך ועם ההחלטה שלך, כי היא מרגישה אותך. תנסי לחשוב על כל הצדדים של ההחלטה שלך-החיוביים והשלילייים. ממה את חוששת בלהפסיק להניק (החברה, הבריאות, הילדה, הרגש,עוד..) ומה המחיר של להשאיר את ההנקה (הרגשות שלך, העצבים שלך מול הילדה,עוד..). תסתכלי באמת על כל הצדדים-על מה את מוותרת כשאת בוחרת כך או כך.
תנסי לתת לעצמך את החיזוקים הפנימיים שאת זקוקה להם,הם החזקים ביותר בסופו של דבר,יותר ממה שיאמרו אחרים מבחוץ.
אישית,אני יצרתי זמנים קבועים שבהם הילד ינק החל מגיל שנה בערך (עם התחשבות בשאר התזונה שלו, ועם התחשבות בצורך שלו במגע או קרבה בדרך אחרת), כי הייתי זקוקה לזה והוא הבין, ובשאר הזמן העסקתי אותו-וגם אחותו,במשחקים,בחוץ,כדי שלא ישר יזכר בהנקה וככה הוא התרגל שיש זמנים שכן ויש זמנים שלא מתאים לי. זה היה ללא קשר לגמילה עדיין, רק קשור לקושי שלי.
ומשלב מסויים הורדתי לגמרי גמילת לילה כי היא הציקה לי מאוד בשינה (ובעיקר מאוד חששתי בגלל השיניים) ,וכך לאט לאט הורדתי הנקות,עד שנשארה הנקה אחת בבוקר, ובסוף גם היא ירדה. זה היה מאוד מאוד הדרגתי ולקח זמן (הכי קשה היתה גמילת הלילה) אבל הגמילה היתה חלקה, וגם ללא גודש או בעיות כלשהן.
(דוקא כל התאור הזה מעורר בי געגוע להנקה, טוב שאני בהריון:-))
איזה עולם? העולם שלי דוקא הזדעזע שהמשכתי להניק אחרי שנה.
תלוי באיזה עולם חיים. ואולי זה תלוי איזה כוונות את מייחסת לעולם. אולי לא אכפת לו במיוחד...
לא הבנתי מה את מבקשת כל כך? האם את מבקשת חיזוקים מהעולם הספיציפי פה באתר (אולי כי הוא מייצג משהו מהעולם שסביבך?) או בכלל את מבקשת עצות להפסקת הנקה ואיך לא יהיה גודש,או איך לגמול את הילדה בלי קושי שלה?
קחי בחשבון שאם לקטנה קשה יכול להיות שיקח קצת יותר זמן וצריך יותר הדרגה
ונראה לי שאולי גם בשביל שהקטנה תרגע ותקבל את זה, את באמת צריכה להגיע לשלווה פנימית עם עצמך ועם ההחלטה שלך, כי היא מרגישה אותך. תנסי לחשוב על כל הצדדים של ההחלטה שלך-החיוביים והשלילייים. ממה את חוששת בלהפסיק להניק (החברה, הבריאות, הילדה, הרגש,עוד..) ומה המחיר של להשאיר את ההנקה (הרגשות שלך, העצבים שלך מול הילדה,עוד..). תסתכלי באמת על כל הצדדים-על מה את מוותרת כשאת בוחרת כך או כך.
תנסי לתת לעצמך את החיזוקים הפנימיים שאת זקוקה להם,הם החזקים ביותר בסופו של דבר,יותר ממה שיאמרו אחרים מבחוץ.
אישית,אני יצרתי זמנים קבועים שבהם הילד ינק החל מגיל שנה בערך (עם התחשבות בשאר התזונה שלו, ועם התחשבות בצורך שלו במגע או קרבה בדרך אחרת), כי הייתי זקוקה לזה והוא הבין, ובשאר הזמן העסקתי אותו-וגם אחותו,במשחקים,בחוץ,כדי שלא ישר יזכר בהנקה וככה הוא התרגל שיש זמנים שכן ויש זמנים שלא מתאים לי. זה היה ללא קשר לגמילה עדיין, רק קשור לקושי שלי.
ומשלב מסויים הורדתי לגמרי גמילת לילה כי היא הציקה לי מאוד בשינה (ובעיקר מאוד חששתי בגלל השיניים) ,וכך לאט לאט הורדתי הנקות,עד שנשארה הנקה אחת בבוקר, ובסוף גם היא ירדה. זה היה מאוד מאוד הדרגתי ולקח זמן (הכי קשה היתה גמילת הלילה) אבל הגמילה היתה חלקה, וגם ללא גודש או בעיות כלשהן.
(דוקא כל התאור הזה מעורר בי געגוע להנקה, טוב שאני בהריון:-))