על ידי פלוני_ת* » 02 יוני 2007, 08:43
אמא נמש,
וחשוב להשקיע את האנרגיות בטיפול
אני מטפלת בעצם זה שאני נוכחת וחושפת לאתגרים/לחיים.
נותנת לו להתפתח באופן טבעי.
ולקחת את החיים בצעדים קטנים.
פשוט תובנה מקסימה!
הוא צריך לדעת שאת מאמינה שהוא יכול
זה הסוד!
דנה ה,
כנראה שהקשר הוא לא חד-חד-ערכי (מושג מלימודי המתמטיקה הרחוקים שלי)
כלומר, הוא לא דו-כיווני:
אם יש עיכוב => סימן שהייתה בהכרח הסתבכות כלשהי בלידה.
אם הייתה הסתבכות כלשהי בלידה => בהכרח יהיה עיכוב.
יש טווח רחב מאוד של לידות ואקום- כמה משכו ואיפה הצמידו את הכיפה, וכמה זמן שהה התינוק בתעלת הלידה ובאיזו תנוחה.....
אצלנו משכו פעמיים קצרות. המיילדת (רופאה) אמרה שהוא ממש בחוץ אבל צריך קצת לעזור לו.
הוא שהה שלוש וחצי שעות בתעלת הלידה. מתוכן - 3 שעות שבהן "הייתי נתונה לחסדיהם של אנשי הצוות" כלומר היה עמוס בחדר-לידה והשאירו אותי מחוברת לכל המכשירים עם שלפוחית שתן מפוצצת ומנוכרת לעצמי ולצוות. וחצי שעה שבתחילתה הודיעו לי שהולכים לבצע לידת וואקום ואני בשארית כוחותיי התחננתי שיתנו לי צ'אנס לדחוף, על אף השפעת האפידורל - דבר שלא התאפשר לי לפני כן. פשוט לא היו מספיק אנשי צוות בשביל שמישהו יגיד לי: גברת עכשיו את בצירי לחץ בואי תנסי לדחוף.
בתחילת הלידה לא רציתי לקבל אפידורל והצוות הפציר בי: או שאני לוקחת אפידורל או שאני יוצאת למסדרונות להיאבק עם הכאב כי "אני תופסת מיטה". שברו אותי ולקחתי אפידורל. הלידה הייתה מאוד ארוכה. היום, במבט לאחור, ולאחר שתי לידות נפלאות נוספות, בהן הייתי פעילה, אני מבינה כמה חסרת אונים, אומללה, פסיבית הייתי.
טוב קצת חרגתי מנושא הדף...
[po]אמא נמש[/po],
[u]וחשוב להשקיע את האנרגיות בטיפול[/u]
אני מטפלת בעצם זה שאני נוכחת וחושפת לאתגרים/לחיים.
נותנת לו להתפתח באופן טבעי.
[u]ולקחת את החיים בצעדים קטנים.[/u]
פשוט תובנה מקסימה!
[u]הוא צריך לדעת שאת מאמינה שהוא יכול[/u]
זה הסוד!
[po]דנה ה[/po],
כנראה שהקשר הוא לא חד-חד-ערכי (מושג מלימודי המתמטיקה הרחוקים שלי)
כלומר, הוא לא דו-כיווני:
אם יש עיכוב => סימן שהייתה בהכרח הסתבכות כלשהי בלידה.
אם הייתה הסתבכות כלשהי בלידה => בהכרח יהיה עיכוב.
[u]יש טווח רחב מאוד של לידות ואקום- כמה משכו ואיפה הצמידו את הכיפה, וכמה זמן שהה התינוק בתעלת הלידה ובאיזו תנוחה..... [/u]
אצלנו משכו פעמיים קצרות. המיילדת (רופאה) אמרה שהוא ממש בחוץ אבל צריך קצת לעזור לו.
הוא שהה שלוש וחצי שעות בתעלת הלידה. מתוכן - 3 שעות שבהן "הייתי נתונה לחסדיהם של אנשי הצוות" כלומר היה עמוס בחדר-לידה והשאירו אותי מחוברת לכל המכשירים עם שלפוחית שתן מפוצצת ומנוכרת לעצמי ולצוות. וחצי שעה שבתחילתה הודיעו לי שהולכים לבצע לידת וואקום ואני בשארית כוחותיי התחננתי שיתנו לי צ'אנס לדחוף, על אף השפעת האפידורל - דבר שלא התאפשר לי לפני כן. פשוט לא היו מספיק אנשי צוות בשביל שמישהו יגיד לי: גברת עכשיו את בצירי לחץ בואי תנסי לדחוף.
בתחילת הלידה לא רציתי לקבל אפידורל והצוות הפציר בי: או שאני לוקחת אפידורל או שאני יוצאת למסדרונות להיאבק עם הכאב כי "אני תופסת מיטה". שברו אותי ולקחתי אפידורל. הלידה הייתה מאוד ארוכה. היום, במבט לאחור, ולאחר שתי לידות נפלאות נוספות, בהן הייתי פעילה, אני מבינה כמה חסרת אונים, אומללה, פסיבית הייתי.
טוב קצת חרגתי מנושא הדף...