מה שאני תוהה לגביו זה למה הנטייה של לא מעט נשים היא להוריד בשר ולהעדיף פחמימות
בדיוק היתה לי שיחה על זה עם החבר'ה במסעדת חוות צוק, כי בא זוג שביקש "לאכול פליאו" והשפים ניהלו איתם שיחת תיאום וייעוץ.
אז אחד השפים אמר, שמעניין שהוא מזהה שהנטייה בקרב נשים היא להעדיף מוצרי חלב, והנטייה בקרב גברים היא להעדיף בשר. זה לגמרי נכון לגבי, אז לגלות שאני אלרגית למוצרי חלב היה די קשה )-:
אז יונת, אני נגעלת מעצמות, סחוסים, רגל קרושה, שקדים וקישקעס. לדעתי זה מעיד על בעיית בריאות. כלומר חולשה או יותר חמור, מחלה (בילדותי זה העיד על חולשה תהומית, וככל שזה הצטבר יותר שנים התוצאות היו ממש רעות...).
כל אדם בריא שאני מכירה, וזה כולל את אמא שלי, אוהב את החלקים האלה.
כל אדם חולני או חולה שאני מכירה, וזה כולל אותי, נגעל מהם.
בדיוק על הגישה הזו של מזון מהחי וצמחים. אז מה בעצם קרה עכשיו?
את רוב השינויים באמת עשיתי כבר אז. אבל לא הבנתי כמה מזון מן החי אני צריכה, לא הבנתי את המשמעות המעשית בחיים שלי. לא הבנתי איך לתרגם את העקרונות של פרייס לזה שאני באופן אישי צריכה לאכול כל יום כל יום לפחות 200 גרם של דג או בקר (פרה/עגל) או טלה או הודו, ולפחות כמות מקבילה של שומנים שאני יכולה לעכל (שומן מהדגים/הבקר/הטלה, שומן מביצים, שמן זית, אבוקדו).
למשל, חשבתי ששקדים טובים לי. כי על הנייר יש בהם שומן וברזל וחלבון וכל מיני דברים טובים.
אבל לא הבנתי שיש לי מעי דליף.
לא הבנתי שאני לא סופגת מהם כלום.
לא הייתי מודעת לזה שחלבון מן הצומח בעצם לא נספג אצל בני אדם באופן כללי, ואצלי באופן פרטי (יש הרבה מאוד טקסטים שמסתירים את זה בכוונה, ואחרים שזה כתוב שם בהערת אגב שאני הצלחתי לפספס, ולעומתם הרבה מאוד חומר, רשמי ותזונתי מטעם משרד הבריאות ומקורות דומים, שממליץ מאוד על חלבון מן הצומח).
לא ידעתי שאחד ממקורות האנמיה העיקריים שלי הוא אי אכילת מספיק בשר אדום.
עובדה שברגע שהתחלתי לאכול יום יום בשר אדום, אני והבן שלי, ממש הכרחתי אותנו לאכול סטייקים [שהיו איכס אבל צריך] כל האנמיה נעלמה תוך כמה חודשים. וזה עוד בלי לאכול את הכמות המספקת, ממש אכלנו כמויות מזעריות וזה כבר הפך את התמונה. מזעריות: אולי "סטייק" בגודל של 50 גרם וזה כל הבשר שאכלנו באותו יום (50 גרם סטייק זה בערך 12.5 גרם חלבון... ולקחתי מבשר בלי שומן בכלל, אחרת גם היו יורקים לי את זה ישר לפח, בשר של 130 ש"ח לקילו).
אף רופא מעולם לא רמז אפילו. כולם אמרו שאני אנמית כעובדה, שמקורה לא ידוע, ומובן שאף אחד מהם לא חשב אף פעם להגיד לי שזה גורם סיכון חמור לסרטן. שהרי אין להם מושג. הם לא מחברים 1+1.
כל בדיקות הדם שלי ל-B12 יצאו תקינות. אבל זה מפני שהסקאלה של קופת החולים מסולפת. אילו היא היתה נכונה, היה יוצא שיש לי מחסור קריטי ב-B12 ואולי מישהו היה מתריע.
לפני שנולדו לי ילדים ששלשלו דם ממוצרי חלב שאני אכלתי, בתקופת ההנקה, אני חייתי על מוצרי חלב. לכן קיבלתי מספיק חמאה וגבינה שנתנו לי כמויות מספיקות של חלבון ושומן. חמאה וגבינות שמנות אני יכולה לאכול יפה מאוד. אבל אני נעשיתי אלרגית אליהם ואז נולדו לי תינוקות אלרגיים. לא הבנתי שאני צריכה להחליף את כמויות החלבון והשומן האלה בכמויות זהות של חלבון ושומן ממקור חי אחר. הדברים לא היו מסודרים לי בראש.
כאמור, ווסטון פרייס נותן עקרונות. ניסיתי ליישם כל מה שיכולתי אבל יש פה כר רחב לטעות כי אין דרך לתרגם את העקרונות למצב הספציפי שלך.
הגעתי ליישום הנוכחי ממחקר אחר שעשיתי ממקום אחר.
ורק אחרי זה, כשחיפשתי משהו בדף הזה וקראתי את הפוסט מאז, תפסתי שעכשיו אני מיישמת לגמרי את מה שכתוב שם אבל הגעתי לזה ממקום אחר לגמרי.
למה זה לא בא לי בקלות?
לדעתי, כי הוחלשתי בילדותי בדרכים הבאות:
- הרבה מאוד מוצרי חלב מפוסטרים. זה נחשב בריא וטבעי אבל זה לא. זה הגיע מבית החרושת של תנובה, אחרי שפיסטרו את החלב של הפרות. בקופסאות פלסטיק.
- חיסונים.
- תרופות. בכמויות. גדלתי על אנטיביוטיקה, תרופות להורדת חום, סירופ נגד כאב גרון וסירופ נגד שיעול. כי הייתי עם דלקות גרון כל הזמן. היום ברור לי מדוע, אבל אז אף אחד לא העלה בדעתו לשאול "מה קורה לילדה שהיא כל הזמן חולה". פשוט נתנו תרופות. האמינו בתרופות.
- ינקתי אבל נתנו לי חלב פרה שהורתח עם מים וסוכר כבר מגיל חודש. הרופאה אמרה לאמא שלי שאני אלרגית לחלב פרה, כי היתה תגובה, אבל אף אחת משתיהן (אמא שלי או הרופאה) לא חשבו שזה צריך לגרום לה לא לתת לי בקבוק עם חלב פרה...
מערכת העיכול ומערכת החיסון שלי נפגעו איפוא כבר בגיל חד ספרתי. ונפגעו קשה.
ולא הייתי רגילה לאכול את כל החלקים ה"מגעילים". רובם לא היו בתפריט בכלל אבל גם מה שכן היה (היו סחוסים למשל), הגעיל אותי כבר כילדה ולא נגעתי בזה.
[u]מה שאני תוהה לגביו זה למה הנטייה של לא מעט נשים היא להוריד בשר ולהעדיף פחמימות[/u]
בדיוק היתה לי שיחה על זה עם החבר'ה במסעדת חוות צוק, כי בא זוג שביקש "לאכול פליאו" והשפים ניהלו איתם שיחת תיאום וייעוץ.
אז אחד השפים אמר, שמעניין שהוא מזהה שהנטייה בקרב נשים היא להעדיף מוצרי חלב, והנטייה בקרב גברים היא להעדיף בשר. זה לגמרי נכון לגבי, אז לגלות שאני אלרגית למוצרי חלב היה די קשה )-:
אז יונת, אני נגעלת מעצמות, סחוסים, רגל קרושה, שקדים וקישקעס. לדעתי זה מעיד על בעיית בריאות. כלומר חולשה או יותר חמור, מחלה (בילדותי זה העיד על חולשה תהומית, וככל שזה הצטבר יותר שנים התוצאות היו ממש רעות...).
כל אדם בריא שאני מכירה, וזה כולל את אמא שלי, אוהב את החלקים האלה.
כל אדם חולני או חולה שאני מכירה, וזה כולל אותי, נגעל מהם.
[u]בדיוק על הגישה הזו של מזון מהחי וצמחים. אז מה בעצם קרה עכשיו?[/u]
את רוב השינויים באמת עשיתי כבר אז. אבל לא הבנתי כמה מזון מן החי אני צריכה, לא הבנתי את המשמעות המעשית בחיים שלי. לא הבנתי איך לתרגם את העקרונות של פרייס לזה שאני באופן אישי צריכה לאכול כל יום כל יום לפחות 200 גרם של דג או בקר (פרה/עגל) או טלה או הודו, ולפחות כמות מקבילה של שומנים שאני יכולה לעכל (שומן מהדגים/הבקר/הטלה, שומן מביצים, שמן זית, אבוקדו).
למשל, חשבתי ששקדים טובים לי. כי על הנייר יש בהם שומן וברזל וחלבון וכל מיני דברים טובים.
אבל לא הבנתי שיש לי מעי דליף.
לא הבנתי שאני לא סופגת מהם כלום.
לא הייתי מודעת לזה שחלבון מן הצומח בעצם לא נספג אצל בני אדם באופן כללי, ואצלי באופן פרטי (יש הרבה מאוד טקסטים שמסתירים את זה בכוונה, ואחרים שזה כתוב שם בהערת אגב שאני הצלחתי לפספס, ולעומתם הרבה מאוד חומר, רשמי ותזונתי מטעם משרד הבריאות ומקורות דומים, שממליץ מאוד על חלבון מן הצומח).
לא ידעתי שאחד ממקורות האנמיה העיקריים שלי הוא אי אכילת מספיק בשר אדום.
עובדה שברגע שהתחלתי לאכול יום יום בשר אדום, אני והבן שלי, ממש הכרחתי אותנו לאכול סטייקים [שהיו איכס אבל צריך] כל האנמיה נעלמה תוך כמה חודשים. וזה עוד בלי לאכול את הכמות המספקת, ממש אכלנו כמויות מזעריות וזה כבר הפך את התמונה. מזעריות: אולי "סטייק" בגודל של 50 גרם וזה כל הבשר שאכלנו באותו יום (50 גרם סטייק זה בערך 12.5 גרם חלבון... ולקחתי מבשר בלי שומן בכלל, אחרת גם היו יורקים לי את זה ישר לפח, בשר של 130 ש"ח לקילו).
אף רופא מעולם לא רמז אפילו. כולם אמרו שאני אנמית כעובדה, שמקורה לא ידוע, ומובן שאף אחד מהם לא חשב אף פעם להגיד לי שזה גורם סיכון חמור לסרטן. שהרי אין להם מושג. הם לא מחברים 1+1.
כל בדיקות הדם שלי ל-B12 יצאו תקינות. אבל זה מפני שהסקאלה של קופת החולים מסולפת. אילו היא היתה נכונה, היה יוצא שיש לי מחסור קריטי ב-B12 ואולי מישהו היה מתריע.
לפני שנולדו לי ילדים ששלשלו דם ממוצרי חלב שאני אכלתי, בתקופת ההנקה, אני חייתי על מוצרי חלב. לכן קיבלתי מספיק חמאה וגבינה שנתנו לי כמויות מספיקות של חלבון ושומן. חמאה וגבינות שמנות אני יכולה לאכול יפה מאוד. אבל אני נעשיתי אלרגית אליהם ואז נולדו לי תינוקות אלרגיים. לא הבנתי שאני צריכה להחליף את כמויות החלבון והשומן האלה בכמויות זהות של חלבון ושומן ממקור חי אחר. הדברים לא היו מסודרים לי בראש.
כאמור, ווסטון פרייס נותן עקרונות. ניסיתי ליישם כל מה שיכולתי אבל יש פה כר רחב לטעות כי אין דרך לתרגם את העקרונות למצב הספציפי שלך.
הגעתי ליישום הנוכחי ממחקר אחר שעשיתי ממקום אחר.
ורק אחרי זה, כשחיפשתי משהו בדף הזה וקראתי את הפוסט מאז, תפסתי שעכשיו אני מיישמת לגמרי את מה שכתוב שם אבל הגעתי לזה ממקום אחר לגמרי.
למה זה לא בא לי בקלות?
לדעתי, כי הוחלשתי בילדותי בדרכים הבאות:
[list=1]
[*] הרבה מאוד מוצרי חלב מפוסטרים. זה נחשב בריא וטבעי אבל זה לא. זה הגיע מבית החרושת של תנובה, אחרי שפיסטרו את החלב של הפרות. בקופסאות פלסטיק.
[*] חיסונים.
[*] תרופות. בכמויות. גדלתי על אנטיביוטיקה, תרופות להורדת חום, סירופ נגד כאב גרון וסירופ נגד שיעול. כי הייתי עם דלקות גרון כל הזמן. היום ברור לי מדוע, אבל אז אף אחד לא העלה בדעתו לשאול "מה קורה לילדה שהיא כל הזמן חולה". פשוט נתנו תרופות. האמינו בתרופות.
[*] ינקתי אבל נתנו לי חלב פרה שהורתח עם מים וסוכר כבר מגיל חודש. הרופאה אמרה לאמא שלי שאני אלרגית לחלב פרה, כי היתה תגובה, אבל אף אחת משתיהן (אמא שלי או הרופאה) לא חשבו שזה צריך לגרום לה לא לתת לי בקבוק עם חלב פרה...
[/list]
מערכת העיכול ומערכת החיסון שלי נפגעו איפוא כבר בגיל חד ספרתי. ונפגעו קשה.
ולא הייתי רגילה לאכול את כל החלקים ה"מגעילים". רובם לא היו בתפריט בכלל אבל גם מה שכן היה (היו סחוסים למשל), הגעיל אותי כבר כילדה ולא נגעתי בזה.