על ידי תמרוש_רוש » 01 אוקטובר 2015, 14:39
רוצה לעדכן
נומצ כבר בן שנתיים וחצי, למרות המחשבות לא התחלתי שום גמ"ל ושום צמצומ"ל.
אלא ישבתי ועיינתי שוב פעם בתנ"ך השינה שלי - No Cry Sleep Solutions for Toddlers & Preschoolers
של אליזבט פנטלי תבדל"א.
ואחרי מיון קפדני של כל הסיבות האפשריות להתעוררויות לילה, הגעתי למסקנה שזה או העניין של הירדמות בהנקה, ואז באמת אין ברירה אלא להפריד את ההנקה מההירדמות, או - הפתעה, הפתעה - שהוא לא לבוש מספיק טוב.
עברנו לפיג'מות מאסיביות, (אוי, למה כל כך קשה להשיג פה פיג'מות מחממות??? יש רק את הזוועה האנגליות האלה מפלנל דק, עם מכנסיים ישרי-גזרה שבורחים למעלה, וחולצות כפתורים-צווארון שכל החום בורח דרכם), סווטשירטים עם חולצות צמודות מתחת, ומכנסיים עבים עם רגליות, והמצב השתפר פלאים. מילא שהוא התעורר פחות - פעם אחת בלילה, ועוד פעם בשש - הוא גם ישן הרבה יותר טוב בין ההתעוררויות, ועם הרבה פחות תזוזות.
ממליצה על הספר הזה בחום. לא פעם ראשונה שהוא מציל אותי.
היציאות בערבים גם השתפרו טיפונת - היתה פעם אחת שהוא אשכרה הסכים מדעת להישאר עם זוט בזמן שאני יצאתי, אחרי שחיברתי לו את הסיפור על "אמא יוצאת לפגישה הערב", ונרדם במיטה בעשר בלילה אחרי סשן ארוך של סיפורים. מייגע, לא קל, אבל לא סוחט דמעות.
כמובן שזה לא חזר על עצמו...
כשניסינו את זה שוב הוא פשוט לא הרגיש טוב והיה מסכן סיסטמטית, וביום אחר שניסינו את זה שוב, הבת-אלף שארגנה את הישיבה ביטלה אותה ברגע האחרון ולא הודיעה לי (עד היום אני לא סולחת לה...), כך שחזרתי בול בזמן להרדמה (לפחות יצא מזה משהו טוב...).
אני כבר מתחילה לראות את הסוף. אין לי שום כוונה לגמול כרגע, כי אני פשוט רואה שהוא זקוק לזה, וממש לא בא לי להתחיל לשנות הרגלים לעקשן בן שנתיים וחצי - הוא בדיוק נכנס לגיל הנלוז שבו אם הגרנולה לא מוגשת לו בזוית של בול 23 מעלות ימינה ובטמפרטורה של 18.7 צלסיוס ועם הכפית הנכונה ברגע הנכון, או אם אמא ביצעה את החטא הקדמון של להכניס בעצמה את הכפית לקערית במקום לתת לו לעשות זאת הוא מעדיף לשבות רעב, זה לא הזמן הנכון לשינויים דרסטיים בעקרונות היסוד - אבל הבטחתי לעצמי שבגיל שלוש, פלוס-מינוס, ברגע שהוא יוצא מקריזת גיל השנתיים, אני גומלת אותו לילות ומעבירה אותו למיטה משלו ו-ז-ה-ו. ייקוב הדין את ההר.
ועוד חדשה מרעננת: השבוע הייתי חולה באופן מעיק, אז הפלתי את עצמי על חברתי דבי, עם הילדים, ואחרי שתי מנות של מרק עוף פשוט עזבתי אותם אצלה כמעט בלי אזהרה והלכתי לדיקור, ואחר כך חתכתי הביתה לכוס תה ומנוחה, ורק אחר כך זוט בא לאסוף אותם (עם שארית המרק - תבורך דבי), ולא רק שנומציק הסתדר עם זה (כן, הוא בכה כשעזבתי, אבל לא יותר מדקה או שתיים), למחרת כששאלתי אותו אם הוא רוצה לשמוע סיפור על "נומציק הולך לדבי ודיוויד" הוא רצה, והקשיב בעניין רב לסיפור, והשתתף אקטיבית בתמה שבה הוא הולך לשם ונשאר שם ומשחק שם במשחקים שונים לפי בחירתו עד שאמא באה לקחת אותו הביתה,
ורצה לשמוע את הסיפור עוד פעם.
וזה בבית שמכיל שני כלבים גדולים ונבחניים, שהוא עוד לא לגמרי רגיל אליהם!!
מבחינתי, זה ימות המשיח.
רוצה לעדכן :-)
נומצ כבר בן שנתיים וחצי, למרות המחשבות לא התחלתי שום גמ"ל ושום צמצומ"ל.
אלא ישבתי ועיינתי שוב פעם בתנ"ך השינה שלי - No Cry Sleep Solutions for Toddlers & Preschoolers
של אליזבט פנטלי תבדל"א.
ואחרי מיון קפדני של כל הסיבות האפשריות להתעוררויות לילה, הגעתי למסקנה שזה או העניין של הירדמות בהנקה, ואז באמת אין ברירה אלא להפריד את ההנקה מההירדמות, או - הפתעה, הפתעה - שהוא לא לבוש מספיק טוב.
עברנו לפיג'מות מאסיביות, (אוי, למה כל כך קשה להשיג פה פיג'מות מחממות??? יש רק את הזוועה האנגליות האלה מפלנל דק, עם מכנסיים ישרי-גזרה שבורחים למעלה, וחולצות כפתורים-צווארון שכל החום בורח דרכם), סווטשירטים עם חולצות צמודות מתחת, ומכנסיים עבים עם רגליות, והמצב השתפר פלאים. מילא שהוא התעורר פחות - פעם אחת בלילה, ועוד פעם בשש - הוא גם ישן הרבה יותר טוב בין ההתעוררויות, ועם הרבה פחות תזוזות.
ממליצה על הספר הזה בחום. לא פעם ראשונה שהוא מציל אותי.
היציאות בערבים גם השתפרו טיפונת - היתה פעם אחת שהוא אשכרה הסכים מדעת להישאר עם זוט בזמן שאני יצאתי, אחרי שחיברתי לו את הסיפור על "אמא יוצאת לפגישה הערב", ונרדם במיטה בעשר בלילה אחרי סשן ארוך של סיפורים. מייגע, לא קל, אבל לא סוחט דמעות.
כמובן שזה לא חזר על עצמו... ;-) כשניסינו את זה שוב הוא פשוט לא הרגיש טוב והיה מסכן סיסטמטית, וביום אחר שניסינו את זה שוב, הבת-אלף שארגנה את הישיבה ביטלה אותה ברגע האחרון ולא הודיעה לי (עד היום אני לא סולחת לה...), כך שחזרתי בול בזמן להרדמה (לפחות יצא מזה משהו טוב...).
אני כבר מתחילה לראות את הסוף. אין לי שום כוונה לגמול כרגע, כי אני פשוט רואה שהוא זקוק לזה, וממש לא בא לי להתחיל לשנות הרגלים לעקשן בן שנתיים וחצי - הוא בדיוק נכנס לגיל הנלוז שבו אם הגרנולה לא מוגשת לו בזוית של בול 23 מעלות ימינה ובטמפרטורה של 18.7 צלסיוס ועם הכפית הנכונה ברגע הנכון, או אם אמא ביצעה את החטא הקדמון של להכניס בעצמה את הכפית לקערית במקום לתת לו לעשות זאת הוא מעדיף לשבות רעב, זה לא הזמן הנכון לשינויים דרסטיים בעקרונות היסוד - אבל הבטחתי לעצמי שבגיל שלוש, פלוס-מינוס, ברגע שהוא יוצא מקריזת גיל השנתיים, אני גומלת אותו לילות ומעבירה אותו למיטה משלו ו-ז-ה-ו. ייקוב הדין את ההר.
ועוד חדשה מרעננת: השבוע הייתי חולה באופן מעיק, אז הפלתי את עצמי על חברתי דבי, עם הילדים, ואחרי שתי מנות של מרק עוף פשוט עזבתי אותם אצלה כמעט בלי אזהרה והלכתי לדיקור, ואחר כך חתכתי הביתה לכוס תה ומנוחה, ורק אחר כך זוט בא לאסוף אותם (עם שארית המרק - תבורך דבי), ולא רק שנומציק הסתדר עם זה (כן, הוא בכה כשעזבתי, אבל לא יותר מדקה או שתיים), למחרת כששאלתי אותו אם הוא רוצה לשמוע סיפור על "נומציק הולך לדבי ודיוויד" הוא רצה, והקשיב בעניין רב לסיפור, והשתתף אקטיבית בתמה שבה הוא הולך לשם ונשאר שם ומשחק שם במשחקים שונים לפי בחירתו עד שאמא באה לקחת אותו הביתה, [b]ורצה לשמוע את הסיפור עוד פעם[/b].
וזה בבית שמכיל שני כלבים גדולים ונבחניים, שהוא עוד לא לגמרי רגיל אליהם!!
מבחינתי, זה ימות המשיח.