כן... לקח לי המון זמן להבין את זה, כי ביום הוא התעקש להתלבש מאוד מאוד קל.

מעניין הקטע עם הלבוש בלילה. נשמע כמו משהו ששווה לנסות.. הקטן שלנו בן שנה וחמישה, מעיף שמיכות סדרתי - ממש מתנגד לכל שמיכה שהיא, קלה ככבדה. עכשיו כשמתחיל אצלנו להתקרר בלילות, אולי כדאי לנסות להלביש קצת יותר באמת. נראה אם ישנה משהו להתעוררויות.

תודה, יקרות

_תמרוש,
משמח מאוד לקרוא!_

תמרוש,
משמח מאוד לקרוא!
חזקו ואמצו!

רוצה לעדכן
נומצ כבר בן שנתיים וחצי, למרות המחשבות לא התחלתי שום גמ"ל ושום צמצומ"ל.
אלא ישבתי ועיינתי שוב פעם בתנ"ך השינה שלי - No Cry Sleep Solutions for Toddlers & Preschoolers
של אליזבט פנטלי תבדל"א.
ואחרי מיון קפדני של כל הסיבות האפשריות להתעוררויות לילה, הגעתי למסקנה שזה או העניין של הירדמות בהנקה, ואז באמת אין ברירה אלא להפריד את ההנקה מההירדמות, או - הפתעה, הפתעה - שהוא לא לבוש מספיק טוב.
עברנו לפיג'מות מאסיביות, (אוי, למה כל כך קשה להשיג פה פיג'מות מחממות??? יש רק את הזוועה האנגליות האלה מפלנל דק, עם מכנסיים ישרי-גזרה שבורחים למעלה, וחולצות כפתורים-צווארון שכל החום בורח דרכם), סווטשירטים עם חולצות צמודות מתחת, ומכנסיים עבים עם רגליות, והמצב השתפר פלאים. מילא שהוא התעורר פחות - פעם אחת בלילה, ועוד פעם בשש - הוא גם ישן הרבה יותר טוב בין ההתעוררויות, ועם הרבה פחות תזוזות.
ממליצה על הספר הזה בחום. לא פעם ראשונה שהוא מציל אותי.

היציאות בערבים גם השתפרו טיפונת - היתה פעם אחת שהוא אשכרה הסכים מדעת להישאר עם זוט בזמן שאני יצאתי, אחרי שחיברתי לו את הסיפור על "אמא יוצאת לפגישה הערב", ונרדם במיטה בעשר בלילה אחרי סשן ארוך של סיפורים. מייגע, לא קל, אבל לא סוחט דמעות.
כמובן שזה לא חזר על עצמו... כשניסינו את זה שוב הוא פשוט לא הרגיש טוב והיה מסכן סיסטמטית, וביום אחר שניסינו את זה שוב, הבת-אלף שארגנה את הישיבה ביטלה אותה ברגע האחרון ולא הודיעה לי (עד היום אני לא סולחת לה...), כך שחזרתי בול בזמן להרדמה (לפחות יצא מזה משהו טוב...).

אני כבר מתחילה לראות את הסוף. אין לי שום כוונה לגמול כרגע, כי אני פשוט רואה שהוא זקוק לזה, וממש לא בא לי להתחיל לשנות הרגלים לעקשן בן שנתיים וחצי - הוא בדיוק נכנס לגיל הנלוז שבו אם הגרנולה לא מוגשת לו בזוית של בול 23 מעלות ימינה ובטמפרטורה של 18.7 צלסיוס ועם הכפית הנכונה ברגע הנכון, או אם אמא ביצעה את החטא הקדמון של להכניס בעצמה את הכפית לקערית במקום לתת לו לעשות זאת הוא מעדיף לשבות רעב, זה לא הזמן הנכון לשינויים דרסטיים בעקרונות היסוד - אבל הבטחתי לעצמי שבגיל שלוש, פלוס-מינוס, ברגע שהוא יוצא מקריזת גיל השנתיים, אני גומלת אותו לילות ומעבירה אותו למיטה משלו ו-ז-ה-ו. ייקוב הדין את ההר.

ועוד חדשה מרעננת: השבוע הייתי חולה באופן מעיק, אז הפלתי את עצמי על חברתי דבי, עם הילדים, ואחרי שתי מנות של מרק עוף פשוט עזבתי אותם אצלה כמעט בלי אזהרה והלכתי לדיקור, ואחר כך חתכתי הביתה לכוס תה ומנוחה, ורק אחר כך זוט בא לאסוף אותם (עם שארית המרק - תבורך דבי), ולא רק שנומציק הסתדר עם זה (כן, הוא בכה כשעזבתי, אבל לא יותר מדקה או שתיים), למחרת כששאלתי אותו אם הוא רוצה לשמוע סיפור על "נומציק הולך לדבי ודיוויד" הוא רצה, והקשיב בעניין רב לסיפור, והשתתף אקטיבית בתמה שבה הוא הולך לשם ונשאר שם ומשחק שם במשחקים שונים לפי בחירתו עד שאמא באה לקחת אותו הביתה, ורצה לשמוע את הסיפור עוד פעם.
וזה בבית שמכיל שני כלבים גדולים ונבחניים, שהוא עוד לא לגמרי רגיל אליהם!!
מבחינתי, זה ימות המשיח.

האם אתן מכירות דרך להרחיב את המנעד של ההירדמות
אצלי, הדרך להרחיב את המנעד היתה פשוט להשאיר את הקטן עם בייביסיטרים שאני מאמינה בהם.
והם כבר מצאו דרך...
בדרך כלל הטכניקה הבסיסית היתה לקבוע לעצמם מה הם מסוגלים ולא מסוגלים לעשות (לצאת, למשל, החוצה, כן או לא, מתי ולכמה זמן, להשתמש במנשא או בעגלה, וכו'), ואז לבלות עם הילד את הזמן באופן הנעים ביותר האפשרי במסגרת המגבלות שלהם.
ופשוט לתת לו להתעייף עד שנרדם... הילדים שלי למדו להירדם בחיקם של הבייביסיטרים, או בעגלה, ותמיד תמיד היו נרדמים בשעות אחרות מאלה שהיו רגילים להן אצלי. הדפוס הקלאסי (בייחוד בהתחלה) היה למשוך ולמשוך, ולהירדם מאוחר יותר, כשכבר לא יכלו להחזיק את העיניים פקוחות, אבל הקטן שלי גילה גם יכולת להאריך בהרבה את פרקי השינה שלו אצל השמרטפים כדי להעביר יותר בקלות את הזמן שאני לא אתו.

תודה על התגובה
כבר כמה חודשים לא מוכנה להרדם במנשא, אולי כי גדלה, אולי בגלל החום

מתחילה לחשוב שזה ידרוש פתרון כולל, הבן זוג מציע להפריד את ההנקה מהשינה גם ביום וגם בלילה
אבל היא כל כך רגילה לזה, להרגעות, לנחמה.. מוזר לי שבכל דבר אחר ברור לי איך ללמד אותה, מה השלבים וכו׳ ובזה אני ממש חוששת

אצלנו השמרטפים משתמשים במנשא, ומרדימים בו.
(אולי זה יכול לעבוד כריטואל חלופי)

שלום לכולן,
כתוב כאן הרבה על היגמלויות שונות מהנקות לילה/ערב
רציתי לשאול האם אתן מכירות גם אופציה הפוכה כלומר היגמלות מהנקה לשנ״צ?

שושה שלי כבר בת שנה וארבעה, מקסימה ונהנית מאד להישאר עם הסבתות והאבא
רק מה.. נרדמת בהנקה בלבד ולעיתים רחוקות בעגלה/באוטו
הייתי רוצה להשאיר אותה איתם לשני בקרים בשבוע והם נשארו איתה בעבר
ואז זה באמת היה נגמר בהסתובבות בלתי נגמרת בחום בחוץ

האם אתן מכירות דרך להרחיב את המנעד של ההירדמות,
טיפ בסגנון שששש ציצי ישן..רק ליום? או כל חוויה שכזו

אני ממש מתקשה לתאר לעצמי כזה דבר וכמו שכתבו חכמות למעלה אם אני לא מצליחה לדמיין זה לא יקרה
קראתי בלוחשת שיטה לנתק אותה כל פעם לפני שהיא נרדמת
כמעט הלכתי על זה עד שראיתי את הטיפ ליד: שימי אטמי אזניים כדי שלא תופרעי ע״י הצרחות של תינוקך (אמיתי לגמרי)

תודה

,תמרוש - רק על עצמי לספר ידעתי - אני החלטתי לגמול בן שנתיים (הם בדיוק באותו גיל למיטב זכרוני) שכבר היה על הרגל של הנקה לצורך הרדמה והנקת בוקר.
כבר קרו כמה סיטואציות שיצאתי לפני כן בלילות והוא נשאר בבית אבל תמיד במרחק שיכולתי לקפוץ הביתה (השבוע תהיה הפעם הראשונה שלא - אדווח איך היה). אבא היה זה שדחף אותי לצאת, לי תמיד יותר קשה.
עם ההנקה, הרגשתי שאני רוצה לסיים כי מצאתי את עצמי מתחילה לחוות כעס ותסכול סביב התחושה שהכל תלוי בי ואת זה לא רציתי בתוך מערכת יחסים סביב ההנקה שהייתה לרוב תענוג אחד גדול לשנינו. ברגע שקיבלתי החלטה, הפסקת ההנקה עברה חלק פחות או יותר. הוא שם יד על החזה שלי ונרדם כך, כשאני בבית.
אני הגעתי לשלב שהייתי זקוקה לעצמאות הזו והרגשתי שבעוד כשתינוק הוא קטן משנה נניח ברור לי שצרכיו קודמים לשלי, עכשיו זה היה נראה לי שהתמונה יותר מורכבת והצרכים שלי צריכים להשתקלל בה. זה מה שהתאים לי, לא בטוח שמתאים לך, אבל נראה לי שמה שעזר לי הוא להבין מה אני צריכה ואז להיעזר בבן זוג כדי להגיע לזה.

רק דבר אחד לא הבנתי: אני אמורה להכיל את זה ולהשלים עם זה, או להכיל את הקושי ואז להגיד לו "יאללה, תתבגר", אבל בהבנה למצבו?
(-:
אין פה מתכון, אין פתרון בית ספר (-:
מה שאני מציעה הוא קודם כל - להבין.
להבין מול מה את עומדת. איפה הבעיה.
ואז, כמו ביוגה, כשקשה לך למתוח את הרגל ואת מרגישה שאין מצב שאת מיישרת אפילו עוד מילימטר, הרי את לא נערת גומי? אז המדריכה אומרת "לנשום עמוק, לנשוף החוצה, ולראות אם אפשר למתוח עוד טיפה".
ופתאום את מגלה, שהפלא ופלא, הצלחת למתוח עוד טיפה. פשוט נשמת, ושחררת.
אז ככה גם ביחסים בין אישיים: לנשום עמוק. להרגיש את האהבה, ולהתגמש עוד יותר.

אין שום דבר מעבר לזה שאת "אמורה" לעשות: השאלה היא, קודם כל, מה את רוצה לעשות, ושנית, מה מערכת היחסים ביניכם מאפשרת לך? הרי כל העניין הוא צמיחה וגדילה.
את צריכה לסמן לך, מה היעד שלך.
ורק את יודעת, עד כמה מתאים "לדחוף" את זוט לעשות שינוי שלא בא ממנו.

ולזאת ששאלה על תינוק בן שבוע: בוודאי שאבא יכול להרגיע גם תינוק בן שבוע וגם לטפל בו והכל. באופן עקרוני. בגיל שבוע, אבא יכול לטפל עד ההנקה הבאה.
ואם התינוק לא יונק, אז אין איזה כישרון מיוחד למתן בקבוקים שרק אמהות שולטות בו ואבות לא...
(אני, למשל, לא יודעת לתת בקבוק...).

הכל שאלה של ביטחון, ושאלה של זמן. בוודאי שלעזוב יילוד יונק בן שבוע ללילה שלם עם אבא, לא רצוי, כי זה אומר שהתינוק לא יוכל לינוק. אבל הוא יוכל לקבל חלב בדרכים אחרות.
אתן שלוש דוגמאות לסיבור האוזן:

אבא אחד שאני מכירה נשאר לבד עם התאומות שלו, שאותן האכיל חלב שאוב דרך צינוריות באצבעות שלו.

כשהבת שלי היתה תינוקת היתה לי בייביסיטר שלקחה אותה לטיול למטה לישון בעגלה בזמן שאני עבדתי על הדוקטוראט. כשהתעוררה הן עלו הביתה להנקה. אבל לא היתה לה שום בעיה לטפל בתינוקת מסביב להנקה, כי היא גידלה את חמשת האחים והאחיות שלה והיה לה בטחון גמור ביכולתה לטפל בתינוקות.

אבא שלי לא היסס לרגע להישאר לבד עם הנכדים שלו (הילדים שלי ושל אחותי) גם בגיל אפס, כי הוא בטח בטחון גמור ביכולתו לטפל בכל תינוק לפרק הזמן הדרוש. והתינוקות היו רגועים אצלו והסתדרו יפה מאוד, כי הוא עצמו היה רגוע. נכון שלא היה מדובר בשעות רבות, אבל רק מפני שלא ביקשנו.

בדיוק בדיוק גם אנחנו שם.
הקטנה קיבלה מיטה משלה בחדר של אחיה, ויש לה עדיין את המיטה שלה בחדר שלנו, ומההנקה הראשונה של הלילה עוברת לישון איתי גם ככה.
כמה מיטות לגוף כזה קטן...
והיא באמת לא ישנה משהו כבר תקופה, מתעוררת לעוד ועוד הנקות.
אולי זה עניין של גיל?

יכולה לשתף במה שבעלי עושה כשהיא מתעוררת בערבים שאני יוצאת.
הוא אומר לה שאמא הלכה לסופר, שזה משהו שהיא מבינה ומכירה, והם הולכים לטיול בבית ובודקים שאמא לא מתחבאת בשום חדר
ואז הם חוזרים למיטה והוא מבטיח לה שכשאמא תחזור הוא מייד מעיר אותה.
היא לא בדיוק חוזרת לישון, אלא נשארת במן נים לא נים, כי כל רבע שעה חצי שעה היא דוגמת אותו שוב לבדוק אם אמא חזרה, ואיך שאני נכנסת בדלת היא קוראת לי להנקה.
אבל אין (פרט לדקה הראשונה) בכי ואין היסטריה. היא פשוט לא ישנה משהו לשעה בערך, ובעלי לא מספיק לעשות את הדברים שהוא רוצה, והמחיר שווה בעיני ליציאה שלי החוצה להתאוורר.

מוסיפה שאצלנו היה איזה שלב שאבא היה מוציא לפועל של כל החבילה (אמבטיה-שיניים- סיפור) ואמא היתה באה להניק, ואחר כך ההנקה התחלפה בלתת יד.
עם בוא הקטנה זה די התחלף (אני מספרת לשתיהן פורשת להנקה ואבא מחזיק יד).

אצלנו הם נאלצו ללמוד להסתדר היטב (עם מטלות הבית גם כן) כשהייתי כמה ימים באשפוז.

אבל אולי שווה לפתח סנאריו משולב?
ומצטרפת לקודמות ומוסיפה (בשקט בשקט) שבדיזולב עדין יש איזה גיל שמותר שהילד יהיה מתוסכל מבחירה שלוקחת בחשבון את צרכי כולם ולא רק את צרכיו - יהיה עייף לילה אחד. ירצה את אמא. יתבאס

וגם אני לפעמים במקום שלך (יותר חושבת על ללכת להתעמל אחר הצהריים ואינעל העולם) ואני יודעת שרק שארצה את זה מספיק כנגד המחירים זה יקרה.
כרגע המחירים אצלי זה עבודה שוטפת ועייפות...הקטנה דוקא אוהבת להישאר עם אחרים למרבה הפלא

תמרוש רוש, תודה על התגובה המושקעת.
מה שבעצם התכוונתי להגיד בסבטקסט וקצת חששתי להגיד זה ווריאציה על בשמת (שעוד לא כתבה.. ובבאופן אני חוששת לפעמים שאני מדברת עם אמהות שיודעות כל כך הרבה יותר ממני.. ושאולי תחושת הבהירות סביב הגבול שהיא משהו שאני מרגישה ש"יש" לי ואשמח לשתף בו מיתרגמת לאו דווקא להצעות מעשיות מספיק "באופניות".. כולל חשש מלהתבלבל עם גילאי ילדים - כולם פה כאלה אינטלגנטיים שלא אחת מצאתי את עצמי מדמיינת גיל טיפה שונה ממה שקריאה דקדקנית יותר היתה מלמדת אותי.. עד כאן מה שקשור אלי)
בקיצור - הסבטקסט שאליו התכוונתי הוא משהו כמו: שנדמה לי שאם לך יהיה ברור שהצורך שלך נורא לגיטימי, ושהגיל והבשלות של הילד אמורים תיאורטית לאפשר את זה ולא אמורים להפוך להיות איזה מבצע גבורה מרעיש אלא משהו שניתן לצפות לו, בשילוב עם ניסיון שלך לצפות כמה תסריטים מראש וליצור סוגים שונים של מצבים - שילוב של רגישות ואדישות - כאילו, להיות אמא שיכולה קצת פחות, וגם רואה קצת פחות, ומניחה לשניהם להתבחבש עם עצמם.. כך או אחרת בסוף זה יגיע.
הרעיון הסמוי הוא ליצור מצבים של אי נוחות, לא להקל על חייהם, אבל גם לא בקיצוניות..

מה שאת כותבת עכשיו, שבעצם הם באמת לא מספיק מכירים, זה אולי כיוון אחר - של באמת לבנות להם תשתית, להשקיע בכיוון הזה.
אבל זה לא סותר
אבל נראה לי שזוט מאוד לא יאהב את זה... זה קצת הרעיון, למצוא איזו דרך יצירתית שבלי להפעיל כוחניות (אתה לא בסדר תלמד להיות האבא) יהיה לו מספיק לא נוח כדי להתחיל לחפש יחד איתך פתרונות.. (-;
כאילו, מה שנראה לי - במשוואה - לזוט יש צרכים אולי ילדותיים אבל לגיטימיים וסבבה ולנומציק צרכים משלו והוא נשמע לגמרי אחלה ילד והכל בסדר אבל כרגע יוצא שהכל מתנקז אצלך, כל האחריות איך לפתור את הסוגיה הקטנה הזו, המוטרדות ממנה, מי שמחפש פתרונות - הוא את. כשיהיו עוד כאלה שיחפשו פתרונות הם כנראה יימצאו. האם הדרך לשם עוברת דרך שיחה זוגית טובה וחמה על עד כמה זה חשוב לך או דרך שפה של מעשים (זה שאני הולכת זה נתון, איך אתם מסתדרים - אני מוכנה לשבת איתכם קודם ולחשוב על פתרונות..) - וואלה לא יודעת, אבל כמה שאת יותר מפרטת אז עולנ מה בעצם יוצר את הקושי (לא הקושי הפנימי, הקושי של מצבי חיים) ועצמך עולים כיוונים כמו באמת אולי לדאוג שהם יכירו.

מקווה ממש שכתבתי מספיק מדוייק כי מוחי מחוק..

ולשאלתה של מיני- בתקופות מוקדמות כשלא היה נרדם בהנקה אבא ההיא ממנשא לשינה.

בסופו של דבר אין כאן מתכון אחיד. יש את הילד המסויים בשילוב עם אמא ואבא מסויימים. אצל התאומים למשל לא ממש שינה איך הם נרדמו הלילות היו הנקה אחת מתמשכת ולא ממש נעימה...

אני זוכרת שכשהתאומים היו קטנים ומאתגרים, מצאתי את עצמי נעסרת גם בפורום הנקת תאומים בתפוז. ככה נחשפתי לרעיונות של יועצת שינה. די זיעזע אותי. אהל אני זוכרת שקראתי שם משהו על זה שכשתינוק מתעורר בלילה הוא מבקשצלקבל שוב את מה שהוא נרדם איתו.

אני לאמיודעת כמה זה נכון ואני גם מאמינה שבני אדם ותינוקות של בני אדם אינם מכונות ויכולים להסתגל לכל מיני חוויות כמו להרדם עם משהו אחד ואחר כך להבין שאין אותו עד לבוקר ( כל יחד וילד בכיל שלו, אפרופו המילים של בשמת על הילד הגדול והילד הקטן ).

בכל מקרה, עם המשפט הזה בראש שמתי לב בתינוק הנוכחי, שכשהוא נרדם לשינה במנשא או בעגלה הוא ישן יותר שעות רצוף (הכי הרבה שלוש שעות... ).

ממש לאחרונה אבא התחיל להרדים אותו בטיולי שינה קצרים.

רק דבר אחד לא הבנתי: אני אמורה להכיל את זה ולהשלים עם זה, או להכיל את הקושי ואז להגיד לו "יאללה, תתבגר", אבל בהבנה למצבו?

לב שומע,
כשנומציק אתי אז אין בעיה להיות מאוחר, ומה אכפת לי (בדרך כלל), שייצא מהשגרה מדי פעם.
עם אבא שלו וכשאני שם אז זה עייפות והוא רוצה את אמא ולא יכול ללכת לישון בלעדי ובוכה ומסכן.
לפעמים הוא נרדם לפני שאני יוצאת כי הוא נרדם ועייף - לסחוב אותו כדי שיירדם עם אבא נראה לי סבל די מיותר, לא נשיג מזה הרבה... בייביסיטר - אין אחת שהוא אוהב, אם כי יש את הצוות בגן... אפשר לשאול אחת מהן אם היא מעוניינת. אבל נראה לי שזוט מאוד לא יאהב את זה...
אחת הבעיות היא שבניגוד לילד הבכור, זוט באמת מבלה הרבה פחות זמן עם נומציק. את דידי גידלנו הרבה יותר ביחד, הוא היה דוקטורנט-נצחי-גמיש-בזמנים והיה משמרטף אותו פעם בשבוע לכמה שעות מגיל 4 חודשים, ומאוחר יותר היה לוקח אותו לשוק פעם בשבוע, קבוע, והיה אתו בכל מיני זמנים וימים. עכשיו הוא עובד במשרה מלאה, ןבשבתות משלים שעות שינה, ורואה אותו הרבה פחות.
לפני יומיים היה לנו משבר מאסיבי כי אני הייתי חצי חולה ופשוט נכנסתי למיטה ואמרתי לזוט: תרחץ אותו, תצחצח לו שיניים ותביא ותו אלי. אז זוט ניסה לעשות את זה, וגילה שאין לו מושג איך מצחצחים לו שיניים ומה הציפיות (לא מצחצחים, ואם אני מצליחה להכניס לו את המברשת לפה לשתי תנועות וחצי זה הצלחה לא-נורמלית, וצריך להפעיל כל מיני טריקים ומשחקים כדי להצליח). נו, איזה בכי היה שם... אז במובן מסוים החרדות מוצדקות- באמת אין לו הרבה כלים עם הילד הזה. אבל מה, הרי צריך להתחיל לפתח אותם איכשהו, לא?

אבל שובפעם, זה לא רק הוא זה גם הילד - דידי היה שמח ללכת עם אבא שלו ובקבוק חלב שאוב בכיס, והיה שותה אותו בהנאה, ובשלב די מאוחר ויתר על החלב לטובת דברים אחרים. נומצי מהתחלה לא רצה במיוחד את הבקבוק ולא שאב ממנו הנאה או ניחום, ולא היה שום דבר אחר שתפס אצלו...

עם הבכור, היה מסובך, גם לי, גם לאבא ולא ממש השארתי אותו, בטח שלא בערב.

את השנייה, שקיבלה את הכינוי "המאפשרת" השארתי פעם בשבוע לשעה וחצי בערב עם אבא (ועם ה"גדול" בן שלוש וחצי), ו- וואלה האב עמד בזה, לא הייתה לו ברירה.

את השלישי, שהוא תינוק מאתגר למדי, אני משאירה, עם הבייביסיטר לשעה וחצי פעם בשבוע (והמרכזית וה"גדול"). ומשאירה גם את שלושתם עם אבא, ועכשיו שהצעיר בן 8 חודשים, גם ל3-4 שעות בלילה.

וזה לא שיותר קל להישאר עם שלושה. אני למדתי לצמצם טיפה את גבולות היכולת שלי, ובמפתיע, או שלא, התרחבו גבולות היכולת של בעלי..

מיני, שאלתך צמעניינת וחשובה בעיניי
לכשעצמי הייתי עונה בטח משהו כמו "התשובה מורכבת ממכלול גורמים כמו התבססות קביעות האוביקט, רמת ההבנה השפתית, נכונות לשתות מים ועוד".
אבל לבשמת יש התבוננות מיוחדת משלה על יכולת הבנת השפה של תינוקות, ולכן מעניין אותי לקרוא את תשובתה.

גם אני פה, לא צוחקת אמנם,אבל בהחלט מבינה מה את אומרת בשמת, בשינה בפרט אבל באופן כללי על טיפול של אב בילדיו, ומנסה ליישם על עצמינו
את אוהבת אותו אז תכילי את הפחדים שלו

תודה

בשמת, הצלחת להצחיק אותי

בשמת, מעניין מה שכתבת לגבי חרדות בן הזוג.
אבל איך אפשר לדעת ממתי זה נכון?
כלומר, לגבי תינוק בן שבוע, אני מניחה (אצלנו לפחות) שהחששות מוצדקים, כי באמת רק אמא יכולה להרגיע.
לגבי פעוט בן שנתיים, אני מניחה ששני ההורים מסוגלים. אבל מתי זה מתהפך?

מבקשת מראש סליחה, אני אכתוב ללא כל עידון, ישירות ודוגרי, אבל ללא כוונות רעות, בסדר? אם עצבנתי אותך פשוט תמחקי...

לגבי זוט:
הבעיה איננה אצל הילד הקטן, היא אצל הילד הגדול (זוט). את אוהבת אותו אז תכילי את הפחדים שלו ככה זה כשאוהבים. לפעמים אהוב לבנו מתנהג באופן ילדותי ומפחד לעשות כל מיני דברים שבוגרים עושים, מה לעשות.
רק שתדעי, שאת לא יוצאת בערבים לא בגלל הילד, אלא בגלל החרדות של בן זוגך, שמפחד לתפקד כאב בוגר. כי לילד, באמת שאין שום בעיה. כל היסטריה של הילד נובעת אך ורק מחוסר הבטחון של אבא ביכולתו לטפל בילד שלו.

_אני מרגישה די מקופחת, האמת, שזוט שיחיה (עד מאה ועשרים +) יכול ללכת לכדורסל בימי חמישי ולרדת לחתור בנהר מדי פעם וישיבה עם ההוא ופגישה עם הזה, שגרתי למדי, אבל אם אני מעזה, יום אחד בשוק, להיפרד מהם לעשרים דקות כדי לקנות לי איזה אוכל, אז נומצ מתחיל אחרי 10 דקות להגיד "מא? מא? מא?" והופס - הנה הם רודפים אחרי להחזירני.
אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףף..._

יה, כמה שאני הזדהתי...

אין לי כל כך עצות, אצלינו אין מוטיבציה מצד בעלי להתמודד עם הלהחזיר לישון (כי להרדים זה עוד אפשרי,אבל להחזיר לישון זה הכי קשה בלי ההנקה), ובכל פעם שיצא לי ללכת בערב בגלל משהו שהיה לי (זה בקושי קרה) ראיתי את האימה בעיניים שלו מזה שהוא צריך להתמודד עם זה, כך שגם אין לי לב לעשות לו את זה, גם אם רשמית הוא מוכן. אז אני לא יוצאת בערב:-( ולא יוצאת בכלל ומעודדת את עצמי שהשינה שלה כל כך השתפרה מאז שנולדה שיש סיכוי שהיא תמשיך להשתפר לאט לאט ואז יש סיכוי שהיא תישן כמה שעות רצופות ואני אוכל לצאת. וגם אם זה יקח עוד קצת זמן גם זה יגיע מתישהו. גם עם הגדולים לא חשבתי שזה יקרה אי פעם,וזה קרה,הם ישנים רוב הלילה רוב הלילות, ואם הם מתעוררים הרבה יותר קל להחזיר אותם לישון-לכל אחד מאיתנו.

בהצלחה

סתם רעיון קטן לגבי הקטע של לצאת בערבים:
אם את יוצאת אחרי שהוא נרדם - איכשהו תגובת הקצה שלו מתחברת לי עם משהו שיכול להיות גם טריגר לבהלה מסויימת (נרדמתי כשאמא היתה פה, איפה היא עכשיו??) או לחלופין תחושה שעבדו עליו. לכן בעיני זו אפשרות פחות עדיפה.
לצאת כשהוא עדין ער - ולהפרד ממנו ולהסביר לו שאת הולכת ותחזרי - נשמע לי מקל. (גם אם דורש התמודדות).
אז מה לעשות איתו?
קודם כל מעלה את השאלה - אם הוא פשוט נשאר ער עד שעות בלתי סבירות בעליל - זה סבל בשבילו? או שפשוט סתם מוציא משגרה, לא בהרגלי הבית, או מעיק על אבא שלו? אם עבור נומציק זה לא סבל, נשמע לי ממש אופציה. ושזוט יתמודד עם השאלה האם הוא מעדיף למצוא דרך אפקטיבית להשכיב אותו או מעדיף להישאר בהזדהות רגשית עם נומציק החמוד ולהישאר ערים יחד.
עד גבול מסויים (נגיד, דווקא למחרת זה יום שהוא הולך למסגרת, וצריך לקום מוקדם, וזה חשוב לך מאוד..) נשמע לי שגם אם יש מחיר מסויים של יציאה מהרגלים - שווה. שהוא ואבא שלו ילמדו את דרכם להסתדר יחד במשוואה.
דרך אחרת ממש מצחיקה אבל לפעמים אולי שווה ניסיון - לחבר אותו לשמרטפית שהוא אוהב ולהשאיר אותו עם זוט ועם שמרטפית שיודעת להתמודד איתו יחד (או אפילו לבקש מזוט שיצא עם נוכחותו ממש גורמת להזדהות רגשית עם חווית סוף העולם של נומון). זה נשמע מצחיק, אבל בעיני זה כמו להתעקש להביא בעל מקצוע שיתקן תקלה פצפונת שגבר ממוצע יודע לתקן בעצמו, כשנשואים לגבר לא ממוצע ששורה תחתונה לא מסתדר בעצמו. (וגם נעלב שמביאים בעל מקצוע ומעדיף בסתר ליבו שהתקלה תישאר בלתי מתוקנת לנצח מאשר הבושה בהבאת איש זר, כשהאישה שבמשוואה יוצאת בינתיים מדעתה בתיפקוד היומיומי.. )
כי במסגרת בלעדייך אני מבינה שהוא מוצא את עצמו וסבבה לו בחיים.
עוד אופציית ביניים שחשבתי ששווה לבדוק היא שזוט ישתף אותך מרחוק בטקס ההשכבה של נומ - אולי אפילו תשוחחו על זה מראש עם נומציק ותתאמו איתו - שבשעה מסויימת זוט יתקשר אליך ותקדישי איזה חמש דקות להשכבה בסגנון אמא מרחוק של נומ, ואחר כך זה יישאר עניינו של אבא שלו.
בעיני צורך לצאת לפעמים בערבים ולא להרגיש חנוקה הוא הרבה יותר מלגיטימי. הוא האבא של הלגיטימי.
נשמע לי שאם תעשי שיקלול של הגיל של נומציק, מה דעתך באופן עקרוני על הלגיטימיות של צורך לצאת בערב של אמא לילד בגיל הזה (שאולי שונה נגיד מקטנטנים יותר, אולי - לא מכירה אותך ולא יודעת), רמת הצורך שלך לצאת לפעמים ורמת הקושי של נומציק (אישית, לא הייתי סופרת את הקושי של זוט במשוואה. את לא נכנסת לו לורידים ומאפשרת לו להיות מי שהוא - זה נשמע לי מעורר השראה ודי והותר לחלוטין. אם קשה לו - הוא יגלה מה קשה לו פחות, לשנות עמדה בסיסית בהורות או להתמודד עם הקיים.. ואם יהיה צורך, אולי את תמלילי את זה באיזו שיחה זוגית, ואולי בכלל לא יהיה צורך להגיד כי המעשים ידברו..) - פתרון כלשהו יעלה מעצמו.
ונשמע לי אישית נכון להתחיל מתדירות כמה שיותר נמוכה (נגיד, עוד לא פעם בשבוע) עם ציפייה לעלות בהדרגה.

אחרי שאני גמ"לתי את הקטן המשכתי להיניק בהרדמת-צהריים ולא נצפה בלבול מיוחד.

_תובנות?
לא_
במחשבה נוספת:
אפשר לחבר ספר. זה לא זר לכם.
נגיד, על ילד שלפעמים אבא שלו יוצא בערב, ואז הוא יכול להירדם עם אמא בהנקה או ב..., ולפעמים אמא יוצאת, ואז הוא יכול להירדם עם אבא ב..., ולפעמים אמאבא יוצאים ומשאירים אותו בזרועות האוהבות של..., ואז הוא יכול להירדם...
מן הסתם, לא תקריאי ולמחרת הוא יגיד לך: "ביי, אמא, צאי ליוגה. אנחנו כבר נסתדר כאן", אבל אולי אחרי חודש הרעיון יופנם (גם על ידי אבא ).

וחשבתי גם על זה:
יש לי אינטרס מובהק שהוא ימשיך להירדם בהנקה לשנ"צ
אבל חשבתי מעט מאוד, כי די מהר הבנתי שאם זה טוב לך וטוב לו - מה יש פה להרבות במחשבה. D-:
אבל אני מניחה שאת מעלה את זה, כיוון שאת משערת שהוא יכול להכליל השארת הנקת הרדמה בצהריים לחיוב הנקת הרדמה גם בערב, אפילו אם תרצי "להכחיד" את זאת, אבל בעיניי הילד יכול בהחלט להבין שאלה סיטואציות שונות.

בהצלחה רבה!

שמחתי לקרוא על הלילות שהשתפרו. לכי תדעי, אולי היה לו איזה וירוסון סמוי שהשתלב עם שולפת ציץ, מתוך הרגל שלי , ועכשיו מרגיש טוב יותר, וקצת חלחל לו משהו מהרעיון של הסיפור, וגם את מודעת יותר, ולכן השיפור הגיע על מנת להישאר?
<אמן>

תובנות?
לא, רק חיבוק. אצלי בת שנה וחודש בנוהל הזה בערבים, ונראה שהאור בקצה המנהרה רחוק ממני. אבל בסוף הם גדלים...

קראתי שוב את מה שכתבתן.
בשמת - תודה על התזכורת לשתות. אני כנראה כל הזמן קצת במינוס.
שמנדובה ותפילה - מאוד מעודד, המחשבה על גמ"ל או אפילו צמצומ"ל. אנחנו כבר בכיוון של זה, אני חושבת. וזה השינוי הכי פחות דרסטי כרגע.

שילכו לעזאזל כל האימיילים האלה והתקשורת האינטרנטית הבלתי-נמנעת הכרוכה בפעילות התנדבותית. בחיי שנולדתי שלושים שנה מאוחר מדי

חוצמזה, חוזרת לרגע לדיון של הנקה, יש לי אינטרס מובהק שהוא ימשיך להירדם בהנקה לשנ"צ, אחרת כל השנ"צ תלך פקקט. ככה אני יכולה לנוח בעצמי מקסימום זמן - אני מיניקה אותו ושוכבת לי ונחה או קרואת ואז נרדמת גם, בקלות. אם אני אצטרך להקריא לו סיפור לשנ"צ זה פשוט יקצץ לי משמעותית מזמן המנוחה.

אהבתי את רעיון הגמ"ל. אני עוד צריכה להתבשל בזה קצת.

<וללכת לישון בעצמי!!! גוועלד, כבר אחרי חצות >

תודה, יקרות
אני חושבת שאני מתקרבת לנקודה של לשנות את הרגלי השינה שלנו, אבל עדיין לא שם.
חלק מסוים שבי רוצה להמשיך עוד קצת עם המצב הקיים.
מה שכן -מעניין!!! סיפרנו לו את סיפור השינה-בלי לינוק, ובאותו לילה הוא התהפך וחצי-התעורר המון - אבל לינוק הוא ינק רק פעם אחת, ועוד אחת לפנות בוקר.
ובלילות הבאים הכל היה רגוע יותר - פחות יניקות, יותר שינה.
אני חושבת שאצלנו יעבוד הקטע של צמצום הנקות לילה והרגעה במגע, או אפילו בהתרחקות מסוימת... נדמה לי שלפעמים הוא חצי מתעורר ואני ישר שולפת ציץ, מתוך הרגל שלי, ואז הוא כמובן יונק, בשעה שאם אני בהכרה ואומרת לו "לילה טוב, תחזור לישון" הוא אכן חוזר לישון - לפחות חלק מהפעמים. (וזה בדיוק החלק שנחוץ לי)

עוד שאלה - על הערבים:
(שלי, לא של המדינה. סתם בדיחה)
נורא קשה לי לצאת בערבים, כי הוא ממש מתחרפן מזה. אם הוא נרדם לפני שאני יוצאת ואז מתעורר אז אבא שלו מזעיק אותי בפלאפון ובינתיים מתחרפן יחד אתו, מנסה להרדים אותו בשיטות העתיקות של לצאת החוצה וללכת אתו במנשא או על הידיים, וזה כבר לא ממש עובד. אם אני יוצאת לפני שהוא נרדם - לא זוכרת מצב שזה קרה והבעל הצליח להשכיב אותו. או שהוא נשאר ער או שפשוט לקחתי אותו אתי.
חברתי שתחייה אמרה לי שזוט (בעלי) צריך להיות יותר תקיף אתו, ברמה של "תשכח מאמא הערב, אתה אתי ונסתדר ביחד", ושהם ילמדו / ימצאו איזו שיטת הרדמה. למשפחה שלהם זה עבד, כי בעלה פשוט יום אחד נשבר לו מזה שהיא מרדימה-עם-ציצי את הבת שלהם בגיל שלוש ואז נרדמת בעצמה והוא לא רואה אותה בערבים, אז הוא לקח את הפיקוד על כל תהליך ההרדמה, והיא שמחה על זה. אבל אצלנו זה לא עובד, נומצ בוכה שאמא אמא אמא וזוט מצטרף אליו... אז היא אמרה לי "אז את צריכה להיות יותר תקיפה עם זוט". מה שעשוי להיות נכון, אבל לא יעבוד למשפחה שלנו. זוט הוא זוט ואני לא יכולה להגיד לו להיות אחר ממה שהוא... ונומצ די נחרץ בקטע של אמא היא סם החיים, וזה היה ככה מגיל די צעיר - הייתן צריכות לראות איך בתור תינוק שרק למד להשתמש בידיים הוא היה דוחף את זוט הצידה בבוז תהומי אם זוט היה ניגש אליו בערב כשהתעורר.

עכשיו, יש לי ישיבות וועד של הקהילה היהודית שלי שאני מעוניינת להשתתף בהן, פעם בחודש, אבל זה נראה לי כזה סבל למשפחה... לא יודעת אם זה שווה את המחיר.
חוצמזה יש לי פעם בחודשיים בערך ישיבות של אמ"א (אגודת המיניקות האוסטרלית) ולזה אני יכולה לקחת את נומצ אתי ושיירדם עלי בשעה לא סבירה, אבל בסיטואציה רגועה יחסית ובלי להפריע (כמעט). אז זה מה שאני עושה...
וחוץ מזה יש את הרצון שלי סתם לצאת בערבים, אולי לקחת איזה שעור קראטה, ואולי ללכת לסרט עם חברה או לארוחת ערב, וזה פשוט לא קורה... פעם בחצי שנה אולי
ואני מרגישה די מקופחת, האמת, שזוט שיחיה (עד מאה ועשרים +) יכול ללכת לכדורסל בימי חמישי ולרדת לחתור בנהר מדי פעם וישיבה עם ההוא ופגישה עם הזה, שגרתי למדי, אבל אם אני מעזה, יום אחד בשוק, להיפרד מהם לעשרים דקות כדי לקנות לי איזה אוכל, אז נומצ מתחיל אחרי 10 דקות להגיד "מא? מא? מא?" והופס - הנה הם רודפים אחרי להחזירני.
אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףף...

תובנות?
(זמן משלי? ימי שני ושישי נומי הולך לגן (בשמחה וברצון), ואז יש לי בערך 5.5 שעות לעצמי.... כולל אבל מטלות של תחזוקת בית שגרתית. זה כלום!!!)

לא בטוח שחייבים להפריד הנקה מהירדמות - מנסיוני, אפשר להיניק לשם הירדמות ועדיין להסביר שפעם הבאה יונקים רק בבוקר.
זה בדיוק מה שרציתי להגיד: גמ"ל.

וגם מזל טוב ליום ההולדת!

לא בטוח שחייבים להפריד הנקה מהירדמות - מנסיוני, אפשר להיניק לשם הירדמות ועדיין להסביר שפעם הבאה יונקים רק בבוקר. אולי זה משהו שיותר יתאים לכם אם את לא רואה את עצמך מרדימה בלי הנקה בשלב הזה. פעוט בגיל שנתיים בדרך כלל יוכל להבין את זה - זה לא עניין של הבנה לדעתי, אלא של מוכנות של שניכם ואולי קצת עמידה על שלך אם זה משהו שמאוד מאוד מקשה ומפריע לך בלילה.

את מכירה ודאי את ההסבר שאמא רוצה לישון בלילה ובבוקר אפשר לינוק, או להראות את החלון ולהגיד שיינק כשיעלה האור. אצלנו זה עזר מאוד עם אחד הילדים שהיה קם וניגש לחלון, מודיע שעוד חושך, וחוזר למיטה לישון.

אגב, לי היה קל יותר דווקא כשהילדים נשארו איתי במיטה, כי ככה בעצמי לא הייתי צריכה לזוז יותר מידי... ילד מתעורר, אני שולחת אליו יד, ליטוף או חיבוק, מילה שקטה להרגעה...

וגם - רעב בלילה, אפשר אם זה מתאים לכם להחזיק בננה או משהו כזה ליד המיטה ולתת כמה ביסים אם זה העניין.

אבל קשה לי לראות את עצמי מפסיקה להניק אותו להירדמות, ועומדת בסירוב אם הוא יבקש... אני מאוד רכה בקטעים האלה
מנסיון של המוני אמהות - מה שקשה לך לראות גם לא יתבצע. חבל על הכוחות והעצבים של שניכם, ועל תחושת הנטישה שלו ותחושת התיסכול והאכזבה שלך משניכם.
עצות מאמהות אחרות צריכות לעבור דרך הפילטר של "מה מתאים לי".
בגיל שנתיים הוא אכן יכול להיות רעב בלילה.
מה עוזר:
לשתות הרבה מים - אמהות שלא שתו מספיק, חוו קושי כפול עם הנקות הלילה וכנראה יש קשר.
לחכות להבשלה שלך - עד שתהיי סגורה על פתרון שמתאים לך ולמשפחה שלך, שאת מרגישה לגמרי שלמה איתו.

כשהפעוט שלי היה בן שנתיים (היום הוא 3) ההרדמות והלילות נהיו לי ממש קשים. ממש כמו שאת מתארת. הרגשתי שאני חייבת לשנות משהו, לא רציתי להגיע למיאוס והקושי המטורף שהיה לי עם הגדול שהוביל בסוף לגמילה מוחלטת מהנקה.
החלטתי לנתק את ההנקה מההירדמות ולהפסיק להיניק בלילה, וגם להוציא אותו מהמיטה שלנו.
עשינו לו מיטה קטנה, צמודה לשלנו אבל למרגלותינו (לרוחב הצד של הרגליים) וטיפה נמוכה יותר.
זה הלך חלק. לא בטוחה שאני יודעת לשים את האצבע על מה עזר בתהליך, חוץ מזה ששנינו היינו בשלים לזה כנראה. מבחינתי המצב הקודם לא בא בחשבון ולכן הייתי מאוד מגובשת על זה.
אני חושבת שאם את לא מגובשת על זה, אולי שווה לקחת עוד זמן להתבשל. כי מניסיון, אם תתחילו בלי בשלות שלך, הוא עלול להתבלבל מזה, הוא יבקש את מה שהוא רגיל אליו הרבה ויעמיד אותך בניסיונות, בעוד שאם העמדה הפנימית שלך בעניין תהיה יציבה הוא יבקש פחות וזה יהיה יותר קל לשניכם.

היי,
יש לי התלבטות בקשר לשינוי הרגלי הרדמה.
מיטה משותפת לי ולפעוט.
נומציק בן שנתיים (אתמול) ולא ישן הכי נפלא בעולם... תקופות ארוכות שהוא מתעורר ליניקה פעמיים-שלוש בלילה ויותר, ולאחרונה שוב לא שקט, התעוררויות תכופות בשעות האחרונות של הלילה, לפעמים מוצץ אותי במשך הרבה זמן ואני צריכה לנתק אותו ולהגיד לו שיירדם כבר (ואז הוא באמת נרדם, מחובק).
חברה טובה שלי, אמא מנוסה ומיניקה למרחקים ארוכים, הציעה לי להעביר אותו לחדר של הגדול, כדי לשפר את איכות השינה של שנינו (אבל בעיקר שלי), ואז לנתק את ההנקה מההירדמות, להרדים תוך כדי סיפור או מה-שלא-יהיה.

אין לי ניסיון עם תהליכים כאלה, כי הגדול ינק כמו משוגע עד גיל שנתיים וחודש (כולל הירדמות בהנקה) ואז גמל את עצמו בן לילה, והיינו חייבים למצוא שגרת הרדמה אחרת. אז מצאנו, וזה עבד (אחרי כמה לילות טרוטים...), אבל היה ברור שהמצב מחייב ולא היתה דרך חזרה. זה היה מצב חד-וחלק, בלי הרבה תהליך ובלי הרבה מקום למשא ומתן. הפעם זה שונה, ואני היוזמת... לא רגילה לזה

הרעיון שלה ככלל נשמע לי, אם כי אני חשבתי לעשות את זה באופן קצת שונה: להעביר אותו למיטה נפרדת בחדר שלנו, ואז להרדים בלי להניק (או להניק בתחילת ההשכבה, ואז להרדים עם סיפור), ואחרי שזה יצליח - לשקול העברה לחדר הילדים.

מה דעתכם? אילו דברים יכולים לעזור בתהליך?

כבר חיברנו לכבודו סיפור על "נומציק הולך לישון" עם התסריט הרצוי (מקלחת, פי'גמה, מיטה של נומציק, סיפור ונרדם, וכשמתעורר באמצע הלילה מחבק את החתול שלו ונרדם - אף מילה על הנקה) וסיפרנו לו את זה אתמול בארוחת הערב, והוא כמובן מאוד נהנה ורצה לשמוע שוב ושוב.
(יש לי ניסיון טוב עם סיפורים כאלה, חיברתי בשבילו אחד כזה עם הכניסה לגן, והוא מת עליו, ואני בטוחה שזה עזר לו)

אבל קשה לי לראות את עצמי מפסיקה להניק אותו להירדמות, ועומדת בסירוב אם הוא יבקש... אני מאוד רכה בקטעים האלה. וכאמור, אין לי ניסיון

עצות?

היי לכולם
אני קוראת באתר כבר מזה שנה ושלושה חודשים, מאוד נהנת, שואבת אנרגיות חיוביות ומידע. זו הפעם הראשונה שהחלטתי לכתוב וזאת מאחר ובתי בת השנה וארבעה חודשים מאתגרת את אמא ואבא שלה בהשכבות בערב מזה כחודש, דבר שהוא חדש לנו, מתיש לנו אבל יותר מכל לא מובן לנו.
ליבי ישנה איתנו במיטה מאז שהיא בת חודש ימים, אני לא מניקה. השינה שלה בסה"כ טובה והיא מושכת את הבקרים עד תשע וחצי לפעמים (לא במסגרת).
אשקר אם אומר שתמיד הייתה נרדמת בקלות ומהר אבל אם לעשות ממוצע, היא נרדמת תמיד תוך 30-40 דקות (בערב), בצהריים נרדמת בשניות.
מהיום שנולדה לא למדנו אותה להירדם לבד, היו תקופות שנרדמה לבד כשאנחנו לידה, היו תקופות שנרדמה רק באמצעותינו (נענוע, קפיצות קלות וכו'') דבר שלא מפריע לנו כלל וכלל. ההיפך הוא הנכון, אנחנו רוצים ומעדיפים להיות לצידה כשהולכת לישון, בין אם אקטיבית ובין אם פסיבית.
לאחרונה, שזה נאמר, חודש ימים (לא רצוף. יש ימים טובים יותר) כל השכבה בערב נמשכת שעתיים כאשר ליבי מסרבת לכל עזרה מצידנו ונלחמת בנו אם אנחנו מנסים להרדים אותה.
יש לציין כי אנחנו מבלים (גם עם אבא) את הבקרים ואת אחר הצהריים בגינה ליד הבית, עם חברים ובמגוון פעילויות כך שהיא מוציאה המון מרץ (ילדה מאוד פעילה) כך ש"לא עייפה" זה לא האישיו, היא משפשפת בעיניים והולכת ביוזמתה לחדר ועולה למיטה. אבל משם ואילך- שישו ושמחו!
ניסינו- להעיר יותר מוקדם, לקצר את השנ"צ, לתת לה לשכב לבד במיטה (כאשר הדלת הושארה פתוחה ואמרנו לה שאם היא רוצה אותנו היא יכולה לבוא או לקרוא לנו (כמובן שהיא באה ), לשכב לידה בזמן שהיא מעייפת את עצמה אך כלום לא עוזר. אם שוכבים לידה ונותנים לה להתעייף, היא אומנם מתעייפת אך לא נרדמת, ואם מציעים לה מגע- מתחילה להתפתל ולהתנגד.כך זה נמשך שעתיים (במקרה הגרוע) ושעה (במקרה הטוב) וזאת לאחר שכבר ידענו ימים של רבע שעה הרדמה, בכיף, שלווה ורוגע.
אני כותבת כאן מבחינתי כל השיטות המיינסטרימיות לא באות בחשבון, אני לא אשאיר אותה לבכות, אני לא אצא מהחדר ואתן לה להישאר בו לבד במיטתה. חשוב לי להבין ממה זה נובע והאם גם אתם חוויתם תקופה כזו. ואם כן- איך התמודדתם?
אשמח לשמוע מכם, בשביל להתעודד בעיקר
ענת

אם את מרדימה אותם כשהם לא מספיק עייפים, זו באמת בעיה. אין לזה פטנט חוץ מקיצור שנ"צ (קודם כל!), "לעייף אותם" אחה"צ, לאחר את ההשכבה בזמן מה וכולי.
ואגב, לא מסכימה עם המשפט הזה.
נכון שאם מנסים להרדים מוקדם מדי זה לא יעבוד. אבל אני ממש מתנגדת לקיצור שנ"צ. אם הילד עייף - שיישן. היה נעים לכם (או נעים לכם בפועל כשאת עייפים ומרוטים) שלא היו נותנים לכם לישון כל צרכיכם?
אגב, בספר של פנטלי היא מדברת על כך ששנ"צ טובה עוזרת לשנת לילה טובה.

אולי בכלל הפעוט שלכם יודע להרדם לבד?
הקטנה (תכף שנתיים), עד שנכנסה לאיזה גל הרדמות בקלות (נאמר תוך 10 דקות, מנשא או שירה וליטוף במיטה), מהר מאוד היתה מצליחהלחזור לסורה, ולהרדם במשך 30-40 דקות של הרדמה אינטנסטיבית.
ממש מגיל קטן (לפני חצי שנה), אם שבועיים רצוף היא נרדמה לבד במיטה, כשאמא לידה שרה לה, היא קלטה שזה ככה, והתחילה להתנגד. לא משנה מה היתה שיטת ההרדמה, מתישהו היא התחילה להתנגד לה.
כל הזזת שעון, סופ"ש אצל סבים, חג, מה-שזה-לא-יהיה שהולכים לישון מאוחר יותר, היו עילה מעולה לדחיית שעת השינה ו/או ההרדמות מבחינתה.
אאב מרדים (בד"כ) במנשא. אמא מרדימה כבר כמה חודשים כשהיא שוכבת במיטה.
כבר יש פחות תירוצים (לשתות, לאכול, רוצה פיפי בסיר, מוצץ - הילדה בכלל בלי מוצץ - לבובה צריך להחליף חיתול או לכסות אותה מחדש, היא רוצה לשכב על השטיח), כי היא למדה שזה לא עובד (פעם זה עבד).

קראתי על ילדים שלומדים להרדם לבד, יש לה בני דודים שמגיל צעיר נרדמים בקלות.
אבל היא מלאת מרץ, מצד אחד הי א כבר מפהקת, וברור שהיא עייפה, אבל לא נראה שהיא יודעת איך להאט את המנוע. ואני לא מסכימה עם אינדי אנית מעלי שטועת שילד שמתקשה להרדם זה מחוסר עייפות.

לאבא של הקטנה היתה הברקה (לא ממש יודעת איך, אולי סתם היה עייף ולא התחשק לו "להרדים". אולי היה במוד מדיטטיבי. מי יודע).
אחרי שהסתיימה שגרת השינה, הוא פשוט נתן לה לעשות מהש היא רוצה. הוא היה איתה בחדר שינה, ולא ניסה להשכיב אותה.
היא כיסתה והשכיבה שוב ושוב את בובת החיה שהיא ישנה איתה. היא פרסה בד על השטיח ונשכבה לישון שם. ואז חזרה למיטה.
היא עשתה לעצמה מסאז' ברגל (למדה מאמא ). שתתה מים.
בסוף היא התעייפה. נשכבה, ומיד נרדמה. כל זה לקח כחצי שעה, בערך משך הזמן של ההשכבה "הפעילה" מצדנו.

מדהים זה פשוט עובד.
היא עשוייה לשבת עלי (אני בישיבה מזרחית על המיטה), להמרח על הרגליים שלי, לשאול אותי שאלות (ק אם ממש יש צורך אני אשיב, ובקצרה), להתעקש ולבכות שהיא חייבת בקבוק מים אחר, וכמובן לעבור מהכרית שלה לכרית של אמא, לשכיבה עם הראש לכיוון שני בכלל, לכיסוי החיה...
ובסוף להרדם, תוך כחצי שעה.

אני מניחה שבהמשך זמן ההרדמות שלה יתקצר, או שלא תזדקק לאחד מאיתנו בחדר. אבל בעצם הילדה מרדימה את עצמה.
בלי שעברנו איזושהי שיטה שבה היא בכתה עד שהתרגלה (לכמה שניות או דקות). במעבר חלק לגמרי ממאמץ הרדמה, להאטת הקצב והרדמות שהיא מובילה.
.WOW

.

איך מרדימים תינוק אחרי שנגמל מהנקה?
במנשא או על הידיים זה נחמד פה ושם אבל מה עושים כל לילה עד שיתרגל?
הוא בן שנה וחצי ואנחנו מתכוננים לגמילה..

בת שנתיים וחצי אולי צריך פשוט להוריד את שנת הצהריים.
מנסיוני ילד שמתקשה להרדם בערב זה פשוט חוסר עייפות.
מתי היא קמה בבוקר?

אצלנו, לאחרונה, מאז קבלת מיטת הילדים שמחליפה את מיטת התינוק היא ממש מבקשת ללכת לישון שם (המיטה יפה , אבל עדיין קשה לה להירדם. צריך לשבת לידה המון זמן. נראה לי שאני אבקש מהמטפלת לקצר את השינה במשך היום כדי שהיא תירדם יותר טוב בלילה.

תודה לכן. אני חושבת שהיא קצת צעירה בשביל הדיסק,וההתעקשות שהיא תישאר במיטה לא מרגישה לי נכונה איתה- היא תלושה לאופן שבו היא חיה כרגע (אני מתעקשת איתה על דברים מסויימים, אבל לשתינו ברור למה.. קצת קשה לי להסביר כרגע את ההבדל האיכותי, אולי הוא נעוץ רק בנחישות שלי?) ובינתיים אני אנסה לקצר את שנצ הצהריים ולתת לה פרחי באך ש"ירככו" אותה קצת..

משתפת במשהו שעזר לנו ואני מקוה שלא יהיו פה אנשים שיכעסו שזה פרסומת
אני באמת נעזרתי בזה..
אחרי שעשינו שגרת ערב והכל ושום דבר לא עזר..
זה התחיל ברעיון שלי לכתוב לעצמי איזשהו סיפור דמיון מודרך לקראת שינה וחיפשתי מידע באינטרנט
על דמיון מודרך ועל שינה ועל פעוטון סרבני הרדמות וכו'...
ואיכשהו התגלגלתי למוצר הזה http://www.imaplay.com/index.html
זה דיסק שנקרא "חלום לי" וזה בעצם דמיון מודרך
שמוביל את הילד לשינה (כלומר, חשבו על הרעיון הגאוני לפניי ועוד הספיקו להפיק את זה)
ואמרתי, טוב, זה לא זול (80 ש"ח עלה בזמנו..)
אבל גם להיות אמא טרוטת עיניים זה די יקר. והנה מישהו עשה את כל העבודה בשבילי
אז אולי שווה לנסות..
החלטתי ללכת על זה ולא הצטערתי.
בגדול אלו שני דיסקים שאחד יותר ארוך ואחד יותר קצר, יש ספרון עם הסברים בפנים
מאד נעים, מאד לא כופה את עצמו אלא נותן לילד לייצר
את הדמיונות שלו, מאד אהבתי את הגישה הזו.
לגדולה שלי זה עזר כשהייתה בת 3 בערך, אני לא יודעת מאיזה גיל זה מתאים, נראה לי אינדיוודואלי.
יש דיסקים לבן ולבת ואולי גם בלשון רבים. (כדי שזה ישמע אישי יותר, זה לא שאחד ורוד והשני כחול..)
בקיצור, בזמנו, כשהתמודדנו עם די הרבה בעיות שינה זה עזר לנו מאד.
בהצלחה!

כל שיטה תוכיח את עצמה.
כל מה שצריך זו התמדה.ואסרטיביות.
ואם זה מקל באיזושהי צורה: תחליפי בשאלת את עניין השינה בדבר אחר, שהוא "בל יעבור, מבחינתך.
למשל: אם היא היתה מבקשת להירדם עם סוכריה על מקל בפה - היית מסכימה? ואם היא הייתה בוכה מאד ועושה המון סצינות - היית בסוף מסכימה?
סביר להניח שלא. סביר להניח שהיית עומדת על דעתך ולא זזה ממנה סנטימטר אחד.
למה? כי זה חשוב וכי זה מה שהחלטת .
כנ"ל לגבי השינה. חשוב רק לנהוג בחיבה ובהסבר של משפט אחד - שחוזר על עצמו. אפשר כמובן גם טקס של ספר קבוע ואהוב ואז שיר חביב ואז את המשפט הקבוע (אולי שהיא תשכיב בובה שלה לישון) ואם יש ענייני ציצי אז גם אבא יכול להרדים בעזרת אותו הטקס.
אני יושבת לצידו כמה שצריך אחרי הטקס של ספרים ומשפט קבוע וכו' (התחלתי את זה בגיל 4 חודשים) ואם הוא מנסה לקום או משהו דומה אז אני תמיד אומרת:
ששש... אנחנו הולכים לישון עכשיו.(בטון הכי רך שאני מצליחה לגייס)

מחפשת רעיונות: תמיד היה קשה להרדים את בת השנתיים וחצי שלנו. היא נוהגת לישון מקסימום שעה בשעות הבוקר המאוחרות (נרדמת עם ציצי/בעגלה/באוטו). בערב מאד קשה לה להרדם אלא אם כן אני נכנסת איתה למיטה בחלון הזדמנויות קטנטן שבו היא ממש עייפה. הבעיה היא שלפעמים החלון הזה מגיע ב 6 בערב, ואז היא תקום למחרת בחמש בבוקר ואני אהיה גמורה כל היום, או שהחלון הזה בעשר-אחת עשרה, שזה מוגזם בשבילינו. עד לא מזמן נרדמה רק עם ציצי (לפעמים אחרי מספר ניסיונות). ללאחרונה אני מניקה פחות לקראת לידה מתקרבת והיא לפעמים נרדמת עם ציצי אך לרב לא. אני תמיד איתה במיטה המשפחתית. הרבה פעמים אני כבר גמורה, הגדולה כבר ישנה והיא נכנסת ויוצאת מהמיטה, הולכת לאבא, חוזרת ומעירה אותי עד שנרדמת. אנחנו החלטנו שזה לא מתאים, גם לאבא שזקוק לזמן הזה בערב וגם לי, בעיקר לאור העובדה שעוד חודשיים צפויה לידה ואז לא יהיה כח אדם להרדמות האלו. היום ניסיתי להתעקש איתה שתישאר במיטה. קראנו סיפורים, הרבה ציצי וחיבוקים- אבל ברגע שהיא הבינה שאסור לקום היא רק בכתה והתנגדה ולי כמובן נשבר הלב. בסוף הסכמתי ללכת איתה לסלון ושם היא נרדמה בהנקה תוך כמה דקות. אני מחפשת רעיונות או תובנות איך להפוך את ההרדמה הזאת לפשוטה יותר.

נו, באמת, לא כולם אומרים. אני למשל, אומרת דברים אחרים. גם הרבה נשים ואנשים ראויים להקשבה אחרים שנמצאים פה. איך פתאום מי שאומר אחרת נהיה "כולם"?
ומה את אומרת?

אז אומרים.

כולם אומרים לי שלא טוב שאנחנו מרדימים את בת השנתיים שלנו איתנו במיטה ואז לוקחים אותה אליה כי ילד בגיל הזה צריך ללכת לישון במיטתו. האמת שזה לא מפריע לנו אלא שאני צריכה ללדת בעוד כשלושה חודשים. היא תקבל תיכף מיטת ילדים (עוברת אליה ממיטת התינוק). האם זו הזדמנות טובה להתחיל בהרגלה לשינה בנפרד?

כמה שאלות:
האם היא עייפה? (אולי ערנית משנת צהריים קרובה מדי?)
האם השמן והאור נעימים לה? ניסית בלי?
האם לא אוכלת בערב משהו מעורר? (סוכרים?)
מה היא רוצה להשיג כשהיא מגיעה אלייך?

אולי היא רוצה לישון קרוב יותר אלייך?
האם זאת אפשרות מבחינתך?

ביתי היום בת שנה ו - 9 ומתקשה לקבל גבולות של ללכת לישון - היא ישנה במיטה פתוחה ויש טקס קבוע
כל ערב אמבטיה, ארוחה סיפור שירים והיא בעצמה אומרת לי לילה טוב
ואז יוצאת ונכנסת אני לוקחת אותה ביד ללא מילים ומחזירה.

וזה ממוצע כחצי שעה הלוך וחזור אחרי שהיא נרדמת בשעה טובה -
היא מסוגלת להתעורר בממוצע 4 פעמים לילה - אני לא ניגשת אליה אך היא אלי...
ושוב אני מחזירה אותה וכל פעם זה כממוצע רבע שעה.
היא לא מקבלת חיבוק ולא נשיקה רק מחזיקה בידה וחזרה למיטה
(לפעמים אני מתעצבנת - כמה אפשר - כעבור כמה פעמים אני אומרת לה זה הזמן לישון, לא יוצאים מהמיטה)

הינו בטיפול קרניו סקראל בנושא וגם יש לה שמן אתרי בחדר ואור רך...מה עושים? זה כבר תקופה וזה מתיש - יש רעיונות?

תשובה לא באופנית:
בן 10 וחצי חודשים, עשיתי מה שחשבתי שלעולם לא אעשה- ישבתי לידו כשבוע, עד שנרדם במיטה- מעצמו. יומיים ראשונים צרח- ואני הרמתי והחזרתי כמה פעמים לפי מה שהרגיש לי נכון, ונתתי גם לינוק ללא הגבלה אך- בעמידה (כלומר: לא בתנוחה שיוכל להרדם תוך כדי) ביום השלישי נרדם תוך דקת בכי ועשר דקות משחק בצעצוע במיטה,
כיום (עברו שלושה שבועות) מתקשה להרדם בהנקה עצמה- לאחריה אני מניחה אותו במיטה, הוא שוכב במיטה תוך כדי מילמולים חמודים ומשחק עם הדובי והמוצץ.
אה , חשוב מאוד- מוודאת שהוא שבע, כי אם הוא לא שבע מספיק, אזי הוא יתעורר כל שעה שעתיים. או ארוחת ערב טובה או לאחר ההנקה- עוד כמה שלוקים של דייסה.

נראה לי שהגעתי לדף הנכון...אולי פה תוכלו לעזור לי - בני בן שנה וחודש, יונק כרצונו ונרדם עם הנקה במיטה משפחתית. בספטמבר התחיל ללכת למשפחתון כיוון שעלי לחזור בקרוב לעבודה. שגרת היום שלנו עד כה בבית כללה שנת בוקר ושנת צהריים בין 1-2 שעות כל אחת. הנקה, הרדמה ושינה טובה. בלילה מתעורר מדי פעם להנקה, לרוב לקראת הבוקר, לפעמים מתעורר גם במהלך הלילה. יונק מעט וחוזר לישון. הבעיה מתחילה עכשיו, במשפחתון. הגננת לא מצליחה להרדים אותו והוא מסרב לישון בכל תוקף וצורח מה שמכאיב לי עד מאוד כי אני לא אוהבת שהוא מגיע למצב של בכי הסטרי. הן נותנות לו הרדם בעגלול בדרך לפארק או במהלך הטיול היומי (יש ן כ 20-30 דק) וכשאני אוספת אותו ב 13:30 הוא מגיע הביתה ואני משכיבה אותו לישון - כהוא גמור מעייפות ומסכן נורא. הבעיה/שאלה שלי היא מה אני יכולה לעשות עכשיו כשוא רגיל היה לינוק ולהרדם תמיד ללכת לישון רק איתי - אני לבד בבית איתו כל הזמן (בעלי איש צבא שחוזר כל שבת שניה הביתה)וכך היה תמיד. אני היחידה שנמצאת איתו וככה התרגלנו ונוח לי וטוב לי וככה נראה שגם לו ואני בהחלט לא רוצה להפסיק להניק אותו. אני צריכה לחזור לעבודה והוא חייב לישון במשך היום ויצטרך לישון במשפחתון ואני לא יודעת מה לעשות - איך אפשר ללמד אותו לישון בלי הציצי ולא להגיע להתקפי זעם ובכי שכאלו.
אשמח לשמוע ממכן בעלות הניסיון. תודה !

הבעיה היא שהוא מת מעייפות, אם לא היה "עניין" (=אחותו) הוא היה נרדם כבר ב7 וחצי (בדוק) כי הוא לא ישן צהריים.ואז מרוב עייפות הוא מתחיל עניינים. היא, זה סיפור אחר לגמרי. אני באמת צריכה למצוא פיתרון לשנ"צ שלה.

אם את מרדימה אותם כשהם לא מספיק עייפים, זו באמת בעיה. אין לזה פטנט חוץ מקיצור שנ"צ (קודם כל!), "לעייף אותם" אחה"צ, לאחר את ההשכבה בזמן מה וכולי. מצד שני, עוד מעט שעון חורף והחשיכה יורדת מוקדם, גם זה יכול להשפיע לטובה בעניין.

אני עוד שניה יורה לעצמי כדור בראש...
שוב פעם הסאגה הזו, הילד כמעט נרדם, פתאום הוא התעורר לחלוטין והחליט שהוא חייב להציק לה (כל אחד שכב בצד אחר שלי) וכאילו לחבק אותי ובעצם לנסות להגיע אליה עם היד, אחרי שהוא לא סיים להציק לה ולי עברתי עם הילדה למיטה השניה, שם היא כמעט נרדמה עד שפתאום היא התעוררה בצרחות אימה שהיא רוצה כרית אחרת... כבר כמעט שעה והם עוד לא ישנים...מה עושים?!?! המיואשת.

אני אנסה לקצר אותה באמת, מקווה שזה לא יפגע בעצבים שלה אחה"צ. תודה

לפחות 40 דקות (ז"א מקסימום שעתיים וזה לא נדיר) תשימי לי יד פה, תשירי את השיר הזה, תחליפי שיר, מים. כמעט נרדמת ואז מים. שוב כמעט נרדמת ואז מתהפכת והיד שלי צריכה להיות במקום אחר.
האם היא עדיין ישנה צהריים? אם כן, הייתי מתחילה לקצר את השנ"צ בצורה פראית. נגיד, בחצי.

לפני שאני קופצת מהחלון!! הצילו!!!
רקע:מיטה משפחתית, גדול בן 4 קטנה בת שנתיים. כל ערב אנחנו מקיימים את שגרת הערב - ארוחה-מקלחת-סיפור-כיבוי אור ושינה. הגדול פחות או יותר נרדם בזמן סביר. הקטנה זה, סליחה על הביטוי, בלתי נסבל. לפחות 40 דקות (ז"א מקסימום שעתיים וזה לא נדיר) תשימי לי יד פה, תשירי את השיר הזה, תחליפי שיר, מים. כמעט נרדמת ואז מים. שוב כמעט נרדמת ואז מתהפכת והיד שלי צריכה להיות במקום אחר. אני מתחרפנת כבר. אחרי כל היום כמעט לבד עם שניהם, עם כל המריבות והפעילויות עוד יש את זה בערב כשאני כבר סחוטה, רגשית ופיזית. ולא, אין מי שיעזור. אני פשוט צריכה למצוא את הנוסחה הסודית לגרום להם להירדם לבד. סיפור,כיבוי אור, נשיקה ולצאת מהחדר בלי שזה יעשה שמות. גם לא איכפת לי שזה יקח את העשרים דקות אבל זה באמת סף שקשה לי לעבור.אני לא מסוגלת לשמוע אותה צורחת כשאני יוצאת לקחת אוויר וגם זה לא אוויר כשהיא צורחת את נשמתה ברקע, מה גם שאני יודעת שאחרי זה יהיה פי שתיים יותר קשה להרדים אותה כי היא כולה באטרף. אפילו אם בחלומות הכי פרועים הייתי חושבת על שיטת חמש דקות (ואני לא) זה אצלה פשוט לא היה עובד כי היא לא מהמתייאשים, גם 5 שעות היא מסוגלת להוציא את הריאות ואת האוזניים שלי מתפקוד. עצות?!?!?

כן. בערך משתיים עד ארבע. אין לי ספק שהוא כבר עייף בשמונה בערב. משפשף עיניים, הולך כמו שיכור. רק במיטה בחושך הוא פתאום מתעורר לחיים.

האם הוא ישן צהרים?

הקטן שלי בן שנה וחצי ועבר לפני שלושה שבועות לישון עם אחותו בת הארבע באותו החדר במיטת מעבר. גם כשישן איתנו בחדר היו לו קשיים להרדם (כמעט שעה) אבל עכשיו זה אף החריף ומגיע לשעה וחצי לפעמים. ההרדמות הם פשוט סיוט, זה מתחיל בהשתוללות שלו על המיטה בלי סוף כשאחותו מתקשה להרדם בגללו אחרי שאני כבר מותשת לגמרי מהמאבקים איתו והוא כמעט נרדם אחותו מתחילה לפטפט לשיר לתת לי הוראות איך להרדים אותו או סתם צועקת - אמא נראה לי שהוא נרדם! ואז הוא מתעורר... ובסוף אני מוצאת את עצמי בעצבים שיא, נוזפת קשות בגדולה ונטרפת מבפנים בעיקר.
יש להם התנהלות ערב עקבית ו"לפי הספר", כולל כל פעולות ההתרגעות האפשריות אבל זה לא עוזר. הקטן באופיו גם בלי קשר להרדמות מגיל אפס רחוק מלהיות ילד רגוע. מה עושים???

אולי זה בדיוק הזמן ליצור הרגלי הירדמות חדשים כך שבהמשך שתצטרכי לעשות הכל ביד אחת יהיה לשניכם יותר קל..
למשל שהוא ישכב ואת לידו תלטפי אותו או תתני לו יד, למצוא איזה בובה נעימה שיוכל לחבק וכו'.

אנחנו היינו במצבך לפני כמה חודשים ופתרנו את זה בכך שאני ישבתי נשענת על כרית והוא שכב על הרגליים שלי. מאז הקטן כבר נולד ואני עדיין מרדימה ככה הרבה פעמים - מניקה את הקטן והגדול ישן על הרגליים שלי. נסו ותהנו!

הקטנציק כבר בן שנה וחמש, עד לפני איזה חודש וחצי היה נרדם בהנקה להנאת האם והילד.

את הנקת הלילה הפסקתי ביוזמתי כשהפכה להיות בלתי נסבלת בעקבות הריון, וההנקה ביום הלכה ודעכה במהירות ביוזמת הפצפון (כשהתחיל לשאול "מהזה???" על הציצי במקום לינוק (-: - התחלתי להבין את הרמז..).

מאז סוף ההנקת לילה ראינו ששגרת לילה עושה לו טוב, ונכנסנו לארוחת ערב-מקלחת-סיפור-שירים וההירדמות הסופית בחיבוק גדול שלי במיטה (המשפחתית) +נענוע.
חיבוק גדול+נענוע זה כמו תנוחת כפיות ושהלחי שלו מונחת על הלחי שלי- יש? רק הבעיה התחילה בימים האחרונים שפשוט נתפס לי ככה הצוואר.. ובכלל ההריון מתחיל להפוך אותי לפחות כיפית בשכיבה על הצד, ולכן כבר שלושה לילות אני מנסה להרדים בישיבה לידו.
ואיזה בלגן זה עשה לנו!

אנא, עצות חכמות!!

היום בשנצ פשוט נרדמנו שנינו בבכי של תסכול.. אוף! )-:

אני מרגישה שהוא פשוט חייב להרדם במגע מאוד מאוד עוטף- הנקה וחיבוק או החיבוק כפית והנענוע, אבל אני לא יכולה לתת לו את זה!
כמובן שעל הידיים או מנשא כבר לא על הפרק, וזה יוצא שסוף ההרדמה מ מ ש נמרח.

וזה הופך את כל הכניסה למיטה למעיקה ומתוחה. ולמאבק כוחות מבאס ולא עקבי מצידי, רגע אני שרה לו ומנסה לאמץ אותו אלי, רגע נראה לי פשוט לתת לו להתנהל לבד ואני בשקט עד שינסה לנוח מיוזמתו.

וזה נמשך ונמשך והוא פשוט לא מצליח להירדם בטוב. בסוף נרדם באפיסת כוחות
לא טוב, מה עושים?

מבחינתי זה אומר לוותר על החצי שעה שלי לעצמי ביום .
גם אני הרגשתי ככה,
ואכן יש בזה משהו,
אבל מאז ויתור על השנ"צ (שנתיים וחצי),
היא הולכת לישון שעה וחצי יותר מוקדם ונרדמת תוך גג חצי שעה.
ככה שיש גם יתרונות שווים...

כנראה שאתן צודקות . ננסה לדלג על שנ"צ או לקצר משמעותית
סביר להניח שהיא תשתלב עם השינוי יותר בקלות ממני . מבחינתי זה אומר לוותר על החצי שעה שלי לעצמי ביום . כמה חבל... /-:
תודה רבה לכל המייעצים

מנסיוני בתור אחת שהיתה שם אם הקטנה לא נרדמת תוך זמן סביר וכייפי אז פשוט להוציא אותה מהמיטה. היא לא עייפה.
את יכולה או לקצר לה בהדרגה אבל בצורה מאוד משמעותית את שנת הצהריים, אבל לפי מה שכתבת גם שם לקח שעתיים להרדמות לא? אז אולי לוותר עליה לגמרי?
אצלי מרגע שנגמלה מיניקה לא רצתה יותר לישון צהריים (בגיל 1.10) ומאז ועד הרגע שבו סוף סוף נפל האסימון היינו באותו מצב כמו שלכם- הרדמות ארוכות מייגעות ומייסרות!
אז בקיצור לוותר על שנ"צ או לקצר אותו משמעותית.

תודה על העצות
הבת שלי (כמעט שנתיים) בבית והבן (כמעט 5) בגן עד הצהריים . בגלל זה אנחנו משכימים מלאכותית והאמת שטוב שכך כי כשהבן שלי היה בבית ניהלנו לו"ז של ללכת לישון בחצות ולהשכים בצהריים. זה נחמד אבל לא כאורח חיים. הקטנה עדיין קטנה מדיי בשביל דילוג על שנ"צ. היא זקוקה לזה ולרוב זה מסתדר אלא שאחרי שהיא כבר נרדמת היא מסוגלת לישון 3 שעות ואז שוב זה משבש את זמן ההרדמה. כולנו במיטה משפחתית גדולה וחמה והיא כבר לא יונקת.
בגלל שחווינו כבר לו"ז "זורם" אנחנו יודעים שזה לא טוב לנו כשגרה ולכן מנסים להתאפס על שגרה "קלאסית" שבסופו של דבר משרתת אותנו יותר בנעימים.
בהרדמה אנחנו מספרים סיפור, ממסז'ים , בטן על בטן בתורות וככה בנעימים עד שהם נרדמים. לאחרונה כשה"עד שהם נרדמים" הפך לסבל אנחנו עושים את השלשה הראשונה אומרים לילה טוב ויוצאים מהחדר בהבטחה שכל 2 דקות נבוא לדגום אותם. לפעמים שמים דיסק עם שירי לילה או סיפור לבקשתם. הגדול משתף פעולה לתפארת והקטנה פוצחת בצווחות

מה אתם עושים כשאתם מרדימים ?

התינוקת שלכם לא תמיד עייפה כשזה מתאים לכם. לפעמים צריך למשוך עד שהם באמת עייפים ומתחננים ללכת לישון. אם היא הייתה קווצ'ית, זה לא בהכרח אומר שזה מעייפות. אולי משהו אחר הציק לה. בהצלחה.
נ.ב. שלא תחשבי שמצבנו טוב בהרבה. הנחמה שלי היא כשאני רואה את הגדולה בת העשר ישנה נפלא כבר הרבה שנים, בהתחלה זה היה איתה אותו הדבר,זה מזכיר לי שהכל זמני.

אתם בבית, נכון? אז למה להשכים אותם?
הלוואי עלי שיהיה צריך להשכים את הילדים שלי. שתיהן קמות בין 5-7 לא משנה מתי הלכו לישון.
לגבי השנת צהריים - ותרי עליה. שעתיים? זה טירוף. ולגבי לילה. הגדול יכול אולי להיות במיטה המשפחתית
עד שיירדם והקטנה אם לא הולך בקלות, פשוט תני לה להיות באיזור וכל חצי שעה תנסי שוב.
היא יונקת?

היום "ביליתי" 5 שעות בהשכמות והרדמות . חצי שעה השכמת בוקר של 2 דובוני שינה (כמעט 5 וכמעט שנתיים) + שעתיים נסיון כושל של הרדמה לשנת צהריים (רק הקטנה. בד"כ היא כן ישנה שנ"צ אבל לוקח זמן להרדים אותה) + שעתיים וחצי הרדמת לילה (והיא כאמור לא ישנה שנ"צ ובכל זאת לא נרדמה ו - עדיין אין לי זמנים מדוייקים של התעוררויות הלילה שעוד מצפות לנו...) . איזה בזבוז של זמן ואנרגיות! לא תמיד זה היה ככה ויש גם מתנות בסיפור הזה כמו זה שאף אחד לא פותח אצלנו יום בשש בבוקר ובשבת (כשיש פטור מעבודת השכמת הבוקר) הבכור יכול להתעורר ב 12 בצהריים (כשהוא היה ילד יחיד זה היה ממש שווה...) זה המצב כבר תקופה ארוכה והיום עשיתי חישוב זמנים ונכנסתי להלם . ח-מ-ש שעות! טעמנו כבר מהטיפים שלעיל , אנחנו משתדלים לשמור על לו"ז קבוע - ארוחת ערב, מקלחת, סיפור... שיחת הרדמה, מסאז'ים, בטן על בטן, אנחנו במיטה משפחתית אז ניסינו גם להפריד כוחות או לחילופין לתת להם לעזור אחד לשני (הבכור משתף פעולה למופת . הקטנה מורדת) , וגם ניסיונות שכללו בכי (אנחנו לא מקדשים בכי אבל גם לא נבהלים ממנו) . בימים טובים (כשההרדמה אורכת חצי שעה) אני מאוד אוהבת ונהנת מההרדמות . זה הזמן הכי איכותי ואינטימי שלי איתם (ואני כל היום איתם) וזה כיף אמיתי אבל ראבאק! 5 שעות! נכנסנו ללופ ואנחנו לא יודעים איך לצאת ממנו.
בבקשה מכם עצות מנצחות

איזה מזל שבייאושי נכנסתי שוב לדף הזה, בכלל לא ראיתי את התגובות.
אז קודם כל תודה
אנחנו כבר מיואשים. עכשיו למשל עשר וחצי בלילה, היא עוד מסתובבת למרות שברור ששפוכה מעייפות, אני קמה עם התינוקת עוד כמה פעמים במהלך הלילה ופותחת איתה את הבוקר בדר"כ לפני 7, ואנחנו כל כך רוצים לסגור את היום בקצת זמן של שנינו.
אולי באמת אפשר לנסות לקצר לה את שנת הצהריים, למרות שהיא כל כך עייפה בצהריים שאם מעירים אותה לפני הזמן היא אחר כך שפוכה ועצבנית במשך שעות וזה לא שוס גדול....

אנחנו הורים גם בלילה
נכון מאד, עם כל מה שזה אומר וגם בתקופות הקשות....

אמא ללי
א. מה שאמרה אם הדרך,
ב. לי נשמע שבאמת הגיע הזמן להפסיק את שנת הצהרים או לקצר אותה. נניח להעיר בשעה 3, לא משנה מתי נרדמה, ולא להרדים לפני שמונה וחצי. (המספרים הם מניסיון שלי- מובן שכל ילד שונה ואת צריכה לראות איזה זמנים רלונטים לבת שלך)

אני מאוד מזדהה עם מה שכתבת , ההרדמה של אתמול,למשל, לקחה שעתיים וגם אנחנו התחלפנו בנינו כשהרגשנו שאין לנו יותר סבלנות.
מה עוזר אצלי במיקרים כאלו -

1. .לזכור שאנחנו הורים גם בליילה ,ז"א להכנס מראש לחדר בידיעה שאני הולכת להיות שם 2-3 שעות, כשאין ציפייה שזה ייגמר צ'יק צ'ק אז גם אין אכזבה.
2. להשתמש בעולם הפנימי שלי - אני שוכבת לידו כמו זומבי ורק מידיי פעם מלטפת,מתופפת על החיתול או מזמזמת אבל כל הזמן הזה הגוף שלי רפוי לחלוטין, אני סוקרת בראשי את היום שעבר עליי,מתכננת את יום המחרת, נזכרת במילים של שירים, משחזרת פגישות עם החבר הראשון שלי בגיל 15 ומתעסקת בראשי בכל מה שרק עולה , זה מבחינתי זמן לעצמי,זמן למילוי מצברים ,ובמקביל - הוא מקסל את הנוכחות הפיזית שלי שהוא זקוק לה על מנת להרדם
3. לקצר את זמן ההרדמה על ידי טיול ארוך במושב , טקסי ערב לקראת הרדמה, לאכול ארוחת ערב ארוכה ואיטית בחצר כדי שהוא ירגיש את ערב ואת הליילה יורד לאט ובטיבעיות (אם אני לא עושה את זה ההרדמה יכולה לקחת .3 שעות, ואני מתחילה אותה רק כשהוא ממש מראה סימני שפיכות).

צריכה עצה....
יפתי בת ה- 3 תמיד היתה בעלת שינה מאד רגישה. בחודשים האחרונים היא ישנה הרבה יותר טוב וחזק והרבה פעמים גם ישנה את כל הלילה, אבל ההרדמה יכולה להיות מאד קשה. זה נע בטווח מאד גדול - היא יכולה פשוט להגיד שהיא עייפה, לשתות חלב (אם זה בערב), מוצץ עם "פינוקי" עם אחד מאיתנו ולהירדם בשנייה. אבל זה יכול גם להימשך שעות, שבהן היא שפוכה מעייפות אבל כאילו מסרבת "לוותר" ולישון, ואז זה פשוט בלתי נסבל. היא נכנסת לרצף של לעשות דברים אסורים בכוונה, נוגעת בצורה שלא נעימה, ועוברת כמה פעמים של להירדם ולהתעורר.
לאחרונה עברה עלינו תקופה לא קלה בגן, ודי ברור לי שבעיות השינה עכשיו הן עדיין משקעים של הקושי הזה. יש כל מיני הרגלים שאולי כדאי לשנות אבל אחרי שקישרתי את זה לקושי אז ברור לי שזה לא הזמן ליזום בשבילה עוד שינויים. אני פשוט מחפשת דרך לשמור על השפיות שלנו בתוך זה. אני מרגישה שכמה שאני לא מנסה להתמסר כדי להיות שם בשבילה, מגיע שלב, אחרי שעתיים של שכיבה בחדר חשוך והירדמות התעוררות, שאני כבר נהיית עצבנית לגמרי (וגם בעלי. כל פעם מישהו מאיתנו איתה עד שהוא מתחרפן ואז השני מחליף אותו). היא במשך הזמן הזה בד"כ במצברוח טוב - שרה, מדברת, ואפילו לפעמים סתם שוכבת בשקט לאורך המון המון זמן). יש לנו גם תינוקת, הימים מאד עמוסים, ואני מרגישה שאני ממש צריכה את הזמן הזה בערב כדי להתנקות קצת מהיום ולקום בבוקר עם אנרגיות חדשות. מה גם שזה הזמן היחיד במשך היום שבעלי ואני יכולים לתקשר כי היא בתקופה מאד תובענית עכשיו ובמהלך היום זה לא ממש מתאפשר....
דרך אגב - בימים שהיא לא ישנה צהריים (ויש לא מעט כאלה) היא נרדמת בד"כ הרבה יותר מוקדם ובקלות, אבל אז היא עצבנית כל אחה"צ. היא עדיין צריכה את השינה בצהריים, ומאז שהיא תינוקת הנטייה שלה היא ללכת לישון מאוחר בלילה.
אם יש עצות או טיפים ממישהו שעבר משהו דומה אני אשמח...

טוב כשאני גמלתי מיניקת לילה זה לווה בשני לילות של קריזה ונסיון לקבל ציצי בערך שעתיים , ואח"כ הרדמות עצמאית . אני מבינה שאצלכם זה לא היה ככה.
לי היה מאוד חשוב לא להחליף הרגל מעיק אחד בהרגל מעיק אחר, אבל אין ספק שזה לווה בבכי וקושי שלה לקבל את השינוי.
אני מבחינתי הייתי נשברת אבל זה היה כבר שלב שבו יותר היה לי קשה להניק מאשר לעבור איתה את הקושי הזה.
בקיצור אין לי עצה. רק מאחלת בהצלחה. }

אם אני שוכבת לידו מרב שרוצה לינוק הוא מטפס עלי ומושך לי את החולצה
בקיצור חוטף קריזה
וגם אם אבא ,מתחיל לבכות אחרי הסיפור ולא מוכן לשכב

אולי תנסו פשוט לשכב לידו במיטה עד שהוא ירדם?
הסיפור עם העגלה נשמע מבאס ביותר. אנחנו פשוט שוכבים ליד הילדה עד שהיא נרדמת ועוצמים עיניים (האמת שאני פשוט הולכת לישון ביחד איתה).
מה קורה אחרי הסיפור? הוא בוכה אם נשארים במיטה?

הפסקנו הנקת לילה לפני כשבועיים, עכשיו הקטן (בן שנתיים) יונק פעם אחרונה בערך בשמונה בערב אחרי מקלחת ושוב לקראת חמש בבוקר
ואז אוכל דייסה ושותה קצת מים ואבא לוקח אותו לטיול בעגלה שזה כבר יוצא בתשע
רק שהאבא שבגלל הפסקת היניקה גם קם אליו בלילות מוצא עצמו מהלך קילומטרים לרב עד שהקטן נרדם
הערב ניסה להרדים בצורה אחרת, נכנסו לחדר שינה סגרו את הדלת ואת האור והדליקו נר ואז סיפור
ואז עוד סיפור ועכשיו יצאו בכל זאת גם לטיול, אתמול הטיול התמשך לשעה והאבא גמור וצריך גם לקום למחרת לעבודה
עצות בבקשה

תיקון קטן:
דווקא יש שגרת ערב די קבועה,
זה לא עוזר לה להירדם יותר מהר.

אני לא מצליחה ליצור לה שיגרת ערב לקראת שינה, היא לרוב לא מוכנה להיכנס למיטה וגם אם אני מצליחה להכניס אותה, זה נגמר בכמה שעות של הקראת סיפורים ומשחקים במיטה.
ככה גם אצלנו (שנה ו-8). אשמח לשמוע עצות בעניין.
לאחרונה "שמתי גבול" (ספר אחרון ודי), שלאחריו רצתה ללכת לסלון ולנוכח התעקשות שעכשיו ישנים פרצה בבכי גדול. ממש לא כיף.
היא נרדמת בידיים תוך שתי דקות, אבל עד שהיא מסכימה לעשות את זה...
גם אני לא רוצה להפוך את המיטה לשדה קרב, לא רוצה שנושא השינה יהפוך לסיבה לבכי, אבל אני כן מאוד רוצה שהיא תלך לישון בשעה סבירה, אני רוצה שתהיה לה שגרת שינה קבועה_ וגם _בסוף היום אני רוצה קצת שקט

(וזה למרות שאני לא בהריון עם תאומות (-: )

מקפיצה

המלאכית בת 3.2 אנחנו ביחד בבית ישנים במיטה משפחתית גדולה ומאושרת (כשסוף כל סוף כולם ישנים), מאז שנולדה נרדמה רק בהנקה, לפני חצי שנה גמלתי אותה מהנקה (כדי להיכנס להריון) ומאז היא הפסיקה לישון צהרים ולא מצליחה להרדם עד שעה ממש מאוחרת (לפעמים אפילו עד חצות).
חודש וחצי אחרי הגמילה (אני נכנסתי להריון) והיא חזרה לינוק אבל דפוסי השינה כבר השתבשו לגמרי, לאחרונה נגמלה סופית מהנקה.
לפני הגמילה אם היא לא הייתה ישנה בצהריים היא הייתה מתעלפת כבר ב 19:00, עכשיו כמו שכבר כתבתי זה לא קורה לפני 22:30 ולעיתים גם הרבה יותר מאוחר, היא פשוט לא מצליחה לעשות סוף ליום.
אני לא מצליחה ליצור לה שיגרת ערב לקראת שינה, היא לרוב לא מוכנה להיכנס למיטה וגם אם אני מצליחה להכניס אותה, זה נגמר בכמה שעות של הקראת סיפורים ומשחקים במיטה.
אני לא רוצה להפוך את המיטה לשדה קרב, לא רוצה שנושא השינה יהפוך לסיבה לבכי, אבל אני כן מאוד רוצה שהיא תלך לישון בשעה סבירה, אני רוצה שתהיה לה שגרת שינה קבועה, אני בהריון עם תאומות ובסוף היום אני רוצה קצת שקט, ופעמים רבות אני בכלל רוצה כבר ללכת לישון (היא בד"כ לא נותנת לי להרדם כשהיא ערה).
אשמח מאוד לעצות, תודה @}

אני רוצה שישן במיטה שלו , במזרון בחדר שלו שלנו הוא יעלה למיטה שלנו ואז מה עשינו בזה