על ידי צוויליך* » 27 מרץ 2007, 00:28
זהירות, מכיל משפטים ארוכים
דוׁדוׁיקירתנו, אסופית "רק לסופשבוע ואז נמצא לה בית" שמתפתחת יחד עם הבוציקית בלי-עין-הרע, החלה להפיץ פרומונים מושכי כל מיני בעלי פרוות מפוקפקים, מִתקני-שינוע ג'ינג'ים, סיאמיים ושחורים (טפו טפו, אבל השידוך הכי חמוד בינתיים) משועבדים לצמד ביצימים (C מאיר שלו), ירחמו השמיים על הזנב המרוט שלהם.
עד שאנו מתעשתים להדחיף אותה בכיוון הד"ר דוליטלית לניתוח, אימץ אותנו הסיאמי הענק, משהו לוחם סומו נמוך וערמומי, שאישר לנו להאכיל אותו וגם חתם בשפריץ ריח חתולי חזק ומרענן במקומות נבחרים במרפסת וניתן לרמוז שעקב הזנחת-מה כבר התרגלנו לניחוח ואולי גם נשווק אותו - טיוטת ההסכם ביננו לבין מעבדות קוקי-פוקי-דה-פרי כבר בעיון נמרץ.
אז לאחר השלכות רבות של אבנים (כולל אבן אחת מ"האבנים היפות" של הצוויליכית - הס, פן תעיר!), מקלות, בולי עץ בינוניים (יש לי סעיף גב), רימוני רסס צה"ליים (אף פעם אי אפשר לדעת, אתם יודעים איך זה) וקללות חמורות, כולן ללא הועיל (הוא תופס מקל, חובט באבנים כמו בייב רות', קופץ על בול עץ ומדגים ג'אגלינג עם הרסס, יש לי תמונות להוכיח, רק מה, לא עוברות באינטרנט), יצאתי לי הערב המאוחר הזה למרפסת, רוח נעימה-קרירה נשבה ואני אחזתי במקל ההטלה היגוסלבי האמין בידי המסוקסת ומאחורי הפינה, מעוגל על המזרון של ספסל העץ, נחר הוא בשלוות אין-קץ.
מיד הרגתי אותו, כך: הא!
נו כן, סתם. לא באמת. מה שכן, הוא לא התעורר. ישן כמו איזה מילואימניק באוגוסט שנה שעברה.
הבטתי בו. אוף-ווייט - קרם - חום, רחב פרצוף.
קטן מדי בשביל להיות כזה רשע. חתול! חתול.
הלכתי לקחת דלי, לשים עליו, לתת לו להשתולל ואז לשחרר - שלא יחזור מהפחד, כלומר, אם יקבל התקף לב, בכלל כך.
לא רק שהדלי היה קטן מדי (!), כששוב עמדתי לידו והוא ישן שם, קשוח אבל כל כך פגיע וקצת טמבל גדול שכזה...
נכנסתי בפנוכו ויצאתי עם מצלמה. לקח לו שני פלאשים להתעורר.
האמת, הצטערתי על התמונה השניה, היה ממשיך לישון שם עד עכשיו.
הנה: התדרדרותו של אדם. המרחק בין האימג' והמציאות - באתי פטריק קים (תודה דודו גבע ז"ל), יצאתי צלם פאפאראצ'י (תודה בר רפאלי תבדל"א).
[b]זהירות, מכיל משפטים ארוכים[/b]
דוׁדוׁיקירתנו, אסופית "רק לסופשבוע ואז נמצא לה בית" שמתפתחת יחד עם הבוציקית בלי-עין-הרע, החלה להפיץ פרומונים מושכי כל מיני בעלי פרוות מפוקפקים, מִתקני-שינוע ג'ינג'ים, סיאמיים ושחורים (טפו טפו, אבל השידוך הכי חמוד בינתיים) משועבדים לצמד ביצימים (C מאיר שלו), ירחמו השמיים על הזנב המרוט שלהם.
עד שאנו מתעשתים להדחיף אותה בכיוון הד"ר דוליטלית לניתוח, אימץ אותנו הסיאמי הענק, משהו לוחם סומו נמוך וערמומי, שאישר לנו להאכיל אותו וגם חתם בשפריץ ריח חתולי חזק ומרענן במקומות נבחרים במרפסת וניתן לרמוז שעקב הזנחת-מה כבר התרגלנו לניחוח ואולי גם נשווק אותו - טיוטת ההסכם ביננו לבין מעבדות קוקי-פוקי-דה-פרי כבר בעיון נמרץ.
אז לאחר השלכות רבות של אבנים (כולל אבן אחת מ"האבנים היפות" של הצוויליכית - הס, פן תעיר!), מקלות, בולי עץ בינוניים (יש לי סעיף גב), רימוני רסס צה"ליים (אף פעם אי אפשר לדעת, אתם יודעים איך זה) וקללות חמורות, כולן ללא הועיל (הוא תופס מקל, חובט באבנים כמו בייב רות', קופץ על בול עץ ומדגים ג'אגלינג עם הרסס, יש לי תמונות להוכיח, רק מה, לא עוברות באינטרנט), יצאתי לי הערב המאוחר הזה למרפסת, רוח נעימה-קרירה נשבה ואני אחזתי במקל ההטלה היגוסלבי האמין בידי המסוקסת ומאחורי הפינה, מעוגל על המזרון של ספסל העץ, נחר הוא בשלוות אין-קץ.
מיד הרגתי אותו, כך: הא!
נו כן, סתם. לא באמת. מה שכן, הוא לא התעורר. ישן כמו איזה מילואימניק באוגוסט שנה שעברה.
הבטתי בו. אוף-ווייט - קרם - חום, רחב פרצוף.
קטן מדי בשביל להיות [b]כזה[/b] רשע. חתול! חתול.
הלכתי לקחת דלי, לשים עליו, לתת לו להשתולל ואז לשחרר - שלא יחזור מהפחד, כלומר, אם יקבל התקף לב, בכלל כך.
לא רק שהדלי היה קטן מדי (!), כששוב עמדתי לידו והוא ישן שם, קשוח אבל כל כך פגיע וקצת טמבל גדול שכזה...
נכנסתי בפנוכו ויצאתי עם מצלמה. לקח לו שני פלאשים להתעורר.
האמת, הצטערתי על התמונה השניה, היה ממשיך לישון שם עד עכשיו.
הנה: התדרדרותו של אדם. המרחק בין האימג' והמציאות - באתי פטריק קים (תודה דודו גבע ז"ל), יצאתי צלם פאפאראצ'י (תודה בר רפאלי תבדל"א).