חתלתולה-
אני הולכת לכתוב הרבה (וזה יעלה לי בזמן יקר כרגע) מהידע והנסיון שלי כי נדמה לי שיש כאן מקרה של חוסר הבנה שיכולה להיפתר. ויש כאן אהבה גם של החתולה אליכם וגם שלכם אליה ופשוט כואב הלב.
החוסר ההבנה הראשון נעוץ במחשב הלהוצאי אותה מהבית בלי לנסות לטפל בזה קודם. החתולה לא חטפה סתם קריזה והיא לא מתנהגת כך כי בא לה. החתולה במצוקה. היא מסמנת לכם שהיא במצוקה אדירה.
קודם אני אתייחס למחשבה להוציא אותה, קצת מידע:
למסור חתולה בייחוד בסטרס סביר שיגרום לה לצום ולמות (זה מה שוקרה להם).
בהמשך אני אציין למי את יכולה לפנות ולשמוע זאת מכמה גורמים מוסמכים.
באופן כללי - הן חיות עדינות וחרדתיות מאוד וכמו שהיא מגיבה רע לשינוי בבית תחשבי מה יקרה לה בחוץ.
וגם - קשה למצוא בתים. להעביר אותה פתאום אחרי שכל חייה היתה בבית לאיזו כלבייה שבה היא תידבק מאחת מטריליון המחלות ותמות או לא פחות גרוע - תחיה את שארית חייה באומללות בין עשרות חתולים שילחיצו אותה עוד יותר, במקום קר עם שמיכה דקה על ריצפה זו לא צורה.
גם הצעתה של זו מעלי להוציא אותה מהבית כי כלום לא יקרה לא ברורה - חתול שלא רגיל לחיות מחוץ לבית ייכנס לפאניקה ועלול להיעלם, להיתקע על עץ, להיכנס למקלט ולא לצאת או להידרס. בגיל חמש קשה להרגיל חתול להסתדר בחוץ וגם לא סוגרים את הדלת ואומרים שלום. זו נטישה והתעללות (אני חושבת שזו עבירה על החוק).
בנוסף כרגע היא לא צריכה עוד שינוי. אני אסביר בממש תיכך מה כן. אבל קודם -
אם משהו ממה שציינתי עד עכשיו נשמע לך דרמטי אני מציעה שתתקשרי לאגודת חובבי החתולים או לתנו לחיות לחיות ותשמעי מה הם יגדו לך על חתולים שננטשו. הכל מהשטח. לא בדרמות, במספרים ממש. כמה מהם מתים מדיכאון, מסרבים לאכול ומתים. כמה מהם הופכים פסיכים כתוצאה המטראומה והופכים לבלתי מסירים (חלקם מגיעים להמתה) וכמה פשוט נראים רע, אומללים מסוגרים בפינת הכלבייה בלי שמץ של חיוניות.
אגב גם זו למעלה כתבה שחתולים יכולים להיות נבזיים או שנפלתם על מחשושה באסה ושאר דברים שמוכיחים שאהבת חיות או הבנה בחיות אין לה, אולי רק אהבת חהי ספציפית. אבל חתולים לא נבזיים. בעלי חיים עובדים על אינסטינקטים בסיסיים,, אהבה תמורת אהבה בטחון תמורת בטחון. השאלה מה היא חווה שמכניס אותה למצוקה.
אז תכל'ס מה כן עושים? יש הרבה והרבה מאוד מנסיון (שלי ושל חבורת "חתולאיות" כאלו שמגדלות, מטפלות ועוזרות בשכאלה).
קודם כל נזכרים שמדובר בבעל חיים חרד. היסטרי. לחוץ. הוא לא עושה דווקא כמו שהילד שלך לא עושה לך דווקא כשהוא במצוקה.
וגם להבין - שזה לא נעים ומעיק וקשה ומכביד אבל זה פתיר.
כמו כן לזכור שכנראה הסיבה המרכזית היא שילד יכול להוות איום לחתול לא בגל הנוכחות שלו כמו בגלל שילדים שולחים ידיים לא תמיד נעימות, תוקעים אצבעות מושכים בזנב, מלטפים חזק מדי, צוחקים ומשמיעים קולות קיצוניים שחתולים יכולים להיות מבועתים מזה. גם אם הכוונה של ארז מעולה שהרי הוא ילד שרוצה לשחק וללטף - בפועל אימת החתולים ובכלל בעלי חיים עדינים זה פעוטות
מהסיבות שציינתי.
תוסיפי את זה שאת עייפה, כבדה, אין לך זמן ושבכל התקופה שהיא חיה איתך היא נאלצה להתמודד עם כניסת בן זוג, ילד ועכשיו הריון שבטח משנה את ההתנהלות שלך כלפיה.
היא סוג של איבדה "אמא".
ודבר אחרון בשלב הזה - ההבנה שהיא חתולה שמגיבה לשינוי, בה משהו רע או יוצא מגדר הרגיל. 5 שנים היה לכם נעים יחד (או שהיו עליות ומורדות) ובכל זאת נהניתם ממנה והיא מכם ואני באופן אישי מעדיפה חתולים מרוחקים מאשר קרציות. בייחוד במצבך עם כל הבלגן על הראש.
אבל אפשר לעשות והרבה, וגםלצפםות לשלום ודו קיום נהדר בין כולם.
אני מציעה כמה דברים:
- להניח לה לנפשה. חתולים לא אוהבים שרודפים אחריהם, שמנסים להקריב ביניהם לילד. שבכלל מתעסקים איתם בניגוד לרצונם. שזה אומר לא לרדוף אחרי הליטופים לא לנסות לקרוא לה. להרחיק את הילד ממנה. חד משמעית להרחיק. כמו שמבהירים לו לא לגעת בשקעים בתנור חם או בואזה. היא תתקרב אליו והוא יתקרב אליה כשהיא תהיה רגועה ואז גם יהיה מקום לבנות קשר חם. לא עכשיו. כרגע כדאי ללמד את הילד לכבד את החתולה בזה שהוא מתרחק ממנה. פשוט לא נוגעים. גם לא מרימים אותה בכח ונותנים לו ללטף. היא לא רוצה. זה לכשעצמו אחרי תקופה יוריד ממנה 90 קילו של לחץ. והילד - ילמד באמת איך זה לחיות עם בעל חיים מתוך כבוד הדדי. יכוללהיות שהי אלא תהיה החתול המתפנק בחיק הילד (הם נדירים אגב) אבל כן בתשומת לב נכונה לא יהיותקיפות ומריבות, והיא תבוא גם אליו לליטוף פעם ב. אבל ממש לא כרגע.
- במקביל לדאוג היטב לצרכים שלה:
- 1 - שתמיד יהיה לה אוכל ומים בצלחת. שהחול שלה יהיה נקי באופן מיוחד (מכירה את זה שמתעצלים לנקות? אני אלופה בהתעצלות. בגלל שהיא רגישה עכשיו - להשתדל לנקות יותר. בעלך כמובן, לא את ). ארגז נקי זה אחד הדברים שהכי חשובים לחתול. הם חולי ניקיון וזה מאוד מאוד מאוד מרגיע אותם.
- 2 לתת לה אוכל טעים, לפנק אותה בשימורי מזון או טונה לעיתים קרובות. ממש כל יום שתיים שלוש כפות של מזון רטוב בערב. בלי לנסות הלגניב יד לליטוף. רק לתת.
- 3לדאוג שמקומות המילוט שלה בבית עדיין קיימים ולאנעשה בהם שינוי (מעל המקרר, מעל הארונות, מעל החלון בתצפית לרחוב) אם הזזתם או חסמתם כניסה תנסו לשחרר, זה העוגן שלה.
- לבדוק איזה שינויים הכנסתם בבית שייתכן ומציקים לה בדברים שלה. האם הוחלף אוכל? האם ארגז החול שונה או מיקומו שונה? האם הלבשתם לה פתאום קולר? כל שינוי כזה, במידה ואפשרי לבטל אותו - אנא עשו זאת.
- לפעמים יש גם בעיה רפואית שמאוד מציקה. מאחר והם לא יודעים לומר לנו הם מגיבים בריחקו ותוקפנות. בעיה בשתם, משהו שהיא בלעה ומעיק, האם היא רזתה לאחרונה? האם הצרכים לא כרגיל? אם כן שווה להתייעץ עם הוטרינר לפחות טלפונית.
- כשהיא בוחרת להגיע אליכם, לשבת לידכם, ממש לבוא - אפשר להעביר ליטוף עדין מעל הראש אומתחת לסנטר בלבד. עדין עדין. לא יותר. שהיא תרגיש שהיא מוגנת. לאלבטן, לא לנסות להריםאותה.לא לנסות להמשיך ליטוף מעבר. קצר נעים. אם היא נשארת עוד קצת אחרי כמה שניות אפשר עוד קצר עדין.
- להשתדללא לצעוק עליה (קשה אנייודעת בעיקר כשמאבדים סבלנות). היא מאויימת וזה לא מוסיף. אם היא תוקפת את ארז, להרחיק את הילד. יורת שחובלמנוע את זה - אם היא מתקרבת להרחיק אותו וההיפך. בדרך כלל התקיפה לא משעמום, מפחד.
לסיכום:
מה שזה אומר שזה יותר להניח לה ופחות לרדוף, לדרוש, להתנהל סביבה.
אבל כן לדאוג לצרכים שלה שהם פשוטים מאוד ולא לחשוב שאם אין אוכל בקערה זה שום דבר. הכיחשוב זה להבין ואני מקווה שמשהו בפוסט הזה הבהיר את מה שעובר עליה - היא לא מפונקת או סתם תוקפנית מעצבנת - היא במצוקה. החתולה בסטרס - היא מרגישה שהבית המוגן שלה הפך לזירת איומים על ידי ילד לא צפוי (מבחינתם פעוטות הן חיה לא צפויה! הם הרי לאיודעים הלתרחק ול"קרוא" סימנים שהחתול עצבני) בנוסף אתם "ההורים" הפכתם חסרי סבלנות (וברור למה לאור חוסר ההבנה של מה שקורה שם) ובנוסף להתמודד עם זה שחסר אוכל בקערה וכאלה..
זה כמו שבשבוע אחד תצטרכי להתמודד עם שפעת, תינוק חולה, פיצוץ בצינור,פיטורין והעלאת שכר הדירה
זה משהו כזה רק יותר גרוע כי היא חתול ולא יודעת מאיפה זה בא לה ומית זה ייגמר ומאחר והיא חיה טריטוריאלית הכל נראה כמו גיהנוםן מהזווית שלה, כאילו שפלשו לה לנשמה.
מנסיוני כל אלה עובדים. אבל חשוב והכי חשוב להקפיד שארז ואתם תניחו לה. שהילד לא יתקרב אליה. לא יצעק עליה גם בחיבה. פשוט להסביר לו. הוא ילמד מהר מאוד להתרחק לא כי היא מפחידה ותוקפת כמו עכשיו אלא כי זה לא מתאים. ילדים שגדלים בבית עם בעלי חיים בכלל ובטח עם כאלה שצריכים להתנהל מולם בעדינות - הופכים לילדים ובוגרים אצילים. בוודאות. יש שם הבנה בסיסית של גבולות באופן שאי אפשר ללמד כמעט בדרכים אחרות.
זה ייקח זמן, זה לאפתרון קסם וצריך להתמיד. החתולה בטראומה ייקח לה זמן. אבל ברגע שהיא תבין שהבית עדיין ביתה שההרגליםנשארו ושהיא לא מאויימת ממגע לאצפוי של פעוטות היא תחזור להיות חמד.
ועיצה אחרונה - אני יודעת הרבה מנסיון אבל יש אחת בשם מרתה יועצת הלתנהגות חתולים מ ד ה י מה. חתול בדיוק כמונו, אוהב, מקנא, חרד, עצוב שמח. היא פעילה מאוד בפורום חתולים בתפוז ומנהלת קהילות בעלי חיים בקפה דה מרקר. היא נותנת המון אבל המון עצות גם בפורומים בחינם וגם בהודעות פרטיות. כדאי לספר לה או להעתיק את ההודעה שפירסמת פה גם לשם.
ואם לא כתבתי מספיק.. אני רק אוסיף שברגע שמפנימים את המספר צעדים הפשוטים האלה (להתרחק, להרחיק, לספק צרכים ולהעניק חיבה וחום כשהיא רוצה) תחושת הסיפוק בזה שהצלתם אותה מאומללות, מכאב, מצוקה, אדירה.
בהצלחה!