על ידי פלונית_על_מונית* » 01 פברואר 2005, 18:56
צחקתי כשקראתי את ההודעה שלך.לא מרוע או מחוסר הבנה, להיפך, מתוך הזדהות.
להתחיל מהסוף, אני בהריון.
אני אספר לך כאן את הסיפור שלי בתיקוה שהוא יעזור לך במשהו או יעודד אותך. חשבתי לכתוב אותו במקום אחר באתר, ולא כתבתי והנה הוא מתבקש פתאום.
כדי להרגיע אותך בעניין הגיל, אספר לך שלפני שנתיים כבר הייתי מבוגרת ממך. הייתי מאד מאוהבת במישהו, הרבה זמן. היתה לנו איזושהי מערכת יחסים שבדברים מסויימים היתה הדדית ובעניינים אחרים חד צדדית,כמו בעניין המאוהבות. באיזשהו שלב, הסיפור הזה התנפץ לי בפרצוף איכשהו, בכאב גדול, לפני קצת יותר משנה וחצי. לקח לי זמן להבין עד כמה הוא התנפץ. איבדתי את השמחה. נעשיתי חלשה וחולה. הסתבר שבנוסף לכל כאבי הגוף והנפש נדבקתי ממנו באיזו פטריה בעור שלא יכולתי להיפטר ממנה. הפכתי לסוג של צל מהלך. למזלי, באותה תקופה, נפלה עליי עבודה יחסית מעניינת ודורשנית, אבל כוחות פיזיים ונפשיים לא היו לי. המשכתי אז בדרך הרוחנית שלי- הרבה תפילות ובקשות, השתמשתי הרבה בדרך של לואיז היי, בכתב ובלב.
מצד אחד- הייתי חלשה מאד פיזית, ולחברות שהזמינו לצאת ולבלות או להיפגש שיש שני מקומות שאני הולכת אליהם: העבודה וקופת חולים. האמת היא שגם התחלתי לפקוד יותר בתכיפות את זו שעשתה לי דיקור ואחרי שזה לא עזר והטלפונים המבהילים מהרופאה שלי שנגעו למצב בדיקות הדם שלי, המשיכו להגיע, אז החלפתי את זו עם הדיקור למישהי אחרת, מטפלת בצמחים.
מצד שני- כל הזמן חשבתי על ילד. חשבתי שהגיע הזמן ואני מוכרחה. התחלתי לברר באינטרנט ומחוצה לו פרטים על בנק הזרע וכו' בידיעה שזו לא הדרך שלי, שאני חייבת שזה יהיה בדרך טבעית יותר. התפללתי לילד, להריון. כשחשבתי על מתי הזמן המדוייק שהייתי רוצה להרותחשבתי על חודש מסויים בשנה שאם אלד בו אוכל לקחת חופשה ארוכה יותר מהעבודה, בשל הסציכות של 12 השבועות לעונה המתה אצלנו בעבודה. היה לי תאריך בראש, היה לי רצון, והיה קצת מוקדם וחשבתי שאני חייבת להבריא, להרגיש חזקה יותר.
מצד שלישי- למרות שחשבתי על בנק הזרע, זו לא היתה אופציה שמתאימה לי. לא הדרך, לא התלות ברופאים, לא העובדה שדוחפים הורמונים די מייד לכל מי שמגיעה אליהם, לא הכסף שזה עולה. חשבתי שהיה יכול להיות נחמד אם זה "היה פשוט קורה לי".
מצד רביעי- באיזה שהוא מקום היה לי ברור שזה לא פשוט יקרה לי. לא יכולתי לתת לאף אחד להתקרב אלי, פיזית או רגשית. הגוף שלי הגעיל אותי עם הנגע ההוא בעור, לא היה לי כוח לאף אחד ויחסים הפחידו אותי. השתעשעתי במחשבה להיכנס איזה ערב לאיזה באר וללכת עם מישהו הביתה כשאני יודעת שאני בביוץ, אבל גם זה לא נראה רעיון טוב, היו לי בעיות גניקולוגיות וניסיתי לעקוב אחרי הביוץ שלי ונדמה היה לי שאני בכלל לא מבייצת, או שלפחות אני לא מצליחה לזהות אתהסימנים כמו לפני כן.
ניסיתי להבריא וזה היה חסר תקנה. התחזקתי ושוב נחלשתי. היה רגע שאמרתי לעצמי לעזוב את זה. לוותר. השנה זה לא יקרה. אני חלשה מדיי והגוף לא יעמוד בהריון. כל כך הרבה זמן של ניסיון להרגיש יותר טוב והריון צריך גוף חזק ובריאות, אמרתי לעצמי לשכוח מזה, לא להרים טלפון לבנק הזרע ופשוט לחשוב על זה שוב לקראת השנה הבאה, באותו תאריך...
ככה הזמן חלף עבר לו, היה איזה פריט בצואר הרחם שלי שהיה צריך להוציא, אבל כשבאתי להוציא הוא נעלם, אחרי כמה חודשים כשבאתי לבדוק הוא פתאום היה שם והוציאו. היתה לי וסת אחת אחריו. שנה לא הייתי עם גבר. ויום אחד, אחרי כל התקופה הקשה והלבד שעברתי, התיסכולים והכאב, בא אליי ידיד, מישהו שבעבר יצאנו תקופה קצרה, אחד שבכל הכמה שנים שעברו מאז שנפרדנו, תמיד אמר שהוא מוכן לסקס איתי. ומרוב חולשה וכניעות ורצון לוותר לעצמי ולעשות פעם אחת טוב, שכבנו. זו היתה הפעם היחידה שלי בכל 2004.... היא הספיקה לגוף שלי, שהיה נקי כבר שבועיים וחצי-שלושה מאינסטרומנטים מיותרים בצוואר הרחם, כדי להיכנס להריון.
בתחילת ההריון כל הזמן צחקתי שזה בעצם הריון מרוח הקודש. יותר מזה, הלידה הצפויה לי, היא בתאריכים בהם הייתי רוצה לתכנן לידה מלכתחילה, התאריכים עליהם חשבתי כשהכל עוד היה פנטזיה הזויה של אישה שבורה. מישהו למעלה הקשיב לי מאד, בכל רגעי הצער והכאב.
לא, לא קל להיות בהריון ראשון בגילי. לפעמים אני נחלשת ותוהה איך לא היה לי שכל להיכנס להריון בגיל 25 , אבל זה מה שהחיים זימנו לי.
בקשר לאיש שאהבתי, אני חושבת עליו לפעמים. יוצא לי אחת לכמה חודשים לפגוש אותו ויצא לי לראות אותו כשכבר הייתי בהריון והוא ידע, מחברה משותפת. לפעמים אני שואלת את עצמי אם עבר לי ואם ויתרתי עליו ולא תמיד התשובה ברורה לי. אבל עכשיו, יש לי משהו אחר להתעסק בו- הבריאות שלי השתפרה אבל אני עדיין עוקבת אחריה בדאגה כל הזמן, יודעת שיש נקודות חולשה שכדי לשים אליהן לב בעיקר בהריון. אני מאושרת כמו שלא הייתי מעולם, השפע חזר לחיים שלי.
זה הסיפור שלי, מאחלת לך שהוא יאיר את דרכך.
צחקתי כשקראתי את ההודעה שלך.לא מרוע או מחוסר הבנה, להיפך, מתוך הזדהות.
להתחיל מהסוף, אני בהריון.
אני אספר לך כאן את הסיפור שלי בתיקוה שהוא יעזור לך במשהו או יעודד אותך. חשבתי לכתוב אותו במקום אחר באתר, ולא כתבתי והנה הוא מתבקש פתאום.
כדי להרגיע אותך בעניין הגיל, אספר לך שלפני שנתיים כבר הייתי מבוגרת ממך. הייתי מאד מאוהבת במישהו, הרבה זמן. היתה לנו איזושהי מערכת יחסים שבדברים מסויימים היתה הדדית ובעניינים אחרים חד צדדית,כמו בעניין המאוהבות. באיזשהו שלב, הסיפור הזה התנפץ לי בפרצוף איכשהו, בכאב גדול, לפני קצת יותר משנה וחצי. לקח לי זמן להבין עד כמה הוא התנפץ. איבדתי את השמחה. נעשיתי חלשה וחולה. הסתבר שבנוסף לכל כאבי הגוף והנפש נדבקתי ממנו באיזו פטריה בעור שלא יכולתי להיפטר ממנה. הפכתי לסוג של צל מהלך. למזלי, באותה תקופה, נפלה עליי עבודה יחסית מעניינת ודורשנית, אבל כוחות פיזיים ונפשיים לא היו לי. המשכתי אז בדרך הרוחנית שלי- הרבה תפילות ובקשות, השתמשתי הרבה בדרך של לואיז היי, בכתב ובלב.
מצד אחד- הייתי חלשה מאד פיזית, ולחברות שהזמינו לצאת ולבלות או להיפגש שיש שני מקומות שאני הולכת אליהם: העבודה וקופת חולים. האמת היא שגם התחלתי לפקוד יותר בתכיפות את זו שעשתה לי דיקור ואחרי שזה לא עזר והטלפונים המבהילים מהרופאה שלי שנגעו למצב בדיקות הדם שלי, המשיכו להגיע, אז החלפתי את זו עם הדיקור למישהי אחרת, מטפלת בצמחים.
מצד שני- כל הזמן חשבתי על ילד. חשבתי שהגיע הזמן ואני מוכרחה. התחלתי לברר באינטרנט ומחוצה לו פרטים על בנק הזרע וכו' בידיעה שזו לא הדרך שלי, שאני חייבת שזה יהיה בדרך טבעית יותר. התפללתי לילד, להריון. כשחשבתי על מתי הזמן המדוייק שהייתי רוצה להרותחשבתי על חודש מסויים בשנה שאם אלד בו אוכל לקחת חופשה ארוכה יותר מהעבודה, בשל הסציכות של 12 השבועות לעונה המתה אצלנו בעבודה. היה לי תאריך בראש, היה לי רצון, והיה קצת מוקדם וחשבתי שאני חייבת להבריא, להרגיש חזקה יותר.
מצד שלישי- למרות שחשבתי על בנק הזרע, זו לא היתה אופציה שמתאימה לי. לא הדרך, לא התלות ברופאים, לא העובדה שדוחפים הורמונים די מייד לכל מי שמגיעה אליהם, לא הכסף שזה עולה. חשבתי שהיה יכול להיות נחמד אם זה "היה פשוט קורה לי".
מצד רביעי- באיזה שהוא מקום היה לי ברור שזה לא פשוט יקרה לי. לא יכולתי לתת לאף אחד להתקרב אלי, פיזית או רגשית. הגוף שלי הגעיל אותי עם הנגע ההוא בעור, לא היה לי כוח לאף אחד ויחסים הפחידו אותי. השתעשעתי במחשבה להיכנס איזה ערב לאיזה באר וללכת עם מישהו הביתה כשאני יודעת שאני בביוץ, אבל גם זה לא נראה רעיון טוב, היו לי בעיות גניקולוגיות וניסיתי לעקוב אחרי הביוץ שלי ונדמה היה לי שאני בכלל לא מבייצת, או שלפחות אני לא מצליחה לזהות אתהסימנים כמו לפני כן.
ניסיתי להבריא וזה היה חסר תקנה. התחזקתי ושוב נחלשתי. היה רגע שאמרתי לעצמי לעזוב את זה. לוותר. השנה זה לא יקרה. אני חלשה מדיי והגוף לא יעמוד בהריון. כל כך הרבה זמן של ניסיון להרגיש יותר טוב והריון צריך גוף חזק ובריאות, אמרתי לעצמי לשכוח מזה, לא להרים טלפון לבנק הזרע ופשוט לחשוב על זה שוב לקראת השנה הבאה, באותו תאריך...
ככה הזמן חלף עבר לו, היה איזה פריט בצואר הרחם שלי שהיה צריך להוציא, אבל כשבאתי להוציא הוא נעלם, אחרי כמה חודשים כשבאתי לבדוק הוא פתאום היה שם והוציאו. היתה לי וסת אחת אחריו. שנה לא הייתי עם גבר. ויום אחד, אחרי כל התקופה הקשה והלבד שעברתי, התיסכולים והכאב, בא אליי ידיד, מישהו שבעבר יצאנו תקופה קצרה, אחד שבכל הכמה שנים שעברו מאז שנפרדנו, תמיד אמר שהוא מוכן לסקס איתי. ומרוב חולשה וכניעות ורצון לוותר לעצמי ולעשות פעם אחת טוב, שכבנו. זו היתה הפעם היחידה שלי בכל 2004.... היא הספיקה לגוף שלי, שהיה נקי כבר שבועיים וחצי-שלושה מאינסטרומנטים מיותרים בצוואר הרחם, כדי להיכנס להריון.
בתחילת ההריון כל הזמן צחקתי שזה בעצם הריון מרוח הקודש. יותר מזה, הלידה הצפויה לי, היא בתאריכים בהם הייתי רוצה לתכנן לידה מלכתחילה, התאריכים עליהם חשבתי כשהכל עוד היה פנטזיה הזויה של אישה שבורה. מישהו למעלה הקשיב לי מאד, בכל רגעי הצער והכאב.
לא, לא קל להיות בהריון ראשון בגילי. לפעמים אני נחלשת ותוהה איך לא היה לי שכל להיכנס להריון בגיל 25 , אבל זה מה שהחיים זימנו לי.
בקשר לאיש שאהבתי, אני חושבת עליו לפעמים. יוצא לי אחת לכמה חודשים לפגוש אותו ויצא לי לראות אותו כשכבר הייתי בהריון והוא ידע, מחברה משותפת. לפעמים אני שואלת את עצמי אם עבר לי ואם ויתרתי עליו ולא תמיד התשובה ברורה לי. אבל עכשיו, יש לי משהו אחר להתעסק בו- הבריאות שלי השתפרה אבל אני עדיין עוקבת אחריה בדאגה כל הזמן, יודעת שיש נקודות חולשה שכדי לשים אליהן לב בעיקר בהריון. אני מאושרת כמו שלא הייתי מעולם, השפע חזר לחיים שלי.
זה הסיפור שלי, מאחלת לך שהוא יאיר את דרכך.