רוצה להתייעץ לגבי ענייני רצפת אגן בילדה בת 4 (לא מצאתי דף מתאים יותר, אז כתבתי פה אם רוצים ניתן להעביר את השאלה לדף אחר)
הבת הגדולה שלי בת 4, אוהבת לשבת הרבה זמן בשירותים (בזמן עשיית קקי) רוב הזמן היא מספרת לי או לעצמה סיפורים שרה וכו', כלומר לא לוחצת ולא מתאמצת. לימדתי אותה שגם אם הקקי "כואב" לא ללחוץ אלא לעשות צליל של "פו פו פו" (כי זה שומר על הוצאת אוויר ומסיח את הדעת מהלחיצה). אתמול בביקור אצל סבתא היא ישבה שעה (באמת שעה!) בשירותים עם שתי בובות קטנות ושיחקה איתן. בסוף השעה כשקראה לי לנגב ראיתי דם באסלה, והיא גם אמרה שיש משהו שמפריע לה לנגב...
המחשבה הראשונה שלי הייתה שנוצרה לה פיסורה או משהו דומה, אז לקחתי אותה למקלחת ללא ניגוב, שטפנו בעדינות עם הטוש ואז הסתכלתי לבדוק מה העניינים... ראיתי מעין רקמה אדומה באזור של פי הטבעת (פי הטבעת עצמו לא נראה) לחצתי עליה בעדינות,הלחיצה לא הכאיבה לה, אבל גם לא החזירה את הרקמה פנימה. אחרי עוד שתי שניות הכל חזר לבד למקום ופי הטבעת היה נראה שלם ולא פצוע . אז אני חושבת שיש לנו עסק עם טחורים.
מלבד זה ברקע יש לנו קצת קושי עם התאפקות לפיפי. לפעמים היא מכריזה שיש לה פיפי רצה לשירותים, ועד שמספיקה להוריד את המכנסיים הפיפי בורח על רצפת השירותים. זה קרה המון המון פעמים בתקופת הגמילה (בגיל שנתיים). למעשה כשנה לאחר הגמילה היו עוד המון פספוסים של השנייה האחרונה (כלומר היא יודעת שיש לה פיפי הולכת לסיר או לשירותים ותוך כדי הורדת המכנסיים והתחתונים הפיפי בורח) כיום זה קורה לעיתים רחוקות יותר (אולי פעם בחודשיים) אבל עדיין קורה.

כשקרה אתמול המקרה עם הטחורים (אם זה באמת זה, אולי זו צניחה של הרקטום?) חשבתי בהתחלה שזה בטח קשור לישיבה הארוכה כל כך בשירותים, או אולי לחצה יותר מידי. אבל אחר כך חשבתי לעצמי אולי יש פה בנוסף איזה עניין עם חולשה של רצפת האגן? שגורמת גם לקושי בהתאפקות וגם הביאה למקרה זה? בשיחה איתה היא טוענת שהרגישה את זה בעבר (המשהו הזה שמפריע לי לנגב) אבל זה תמיד נכנס לבד ולכן לא סיפרה לי. אם זה נכון אז אני חוששת שזה יחזור שוב ואף יחמיר

אז מה אני שואלת?
האם למישהו יש ניסיון עם עניינים כאלו של טחורים בילדים? מה אפשר לעשות כדי למנוע חזרה של זה?
האם צריך לעזור לה לחזק באיזשהו אופן את האזור? ואם כן איך עושים את זה עם ילדה בת 4?
אשמח לשמוע כל תובנה שלכם בנושא
אמאלה מעט מודאגת

אני מוטרדת מהאפשרות שאני מחזיקה את התינוק לא נכון וגורמת לו נזק, נכנסתי לדף הזה ועכשיו אני עוד יותר מודאגת...
העולל בן 6 שבועות וכבר כ-3 שבועות אנחנו מפשפשים בכיור. אני מחזיקה אותו עם הגב שלו לבטן שלי, ותומכת בירכיים. אבל רציתי לשאול איפה אמור להיות הטוסיק שלו? האם צמוד לבטן שלי, או מורם מעט למעלה? צמוד לבטן זה מלכלך את החולצה ולכן נטיתי להרים אותו מעט אבל עכשיו אני חושבת שאולי זה לא תקין, אשמח לשמוע מבעלות הניסיון.
בנוסף לכך, בלילה אני מנסה לפשפש אותו לדלי (לא הולך בינתיים, אבל זה סיפור נפרד). לא נוח לי בתנוחה של הכיור כי אני צריכה "לקלוע", אז אני משעינה אותו כך שצד הגוף שלו נשען על הזרוע שלי, כלומר הזרוע מונחת לא ממש מתחת לגבו אלא בצד הגב, ושתי הידיים שלי אוחזות מתחת לירכיים שלו, הדלי בין הרגליים שלי ואני קצת נשענת עליו. מקווה שהסברתי ברור. האם התנוחה הזאת טובה? בריאה?
תודה לכולכן על כל המידע המועיל.

גם עם בן, אם מרימים את הרגליים בפישוק, הפין יורה קדימה ולא על היד.
אנסה את זה בבן הבא.

לקרן יש בת.
גם עם בן, אם מרימים את הרגליים בפישוק, הפין יורה קדימה ולא על היד. מתחת ליד, יענו. מה שחשוב זה הזוית של הירך עם המותן, לא הגובה של כפות הרגליים ביחס לישבן.
אגב, אני החזקתי כל כף רגל לחוד איתה. אבל זה כי הייתי בתנוחה נשענת לאחור וכל המשקל שלה היה על הגוף שלי דרך הגב שלה.

ניצן, מהתיאור נשמע כאילו היא תשתין ישר על היד שלך.
אה, אופס, שכחתי שמדובר בבנות.
עם בנים, אין לך ברירה אלא להחזיק כל כף רגל לחוד, נכון? כדי לתת מקום לפין באמצע?

קרן, הצמידי את הגוף שלה אל שלך, תני לגב שלה להשען ולהתארך כי הוא מוחזק במקום יחסית גבוה (נניח, יד מחבקת מסביב לבית החזה.)
את הרגליים הרימי לעבר הבטן, בלי "לקחת משקל" כלומר, תני לזה להיות רק "עיצוב התינוקת" ברמה של זה שיש מגע בכפות הרגליים, ויש כיפוף לזוית חדה במפרק הירך, אבל המשקל עדיין מוחזק עם היד השניה. כשתבססי את העיקרון, תוכלי להחזיק אותה בשתי ידיים למשל, עם רגליים מונחות מוכרעות על שפת הכיור או על רגל שלך.
ברור?

ני, אפילו בגיל הזה, שמתי ידיים מתחת לכפות הרגליים, כמו בכריעה לא בטוחה שהבנתי למה הכוונה. ידיים ממש מחזיקות מתחת לכפות הרגליים, כאילו היא עומדת על הידיים שלי?? או פשוט להחזיק אותה מתחת לעקבים
? אין איזה תמונה באינטרנט של תנוחת פשפוש מומלצת לתינוקות בגילאים הללו?

הי קרן,
אני לא מבינה כל כך בקרקעית האגן מבחינת תינוקות, אבל מתוך מחשבה על הפיזיולוגיה של השרירים הללו ומתוך אינטואיציה גם אני הייתי מנסה אחיזה בכפות הרגליים, זה מרגיש לי מתאים יותר מאשר אחיזה מתחת לירכיים.
בקרוב אתחיל לבדוק את הנושא בעצמי (-:

אני אוהבת להחזיק את הקטן בכריעה: אוחזת לו את כפות הרגליים מלמטה
אני לצערי לא ניסיתי את התנוחה הזאת (לא חשבתי על האופציה) אבל היא אמורה להיות מוצלחת.
כדי שהיציאה תצא, ושרירי רצפת האגן והסוגרים יעבדו נכון, צריך שכפות הרגליים ייתמכו ברצפה או במשהו. מאוד לא בריא ולא נכון להשאיר אותן תלויות באויר, כמו שכל כך הרבה ילדים עושים מחוסר ברירה כשהם יושבים על אסלה גבוהה מדי.

זן הנחייה חדמשמעית לגבי מבוגרים וילדים שכבר יכולים להשעין משקל על כפות הרגליים = לעמוד.
אבל מה עם תינוקות שעוד לא הגיעו לשלב ההליכה? האם גם בשבילם התמיכה מתחת לכפות הרגליים חשובה והכרחית, או שהיא אופציונלית, והם מסתדרים טוב גם עם תמיכה מתחת לירכיים? האמת, אני פשוט לא יודעת.
(שאלה טובה לשאול את הפיזיותרפיסטית שלי...) הבן שלי הסתדר מצוין עם התמיכה מתחת לירך, אבל מה אני יודעת? האם זה היה נראה עוד יותר טוב עם תמיכה מתחת לכפות הרגליים?
וגם: האם יש אפשרות שיותר מדי משקל יהיה מונח על כפות רגליים שעוד לא בשלות לשאת אותו?

בכל מקרה, נראה לי שרוב משקל התינוקת צריך להיות על גוף המפשפש, ושיהיה "פרוש" על הגוף כמה שרק אפשר (גב לבטן, למשל) ולא מרוכז בנקודה אחת. בייחוד לפני שלב הישיבה הלגמרי-עצמאית-ויציבה. (ואז אין הרבה סיכוי שכפות הרגליים יסבלו מעומס יתר)

מקווה שתרמתי @}

מיה בת חודשיים אוטוטו וכשהיתה בת שישה ימים הורדתי לה את החיתול. בהתחלה החזקנו אותה מעורסלת על הצד ופשפשנו ועכשיו עברנו לתנוחת צפרדע עם הגב אלינו והרגליים באוויר כשאנו מחזיקים אותה בירכיים (כמו שמחזיקים בנות לפיפי). היא הרבה יותר רגועה בתנוחה הזו ולכן היא היתה נראית לי יותר נכונה. אני משתדלת להשעין את הגב התחתון שלה עלי כדי שהיא לא תהיה באוויר, איכשהו כך נראה לי שיש פחות לחץ על רצפת האגן אבל לא בטוחה ממה שכתוב בדף הזה.. אשמח לטיפים ממפשפשות אחרות. תודה, קרן
מזל טוב. נשמע ממש סבבה. מה מדאיג אותך?
אני, אפילו בגיל הזה, שמתי ידיים מתחת לכפות הרגליים, כמו בכריעה.
לאחרונה התעמקתי בסצנת הקישקוש בסרט בייביז, והיא בכלל מחזיקה את התינוקת כמו שגוקהלה ממליצה - תלוי מתחת לבתי השחי, וקצת מנערת אותו שיצא יותר טוב זה מאריך לה את הגב, אבל לא עוזר בכיוונים של יציאה בכריעה. האמת היא שלא במאה אחוז רואים מה היא עושה עם הרגליים שלה. נראה לי שיכול להיות שאת המשקל של התינוקת היא מחזיקה תחת בתי השחי (הארכת הגב) ואילו הרגליים נשענות מקופלות על משהו (נגיד, על כיור) אבל שהמשקל לא באמת עליהן. ואז יש גם יתרונות פיזיים מכניים של יציאה בכריעה.
זה יכול להיות מעייף, במיוחד עם תינוק עצירותי או כבד, ושמתי לב שהיא יושבת ומשעינה את התינוקת על עצמה, בטוח שזה מפחית את המשקל. גם נוח לה, לאמא. היא מפשפשת על האדמה.
אוקצור, יש הרבה אפשרויות. לא חייבים שיהיה לחץ על הבטן ועל קרקעית האגן אפילו אם רוצים להכריע.
באופן כללי, נראה ברור מהעדויות פה בדף שזו תופעה שלא קשורה לבלי חיתולים, והועלתה סברה שבהנתן נטייה היא עשויה להחמיר מתנוחות לא מוצלחות. לא נשמע לי מדאיג על פניו.

מקפיצה.. התחלתי להחזיק אותה בתנוחה ששקדי ה ממליצה עליה ונראה לי שהיא אפילו מפשפשת יותר בקלות אז אולי זה אומר שזו גם תנוחה יותר נכונה. נורא חשוב לי לשמור על קרקעית האגן שלה אז המלצות ממבינות יתקבלו בברכה.

שקדי ה תודה על התשובה המהירה. אחשוב על זה ואנסה. אשמח לשמוע עוד תגובות.

אני אוהבת להחזיק את הקטן בכריעה: אוחזת לו את כפות הרגליים מלמטה, הגב שלו נשען עלי (פחות ופחות עם הזמן, עכשיו רק הגב התחתון שלו נוגע בי). יש לי תחושה שהוא מחזיק את עצמו יותר בתנוחה הזו והיא יותר אקטיבית בשבילו, להבדיל מההחזקה בירכיים, שהיא פסיבית יותר - כפות הרגליים הן אלו שעובדות ואז העומס עליהן ופחות על רצפת האגן. הוא אפילו פחות כבד לי בתנוחה הזה.
אבל גם אני לא מומחית גדולה, זה סתם מניסיונות. אם יש למישהי דעה יותר מלומדת על התנוחה גם אשמח לשמוע...

_אפשר לעזור לילד להשתחרר בתנוחה דומה שעושה פחות לחץ מכני כזה. מחזיקים דומה אבל דואגים לתמיכה מתחת לירכיים שלא כל המשקל ישב על רצפת האגן.
עצם זה שאת שם מחזיקה, מעודד יציאות ומאפשר אותן, לא צריך לחץ פיזי._
מיה בת חודשיים אוטוטו וכשהיתה בת שישה ימים הורדתי לה את החיתול. בהתחלה החזקנו אותה מעורסלת על הצד ופשפשנו ועכשיו עברנו לתנוחת צפרדע עם הגב אלינו והרגליים באוויר כשאנו מחזיקים אותה בירכיים (כמו שמחזיקים בנות לפיפי). היא הרבה יותר רגועה בתנוחה הזו ולכן היא היתה נראית לי יותר נכונה. אני משתדלת להשעין את הגב התחתון שלה עלי כדי שהיא לא תהיה באוויר, איכשהו כך נראה לי שיש פחות לחץ על רצפת האגן אבל לא בטוחה ממה שכתוב בדף הזה.. אשמח לטיפים ממפשפשות אחרות. תודה, קרן
עניין נוסף,

אולי הריצה מבהילה אותו?

אולי תוכלו לעזור לנו
הבן שלי בן חודש ואנחנו גדלים בלי חיתולים. לאחרונה כל פעם שיש לו קקי ואני רצה לכיור זה מלווה בבכי מטורף.
אחרי דקה או שתיים יהיו כמה גזים טובים ואז הקקי מגיע בשעה טובה.
למה למה למה הוא בוכה כל כך? אולי אני מחזיקה לא נכון? הקקי לא מוכן עדין ליציאה? איך אני יכולה לעזור?

זה נראה ילד גדול לפישפושים, לא?

אגב, לגבי - תנוחה שבפירוש יוצרת לחץ על קרקעית האגן
אני עדיין לא מבינה מה זה.

מה לגבי התנוחה הזו:
http://img2.tapuz.co.il/forums/[po]1 93183492[/po].jpg

הרגליים כאן מורמות הרבה יותר ממה שהן מורמות כשמחזיקים סתם מתחת לברכיים עם הגב נשען על המבוגר המפשפש.

מקרים של יציאת הרקטום יש גם בלי קשר לפשפושים.
אני גדלתי בחיתולים, כמובן, והיה לי Rectal Prolapse וגם לאחותי (ולאחות נוספת לא).
גם לביתי, שגדלה בלי.
זה מאוד מלחיץ כשזה קורה בהתחלה.
אני לא בטוחה לגבי השפעת תנוחת הפשפוש, אני ראיתי השפעה מכרעת הרבה יותר של התזונה - כלומר מה שגורם לשילשולים.
ואצלנו זה בכלל לא גלוטן אלא פירות מסוימים (התחיל מענבים, אבטיחים ומלונים, תפוזים, אשכוליות ולימונים, לפי האייפק. אני ראיתי גם השפעה של בננות, אבוקדו וקיווי).
מה שנראה לי כרגע - אין ענין של תנוחת-פשפוש (אולי זה משפיע על משהו אחר, לא יודעת), אלא של דחיפה ביציאות ומה שחשוב זו השאלה מה גורם לשילשולים.

<משאירה לעצמי פתח לשינוי דעתי בעתיד>

, אבל זה קרה לבת של מישהי מהאתר
אני המישהי:-)
לדעצי מה שמשפיע על יציאת הרקטום (ולא, זה לא טחורים זה ממש קצה המעי שיוצא מפי הטבעת, כאילו הופשל החוצה)
זה החזקה מתחת לבירכיים, כמו תנוחת כריעה רק באויר ובעצם כל הגוף קצת קורס לתוך האגן.
רופא חירוג שהתיעצנו איתו יעץ לתת לה סיר גבוה שבו ניתן לשבת גבוה והבירכיים בזוית ישרה יותר. אמר שזה בד"כ עובר עד גיל 4-5
בנוסף (וזה היה מכיוון אחר) הופסקה באופן מוחלט אכילת גלוטן.
כחודשיים אחרי השאלות ששאלתי בתחילת הדף היה לבתי איזה וירוס שלשולים קשה, הרקטום יצא 6 פעמים(פעם ראשונה הוחזר למקומו במיון ובשאר בבית) ואז נעשו כל ההתיעצויות והשינויים. מאז, טפו טפו, שקט.

הולכת, ממש לא צינית, מצטערת אם נשמעתי.
אני לא רוצה לפתוח פה ת... של מישהי אחרת, אבל זה קרה לבת של מישהי מהאתר. את בטח יודעת שאני לא בקטע של זריעת פאניקה.
הנה מידע על Rectal Prolapse בילדים והסיבה הראשונה שנמנית היא לחץ על רצפת האגן מכיוון הבטן (שיעולים, התאמצות בקקי)
עכשיו, זה לא נפוץ ולא שכיח, ובגדול לא הייתי נלחצת מזה (או מדברים אחרים מלחיצים יותר ) אבל שאלו שאלה ספציפית מאד על תינוק עם עצירות ועזרה באמצעות תנוחה שבפירוש יוצרת לחץ על קרקעית האגן. מקרים של יציאת הרקטום יש גם בלי קשר לפשפושים.
אז אני עומדת מאחורי התשובה שלי.

פשוט לשים לב שהידים שלי לא מותחות את עור הירכיים שלו כלפי חוץ, וזה מה יוצר מתיחה מהעור של הירכיים ועד לפי הטבעת
מנסה לבהר:
תנסי את זה על עצמך (אצלי עקב שכבות של שומן הריון זה קצת קשה לישום...): שילחי את ידייך אל ירכייך מצידן החיצוני,
ואחזי קרוב אל הישבן, עכשיו תנסי למשוך/לסובב/למתוח את העור כלפי חוץ עם שתי ידייך (זאת תוך תנוחת ישיבה/כריעה).
זה גורם לכל האזור התחתון (פי הטבעת וסביבתו, ואצל בנות כנראה שגם אזור השפתיים החיצוניות) להמתח.
עכשיו תדמייני את כל זה קורה כשאת תינוקת קטנטנה עם עור עדין, ומי שאוחז בירכייך הוא אדם מבוגר שאינו שם לב למתיחה שהוא מבצע
(וסה"כ מנסה לתמוך בך בתנוחת הפשפוש הרגילה),
זאת פעמים רבות ביום, לעיתים עם המתנה של מס' דקות עד שיצא לך...
לאחר יום יומיים של מתיחות כאלו (ולעיתים אף יותר) זה יוצר אודם באזור פי הטבעת.
כאשר אפשר גם להחזיק בירכיים, באותה התנוחה, רק בלי המתיחה/סיבוב/משיכה של העור כלפי חוץ, רק לתמוך, מה שלא יוצר את האודם.
מקווה שיותר מובן עכשיו.

תכף ימכרו בפארמים זונדה ביתית)
טוב זה מה שעיניין אותי עכשיו בדף. יש אפשרות ל"קשר" אותי לדף הרלוונטי?

כי אם פשוט לשים לב שהידים שלי לא מותחות את עור הירכיים שלו כלפי חוץ, וזה מה יוצר מתיחה מהעור של הירכיים ועד לפי הטבעת.
לא הבנתי...

מותק (באמת באמת מותק! ),
רק לי זה נשמע ציני? אבל
אני יודעת להתנסח, תני לי את הקרדיט
אז אאמין לך ואקרא את הכתוב כמו תמה.
אומר לך מה נראה לי מאינטואיציה בלבד
השרירים הטבעתיים של הרקטום הם מאוד חזקים וכן הטוסיק הוא איבר מרופד, לכן נראה לי שצריך ממש להתכוון כדי לפתוח אותו ותנוחת פשפוש תמימה לא יכולה לגרום לזה. (למה אני טורחת לרשום את זה? כי זה נראה לי דף מעורר היסטריה מיותרת).
ואם כבר אני כותבת לך, אז רציתי לומר שאני מאוד מזדהה עם ההעדפה שלך לא לרסק אוכל עבור תינוקות, כאילו שכל המטרה של האכלה היא הגעת המזון לקיבה. (תכף ימכרו בפארמים זונדה ביתית)
אבל זה כבר ממש סוטה מנושא הדף, שממילא אני לא אוהבת לראות אותו ב מה חדש כאמור

של תנוחות פשפוש?
כן... עם דגש על ההבדל בין התנוחה שגורמת לחץ לזאת שלא.

מאיפה שמעת? נשמע לי דבר שקשה לבדוק. יציאה של הרקטום ממש? כלומר טחורים.
מותק (באמת באמת מותק! ), אני יודעת להתנסח, תני לי את הקרדיט. אם הייתי "יודעת" יותר מאשר שמועה, הייתי אומרת יותר. בגלל זה אמרתי "שמעתי" ולא אמרתי "מחקרים מבוססים שנערכו בקרב בלה בלה בלה הוכיחו מעבר לכל ספק קשר סיבתי בין זה ובין זה..."
זו שמועה. שמועה ששמעתי פעם. קיוויתי שמישהי תרים את הכפפה ותתן יותר אינפורמציה. בינתיים לא קרה. אני עדיין אופטימית
את הקטע עם מתיחת העור לא אני קישרתי לקרקעית האגן וגם לא לסיפור עם יציאת הרקטום (ולא, זה לא טחורים. טחורים הם יציאה של ורידים בולטים. רקטום זה איבר אחר.)
אבל לא בלתי סביר בעיניי שמתיחה של העור היא כן אינדיקטיבית לתנוחה או לאחיזה לא טובות שבעצמן יכולות בהחלט להיות קשורות ללחץ לא בריא על רצפת האגן.

איורים? מממ.. אני מוכנה לחפש אם תגידו של מה בדיוק. של תנוחות פשפוש? של האנטומיה של האגן?

רצפת האגן ככל שידוע לי היא איבר פנימי מעל שלפוחית השתן, הרחם וכו' או שאני טועה?
מתחת

כי אם פשוט לשים לב שהידים שלי לא מותחות את עור הירכיים שלו כלפי חוץ, וזה מה יוצר מתיחה מהעור של הירכיים ועד לפי הטבעת.

תודה @} למדתי משהו !

לא הבנתי מה הקשר בין עור מתוח בפי הטבעת לבין רצפת האגן. רצפת האגן ככל שידוע לי היא איבר פנימי מעל שלפוחית השתן, הרחם וכו' או שאני טועה?
שמעתי פעם שבמדינות חבר העמים שם גידלו יותר בלי חיתולים היו יותר מקרים של יציאה של הרקטום בגלל התנוחה הזאת
מאיפה שמעת? נשמע לי דבר שקשה לבדוק. יציאה של הרקטום ממש? כלומר טחורים.
משהו באנטומיה של הדף לא מובן לי. חבל שאי אפשר להוסיף איורים...

כשתפשפשי, תעשי את זה מול ראי (כלומר מעל הכיור), ותראי מתי העור מתוח ומתי הוא לא.

רגע, רגע... אז לא הבנתי את הניואנסים של התנוחה: איזו תנוחת פשפוש טובה לתינוקות, ואיזו יוצרת עומס על רצפת האגן? תביאו תיאורים והסברים כם דגש על ההבדל בין תנוחות הפשפוש, למה או-טו-טו אני צריכה ליישם את זה
תודה.

_ואיך שעשיתי את הפרצוף שלו (שאם מישהו מסתכל עלי בטוח שאני מה זה מתאמצת...) יצא בלי שום מאמץ...
מעולם לא עשיתי או קראתי על שיטת פאולה, אך שמעתי על כך, ונראה לי שזה משהו שבא לנו טבעי.
ומה שנראה לנו מבחוץ כמאמץ אדיר של הגור, אולי זה סתם פרצוף של "שיטת פאולה"...?_
מתחברת מאד לדברייך, ועושה את זה גם כבר הרבה זמן (לא פרצוף מתאמץ, כיווץ שפתיים)

טארו, שמחה לשמוע! @}

פתאום גיליתי את הדף הזה, היתי צריכה אותו לפני שנתיים דווקא, אבל עכשיו לפני סבוב שני ומעבדת לעצמי תובנות...
על משהו שעוגיה כתבה כאן בתחילת הדף:
אפשר היה לראות שהיא לוחצת. שהיא מתאמצת
גם אצלנו זה היה נראה כך, מגיל 0, הגור המשיך לעשות את הפרצופים הנ"ל גם כשגדל וכבר עשה לבד,
פרצוף שנראה מתאמץ- של מעין חיוך מאולץ ומתוח לצדדים.
ניסיתי גם אני, וזה פשוט מדהים, פשוט ישבתי בשרותים בלי שום מאמץ, אפילו לא "דחיפה קלה"
ואיך שעשיתי את הפרצוף שלו (שאם מישהו מסתכל עלי בטוח שאני מה זה מתאמצת...) יצא בלי שום מאמץ...
מעולם לא עשיתי או קראתי על שיטת פאולה, אך שמעתי על כך, ונראה לי שזה משהו שבא לנו טבעי.
ומה שנראה לנו מבחוץ כמאמץ אדיר של הגור, אולי זה סתם פרצוף של "שיטת פאולה"...?

ומשהו ש אביב חדש כתבה אחרי עוגיה:
כשנהגתי לפסק לליבי את הרגליים כדי שתעשה פיפי ראיתי מתיחה של העור סביב פי הטבעת והשפתיים החיצוניות. זה לא היה נראה לי טוב, בריא, נעים לה. הפסקתי לפסק
גם אני שמתי לב למתיחה שכזו, מה שגם גרם לאזור פי הטבעת להאדים (בזמן ואחרי הפשפוש/קקי),
אני התחלתי להחזיק קצת שונה, וזה עבר.
איך שונה? לא עם רגלים צמודות, כי שמתי לב שלא זה מקור המתיחה,
כי אם פשוט לשים לב שהידים שלי לא מותחות את עור הירכיים שלו כלפי חוץ, וזה מה שיוצר מתיחה מהעור של הירכיים ועד לפי הטבעת.

שלום ניצן ובכלל..

קודם כל רציתי להודות לך על שכתבת והתייחסת לשאלות ולנקודות העדינות. נתת לי חיזוק להתייחס לתחושות שלי ועצה ששווה "זהב"- לתת לזה זמן...
אז נרגעתי וחיכיתי ואכן הדברים הסתדרו.
הקקי כבר לא מחכה לעזרה מבחוץ, ולמרות שהוא עדיין קצת קשה הוא מסתדר בלעדי...
אני אמשיך לכתוב לך בדף האישי, כי אני כבר חורגת מהנושא הרשמי של הדף הנוכחי.

תודה תודה, טארו

גם שלי כרסמה ללא שיניים אגס, תפוח, גזר וברוקולי. הלסתות שלהם רבות עוצמה, לא הייתי מודאגת מזה.
אם את בכל זאת מודאגת, את יכולה ללעוס עבורו מעט את האוכל בעצמך.
אם את יותר מודאגת, אז השתמשי במכונה שתלעס עבורך באופן סטרילי (נגיד בלנדר) אני בעקרון נגד טחינת מזון ובישול מזון לתינוקות ולא עשיתי את זה אף פעם עם בתי.
אף פעם לא מעכתי לה כלום. אם היתה לי תחושה כמו שלך, אולי הייתי הולכת קצת יותר על אבוקדו ובננה ופחות על פירות קשים לכמה זמן.
האינטואיציה שלי אומרת שדווקא מזון מעוך יעודד לאי-לעיסה ולא להיפך.

דברים רבים במזון שלך יכולים לגרום לתופעות אצלו (עצירויות, אלרגיות וכו') זה מאד אישי. אני מציעה לך לערוך חיפוש באתר כי יש הרבה מידע על רגישויות למזון, אני לא זוכרת בדיוק איפה כרגע.

אני חושבת שהתחושות שלך בריאות. הוא בעקרון צריך להיות מסוגל לשחרר בלי הרבה מאמץ ובלי עזרה מיכנית. אולי תני לזה יותר זמן? קצת יותר סבלנות? בסוף זה יוצא...

עדכני?

ניצן אמ- תודה רבה על שכתבת.
לאחרונה מלווה אותי התחושה שהתנוחה יוצרת איזושהיא תגובה "לא טובה"- בלי לדעת מה זה בדיוק.
אני כמובן לא נעזרת בה באופן יומיומי אבל היום ראיתי את אלון מתאמץ "ללא הצלחה" וכשהחזקתי אותו בתנוחה הזו המאמץ "נשא פרי".
גם הפעם כמו שתארת- היה "פקק" ראשוני. אני חוששת שהוא כבר מנסה להמנע מהכאב שהפקק יוצר.
אני אנסה להושיב אותו "בתוך הישיבה המזרחית שלי"- כך שיש חלל מתחת לטוסיק והשאר נשען.

לגבי הסיבות ל"פקק" - באמת ייתכן שמדובר באוכל לא לעוס היטב מכיוון שהוא מכרסם ללא שיניים אגס ותפוח - הוא מאד מאד אוהב את זה אבל בוודאי בולע חתיכות קטנות.
אני אנסה לתת לו רק מזון מעוך ואראה מה ההשפעה....

לגבי המזון שלי- ידוע לך אם יש דברים שבדרך כלל יוצרים השפעה שכזו?

שוב תודה רבה, טארו-סאן.

שלום טארו סאן
התנוחה אמנם מעודדת יציאות, ברם אולם יוצרת לחץ על קרקעית האגן.
שמעתי פעם שבמדינות חבר העמים שם גידלו יותר בלי חיתולים היו יותר מקרים של יציאה של הרקטום בגלל התנוחה הזאת.
אפשר לעזור לילד להשתחרר בתנוחה דומה שעושה פחות לחץ מכני כזה. מחזיקים דומה אבל דואגים לתמיכה מתחת לירכיים שלא כל המשקל ישב על רצפת האגן.
עצם זה שאת שם מחזיקה, מעודד יציאות ומאפשר אותן, לא צריך לחץ פיזי.

כשלבתי יש קקי כמו שאת מתארת ("פקק" שאחריו כמו שלשול) זה בד"כ נובע או מחסימה פיזית (מקדמיה שלמה למשל או אוכל לא לעוס היטב) או מעצירות על רקע משהו תזונתי (אכלה משהו שהיא רגישה אליו) זה רלבנטי גם אם הוא אוכל בעיקר חלב אם ויכול מאד להיות תלוי בהרכב המזון שלך וברגישויות שלו אליו.

מקווה שעזר.

שלום רב,
אני אמא לאלון- בן 7 חודשים\ מניקה באופן מלא. לפני כשלושה שבועות אלון החל לאכול מוצקים- באופן הדרגתי- קישוא, דלעת ובטטה- מאודים וכן תפוח ואגס- אותם הוא מחזיק טריים ובעיקר מוצץ אותם.
במקביל - בלילה- הוא סובל מכאבי בטן, מתאמץ ולא מצליח לעשות קקי.
מה שעוזר- כשאני מחזיקה אותו בתנוחת "קנגורו עם הפנים החוצה"- עם הגב שלו צמוד לבטן שלי ורגליים מסוכלות - אותן אני לוחצת לכיוון בטנו.
במצב זה הוא מתאמץ, קצת בוכה ואחרי כמה דקות מצליח לעשות קקי. במקרים האלה יוצא לו קקי ממש קשה- גוש או שניים ואחרכך קקי רך, ירוק ומעט רירי.
גם לפני המעבר למוצקים היו מקרים של כמה ימים ללא יציאות וכאשר הייתי מחזיקה אותו בתנוחה זו זה היה עוזר.
שאלותי הן-
האם אלון עשוי להתרגל לתנוחה והתהליך הטבעי עשוי להפוך ל"תלוי" בגורם חיצוני
האם התנוחה מעודדת שחרור או דווקא לחיצה שנראית לי בעייתית
מדוע הצואה כל כך קשה אם רוב המזון הוא עדיין חלב אם

תודה תודה !!

תהיתי אם אצל בנות שגדלו בלי חיתולים ההתרוקנות הרבה יותר טבעית ולא צריך ללמד אותן
תני לנו 9-12 שנים, ונדווח לך

אצל בנות שגדלו בלי חיתולים ההתרוקנות הרבה יותר טבעית ולא צריך ללמד אותן.
ניצן, אני חושבת שיש כאן קשר תרבותי ולא רק פיזיולוגי. אם הן לא "התקלקלו" במהלך השנים בין הילדות (מאז שגדלו בלי חיתולים) לנערות, לגיל הוסת. כלומר אם הן והחברה שבה הן חיות לא נחשפו או לא נשבו בקסמיהם של תחבושות ושאר אלמנטים סופגים מהעולם המערבי, סביר שמהתבוננות בנשים המבוגרות יותר הן מתחברות לתחושות הגופניות ולא סותמות אותן בטמפון.....
<מצליחה להסביר את עצמי?>

בהקשר של דבריה של יונת מתחילת הדף, כששמעתי לראשונה על שיטת מירב שרמן, ישר תהיתי אם אצל בנות שגדלו בלי חיתולים ההתרוקנות הרבה יותר טבעית ולא צריך ללמד אותן. מה דעתכן?

דבר נוסף,
צריך לשים לב שהרירית מהרקטום חוזרת ובמידה ולא אז צריך להחזיר אותה בעדינות
אפשר להניק כדי לעזור לה לחזור.
(יש דף ל שיטת פאולה?)

מעתיקה לכאן את תשובתו של גיל ט מ שאלות לרופא ילדים לשאלתי על יציאת המעי דרך פי הטבעת:
_שלום חוט השני- מה שאת מתארת נקרא RECTAL PROLAPSE. אם בתך בריאה בד"כ, עולה במשקל ומפותחת בהתאם לגילה אז סביר להניח שאין בעיה רפואית הגורמת לכך- ברוב המקרים הסיבה אינה ידוע.
מצבים שגורמים לכך יכולים להיות שלשולים מרובים או עצירות כרונית, פרזיטים בצואה, שעלת, וגם CF (לא כסימן יחיד).
צריך לשים לב שהרירית מהרקטום חוזרת ובמידה ולא אז צריך להחזיר אותה בעדינות ולהזהר שלא תפגע מהחיתול או תזדהם. צריך למנוע עד כמה שאפשר מאמץ גדול ביציאה ולמנוע צואה קשה.כדאי לשלוח בדיקות צואה לפרזיטים.
אם זה רק בולט קצת ואח"כ חוזר אז זה מצב קל שיחלוף מעצמו, אם המצב מחמיר צריך לפנות לכירורג ילדים להתיעצות._

רוצה להוסיף שקרה מספר פעמים בישיבה על הסיר על כן אני מניחה שאין קשר לתנוחת פשפוש.

תודה קומ"ג, זה די מרגיע.
איך נראה לך להתייעץ גם עם רופא קונבנציונאלי וגם עם רופא, סיני נגיד?
תודה בשמת, זה מה שאעשה.
להרגשתי זו אכן חולשה כל שהיא ושזה יוצא קצת יותר בכל פעם, מה שאולי מראה על איזו מגמה (ואולי בגלל שבד"כ היא יושבת על הסיר ואני לא רואה כמו מול הראי, זה תמיד ככה רק שלא ידעתי).

זה נורמלי? פתולוגי?
איך נראה לך להתייעץ גם עם רופא קונבנציונאלי (בלי לחץ, פשוט לשאול שאלה) וגם עם רופא, סיני נגיד? לא תמיד יש להם אותו דבר להגיד. משהו שברפואה רגילה יגידו עליו "נורמלי" רופא סיני יכול להגיד עליו "סימן לחולשה כזאת וכזאת וכדאי לשים לב ל-X ולאזן Y".

זה נורמלי
כן. קראתי פעם שזו סיבה שכיחה להגעה לחדר מיון, אבל עד שמגיעים, הכל כבר נכנס פנימה חזרה.

בתקופה האחרונה יצא לי מספר פעמים לפשפש את הקטנה מול ראי וכשעשתה קקי לעיתים פי הטבעת נפתח ואחכ יצא עוד חלק מהמעי (נראה לי) ולבסוף עוד קצת קקי.
היום היא קמה מהסיר וכשהרמתי אותה לשטוף את הטוסיק ראיתי שהמעי עדיין בחוץ ולקח לו כחצי דקה לחזור פנימה.
זה נורמלי? פתולוגי?

בדיוק כך הוא גם אגם. הוא נשאר באותה התנוחה לכמה מיותר שניות רק כשהוא ישן!
אם אשים אותו בתנוחה כשהוא לא צריך, הוא מיד מתפתל. למעשה, אם הוא לא מתפתל ומתקפל, זה הסימן שלי שהוא אכן צריך פשפוש ושאני אמשיך להחזיק אותו עוד קצת ככה.

אני אף פעם לא מחכה איתה הרבה זמן מעל לסיר או לכיור. היא מסמנת מהר מאוד אם היא לא צריכה (מיישרת את רגל ימין או מתחילה להתפתל), ולפעמים חמש דקות אחר כך אני לוקחת אותה שוב והיא עושה (או שאני לא לוקחת אותה והיא בכל זאת עושה...). אבל היא בכלל לא מוכנה לבלות סתם בתנוחה.

לא יודעת. אני חושבת שהלחכות הרבה זמן עם האזור משוחרר (גם בלי מאמץ) ונתון לכובד הגוף, נחשב מזיק לקרקעית האגן.

תמר - השאלה, לדעתי, היא - האם מתאמצים רבע שעה, או מחכים בנחת רבע שעה.

שאלה קטנה. אולי על גבול הטימטום, אז בעדינות איתי
<תמר על יד אחת עם תינוק על הציצ=מוח נדיף>

למבוגרים - לא בריא לשבת הרבה זמן על אסלה, או להתאמץ בלי שבאמת "צריך", כי זה לא טוב לקרקעית האגן ולטחורים. מה לגבי להחזיק אותו מס' דקות כל פעם בתנוחת-אסלה מעל הכיור? אולי זה מזיק גם?
<תמר מתפלצת כשאחיה נעלם עם ספר לחצי שעה על האסלה ועוד מתלונן על כאבים באזור>

_וכשחושבים על זה - תנוחה כזאת (סטייל כריעה) מאוד טבעית ונפוצה אצל מבוגרים
אבל אצל תינוקות בגיל הזה - לא ממש..._
סתם תיקון טעות:
דווקא כן מאוד נפוצה.
יותר תינוקות בעולם גדלים בלי חיתולים ומפשפשים אותם, מאשר עם חיתולים. ובוודאי ב-2 מליון השנים האחרונות. החיתולים הומצאו בערך לפני עשרת אלפים שנה, ורק בקרב חלק קטן ביותר של המין האנושי. ורק לתקופה קצרה ביותר - מגיל כמה חודשים כבר התחילו לקחת לסיר ומגיל הישיבה - להושיב על הסיר, בכריעה כמובן.

עוגיה -
כשנהגתי לפסק לליבי את הרגליים כדי שתעשה פיפי ראיתי מתיחה של העור סביב פי הטבעת והשפתיים החיצוניות. זה לא היה נראה לי טוב, בריא, נעים לה. הפסקתי לפסק. מכיוון שלבנות אין את הבעיה הנפוצה אצל בנים: השתנה על הרגליים של עצמם, אני מחזיקה אותה בכריעה אבל עם רגליים סגורות.

לפני שהתחלנו ב-לגדל ילדים בלי חיתולים ראיתי עיגול כזה אדום מסביב לפי הטבעת אחרי הקקי. תהיתי מה זה, ועכשיו אני מבינה שזה כנראה זה.

לפני חודשיים בערך, כשהילדה שלנו היתה בת חודש ראינו את הדף הזה וניסינו בהתלהבות.
ממש מהר היא התחילה לעשות קקי ופיפי כשהבאנו אותה לכיור (חייבת לציין שלא ממש "קראנו" אותה והבאנו אותה לכיור לפי דרישתה כי היא היתה רוב היום עמוק במנשא אבל בין לבין כשביקרנו במקלחת היא שמחה לשחרר).
בעצם זה לא היה ממש שחרור. אפשר היה לראות שהיא לוחצת. שהיא מתאמצת.
אחרי כמה פעמים הבחנתי, כשאני מסתכלת על כל העניין במראה שמשהו כאילו יוצא לה מפי הטבעת.
זה נראה כמו טבעת אדומה.
שאלתי מומחה והוא אמר לי שזה הסוף של המעי וזה ממש רע שזה יוצא החוצה. יש ילדים שזה יוצא להם ככה ואחכ צריך ניתוח בשביל לסדר את העניינים.
מרוב בהלה הפסקנו עם כל העניין אבל עכשיו אני רוצה לחזור ולנסות.
אני פשוט צריכה למצוא תנוחה שבה יופעל פחות לחץ על פי הטבעת.
המומחה אמר לי (אחרי שגילגל עיניים ושאל למה אנחנו כל הזמן מחפשים דברים מוזרים לעשות) שאני צריכה להקפיד על רגליים סגורות וזה כנראה יעזור.

ממליצה למי שמחזיק את התינוק בתנוחה שהומלצה כאן (גב לבטן, רגלים פתוחות) לבדוק שזה לא קורה גם אצלו.

וכשחושבים על זה - תנוחה כזאת (סטייל כריעה) מאוד טבעית ונפוצה אצל מבוגרים
אבל אצל תינוקות בגיל הזה - לא ממש...

לגבי נזקים, אני תוהה אם הניוון של שרירי תחתית האגן אולי ממשיך להשפיע עלינו גם בבגרות. מי שניסה לתרגל את השרירים האלה בטח יודע שהשפעת התרגול מאוד משמעותית. נראה לי מוזר לחשוב שהמצב של שרירים מנוונים באזור הזה הוא טבעי.

מדור בלי חיתולים, מדור רצפת האגן