על ידי ורדה* » 02 יוני 2004, 23:40
אוי מתוקה שלי......
קראתי מה שכתבת וליבי יוצא אליך, אני ממש מרגישה אותך.... וכואב, כואב לי שאני לא יכולה לכתוב משהו שישנה את הכל כבמטה פלא, או איזו נוסחה שתפתור את הכל מיד! ועכשיו!....
קודם כל בואי הנה רגע, שבי לידי..... שימי את הראש על הכתף שלי ותני לי לחבק אותך בעדינות בעדינות..... תראי איזה שקט משתרר סביבנו.... הכל רגוע..... קחי נשימה עמווווווווקה עמוקה... תרפי את הגוף..... עצמי עיניים ותני לי להפיג כל מתח ולחץ ממך..... אני מדברת אליך בשקט ולאט.... דברים מרגיעים, קולי נמוך ומרגיע..... ואת לאט לאט שוקעת בבריכה של נועם ורוגע.....
ובמצב זה, מה שאנסה לעשות הוא לכתוב לך מה אני הייתי עושה בזמנו במצב די דומה לשלך.
אני אמנם אמא לשני בנים גדולים (23, 20), אני מגדלת אותם לבד (גרושה כבר 17 שנה) אבל גם אני עברתי תקופות די קשות אתם. אני יכולה לזכור ולהרגיש את התסכול שעולה ב"בתוכו" שלי ומאיים לצאת בצרחה שתזעזע את הכוסות בבית השכן...!
אבל - תמיד השתדלתי למצוא לי את הדקות הקטנות של השקט. אני לא יודעת אם יש לך בן זוג, או אמא, או חברה טובה, שכנה, שיכולה "לקחת ממך את המושכות" ואפילו לזמן קצר. לי היתה את אמא שלי (שתחיה) שאמנם עבדה בזמנו בכל יום שעות ארוכות, אבל בערך אחת לשבועיים היתה לוקחת את שניהם אליה ללילה שבין שישי לשבת.... ואני חייתי מפעם אחת לשניה..... וכל אימת שהרגשתי שאינני יכולה יותר הייתי חושבת על השישי שיגיע....
מצאי לך "סידור" שכזה. אפילו לא ללילה שלם, אפילו לשעה שעתיים אחה"צ... בייבי סיטר... נערה שכנה... מישהו, ופנקי את עצמך במשהו שאת אוהבת.... לכי לישון.... הקשיבי למוסיקה.... כתבי.... קראי.... עשי לעצמך טיפול פנים... זה לא לוקח זמן רב וזה משפר את ההרגשה. סדרי לך "זמן עצמי", שבו תלמדי לטעון את עצמך מחדש, זה יתן לך כוח להתמודד עם החברה כשיחזרו.
ועוד דבר - אני מטפלת הוליסטית, ולמרות שדי קשה "לתת טיפול" בכתב, אני כן מבקשת להציע לך הצעה שאולי תוכל בכל זאת לעזור ולו במעט :
תארי לעצמך שיש לך בועה, בועה שקופה ואוורירית, נעימה וטובה, שאת יכולה להיכנס לתוכה בכל פעם שה"סביב שלך" נעשה קשה מנשוא, או קיי? הבועה אינה מנתקת אותך מהסביבה חלילה, ואינה גורעת מהיכולת שלך לתפקד ביעילות, אבל היא יכולה לרכך את המעבר של הדברים אליך.... היא יכולה לגרום להם להכות פחות חזק....
עכשיו, בכל פעם שאת צריכה, את יכולה"להפעיל" אותה, את הבועה. ברגע שרמת המתח מסביב יורדת - את יכולה "לכבות" אותה....
אנא, חשוב מאוד, אל תשכחי שהבועה לא נועדה להקהות את חושייך, אלא לאפשר לך לתפקד בסביבה שלך באופן כזה שלא יגבה ממך כל כך הרבה משאבים נפשיים.... כי נראה לי שאת קצת מרוקנת.... בבקשה, מצאי לעצמך משהו שאת אוהבת לעשות.... ומצאי (אפילו טיפטיפה) זמן לעשות זאת, טוב?
עכשיו ידידתי, את יכולה להרים שת הראש מהכתף שלי.... אבל אנא, אל תשכחי שהכתף הולכת איתך לכל מקום. אני שולחת אותה אלייך, ותוכלי בכל פעם שתרגישי שאת לא יכולה יותר להיכנס לחדר אחר (אפילו לשירותים).... לשתיים שלוש דקות.... להניח את הראש, לעצום עינים, לנשום עמוק... ולהיטען מעט...
כל כך מצטערת שלא יכולתי לעזור יותר.
אנא המשיכי לדווח, אני לא נכנסת הרבה לאתר - אבל אנסה להיכנס על מנת לראות מה שלומך, ובבקשה תני לעצמך כינוי אחר שאדע לזהות כי יש כמה "פלוני אלמוני" או קיי?
לילה טוב יקירה,
ורדה
אוי מתוקה שלי......
קראתי מה שכתבת וליבי יוצא אליך, אני ממש מרגישה אותך.... וכואב, כואב לי שאני לא יכולה לכתוב משהו שישנה את הכל כבמטה פלא, או איזו נוסחה שתפתור את הכל מיד! ועכשיו!....
קודם כל בואי הנה רגע, שבי לידי..... שימי את הראש על הכתף שלי ותני לי לחבק אותך בעדינות בעדינות..... תראי איזה שקט משתרר סביבנו.... הכל רגוע..... קחי נשימה עמווווווווקה עמוקה... תרפי את הגוף..... עצמי עיניים ותני לי להפיג כל מתח ולחץ ממך..... אני מדברת אליך בשקט ולאט.... דברים מרגיעים, קולי נמוך ומרגיע..... ואת לאט לאט שוקעת בבריכה של נועם ורוגע.....
ובמצב זה, מה שאנסה לעשות הוא לכתוב לך מה אני הייתי עושה בזמנו במצב די דומה לשלך.
אני אמנם אמא לשני בנים גדולים (23, 20), אני מגדלת אותם לבד (גרושה כבר 17 שנה) אבל גם אני עברתי תקופות די קשות אתם. אני יכולה לזכור ולהרגיש את התסכול שעולה ב"בתוכו" שלי ומאיים לצאת בצרחה שתזעזע את הכוסות בבית השכן...!
אבל - תמיד השתדלתי למצוא לי את הדקות הקטנות של השקט. אני לא יודעת אם יש לך בן זוג, או אמא, או חברה טובה, שכנה, שיכולה "לקחת ממך את המושכות" ואפילו לזמן קצר. לי היתה את אמא שלי (שתחיה) שאמנם עבדה בזמנו בכל יום שעות ארוכות, אבל בערך אחת לשבועיים היתה לוקחת את שניהם אליה ללילה שבין שישי לשבת.... ואני חייתי מפעם אחת לשניה..... וכל אימת שהרגשתי שאינני יכולה יותר הייתי חושבת על השישי שיגיע....
מצאי לך "סידור" שכזה. אפילו לא ללילה שלם, אפילו לשעה שעתיים אחה"צ... בייבי סיטר... נערה שכנה... מישהו, ופנקי את עצמך במשהו שאת אוהבת.... לכי לישון.... הקשיבי למוסיקה.... כתבי.... קראי.... עשי לעצמך טיפול פנים... זה לא לוקח זמן רב וזה משפר את ההרגשה. סדרי לך "זמן עצמי", שבו תלמדי לטעון את עצמך מחדש, זה יתן לך כוח להתמודד עם החברה כשיחזרו.
ועוד דבר - אני מטפלת הוליסטית, ולמרות שדי קשה "לתת טיפול" בכתב, אני כן מבקשת להציע לך הצעה שאולי תוכל בכל זאת לעזור ולו במעט :
תארי לעצמך שיש לך בועה, בועה שקופה ואוורירית, נעימה וטובה, שאת יכולה להיכנס לתוכה בכל פעם שה"סביב שלך" נעשה קשה מנשוא, או קיי? הבועה אינה מנתקת אותך מהסביבה חלילה, ואינה גורעת מהיכולת שלך לתפקד ביעילות, אבל היא יכולה לרכך את המעבר של הדברים אליך.... היא יכולה לגרום להם להכות פחות חזק....
עכשיו, בכל פעם שאת צריכה, את יכולה"להפעיל" אותה, את הבועה. ברגע שרמת המתח מסביב יורדת - את יכולה "לכבות" אותה....
אנא, חשוב מאוד, אל תשכחי שהבועה לא נועדה להקהות את חושייך, אלא לאפשר לך לתפקד בסביבה שלך באופן כזה שלא יגבה ממך כל כך הרבה משאבים נפשיים.... כי נראה לי שאת קצת מרוקנת.... בבקשה, מצאי לעצמך משהו שאת אוהבת לעשות.... ומצאי (אפילו טיפטיפה) זמן לעשות זאת, טוב?
עכשיו ידידתי, את יכולה להרים שת הראש מהכתף שלי.... אבל אנא, אל תשכחי שהכתף הולכת איתך לכל מקום. אני שולחת אותה אלייך, ותוכלי בכל פעם שתרגישי שאת לא יכולה יותר להיכנס לחדר אחר (אפילו לשירותים).... לשתיים שלוש דקות.... להניח את הראש, לעצום עינים, לנשום עמוק... ולהיטען מעט...
כל כך מצטערת שלא יכולתי לעזור יותר.
אנא המשיכי לדווח, אני לא נכנסת הרבה לאתר - אבל אנסה להיכנס על מנת לראות מה שלומך, ובבקשה תני לעצמך כינוי אחר שאדע לזהות כי יש כמה "פלוני אלמוני" או קיי?
לילה טוב יקירה,
ורדה