רב הזמן הוא מציק לה, מעצבן אותה, לועג לה, מרביץ לפעמים
משתפת מהניסיון שלי עם יהונתן והמפגש שלו עם ילדי בי"ס, ובשנה האחרונה השהייה החלקית שלו בביה"ס.
משתפת מאינטראקציות קשות שהיו ליהונתן מול חבר בחינוך ביתי שהיה מוגן רוב הזמן מהתנהגויות שכאלו.
יהונתן ספג המון בביה"ס.
הוא לקח ללב כל מילה ו"קנה" כל מה ש"מכרו" לו.
למשל: אמרו לו שהוא מכוער - דאאאא!!!!
לא משנה כמה פעמים הוא שמע וראה תגובות עליו שהוא יפה,
הוא פשוט קבע: מה אתן הנשים / אתם המבוגרים מבינים ביופי??? - הלו-הו!!!!!!!
לכי תסבירי קנאה / פחד / תחרות וכדומה....
הוא נלחם קשות כדי להיות לפחות קצת "מקובל"
חשב שתוקפנות עוזרת לך להיות 'אין'.
ניסה לשחק בבריונות "נראה אותך שתעיז ... אני מפוצץ לך את הראש"
קיבל דחיפה או מכה ונסוג. בהמשך מצא את עצמו נמנע מעימות, שומר מרחק וקצת מפחד.
הוא ספג שמות גנאי כמו: 'זרע' על היותו מבנק הזרע ועוד ועוד.
לימדתי אותו לומר: "תפסיקי בבקשה" וגם "זה לא נעים לי"
אבל זו לא שפה שעוברת בג'ונגל הזה.
אפילו הניסיון שלו להסביר לילדה את עובדות החיים (גם אותך עשו עם זרע, גם אם הגיע אחרת....)
גם הם לא עצרו את ההקנטה.
לימדתי אותו להשתמש בלשון ללא קללות אבל 'הודף' חכם יותר.
אמרתי לו שיאמר שלפחות הוא בטוח שהוא רצוי, נמצא כאן כי בחרו בו,
אמרתי לו לשלוח את הילדה לברר אם היא הייתה פנצ'ר או שהביאו אותה לעולם כדי להדביק את הקשר.
הוא חזר הביתה כועס: זה לא עבד!!! היא קיללה בכעס והלכה לה!!
אמרתי לו: יופי!! זה עבד מצויין!! היא הפסיקה!!!
רק אז הוא ראה את זה... אז ובימים שאחרי....
חברה מזועזעת שאלה אותי: ואת לוקחת אחריות על איך שהילדה הרגישה?
עניתי: אני לוקחת אחריות על איך שהבן שלי מרגיש.
לאורך כל השנה אמרה לי המחנכת שבכיתתה הוא שולב:
הוא לא מבין שההצקות והשמות הם סימן טוב - מתייחסים אליו, הוא חשוב.
בגלל שהוא לא היה חשוף לאינטנסיביות של הג'ונגל - היא אמרה - אין לו כלים להתמודד.
עם הזמן הוא ילמד!
ועכשיו אני לוקחת אותך לחלק שרלוונטי לענייננו:
החבר בחינוך ביתי - ילד עדין מאוד ולא מיומן בהלכות ג'ונגל.
יהונתן לקח את כל מה שעשו לו "בחוץ" ושפך לכיוון החבר.
בקשר הזה שלו, החבר היה "חנון" והוא שמר לעצמו את המקום "המקובל".
החבר היה "החלש" והוא "החזק"
הוא השתמש בשמות שלמד בג'ונגל וחשב שבכך הוא מפגין את כוחו.
זה היה קשה לצפיה.
ביני לבינו, נהגתי לחבר אותו להרגשתו כשהדברים מכוונים אליו,
ביני לבינו נהגתי להראות לו את הצדדים החזקים שלו (בריונות היא לא אחד מהם).
ביני לבינו ניסיתי לתת לו כלים להתמודדות.
הורי החבר, בלעו את זה קשה יותר, אחרי הכל, זה הילד שלהם.
והרי הוא בחינוך ביתי - מוגן מחוקי הג'ונגל האכזריים.
בנסיונם להגן על בנם, מצא עצמו יהונתן שוב ושוב על "כסא הנאשמים", נדרש לתת דין וחשבון על התנהגותו.
הוא ידע שמי שעומד מולו הם הורי החבר.
וממש כמו שהוא לא התמודד בקלות עם מסת הילדים בביה"ס, כך לא עמד לו כוחו לעמוד מול ההורים הנ"ל.
התוצאה? - הוא 'נכנס בחבר' יותר.
עד שיום אחד הוא פגע בחבר מאוד תוך שהוא סוגר לעצמו את ערוץ החזרה.
התגובה הראשונה הייתה הקלה.
בהמשך הוא התגעגע לאיכויות המיוחדות של חברות אחרת.
הוא עוד לא ממש מודה בחסרונו,
אבל זה איכשהו אילץ אותו להתמודד עם החברה בלי השסתום לשחרור לחץ.
סופו של דבר,
זה היה לטובה כי הוא נאלץ להתחיל תהליך שינוי שבעבר הוא פשוט לא שיתף איתו פעולה.
היום הוא באמצע מחנה קיץ של שבועיים.
מאוד חששתי ממה שצפוי שם חברתית.
ההורים שלי היו ביום הורים לפני כמה ימים.
הם סיפרו שחברתית הוא משולב היטב.
הם אפילו פגשו איזה נער ושאלו: אתה מדריך שלו?
הם נענו: לא, אאבל אני מאוד מחבב אותו.
נחת, הוצאת אוויר, יש תמורה לאגרה, המאמץ שהושקע נותן פרי.
(אוףףףףף כמה דם הקזתי בשביל זה!!)
ועוד לא סיימתי את עבודתי
למה סיפרתי לך על יהונתן?
הבן שלך בחברת ילדים - יש לך מושג מה הוא סופג שם?
כשהוא בא הביתה, הוא מגיע לחוקים אחרים של אי אלימות, התחשבות וכדומה.
זה קצת מבלבל.
הבת שלך היא כרית האיגרוף שלו לשחרור התיסכולים.
היא כרית נוחה - אין לה כלים להחזיר לו כמו במערכת.
היא מתקפלת והוא מרגיש חזק.
אל תשכחי שיש גם:
היא בבית כל היום עם אימא, ואותי שולחים לבי"ס.
גם זה תיסכול שהיא כתובת מתאימה לספוג.
יכול להיות שבעניין ההצקות שלו - זה כל מה שיש שם.
כדאי לבדוק, וכדאי לאפשר לה להחזיר לו
והקטנים החלשים הם מאוד יצירתיים.... תסמכי עליה!
ותעבירי לה גם מסר שזה אח שלה והם תמיד שייכים זה לזה.
הם יצטרכו זה את זו ולהפך - כשיגדלו.
וזה בלי לסתור שום אפשרות אחרת שדיברנו עליה.