על ידי פלוני_אלמונית* » 22 יוני 2014, 16:34
מחוז
יר ושלים. אנחנו ותיקים בחינוך הביתי והשנה יש חברות חדשות בוועדה - היועצת של היועצות והפסיכולוגית המחוזית. הייתה שם גם 'סטודנטית במשרד החינוך' שאמורה להתמחות בחינוך ביתי שרשמה פרוטוקול. מה יהיה תפקידה בכוח לא הבנתי.
הפסיכולוגית אני ואפסי עוד, יודעת יותר טוב מההורים הכול, יודעת שההורים בחינוך הביתי פוגעים בילדים, יודעת שההורים מעצם היותם רק הורים - לא יודעים מספיק, ומזלה שהילדים שלה קיבלו דברים ממקומות אחרים, משוכנעת שלילדים נגרם נזק כי הם לא נאלצים להתמודד עם קשיים(?), שאנחנו מגדלים אותם בתוך בועה, ושהיא - ורק היא - תוכל לקבוע אם ראוי שיישארו בחינוך הביתי או לא. דיברנו על מחקרים והיא אמרה שיש גם מחקרים אחרים שמראים קשיים מאוד גדולים וזו לא חכמה לבחור רק את המחקרים שמוצאים חן בעינינו. וכמובן שאסור להגיד מילה רעה על בי"ס, אז לא אמרנו.
ניסינו מאוד להסביר ולתת דוגמאות לגבי הפן החברתי (הילדים אהובים על חבריהם, יש להם הרבה חברים, מכל מיני מסגרות - חוגים, חנ"ב, השכונה, הם מבוקשים, נפגשים, משחקים, לנים - לא מעניין. הם מכירים ילדים רק במסגרות קטנות. זה לא נחשב. זו בועה. זה לא החיים האמתיים. אתם גורמים להם נזק), הפן החינוכי (מלשון חינוך - הם מקשיבים למדריכים בחוגים, הם לא מפריעים, הם משתיקים ילדים אחרים כדי שיתנהגו בכבוד למדריך - אולי זה לא כ"כ טוב. הם שונים. למה הם לא מתנהגים כמו כולם?) אבל כאילו לא אמרנו כלום. הפן הלימודי עוד איכשהו עבר בסדר כי כולם קוראים כותבים לומדים (לפי טענתנו כמובן, זה לא בטוח).
כמובן שבאנו עם תכנית מסודרת ששלחנו מראש, אבל "לא אכפת לנו מה כתוב, אנחנו רוצים לשמוע" (טוב שאמרה לשמוע, כי להקשיב היא לא הקשיבה). משוכנעת שזה לטובת הילדים שהם עצמם יבואו לוועדה. האישור שלנו מותנה בכך שנביא את הילדים לוועדה כדי שהם יוכלו לשאול אותם שאלות.
ניסינו להסביר שזו לא סיטואציה נעימה והזמנו אותם אלינו הביתה (כמו שכתוב בחוזר מנכ"ל). "מה פתאום, אנחנו אנשים עסוקים ולא יכולים להתפנות כולנו כדי לבוא אליכם. אתם חייבים להביא אותם לכאן" וגם "זה מאוד מדאיג אותי שזה מלחיץ אותך. מה יש לך להסתיר?" אמרתי שאין לי מה להסתיר, אני פשוט דואגת לילדים שלי ורוצה למנוע מהם סיטואציות לא נעימות שאינן הכרחיות. שלי בעצמי לא נעים להיות כאן עכשיו כשמתקיפים אותי. "נו, אז יהיה להם קצת לא נעים. אז מה. צריך לדעת איך להתמודד בחיים גם עם מה שלא נעים". "החיים זה כמו ג'ונגל, וצריך לדעת להסתדר. זה חלק ממה שלומדים בבית ספר".
יצאתי משם רועדת מרוב תסכול. לא רצו להקשיב. לא רצו להבין. רצו להודיע לי מי אני ומה אני שווה (כוונות טובות ולא יותר) ולהפחיד אותי שלא יאשרו לי אם הילדים שלי יתביישו לדבר ליד 5 אנשים מפחידים שרוצים להחליט עליהם ייתכן שבניגוד לדעת הוריהם. בפירוש אמרו לי - איך הם יכולים לדעת אם הם רוצים ללכת לבית ספר או לא? תמיד יש פחד מהלא מוכר. שינסו - יום-יומיים, אולי ייראה להם? וגם אם לא נראה להם שינסו שבוע -שבועיים. אולי ייראה להם? וגם אם לא, תנו לזה צ'אנס של חודש-חודשיים. כשאמרנו שרוב החברים שלהם שבבי"ס דווקא רוצים לעבור לחינוך ביתי, זה כמובן לא נחשב. רק מה שהם אומרים זה נחשב.
אמרתי להם - יש לכם אג'נדה ואתם מנסים להפעיל עלינו לחץ. זה לא מתאים שזה יקרה ליד הילדים או לילדים. "אני אשת מקצוע ואני מחליטה מה מתאים לילדים ומה לא".
תסכול נוראי. להבדיל - כמו אמא שבאה אליה פקידת סעד ומחליטה להוציא לה את הילדים מהבית כי היא החליטה מראש שלא נראה לה.
מה שמצחיק הוא
שע ליזה המפקחת שתמיד הייתה בתפקיד השוטר הרע, הייתה הפעם השוטר הטוב. הסבירה להן שלשם בחינה של הילדים נדרשת הסכמה של ההורים ובלעדיה אי אפשר לבחון (ממש לא נראה להן), והייתה היחידה שלא תקפה אותנו (רק שאלה שאלות בסגנון - אבל איך אתם מלמדים אותם של"ח?) נו, באמת, איך.
מישהו פה הביא את הילדים שלו לוועדה כלשהי? אפשר לכתוב בעילום שם. חשוב לי לדעת פרטים וגיל של הילדים. מה רצו מהם. כל כך מרגיז, אנחנו המשפחה הכי נורמטיבית בעולם. יחסית לבאופן אנחנו הכי מיינסטרים שיש. מה רוצים מאתנו פתאום? אנחנו כל כך הרבה שנים בחינוך הביתי, מה הם חושבים - שעכשיו הם פתאום יראו לנו את האור? באמת, עכשיו בגלל שהם אמרו שאנחנו צריכים לחשוב שוב ולשקול את כל ההשלכות אז נשלח את הילדים להתנסות בבית ספר? הם לא מבינים שאנחנו חושבים על זה הרבה יותר ממה שהם חושבים?
ואני חושבת לעצמי: אילו רק היו באות בגישה אחרת, אילו רק היו אומרות - קראנו את הדוח שלכם ואת הבקשה. התרשמנו מאוד ממה שאתם מספרים. תשמעו, בגלל שלא ראינו את הילדים הרבה זמן נשמח לפגוש אותם בשנה הבאה כאן ולהכיר אותם קצת, כולנו סקרנים לראות את הילדים שנשמעים מקסימים.
אילו רק היו מדברות ככה הכול היה לגמרי אחרת. עכשיו אני צריכה להעביר לילדים שהכול בסבבה ושלא ייכנסו ללחץ מהוועדה הזו, כשאני בעצמי בלחץ בגלל שחוויתי חדירה ברגל גסה לתוך החיים שלי, וזלזול כל כך גדול בי ובדרך החיים שלי. מאוד לא פשוט לי עכשיו.
מחוז [po]יר ושלים[/po]. אנחנו ותיקים בחינוך הביתי והשנה יש חברות חדשות בוועדה - היועצת של היועצות והפסיכולוגית המחוזית. הייתה שם גם 'סטודנטית במשרד החינוך' שאמורה להתמחות בחינוך ביתי שרשמה פרוטוקול. מה יהיה תפקידה בכוח לא הבנתי.
הפסיכולוגית אני ואפסי עוד, יודעת יותר טוב מההורים הכול, יודעת שההורים בחינוך הביתי פוגעים בילדים, יודעת שההורים מעצם היותם רק הורים - לא יודעים מספיק, ומזלה שהילדים שלה קיבלו דברים ממקומות אחרים, משוכנעת שלילדים נגרם נזק כי הם לא נאלצים להתמודד עם קשיים(?), שאנחנו מגדלים אותם בתוך בועה, ושהיא - ורק היא - תוכל לקבוע אם ראוי שיישארו בחינוך הביתי או לא. דיברנו על מחקרים והיא אמרה שיש גם מחקרים אחרים שמראים קשיים מאוד גדולים וזו לא חכמה לבחור רק את המחקרים שמוצאים חן בעינינו. וכמובן שאסור להגיד מילה רעה על בי"ס, אז לא אמרנו.
ניסינו מאוד להסביר ולתת דוגמאות לגבי הפן החברתי (הילדים אהובים על חבריהם, יש להם הרבה חברים, מכל מיני מסגרות - חוגים, חנ"ב, השכונה, הם מבוקשים, נפגשים, משחקים, לנים - לא מעניין. הם מכירים ילדים רק במסגרות קטנות. זה לא נחשב. זו בועה. זה לא החיים האמתיים. אתם גורמים להם נזק), הפן החינוכי (מלשון חינוך - הם מקשיבים למדריכים בחוגים, הם לא מפריעים, הם משתיקים ילדים אחרים כדי שיתנהגו בכבוד למדריך - אולי זה לא כ"כ טוב. הם שונים. למה הם לא מתנהגים כמו כולם?) אבל כאילו לא אמרנו כלום. הפן הלימודי עוד איכשהו עבר בסדר כי כולם קוראים כותבים לומדים (לפי טענתנו כמובן, זה לא בטוח).
כמובן שבאנו עם תכנית מסודרת ששלחנו מראש, אבל "לא אכפת לנו מה כתוב, אנחנו רוצים לשמוע" (טוב שאמרה לשמוע, כי להקשיב היא לא הקשיבה). משוכנעת שזה לטובת הילדים שהם עצמם יבואו לוועדה. האישור שלנו מותנה בכך שנביא את הילדים לוועדה כדי שהם יוכלו לשאול אותם שאלות.
ניסינו להסביר שזו לא סיטואציה נעימה והזמנו אותם אלינו הביתה (כמו שכתוב בחוזר מנכ"ל). "מה פתאום, אנחנו אנשים עסוקים ולא יכולים להתפנות כולנו כדי לבוא אליכם. אתם חייבים להביא אותם לכאן" וגם "זה מאוד מדאיג אותי שזה מלחיץ אותך. מה יש לך להסתיר?" אמרתי שאין לי מה להסתיר, אני פשוט דואגת לילדים שלי ורוצה למנוע מהם סיטואציות לא נעימות שאינן הכרחיות. שלי בעצמי לא נעים להיות כאן עכשיו כשמתקיפים אותי. "נו, אז יהיה להם קצת לא נעים. אז מה. צריך לדעת איך להתמודד בחיים גם עם מה שלא נעים". "החיים זה כמו ג'ונגל, וצריך לדעת להסתדר. זה חלק ממה שלומדים בבית ספר".
יצאתי משם רועדת מרוב תסכול. לא רצו להקשיב. לא רצו להבין. רצו להודיע לי מי אני ומה אני שווה (כוונות טובות ולא יותר) ולהפחיד אותי שלא יאשרו לי אם הילדים שלי יתביישו לדבר ליד 5 אנשים מפחידים שרוצים להחליט עליהם ייתכן שבניגוד לדעת הוריהם. בפירוש אמרו לי - איך הם יכולים לדעת אם הם רוצים ללכת לבית ספר או לא? תמיד יש פחד מהלא מוכר. שינסו - יום-יומיים, אולי ייראה להם? וגם אם לא נראה להם שינסו שבוע -שבועיים. אולי ייראה להם? וגם אם לא, תנו לזה צ'אנס של חודש-חודשיים. כשאמרנו שרוב החברים שלהם שבבי"ס דווקא רוצים לעבור לחינוך ביתי, זה כמובן לא נחשב. רק מה שהם אומרים זה נחשב.
אמרתי להם - יש לכם אג'נדה ואתם מנסים להפעיל עלינו לחץ. זה לא מתאים שזה יקרה ליד הילדים או לילדים. "אני אשת מקצוע ואני מחליטה מה מתאים לילדים ומה לא".
תסכול נוראי. להבדיל - כמו אמא שבאה אליה פקידת סעד ומחליטה להוציא לה את הילדים מהבית כי היא החליטה מראש שלא נראה לה.
מה שמצחיק הוא [po]שע ליזה[/po] המפקחת שתמיד הייתה בתפקיד השוטר הרע, הייתה הפעם השוטר הטוב. הסבירה להן שלשם בחינה של הילדים נדרשת הסכמה של ההורים ובלעדיה אי אפשר לבחון (ממש לא נראה להן), והייתה היחידה שלא תקפה אותנו (רק שאלה שאלות בסגנון - אבל איך אתם מלמדים אותם של"ח?) נו, באמת, איך.
מישהו פה הביא את הילדים שלו לוועדה כלשהי? אפשר לכתוב בעילום שם. חשוב לי לדעת פרטים וגיל של הילדים. מה רצו מהם. כל כך מרגיז, אנחנו המשפחה הכי נורמטיבית בעולם. יחסית לבאופן אנחנו הכי מיינסטרים שיש. מה רוצים מאתנו פתאום? אנחנו כל כך הרבה שנים בחינוך הביתי, מה הם חושבים - שעכשיו הם פתאום יראו לנו את האור? באמת, עכשיו בגלל שהם אמרו שאנחנו צריכים לחשוב שוב ולשקול את כל ההשלכות אז נשלח את הילדים להתנסות בבית ספר? הם לא מבינים שאנחנו חושבים על זה הרבה יותר ממה שהם חושבים?
ואני חושבת לעצמי: אילו רק היו באות בגישה אחרת, אילו רק היו אומרות - קראנו את הדוח שלכם ואת הבקשה. התרשמנו מאוד ממה שאתם מספרים. תשמעו, בגלל שלא ראינו את הילדים הרבה זמן נשמח לפגוש אותם בשנה הבאה כאן ולהכיר אותם קצת, כולנו סקרנים לראות את הילדים שנשמעים מקסימים.
אילו רק היו מדברות ככה הכול היה לגמרי אחרת. עכשיו אני צריכה להעביר לילדים שהכול בסבבה ושלא ייכנסו ללחץ מהוועדה הזו, כשאני בעצמי בלחץ בגלל שחוויתי חדירה ברגל גסה לתוך החיים שלי, וזלזול כל כך גדול בי ובדרך החיים שלי. מאוד לא פשוט לי עכשיו.