על ידי הגבירה_בחום* » 21 נובמבר 2008, 16:55
הי מימה אהובה.
קודם כל, איזה כיף לראות את שמך כאן ולהענות לדיון על היוגה @}
זו שאלה מעניינת שמעסיקה גם אותי לא אחת.
אני מניחה שכל מורה (לא רק ליוגה) שבחר בלמידה, בגדילה ובמחקר כדרך חיים נתקל בשלב זה או אחר בתלמיד "היודע כבר". לפעמים נדמה שהם עברו ביחד את אותו הקורס. (-:
אין לי כמובן תשובה אחת ברורה. אבל הנה כמה כלים שאני נעזרת בהם כשאני נתקלת בתופעה:
- כשאני עומדת ללמד דבר חדש, אני בד"כ מכריזה: היום נעשה ככה וככה. לפעמים אם זה מתאים לאופי הקבוצה אומרת שני משפטים על מטרת התרגול החדש והשפעתו. אנשים אוהבים לדעת מה הם עושים או כמו שהם מנסחים את זה בשפתם, לדעת "למה זה טוב". באופן הזה, יש מסגרת וכותרת ברורה, והם צריכים ממש לצאת כנגד זה באופן יזום כדי לסרב לזה.
- אם יש קבוצה שאני יודעת שיש בה תלמידים מועדים לפורענות, אני מקדימה ויוצרת מעין דיבור בדיוק על מה שכתבת כאן למעלה. על חשיבות הטיקסיות הקבועה, החזרתיות והשינון, ויחד עם זאת על החשיבות הגדולה של הבדיקה, החקירה, היכולת לשבור את התבניות המותנות שלנו, כך שהם מבינים ש"לתרגל יוגה" זה לא רק לעשות X אלא היכולת לעשות X, וגם Y וגם Z ולשלוט בכולם. להסביר שהשליטה הזו היא היא הדרך שלנו להתעלות מעל ההתניות, הקבעונות, התבניות ושאימון היוגה הוא לפעמים עצם התירגול של משהו שאנחנו לא מורגלים בו, תנוחה שאנחנו לא מתחברים אליה.
- לספק את המבנה המסויים הקבוע של שעור במיוחד אם יש בו אנשים שזקוקים לקבוע הזה (למשל מדיטציה, פראנימה ותירגול או כל מבנה אחר שהם מורגלים בו) ובתוכו להכניס כל פעם משהו שונה. לדאוג שבכל שעור יהיה משהו מן המבנה הקבוע שהם מכירים שיקל עליהם להשלים עם הדבר החדש, (כמו פרוסת גבינה שעוטפת תרופה שצריך לתת לחתול (-:).
- אם אני מכניסה משהו חדש שהתלמידים שלי מתלהבים ממנו, אני מייד דואגת לא לעשות אותו גם בשעור הבא. זה לא יאמן באיזו מהירות אנחנו נצמדים למשהו ומנכסים אותו כהרגל. מספיק שפעם אחת הבאתי מוסיקה לשעור, יש מישהו ששואל בשעור הבא למה אין מוסיקה. מספיק שפעם אחת אני בוחרת להתחיל את השעור בשכיבה, יש מי שישאל בשעור הבא אם אפשר להתחיל בשכיבה. אז אני דואגת שהשעורים לא יהיו דומים.
- ולבסוף, אם בכל זאת אני רואה שיש מישהו שמתעקש לעשות אחרת, או לא לנסות, אני מניחה לו. אחרי הכל, זה לא שלי. זה שלו.
אני כאן בשביל להנחות אותו, לגרות אותו, לפתוח בפניו דרכים. אני לא יכולה להכריח אותו ללכת בהן, ואז אני פשוט מתעלמת. לפעמים עצם זה שכל שאר הקבוצה מתנסה, גורם לסוג של לחץ חברתי מתון, וגם הסקפטים או האדישים מצטרפים. לפעמים, כשהם רואים שאני שמה לב, הם פונים אלי ואומרים יש לי בעיה כזו וכזו ונראה לי שלא מתאים לי ככה וככה ואז אני מתייחסת, מסבירה, מציעה אלטרנטיבה. ולפעמים אני פשוט אומרת אוקיי, ומניחה להם
יש אימרה נורא יפה שאומרת שהדרך הטובה ביותר שרועה יכול לדאוג לפרות שלו, היא לתחום שטח ולגדר אותו, ובתוך השטח הזה לתת להן לרוץ חופשי.
בסופו של דבר זו אחריות של כל תלמיד לעשות את הדרך שלו, בדרך שלו, לא? (-:
יש גם משל יפה ששמעתי פעם שקשור לסוגיה הזו. אם מסתייעת שעת כושר בשעור, אפשר לספר אותו לתלמידים:
המשל מספר על פרופסור מלומד שמגיע אל איזשהו גורו ואומר לו: אני פרופסור ככה וככה. יש לי תואר בזה ובזה ובזה. למדתי ככה וככה ואח"כ התמחתי בלימודי
$&$% ועכשיו באתי כי אני רוצה שתלמד אותי גם יוגה. הגורו, מביט בו ואומר בסדר. אבל קודם בוא נשתה תה.
הגורו מביא קנקן תה ומתחיל למזוג אל כוסו של הפרופסור. מוזג ומוזג ומוזג, והכוס מתמלאת ועולה על גדותיה והתה נשפך אל המגש ומהמגש אל הרצפה ומרטיב את הבגדים שלהם, עד שהפרופסור מזדעק ואומר לגורו: עצור, תפסיק, אתה לא רואה שהכוס מלאה??!
המורה מחייך ואומר: בדיוק! הכוס מלאה. כשהכוס מלאה שומדבר חדש לא יכול להכנס בה. כדי ללמוד, צריך קודם כל לרוקן את הכוס. רק אז אפשר למלא אותה מחדש ולשתות. לך קודם תרוקן את הכוס שלך, אח"כ תבוא שוב כדי ללמוד.
שבת שלום ונשיקות @}
הי מימה אהובה.
קודם כל, איזה כיף לראות את שמך כאן ולהענות לדיון על היוגה @}
זו שאלה מעניינת שמעסיקה גם אותי לא אחת.
אני מניחה שכל מורה (לא רק ליוגה) שבחר בלמידה, בגדילה ובמחקר כדרך חיים נתקל בשלב זה או אחר בתלמיד "היודע כבר". לפעמים נדמה שהם עברו ביחד את אותו הקורס. (-:
אין לי כמובן תשובה אחת ברורה. אבל הנה כמה כלים שאני נעזרת בהם כשאני נתקלת בתופעה:
[list=1]
[*] כשאני עומדת ללמד דבר חדש, אני בד"כ מכריזה: היום נעשה ככה וככה. לפעמים אם זה מתאים לאופי הקבוצה אומרת שני משפטים על מטרת התרגול החדש והשפעתו. אנשים אוהבים לדעת מה הם עושים או כמו שהם מנסחים את זה בשפתם, לדעת "למה זה טוב". באופן הזה, יש מסגרת וכותרת ברורה, והם צריכים ממש לצאת כנגד זה באופן יזום כדי לסרב לזה.
[*] אם יש קבוצה שאני יודעת שיש בה תלמידים מועדים לפורענות, אני מקדימה ויוצרת מעין דיבור בדיוק על מה שכתבת כאן למעלה. על חשיבות הטיקסיות הקבועה, החזרתיות והשינון, ויחד עם זאת על החשיבות הגדולה של הבדיקה, החקירה, היכולת לשבור את התבניות המותנות שלנו, כך שהם מבינים ש"לתרגל יוגה" זה לא רק לעשות X אלא היכולת לעשות X, וגם Y וגם Z ולשלוט בכולם. להסביר שהשליטה הזו היא היא הדרך שלנו להתעלות מעל ההתניות, הקבעונות, התבניות ושאימון היוגה הוא לפעמים עצם התירגול של משהו שאנחנו לא מורגלים בו, תנוחה שאנחנו לא מתחברים אליה.
[*] לספק את המבנה המסויים הקבוע של שעור במיוחד אם יש בו אנשים שזקוקים לקבוע הזה (למשל מדיטציה, פראנימה ותירגול או כל מבנה אחר שהם מורגלים בו) ובתוכו להכניס כל פעם משהו שונה. לדאוג שבכל שעור יהיה משהו מן המבנה הקבוע שהם מכירים שיקל עליהם להשלים עם הדבר החדש, (כמו פרוסת גבינה שעוטפת תרופה שצריך לתת לחתול (-:).
[*] אם אני מכניסה משהו חדש שהתלמידים שלי מתלהבים ממנו, אני מייד דואגת לא לעשות אותו גם בשעור הבא. זה לא יאמן באיזו מהירות אנחנו נצמדים למשהו ומנכסים אותו כהרגל. מספיק שפעם אחת הבאתי מוסיקה לשעור, יש מישהו ששואל בשעור הבא למה אין מוסיקה. מספיק שפעם אחת אני בוחרת להתחיל את השעור בשכיבה, יש מי שישאל בשעור הבא אם אפשר להתחיל בשכיבה. אז אני דואגת שהשעורים לא יהיו דומים.
[*] ולבסוף, אם בכל זאת אני רואה שיש מישהו שמתעקש לעשות אחרת, או לא לנסות, אני מניחה לו. אחרי הכל, זה לא שלי. זה שלו.
[/list]
אני כאן בשביל להנחות אותו, לגרות אותו, לפתוח בפניו דרכים. אני לא יכולה להכריח אותו ללכת בהן, ואז אני פשוט מתעלמת. לפעמים עצם זה שכל שאר הקבוצה מתנסה, גורם לסוג של לחץ חברתי מתון, וגם הסקפטים או האדישים מצטרפים. לפעמים, כשהם רואים שאני שמה לב, הם פונים אלי ואומרים יש לי בעיה כזו וכזו ונראה לי שלא מתאים לי ככה וככה ואז אני מתייחסת, מסבירה, מציעה אלטרנטיבה. ולפעמים אני פשוט אומרת אוקיי, ומניחה להם
יש אימרה נורא יפה שאומרת שהדרך הטובה ביותר שרועה יכול לדאוג לפרות שלו, היא לתחום שטח ולגדר אותו, ובתוך השטח הזה לתת להן לרוץ חופשי.
בסופו של דבר זו אחריות של כל תלמיד לעשות את הדרך שלו, בדרך שלו, לא? (-:
יש גם משל יפה ששמעתי פעם שקשור לסוגיה הזו. אם מסתייעת שעת כושר בשעור, אפשר לספר אותו לתלמידים:
המשל מספר על פרופסור מלומד שמגיע אל איזשהו גורו ואומר לו: אני פרופסור ככה וככה. יש לי תואר בזה ובזה ובזה. למדתי ככה וככה ואח"כ התמחתי בלימודי [sup]$&[/sup]$% ועכשיו באתי כי אני רוצה שתלמד אותי גם יוגה. הגורו, מביט בו ואומר בסדר. אבל קודם בוא נשתה תה.
הגורו מביא קנקן תה ומתחיל למזוג אל כוסו של הפרופסור. מוזג ומוזג ומוזג, והכוס מתמלאת ועולה על גדותיה והתה נשפך אל המגש ומהמגש אל הרצפה ומרטיב את הבגדים שלהם, עד שהפרופסור מזדעק ואומר לגורו: עצור, תפסיק, אתה לא רואה שהכוס מלאה??!
המורה מחייך ואומר: בדיוק! הכוס מלאה. כשהכוס מלאה שומדבר חדש לא יכול להכנס בה. כדי ללמוד, צריך קודם כל לרוקן את הכוס. רק אז אפשר למלא אותה מחדש ולשתות. לך קודם תרוקן את הכוס שלך, אח"כ תבוא שוב כדי ללמוד.
שבת שלום ונשיקות @}