על ידי אליס_בארץ_המראה* » 27 אוקטובר 2005, 11:04
טוב.
בדרך כלל אני לא מגיבה על דברים כאלה (ואני מתאפקת מאד לא לכתוב למה כוונתי ב"כאלה"), אבל זו אולי ההזדמנות המתאימה.
אולי תת הכותרת של התגובה שלי צריכה להיות צדקנות ובורות.
הסיפור שציטטת הוא סצינה (אחת) מתוך ספר (ארוך) וקלאסי שנקרא "אילן גדל בברוקלין". ואם יש ספרות אמריקאית 'קלאסית' שאמליץ עליה תמיד לילדות קטנות, זה יהיה הספר הזה, שאמנם משקף הרבה מערכי תקופתו, אבל מצליח גם לבנות את הדמות של פראנסי (שהזדהתה במסיבה כ"מרי") כילדה סקרנית, חכמה, רגישה, (וכן, עניה עד רעב) וגדלה להיות אשה עצמאית בתקופה שבה היה קשה מאד להיות אשה כזו (ארה"ב של תחילת המאה ה-20).
המקראות של בתי הספר הן "ספריות-טעימה" בזעיר אנפין, שפתחו לי אישית פתח להרבה מאד מהספרים שליוו אותי בילדותי ועיצבו את תפיסת העולם שלי, השקפותי, ובעיקר את ההשכלה שלי. רק לפני כמה ימים קראתי סיפור של ויליאם סארויאן ופתאום הכתה בה ההכרה שכבר קראתי אותי - כן, באחת מאותן מקראות איומות ובלתי חינוכיות. כמו גם את רוב המשוררים שאני אוהבת עד היום. כמו גם סיפורים מתרבויות לא מערביות. אני לא יודעת מי ערך את המקראה הזאת, אבל מכבדת אותו/אותה מאד על הפגנת הידע העשיר והפתיחות. ואין ספק שיש מקום רב לעדכן אותה, אם הדבר לא נעשה בין עשרים השנים שמפרידות בין השימוש שאני עשיתי בה לשימוש הנעשה בה כיום, אבל כן, זה בדיוק החינוך שהייתי רוצה להקנות לילדים: שידעו שיש כל מיני תרבויות בעולם, והערכים שלהן עלולים להשמע אכזריים. יש כל מיני ילדים בעולם, והתנאים בהם גדלו שונים מאד זה מזה. וישנם אמצעים שונים לספר לנו על כך: ספרות, שירה, היסטוריה, וכולם מהנים.
להזדעזע בצדקנות מסיפור שנכתב לפני עשרות שנה - אלי הטוב, אני תוהה אילו תגובות יפיקו ממך המינגווי, דיקנס או אפילו האחיות ברונטה. יודעת מה, עזבי את כל אלו. מה דעתך על הערכים האיומים בשירת הומרוס? אין ספק שצריך להגן על הילדים מכל החינוך הזה (אילו רק היו מלמדים את הומרוס בבתי הספר).
ועוד יותר מכך: להאשים את המקראות בכך שהן פותחות לילדים פתח להכיר לא רק ספרות טובה אלא גם, דרכה ובזכותה, ערכים ממקומות וזמנים אחרים; ועוד לעשות זאת תוך הפגנת בורות ביחס למקור שציטטת; ועוד, כמו חטא על פשע, לנפנף בכל החבילה במילים "זה החינוך של בית הספר" כדי להטעים שאת מסתייגת מכל היופי והעושר הזה, ארוזים בספר אחד שהוא ככל הנראה אחד הדברים היותר מעשירים שניתן להציע לילדים - אין לי מילים. פשוט נשארתי בלי מילים.
טוב.
בדרך כלל אני לא מגיבה על דברים כאלה (ואני מתאפקת מאד לא לכתוב למה כוונתי ב"כאלה"), אבל זו אולי ההזדמנות המתאימה.
אולי תת הכותרת של התגובה שלי צריכה להיות [b]צדקנות ובורות[/b].
הסיפור שציטטת הוא סצינה (אחת) מתוך ספר (ארוך) וקלאסי שנקרא "אילן גדל בברוקלין". ואם יש ספרות אמריקאית 'קלאסית' שאמליץ עליה תמיד לילדות קטנות, זה יהיה הספר הזה, שאמנם משקף הרבה מערכי תקופתו, אבל מצליח גם לבנות את הדמות של פראנסי (שהזדהתה במסיבה כ"מרי") כילדה סקרנית, חכמה, רגישה, (וכן, עניה עד רעב) וגדלה להיות אשה עצמאית בתקופה שבה היה קשה מאד להיות אשה כזו (ארה"ב של תחילת המאה ה-20).
המקראות של בתי הספר הן "ספריות-טעימה" בזעיר אנפין, שפתחו לי אישית פתח להרבה מאד מהספרים שליוו אותי בילדותי ועיצבו את תפיסת העולם שלי, השקפותי, ובעיקר את ההשכלה שלי. רק לפני כמה ימים קראתי סיפור של ויליאם סארויאן ופתאום הכתה בה ההכרה שכבר קראתי אותי - כן, באחת מאותן מקראות איומות ובלתי חינוכיות. כמו גם את רוב המשוררים שאני אוהבת עד היום. כמו גם סיפורים מתרבויות לא מערביות. אני לא יודעת מי ערך את המקראה הזאת, אבל מכבדת אותו/אותה מאד על הפגנת הידע העשיר והפתיחות. ואין ספק שיש מקום רב לעדכן אותה, אם הדבר לא נעשה בין עשרים השנים שמפרידות בין השימוש שאני עשיתי בה לשימוש הנעשה בה כיום, אבל כן, [b]זה בדיוק החינוך[/b] שהייתי רוצה להקנות לילדים: שידעו שיש כל מיני תרבויות בעולם, והערכים שלהן עלולים להשמע אכזריים. יש כל מיני ילדים בעולם, והתנאים בהם גדלו שונים מאד זה מזה. וישנם אמצעים שונים לספר לנו על כך: ספרות, שירה, היסטוריה, וכולם מהנים.
להזדעזע בצדקנות מסיפור שנכתב לפני עשרות שנה - אלי הטוב, אני תוהה אילו תגובות יפיקו ממך המינגווי, דיקנס או אפילו האחיות ברונטה. יודעת מה, עזבי את כל אלו. מה דעתך על הערכים [b]האיומים[/b] בשירת הומרוס? אין ספק שצריך להגן על הילדים מכל החינוך הזה (אילו רק היו מלמדים את הומרוס בבתי הספר).
ועוד יותר מכך: להאשים את המקראות בכך שהן פותחות לילדים פתח להכיר לא רק ספרות טובה אלא גם, דרכה ובזכותה, ערכים ממקומות וזמנים אחרים; ועוד לעשות זאת תוך הפגנת בורות ביחס למקור שציטטת; ועוד, כמו חטא על פשע, לנפנף בכל החבילה במילים "זה החינוך של בית הספר" כדי להטעים שאת מסתייגת מכל היופי והעושר הזה, ארוזים בספר אחד שהוא ככל הנראה אחד הדברים היותר מעשירים שניתן להציע לילדים - אין לי מילים. פשוט נשארתי בלי מילים.