על ידי מיכל_מ* » 29 אוגוסט 2006, 11:52
וזו הדילמה הכי קשה, איך אני גורמת לה "להחזיק" עניין במשהו לאורך זמן? - חשבתי על המשפט הזה שלך אתמול בגן השעשועים. רק סיפור קטן שקשור לזה, לא תובנות גדולות... הבאתי ספר על חיות (מדריך לילדים של פיני אמיתי) כדי לתת אותו לחברה שלי, וכשפתחתי והקראתי לה משהו מעניין נוצרה סביבי קבוצת-תלמידים לרגע, כולם "חינוך ביתי". עיקר העניין בהתחלה היה של בנות ה-7, שהתעניינו לשמוע ששבלול יכול לחיות 10 שנים ועוד מספרים מדהימים כאלו, בזמן שבן השנתיים וחצי ניסה מאוד להעביר מהר מהר את הדפים לחיה הבאה ואני השתדלתי שהם ישארו שלמים.
בהדרגה בנות השבע גלשו ממני לארגז החול, בת התשע עוד שאלה משהו ועזבה, וכך מצאתי את עצמי מול שני התלמידים הנלהבים ביותר שפגשתי - בן השנתיים וחצי ובת שנה ותשעה חודשים. הם היו המתעניינים הגדולים כבר קודם, כאמור, הוא דפדף במרץ, והיא קלטה דברים שעניינו אותה בפליאה גדולה - למשל, היא אוהבת דברים קטנים, וכשסיפרתי שהפלמינגו אוכלים סרטנים קטנים אדומים היא חזרה והדגימה באצבעות, "קטנים".
כשראינו צבי התלמיד הנלהב שלי זיהה, "צבי!", ושאל מה הוא עושה. הצבי בתמונה אכל עלים כשהוא עומד על שתי רגליים אחוריות, ואני הסברתי, "גבוה-גבוה". הוא שאל אם הצבי יכול לעוף... לא, אבל הוא יכול לרוץ מהר מהר ולדלג, והמתוק התחיל לדלג בדשא כמו צבי.
זה המשיך עוד, הם לא איבדו ריכוז די הרבה זמן, התפעלו והיו יצירתיים להפליא. מדי פעם הם עשו הפסקת-גילולים-ביחד-על-הדשא וחזרו אליי בריכוז ועניין (כמו שאמרתי, רק סיפור קטן, בלי תובנות גדולות..).
[u]וזו הדילמה הכי קשה, איך אני גורמת לה "להחזיק" עניין במשהו לאורך זמן?[/u] - חשבתי על המשפט הזה שלך אתמול בגן השעשועים. רק סיפור קטן שקשור לזה, לא תובנות גדולות... הבאתי ספר על חיות (מדריך לילדים של פיני אמיתי) כדי לתת אותו לחברה שלי, וכשפתחתי והקראתי לה משהו מעניין נוצרה סביבי קבוצת-תלמידים לרגע, כולם "חינוך ביתי". עיקר העניין בהתחלה היה של בנות ה-7, שהתעניינו לשמוע ששבלול יכול לחיות 10 שנים ועוד מספרים מדהימים כאלו, בזמן שבן השנתיים וחצי ניסה מאוד להעביר מהר מהר את הדפים לחיה הבאה ואני השתדלתי שהם ישארו שלמים.
בהדרגה בנות השבע גלשו ממני לארגז החול, בת התשע עוד שאלה משהו ועזבה, וכך מצאתי את עצמי מול שני התלמידים הנלהבים ביותר שפגשתי - בן השנתיים וחצי ובת שנה ותשעה חודשים. הם היו המתעניינים הגדולים כבר קודם, כאמור, הוא דפדף במרץ, והיא קלטה דברים שעניינו אותה בפליאה גדולה - למשל, היא אוהבת דברים קטנים, וכשסיפרתי שהפלמינגו אוכלים סרטנים קטנים אדומים היא חזרה והדגימה באצבעות, "קטנים".
כשראינו צבי התלמיד הנלהב שלי זיהה, "צבי!", ושאל מה הוא עושה. הצבי בתמונה אכל עלים כשהוא עומד על שתי רגליים אחוריות, ואני הסברתי, "גבוה-גבוה". הוא שאל אם הצבי יכול לעוף... לא, אבל הוא יכול לרוץ מהר מהר ולדלג, והמתוק התחיל לדלג בדשא כמו צבי.
זה המשיך עוד, הם לא איבדו ריכוז די הרבה זמן, התפעלו והיו יצירתיים להפליא. מדי פעם הם עשו הפסקת-גילולים-ביחד-על-הדשא וחזרו אליי בריכוז ועניין (כמו שאמרתי, רק סיפור קטן, בלי תובנות גדולות..).