על ידי אהבת_עולם* » 29 אוקטובר 2010, 15:17
_בוכה בקלות גם כשעצוב.
בכי תמיד עזר לי להרגיש הקלה ושחרור כשהיו מהמורות בדרך._
מזדהה לגמרי.
כל דבר שקשור ליופי וחיבור פנימי חזק מציף בדמעות.
איזו הגדרה יפה !
גם אצלי ככה.
**********
כשניסיתי פעם להגדיר איזה סוג דברים בדיוק גורם לי לבכות, הגעתי למסקנה שאלו שני דברים עיקריים והפוכים לכאורה:
- חיבורים
- ניתוקים, פרידות
- לסעיף הראשון אני יכולה לשייך כל מה שקשור לתחושה של חזרה הביתה (רוחנית), כל תובנה, כל חלק של פאזל שכאילו מתיישב במקום, כל יציאה של האמת לאור, כל תחושה של חיבור לאלוהי, לנעלה..
וגם חיבורים יותר גשמיים שאני עדה להם: חיבורים בין אנשים, איחוד משפחות (אנשים שחזרו ומצאו את בני משפחתם אחרי השואה או אחרי הרבה שנים, וכמובן ילדים שמוצאים את אמא שלהם (מרקו
), לאסי שחוזרת הביתה, אהבה אבודה שסוף סוף נמצאה...
וגם, כמובן, כשאני עושה סקס עם מישהו אהוב (החיבור האולטימטיבי !).
כל הנ"ל הם כל מיני צורות של חיבור ושל תחושת 'חזרה הביתה'.
ובעיקר עושה לי דמעות של התרגשות, שמחה, התעלות.
- לסעיף השני אני יכולה לשייך למשל פרידה ממשפחה, כל סוג של אובדן ושל אבל, מוות, עוול וחוסר צדק וכו'.
אלו הן צורות שונות של פרידה וניתוק (פיזית או נפשית-רוחנית ; אחד מהשני, או מעצמנו).
וזה בעיקר עושה לי דמעות של עצב.
אני חושבת שכמעט כל דבר שגורם לי לבכי, יכול להיכנס לאחד משני הסעיפים הנ"ל.
המדובר לפעמים בכאבים ובשמחות אישיים שלי, ולפעמים במה שאני רואה מסביב (יש לי מנגנון חזק של אמפתיה והזדהות, כך שאני חווה על עצמי סיפורים של אחרים. לא באופן מוגזם, אך כן באופן שמעורר בי רגש כלפיהם או כלפי עצמי ולפעמים גם בכי).
המעניין - שזה כאילו שני צדדים של אותה המטבע - החיבור והניתוק. השמחה והעצב.
והכל בסופו של דבר מתבטא בדמעות.
_בוכה בקלות גם כשעצוב.
בכי תמיד עזר לי להרגיש הקלה ושחרור כשהיו מהמורות בדרך._
מזדהה לגמרי.
[u]כל דבר שקשור ליופי וחיבור פנימי חזק מציף בדמעות.[/u]
איזו הגדרה יפה !
גם אצלי ככה.
**********
כשניסיתי פעם להגדיר איזה סוג דברים בדיוק גורם לי לבכות, הגעתי למסקנה שאלו שני דברים עיקריים והפוכים לכאורה:
[list=1]
[*] [b]חיבורים[/b]
[*] [b]ניתוקים, פרידות[/b]
[/list]
[list]
[*] לסעיף הראשון אני יכולה לשייך כל מה שקשור לתחושה של חזרה הביתה (רוחנית), כל תובנה, כל חלק של פאזל שכאילו מתיישב במקום, כל יציאה של האמת לאור, כל תחושה של חיבור לאלוהי, לנעלה..
[/list]
וגם חיבורים יותר גשמיים שאני עדה להם: חיבורים בין אנשים, איחוד משפחות (אנשים שחזרו ומצאו את בני משפחתם אחרי השואה או אחרי הרבה שנים, וכמובן ילדים שמוצאים את אמא שלהם (מרקו :-)), לאסי שחוזרת הביתה, אהבה אבודה שסוף סוף נמצאה...
וגם, כמובן, כשאני עושה סקס עם מישהו אהוב (החיבור האולטימטיבי !).
כל הנ"ל הם כל מיני צורות של חיבור ושל תחושת 'חזרה הביתה'.
ובעיקר עושה לי דמעות של התרגשות, שמחה, התעלות.
[list]
[*] לסעיף השני אני יכולה לשייך למשל פרידה ממשפחה, כל סוג של אובדן ושל אבל, מוות, עוול וחוסר צדק וכו'.
[/list]
אלו הן צורות שונות של פרידה וניתוק (פיזית או נפשית-רוחנית ; אחד מהשני, או מעצמנו).
וזה בעיקר עושה לי דמעות של עצב.
אני חושבת שכמעט כל דבר שגורם לי לבכי, יכול להיכנס לאחד משני הסעיפים הנ"ל.
המדובר לפעמים בכאבים ובשמחות אישיים שלי, ולפעמים במה שאני רואה מסביב (יש לי מנגנון חזק של אמפתיה והזדהות, כך שאני חווה על עצמי סיפורים של אחרים. לא באופן מוגזם, אך כן באופן שמעורר בי רגש כלפיהם או כלפי עצמי ולפעמים גם בכי).
המעניין - שזה כאילו שני צדדים של אותה המטבע - החיבור והניתוק. השמחה והעצב.
והכל בסופו של דבר מתבטא בדמעות.