האם לא כדאי לאחד עם [po]תגובות לגליון 36[/po] ?

אני חושב שאמנון דיבר על חברה במובן Friends ולא במובן Society. לתפיסתו לבית הספר אין תחליף ברקימת הקשרים הבין-אישיים הרגשיים בין אנשים, וללא בית הספר הילד גדל להיות יצור עקר מבחינה רגשית ולא מסוגל להתחבר עם אנשים אחרים ברמה הרגשית. אני קצת מקצין כמובן, אבל זו רוח הדברים.

[b]ללמוד את המיומנויות החברתיות -- כיצד להסתדר עם אנשים מכל הסוגים[/b]
ראו נא [po]חינוך במדינה דמוקרטית[/po]

לא ברור לי אלו מאמרים על [po]מדור חינוך ביתי[/po] [po]אמנון כהן[/po] קרא, אבל אני לא זוכר חיבור משמעותי אחד בנושא שאינו מתייחס ל-[po]סוציאליזציה בחינוך ביתי[/po]. כמו כן, אני יודע מנסיון אישי שהקושיה [b]הראשונה[/b] שאנשים מעלים כשהם שומעים על חינוך ביתי היא שאלת החיברות של הילד. לא השניה או השלישית. הראשונה. משום מה לכולם נראה שזו [b]הבעיה[/b] הגדולה של חינוך ביתי, הדבר שאלמלא הוא זה היה יכול להיות פתרון מצוין, נניח, כמו מגורים על הירח -- נדל"ן מצוין עם נוף יפהפה וללא שכנים קרובים. רק שצריך לפתור את בעיית התחבורה לשם ומייד אני עובר. על המקום. בטוח.

אז אמנון, קרא את רשימתו של אור שליט ב-[po]באופן 36[/po], ואחר כך קצת [po]ג'ון הולט[/po], ואחר כך את החיבורים אליהם יש הפניות ב-[po]סוציאליזציה בחינוך ביתי[/po], וגם עקרון הרצף (וגם ב-[po]כבד את ילדיך[/po] אפשר למצוא חומר רלוונטי). כל אחד וזוויתו שלו לנושא החיברות בחינוך הביתי.

והמשפט שהכי הרס אותי: [u]"לפן החברתי שנותן בית ספר אין תחליף."[/u] איזה מזל!}

[b]חשיבותו של ה"חינוך החברתי" בבית הספר[/b]
[u]אמנון כהן[/u]
(מתוך "[po]באופן 36[/po]" - אוגוסט-ספטמבר 2001)
[po]דף עלון[/po]

לא מעט מאמרים נכתבו בדבר החינוך הביתי לילדים, חלקם בעד חלקם נגד, אך באף מאמר לא מצאתי התייחסות לנושא החשוב והמכריע ביותר לדעתי, המעמיד את כל נושא החינוך הביתי למבחן.
סוגיית "איכות הלימוד" של החינוך בבית אינה רלוונטית לטעמי. אין לי ספק שמבחינה עניינית ניתן להקנות ידע והשכלה נאותים לילד בחינוך הביתי.
אינני מודאג מכך שילד אשר יחונך בבית ידע יותר או פחות לפתור משוואה במתמטיקה.
הנושא העיקרי והמהותי ביותר בסוגיה זו הנו "החינוך החברתי".
עיקרן של 12 שנות הלימוד לטעמי מתמקד בעיצובו של הילד והתמודדותו בחברה - "השכלתו החברתית", או אם תרצו למידתו להישרד ולמקם עצמו בין האחרים חשובה לאין ערוך מהתכנים הפדגוגים.
מי לא מכיר את ה"פרא האדם" שבמשך כל התיכון היה בים ולא סיים בגרות, ולאחר שרות צבאי תפס את עצמו, שיפר ציוניו ומצא עצמו בטכניון או בכל מוסד אקדמאי אחר?
יש אלפי דוגמאות שכאלו.
ילד שיחונך בבית, אולי השכלתו תהיה מצוינת, אך יכולתו להתמודד עם אנשים תהיה נמוכה.
אני מניח שסניגורי הרעיון של החינוך הביתי יאמרו שאותו ילד שיחונך בבית ימצא את חבריו בשכונה אחר הצהרים. לא כך יהיה! כולנו זוכרים כי חברנו הטובים אחר-הצהריים תמיד היו אלה מהכיתה, ושלא לדבר על הפעילות החשובה חברתית כעשיית שעורי בית ביחד, חוויות שילד המחונך בבית לא יזכה להם.
לפן החברתי שנותן בית ספר אין תחליף.
בעולם אכזר ואלים כשלנו מחובתנו לאפשר לילדנו )גם אם זה לא נראה לנו( להתמודד ולעצב את אופיו בקרב חבריו, וליחס לתכנים הפדגוגים משמעות שולית בלבד.

[hr]

ראו גם: [po]תגובות לגליון 36[/po].