גוונים, מזדהה איתך מאוד בענייני אקמול.
את הילד שלי העברתי לבלי אקמול לפני עידנים ועבד לנו מצויין.
בלי אקמול כמעט לגמרי עבד לגמרי לא רע גם בשבילי שנים ארוכות.
בחורף שעבר הייתי חולה בלי סוף.
זה עבר כש.. לקחתי אקמול.
ועשיתי עוד כמה דברים במקביל.

רוצה להוסיף שיחד עם היכולת לדעת מתי יש חום ומתי אין, גיליתי שלילד הספציפי שלי יש פשוט ריח של מחלה כשהוא חולה..
לא ריח מגעיל. ריח חמוד. ריח של הילד שלי כשהוא חולה.
ממרחק של מטר או שניים כבר ידעתי לזהות..

_כשהילד שלי נולד, הייתי מגיבה בדיוק כך לו מישהו היה מציע לי להעריך חום - אין לי מושג. המון דברים אז נראו לי כמו חידה בלתי מפוענחת, שצריך ללמוד את כולה בבת אחת.
אחרי שנתיים שלוש של הרבה מחלות, הרבה מדידות חום, והרבה גוף לגוף, כשהפסקתי עם האקמול, גליתי שאני יודעת מצויין להבחין בין רגיל, יש חום ולדעת שאנחנו בתוך הטווח הבלתי מסוכן בעליל. בתוך הלא מסוכן, ידעתי להבחין גם בין גבוה לנמוך. שימושי לשאלות של רופאים._
וואי בול אני:-) לא הייתי מאמינה שאני אהיה מאלה שמנגיעה במצח (שפתיים עדיף אבל גם יד זה בסדר) יזהו אם יש או אין חום וגם פחות או יותר כמה חום.
רק שאני לא הפסקתי עם האקמול... נראה לי שאני היחידה כאן שעברה תהליך הפוך. מהתנגדות להורדת חום (כשזה עוד היה בעיקר תיאוריה, לפני שהפכתי לאמא) הפכתי, עם הניסיון (שתי בנותיי הקטנות נוטות להעלות חום) דווקא לדי תומכת...
עדיין בניסוי וטעיה של העניין.
היו כמה מקרים שהרגשתי שנתינת האקמול ממש היוותה נקודת מפנה. כאילו ההקלה, ירידת החום, איפשרה לגוף להפנות משאבים להבראה. מה גם ששתיהן לא מצליחות לישון כשיש להן חום (אני מדברת כאן רק על חום גבוה 39.5-40.5 והיו מקרים גם של גבוה יותר. חום של פחות מ-39-39.5 באמת שאין צורך) והן הופכות מותשות גם מעייפות ולא רק מהמחלה וכולנו מסכנים נורא. הורדת החום מאפשרת שינה רגועה, רצופה, ואיכשהו אני מרגישה שדווקא אז הגוף נלחם במחלה הכי טוב (אני יודעת שזה לא הגיוני, כי החום עצמו הוא הביטוי להתמודדות של הגוף, ובכל זאת). אצלנו במקרים שנתנו אקמול המחלה היתה קלה יותר ועברה מהר יותר לעומת מקרים שלא. וגם כולם ישנו יותר. בהתחלה עוד הייתי מצטדקת (בפני עצמי בעיקר) אבל ממחלה למחלה קל לי יותר להודות, כן, אני אמא שנותנת אקמול.

[u]אני גיליתי שהפטמה שלי היא המדחום האמין ביותר מבחינתי.[/u]
כבר שאלתי אותך על זה פעם, וגם ענית לי, זה היה עוד לפני שהינקתי, אבל גם עכשיו אחרי רזומה מסוים של הנקה בכלל והנקה בזמן חום בפרט, עדיין לא לגמרי ברור לי. מה אני מפספסת?

[u]מה שקצת בעייתי בנוגע לילדים שכבר לא יונקים[/u]
:-D :-D

[u]פתאום את מגלה שהיד שלך יכולה להוות מדחום[/u]
ואני גיליתי שהפטמה שלי היא המדחום האמין ביותר מבחינתי. (מה שקצת בעייתי בנוגע לילדים שכבר לא יונקים. :-))

קראתי חלק מהדיון אתמול ושמחתי לראות שהוא עבר לפה. כי הדף הזה ממש שינה את הגישה שלי לגבי חום ורציתי להגיד את זה אמש ועכשיו כבר לא צריך.
גם הצורך למדוד (בלי קשר להתעללות או לא התעללות. את הטוסיק ניסינו רק עם הבכורה ורק מספר מועט של פעמים כשהיתה ממש קטנה), השחרור הזה מלנסות ולהוריד את החום בכל מחיר והאינטואיציה.

אמא שלי מודדת עם כף היד על המצח והצואר. היא טוענת שבצואר יותר מדויק.
אני מנשקת את המצח. אם אני לא חולה בעצמי, ואם לא בדיוק חזרתי משהייה בחוץ ביום קר, השפתיים שלי הן אחלה מדחום. וזה רק כדי להגיד כן/לא/גבוה/נמוך. כל השאר לא משנה. וזה הגיע עם הנסיון והבטחון באמהות שלי וביכולת לטפל בילדים שלי.

כל מלה של [po]לב שומע[/po]. ולא היה סיכוי שאגיע לזה לפני שנעשיתי אמא.
האמת שיש תמיכה מחקרית לכך, שהאמהות גורמת לשינויים במוח ובמיוחד לתוספת של כישורים חשובים חדשים, כאלה (פתאום את מגלה שהיד שלך יכולה להוות מדחום, שקודם בכלל לא ידעת שקיים, עם שנתות שלא ידעת מעולם שמסומנות עלייך).

[u]אינטואיציה עשוייה להיות דבר נרכש[/u]
לדעתי אינטואיציה היא תמיד דבר נרכש, ולכך עדות המקרה המוזר של מיון אפרוחים. מתישהו אני אמצא את הכתבה המגניבה שסיפרה על זה, וגם על איך לשחמטאים מנוסים יש אינטואיציה בנוגע למהלך הנכון בלוח שהם ראוי לכמה שניות, וללא-שחמטאים אין.

ובנוגע לחיידק במשטח - יש המון אנשים שהם נשאים של סטרפ, אבל לא חולים.

כשהילד שלי נולד, הייתי מגיבה בדיוק כך לו מישהו היה מציע לי להעריך חום - אין לי מושג. המון דברים אז נראו לי כמו חידה בלתי מפוענחת, שצריך ללמוד את כולה בבת אחת.
אחרי שנתיים שלוש של הרבה מחלות, הרבה מדידות חום, והרבה גוף לגוף, כשהפסקתי עם האקמול, גליתי שאני יודעת מצויין להבחין בין רגיל, יש חום ולדעת שאנחנו בתוך הטווח הבלתי מסוכן בעליל. בתוך הלא מסוכן, ידעתי להבחין גם בין גבוה לנמוך. שימושי לשאלות של רופאים.
רוצה לומר: אינטואיציה עשוייה להיות דבר נרכש. ואין כמו קרבה גופנית לכל הפחות לילד כדי ללמוד מספר סודות שאולי לא חשבת שתדע אי פעם.
אני מניחה שמה שמנע ממני לכתחילה להבחין ביכולות הללו קודם לכן היה הציפייה שאמהות פירושה לדעת את כל זה ועוד מהדקה הראשונה בלי אפשרות לניסיון קודם עם ילדים אחרים.

אצלי מדידת החום נעשית דרך נשיקה על המצח של הילד. היד שלי ממש לא אינדיקציה, משום מה. השפתיים כן.

מסכימה מאד שלאו דווקא חום אינדיקציה למחלה. בכלל, הילדים משנים לי מאד את התפיסות על בריאות ומחלה.

כך למשל, הקטנה שלי בכתה שלשום בלילה שכואב לה הגרון. ביקשה למדוד חום (היא אוהבת דווקא במדחום, לך תבין) מדדנו - אין. לקחנו לרופא, לא רואה כלום. אבל היא אוהבת ללכת לרופא ולקבל מדבקות. חזרה עם המדבקות רגועה ומרוצה, הלכה לישון, קמה כולה בריאה ושמחה.

...והיום בבוקר מתקשר הרופא לומר שבמשטח הגרון שלה נמצא חיידק :-) אז היא חולה? בריאה? ומי שמע על סטרפ שמבריא בזכות כמה מדבקות צבעוניות?

אין לי מושג, וזו הרבה פעמים התחלה טובה ללמידה :-)

[u]כלומר, נוצר צורך לקבוע חוקים, מיהו חולה ומי אינו חולה.[/u]
בדיוק. זו הסיבה העיקרית למדוד חום. לכן אפשר פשוט לוותר על הרעיון הזה, בלי להציב את מדידת החום ביד כתחליף.

וגם רציתי להגיד שלמרות שתמרוש יכולה למדוד חום, אני לא יכולה. באמת, תמרוש. יופי [b]שאת[/b] יכולה להבדיל בין חום גבוה מידי לחום בסדר. [b]אני[/b] לא יכולה. אם מאיזשהי סיבה אני אחשוש שהחום של מישהו עלה לרמה של סכנת חיים (שזה אירוע נדיר מאוד מאוד מאוד), אז אני לא אבטח בתחושה שלי.

כל זה לא אומר שצריך לכפות מדידת חום על תינוקות (או מבוגרים), או להפוך תוצר לוואי של חלק מהמחלות להוכחה שחולים.

[u]זה שייך לעולם התעשייתי שבו אתה דופק שעון וחייב התייצבות, כך שיום מחלה מהווה חופשה נחשקת ולא הפרעה מאיימת, כך שהרופא בוחן אותך ואתה צריך להוכיח לו שאתה חולה בעזרת המדחום.[/u]
וזה לא ישרוד לאורך זמן. אצלנו כבר מתחילים להחתים רוקחים על טופס ימי מחלה.
לבזבז על הפתק הזה רבע שעה תמימה של רופא מוסמך? חליק.

אצל השני שלי זה בכלל מגוחך. כשהוא חולה, הוא מעלה ומוריד חום באינטרוולים של חצי שעה - שעה.
הדיאלוג המתאר את מצבו הטמפרטורי צריך להיראות ככה:
"יש לו חום?"
"Not applicable"

[po]אישה במסע[/po], אני שיניתי את כל הפרדיגמה לגבי החום ומדידת החום.
אני לא זוכרת את מדידת החום כ"טראומה" אבל הסקאלה שלי לא אמינה. כאמא, התבוננתי בתינוקת שלי וראיתי שהיא סובלת מאוד מכל צורה של מדידת חום. לא באתי מהתיאוריה, באתי מהשטח, עמדתי בפני אתגר לכל האמונות שלי.
בתרבות שלנו, ללא כל בסיס מדעי מסתבר, "חום" הפך להיות מדד חלופי ל"חולה". כלומר, נוצר צורך לקבוע חוקים, מיהו חולה ומי אינו חולה. בחוקים האלה כיכב ה"חום". זה שייך לעולם התעשייתי שבו אתה דופק שעון וחייב התייצבות, כך שיום מחלה מהווה חופשה נחשקת ולא הפרעה מאיימת, כך שהרופא בוחן אותך ואתה צריך להוכיח לו שאתה חולה בעזרת המדחום.

ברגע שמשהו מערער את כל המבנה הזה, פתאום מבינים שהוא שגוי.
[list]
[*] אין קשר בין מעלות החום על המדחום לבין התשובה האמיתית לשאלה "האם היא חולה" או התשובה האמיתית לשאלה "איך לטפל בה", שאלה השאלות החשובות.
[*] אין חשיבות למדידת החום
[*] יש משהו שאפשר לכנות אותו "חום" ושאפשר להעריך אותו באמצעות כף היד. ה"משהו" הזה יותר דומה למדד למחלה. ברור שאינו מתיימר להחליף מדחום כספית בדיוק המדידה, זו לא אותה מדידה.
[/list]

[u]אני ממש לא בטוחה ביכולת שלי למדוד חום[/u]
אישה, אני לא מדברת על מדידה, על להבדיל בין 48 מעלות ל- 39. בטח גם אני לא יכולה לעשות דבר כזה, וזה גם לא חשוב. אני מדברת על [b]הערכת חום[/b]: זה נורמלי? זה גבוה? זה גבוה מדי?
כשאת עובדת עם אדם מוכר, את יכולה להבדיל בקלות בין הנורמלי לגבוה, ובין הגבוה לגבוה מדי.
ואני גיליתי, מניסיון של טיול במדבר עם ידיד שחטף מכת חום, שלזהות את ה"אוי לא, #%&%&%, זה גבוה מדי!" אפשר גם על אנשים לא ממש מוכרים. בצ'יק. בתגובה מהבטן.
וזה עוד לפני שהיו לי ילדים.

[u]אבל אם מאיזשהי סיבה אני כבר מודדת חום, אז זה יהיה עם מד חום.[/u]

ואז את מסכימה למדוד לעצמך, ומודדת לעצמך.
כלומר זה בינך לבינך. רצונך וגופך.
להבדיל מ [po]תמרוש רוש[/po] ואחרים, שהכריחו אותם וגרמו להם אי נעימות וסבל (גופני ונפשי), וגם לא הכירו בפגיעה, מה שמהווה פגיעה כפולה.

אני לא בטוחה שאני יכולה להרגיש חום על כל אחד,כי זה באמת משתנה ואינדיווידואלי,אבל לילדים הפרטיים שלי,שננגעים הרבה פעמים ביום,אצלהם אני יכולה להרגיש מייד ובקלות,גם במגע וגם,פשוט להסתכל להם בעיניים זה בדרך כלל מספיק.
ואני מסכימה איתך לגמרי,אישה במסע,אני זוכרת את עצמי בתור ילדה מתוסכלת כל כך מול אמא שלי שהייתה חייבת מדדים מדידים כדי להישתכנע שאני חולה(חום או הקאות-משהו שאפשר ליראות ולימדוד)ולא היה מספיק לה שאני אומרת שאני חולה,שאני שוכבת בלי כח,היא לא האמינה לי,וזה פגע בי,עד כדי כך שבחטיבת ביניים היתה לי תקופה ארוכה שפעם בכמה זמן הייתי מתעוררת באמצע הלילה מקיאה את נישמתי ונוסעת איתה למיון,מקבלת קולה בלי גזים ואינפוזיה,וחוזרת הביתה לנוח...

כמו שאמרתי, לדעתי אין קשר חד חד ערכי בין חום למחלה. כשלא מזמן חליתי, לא היה לי חום. את חושבת שזה הפך אותי לפחות אומללה? ואין חום הגוף הנורמלי של אנשים משתנה בטווח מסויים, ומאוד אישי.
אבל אם מאיזשהי סיבה אני כבר מודדת חום, אז זה יהיה עם מד חום.

[u]ממש לא בטוחה ביכולת שלי למדוד חום[/u]
ממליצה לך על ההרצאה הזאת שמסתובבת פה, על החום. הוא מפריך את המיתוס שיש דבר כזה "למדוד חום" P-:
ולכן, "יד על המצח" מה היא מודדת?
היא מודדת מה המצב של הילד (-:

[u]מי האוויל המשריש הראשון שאמר בכלל להורים שצריך למדוד חום עם מדחום?[/u]
אה... אני ממש לא בטוחה ביכולת שלי למדוד חום. לא שאני חושבת שיש קשר חד חד ערכי (ועל) בין חום למחלה, אבל אם אני רוצה למוד חום אני לא אסתפק ביד על המצח.

[u]<מי האוויל המשריש הראשון שאמר בכלל להורים שצריך למדוד חום עם מדחום?[/u]
אף פעם בחיים לא עלה בדעתי להרהר או לערער על זה. גם היה ברור, שחייבים למדוד חום כדי לדעת "אם הילדה חולה".
והנה, מצאתי את עצמי אמא לתינוקת יונקת, שמאוד סבלה מכל מדידות החום. אז ניסינו מדחום באוזן וניסינו זה וניסינו זה, מהר מאוד הבנתי שכל מדידת החום היא סיוט מיותר כי ממילא, כן חולה או לא חולה, הנקה IS THE ANSWER... וכיוון שבכל מקרה הפתרון היה הנקה, אז גם מה זה חשוב אם יש חום או לא... בקיצור, כבר 15 שנה לפחות שפה מודדים חום עם היד של אמא וזהו.

לפני שבוע, אבא שלי, אני ובתי באיזה מקום.
אבא שלי: "את חושבת שיש לאמא חום?"
הבת שלי: [מניחה לי בטבעיות יד על המצח ובצד הצוואר] לא, אין לה חום.

תנסי לבדוק באתר של דר יוסי רימר. מקווה ששם תמצאי מענה.
בכל מקרה רפואה שלמה ומהירה !

האם היחס המכיל לחום נכון גם לגיל 3 שבועות?
זזו פעם ראשונה שיש לי תינוק ככ קטן עם חום
תמיד נמנעתי מלהוריד... אבל זה באמת נכון גםם לגיל כה רך?

[u]הוא טעם מסבון כלים ואני ממש מפחדת אם זה קשור איכשהו להתחלתו של החום.[/u]
טעימה מסבון כלים לא אמורה לגרום לתגובה כזאת.
מקווה שהוא מרגיש יותר טוב (())

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

לבן שלי יש חום כבר 5 ימים, החום עולה ויורד. הוא בן שנה וחצי.
שבוע שעבר עשו לו חיסון של שנה וחצי ואני לא יודעת אם זה הגיוני או בסדר שיש לו חום כל כך הרבה זמן, האם זה בעקבות החיסון התחיל לו חום אחרי שבוע או פשוט וירוס כלשהו?! היינו במיון ואמרו שזה נורמלי ככה אחרי חיסון.
יום לפני שהתחיל לו פעם ראשונה החום, הוא טעם מסבון כלים ואני ממש מפחדת אם זה קשור איכשהו להתחלתו של החום.

לא יודעת. מה שיפה בדף ההוא זה שהוא דיון חי ומעורבב. אבל מניחה שכדאי למחוק ממנו כל פעם, נגיד, שנה אחורה. אם יש שם דברים ממש חשובים שלא נאמרו בדפים אחרים - להעביר. כמו הקישור הזה באמת. ואם לא - לא.

תודה!
אולי כדאי את הקישור להכניס כאן למעלה בדף?
הדף [po]אמהות שואלות אמהות[/po] מלא במידע שיכול להתאים להמון דפים ועם פוטנציאל להיות דף ארוך מאוד לכן, בין השאר, רציתי להעביר. אולי עדיף למחוק שם את הדיון ולהפנות לכאן?

סידרתי. יצא לי הרבה יותר ארוך משלך (הרבה יותר הודעות).
למען האמת אני לא בטוחה שזה נחוץ כאן. כל או רוב המידע כבר נמצא כאן (אולי חוץ מהקישור להרצאה של ד"ר רימר והדיון עליו)

ניסיתי כוחי בעריכה
יצא לי קצת עקום

דיון שהועתק מ [po]אמהות שואלות אמהות[/po] :

[u]אצלנו מי שחולה לרוב שמח מאוד באמבטיה[/u]
כן, פה גם, ובכלל מים ישמחו לבב הילדים פה בכל מצב צבירה. היו תקופות שהיתה בבית בריכה בחצר (חוצלארץ, מדינות חמות, זה היה די סטנדרט) והם היו חצי יום שרויים במים.

הערות לגבי אמבטיה להורדת חום:

אני לעתים קרובות שומעת שמדברים על אמבטיה פושרת ואפילו קרירה, וזו ממש טעות. המים צריכים להיות חמימים ונעימים, בטמפ' גוף תקינה. כמו בשגרה עם ילדים קטנים. אחרת הבדל הטמפ' (בין המים לגוף), לא רק שהוא לא נעים לילד, הוא גם יכול לעשות ממש שוק לגוף מה שמתבטא אח"כ בזינוק של החום.
דבר שני, כשילד נכנס עם חום לאמבטיה, גם אם הוא ממש גדול - חשוב להשגיח.

אולי זה זמן טוב להגיד שאני מדברת על חום נמוך יחסית. לא חושבת שמי מילדיי עבר בשנים האחרונות את ה 38, וגם זה קרה אולי פעם בשנה.
כך שאם הדיון על הורדת חום מתייחס רק לחום גבוה ומטריד אז נא ראו את הערותיי כמיותרות לחלוטין.

[u]הרבה פעמים זה גם מתמודד עם הזעה, שלא לכולם נעימה...[/u]
ההזעה היא לרוב סימן של שבירת החום לא?
הגוף צינן את עצמו והחום ירד

[u]מנסיוני, מקלחת לעתים קרובות משיגה תוצאה הפוכה. מחמירה את המחלה.[/u]
אצלנו הורדת חום במקלחת הובילה לפרכוס חום, כי החום זינק חזרה ממש מהר והיה גבוה, והרבה פעמים זינוק מהיר של החום מוביל לפרכוס אצל ילד שנוטה לפרכוסים.
הפרכוס עצמו אמנם לא מסוכן אבל מבהיל ומבאס ובעיקר מיותר.
אילו ידעתי הייתי מעדיפה לא להוריד את החום, או להוריד באמצעות תרופה דווקא

מתקנת את ההצעה למקלחת כי בעצם מדובר תמיד באמבטיה. אני חושבת שחלק מהעניין זו ההימרחות הנעימה במשהו שנושא את המשקל באופן חלקי.
הרבה פעמים זה גם מתמודד עם הזעה, שלא לכולם נעימה...
אצלנו מי שחולה לרוב שמח מאוד באמבטיה. ואחרי שיוצאים ממנה הולכים לפוך וישנים היטב.

_אורי, לדעתי יש טעם לעשות מה שנעים.
אם ההצעה למקלחת מתקבלת בברכה או פשוט מתחילים וזה נעים - יופי._
אני אף פעם לא עושה מקלחות, זה תמיד נראה לי כל כך לא מתאים לקחת ילד שפוך וחולה ולקלח אותו, כשהם בריאים וחזקים אני צריכה לשכנע אותם אז...

[u]מקלחת, מטלית על המצח?[/u]
מנסיוני, מקלחת לעתים קרובות משיגה תוצאה הפוכה. מחמירה את המחלה. צריך לבדוק כל אדם לגופו, אצלנו במשפחה זה מתכון בדוק להחמרה קשה.
מטלית על המצח - לא אמורה להוריד חום. היא פשוט מקלה על ההרגשה, מרגישים פחות רע, יותר נעים.
(הרגע ממש הילד יוצא ממחלת חום כלשהי אז זה ממש טרי אצלי (-: ).
עוד:
[list]
[*] גיליתי שבקבוק חם עוזר גם לסתם וירוס (אפשר להשעין עליו את הראש ולאו דווקא את הבטן). כמובן בקבוק חם מהסוג הישן ולא חשמלי.
[*] טיפולים רפואיים מסובכים ומורכבים כמו חיבוק, נשיקה, יד על המצח - עוזרים מאוד להחלמה.
[*] מרק עוף, תה עם לימון/דבש, נוזלים בכלל.
[*] מאז שהפסקנו לחלוטין לחמם את הבית בחורף, נדיר שאנחנו חולים. מסייגת שמדובר בתל אביב: קור לח שחודר לעצמות, אפס בידוד בבתים, מצד שני לא יורד מתחת לאפס. קר מאוד מאוד בבית ואנחנו לובשים הרבה שכבות, בלילה מתכסים בפוך חם וכדומה.
[/list]

אורי, לדעתי יש טעם לעשות מה שנעים.
אם ההצעה למקלחת מתקבלת בברכה או פשוט מתחילים וזה נעים - יופי.
מטלית על המצח - אותו דבר.
לדעתי זה לא יכול להזיק ומה שהמערכת מקבלת בברכה כנראה ייטיב איתה. לא תמיד, אבל ברמה של הצעות כאלה - סביר שכן.

בעצם, אם החום כל כך חיובי להבראה אז אין מה לנסות להוריד אותו גם בדרכים אחרות? מקלחת, מטלית על המצח?

(הקטנה פה כל כך מתוקה שאמרתי לה 'לאכול אותך' אז היא אומרת: 'אממ..' :-))

זה בריא מאוד להיות חולה. השאלה היא כמה ובאיזה מחלות.
זו אחת הדרכים של הגוף להתחסן ולהתחזק.

[u]לתת את התרופה רק מתי שנראה שיש צורך לעזור לילד עם ההרגשה הרעה, ולא מוצאים דרך אחרת. אבל לא לתת אותה בעקביות וברצף, כמו שנותנים לפעמים, על השעון, כשהמחשבה היא על החום, ולא רוצים לתת לו לעלות בשום אופן. אז אם עבר זמן, והשפעת התרופה מתפוגגת, והחום עלה שוב, אבל הילד יחסית רגוע - לא לתת שוב. לא להתייחס לתנודות החום כפקטור בהחלטה על נתינת תרופה.[/u]


זה מה שאנחנו עושים. באופן כללי לא מתרגשים מחום שלא עובר את ה 40 מעלות. השאלה אם הילד סובל או לא, כי לפעמים אין דרך אחרת, ושום פינוק לא עוזר, פשוט מרגישים רע מאד, ולא מצליחים אפילו להירדם, ואז מרגישים עוד יותר רע.
הכי טוב להיות בריאים.

[u]אחת הסיבות שאני עצמי לא לוקחת משככי כאבים - הם מתעתעים לחלוטין ואני מאבדת את התחושה האותנטית של הגוף ומתחילה לקום ולעשות דברים, כי הרי המטלות הצטברו בינתיים.[/u]

בהפוך של זה, זו הסיבה שבגללה אמצא את עצמי לוקחת תרופה שלא אתן לילדיי... בשונה מהם, לי לרוב אין את הזכות להיות חולה...

[u]אחת הסיבות שאני נמנעת פעמים רבות ממתן האקמולי היא שילד חולה, שאמור לשכב ולנוח, מרגיש לפתע טוב יותר, על אף שהוא בעצם עדיין חולה לגמרי, ובמקום לנוח ולהחלים, הוא מתרוצץ ומשתולל.[/u]
נכון!
אחת הסיבות שאני עצמי לא לוקחת משככי כאבים - הם מתעתעים לחלוטין ואני מאבדת את התחושה האותנטית של הגוף ומתחילה לקום ולעשות דברים, כי הרי המטלות הצטברו בינתיים...
וזו גם הסיבה שאם אני נותנת לילדים, זה לפני השינה ולא במשך היום

רוצה להעלות נקודה נוספת בקשר להחלטה על מתן תרופה להורדת החום:
אחת הסיבות שאני נמנעת פעמים רבות ממתן האקמולי היא שילד חולה, שאמור לשכב ולנוח, מרגיש לפתע טוב יותר, על אף שהוא בעצם עדיין חולה לגמרי, ובמקום לנוח ולהחלים, הוא מתרוצץ ומשתולל. גם זה בעיניי מעכב את ההחלמה.

[u]ציצי זה לא משכך כאבים?[/u]
כן.

[u]רגע, מה קורה אם הילד חולה וכואב ובוכה ומסכן ואת רוצה לתת לו משהו נגד כאבים, אבל שלא יפעל נגד חום? יש דבר כזה?[/u]
רסקיו (גם לאמא)

אבל תגידו, ציצי זה לא משכך כאבים? אני מתכוונת ממש ברמת הכימיה, אנדורפינים וכל זה (אנדורפינים זה משהו שקורה בהנקה, או שאני מתבלבלת?)

[u]רגע, מה קורה אם הילד חולה וכואב ובוכה ומסכן ואת רוצה לתת לו משהו נגד כאבים, אבל שלא יפעל נגד חום? יש דבר כזה?[/u]
תמר, לפי מה שאני הבנתי מההרצאה - הוא לא התייחס ממש במפורש לשאלה הזו, אבל ההצעה שלו היא לתת את התרופה רק מתי שנראה שיש צורך לעזור לילד עם ההרגשה הרעה, ולא מוצאים דרך אחרת. אבל לא לתת אותה בעקביות וברצף, כמו שנותנים לפעמים, על השעון, כשהמחשבה היא על החום, ולא רוצים לתת לו לעלות בשום אופן. אז אם עבר זמן, והשפעת התרופה מתפוגגת, והחום עלה שוב, אבל הילד יחסית רגוע - לא לתת שוב. לא להתייחס לתנודות החום כפקטור בהחלטה על נתינת תרופה.

בנוסף, לפי ההסבר שלו (המרתק למען האמת), יש גורמים שונים לעליית חום, ותהליכים שונים מבחינה מולקולארית. לא כל התהליכים האלה מושפעים בכלל מהתרופות הנ"ל. כלומר, יש בהחלט מחלות, או מצבים בתוך מחלות, שבהם תהיה עליית חום, והתרופה לא תוריד אותו. לדבריו זה בהחלט תקין ולא מדאיג. אני חושבת שיוצא שבמקרים האלה, התרופות הרגילות עונות על השאלה :) אין דרך לדעת, לפי הבנתי, מאיזה סוג החום המסוים (מלבד התוצאות בשטח אחרי התרופה). בטח לא להורים בבית. אבל נשמע לי שגם הרופאים לא לגמרי סגורים על מה באמת הולך שם.

רגע, מה קורה אם הילד חולה וכואב ובוכה ומסכן ואת רוצה לתת לו משהו נגד כאבים, אבל שלא יפעל נגד חום? יש דבר כזה?

לגבי האיבופרופן לעומת הפראצטמול, מעניין שבכל מקום מישהו טוען אחרת. לא ממש השתכנעתי לשום כיוון, כשם שנאמר: ״זו נבלה וזו טריפה״. אצלנו בבית יש רק אדוויל (שזה כמו נורופן) מסיבות שונות, גם כי יעילותו רבה יותר והוא גם נוגד דלקת, וגם מעוד סיבה שלא אפרט כרגע. כשכבר לוקחים משהו תרופתי פה בבית, זו תרופתנו.

מעניין אם זה גם נכון לגבינו, האי ידיעה לגבי נורופן/אדוויל, אני יודעת שאופטלגין לא מומלץ, אם גם נורופן ואדוויל לא, ונשארנו עם אקמול, אז זה בהחלט מצמצם אפשרויות. ([po]דנד י[/po] עדיין לא מאמינה שהמחזור לא כואב לה...).
הרופאים המדוברים שלא נותנים לילדים שלהם נורופן כן לוקחים אותו בעצמם?

[u]אני לא מקבלת את זה שהתרופות מורכבות מאותם חומרים בדיוק ורק משך ההשפעה של כל אחת בנוי שונה. אם הבנתי את איך שהוא מגדיר את ההבדל בין אקמול ונורופן.[/u]
אני לא חושבת שהוא אמר שאלה אותם חומרים. גם במקומות קודמים בהרצאה הוא קצת התייחס לתרופות, ולהבדלים בחומרים ביניהם. בעיקרון אקמול זה פארצטמול, ונורפן זה איבופרופן, והם חומרים שונים. אני חושבת שהוא התכוון שמשך ההשפעה הוא ההבדל המשמעותי והגלוי מבחינת המשתמש / ההורים. ההרצאה הזו היא לפי הבנתי לפני קהל של רופאים ו / או אחיות, (הוא מזכיר לא מעט מונחים מקצועיים במהלך ההרצאה, כאילו הם מובנים מאליהם), ואני מניחה שגם כאן זה מובן לו מאליו שהקהל יודע את ההבדל במפרט בין אקמול לנורופן.

הוא גם הזכיר במהלך ההרצאה שאיבופרופן הוא חומר חדש בשימוש, יחסית לפארצטמול, לכן מצד אחד יש לו הילה זוהרת יותר, של "ילד הפלא" או משהו כזה, ומצד שני, פחות יודעים עליו. אולי זו חלק מהסיבה שרופאים נמנעים משימוש אישי בתרופה.

אני מסכימה שמה שהוא אמר לגבי ההתוויה על האריזות, בקשר למינונים, זה רציני ביותר, מטעה מאד.

בכל מקרה, הנקודה הכי משמעותית בהרצאה היא שלא צריך לטפל בתרופות למען הורדת חום. לגמרי לא. אפילו אם החום גבוה. כן אפשר לתת תרופות, למען הרגשה כללית יותר טובה, אם חושבים שכדאי.

(אני לא מטפלת בילדים בשלב זה בחיי, בכל זאת מצאתי את עצמי צופה בכל ההרצאה. היא מעניינת ביותר, ברורה מאד, ומשכנעת. לדעתי זו שעת הקשבה שווה לגמרי, בוודאי להורים לקטנטנים)

נוודית, הקשבתי לחלק שהפנית אליו. תודה רבה!

הדברים שהוא אומר מטרידים מאד מאד.
[list=1]
[*] ההוראות של המינונים המפורטות לתרופה מטעות, בפירוש מטעות את ההורים.
[*] יש חשש אמיתי להרעלה ו/או נזק לכליות עקב ההוראות שאינן מספיק ברורות.
[/list]

שימי לב שהוא אומר שהוא [b]באופן אישי[/b] מעדיף לא לתת נורופן לילדיו הפרטיים. זו אמירה שאני שומעת שוב ושוב ושוב מאנשי רפואה. ואני תוהה למה? הרי הוא יודע לתת את המינון הנכון, הוא יודע מתי באמת מוצדק לתת, מתי זו לא הסטריה (מונח שהוא השתמש בו). הוא רומז לתופעות לואי אפשרויות ולא מוסיף.

מעניין שהוא אומר שיכול להיות שיש הבדלים גנטיים זעירים שגורמים לזה שיש כאלה שאקמול משפיע עליהם ויש כאלה שנורופן.
זה משמח אותי, שרופא חושב על דקויות כאלה ופתוח לזה, אף שאן לזה ביסוס מחקרי.
אני לא מקבלת את זה שהתרופות מורכבות מאותם חומרים בדיוק ורק משך ההשפעה של כל אחת בנוי שונה. אם הבנתי את איך שהוא מגדיר את ההבדל בין אקמול ונורופן.
על שניים מילדיי האקמול לא משפיע כלל. לאחד מילדי אקמול מחריף את התסמינים! נורופן עזר לכולם. עד שהפסקתי לתת אותו.

[u]<הערה פרקטית>: אחרי גיל חצי שנה (? נדמה לי) עדיף נורופן על אקמול בחינת חומרים וגם יעילות וכמות (צריך פחות). לפני הנרות למיניהם.[/u]

ראיתי ובאתי לומר שכל הרופאים שאני מכירה, ללא יוצא מן הכלל, וחלקם רופאי ילדים, לא נותנים לילדים האישיים שלהם נורופן.
אמנם נורופן יותר יעיל מאקמול, לרוב הילדים, אבל כנראה זה קשור למה שיש בפנים...והם לא מוכנים לתת את זה לילדים שלהם. אומר דרשני.

_כי אם הוא עולה מאוד זה כן מסוכן
לא לפי ד"ר יוסי רימר בהרצאה הזאת_

הספקתי אמש לראות כארבעים דקות מתוך שעה. לא יודעת מתי יצא לי לראות את השאר, אז בינתיים כותבת כמה נקודות חשובות לטובת מי שאין לה זמן לראות את הסרטון:
[list]
[*] טמפרטורת הבסיס של הגוף משתנה מאדם לאדם וגם אצל אותו אדם בזמנים שונות (זה לעניין הרף שמעליו חום מוגדר כחום)
[*] לגוף יש "תקרת זכוכית" טבעית שמונעת מהחום להגיע ל-42 מעלות (שזו הנקודה שבה נגרם נזק בלתי הפיך). מציינת שלעניין הזה לא הוצגו מחקרים אלא רק הטענה שזה מננגון טבעי ששרד אבולוציה וכו' ולכן לא הגיוני שהוא ישמיד את הגוף. ד"ר רימר גם מסייג ואומר שזה מתייחס למי שאין לו בעיה בריאותית אחרת מלבד המחלה הויראלית/חיידקית שהעלתה את החום וגם שאומנם קיימים מצבים שבהם מנגנון ויסות הטמפרטורה בגוף משתבש (מכת חום) אבל אז הבעיה היא לא בייצור החום הפנימי אלא בפליטת החום.
[*] ההשפעה של הורדת חום נחקרה גם אצל חיות וגם אצל בני אדם, במחלות ויראליות וחיידקיות ובכל המחקרים הורדת החום הובילה למחלה ארוכה יותר, להורדת סיכויי ההחלמה (בעיקר אצל חיות, נדמה לי שכל בני האדם שרדו) ולהעלאת אחוז הסיבוכים.
[*] גם חום שאינו מגיב לתרופות להורדת חום אינו כשלעצמו סיבה לדאגה - זה קשור לאילו מולקולות הובילו מלכתחילה להעלאת החום, חלקן לא אמורות להגיב לתרופות הקיימות. גם מחקר שבדק אם יש קשר בין תגובה של החום לתרופות להורדתו לבין חומרת המחלה מצא שאין קשר.
[*] אם רוצים להסתמך על קיומו של חום או על הטמפרטורה שנמדדה כדי לקבל החלטות כדאי למדוד בפה או בפי הטבעת. מסתבר שבדקו סטטיסטית אם הורים מזהים חום על המצח ואחוזים ניכרים לא (אבל חושבים שכן). הפיטמה כמדחום לא הוזכרה (-:
[/list]
חוץ מזה, בהרצאה יש מראי מקום לכל המחקרים שהוזכרו בה.

ולגבי החום ובעלי
נכון שלא תמיד צריך מחקרים כדי להוכיח משהו שמאמינים בו (מה גם שהוא לא מבין במיוחד במחקרים רפואיים או מושגים רפואיים) אבל אני צריכה להרגיש שיש לי גב (לפעמים כדי לשכנע אותו במשהו צריך משהו חזק מספיק שישכנע גם את אמא שלו)
וגם, זה סתם מעניין אותי, אבל לא קריטי יש לי את ההוכחה שלי מילד שלי שזה קיצר את תקופת המחלה כשהפסקתי להוריד את החום

<הערה פרקטית>: אחרי גיל חצי שנה (? נדמה לי) עדיף נורופן על אקמול בחינת חומרים וגם יעילות וכמות (צריך פחות). לפני הנרות למיניהם.

וכן, ילד עם חום ממני מקבל תרופות רק כשהכאב או החום מקשים על שינה, כי בדרך כלל זו הפעילות המועדפת על ילדים חולים.
וכן, מהנסיון שלי הנקה עור לעור ממש ממש מורידה חום, גם גבוה, גם עם נשימה ״קצרה״ - מדברת על שהות צמודה במיטה עם תינוק עליך ובקבוק מים ליד.

מבחינת הקאות: אם נותנים מזרק עם תרופה צריך לכוון הצידה ולתת במנות קטנטנות אפילו שיקח חצי שעה. ועל כן עדיף נורופן. אפשר גם לתת בכפית כשהיא חצי מלאה.
נוזלים מורידים חום ומאיצים תהליכים לכן להרבות בהם.

[u]תרופה שמורידה חום גם משבשת את מנגנון ההגנה של הגוף וגם מעוררת את הילד לשחק במקום לנוח.[/u]
אם אני נותנת, זה לרוב לפני הלילה, שיוכל לישון כמה שעות ברצף ולנוח כמו שצריך.
אבל כן, משתדלת למעט ולתת לחום לפעול את פעולתו.
גם לי [u]כבר יצא לי לראות את הארבעים מהצד השני שלו,[/u] וזה באמת מפחיד )-:

אני מאפשרת לחום לעזור במיגור המחלה,
תרופה שמורידה חום גם משבשת את מנגנון ההגנה של הגוף וגם מעוררת את הילד לשחק במקום לנוח.

[u]לא כדי להעלים את החום אלא טיפה להוריד אותו כדי שהיא תפסיק לסבול.[/u]
אני נותנת לפעמים לא רק כי הילד אומלל, אלא כי אם המחלה מתמשכת הוא נהיה תשוש ואני מרגישה שגם זה מאוד מחליש אותו ומעכב את ההבראה.

אין שום בעייה לקחת לרופא. להיפך. אמצעי זהירות ראשון: קודם כל שיבדקו שזה לא משהו מסוכן. אין קשר בין בדיקת רופא לבין מתן תרופה להורדת חום...

גוונים, יש הבדל לדעתי בין להוריד חום ובין ללכת לרופא. עם רופא היד שלי נורא קלה על ההדק. אין בזה שום נזק לדעתי, מקסימום לא עושים מה שהוא המליץ אם זה לא נשמע הגיוני או לא מסתדר עם דברים אחרים שאני חושבת.
ובמיוחד במיוחד ככל שהתינוק קטן יותר והניסיון של האמא קטן יותר.
היום אני רואה את הרופא לעיתים נדירות ממש, כי כבר אין לי צורך, ראיתי מספיק מחלות כדי לדעת מה הגיוני וצפוי לראות ומה צריך להדליק נורות אדומות או מצריך עיניים נוספות או טיפול מעבר למה שאני יכולה לתת לבדי.
אבל זה בהחלט לא היה כך בשנה הראשונה ומאז ירד בהדרגה. לדעתי חבל להשאר בבית עם ספקות, עדיף ללכת ולו בשביל להפסיק להיות מוטרדת מהשאלה אם צריך או "מוצדק" ללכת לרופא.
מה שכן כדאי - להרחיק אותה מילדים חולים אחרים במרפאה, לחכות במקום קצת מרוחק או משהו כזה, ולהתעקש על יחס הולם מצד הרופא לפיצק.

אגב התחלתי לראות את הסרטון (הצלחתי בדיוק כמה דקות עד שמישהו התעורר) אבל זה הזכיר לי עוד משהו שרציתי לכתוב לגבי החום - הכלל אצלנו הוא שבכל מקרה, לפני החלטות חשובות מודדים חום רקטלית, ורצוי גם במדחום כספית. טווח הטעות במדידה אחרת הוא גדול מאוד.

[u]אתן נותנות משהו להורדת חום (לא מאד גבוה, נניח 38-38.5)?[/u]
כמו מאי - אם הילד אומלל מדי, למשל, אם נראה שבגלל החום מתעורר כל רגע לאורך הלילה.

אורי, גם אני בעד לא לשכנע אחרים בשום דבר. זה פשוט נורא מעייף.
אבל מול האיש, שדעתו נחשבת בדיוק כמו שלך, עולה לפעמים צורך.
ולזה לא צריך שום מחקר.
חיידקים פועלים בסביבה שיש לה חום מסוים, בדיוק כמו בני אדם. ככל שהחום הזה יהיה פחות אופטימלי כך פעולתם תהיה קשה יותר.
תחשבי על עצמך ב 39 מעלות או 40. סביר להניח שתהיי שרועה איפשהו בלי שום רצון לזוז.
ככל שחום הגוף עולה כך סביבת הפעולה של החיידקים נהיית פחות נוחה עד בלתי אפשרית, ואז הרבה יותר קל לפעול נגדם עד כדי סילוק.
אם עשית משהו אקטיבי כדי להוריד את החום הפכת באופן מאולץ את סביבת הפעולה שלהם לנוחה יותר ואת הריפוי לארוך יותר ומתיש יותר עבור הגוף.

אקמולי. לא צריך מרשם.

איזה נר זה? צריך לזה מרשם?

גם עלמה הקיאה את הנובימול, אז קנינו נר ואכן עזר. האמת שלא בגלל חום גבוה אלא בגלל כאבי פוסט חיסון. ואתמול בגלל כאבי שיניים.
חתכת תינוקת נרקוטית אני מפתחת פה.

[u]ובאופן אישי אם יהיה לעלמה חום ממש גבוה אני אקח אותה לרופא[/u]
גם אני (לא את עלמה, את פיצק)
אחרי כמה שעות של חום גבוה, שמגרד את ה-40 ואיש שלא מבין למה לא להקל קצת על תינוקת סובלת ותינוקת מסכנה נורא, נשברתי וניסינו לתת נובימול, היא ישר הקיאה את זה (פעמיים). אז אפשר לבוא ולהגיד שזו הוכחה לזה שהיא יודת מה טוב לה ושהיא לא צריכה את זה. מצד שני רק מהריח ברור למה היא הקיאה את זה, נראה לי דוחה ברמות (מתקתק וורדרד).
אז אולי בילד החמישי או השישי יהיו לי מספיק בטחון ואמונה בעצמי. אבל אני רק תשעה חודשים אמא והחום גבוה והילדה בוכה ולא מצליחה לישון וגם אני, אז קבעתי עכשיו תור לרופא ואם ה וא ימליץ על משהו אחר להורדת החום (נר?) אולי אני אעשה את זה. לא כדי להעלים את החום אלא טיפה להוריד אותו כדי שהיא תפסיק לסבול.

אורי, סקין טו סקין זה קסם אמיתי כשמדובר בעזרה בהחלמת ילדים ואפילו מבוגרים. גם חום וגם נשימה בהחלט! זה בטח זכור לך מפגים או מתינוקות זעירים שאצלם סקין טו סקין מסייע בעזרה בויסות חום גוף והסדרת נשימה, במיתון צהבת אפילו. פגים שהוחזקו על גוף האם שעות רבות במקום לבד בקופסת הפלסטיק מתאוששים ומתפתחים הרבה יותר טוב, מפתחים הרבה פחות תחלואה כמו נמק המעי או בעיות נשימתיות, ולומדים לינוק הרבה יותר מהר. בהנקה בכלל זה קסם מעלף.

גם אצל מבוגרים, סקין טו סקין יכול להציל מהיפותרמיה במצבים קיצוניים - לומדים את זה בכל קורס בסיסי הכי קונבנציונלי.

ותחשבי על זה שתינוקות יונקים שישנים צמוד לאמא מווסתים את נשימתם לפי נשימתה ולהיפך, כך שכשהיא נושמת זה מעודד אותם להמשיך לנשום, וכשהם עוצרים נשימה היא מתעוררת מזה או שאפילו לא במודע מתחילה לנשום יותר כדי לעודד אותם, זה מעגל קסם שכזה.

חום גוף בריא מווסת חום גוף גבוה או נמוך מידי, זה נורא פשוט, וכשלילד יש חום זה לא חייב אפילו להיות האמא (למרות שרק לאמא יש ציצי שזה ערך מוסף וחשוב לעין ערוך) אפילו האבא או אחים, כל מי שבריא וחום גופו נורמלי.

אה ברור שצריך לפרק גם את התרופה.

לגבי המשפחה ולשכנע אותם - האמת שלדעתי עדיף להמנע מזה. תעשי את מה שאת מאמינה והם אם ירצו, ילמדו בעצמם ויעשו כרצונם. לגבי בן הזוג זה קצת יותר בעייתי אבל לפחות אצלנו, מכיוון שאני המטפלת העיקרית, סביר להניח שגם אם הוא יגיד ״צריך לתת אקמול״ הוא לא ילך ויתן אותו בעצמו... אז שיגיד.

[u]וסקין טו סקין מרגיש לי כמו הדרך הכי עדינה לווסת חום גוף ולעזור לו.[/u]
יה,לא חשבתי על זה. עכשו עוד יותר מובן המנגנון של 'על הידים של אמא כל היום'
זכור לי משהו בהקשר אחר על נשימות,וזה שאפשר לעזור למישהו אחר לנשום טוב יותר (בהקשר של ילדים נורא פגועים) על ידי קרבה של חזה אל חזה, אפילו לא צמוד ממש. לא זוכרת מאיפה המידע

כן, רק שהייתי רוצה לדעת להסביר באופן טיפה יותר רציני, יש אנשים שזה ישכנע אותם. כמו בעלי או אחותי ויכול לשנות את התנהגותם (אחותי,שגם ככה מחפשת את עצמה בתוך אימהותה ומושפעת ממני בכל מיני דברים) או את הסכמתם החלקה יותר לדרכי (במקרה של בעלי-לא שהוא מבין איזשהו משהו ברפואה,אבל כשאני אומרת 'מחקרים מראים' אני חייבת להרגיש שאני יודעת משהו על המחקרים האלה). או חמותי וגיסותיי-סתם כדי להרגיש פחות מותקפת (אבל זה כבר שריטה אחרת).

[u]הגיוני שאם נותנים משהו שמוריד את החום, אז יקח לגוף יותר זמן להלחם במחלה.[/u]
אתן זוכרות שהוא צריך לטפל גם באקמול, כן?

הגיוני שאם נותנים משהו שמוריד את החום, אז יקח לגוף יותר זמן להלחם במחלה. החום הוא מנגנון חשוב למיגור גורם המחלה.

אגב, יש ילדים כמו הקטנציק שלי, שגם חום לא גבוה מרגיש עליהם כמו רותח והופך לקוועץ׳ רציני. אפילו מתחת ל 39 הוא אומלל נורא. למזלנו יש ציצי ואפילו שניים :-) וסקין טו סקין מרגיש לי כמו הדרך הכי עדינה לווסת חום גוף ולעזור לו.

לא ראיתי את הסרטון על העלאת חום
אבל קראתי דברים של הרופא. מעניין אותי עניין המחקרים שמראים שנתינת משככי כאבים מאריכה את המחלה. מישהו מכיר ויודע מה בדקו שם בדיוק?

לפעמים כדי לא להיבהל מגובה החום משתלדת לא למדוד...

בכל מקרה כדאי לדעת שתינוקות קטנים נוטחם בקלות להגיע לחום מאד גבוה ( כבר יצא לי לראות את הארבעים מהצד השני שלו... מלחיץ...). עם התנוק הנוכחי השתדלתי פשוט להיצמד אליו ולהניק בלי הכרה...

בכל מקרה הרבה בריאות!!!!

אני דווקא מרגישה שהחום מטשטש, וזה דווקא עוזר לגוף לא להרגיש כל כך את הכאבים הנלווים למחלה פרט לחום.
לדעתי גם בגלל זה עולה החום כשמוציאים שיניים - זה מטשטש את הכאב של ההוצאה.
ברור שאקמול יגמור גם את החום וגם את הכאב...

תודה בשמת, בהחלט מתכוונת לצפות.
בכל מוסיפה שאני זוכרת את החוויה של 40+ מעלות חום ובכל מקרה היא ממש ממש לא נעימה.

[u]כי אם הוא עולה מאוד זה כן מסוכן[/u]
לא לפי ד"ר [url=https://www.youtube.com/watch?v=[po]yMaAb6heu]יוסי רימר בהרצאה הזאת[/url] U[/po]&app=desktop

לא מנסה להוריד חום, בודאי לא בכזו דרגה. אני מיניקה הרבה כמובן, לפי הצורך, בעיקר כדי שלא יתייבש. אם החום עולה מאוד והילד קוועץ נורא, אנחנו עושים סקין טו סקין

מבחינה רפואית אין כל צורך. אני נותנת במקרים כאלה רק אם ילד נראה סובל מאד (כאבי אוזניים, למשל. הם צורחים מזה) או מסרב לחלוטין לשתות - במקרה שלך לינוק :-)

אתן נותנות משהו להורדת חום (לא מאד גבוה, נניח 38-38.5)? או מסתפקות בהנקה, הנחת חיתול רטוב על המצח וכאלה?

נראה לי שזו [b]ה[/b]בעיה - למצוא משהוא להתיעץ איתו שגם יהיה בראש שלי וגם יהיה מספיק קרוב כדי לקפוץ לראות מה המצב.... בד"כ אני שואלת את אמא שלי, ואם אני צריכה עוד דעה אני כותבת פה...

בסוף לא עלה שוב החום (כשכתבתי את השאלה החום כבר ירד מעצמו) ודי מהר היא חזרה לעצמה, אח"כ אמרו לי שזה נשמע כמו שיניים, ובאמת נראה לי שיש קצת רגישות.

בכל מקרה - תודה

שלום לאמא של ניר,
מה שעוזר לי, זה לשתף מישהי בעלת ניסיון רב, שתבוא וממש תראה אותה ואת המתרחש. זו יכולה להיות קרובת משפחה, שכנה. תמיד אפשר ללמוד ולהירגע או להבין שצריך לפעול, כשיש עוד עין, רצוי אחת עם קילומטראג' מכובד בטיפול בילדים. אגב, מטפלות ותיקות בפנסיה, שעבדו שנים במוסדות שיש בהם תינוקות, גם להן יש ידע רב מאוד וניסיון רב. צריך לבחור עזרה לפי ההתנהלות הכללית של אותו האדם בחיים. למשל, אם זו מישהי שבטוח תגיד "מהר לבית חולים, השתגעת לגמרי?!" אז היא פחות מתאימה. ואם זו מישהי שתגיד לך "הכל סבבה אחותי, תזרמי איתה" זה גם לא בדיוק. בקיצור תפעילי אינטואיציה ותבחרי עזרה שגם עומדת איתן על האדמה וגם מעיזה לחשוב באופן עצמאי, וגם בעלת ניסיון. בהצלחה {@

טוב.... אז נירקי חולה, בפעם הראשונה (9 חודשים).....אתמול היתה ממש לא שקטה, ובלילה עלה החום ל-38.6 , מאז ירד ושוב עלה. היא נראת בסדר (לא כהרגלה אבל ממש בסדר)
השאלה - מתי ללכת לרופא (אם בכלל) בהתחשב בזה שהיא לא מחוסנת, או איך אני ידע לזהות אם זאת מחלה "מסוכנת"?
(הנטיה שלי היא להשאר בבית - להתרחק כמה שאפשר מקופת חולים ומכל המחלות שיש שם, ואני מפחדת להיות שאננה מידי)

תודה
אמא של ניר

[url=http://www.baba-mail.co.il/Content.aspx?emailid=20748&memberid=718921]עשרים טיפים להורדת חום - סבתות ממליצות[/url]

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

אם אני רוצה לגרום לכך שיהיה לי חום גבוהה מה אני צריכה לעשות

לאחר שביליתי את רוב הלילה בבכי, אני אודה מאוד לאיזה תובנה בענייני, או אפילו לשותפות גורל.
בני בן ה4 וחצי סובל מחום גבוה בפעם העשירית תוך חודשיים!!!
הפעם השלישית היתה מלווה בפירכוס חום בשאר הפעמים חום בין 39 ל40 שיכול להמשך יממה להיעלם למס׳ ימים ושוב להופיע.
חשוב לציין שהוא לא חלה באופן משמעותי מימיו, אינו מחוסן, תזונה אורגנית, הנקה ממושכת בקיצור- כל החבילה.
אני לא מורידה לו חום אלא במקרים של סבל קיצוני שלו, מה שלא קורה כמעט.
אני בחודש תשיעי ומודאגת בצורה מטורפת בגלל כל העניין.
בבדיקות דם שבוצעו לו נמצאו כל ממיצאים וכן לא נמצא כל ממצא בגרון, אוזניים וכדומה. הוא לא מתלונן על שוב כאב פרט לכאבי ברכיים בזמן החום הגבוה.
האם מישהו נתקל במצב שכזה ויכול לשפוך מעט אור?

שאלה:
אביב עם חום גבוה. במהלך היום אני יכולה "להסתכל על הילד ולא על המד-חום" ובאמת לאטורחת למדוד כי הוא נראה לי בסדר. מה לעשות בלילה? יש לו חום גבוה, אני מרגישה, אבל לא יודעת כמה... האם יש סיבה לדאגה ולמדוד לו למרות שזה יציק לו ויעיר אותו או שאם זה יגיע למצב מסוכן הוא כבר יודיע לי?
הוא בן 1.8.
תודה

היינו אצל הרופאה, היינו גם בהדסה המסקנה היא שיש לו משהו ויראלי ושזה יעבור לבד.
היום הוא כבר מרגיש יותר טוב, הוא יותר ערני ומתחיל לאכול טוב יותר.
תודה