על ידי מיכל_מ* » 06 דצמבר 2001, 17:44
ומה דעתכם על עוד פלג פמיניסטי. כזה שתומך בנשים שהמימוש העצמי שלהן לא דורש קריירה, אלא גידול ילדים. מה יכול להיות פמיניסטי בזה? טוב, התיאור הבא רחוק מהמציאות, אבל מותר לחלום, לא?-
אני חולמת על תמיכה חברתית באמהות שנשארות בבית, וזה כולל -
הערכה למעשיהן (ולא- איך את לא משתעממת/ משתגעת בבית, או, לחלופין, מה בחורה אינטיליגנטית כמוך עושה בבית כל היום, או מבט של- היא בטח פוסטמה/משוגעת) מהחברה בכלל, ומבני הזוג בפרט.
פתיחת אופציות לעבודה לנשים בעשור שבין שלושים לארבעים ולא רק לצעירות.
עידוד להשאר בבית- מפסיכולוגים, רופאי ילדים וכדומה.
"קבוצות תמיכה" מכל מיני סוגים לאמהות שנשארות בבית. ייעוץ למתקשות אך רוצות להמשיך. פגישות עם בעלי שם בתחום, ועם אמהות, אבות וילדים נוספים - ואני מפנטזת על קבוצה בכל מתנ"ס/ יישוב.
כל הנ"ל נשמע מופרך לחלוטין, אבל תחשבו על זה, שההנקה הצליחה לפרוץ דרך בכל אחד מהסעיפים- החברה מודעת לחשיבותה (ןאת לא נחשבת לפריקית כמו לפני אי אלו שנים אם את מניקה. וכן, אני יודעת שלא מדובר עדיין בהנקה בציבור). המעסיקים מאפשרים אותה (פחות שעות עבודה למניקה. פתיחות יחסית לרעיון שניתן לשאוב חלב בעבודה. טוב, זה עדיין מעט, אבל יש משהו בכיוןן). יועצות הנקה וקבוצות תמיכה בכל מקום. וכמובן- אפילו משרד הבריאות מעודד הנקה, וכמוהו כל רופא ופסיכולוג. אז אם ההנקה יכולה, למה שהחינוך הביתי לא ישאף לכיוון הזה, של לגיטימציה ותמיכה חברתית?
ומה "יצא" לנשים מזה? המון- המון כח, לעשות משהו שכנראה קורא לנו מבפנים להעשות. (ואני לא שוללת את מקומם של האבות עם אותה קריאה פנימית, להפך, כן ירבו). קראתי איפשהו שהנקה משחררת בגוף האם הורמון (פרולקטין??), שגורם לה לתחושה טובה ונינוחה. הטבע מעודד דברים טובים. נראה לי שגם לינה משותפת מציפה את הגוף בחומרים הטובים האלו. ואני מניחה, שהמצאות עם הילדים במקום "היקרעות" בין ילדים לקריירה, לפחות בשנים הראשונות, גם היא יכולה לעשות טוב לכל לצדדים.
אבל זה דורש הרבה תמיכה באמהות שנשארות בבית. בלעדיה, נדמה לי, יש הרגשה של התקדמות נגד הרוח, בדידות וניתוק מהחברה.
נשים היום, נראה לי, מתוכנתות עוד לפני הלידה לאפשרות של חזרה לעבודה. השאלה היא רק אם תוך שלשה חודשים או שנה. (לאמיצות). האפשרות להשאר בבית כמעט לא קיימת. אין לה שום הכרה בסביבה- לא מהאמא (הסבתא) או החמות, כי הן עובדות בעצמן. לא מבן הזוג, כי הוא מוקף במקום העבודה בנשים שחזרו לעבודה שלושה חודשים אחרי הלידה, והוא, כמו בת זוגו, מתוכנת להעריך אותן או לא להעריך אותן לפי מעמדן במקום העבודה. לא מחברות, כי כולן חוזרות לעבודה ומהללות את החופש, העצמאות, הבטחון הכלכלי וההתפתחות של הילד בגן. והמעסיק שאליו תפנה אותה אישה אחרי שלוש-ארבע-עשר שנים בבית ירים גבה, במקום להתפעל (ממה? מסירות, יכולת לבצע עבודה קשה, התמדה ועוד).
וכל החלום הזה, מטרתו אינה להשאיר אמהות בבית. אלא לאפשר למי שרוצה - להשאר. היום, נראה לי, חלק נכבד מהאמהות שרוצות להשאר בבית, אפילו לא יודעות את זה. זה איזשהו כירסום פנימי שלא ניתן לו שם. זבוב טורדני, משהו שמציק. פשוט- להרחיב את האפשרות לבחור, בסקלה שבין אשת קריירה לאשה שמגדלת את הילדים. היום כל הכוח החברתי עם העובדות. זה הישג פמינסטי, אבל הוא יהיה במיטבו לדעתי רק אם הוא יפתח אפשרויות, במקום לסגור.
אז בפלג הפמיניסטי שלי, אפשר לבחור להתחיל לעבוד מאוד-מאוד מאוחר. (אם זה מתאפשר כלכלית, וזה כולל התפשרויות ושינוי סדרי עדיפויות). והערך העצמי שלי, והמימוש העצמי שלי, הולכים וגדלים כשאני נשארת בבית. בינתיים בן הזוג שלי הוא הפמינסט הנוסף היחיד בפלג שלי. מי מצטרף?
ומה דעתכם על עוד פלג פמיניסטי. כזה שתומך בנשים שהמימוש העצמי שלהן לא דורש קריירה, אלא גידול ילדים. מה יכול להיות פמיניסטי בזה? טוב, התיאור הבא רחוק מהמציאות, אבל מותר לחלום, לא?-
אני חולמת על תמיכה חברתית באמהות שנשארות בבית, וזה כולל -
הערכה למעשיהן (ולא- איך את לא משתעממת/ משתגעת בבית, או, לחלופין, מה בחורה אינטיליגנטית כמוך עושה בבית כל היום, או מבט של- היא בטח פוסטמה/משוגעת) מהחברה בכלל, ומבני הזוג בפרט.
פתיחת אופציות לעבודה לנשים בעשור שבין שלושים לארבעים ולא רק לצעירות.
עידוד להשאר בבית- מפסיכולוגים, רופאי ילדים וכדומה.
"קבוצות תמיכה" מכל מיני סוגים לאמהות שנשארות בבית. ייעוץ למתקשות אך רוצות להמשיך. פגישות עם בעלי שם בתחום, ועם אמהות, אבות וילדים נוספים - ואני מפנטזת על קבוצה בכל מתנ"ס/ יישוב.
כל הנ"ל נשמע מופרך לחלוטין, אבל תחשבו על זה, שההנקה הצליחה לפרוץ דרך בכל אחד מהסעיפים- החברה מודעת לחשיבותה (ןאת לא נחשבת לפריקית כמו לפני אי אלו שנים אם את מניקה. וכן, אני יודעת שלא מדובר עדיין בהנקה בציבור). המעסיקים מאפשרים אותה (פחות שעות עבודה למניקה. פתיחות יחסית לרעיון שניתן לשאוב חלב בעבודה. טוב, זה עדיין מעט, אבל יש משהו בכיוןן). יועצות הנקה וקבוצות תמיכה בכל מקום. וכמובן- אפילו משרד הבריאות מעודד הנקה, וכמוהו כל רופא ופסיכולוג. אז אם ההנקה יכולה, למה שהחינוך הביתי לא ישאף לכיוון הזה, של לגיטימציה ותמיכה חברתית?
ומה "יצא" לנשים מזה? המון- המון כח, לעשות משהו שכנראה קורא לנו מבפנים להעשות. (ואני לא שוללת את מקומם של האבות עם אותה קריאה פנימית, להפך, כן ירבו). קראתי איפשהו שהנקה משחררת בגוף האם הורמון (פרולקטין??), שגורם לה לתחושה טובה ונינוחה. הטבע מעודד דברים טובים. נראה לי שגם לינה משותפת מציפה את הגוף בחומרים הטובים האלו. ואני מניחה, שהמצאות עם הילדים במקום "היקרעות" בין ילדים לקריירה, לפחות בשנים הראשונות, גם היא יכולה לעשות טוב לכל לצדדים.
אבל זה דורש הרבה תמיכה באמהות שנשארות בבית. בלעדיה, נדמה לי, יש הרגשה של התקדמות נגד הרוח, בדידות וניתוק מהחברה.
נשים היום, נראה לי, מתוכנתות עוד לפני הלידה לאפשרות של חזרה לעבודה. השאלה היא רק אם תוך שלשה חודשים או שנה. (לאמיצות). האפשרות להשאר בבית כמעט לא קיימת. אין לה שום הכרה בסביבה- לא מהאמא (הסבתא) או החמות, כי הן עובדות בעצמן. לא מבן הזוג, כי הוא מוקף במקום העבודה בנשים שחזרו לעבודה שלושה חודשים אחרי הלידה, והוא, כמו בת זוגו, מתוכנת להעריך אותן או לא להעריך אותן לפי מעמדן במקום העבודה. לא מחברות, כי כולן חוזרות לעבודה ומהללות את החופש, העצמאות, הבטחון הכלכלי וההתפתחות של הילד בגן. והמעסיק שאליו תפנה אותה אישה אחרי שלוש-ארבע-עשר שנים בבית ירים גבה, במקום להתפעל (ממה? מסירות, יכולת לבצע עבודה קשה, התמדה ועוד).
וכל החלום הזה, מטרתו אינה להשאיר אמהות בבית. אלא לאפשר למי שרוצה - להשאר. היום, נראה לי, חלק נכבד מהאמהות שרוצות להשאר בבית, אפילו לא יודעות את זה. זה איזשהו כירסום פנימי שלא ניתן לו שם. זבוב טורדני, משהו שמציק. פשוט- להרחיב את האפשרות לבחור, בסקלה שבין אשת קריירה לאשה שמגדלת את הילדים. היום כל הכוח החברתי עם העובדות. זה הישג פמינסטי, אבל הוא יהיה במיטבו לדעתי רק אם הוא יפתח אפשרויות, במקום לסגור.
אז בפלג הפמיניסטי שלי, אפשר לבחור להתחיל לעבוד מאוד-מאוד מאוחר. (אם זה מתאפשר כלכלית, וזה כולל התפשרויות ושינוי סדרי עדיפויות). והערך העצמי שלי, והמימוש העצמי שלי, הולכים וגדלים כשאני נשארת בבית. בינתיים בן הזוג שלי הוא הפמינסט הנוסף היחיד בפלג שלי. מי מצטרף?