עברה שנה....
מקווה שעניינים נרגעו, ושלנועם טוב. איפה שהוא נמצא.

טליה יקרה מאד! קראתי בהזדהות עמוקה את הסיפור המיוחד שלך על נועם. אתם הורים מיוחדים במינם, ללא ספק.

כחרדית, אני רק רוצה להניח את דעתך לגבי 'לו רק הייתי בוחרת בדרך חינוך מיינסטרימית'. אין לך מושג כמה בעלי תשובה אני מכירה שבערך בגיל של נועם שלך (פלוס-מינוס) נמלטו מבית הספר הישראלי הממלכתי המיינסטרימי לחלוטין שלהם כדי ללכת לבית ספר חרדי או ישיבה אם כבר הייתי אומרת שמערכת החינוך הישראלית הממלכתית היא כלי נהדר לעידוד חזרה בתשובה. אני שומעת אפילו מהורים חילוניים סוג של אנחת רווחה: 'טוב, נכון שבית הספר החרדי קיצוני ולא מלמד מה שאנחנו רוצים, אבל לפחות לא קורים שם הדברים שקרו בבית הספר הקודם שלו...' (לא מכירה את מערכת החינוך היפנית, אז לא יכולה להעיד לגביה - אבל לפחות שתדעי שמיינסטרימיות היא ממש לא הגנה מספקת נגד חזרה בתשובה...)

תזכרי גם שחזרה בתשובה היא תהליך ארוך. בחברה החרדית מזהים הרבה חוזרים בתשובה לפי הקיצוניות, הנטייה לנסות בבת אחת להפוך את עצמם מהקצה לקצה, להשאיר את כל העבר מאחור, אפילו למחוק חלקים באישיות. זה נורמלי, זה חלק מהתהליך, וזה לגמרי עובר עם הזמן (ועם ההתבגרות). יש היום מושג בעולם התשובה שנקרא 'תשובה על תשובה'. הצורך להבין שלא את כל מה שהשאירו מאחור באמת היה צריך להשאיר מאחור... (אומנים שנטשו לגמרי את האומנות שלהם, למשל, ורק אחרי שנים הבינו שזה טעות והתחילו לחזור אליה).

בכל מקרה, ילד עם אופי כל כך חזק כמו שאת מתארת בוודאי יגדל להיות אדם מיוחד מאד. עוד תראו ממנו הרבה נחת, אני בטוחה.

איזה שיעור מאתגר וכואב.
טוב שאת מסכימה לכאוב ולעבור דרך הכאב. אני גיליתי שהרבה פעמים ההימנעות מהכאב העצימה את מה שקרה. בחוויה שלי כאב לי אך בפועל מתוך ההימנעות עסקתי בזה כל הזמן. וכשאפשרתי ללב שלי לכאוב ולעבור דרך הכאב מבלי להשתכשך בו הצלחתי להתבונן בסוגיות משמעותיות בחיי ממבט אחר. ממליצה על לעבור דרך כאב

אנחנו רגילים כאן ללמוד את האמצע דרך הקטבים ויכול להיות שהוא כרגע בקוטב על מנת ללמוד אמצע ולהכיר את העצמי הפנימי שלו. להתנסות כדי לדעת שזה לא מתאים לו... ויכול להיות שזה גם לצורך הבאת ראיית עולם חדשה למקום שהוא נמצא בו.
מה שנטעת בו קיים בו. הערכים והשקפת העולם. הם חלק ממנו והם מוקרנים ממנו באשר הוא נמצא.

חיבוק גדול אליך

לגבי החיבור שלא תלוי במקום הפיזי את צודקת....
גם נעם כל הזמן אומר לי את זה
שאנחנו תמיד ביחד....

סליחה חלוקית יש לי בעית זכרון קשה....בבקשה תזדהי אצלי במייל או בפייסבוק.....או כאן כמובן....

אני מבינה שאשמה זה בזבוז אנרגיה....
אבל כואב לי מאד שנער כל כך נבון וחכם בחר בדרך החרדית- ארץ ישראל השלמה...שנאת הגויים ובמיוחד ערבים...ועוד כל מיני כאלה....
גידלנו אותו לאהבת אדם באשר היא או הוא
לחשיבה עצמאית
לבחירה כל יום מחדש....
לחופש....

הדרך שבחר בה סותרת לגמרי את כל אלה....
בביקור שלו ביפן השתדלתי לא לדבר איתו על כל הנושאים האלה
לא להכנס לויכוחים מיותרים כי חבל לי על הזמן היקר איתו....
הוא הרי מכיר אותי ויודע בדיוק מה אני חושבת ואיך אני חיה
אני מקווה שהוא גם יודע שאני אוהבת אותו בלי סוף ובלי תנאי לא משנה מה יגיד ומה יעשה ובאיזה דרך בחר....
והוא גם אוהב את אבא שלו אהבה עמוקה- אבא גוי....
אבא שלו שהוא יוגי (חי ונושם יוגה) ומבחינת נעם עושה וחי עבודה זרה....
שלום פנימי? טוב לו באמת? לא יודעת....
הוא לא משתמש בשם משפחה שלנו טקאוקה אלא בשם נעורי - גרינברג
אני חושבת שבחר כרגע בדרך בלי שאלות עם תשובות ברורות כי זה מה שכנראה היה צריך עכשיו....

כל לילה אני הולכת לישון בכאב ומתפללת שבבוקר אקום לגלות שהכל היה חלום
שנעם בחדר הסמוך ישן בשלווה....

את קולטת איזה כינוס עשית כאן

באשר לאשמה, מציעה לך לעלות למבט על ולהתבונן מנקודת מבט אחרת... הוא בטח בחר בך כדי שתאפשרי לו את ההתנסות.
את מתארת ילד שזו הייתה נביעה פנימית והרצון האמיתי שלו ואת אפשרת ומאפשרת לו להגשים אותו.
זה הרי הכל בתוך הראש שלנו.
אין ערובה באמת לשום בחירה. ראי בעצמך מה שסיפרת כאן. לא לכל הילדים בית הספר עושה טוב.
אם טוב לו למה את באשמה?
את מזהה שהוא ברווחה, שהוא בשלום פנימי?

תודה רבה חלוקית וטלי!!
אני מודה שהיו ובטח עוד יהיו ימים שהרגשתי הרבה אשמה וכאב כל כך גדול שעלו בי מחשבות של אוףףףףף למה לא גידלתי אותו אחרת....בצורה יותר מיינסטרימית ואז אולי היה עדיין נשאר בבית הולך לביהס כמו כל הילדים.....זה כאב גדול שלא מרפה.....

וואו טליה
בתכל'ס אנחנו מגדלות שותפים ושותפות למסע @}
איזה תהליך עוצמתי של צמיחה, התבגרות וביסוס חיבור שאינו תלוי מקום פיזי. מעורר השראה.

וואו טליה.
אילו שיעורים חזקים, וכמה תעצומות נפש.


וגם מאוד מעריכה את נועם על היכולת שלו לספק לך תחושת בטחון כשהוא קופץ בעצמו.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מרגש ממש

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מרגש ממש

מעדכנת....
כמה חודשים שנעם היה בבית במשך השבוע ולמד לבד דרך המחשב והטלפון וסופי שבוע נסע לבית חבד בעיר
ראינו את המצוקה ובדידות שלו ואחרי חודשים שביקש וביקש שנאפשר לו ללכת לישיבה בישראל החלטנו לתמוך בו.....
זאת היתה החלטה משותפת די פתאומית הזמנו כרטיס ביום חמישי ובראשון בבוקר כבר לקחנו אותו לשדה התעופה....
להפרד מילד-נער בן 13....
ממש לא מה שדמיינתי לעצמי.....
אני שהקדשתי את עצמי לאמהות והקשבה לילדי נפרדת פיזית מהבן האהוב שלי....
הפרידה היתה קשה מאד
ימים שלמים שלא יכולתי להפסיק לבכות....הדברים שלו בחדר הריק שלו...לראות את בני הכתה שלו בביהס והוא לא שם....כאב אדיר....
סיכמנו איתו שיסע לישראל לחודשיים ואז יחזור הביתה לחודש על מנת שנראה אותו ונחשוב ביחד על ההמשך.
ביום רביעי טס חזרה לישראל עם כרטיס לכיוון אחד. אחרי החופשה של חודש איתנו כאן.
הפעם הפרידה היתה יותר קלה.
הכאב אומנם אדיר
אך יש גם הרבה שמחה ואהבה עצומה
בפרידה השבוע גם נעם בכה
הוא אמר לי ״ אמא אני כל כך אוהב אותך....איזה כיף שאנחנו כל כך אוהבים....״
הבן שלי לא גר איתנו עכשיו
הוא רחוק פיזית וזה קשה מאד
אבל הוא מאושר
הוא שמח
הוא אוהב
הוא בריא
יש לו חברים וכולם מספרים לי כמה הוא מיוחד ואיזה נפלא הוא
הוא בסביבה אוהבת
סביבה שבחר בעצמו
דרך שבחר בעצמו
ולי נשאר לתמוך להקשיב ולהמשיך לאהוב אותו בלי סוף ובלי תנאי.....
תודה על השיעור בהקשבה לעומק
לא למילים עצמן
על השיעור באהבה
דיוק אומץ כנות ואמונה
תודה!

טליה הי
נזכרתי במשהו וחשבתי עליכם.
כשהייתי בת 30 נסעתי לגור במרכז זן בארה"ב. גרתי ועבדתי ותרגלתי שם שנתים, גם ריטריטים של כמה חודשים בלי להיות בקשר עם העולם החיצון, וגם עשיתי גלח בראש כי ככה התחשק לי, קרמה של נזירה. זה היה כל החיים שלי, וזו הייתה חוויה מדהימה. דרך המקום שתרגלתי גם מצאתי את בן זוגי ואבי ילדיי היקר.
אחרי שאמא שלי נפטרה, חברה טובה שלה אמרה לי בשבעה, שאמא פחדה שהצטרפתי לאיזו כת. היא חיה בחרדה. לא ידעתי את זה בזמן אמת...
הייתי רוצה להגיד לה, אמא, זה לא היה כת. זה עשה לי טוב. זה היה נכון. זה היה נחוץ. זה גם היה קרמה, כלומר מקום שהייתי חייבת לעבור בו ולחוות אותו.
כשאני מנסה להיזכר מתי הרגשתי ממש טוב ובמקום שלי, אני תמיד חוזרת לשנתיים האלו. הייתי שם חופשיה להיות.
זה אני אומרת בתור ילדה, והיום כשאני אמא, אני גם מבינה את הפחדים שלנו האמהות, והדאגה ואינסוף המחשבות...
אני מצטערת שאמי הייתה צריכה לדאוג במקום שלא היה בו צורך בדאגה. לא נסחפתי שם אחרי מישהו דוגמתי, הייתי בדרך שלי...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מקשיבה לך. מחבקת אותך, אתכם חזק.
את חכמה ואוהבת.
אני מאוד אוהבת אותך.
ותודה שאת מספרת הכל. באמת עוזר להבין יותר.

אני מכירה את פרדיננד,קיו קיבל את הספר כשהיה בן 5

כן נטע ש אני חושבת שכן.....תמיד היתה לו כמיהה לישראל.
וגם אני חושבת שהוא ילד שונה ולא משדר באותו התדר של הילדים סביבו....אני חושבת שגם אם היה גר בישראל היה לו לא פשוט.....אבל הוא לא מכיר חיים בישראל (עזב בגיל 3) ככה שמבחינתו ישראל היא גן עדן והכל שם נפלא....בביקורים השנתיים בישראל (נסענו לארץ כמעט כל שנה לביקור) הוא בילה בעיקר עם ההורים שלי.....גם בארץ לא ממש התחבר לילדים....

אני זוכרת כשהייתי ילדה (גם אני הייתי שונה) ההורים שלי תמיד דחפו אותי לשחק עם ילדים אחרים והיה להם קשה שבחרתי בספרים סוסים וחיות אחרות (פחות התעניינתי בבני אדם) ....למרות שאני מבינה וזוכרת גם לי כאמא לפעמים נהייתה צביטה בלב כשראיתי אותו לא משתלב....קיוויתי לראות אותו משחק ושמח ומתחבר לילדים אחרים.....
המחנכת שלו טענה שזה בגלל שלא הלך לגן אבל לא נראה לי שזאת הסיבה....
גם בפגישות של האמהות הייתי מקשיבה להן ומרגישה כמה הדברים שהן מספרות זה לא מה שעובר על נעם....
תודה

את מכירה את הספור על הפר פרדיננד?

_אתמול בערב כשצחצחנו שיניים נעם אמר לי:
"אמא, בטבע אצל הציפורים והחיות הזכר יותר יפה! אצל האנשים הבת יותר יפה!"_
מוצאת את עצמי קוראת מחדש את כל הבלוג... כל כך מזדהה חבל על הזמן!
הילדים שלי עכשיו בגילאים דומים לאלו שהיו הילדים שלך בתחילת הבלוג, והמעבר בגילאים דומים.
ציטטתי משפט ותובנה קסומה של נעם
נשמע כמו ילד ייחודי (שמזכיר לי את הבן שלי)

לגבי חב"ד - את חושבת שיכול להיות שיש בו כמיהה לישראל, לא בהכרח דתית, אלא למהות הישראלית, ומה שדיברנו על הקבלה, ועל התפקיד שלנו כ"אור לגויים"?
כלומר, יכול להיות שהצורך להיות דתי בא מצורך עמוק יותר להיות בקשר עם ישראל ומה שישראלי בו.
ומעניין שבסופו של דבר הוא חזר לחנ"ב אחרי הרבה שנים...

קוראת, בינתים רק קוראת אותך
ומרגישה אותך

שכחתי לכתוב שעם תהליך החזרה בתשובה התרחק יותר ויותר מהילדים בכתה שלו
הוא אמר שאין לו שפה משותפת איתם
הפסיק לאכול את האוכל שהיו מכינים ביחד לפעמים בכתה (כי הם לא יהודים). למרות שבגלל שהוא הצמחוני היחיד בכתה היו מכינים לו אוכל במיוחד.
בשעורים שונים שלמדו או הזכרו משהו מתרבות אחרת היה עושה כאילו הוא לא מקשיב ולא מסתכל כי זאת עבודה זרה מבחינתו.....
למרות כל זה הילדים קיבלו אותו ואהבו אותו. עם הציציות הכיפה והתספורת החדשה....התעניינו ביהדות וקיבלו אותו עם השינוי שעבר.
בהתחלה הפסיק ללכת לביהס בשבת אחר כך אמר שלא יכול ללכת יותר בכלל.....לא יכול ללמוד בכתה עם בנות....וכמובן לא יכול ללמוד עבודה זרה....
התפילות לקחו ממנו יותר מדי זמן וכבר לא היה לו זמן לעשות שעורי בית....
בחודש יוני הלך לביהס בלי חשק לא למד ולא עשה שעורי בית.....בקושי דיבר עם החברים בכתה....
היה מאד עצוב.....
הבנתי שהוא באמת לא רוצה ללכת ולא משנה כמה אני חושבת שזה ביהס טוב-לא טוב לו.....
הוא חושב שכילד יהודי עליו ללמוד תורה וזה הכי חשוב....
כמובן שהוא רוצה ללכת לישיבת חבד. אבל גם לא רוצה לעזוב את הבית ולא לראות אותנו הרבה זמן.....
אני מבינה שהוא מחפש את הזהות שלו ואת השייכות שלו....שמצא את זה בדת ולא בתרבות ובחברה היפנית.
כרגע אנחנו מנסים לעזור לו לשלב בין העולמות....
באהבה

התקופה הכי קשה היתה בשבועות שלפני החגים....
לא רצינו שילך לבית חבד קיווינו שישאר בבית וישמור על החגים כמה שהוא יכול בבית....קנינו ספרים ושופר....אבל נעם אמר שחייב ללכת לבית כנסת בחגים....
ככל שהזמן עבר והתקרבו החגים הוא נכנס למצוקה ולחץ התחיל לבכות בהיסטריה
(שכחתי לספר שנעם ויוקה חזרו עם שעלת מהארץ.....)
שיעולים הקאות....
היה ממש מפחיד.....היינו חסרי אונים....
שין יצר קשר עם שאמנית מאוקינאווה (האי הדרומי ביפן) דרך חבר משותף ודיבר איתה בטלפון. היא ראתה (היא רואה הכל-לא צריך לספר לה הרבה) את המצב וכעבור כמה ימים הגיעה לטוקיו במיוחד.....
חשבנו לטוס אליה אבל היא אמרה שעדיף שהיא תבוא.....
פגשנו אותה במלון איך שהגיעה משדה התעופה (הם הזמינו מלון במיוחד לא רחוק מאיתנו ושכרו רכב כדי שיהיו ניידים) הגיעה עם שני עוזרים צעירים.
איך שראיתי אותה ידעתי מי היא
האשה הכי יפה שראיתי עד כה....הפנים שלה זהרו כמו אש.....אשה מבוגרת עם עור פנים של נערה.....שמחת חיים ואור שממלא את כל החדר.....חיבקתי אותה ישר עם דמעות בעיניים
הרגשתי שאני נפגשת עם חברה ותיקה או בת משפחה.
עלינו חמישתנו במעלית
הם שכרו חדר לה וחדר נוסף לשני הבחורים.
ישבנו ביחד שלוש שעות שבהם היא סיפרה לנו על עצמה-על החיים שלה ומה שעברה-סיפור חיים מאד קשה ואישי שאני כמובן לא יכולה לספר.....
היא שאלה אותנו כמה שאלות ואמרה לנו כל מיני דברים.
בעיקר שעלינו לבטוח בנעם ולשחרר אותו באהבה לדרכו....
שאנחנו צריכים לשפר את התקשורת בינינו
לפתוח את הלב.....
למחרת הם הגיעו לביתנו בצהריים ונשארו עד הלילה.
נעם ושין הכינו ארוחת ערב והם אכלו איתנו.
דיברנו שרנו צחקנו היה ממש כייף....
הם מילאו את ביתנו באהבה
עשו טיפול לי וטיפול לשין (בסלון) . היא עשתה טיהור אנרגטי לבית (לא משהו שאפשר היה לראות-לא טקס או משהו כזה).
היא אמרה שאנחנו צריכים לסלוח .....להיות בנתינה ואהבה.....
היא אמרה שנעם ויוקה מקסימים ואין להם שום בעיה.....
לאפשר לנעם להתנסות ולחוות את מה שמבקש ולסמוך עליו.....
לתת לו אהבה....לא להלחם בו...
למחרת הם חזרו לביתם....
הרגשתי שבאו לבקר אותנו מלאכים.....
זה לא המילים עצמם-זאת ההרגשה החוויה....חוויה עוצמתית של אהבה....אהבה בלי תנאי....
אסירת תודה

ניתקנו אותו מבית חבד לכמה חודשים ניסינו לדבר איתו
להסביר ולשכנע....
אבל הוא בשלו....
לא מוכן לוותר ולהחמיר פחות...
החלטנו לתמוך בו כמה שאנחנו יכולים. ללכת עם הלב ולבטוח בו...
קנינו לו כלי בישול, ספרי תפילה ומנסים לעזור לו כמה שאנחנו יכולים.

בקיץ שעבר לא נסענו לביקור בארץ וההורים שלי באו לבקר אותנו.
אמא שלי מאד לחצה על נעם-שהיה אז בן 12 בדיוק- לעשות בר מצווה....אני מאד התנגדתי כי לא הרגשתי שזה מתאים לחיים שלנו ולא טקס משמעותי מבחינתנו....
אבל נעם החליט שהוא רוצה לעשות בר מצווה....
יצרנו קשר עם בית חבד בטוקיו (כמעט שעתיים נסיעה מכאן לכל כיוון) והם אמרו שיעזרו לנו בשמחה.
הם אמרו שלקרוא את הפרשה זה לא המשמעות האמיתית של הבר מצווה אלא ללמוד את המצוות....ללמוד מה זה יהדות....
אני שגדלתי בקבוץ לא ידעתי כמעט כלום על היהדות אבל תמיד היתה לי משיכה ועניין בדת חשבתי שאם זה מה שנעם בחר אלך איתו ונלמד ביחד....
ככה בעצם בלי לשים לב התחלנו תהליך של חזרה בתשובה....
בדיוק הייתי במקום של הרבה כאב ובדידות
היו לי שאלות על הזוגיות שלי על היהדות שלי על הקיום שלי....
בבית חבד מצאנו משפחה חמה וקהילה והרגשנו טוב....
כחצי שנה שבמהלכה שמרתי שבת, התפללתי שלוש פעמים ביום ולמדתי כמה שיכולתי הרגשתי שהצטברו אצלי יותר מדי שאלות בלי מענה....שהתשובות שאני מקבלת לא מסתדרות לי....
בעיקר לגבי גזענות ......
הבנתי שהדת נכתבה בעיני אנשים גברים....שאין שם הרבה אהבה
שזה לא האלוהים שלי....
אלוהים שלי שהיא אולי היא ולא הוא....
היא אוהבת מכילה מקבלת לא שופטת מקרבת ולא מפרידה.....היא לא דורשת....לא מענישה...לא כועסת....לא רושמת ולא עושה חשבונות....לא דורשת קורבנות...
ביקשתי סליחה מעצמי משין ומיוקה....(שהצטרפה אלי בעל כורחה לפעמים לכל הנסיעות לבית חבד)
נהנתי מהתפילות אבל הבנתי שאני לא זקוקה למסגרת ולחוקים האלה....
שאני צריכה למצוא ולהמציא את דרכי בעצמי....שבשבילי לא מספיק תשובות כתובות ונתונות....ומעל הכל שאני בוחרת באהבה....
עם נעם כבר היה מאוחר מדי לדבר....

אנסה לספר על תהליך החזרה בתשובה.....
עד לפני כשנה בערך היינו פחות או יותר בשיגרה-
עבודה והביהס האנתרופוסופי שהוא גם ביהס הורים ודורש ממני הרבה זמן ואנרגיה...
מאז שנעם היה בכתה ג היינו נפגשים עם המחנכת שלו אני ושין לשיחה אישית פעם בחודש.
המחנכת (באנתרופוסופי המחנכת היא לשמונה שנים) מאד נוקשה וקשה....תמיד אחרי הפגישות איתה הייתי בוכה....
הרגשתי שלמרות שהיא מחנכת טובה חסרה אהבה....חום...
ראיתי שקשה לנעם עם היפנית ושהוא משקיע המון בלימודים אבל לחוץ עצבני ולפעמים ממש לא שמח....
תמיד אחרי הביהס היה ממהר לחזור הביתה....לא רצה להיות שם מעבר למה שצריך....לא רצה להפגש עם חברים אחרי הביהס או בחופשים....
אהב להיות בבית ועם המשפחה.
אחרי הביקורים בישראל היה לו תמיד מאד קשה לחזור ליפן ולביהס....
חשבנו הרבה על מעבר למקום אחר אבל לא מצאנו אפשרות יותר טובה לכולנו....
באופיו נעם ילד שמח מלא אנרגיה ושמחת חיים....תמיד יוצר ועסוק בכמה פרויקטים במקביל....
הוא לא אמר שרע לו בביהס ולא ביקש לעזוב....
בזמנו הפנוי-המחנכת שלו תמיד נתנה המון שעורי בית- היה אוסף בולים ככה שהיה מבלה שעות בסידור ומיון בולים מכל העולם....
גם אהב לעבוד בגינה ובנגרות-הכין תמונות מעץ-כמו פזלים- ופרויקטים שונים.

בסוף אוקטובר שנה שעברה במהלך חופשת הסתיו קיבלנו הודעה לנייד שילד מהביהס נמצא מת בחורשה שליד ביתו....
הוא נמצא תלוי על עץ כשהוא ערום והבגדים שלו מקופלים ליד.....
מכיוון שהביהס שלנו מאד קטן וכולם מכירים את כולם נעם ויוקה הכירו אותו די טוב. יש לו אחות קטנה מיוקה בשנה. הוא היה בכתה ד שנה מעל יוקה שנתיים מתחת לנעם.
יום לפני זה היה פסטיבל בביהס וראינו את הילד הזה שמח בפעילות עם חבריו....
היו כמה אסיפות חירום להורים בביהס
כולם בכו....פשוט בלתי נתפס.....
הודיעו לנו שאחרי חקירה של המשטרה התיק נסגר כתעלומה.
לא מצאו סימן להתאבדות אבל גם לא עדות שהיה אדם נוסף או סימני אלימות.....
המחנכים דיברו על זה עם הילדים בביהס ועשו פרידה מהילד....
מאד עצוב....
החורשה בא נמצא הילד היא חורשה כעשר דקות נסיעה ברכב מהבית שלנו. היינו מטיילים שם באיזור הרבה.....
זה היה פשוט הלם לכולנו....
אחותו של הילד חזרה ללימודים ואני רואה את ההורים בביהס-אין לי ממש קשר עם ההורים כי הבת בכתה אחרת. שין הלך להלוויה של הילד. אני נשארתי בבית עם נעם ויוקה.
רק בני כתתו של הילד הלכו להלוויה....
המחנך שלו לא הגיע לביהס כחצי שנה-אני לא יודעת בדיוק מה קרה לו-עכשיו הוא מלמד באופן חלקי....
הוא ממש נשבר מזה....

עד בערך דצמבר הוא לא קרא עברית רק מילים בודדות
כשהתחיל להתפלל למד לקרוא עברית דרך התפילה....
הוא מאד נחוש...
יש מנהג חבד לקרוא את כל ספר התהילים בשבת מברכים (השבת שלפני ראש החודש)
בשבת הראשונה הוא קרא במשך כל היום-חוץ מתפילות וארוחות- אבל לא סיים
בשבת בחודש שלאחר מכן הוא הצליח לסיים לקרוא את ספר תהילים במשך כל השבת במשך 9 שעות....
מאז הוא קורא כל שבת מברכים במשך 7 שעות....
לכן גם התפילות לוקחות לו הרבה זמן....

תודה שקראתן אותי ותודה על התגובות!

נעם בעצמו ביקש ממני לעשות איתו סדר יום
כרגע בגלל החגים הוא לא בשיגרה אבל מקווה שיכנס לשיגרה אחרי סוכות....

הוא בדרך כלל מתפלל שחרית ולומד תורה כשעתיים בבוקר ואז מנקה את הבית -מטאטא ועובר עם סמרטוט רטוב כמו שמקובל ביפן. אחר כך הוא עובד בגינה ומטפל בקומפוסט.
שאר היום הוא לומד תורה....קצת קורא יפנית ולומד חשבון ואנגלית עם אבא שלי בסקייפ. הוא מאד אוהב אנגלית וחשבון.
אנחנו מחפשים לו מורה ליפנית-עוד לא מצאנו....

ביום שישי הוא מנקה את הבית ומכין אוכל-ארוחת ערב בעצמו לכולנו.

היום בבוקר לקחתי אותו באוטו לתחנת הרכבת-הוא נסע לבד לבית חבד במרכז טוקיו להיות שם במשך הסוכות....יחזור ביום רביעי הבא....
כלומר שבוע וחצי....הפרידה הכי ארוכה שהייתה לנו עד עכשיו....
הוא אומר שאסור לשתות ולאכול מחוץ לסוכה ולנו אין סוכה בבית...
חשבנו לבנות סוכה אבל היה ברור שמה שלא נעשה זה לא יהיה מספיק כשר עבורו....הוא מאד מחמיר.....
מאד קשה....

גם אם שוב אתבלבל אני יודעת לבקש עזרה ממי שמדברת ומבינה את השפה שלי...
3>

הי טליה
תודה רבה על השיתוף. מכירה מקרוב את ההימנעות לשתף כשאני לא בטוחה בדרך שלי, ולא רוצה שיערערו אותי.
אז העובדה שאת כותבת פה מאד משמחת, את נשמעת באמת במקום של אהבה, וזה ואו, בטח לא קל...
הבן הבכור שלי גם רגיש מאד, בינתים לא הלך למסגרת, ואני תוהה לאן יובילו אותו החיים.
אשכרה פתחת בי"ס לאנגלית! מאפס, ואו, ממש כל הכבוד, אני קצת מקנאה שיש לך עיסוק ממלא וכך את גם בקשר עם המקום.
מה בעצם נעם עושה בשעות שאת מלמדת?
מה הוא עושה באופן כללי במשך היום?

קראתי עכשיו את כל הדף! מרתק ומעורר המון מחשבה והזדהות. תודה שכתבת וחלקת במשך השנים ואיזה כיף שאת ממשיכה לכתוב.

טליה, לא יצא לנו "להכיר" פה אבל רק רציתי לומר שהמשפחה שלך נשמעת מקסימה.
וביהס לאנגלית נשמע כמו יוזמה ברוכה מאוד לכל הצדדים (-:

אין לי מה לפנות לאנשי חינוך ולהתנצל על איך שגידלתי את ילדיי....
את יודעת, עלה בדעתי שזה לא מובן מאליו בכלל שלנער כל כך צעיר יהיה מספיק ביטחון בעצמו ובמשפחה שלו בשביל ללכת ככה בדרך משלו.

וואו טליה
תודה קודם כל שהחזרת אותי לפה, מרגישה שחזרתי הביתה. כ"כ אוהבת את האתר הזה והנשים שפה.
מדהים שנעם בחר לחזור בתשובה ביפן. נשמע מאוד מאתגר.
גם ניסים אמון חזר בתשובה ומשלא קיבל תשובות מספקות בחר להמשיך ולחפש במזרח, עד שנהיה נזיר. 7 שנים
היה נזיר זן ואז החליט לשוב לארץ ולהתמתן לכיוון הטאו. נעם יצא למסע ואתם הורים מדהימים שמאפשרים לו עם המון אהבה
זה לא פשוט בכלל אני מניחה.

כשיוקה התחילה ביהס התחלתי לחשוב על עבודה....גם כי הביהס האנתרופוסופי שלנו מאד יקר וגם כי נהיה לי זמן פנוי לראשונה מאז שהפכתי לאמא....
בארץ הייתי עובדת סוציאלית ותוך כדי העבודה למדתי תזונה טבעית הוליסטית דמיון מודרך ועוד שיטות טיפול טבעיות הוליסטיות.
חשבתי על האפשרות להתחיל לטפל שוב אבל הבנתי שאצטרך להשקיע הרבה בשיווק ולא רציתי....
מעולם לא חשבתי על הוראה אבל בתמיכת Manty T שמלמדת ילדים אחר הצהריים החלטתי להתחיל ללמד אנגלית בבקרים.
אנגלית היא שפת האם שלי אבל לא למדתי הוראה ולא היה לי מושג איך ללמד....
בהתחלה חיפשתי לעבוד בביהס לאנגלית ופניתי לכל בתי הספר באיזור אך כולם רצו מורה לערב או אחר הצהריים ואני רציתי לעבוד רק בבקרים כשהילדים בביהס....
פירסמתי מודעה בחינם בעתון המקומי
והשכרתי חדר במקום כמו מתנס לא רחוק מביתי ליום חמישי בבוקר לשלושת החודשים הקרובים.
בהתחלה היתה לי תלמידה אחת אחר כך שתיים ודי מהר הכתות התחילו להתמלא....פתחתי עוד קבוצה ביום שלישי במקום אחר ולאחר מכן גם בשני ואז ברביעי....
ועכשיו יש לי ביהס קטן לאנגלית....
אני עצמאית
עובדת כרגע רק בבקרים עד הצהריים. במטרה להיות בבית כשהילדים (עכשיו רק יוקה) חוזרים הביתה. בשנים הראשונות הייתי צריכה לקחת ולהחזיר את הילדים מביהס. בימים אלו אני מסיעה את יוקה בבוקר והיא חוזרת הביתה ברגל לבד-45 דקות הליכה.
בהתחלה השקעתי הרבה בחיפוש חומר ומחשבה מה ללמד....
עכשיו זה נעשה ממש קל.....
אני מלמדת אנגלית מדוברת אז בעיקר דואגת שהאוירה בכתה תהיה נעימה
פונים אחד לשניה בשמות פרטיים(שזה לא מקובל ביפן) בלי השימוש בסאן (כמו גברת או אדון)....
האוירה היא חמה ופתוחה וצוחקים הרבה ונהנים.
אני רואה איך התלמידות ותלמידים יוצרים קשרים אישיים והולכים לאכול ארוחת צהריים ביחד אחרי השעור-זה מאד מאד משמח אותי.
התלמידים שלי ברובם פנסיונריות נחמדות מאד וקצת פנסיונרים גם מאד נחמדים.
אני ממש נהנת ומרגישה שזכיתי!
אם היו מספרים לי שאהיה מורה לאנגלית ועוד אהנה מזה לא הייתי מאמינה......
אני נהנת גם מהזמן המשותף איתם וגם לצאת מהבית....
מרגישה שעושה משהו מועיל.....תורמת משהו מעצמי.....וגם אני כמובן נתרמת.....מרחיבה את הלב....

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זו אני מנטי שמתעצלת לחפש יוזר ניים

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תמיד לצידך עם אהבה רבה.

חוזרת אחרי תקופה ארוכה..... [/img]
בראשון ליולי נעם הפסיק ללכת לביהס (בתמיכתנו כמובן) ומאז הוא בבית....חזרנו לחינוך ביתי.....
הוא בן 13.
יוקה בת 10 וממשיכה בביהס האנתרופוסופי. היא בכתה ד ומאד אוהבת את המורה שלה.

נעם הלך לביהס מאמצע כתה א (כשחזרנו מנווה איתן) וכביכול היה לו בסדר אבל מסתבר שלא היה לו ממש טוב.....
אני יכולה לכתוב עכשיו כי במצב טוב עם עצמי. שלמה עם עצמי ולא מאשימה שופטת מבקרת ושאר כאלה....
רציתי לכתוב כבר מזמן אבל לא הרגשתי חזקה ויציבה מספיק לשמוע כל מיני דיעות ועמדות.....
עכשיו אני כן....[/img]

נעם האהוב שלי חזר בתשובה....
כן...ממש ממש....
הוא ילד-נער מאד רציני
מחפש עומק ומשמעות
מקריאת הבלוג שלי אני רואה שכבר כשהיה קטן לא ממש התחבר עם ילדים אחרים....
הוא היה ועדיין ילד שמח,טוב לב, רגיש, עדין, מאד יצירתי
אני מאמינה שאין טעויות ומה שצריך לקרות קורה....
לכן על אף הקושי מנסה לתמוך בו כמה שיכולה. לעזור לו. לסמוך עליו ולהאמין בו....

את החגים הוא מעביר בבית חבד. אנחנו בבית. אנחנו לא בית דתי ולא שומרים שבת אבל כשהוא בבית מנסים לעזור לו.
זה כמובן יותר קשה לשין אבל גם הוא מבין (אחרי שניסה לשכנע ולכעוס וזה לא עזר....) שהדרך היא לקבל אותו באהבה....

התבלבלתי והקשבתי לכל מיני יועצים ופסיכולוגים שדיברו על כת, שטיפת מוח, דת זה כמו סם, שחסרה לו יציבות פנימית.....חוסר בגבולות....ועוד ועוד....
עכשיו אני מבינה שכל זה מבחינתי לא חשוב....
מה שחשוב לי זה שאני אוהבת את הבן שלי ואקבל אותו גם עם הדרך שבחר בה שונה ואפילו מנוגדת לגמרי ולפעמים נראית לי לא הגיונית...

השפה שלי היא אהבה
אני לא מבולבלת יותר...

גם אם שוב אתבלבל אני יודעת לבקש עזרה ממי שמדברת ומבינה את השפה שלי...
אין לי מה לפנות לאנשי חינוך ולהתנצל על איך שגידלתי את ילדיי....
לנסות להסביר למה עד שחזר בתשובה עדיין ישן במטה המשפחתית ועדיין עשה אמבטיות איתי (עד גיל 12 בערך)....

החלטתי לאזור את האומץ ולכתוב כי אולי אוכל לתרום בזה משהו לנשים אחרות.....הלוואי....
הבנתי שהשיתוף אכן עוזר לנשים ואמהות אחרות.

תודה למי ששמרה על המקום הזה יפה ונקי בהעדרי!
טוב לחזור!
אוהבת את המקום הזה [/img]

בהמשך אכתוב יותר על מה שעברנו בשבע השנים האחרונות.....

היי טליה,
במקרה הגעתי לדף שלך, התחלתי לקרוא ולא יכולתי להפסיק במשך יומיים עד שהגעתי לסוף.
כל הסיפור מתחילתו ועד סופו (הפתאומי) מאד נגע לליבי.
מה שלומכם? איפה אתם עכשיו? מאד מסוקרנת לשמוע לאן התגלגתם בהמשך...
וגם אם לא תכתבי, מכל סיבה שהיא, אני רוצה מאד להודות לך שחלקת את הסיפור שלך.

שלחתי לכתובת ג'ימייל שלך.

ככל הזכור לי זה מה שמשמש פה
http://waldorf-homeschool.com/index.php ... curriculum

בכל מקרה, מחברת אותך באימייל עם חברה שלי שלמיטב זכרוני עובדת עם תוכנית של וולדורף (אם כי ראיתי אצלה ספרי מתמטיקה של שיטת סינגפור. כנראה שהיא לא אדוקה ). אם היא לא, אמצא לך מישהי אחרת שתחלוק איתך מנסיונה (כאמא בחנ"ב לפי תוכנית של וולדורף). יש לי כמה על הכוונת אבל לא מוצאת את האימייל שלהן כרגע.

תודה!
עוגיה אשמח מאד לקבל את הפרטים במייל!!
דניה אני שמחה לשמוע ממך!

מבחינתי הביהס זה הדבר הכי קרוב לקהילה שיש לנו כאן
הנשים ברובן באופניות יפנית מקסימות.
אני האמא הזרה היחידה בביהס אבל יש עוד ילדים מעורבים.
אני מקבלת הרבה מידע חשוב מהאמהות לגבי מה לקנות ולא לקנות ואיפה -בעיקר לגבי מצרכי מזון
להזכיר -אנחנו חיים עכשיו במקום עם קרינה...
גם מהביהס יש הרבה מידע והתיחסות למצב החדש.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יקרה, אנחנו מתגעגעים מאוד!!!!
קודם אני מתנצלת בפני עם ועדה (בפורום הזה זה בערך ככה לא?) על שלא הייתי איתכם בקשר בזמן האחרון.
חזרנו לצרפת לכמה שבועות, לפני היציאה לים ...
ןלעינינך: תמיד יש ירידות ועליות בחשק, זה חלק מהעניין לא?
כמו שאת אומרת, את התוכנית את יכולה להשלים בחלקה בבית אבל לא את האינטראקציה עם ילדים אחרים ואני באופן אישי לא הייתי מוותרת על זה... (אמרה זו שהולכת לחיות שנה וחצי על קליפת אגוז בלב ים בלי שום חברת ילדים בסביבה המיידית...)
וגם לך עד כמה שזכור לי היה נעים ליצור קשרים (גם אם מעטים) עם ההורים האחרים בבה"ס, זה גם החיבור שלכם למקום בו אתם חיים.
אז אולי אפשר לברר יותר עם נועם מה לא מתאים לו עכשיו ואלי אפשר לעשות פסק זמן חלקי (נגיד יום אחד להשאר בבית) מדי פעם. ובקרוב גם יוקה תצטרף לא?
ננסה לדבר בקרוב (חיבוק)

את יכולה לקנות תכנית לימודים של וולדורף. פה הרבה משפחות בוחרות ללמד בבית לפי תכנית של וולדורף. זה מגיע כתכנית שלמה, מותאמת לגיל/כיתה ולא צריך ללקט את המקצועות השונים כדי להרכיב אותה.
אם את מעוניינת בפרטים נוספים - רק תגידי.
(רק מה, יפנית לא יהיה שם. לזה תצטרכי למצוא פתרון אחר).

לא עידכנתי כאן בבלוג שכשחזרנו מהשהות של חצי שנה בארץ בנוה איתן נעם נכנס לכתה א בביהס ולדורף.
הוא נכנס לאחר יומולדת 7 באמצע השנה -כאן מתחילים באפריל.
בחודשים הראשונים הוא היה מאושר
מלא התפעלות מכל דבר ומוקסם מהלימודים.
הביהס מאד קטן למרות שהוא הביהס ולדורף היחיד בטוקיו.
את כתה ב הוא התחיל בפחות התלהבות ולאחרונה אחרי חופשת החורף ממש לא רצה לחזור לביהס....

יוקה בת 5 והיא איתי בבית ונעם רוצה להשאר בבית גם.
הבעיה שאין לנו כאן חברה בכלל חוץ ממשפחות הביהס ואם נעזוב ברור שלא נמשיך להפגש.
בעיה נוספת היא איך לומדים במדינה שהאמא-אני שנמצאת רוב הזמן עם הילדים לא יכולה ללמד אותם יפנית....
אין בעיה ברמה של דיבור הבעיה היא בלימודים ברמה של כתות יותר גבוהות.

ממה שראיתי הרבה ילדי חינוך ביתי לומדים דרך המחשב ואילו אצלנו הילדים לא חשופים למחשב בכלל-הוא פועל רק אחרי שהם הולכים לישון.
אני מאד אוהבת את שיטת הלימוד של הביהס ולדורף
אין ספרים ומחברות והילדים בעצם מכינים את המחברות בעצמם.
הלוואי ויכולתי איכשהו להעביר את כל זה לנעם בלי מסגרת הביהס.....

Talya
I miss you
Danya

כן, טליה.
אני ליד חדרה - ליד הים - אנשים מתנחמים פה שהם לא בתל אביב,
נו, מה אומר ומה אדבר?
סיוט!!!!!!!

תודה....
ממש לא סבלתי מהחום בנוה איתן!! זה לא שלא חם, חם אבל אפשר לחיות עם זה לדעתי...
גם לא השתמשתי במזגן חוץ מביום שארזנו אני והילדים את הבית.
שין לעומת זאת כשהיה בביקור של שבועיים במאי נגנב מהיובש ולא יצא מהבית בשעות היום (רק מוקדם בבוקר ובערב) וכמובן שהיה חייב מזגן...

החום והלחות שאני סופגת עכשיו אחרי 12 שנות חיים בצפון הארץ - מכות אותי בשוק ואני לא מצליחה להבין למה אנשים עושים את זה לעצמם..
זה יותר במרכז נכון??
גם לי קשה עם הלחות. ביפן מאד לח בקיץ. אבל בנוה איתן זה ההיפך!!

D-:

אם את הקיץ בנוה איתן את אוהבת, את באמת תרגישי מצוין בכל מקום שתיהי בו;-)

אני אוהבת את הקיץ בישראל

טוב לשמוע שהבית שלך בתוכך, טוב לשמוע ששין חסר לך , שיהיה מפגש כיפי , שתעלו על דרך המלך וספרי סיפורים יפים מיפן

@}
נו, את חוזרת ליפן אפשר לחזור לתקשר איתך (-:

גם אני לא מאלה ששורצים במים. נכנסת רק כשממש ממש חם לי ואם המים לא חמימים כמו במקלחת אני יוצאת אחרי דקות מספר. נעים לי להיות רטובה בחוץ, אבל לא זקוקה לשהיה בתוך מים קרירים עד קרים..

איך? איך אחרי קיץ בנווה איתן את יכולה להגיד שאת אוהבת את הקיץ בישראל?? טוב את בורחת לפני השיא (את מפסידה את כל התענוג...)
החום והלחות שאני סופגת עכשיו אחרי 12 שנות חיים בצפון הארץ - מכות אותי בשוק ואני לא מצליחה להבין למה אנשים עושים את זה לעצמם..

שיהיה בהצלחה ביפן ועם שין (מסרי לו ד"ש כמובן) - טוב לשמוע שהבית שלך בתוכך, טוב לשמוע ששין חסר לך , שיהיה מפגש כיפי , שתעלו על דרך המלך וספרי סיפורים יפים מיפן. (קיבלתי מצגת יפה על יפן לאחרונה והתלבטתי אם לשלוח לך אותה)

מדהים שכמעט נגמרה לנו החצי שנה בארץ...
(באנו עם כרטיס לחצי שנה).
עזבנו את נוה איתן ובשבועות האחרונים שנותרו לנו עד הטיסה אנחנו בבית הורי בקיבוץ שלהם.

היה כיף בנוה (לי יותר, לילדים פחות....)
מרגישה שיצאתי מהתקיעות שהייתי שרויה בה בטוקיו.
הבנתי כמה שין חשוב לי ולילדים
כמה אנחנו אוהבים וטוב לנו כמשפחה ואני לא רוצה לוותר על זה.
לא היה קל להיות אם חד הורית חצי שנה (עם הפסקה של שבועיים...).
לא קל להיות בישראל בלי רכב.
אבל חוץ מזה, התקשורת בארץ כמובן הרבה יותר קלה ופשוטה.
בכלל יש משהו "קל" בארץ...

אני סקרנית לראות אותי מיישמת את כל התובנות החדשות שלי ביפן.
חוזרת ליפן עם כל האנרגיות שיש לי עכשיו ושומרת עליהן גם שם.
מרגישה בבית, מתחברת לשורשים שלי איפה שאני נמצאת בלי קשר למקום החיצוני.
האתגר הגדול הוא מול חמותי וגיסתי.

כשהגענו לארץ לפני כמה חודשים יוקה דיברה בעברית רק כמה מילים (אמא, אבא, מים, הביתה...) וכל השאר ביפנית שוטף.
עכשיו היא מדברת עברית שוטפת! וגם יפנית כמובן.

יוקה גם למדה לשחות לבד.
גם יוקה וגם נעם אוהבים את המים מלידה (שניהם נולדו בתוך המים) .
אני אף פעם לא אהבתי מים ותמיד התחמקתי משעורי השחייה (היו לי בעיות אוזניים קשות) ומהבריכה בכלל...
הקיץ, אולי בזכות החום בנוה איתן למדתי לאהוב את המים ואפילו להנות מהשחיה והמשחק עם הילדים במים.
אפילו קניתי לי משקפת כדי לצלול ולשחק איתם.

אני אוהבת את הקיץ בישראל.

תפסת אותי ביום שבו אני מתחילה לקלוט שאני שוב צריכה להתחיל להפרד
לא בא לי
טוב שיש עוד קצת זמן
טוב שיש אותכם

ופתאום נראה שהזמן מתאים...וזה הולך לקרות!


_הקושי הוא שלי מולן...
אני עוד לא יודעת איך להתמודד עם זה..._
אני מציעה לאסוף עוד קצת כלים ולנצל את הקרבה לברברה.

החיבור ביניהם מדהים..
באמת מדהים.
השאלה הקלאסית היא - מה עדיף - לא לאהוב או לאהוב ולהיפרד?
יהיו לו עוד כאלה בחיים....
את אבא הוא יראה שוב בקרוב.

בערך שבוע אחרי שהגענו לנוה איתן הגיעו דניה בניו זילנד ושלושת בנותיה לכמה חודשים (גם הם בלי האיש).
הבת האמצעית שלה בגיל של נעם והקטנה בגיל של יוקה.
באחד הימים הראשונים הם באו לבקר אותנו (יש לנו הרבה במשותף... זוגות מעורבים ) נעם לא התייחס אליה בכלל אבל שניהם מאד אוהבים לצייר ככה שהתחילו לצייר כל אחד בפינה אחרת ...פתאום נעם התחיל לדבר בשטויות (הוא מאד אוהב) כל מיני חיבורי מילים שאין ביניהם קשר וגם "פיפי" "קקי"... מיד הילדה התחילה לצחוק ולהצטרף אליו בדיוק בשפה שלו!!! החיבור היה מיידי ומאז הם נפרדים בקושי.
היא מתייצבת אצלנו כשמתעוררת בבוקר ואם לא אז נעם מחכה ומחכה עד שהולך לחפש אותה. וככה הם ביחד עד הלילה ולפעמים היא גם ישנה אצלנו.
בסוף שבוע הבא היא תבוא איתנו לקבוץ של הורי.
החיבור ביניהם מדהים..
גם כשהם רבים לפעמים הם פותרים את הבעיות כל כך יפה וממשיכים לשחק.
בעוד שבועיים אבא שלה מגיע לשבוע בו הם יטיילו ואז יסעו לצרפת...
עוד פרידה לנעם...

תודה@}
שמחה שאתן כאן איתי...

בינתיים נפל לי אסימון לגבי חלום שיש לי כבר בערך 13 שנים...(מאז לימודי התואר הראשון)
קצת חששתי...קצת שכחתי...
ופתאום נראה שהזמן מתאים...וזה הולך לקרות!
אני עוד לא מפרסמת אותו כאן...אולי כשזה ממש יצא לפועל...
אבל זה משהו שאני מתכננת לעשות כשנחזור ליפן.
ככה שזה עוד משהו שמרגש אותי לגבי החזרה ליפן...(אני רוצה שעוד דברים ביפן ירגשו אותי חוץ משין...P-: )

מה שהכי פחות מרגש אותי לגבי החזרה זו חמותי....
וגם גיסתי...
כשאני חושבת עליהן אני מרגישה חלושס בכל הגוף...
והן נשים נחמדות וטובות לב...
הקושי הוא שלי מולן...
אני עוד לא יודעת איך להתמודד עם זה...

באחד הלילות הראשונים שלי בארץ (לפני כמה חודשים) עוד היינו בבית הורי, התעוררתי לילה אחד כולי מזיעה מסיוט בו חלמתי שאני ביפן בפגישה רגילה ונחמדה עם גיסתי וחמותי...
אני נפגשת איתן כי נעם ויוקה מאד מאד אוהבים אותן ואת הבת דודה שלהם שבגיל של יוקה והחברה הכי טובה של יוקה...

שבוע מצויין לכולנו@} @}

_אני אוהבת את שין, אוהבת את המשפחה שלנו (להיות משפחה איתו).
זו הבחירה הראשונה שלי כרגע ואני מקווה לחזור לחיות ביפן ממקום יותר אוהב, יותר מחוברת לעצמי, יותר בהקשבה לעצמי..
נכון שזה יותר קשה לי ביפן אבל בחצי שנה כאן בארץ אני מרגישה שקיבלתי כמו מתנה- למלא מחדש את המצברים, לאוורר את ארגז הכלים האישי שלי...להתאוורר בעצמי ולחזור ליפן ממקום חדש, נקי...
מרגש hug_

_אני אוהבת את שין, אוהבת את המשפחה שלנו (להיות משפחה איתו).
זו הבחירה הראשונה שלי כרגע ואני מקווה לחזור לחיות ביפן ממקום יותר אוהב, יותר מחוברת לעצמי, יותר בהקשבה לעצמי..
נכון שזה יותר קשה לי ביפן אבל בחצי שנה כאן בארץ אני מרגישה שקיבלתי כמו מתנה- למלא מחדש את המצברים, לאוורר את ארגז הכלים האישי שלי...להתאוורר בעצמי ולחזור ליפן ממקום חדש, נקי..._
מרגש

טליה, איזה כיף לקרוא אותך!
בחצי שנה כאן בארץ אני מרגישה שקיבלתי כמו מתנה- למלא מחדש את המצברים, לאוורר את ארגז הכלים האישי שלי...להתאוורר בעצמי ולחזור ליפן ממקום חדש, נקי...
יופי, שמחה בשבילך. לטווח הארוך זה בטח יהיה לטובת כולם.

תודה לכן@}

הפרידה משין היתה עצובה אבל כשאני יודעת שבעוד חודשיים וחצי נפגש ואת מה שיש לי עכשיו אני מאד אוהבת אבל מוותרת על זה, אז האמת שלא קשה לי...
נכון, יש קטעים קשים עם הילדים (שקשה להם, הם בוכים, רוצים את אבא, רוצים "הביתה"=ליפן...לא רוצים להיות בנוה איתן וכו וכו. ושניהם צמודים אלי ולא משחררים ואין עם מי להתחלק...) אבל כייף לי וקל לי בארץ מהמון בחינות.
יותר קל לי כאן להיות מחוברת לעצמי, להיות אני...
להתמודד עם מה שהחיים מביאים (קשיים יש בכל מקום).

החלטתי, ואני שלמה כרגע עם ההחלטה שלי-
אני אוהבת את שין, אוהבת את המשפחה שלנו (להיות משפחה איתו).
זו הבחירה הראשונה שלי כרגע ואני מקווה לחזור לחיות ביפן ממקום יותר אוהב, יותר מחוברת לעצמי, יותר בהקשבה לעצמי..
נכון שזה יותר קשה לי ביפן אבל בחצי שנה כאן בארץ אני מרגישה שקיבלתי כמו מתנה- למלא מחדש את המצברים, לאוורר את ארגז הכלים האישי שלי...להתאוורר בעצמי ולחזור ליפן ממקום חדש, נקי... 

נקודות ונטע, שמחה לראות אותכן כאן@}

מצטערת על ההעלמות...אני גם קצת נעלמת לעצמי.
פה בלאגנים משלי, נשמע שגם אצלכם לא קל.
הילדים האלה עם כל המראות שלהם, כל כך ממחישים הכל. הם פשוט עושים את החיים יותר-
כשזה שמח, זה הרבה יותר שמח וכשזה עצוב זה הרבה יותר עצוב. (וכך הלאה)

מעניינת הדרך שלכם, תודה על השיתוף,
אנחנו מגיעים בקרוב, ניצור קשר ונבוא לבקר.
הילדים בכו, ומה איתך?

תודה@}
הבוקר יוקה התחילה לבכות על איזה משהו וכנראה שהסכר נפתח כי חיבקתי אותה והיא בכתה המון המון זמן....
ממש בכי מכל הלב...
אבל מדהים שפתאום כשהפסיקה לבכות (כל זמן הבכי היא היתה עלי) חייכה והפנים שלה זרחו!

נשמע שאתם עוברים כל כך הרבה! החיפוש אחרי הבית והקהילה לטעמי הוא אחד האתגרים הכי קשים שמשפחות צריכות לעבור היום. הכל כל כך מפוזר, כל כך מבלבל... מאחלת לכם למצוא את המרכז ואת השלווה.
<וכבר מזמן אנחנו מתכננים לבוא לביקור בנווה איתן, אז אולי נזדרז ונפגוש גם אתכם! @} >

בזמן הנסיעה חזרה משדה התעופה, תוך כדי הבכי נעם אמר "אני מרגיש שהחיים שלי מאד קשים...אני כל הזמן צריך להפרד..." איזה ילד מדהים

אתמול בלילה נפרדנו משין בשדה התעופה אחרי שהיה בארץ בביקור של שבועיים...
בעוד חודשיים וחצי מסתיימת החצי שנה שלנו בארץ ואנחנו חוזרים לשין ולביתנו בטוקיו.

בדרך לשדה התעופה יוקה התחילה לקדוח מחום ולא עזבה את שין..אבל בזמן הפרידה עצמה היתה מאד שקטה ולא דיברה רק היתה צמודה אלי.
נעם בכה בקול כחצי שעה לפני הפרידה, במהלך הפרידה, ובנסיעה באוטו חזרה עד שנרדם...
מדהים איך כל אחד מתמודד אחרת...
נעם שאל למה יוקה לא בוכה אז אמרתי לו שהיא בוכה בלב.

בזמן הנסיעה חזרה משדה התעופה, תוך כדי הבכי נעם אמר "אני מרגיש שהחיים שלי מאד קשים...אני כל הזמן צריך להפרד..."

אני מבטיחה שאם יהיה לכם שוב אני אבוא לתרגל שם!

ועכשיו ברצינות, באמת לא ידעתי שיש כאלה הבדלי רמות.
ואם הוא מאושר ביפן מאוד- אז זו המציאות.
אני מקווה בשבילכם שתשכילו למצוא את הדרך בה כולכם תהיו מאושרים, לא משנה איפה.

לי נותר רק להעריץ מכאן את האומץ שלך ושלכם כזוג, ולקוות שגם לי יהיה כזה.

ניתן אפילו לפתוח עם הזמן עוד מרכז כזה

היה לנו מרכז יוגה בבית כשגרנו בפרדס חנה במשך שלוש שנים (עד לפני שלוש וחצי שנים).

שין גר בארץ 9 שנים, הוא מכיר את ישראל.
הרמה של היוגה בטוקיו הרבה יותר גבוהה מאשר בארץ וגם הוא לא התפרנס בארץ רק מיוגה והיה צריך לעבוד בשתי עבודות (סושי שף ביום ויוגה בערבים).
הוא מאושר ביפן כמו שלא היה בארץ P-:

נטע, בדיוק לפני שעזבנו את יפן קראתי שוב את הספר של צ'ודרון
קראתי אותו גם כשעזבנו את הארץ לפני שלוש וחצי שנים...

תודה @}
כשהגעתי לארץ הגעתי רק עם בגדים
כל הדברים שלנו נשארו בבית ביפן.
כולל כל המשחקים והמחשב.
תיכננתי להיות בלי מחשב אבל קיבלתי לפ טופ ישן מחברה
אז יש לי מחשב אבל בגלל שהוא ישן הוא נתקע הרבה ולפעמים זה נתקע באמצע הכתיבה, זו אחת הסיבות שאני לא כותבת.
הסיבה השניה שמאז שהגענו רוב הימים אני נרדמת וקמה עם הילדים (לפחות אחד מהם, זה משתנה...) אז אין לי כמעט זמן מחשב.
התגובות מחממות את הלב
@}

אני,נעם ויוקה בנווה איתן.
ואו, לא ידעתי... כל פעם שנכנסתי לבאופן חיפשתי את הדף הזה במה חדש ולא ראיתי. נראה לי שיהיה מעניין לקרוא אותך גם אם כרגע זה לא חינוך ביתי בטוקיו דווקא (-:.
בכל אופן שיהיה בהצלחה עם חיפושי המקום והדרך!

@}
מרגש, התהליך של החיבור מחדש שנעם עובר.

איזה יופי שאתם בארץ

ועכשיו הוא עסוק בתפירת כפתורים בדוגמת השם שלו ביפנית על בד
איזה מקסים
אתמול כאילו משום מקום הופיע אצלי הספר שהמלצת לי עליו בזמנו
when things fall apart / Pema Chodron
וחשבתי לי, היי, זה הספר הזה שטליה המליצה עליו... יפה איך דברים משתלבים

הו, איזה עדכון!
אתמול קראתי במכה מספטמבר
הקטע עם בית הספר סדברי וכל המחשבים היה אנטי-קליימקס רציני...

יש בארץ מרכזים נפלאים לתרגול ולימוד יוגה (אני מתרגלת באחד מהם), וניתן לעשות "קריירה" (אם זה המונח הנכון ליוגה...) גם כאן.
ניתן אפילו לפתוח עם הזמן עוד מרכז כזה.

סתם מעלה רעיון.
אולי להעביר את כל המשפחה?

היום נעם אמר לי שהוא מאד רוצה ללמוד לקרוא ולכתוב בעברית (הוא למד לבד לקרוא ולכתוב ביפנית-הירגנה וקטקנה)
אבל פשוט אין לו זמן-
הוא גם רוצה לתפור וגם לשחק עם חברים...
חברה של אמא שלי לימדה אותו לתפור כפתורים ועכשיו הוא עסוק בתפירת כפתורים בדוגמת השם שלו ביפנית על בד.

לפני יומיים הוא ישן בלעדי בפעם הראשונה מאז שנולד...
הוא ביקש להשאר לישון אצל סבא וסבתא ולחזור למחרת עם אמא שלי.
כשנפרדנו הוא היה על סף דמעות,
אמרתי לו שהוא יכול להתחרט ולבוא איתי ועם יוקה לנווה איתן אבל הוא לא רצה.

תודה@}
את יכולה לפנות אלי במייל אם יש לך עוד שאלות (הוא כתוב בדף בית שלי).

אני,נעם ויוקה בנווה איתן.
הגעתי כדי להכיר ולחוות את קהילת החנב שכאן.
ההורים שלי גם גרים בקבוץ לא רחוק מכאן.
בינתיים באתי לחצי שנה עם נעם ויוקה ושין נשאר בבית השכור שלנו בטוקיו.
נראה לי שהבית לידנו אכן פנוי אבל אנחנו גרים רחוק יחסית ממרכז העיר. רוב האקספטים (ישראלים שבאים לעבוד בטוקיו) גרים במרכז.
באיזור שלנו אין כמעט בכלל זרים.
בעוד כחודש שין יבוא לביקור של שבועיים ונדבר על אפשרות לחזור לארץ.

בינתיים אנחנו נהנים להיות כאן אבל מאד מתגעגעים לשין.

מתפללת לנס שיאפשר לי לחיות ליד ועם האנשים היקרים לי...(עם שין נעם ויוקה, ליד הורי ובקהילה המקסימה הזו).

ההחלטה לבוא לארץ היתה די פתאומית.
אני במצב שלא מצליחה למצוא פתרונות שיתאימו לכל בני משפחתי-
נעם ואני זקוקים ליותר חברה,
לא מצאנו מספיק חברה איפה שגרנו ולא הצלחתי למצוא מקום שאני ושין רוצים ויכולים כלכלית לעבור אליו.
שין מאד נהנה מהעבודה והתרגול שלו במרכז טוקיו. הוא מרגיש שמגשים חלום אבל מצד שני רוצה להיות איתי והילדים.
אולי נגיע לפשרה להיות ביפן עוד שנה או שנתיים ואז לחזור לארץ.

בינתיים אני נהנת מהתקופה בארץ בלי לחשוב על העתיד....
מוזמנים לבוא לבקר @}

טליה,

כל היום ישבתי וגמעתי בשקיקה את הדף... תודה שכתבת, מאד נעים לקרוא אותך.

אתמול קבלנו הצעת עבודה לבן זוגי בטוקיו. שמחנו והסכמנו מייד, שנינו מאד סקרנים ומרגישים משיכה ליפן. ילדינו בבית, הגדול בן 2.4 והקטנה בת 4ח, בכיוון חינוך ביתי.

אני תוהה אם אתם עדיין גרים באותו המקום ? הבית לידכם עדיין פנוי ?
או שמא מצאתם את הבית של מיי וסאצוקי מטוטורו? כי אם כן, אנחנו בעניין !
וואו רוצה לשאול מלא שאלות... האם את עדיין כאן ?

נחיתה אל הקרקע הייתה לי היום אחרי ההיי של אתמול. מבינה בגוף שגם אם נטוס לקצה השני של העולם, הנושאים שמטרידים אותי כאמא וכאשה ימשיכו להיות גם שם...

תודה ואביב מקסים

שבת שלום ומבורך
את מכירה את המצגת שרצה ברשת על איך לפעול כשיש רעידות אדמה?
אם לא אני יכולה לקשר פה

היום לפנות בוקר (עדיין היה חשוך אבל בדיוק התעוררתי אז אולי זה היה 5.00 בבוקר או קצת לפני...) הילדים עדיין ישנו ואני ביניהם כשפתאום הרגשתי רעידת אדמה...(שין יוצא מאד מוקדם מהבית ככה שכבר לא היה).
חוויתי כבר המון כמובן (זה לא משהו מיוחד ביפן) אבל בדרך כלל איך שאני שמה לב זה כבר נגמר, ואילו הפעם זה נמשך ונמשך בעוצמה שהרגישה לי (בשכיבה) די חזקה ומפחידה....
אין תמונות או קישוטים על הקירות (לא מומלץ לתלות ביפן..) ככה שכלום לא נפל ואחרי כמה זמן (שהרגיש ארוך) השקט חזר....המשכתי לחבק את הילדים הישנים ולהודות על מה שיש...
שכל היש הזה בעצם לא מובן מאליו בכלל ויכול להשתנות בשניה....
בהשראת אשה שמחה אני משתדלת לזכור להגיד תודות לפני שאנחנו הולכים לישון וגם בבוקר. אתמול לפני השינה נעם אמר כמה דברים ממש מתוקים שכבר הספקתי לשכוח...
שבת שלום לכולנו@}

אהבתי שתיארת את המשפחת חינוך ביתי או בית ספר פתוח מה שזה, בלי שיפוט

זה הרבה בזכות קריאה כאן באתר וההבנה שיש כל מיני אנשים-משפחות, והכל בסדר ויש מקום לכולם@}

אבל האמהות מקבלות את נעם בשמחה ואני מרגישה רצויה שם
תודה לכן על התמיכה ושאתן קוראות אותי
תודה גם לך, מעניין לקרוא, ומעניין לאן זה לוקח אתכם, וגם אהבתי שתיארת את המשפחת חינוך ביתי או בית ספר פתוח מה שזה, בלי שיפוט

מה עם לחפש כמה משפחות במצבכם ולחשוב ביחד על פתרונות?
נקודות-אין (או שלא מצאתי) ברדיוס נסיעה של שעה או אפילו שעתיים....

תראו לאן הגעתי-
שין מאד רוצה לקנות אוטו אבל בגלל שאנחנו לא יודעים מה יהיה ואם נעבור ולאן אנחנו לא יכולים לקנות עכשיו...
אז הצעתי לו שנשאיר את נעם בבית עוד שנה ונקנה אוטו ואז כבר נראה מה יהיה....
(מנסה לשחד אותו...P-: )

מחר באה אלי החברה שלי מיומי סאן (היא עברה לגור באי אחר)עם הבנים שלה, נראה אולי לה יהיו רעיונות טובים....

בינתיים באופן קצת מפתיע, התחלנו ללכת לקבוצת האמהות-ילדים "עירום", מהקבוצה המקורית שהיינו חלק ממנה נשארה ילדה אחת בגיל של יוקה (שתלך לגן רגיל בעוד חצי שנה).
הילדים שהיו איתנו בקבוצה הלכו חלק לגנים, אבל הרוב בקבוצת ה"נבט"-גן בחוץ (בלי מבנה) שנעם הלך קצת אבל פרש ומאז לא רצה ללכת לקבוצת האמהות וילדים כי כולם הרבה יותר קטנים ממנו...
ניסיתי להמשיך להפגש איתם (עם קבוצת ה"נבט") מדי פעם אבל הרגשתי מאד לא רצויה על ידי האחראית....הרי זו קבוצה בלי אמהות...
ביקשתי גם מהאמהות לעדכן אותי בפעילויות שלהם בסופי שבוע שנעשים ביחד עם ההורים והן ענו לי בחיוך יפני אבל לא שמעתי מהן כלום למרות שאני יודעת שכן יש פעילויות בסופי שבוע לפעמים...
נראה שברגע שיצאנו מהקבוצה אנחנו לא רצויים...
נעם לא מבקש להפגש איתם ככה שהפסקתי להתאמץ והקשר איתן פשוט נותק...

בכל מקרה, אחרי כמה חודשים שהיינו בעיקר בבית, שבוע שעבר הלכנו למפגש ונעם מאד נהנה ככה שחזרנו למפגשים כל שבוע בימי שני ושלישי.
יש בקבוצת האמהות וילדים 19 ילדים, נעם הכי גדול ואחריו שני ילדים בני 4 ,שניים בני 3 (יוקה ועוד ילדה) והשאר בני שנה ושנתיים.
אבל האמהות מקבלות את נעם בשמחה ואני מרגישה רצויה שם.
המפגשים בחוץ בכל מזג אויר והמרחק כארבעים דקות באופניים מהבית.



אל לי לחרוץ ביקורת אבל זה לא נשמע כמו חינוך ביתי אלא אולי על סף ההזנחה.
יש משפחות חינוך ביתי כאלה...

תודה לכן על התמיכה ושאתן קוראות אותי@}@}@}
חנוכה שמח@}

גם אני לא מתלהבת מהתיאור...
כל כך מזדהה וחסרת אונים יחד איתך
נראה לי שלאט לאט הוא יגלה שגם הוא עושה חינוך ביתי ....
(-:

מה עם לחפש כמה משפחות במצבכם ולחשוב ביחד על פתרונות?
אני יודעת שזה נשמע כל כך גדול ורחוק, אבל אם יש מקום לתקתק איזו הודעה בנושא (כמה אתרים מתאימים) אולי אולי יצא משהו מפתיע?

ממממ...... אל לי לחרוץ ביקורת אבל זה לא נשמע כמו חינוך ביתי אלא אולי על סף ההזנחה.
נראה לי ששין ימשיך לקרוא חומר רלוונטי. הוא מורה ליוגה. זה מיינסטרים ביפן?? והוא גם מתמיד וחרוץ.
נראה לי שלאט לאט הוא יגלה שגם הוא עושה חינוך ביתי ....

פשוט מרגישה קצת החמצה לשלוח את נעם למקום כזה...
אויש, זה בדיוק התחושה שעברה בי לקריאת התאור שלך את המקום.
מקווה שתמצאו את מקומכם.

לא כתבתי כאן הרבה זמן...
היינו בשיחת מבוא של הביהס סדבארי וואלי (להזכיר שזה הביהס הדמוקרטי היחיד שקיים במרחק של עד שעתיים ברכבת ממרכז טוקיו).
התרשמנו לטובה וכעבור שבוע נסענו לבקר את הביהס.
הביהס הוקם לפני שנה על ידי זוג שבעצם כרגע הביהס הוא הבית שלהם.
בביהס 9 ילדים בגילאי 4-11 שמתוכם 3 ילדים של הזוג הזה (שגרים בבית).
יש לזוג עוד ילד בן 3 שבפועל נמצא במקום כי זה הבית שלו אבל הוא לא חבר בביהס כי הביהס מגיל 4.
יש 4 מבוגרים שמפעילים את המקום, כל יום 3 נמצאים. שניים מהמבוגרים הם הזוג שגרים בבית.

אני חוויתי את המקום כבית של חינוך ביתי חופשי+כמה ילדים חברים...
זה יכול להיות בסדר אבל-
אתאר את היום שהיינו בביהס...
האבא מאד אוהב מחשבים וביום ששהינו שם הוא היה רוב הזמן על המחשב שלו. כשמישהו הזדקק לו הוא הפסיק ואז חזר לעבודתו (לבד).
במרכז הבית יש שולחן אוכל גדול שתופס הרבה מהחלל של הבית (הבית הוא שני קומות כשרק הקומה למטה פתוחה לביהס) השולחן היה מלא במחשבים (אולי 8) וכל הילדים + 2 מבוגרים היו עסוקים במשחקי מחשב מרעישים...
ליד השולחן היתה טלויזיה פלזמה ענקית והילדה הגדולה (בת 11) שכבה על הרצפה ושחקה משחק מחשב רועש בטלויזיה...
מצאנו לנו פינה בצד עם הרבה משחקים (לא היו חומרי יצירה בכלל. אני בטוחה שאם ילד מבקש ליצור יאפשרו לו אבל זה לא נגיש.) וישבנו בשקט עד שנעם ויוקה די מהר הרגישו בנוח והתחילו לשחק (הם לא רגילים למשחקי מחשב ולא צופים בטלויזיה-יש לנו מחשב וטלויזיה בבית אבל הם כמעט לא דלוקים,זאת אומרת אם רוצים יש, אבל בדרך כלל לא רוצים...).
בהמשך ילד אחד ביקש ללכת לבריכה אז הוא ואחת המדריכות בדקו במפה איך להגיע לבריכה הכי קרובה ויצאו לשם באופניים (רק שניהם).
ילד אחד עזב את המחשב והצטרף לנעם במשחק.
השאר נשארו עם המחשבים עד 15.00 שזה זמן סיום הביהס. (נפתח ב-9.00 אנחנו הגענו ב-10.00).
כשרוצים לאכול יושבים לאכול בשולחן הקטן שנמצא מול הטלויזיה...
קצת לפני 15.00 כולם התחילו לסדר ואז שני ילדים תורנים נשארו בפנים לנקות עם סמרטוטים והשאר יצאו לשחק בחוץ (לראשונה...) טיפסו על העצים ורצו בחצר...

חשוב לציין שהעלות היא בערך 400$ בחודש. (לא כולל אוכל).
נעם יצא מאד מרוצה. האוירה נעימה, משפחתית. וגם אמרתי לו שזה ביהס שאם לא רוצים לא חייבים ללכת....אז נראה לי שזה קנה אותו...P-:

אני ושין יצאנו עם כאב ראש....

לפעמים הם יוצאים לטייל לים (20 דקות הליכה). אבל ראיתי שחלק מהילדים ממש "מכורים" למחשב...אני לא אומרת שזה רע/טוב
פשוט מרגישה קצת החמצה לשלוח את נעם למקום כזה...

אז אנחנו שוב בנקודת ההתחלה....

מנסה להתרכז בהווה ולהנות ולהודות על מה שיש.
באמת יש הרבה טוב וכייף.

זה לא קל כשהעתיד הקרוב מעורפל לגמריי...

שלום טליה,
קראתי בשקיקה כל מה שכתבת. בהרבה מהמקומות זה כאילו קראתי מה שכתבת עלי ולומי ודרכינו בחברה היפנית.
מחכה לקרוא עוד-איך היה הביקור בבית ספר הדמוקרטי? האם הוא עדיין אופציה עבורכם? . לומדת הרבה ממה שאת כותבת. אני רשמתי את לומי לגן קטן-ההורים יכולים להיות מאוד מעורבים ופעילים בגן. רוב ילדי השכנים שמשחקים עם לומי גם הולכים לגן זה. יש אפשרות שלפחות בהתחלה במידה והילד רוצה -לבוא לגן רק 3 פעמים בשבוע -לא כל יום. ובכל-זאת אני עדיין מרגישה לא נוח, לא שלם....נראה אני מנסה לעבוד על עצמי-ולשחרר את כל הדאגות, פחדים, צורך בשליטה....טוב, גנבתי רגע לכתוב לך תודה על ההערות וההארות שלך ואני חוזרת להכין בנטו ללומי כדי שנוכל לבלות רוב היום היפה הזה בחוץ..שיהיו לך ימי שמש יפים.

לגור כמו בסרט טוטורו נראה לי חלום!

מצאתי את הסרט,קוראים לבמאי
Hayao Miyazaki ולסרט באנגלית קוראים Spirited Away
וזה הטריילר של הסרט