על ידי אם_במדבר* » 27 נובמבר 2005, 13:24
שלום לשבט הוירטואלי!:-)
כבר מברכתי אתם מבינים שהפגישה לא היתה נוראית כל כך. אולי אפילו טובה. אבל את זה אדע על פי התוצאות בהמשך.
אז מסתבר שמישהו משכני הטובים אמנם שלח הודעה אנונימית לפקידת הסעד. "אנשים טובים" הגדירה אותם הפקידה ,שהיתה חביבה בסה"כ. לא ברור לי אפילו מה היה אופי התלונה. לשמחתי,מאוד עזר שחברתי ושכנתי הטובה באמת היתה שם,ונכחה בשיחה שארכה שעה וחצי. הערותיכם והשיחות המקדימות עם הדודה של אילת עזרו מאוד מאוד!
התחלתי בלשאול מה מטרת הפגישה , והוצאתי מתוך קלסר מסודר את המכתב האחרון שלי למשרד החינוך,למנכל"ית. מכתב שבו הגבתי על אי מתן האישור לחינוך ביתי. הסתבר לי שפקידת הסעד לא
ידעה אודותיו. אני מצדי הסברתי שלא טרחתי לשלוח עותקים לאנשי מערכת החינוך או הרווחה המקומית כי אין לי כוונה לנהל משרד לחינוך ביתי,ולכן אני לא מוצאת לנכון להפיץ כל מכתב ל"תפוצת נט"ו" (הצלחתי להגיד את זה בצורה מהזה נחמדה...). בתגובה קיבלתי גם מידע נוסף,על כך שמנהל מחלקת חינוך במועצה שלח לפקידת הסעד מכתב בו הוא מציין שילדי אינם מופיעים לביה"ס שבתחום אחריותו ,מזה כך וכך זמן.. "לטיפולך". "בוכלטריה",היה אומר על זה מנהל ביה"ס בו עבדתי פעם. פקידי חינוך ולא אנשי חינוך. פקידת הסעד הופתעה מאוד לשמוע על ה אופן בו טופל עניינו מצד כל הנוגעים בדבר:ביה"ס,מחלקת החינוך המקומית,קצינת הסעד. ואני ממש לא האשמתי אף אחד (התאמנתי על זה כל השבת בערך...). פשוט תיארתי תמונת מצב והיסטוריה משפחתית מורכבת. הרחבתי לגבי אורח חיינו בחינוך הביתי,כולל דוגמא מהימים האחרונים של יום לימוד בנוסח unschooling . הפתיע לגלות שזה יכול להרשים אותה. ציינתי בעצמי כמה תחום החינוך הביתי בארץ פרוץ ,ולכן אין תמיכה נאותה להורים הבוחרים באורח חיים כזה. היא שוב הפתיעה ואמרה שמשום כך היא לא פתחה בהאשמה על כך שילדי מוזנחים , שכן התלונה של ה"אנשים הטובים" התחברה לעובדה הידועה שאני מבקשת אישור לחינוך ביתי. מבחינתה אני עוברת על החוק ומחלקת החינוך יכולה להתחיל נגדי בהליכים משפטיים. ציינתי שאמנם התגובה הרשמית והאחרונה מצד ביה"ס היתה שיעשו כן. לא היה נסיון כן לבחון אפשרות לסיוע לילדים להשתלב בביה"ס,עם תוכנית לימוד אישית כפי שנהוג במערכת החינוך. ציינתי שאני ממש לא הייתי מודעת לאפשרות הזו עד עתה,ושבחרתי לקחת על עצמי את מלוא האחריות לחינוך ילדי בין השאר בשל תחושה שהמערכת המקובלת לא יכולה להענות לצרכיהם .
חזרתי וציינתי את שלוש האפשרויות העומדות בפני:לחכות לתגובת מנכ"לית משרד החינוך על ערעורי,להחזיר את ילדי לביה"ס עם תוכנית לימודים אישית לכל אחד שתענה על צרכיו הלימודיים הרגשיים והחברתיים (הערתה החשובה של הדודה של אילת).ושאני אמורה להיות שותפה מלאה לכתיבת תוכנית כזו. ואפשרות שלישית-שעשויה להתממש רק בטווח של חודשיים ויותר-לנדוד צפונה למקום בו קיימת מערכת חינוך שתתאים לתפיסתנו. להפתעתי,ציינה פקידת הסעד את האפשרות לנסיון נוסף לקבלת אישור לחינוך ביתי כחשוב לא פחות מהנסיון להחזיר הילדים לביה"ס,ועוד ציינה שאין זה נכון להחזיר אותם לאלתר בכל מקרה.
כשסיפרתי על איבחון פרטי שאני עושה לבן הצעיר,היא הציעה את עזרתה כדי לקדם אותו.
היא תפנה שוב לקצינת ביקור סדיר על מנת שאגיש בקשה חוזרת לאישור לחינוך ביתי (!) ,ותהיה איתי בקשר במהלך החודש הקרוב-זאת אומרת שיש לי חודש לבדוק מה רוצה ומה נכון לנו.
אחת המחשבות שעלו לי ,היא לגבי הצורך בתמיכה אוהדת מבינה ומקבלת לבוחרים בחינוך הביתי. אם אבחר להמשיך בכך,אולי יהיה נכון שאסתייע באופן מסודר באיש חינוך מהתחום. אולי אצטרף לקורס שייפתח כעת בסמינר הקיבוצים-של דני לסרי.
אבל צריכה בכל מקרה לנוח מההתרגשות של הבוקר הזה.
שלום לשבט הוירטואלי!:-)
כבר מברכתי אתם מבינים שהפגישה לא היתה נוראית כל כך. אולי אפילו טובה. אבל את זה אדע על פי התוצאות בהמשך.
אז מסתבר שמישהו משכני הטובים אמנם שלח הודעה אנונימית לפקידת הסעד. "אנשים טובים" הגדירה אותם הפקידה ,שהיתה חביבה בסה"כ. לא ברור לי אפילו מה היה אופי התלונה. לשמחתי,מאוד עזר שחברתי ושכנתי הטובה באמת היתה שם,ונכחה בשיחה שארכה שעה וחצי. הערותיכם והשיחות המקדימות עם הדודה של אילת עזרו מאוד מאוד!
התחלתי בלשאול מה מטרת הפגישה , והוצאתי מתוך קלסר מסודר את המכתב האחרון שלי למשרד החינוך,למנכל"ית. מכתב שבו הגבתי על אי מתן האישור לחינוך ביתי. הסתבר לי שפקידת הסעד לא
ידעה אודותיו. אני מצדי הסברתי שלא טרחתי לשלוח עותקים לאנשי מערכת החינוך או הרווחה המקומית כי אין לי כוונה לנהל משרד לחינוך ביתי,ולכן אני לא מוצאת לנכון להפיץ כל מכתב ל"תפוצת נט"ו" (הצלחתי להגיד את זה בצורה מהזה נחמדה...). בתגובה קיבלתי גם מידע נוסף,על כך שמנהל מחלקת חינוך במועצה שלח לפקידת הסעד מכתב בו הוא מציין שילדי אינם מופיעים לביה"ס שבתחום אחריותו ,מזה כך וכך זמן.. "לטיפולך". "בוכלטריה",היה אומר על זה מנהל ביה"ס בו עבדתי פעם. פקידי חינוך ולא אנשי חינוך. פקידת הסעד הופתעה מאוד לשמוע על ה אופן בו טופל עניינו מצד כל הנוגעים בדבר:ביה"ס,מחלקת החינוך המקומית,קצינת הסעד. ואני ממש לא האשמתי אף אחד (התאמנתי על זה כל השבת בערך...). פשוט תיארתי תמונת מצב והיסטוריה משפחתית מורכבת. הרחבתי לגבי אורח חיינו בחינוך הביתי,כולל דוגמא מהימים האחרונים של יום לימוד בנוסח unschooling . הפתיע לגלות שזה יכול להרשים אותה. ציינתי בעצמי כמה תחום החינוך הביתי בארץ פרוץ ,ולכן אין תמיכה נאותה להורים הבוחרים באורח חיים כזה. היא שוב הפתיעה ואמרה שמשום כך היא לא פתחה בהאשמה על כך שילדי מוזנחים , שכן התלונה של ה"אנשים הטובים" התחברה לעובדה הידועה שאני מבקשת אישור לחינוך ביתי. מבחינתה אני עוברת על החוק ומחלקת החינוך יכולה להתחיל נגדי בהליכים משפטיים. ציינתי שאמנם התגובה הרשמית והאחרונה מצד ביה"ס היתה שיעשו כן. לא היה נסיון כן לבחון אפשרות לסיוע לילדים להשתלב בביה"ס,עם תוכנית לימוד אישית כפי שנהוג במערכת החינוך. ציינתי שאני ממש לא הייתי מודעת לאפשרות הזו עד עתה,ושבחרתי לקחת על עצמי את מלוא האחריות לחינוך ילדי בין השאר בשל תחושה שהמערכת המקובלת לא יכולה להענות לצרכיהם .
חזרתי וציינתי את שלוש האפשרויות העומדות בפני:לחכות לתגובת מנכ"לית משרד החינוך על ערעורי,להחזיר את ילדי לביה"ס עם תוכנית לימודים אישית לכל אחד שתענה על צרכיו הלימודיים הרגשיים והחברתיים (הערתה החשובה של הדודה של אילת).ושאני אמורה להיות שותפה מלאה לכתיבת תוכנית כזו. ואפשרות שלישית-שעשויה להתממש רק בטווח של חודשיים ויותר-לנדוד צפונה למקום בו קיימת מערכת חינוך שתתאים לתפיסתנו. להפתעתי,ציינה פקידת הסעד את האפשרות לנסיון נוסף לקבלת אישור לחינוך ביתי כחשוב לא פחות מהנסיון להחזיר הילדים לביה"ס,ועוד ציינה שאין זה נכון להחזיר אותם לאלתר בכל מקרה.
כשסיפרתי על איבחון פרטי שאני עושה לבן הצעיר,היא הציעה את עזרתה כדי לקדם אותו.
היא תפנה שוב לקצינת ביקור סדיר על מנת שאגיש בקשה חוזרת לאישור לחינוך ביתי (!) ,ותהיה איתי בקשר במהלך החודש הקרוב-זאת אומרת שיש לי חודש לבדוק מה רוצה ומה נכון לנו.
אחת המחשבות שעלו לי ,היא לגבי הצורך בתמיכה אוהדת מבינה ומקבלת לבוחרים בחינוך הביתי. אם אבחר להמשיך בכך,אולי יהיה נכון שאסתייע באופן מסודר באיש חינוך מהתחום. אולי אצטרף לקורס שייפתח כעת בסמינר הקיבוצים-של דני לסרי.
אבל צריכה בכל מקרה לנוח מההתרגשות של הבוקר הזה.