שני, את כותבת שהרצף הלימודי שלכם הופסק, ואני לא מבינה מה זה רצף לימודי לפעוט ואיך אפשר להפסיק אותו.
הפעוטות שאני מכירה עסוקים בלמידה כל הזמן:
פיזיקה (מה נכנס למה, מה מתחבר עם מה, מה נשבר ואיך, מה מרעיש ואיך, עד כמה המים מרטיבים)
פסיכולוגיה (מתי אמא צוחקת ומתי כועסת, איך יודעים מי הבא שידבר בשיחה, למה הילד בוכה ומה יעזור להפסיק את זה)
אמנות (על הנייר, הספה, והקירות)
ספורט (ליפול-לקום, לטפס על המיטה-השולחן-השיש, מי יגיע ראשון לעציץ)
ספרות ושירה (אחת-שתיים-שלוש ידיים על הראש, האוט שלנו גדול וירוק)
וכן הלאה.
אם כי רוב הדברים שמעסיקים אותם -- נסתרים מעינינו. אנחנו רואים רק מה שקורה בחוץ, לא מה שמתחולל להם בפנים.

אני אנסה לשאול במלים אחרות:
מה גורם לך להרגיש שהשיגה שלכם לא מתאימה לו? איזה דברים מעידים על זה? מה חשבת לשנות? מה רצית להשאיר?

[u]אז למה לשאול לגבי חיסונים זה בסדר וזמן איכות פחות?{{}}[/u]
זה בסדר גמור לשאול :-) אבל אני חוששת שיקשה עלייך לקבל פה תשובות.
את מחפשת איך [u]לפתח אותו[/u]{{}}, אבל חלק גדול מהמוטיבציה של הרבה אנשים כאן לחינוך ביתי היא שבניגוד להשקפה ה"ממסדית", מאמינים שהילד מצויד בכל מה שהוא צריך כדי לפתח את עצמו, והתפקיד של ההורים הוא בעיקר לאפשר לו להתפתח - להיות אתו כשהוא משדר שהוא צריך אותנו, להניח לו כשמשדר שצריך עצמאות, לענות כששואל, לעסוק בעיסוקינו (המעניינים גם הם עבורו) בשאר הזמן... כך שקשה לעקוב ולתעד, וממילא אין קביעות ואין תשובה לשאלות שלך...
אל תראי בדבריי ביקורת. אני מאוד מאמינה שטוב לילד כשהורה פועל בדרך שמתאימה לאופיו. נשמע שאת בעניין של [u]הרצף הלמודי[/u]{{}}, וזה מה שעושה לך את זה - לכי על זה! הילד שלך רק ירוויח.

היי יונת, שום דבר לא ערער אותי. עברתי תקופה של כמה חודשים של שיפוץ במהלכם היה לי פחות זמן ופחות שמתי לב לשינויים.
עכשיו כששוב יש לי זמן להשקיע את כולי ולפתח אותו הוא כבר ילד שונה לחלוטין ממה שהיה. עם דרישות, צרכים ובעיקר יכולות שונות.
מאחר והרצף הלמודי שלנו הופסק אני מחפשת לדעת שאנחנו נמצאים שוב בשגרה שנכונה לו.
אני אוהבת לחפש מידע על כל דבר שנוגע ללגדל ילד, אז למה לשאול לגבי חיסונים זה בסדר וזמן איכות פחות?

מה (או מי) ערער אותך?

גידלתי ארבעה ילדים ואני לא יודעת לענות על השאלות שלך...

לכל ההורים שמחנכים בחינוך ביתי.
מצאתי שקשה לי לדעת האם אני מספקת את צרכיו של בני במלואם או לא.
אשמח לדעת איך אתם מבלים עם בני שנה עד שנה וחצי את היום. כמה פעילות מכל סוג הילדים מקבלים,
כמה תשומת לב אינטנסיבית של אחד על אחד, כמה משחקים לבד ובמה
ובכלל, איך נראה יום טיפוסי..
תודה לעונים

נראה לי שזה תלוי בילדים ובישוב. שלי לא הולכים כי בישוב אחד שגרנו הם לא התחברו עם חלק מהילדים, וההדרכה היתה כושלת. היו להם חברים מהישוב מחוץ למסגרת הבלתי פורמלית. בישוב הנוכחי הם לא הולכים כי מספיק להם החברים מהחנב.
יש עוד ילדים שלא הולכים, ויש כאלה שהולכים ומרוצים, יש כאלה שהולכים וההורים פחות מרוצים. יש במקומות האלה את רוב חוליי החיברות הבית ספרי, כנראה בגלל שזו מסגרת משלימה לבית הספר.

וכמובן תודה על הנכונות

את צודקת- אני פשוט מאד מחפשת לשמוע על איך הם חווים את זה. רווחים מול מחירים שהילד משלם- האם באמת הוא מרגיש חלק...

אני לא חשה בנוח לתת שמות של אנשים שאני לא יודעת אם הם מעוניינים בזה.
אולי אם תשאלי דברים ספציפיים יותר אני או אחרים נוכל לענות לך.

אני חושבת שיש מקום להתייעץ עם הילדה, אבל צריך לקחת את זה בערבון מוגבל. שמעתי מכמה הורים שהילדים לא רצו חינוך ביתי כי הם חשבו שזה אומר שהם יהיו כל היום לבד בבית, או כל מיני פחדים בסגנון, ואת זה הם לא רצו.
אני גם מכירה כמה הורים ששולחים לחינוך הבלתי פורמלי ולא לבית הספר.

בתי הנפלאה בת 8. לומדת בכתה ג' בבית ספר שנחשב לאיכותי, אבל לצערי הדברים הם ממש לא כך. אני מכירה היטב את המערכת, ומאז שהיא עלתה לכתה א' מאד לא מרוצה מהעובדה שהיא נמצאת בבית הספר. בכתה א' וב' המורות היו מוצלחות, והיא הלכה בשמחה לבית ספר. עם כל ההתלבטות לגבי חינוך ביתי- הרגשתי שזה יותר עבורי מאשר עבורה. והשנה פני הדברים השתנו- נכנסה מורה עם הרבה כוונות טובות אבל עם יכולות מאד מוגבלות. הבת שלי היא טיפוס שאוהב חברה, אבל אני מרגישה שהרבה דברים בבית הספר לא מתאימים לה. שכחתי פרט חשוב- אנחנו גרים בקיבוץ. קראתי קצת בדף על חינוך ביתי בקיבוץ- הזדהיתי עם אותן אמהות קיבוצניקיות, והרגשתי שכל המגיבות עם כל הרצון הטוב לא מצליחות לרדת לעומק ההתלבטות. דהיינו; המסגרת החברתית בקיבוץ מקבלת משמעות הרבה יותר גדולה מאשר בעיר. חשוב לי מאד לא לנתק אותה. אני מרגישה היום שאפשר להפוך את הלימון ללימונדה- שהיא לא תלך לביה"ס אבל כן תלך לפעילות של החינוך הבלתי פורמלי- וכך נוכל לרקוד על 2 חתונות. לא יודעת אם אני צודקת, זה עלול גם ליצור נתק...
השאלה שלי היא כזאת- במידה ואני אראה לנכון להעניק לה חינוך ביתי, אני מרגישה צורך להתייעץ איתה- איך לעשות זאת? אשמח לשמוע עוד סיפורים על מעבר מבית ספר לחינות ביתי.
יום נפלא מיכל

אז מתי הילד יוכל להיות עם המשפחה על באמת?

אולי במקום משחקים ומחשבים?סתם קפץ לי למראש כשקראתי אותך והיה מתבקש לצטט ולהאיר.
חוצמזה , אני קוראת אותך בעניין רב ומאחלת שהכל יחזור לזרימה בהקדם.

מה שהכי מעצבן שבעלי שוב נכנע להלחצות של המשפחה והילד שוב הולך לבית הספר. כל יום הילד אומר לי שהוא לא רוצה להיות בבית הספר. בשיעורים שבהם צריכים להקריא בקול הילד מסרב בעקביות לקרוא בקול עם כולם. המורה כתבה לי שהיא מבקשת שאדבר עם הילד שישתף פעולה. אז כתבתי למורה (כלומר סיבנתי אותה) ואמרתי לה שהילד מתגעגע לבית הספר שממנו גורש בשנה שעברה אז שתיתן לו זמן להפשיר את הקרח.
בעצם הילד יודע לקרוא וכאשר יש שיעורי בית לקרוא את המילים עם הניקוד לילד אין סבלנות לקרוא את כל המילים ולחזור עליהן אז מצאתי דרך לדלג על זה: משחק בינגו אלף בית. ואז אני בוחרת במקרה כמה מילים בתוך הדף של השיעורי בית והילד יודע לקרוא מצויין ברוך השם.

בעלי אומר שכאשר נעלה לארץ הרחק מהמשפחה הוא ימצוא אומץ לעבור שוב לחינוך ביתי.
מה שמרתיע אותו מהחינוך הביתי זה הריחוק ממשפחות חינוך ביתי אחרות (יהודיות דתיות כמונו והיעדר חברותא ללמוד תורה. בעלי לא יודע תורה) וגם היעדר הרכב שבו אוכל להסיע את הילד לבקר משפחות חינוך ביתי אחרות יהודיות שבמרחק 20 דקות נסיעה.

מעצבן אותי שהבית הספר דורש שעת השכבה ב7 בערב. בגלל שהיום הלימודים ארוך. הילד מגיע הביתה ב4 אחרה"צ ואז הילד רץ למחשב למשחקים ולסרטים. ואז ארוחת ערב, ואז שיעורי בית ואז הם רוצים שאשכיב אותו ב7 בערב. אז מתי הילד יוכל להיות עם המשפחה על באמת? איך שהחיים מסתובבים סביב הבית הספר כל הזמן וזה עוד כלום. בכיתות הגבוהות יותר השיעורי בית כבר לוקחים בין שעה לשעתיים והבנים חוזרים הביתה בשעה 5 וחצי. זה לא הוגן!!

שרה היקרה, מה קורה איתכם, איך הולך עם הילד בבית הספר, מקווה שהדברים מתחילים להשתפר אצלך, ולקבל תפנית חיובית יותר. תכתבי מה קורה.

ניסיתי לדבר עם בעלי, ולהציע לו שנשכור מורה לשעה שעתיים בשבוע ושישיג לי רכב. הוא עומד על שלו: קודם כל חודש ואחר כך נראה.
:-(
הוא ממשיך להגיד שהוא רוצה שהלימוד יהיה עם 'רבה' ובסביבה בית סיפרית בשביל ההרגשה הטובה. אז שאלתי אותו: הרגשה טובה של מי של הילד או שלך? אז בעלי אומר של הילד. אז שאלתי אותו וכרגע יש לילד הרגשה טובה?
אז הוא אומר שהילד צריך להתרגל ולהגמל מהרגלו הרע להיות בבית
:-0
הילד שלי אומר: אפילו אם לא יציקו לי, אני רוצה להיות בבית אני אוהב להיות בבית. מה יכול להיות ברור יותר מזה?

שבוע טוב, שרה
אני גם בדעה של מבינה, של לנסות לסדר איזה שהיא תוכנית לימודים שתכלול תכנים דומים למה שלומדים בבית ספר כדי שבעלך ירגע ויראה שהילד לומד גם בבית לפחות עד שיבין שחינוך ביתי גם יכול לתת הרבה לילד ושזה מה שמתאים לו, כי בדרך של מלחמה וכעסים לא יצא כלום, ההיפך יגרום למצב לא טוב, והשלום בית ילך וידרדר. רק שהילד לא יעמוד באמצא כי הוא ירגיש מאוד מבולבל ולא בטוח בעצמו, אם בעלך לא ישתכנע אולי לדבר עם הילד, להרגיע גם אותו לתמוך בו ולשדר שזה כנראה מה שטוב להרגע בתקוה שהמצב ישתפר ולתת לו כלים להתמודד עם מה שיש כרגע, כדי שהילד לא ישבר.
מקווה שהכל יסתדר לטובתכם ולטובת הילד.

שלום שרה, לדעתי למרות הקושי שלך ושל הילד כדאי שרגע כן תתמכי בו ותשדרי לו שאת מאחוריו ותומכת בו בקשיים ותשתפי פעולה ותקלי עליו את הקושי. גם כמובן לדבר עם המורה. מה שחשוב זה הילד ופחות הדעה שלך. תדברי על ליבו של בעלך ותגיעי לפשרות בנושא החינוך הביתי. את יכולה לבנות איתו תוכנית לימודית בבית כולל לחפש ולמצוא חברת ילדים קבועה למפגשים קבועים..תגידי לבעל שיציג לפניך אופציות להישאר בבית ומה נראה לו שחסר. לדעתי גם אם תקבעי בשביל הילד לימודים בתוך הבית ולמרות שזה לא ממש אנסקולינג עדיין הבעל ירגע וזו תהיה הפשרה שלך. אם תגדירי תוכנית לימודית בבית ומפגשים עם ילדים לדעתי בעלך יירגע ויבין שגם בבית אפשר. תהיי גמישה והכי חשוב לתמוך בילד ולעמוד לצידו בשעתו הקשה ולא חס וחלילה לשבור את הכלים. אפילו להביא מורה סטודנטית שמשלמים לה מעט או גם בהתנדבות לשעה או שעתיים בשבוע של למידה מסודרת. שהבעל יראה שיש תהליך של הליכה לקראתו וישתף פעולה. אם יש עוד ילד שכן וילדה קטנה שלך אז אדרבא!
זה כבר ממש קבוצת לימוד רב גילאית. את יכולה גם לקחת תמורת תשלום עוד ילידים אליך הביתה וגם להרוויח וגם ליצור לבנך חברה. יש המון אפשרויות רק ברוח טובה ובהקשבה גם לבעל שכנראה מבוהל ולא רואה את צדדים הטובים. אך, כרגע אם מתעקש על ביתספר תתמכי בבנך ותשדרי לו שהכל יבוא על מקומו בשלום.

tאז עכשיו בעלי לוקח את הילד לבית הספר כל יום. הילד כל יום אומר שהוא לא רוצה ללכת לבית הספר. כאשר הוא בא הביתה הוא מספר לי שהילדים בכיתה צוחקים ממנו ואומרים לו שהוא לא יהודי. אמרתי לבעלי שידבר עם המורה. וכל פעם הוא שוכח. אם כל כך איכפת לו מהילד ודואג על החוסר חברה בבית, עד כדי כך שהוא מתאמץ ולוקח אותו לבית הספר אז מחובתו שידבר עם המורה וידאג שישימו לב למה שקורה כאשר המורה יוצא מהכיתה! אני כל כך כל כך מתוסכלת! בעלי אומר לי כל פעם שהילד צריך להתרגל לבית הספר ושזה נורמלי שבהתחלה קשה ושאחר כך הילדים יתרגלו ויקבלו אותו לחברה. מה אם לא? מה אם הוא ימשיך להכריח את הילד ללכת לבית הספר אפילו שהילד לא רוצה? אני מתוסכלת עד דמעות. אז אין לי רכב! ובגלל שאין לי רכב בעלי עולה על זה כתירוץ שהילד צריך ללכת לבית הספר. מפריע לו שהילד יושב כל היום בבית אבל לא מפריע לו שמציקים לו בבית הספר. לא רוצה לאבד את הילד הרגיש והאוהב שלי.

אז בשביל שקשה לנו בבחינה כלכלית צריכים להעניש את הילד ולשים אותו בבית הספר שהוא שנא בשנה שעברה? מה זה קשור?

בכל אופן אמרתי לו שאם הוא לוקח את הילד לבית הספר והילד יהיה אומלל כל האחראיות היא עליו כולל ההכנות לבית הספר הקימות בבוקר ההכנות אוכל לבית הספר הנהיגות לבית הספר וממנו כולל הכנת השיעורי בית. אני יוצאת מהתמונה כי אני לא מוכנה לתת יד לקחת את הילד למקום שהוא לא אוהב!

אני מנחשת שקשה לו המצב הכלכלי שלכם, והוא חושב על כל מיני "אולי ננסה ככה".

עכשיו בעלי שוב שינה את דעתו ורוצה לשלוח את הילד לבית הספר. הוא רוצה לנסות 'רק' חודש אפילו שזה אותו הבית הספר משנה שעברה שהציקו לילד והילד היה בוכה לי כל יום שהבנים מציקים לו.
בעלי לא רוצה לשמוע כלום. מפריע לו שהילד על המחשב ושאין לנו רכב ושאין לנו מורה שילמד בצורה 'בית סיפרית' אני מאד מתוסכלת מזה שאני רואה שהוא לא חולק איתי אותו החזון.
מה הייתם מציעים לי לעשות? אני מתוסכלת עד דמעות.

הכל בסדר עסוקה וקצת מצוברחת כי העניינים יגעים ושומדבר לא זז. היו לנו כל כך הרבה תוכניות לטוס לארץ לביקור אבל לא הולך לנו לשכור את הבית אז אני מנסים למכור את הבית. אין כסף לכלום. אנו רוצים להשקיע את הכסף במשהו שיניב רווחים. (לא משהו לא בטוח חס וחלילה) יש ילד נוסף בן 12 שזרקו אותו מבית הספר והוא בא אלי הביתה הרבה ואוהב לשחק במחשב ומשחקים עם שלום. לפעמים הם משחקים במשחקי מחבואים או תופסת ברחבי הבית בריצות פראיות או מלחמת כריות ולפעמים הם רודפים אחד אחרי השני יוצאים מהדלת הקדמית בריצה וצרחות גיל ואז רצים לחצר ונכנסים חזרה לבית מהדלת האחורית ושוב הצעדים שלהם מרעידים לי את כל הבית ואז שוב יוצאים החוצה.. והכל ברגליים יחפות גם התינוק 'משתתף' וזוחל אחריהם כמה מהר שאפשר וצוחק צוחק וכאשר הם רצים מהדלת הקדמית התינוק זוחל לדלת האחורית ומקדם את פניהם שם ושוב זוחל אחריהם לדלת הקדמית לראות אותם יוצאים!. אז הילדים שלי עסוקים כל היום. הבת שלי שהולכת לגן ואוהבת את הגן כל כך פתאום לא בא לה לגן ורוצה להשאר בבית ולהשתתף במשחקי התופסת\מחבואים. אוף! נו לא נורא כל יום שאפשר בעלי לוקח אותה לגן ובימים שאי אפשר היא נשארת בבית (לא יכולה לגרור אותה בכל הרחוב צורחת ובוכה לגן וביד השניה העגלה עם התינוק )

זה נראה שהורי בעלך באים ממקום אחר לגמרי , ואין סיכוי שיוכלו להבין את משמעות החינוך הבייתי . כך שנראה שרק הזמן ייתן פתרון . רק לאחר שיראו לאורך זמן שהילדים גדלים מאושרים , מפותחים , ואף מלומדים ( בדרך פלא , שלא בדרך הרגילה של כיתות וישיבות ), יוכלו להירגע .
בהצלחה , מקווה שלא תרגישי שהם תוקעים יותר מדי מקלות בגלגלים
חג שמח

שרה, באתי רק לחזק את ידך. אני חושבת שאת כאמא עושה כמיטב יכולתך למען ילדיך יותר ממה שכל אחד אחר יוכל לעשות.

נראה לי שאין קשר ברור פה בין הדת והחינוך הביתי, ישנן הרבה משפחות בחינוך ביתי דתיות, אני שמעתי על ריכוז בירושלים ואחד התכנונים שלי בחזרתי לישראל הוא לגור שם בגלל זה. גם פגשתי פה זוג אמריקאי דתי שגידל את ילדיו בחינוך ביתי והם סיפרו לי שזה די מקובל בחברה החרדית בארה"ב (מענין לשאול אותם איפה בארה"ב).
אני חושבת שישנה פה התנגדות לחינוך ביתי או דרך חינוך שאינה מה שחמותך הלכה בה או שחמותך מאמינה בה והיא כבר מכניסה כסיבה את דרך התורה, כתירוץ.

לי נראה שכמו כל דבר אחר הנלמד טוב יותר בבית מאשר בבי"ס כך גם דרכה של התורה. הוא ילמד את זה טוב יותר ממכם מאשר ממוסד חינוכי.

אני אשמח לדבר איתך הרבה על זה כי לנו היו ועדין יש הרבה התלבטויות לגבי לימודי תורה וקודש בחינוך הביתי. כיצד לעשות זאת, האם בכל זאת צריך מישהו מבחוץ שילמד וכדומה.

שיהיה לך חג שמח.

נובמת, שרה. הצקות בהסעה לא מסבות צער להורים :-P

כאשר הילד בשנה שעברה היה בוכה כל יום שהוא לא רוצה ללכת לבית הספר כי בהסעה מציקים לו, זה משום מה לא הדאיג את חמותי. מוזר, לא?

איזו מומחיות ביצירת רגשי אשמה!

הערה, כל שנה אנו הולכים אליהם לאחל שנה טובה ולברכה לפני יום כיפור אבל השנה לא הצלחנו כי הזגוגית של הרכב של בעלי קיבלה סדק מהחום של הקיץ ונאלצנו להחליף את הזגוגית בערב יום כיפור אילו היינו דוחים את זה, היינו מקבלים קנס של 600 דולר. בימים הקודמים בעלי עבד שעות נוספות כדי לממן את הבית ואת החול המועד שבו לא יוכל לעבוד... וכן התקשרנו לאחל להם שנה טובה.

מכתב שקיבלתי מחמותי שבו היא מביעה את התנגדותה ופחדיה על חינוך ביתי...

ילדים יקרים עמו"ש
אנו בדרכינו לניו יורק להשתתף ביארצייט של אימי. זה יהיה בערב יום כיפור. לא שמענו ממכם לא טילפנתם אלינו לאחל שנה טובה ולא מבקשים סליחה על כל הכאב שאתם מסבים לנו.
איך אתם מצפים מהשם לסלוח לכם אם אינכם עושים את מה שנדרש?
זה היה יפה מצדכם שהתאמצתם בשביל הילד שלכם, אבל אינכם חושבים על הצער שאתם מסבים להורים כל יום. מוזר, לא?
זה הכוח של היצר הרע שגורם לכם לחשוב שזה כלום בעיניכם.
בכל אופן, כהורים אנו מתפללים לטובתכם, אבל אנחנו מבקשים מהשם שישלח לכם שכל שתחזרו אל המשפחה שלכם לדרך התורה.
אני יודעת שאתם חושבים שאתם חכמים יותר מכולם, אבל האמת שהחוכמה האמיתית באה עם נסיון וגיל. וזה יש לנו. אני יודעת שאתם רוצים שאנחנו נהייה בשקט, אבל אני לא יכולה לשתוק כאשר אתם באכזריות הורסים את בניכם בשריכם, שמים אותו בכלא. אתם מונעים ממנו ילדות נורמלית, מונעים ממנו חברה, וכל מה שילד זקוק כדי להיות אדם בוגר נורמלי בחברה.
אתם עושים את זה כי זה כרגע יותר נוח לכם. אתם לא חושבים על העתיד. ככל שעובר יותר זמן שאתם מחזיקים בו בבית, כך יגרם לו יותר נזק . אתם יוצרים ילד בעייתי ככל שעובר יותר זמן שאתם מחזיקים בו בבית.
אבל התורה שלכם - האינטרנט אומרת לכם ההפך ואתם חרשים ועוורים להגיון ולהקשיב לאנשים שנתנו לכם כל כך הרבה כל השנים האלו, האנשים שבאמת אוהבים אותכם ורוצים שיהיה לכם חיים טובים. חיים טובים משמעם שיהיה לכם ילדים טובים, צריכים דרך תורה בשביל לגדול כאנשים טובים.

אני חזרנו מהבית קברות וביקשנו מהסבתא (הנפטרת) שתתפלל שתתעוררו, ואנו מקווים שהתפילות שלנו תיעננה, אי"ה (אם ירצה השם)
גמר חתימה טובה
באהבה, אמא

איזה נחת, בטח לראות דבר כזה וכמה זה מחמם את הלב, כי זה לא תמיד מובן מאליו.

מתוקה.

אנצל את ההזדמנות לספר על ציפי שעשתה מעשה שחימם את ליבי!. אתמול היא קיבלה שקית ממתקים מהדודה שלה, אחות בעלי. גם שלום קיבל. ואז כאשר הם מגיעים הביתה שלום חיסל את השקית הממתקים שלו במכה אחת. ואז ציפי שלפה את הסוכריה שלה. זאת היתה סוכריה יפהפיה, תכולה עם ורוד בצורת לב. ואז היא אמרה: אמא, אני רוצה ששלום יאכל את הסוכריה! אני הולכת לתת לו את הסוכריה שלי!
זה היה כבר מאוחר אז אמרתי לה שתיתן לשלום מחר את הסוכריה. ואז ציפי שמרה על הסוכריה בשקית איתה כל הלילה מתחת לכרית כדי שחס וחלילה לא תאבד ובבוקר כאשר קמה, דבר ראשון היא הוציאה את הסוכריה ורצה לתת לשלום שהיה בעצמו עוד ישנוני.

מה שמפריע לי קצת השלווה זה החשש שבעלי רואה את זה בעין לא יפה והמשפחה ששואלים אותי: נו הילד כבר עוד מעט בן שש וצריך להתחיל לקרוא חומש...
מה יהיה אם הם יחליטו שבאשמתי אני שומרת על הילדים כבורים ועמי ארצות ומכורי מחשב עם כל הסרטים הקלוקלים שלהם? המשפחה חרדית ברמה של מאה שערים. אצלם כל הבנים לומדים תורה כל היום כולם ממושקפים כמו שצריך. עם כל התאוריה שלי שהלחץ שבישיבות גורם לרמה גבוהה של בחורים קצרי ראיה. לא רוצה להרוס את הראיה לילד! לא איכפת לי שהילד יהיה אנאלפבאתי אבל מאושר ויודע מה לעשות עם החיים שלו.. לא חנוק וקצר ראיה! לקרוא תמיד אפשר ללמוד, לא? אנאלפבתי הוא לא יהיה!

ואי, שרה, כל הכבוד על השלווה בה את סופגת את זה! אני בטח היתי משתגעת (או אולי לא?).

אני יכולה לספר על הילדים שלי, שלא צריכים de-כלום, שיש להם תקופות בהן הם נדבקים לתוכנה אחת (וורד, איזה תכנת ציור, משחק ...), ובסוף זה עובר.
עכשיו אני פחות מפחדת מהמצב הזה. רק קצת מבואסת מזה שתופסים לי את המחשב, ומצרחות ה"הצילו" כשיש בעיה שהם לא יודעים לפתור לבד :-P

אני לא באתי מצד של ביקורת, ממש לא, רק סיפרתי מה אני עושה איתם, מצטערת אם ככה זה היה נשמע.לצערי האובססיה אחרי המחשב אצלי בבית לא נגמרת, והם כל הזמן רוצים להיות במחשב, אז לפעמים אני ממש מכבה להם את המחשב, ומחפשת להם משהו אחר לעשות, עוד פעם זה לא ביקורת. אתם בונים סוכה, יש לכם איפה?

אני משתדלת להביא עוד עיסוקים כמו לשבת ולקרוא איתו או לעשות איתו עבודות יד ולצאת... לא מעניין אותו! אבל אני סומכת על הילד שלי ויודעת שבסוף זה יעבור. ככה זה ילדים שיצאו ממסגרת הבית הספר הם קודם עוסקים בעיסוק אובססיבי במשהו אחד ואחרי מספר חודשים זה עובר לאט לאט. אילו הילד שלך היה קורא ספרים כל היום האם זה היה 'בסדר'? אם הילד היה בונה בלגו כל היום זה לא היה פחות גרוע מלהיות על המחשב? אז מה שאני עושה זה לשבת איתו ולדבר איתו על מה שהוא רואה.
אז תוכלי לקרוא על [url=http://www.livingjoyfully.ca/unschooling/[po]getting]deschooling[/url] started[/po]/[po]what is deschooling[/po].htm מה שיסביר את העניין.

לא מפריע לך שהילד כל הזמן מול המחשב, אותי זה מוציא מהדעת הדבר הזה ואני מקציבה להם זמן, כל אחד במחשב יכול לשחק במשך 45 דקות, לא יותר מזה, והשאר אנחנו מוצאים עיסוקים אחרים, כמו לצייר, עבודות יצירה, ועבודה על חוברות שמתאימות לגיל שלהם, וזה כמובן כשאין להם שיעורים מבית הספר. לא כתבתי בשביל להטיף אלא בשביל לספר מה אנחנו עושים, הלוואי והייתי יכולה לשבת איתם יותר ממה שאני נותנת להם עכשיו אבל אני מנסה.

מייד אחרי יום כיפור הילד רץ למחשב ושיחק במשחק [url=http://www.crazymonkeygames.com/Cube-Tema.html]CUBE TEMA[/url]
והגיע לרמה 11 שזה ממש קשה!
שזה משחק שצריכים לנסות למנוע מהקוביות להיתערם לגובה מדי גבוה. כאשר לוחצים על הקוביות הצבעוניות הן מואילות בטובן להיעלם רק אם יש לפחות קוביה באותו צבע ליד הקוביה שלחצו עליה. ככל שהרמה עולה יש יותר ויותר צבעים לקוביות מה שמקשה על מציאת בן זוג לקוביה כך שמצטברת ערמה שאי אפשר להוריד אותה ואז יש אבוד.
ואז ניסה לצייר בתוכנת גרפיקה ממוחשבת. הוא כל הזמן ניסה לעשות קווים מדוייקים מכל הכיוונים של המסך.
אז הילד בקטע להיות על מחשב. DESCHOOLING בעיצומו

אז היום לא היה משהו מיוחד. שוב פעם משחקי מחשב. הפעם משחק עם מטוסי מלחמה ממלחמת עולם השניה אמריקה מול הגרמנים. כל פעם שהמטוס שלהם נפל שלום והחבר צרחו בתיסכול וכל פעם שהם הפילו את הגרמנים שניהם הריעו בתרועות ניצחון. חחחח בנים!

בהצלחה!
לפי סיפורי הלידה שלך - את אישה עם המון כוחות,
ואני בטוחה שיילך לך יופי, במיוחד מול כל הנשמות הטובות מסביב...
קוראת אותך.

בהצלחה!!@}

זה לא נורא. ציפי חוזרת הביתה מבסוטה מהגן בשעה 1 ואז יש לנו יום שלם..
אם אוציא את ציפי מהגן היא תתגעגע נורא לגננת ולחברים. בסך הכל בשנה הבאה תהייה כבר מדי גדולה ללכת לגן הזה :-)

ולפעמים בא החבר של שלום בן ה12 שגם הוא בחינוך ביתי. הילד שכפו עליו ריאטלין ל4 שנים באיומים שיקחו להם את הילד ובסוף ההורים תפסו אומץ והוציאו את הילד מהבית הספר. אחיו הקטן בן ה5 נמצא בבית הספר עם אותה המורה המקסימה ששלום למד אצלה בשנה שעברה לפני שהמנהל זרק אותו מבית הספר (בגלל שלא רצינו לחסן)

בהצלחה!

אם מותר להגיב...
מנסיוני, בענין של "נראה כמה זמן תחזיקי מעמד", דווקא עדיף שגם ציפי תהיה בבית. הרבה ממה שמקל עלי זו העובדה שאין לי תפקיד (מתיש) של "האדם היחיד בסביבה להיות אתו בקשר".

[po]דף בלוג[/po]
אני חושבת שאכתוב כאן חוויות שלי בתחילת הדרך בחינוך ביתי. אשמח לשמוע רעיונות ותובנות. אנו הולכים על אנסקולינג ([po]חינוך ביתי חופשי[/po]) אז אספר מה אנו עושים בבית בימים האחרונים. בנתיים אני עוד לא פורשת כנפיים במלא הביטחון העצמי כמו המשפחות בעלות הנסיון אלא מרפרפת כמו גוזל שעוד לא יודע לעוף.
(וברקע מתנגנת הביקורת מהמשפחה ואמירות שהידידותיות ביותר נשמעות כמו: "נראה כמה זמן תחזיקי מעמד ומה את עושה כל היום? והאם את יושבת ולומדת איתו משהו?")

אז ככה:
ציפי בת 3 וחצי והולכת לגן משעה 9 עד 1. הגן עם גננת מלאת אהבה נמרצת מקסימה וחמה שהיא ממש לא 'מורה' אם כל הבתי ספר היו כמו הגן שציפי הולכת הייתי שולחת את הילדים שלי לשם בהתלהבות :-)

שלום עכשיו קצת מבולבל ולומד איך להתאפס על עצמו. פשוט לומד מה לעשות עם עצמו בלי מסגרת שבה כל הזמן אומרים לו מה לעשות. בנתיים הוא נהנה לצפות בסרטים מצויירים שהוא מעלה לבד באינטרנט. אז הוא חייב לדעת לקרוא כדי לאיית את הסרט שהוא רוצה. הוא הולך לאתר [url=http://youtube.com]you tube[/url] ושם במנוע חיפוש מוצא את הסרט שהוא רוצה.
בנתיים הוא צפה באיש העכביש, צבי הנינג'ה, סופר מאריו, החתול תום והעכבר ג'רי, הדובונים איכפת לנו (carebears), קשת זוהרת (rainbow bright) והספוג בּוֹבּ.
וגם עוסק במשחקי מחשב מהאתר [url=http://www.crazymonkeygames.com]crazy monkey games[/url] יש שם משחקים שדרכם אפשר ללמוד דברים שלומדים בבית הספר במילא כמו חשבון וטבע: משחק במלחמה. יש לכל שחקן טנק. ואז יורים אחד על השני. בשביל לשדרג את הטנק צריך שיהיה מספיק כסף ווירטואלי. כל פצצה חכמה יותר עולה יותר, כל שידרוג כמו מגן או התקפה אווירית עולה סכום מסויים.
משחק אחר נקרא cosmic crash במשחק הזה השחקן משייט בחלל כמו גוש אבן שצריכה לבלוע גושי אבנים הקטנים ממנה אבל להזהר מלהיבלע על ידי גושי אבן גדולים ממנה. צריך להזהר מהכוח המשיכה של הגופים הגדולים יותר. חלק מהגופים הם עולמות או שמשות. ככל שהגוש האבן גדל הופך בסוף לעולם כמו כדור הארץ שממשיך לבלוע ולבלוע עד שנהייה בסוף שמש. עכשיו הילד יודע שיש כוח משיכה שגופים קטנים נבלעים על ידי הגדולים יותר.
וגם משחקים של חשבון שצריך תרגילי חיבור או תרגילי חיסור מספרים זוגיים או מספרים אי זוגיים. (אתר בעברית מישראל)
גם כן לפעמים לפי הבקשה של הילד אני יושבת איתו עם ספרון עם 'שאלות של בית ספר' כמו תרגילי חיבור וחיסור, (על העץ יש 5 תפוחים, שלוש נפלו. כמה נשארו?) ציורים עם מילה וצריכים לדעת להוסיף את האות החסרה כמו תמונה של תפוח וחסרה האות הראשונה והילד צריך להגיד שהאות ת' חסרה. (באנגלית - pple_ חסר האות a) ומילים בחרוזים: תמונה של pig, clown , flower
what word rhymes with wig?
ושלום אומר: pig!
אני עוקבת בסקרנות איך החינוך הביתי הולך :-)

[po]מדור חינוך ביתי[/po]