אני חושבת שהבן שלי קיבל שיעור חשוב מהארוע: כשאתה אלים לפעמים אנשים יגיבו באלימות,
אני מתבאסת שזה אחד התסביכים של חברה שלי, שהיא מגיעה לצעוק כלכך בקלות, זה לא מאפשר לי לשמור על קישרי חברות איתה.. אני לא חושבת שרלוונטי מה הסיטואצייה בין הילדים, הבן שלי צריך ללמוד לא להרביץ וחברה שלי איבדה אותי..

[u]היה קולני וצפוף[/u]
אולי זה לא מפתיע שבאירוע כזה הטורים עולים, וגם התגובות של האמהות?

_אם הוא הרביץ לגיטימי שהיא הפרידה בינהם.
לצעוק קצת פחות לגיטימי, אבל מצד שני עכשיו הבן שלך יודע שתגובות של אנשים למכות יכולות להיות גם לא נעימות ולא מכילות..._

אבל מה באמת הילד אמר לך, אחרי מעשה? מה היה הרקע להרבצה? איזו סצינה פספסת?

כן, קצת מגוחך - תגובה תוקפנית של מבוגר, להתנהגות תוקפנית של ילד קטן P-:

אני בעד "להתערב" במריבות של הילדים, אם ב"להתערב" הכוונה ל: הבנה, הפרדת כוחות, הקשבה, הרגעה, תיווך וחיבוק.
אבל מה פתאום שהיא תצעק על הילד שלך?! מה זו האלימות הזאת נגד קטנים ממך? ולא מעוניינת אפילו להשתפר? מסכימה איתך בהחלטה שהילד שלך חשוב יותר מהיחסים עם החברה.

אם הוא הרביץ לגיטימי שהיא הפרידה בינהם.
לצעוק קצת פחות לגיטימי, אבל מצד שני עכשיו הבן שלך יודע שתגובות של אנשים למכות יכולות להיות גם לא נעימות ולא מכילות...
אני מקווה שאיפשרת לו להסביר את עצמו לאחר מכן, אפילו אם האמא השנייה לא הסכימה לשמוע. אולי גם להסביר לו שיש אנשים שיודעים רק לצעוק בזמן שהם כועסים, או משהו כזה. שיבין מאיפה זה הגיע.

[u]מאוד כעסתי אני לא אוהבת שמתערבים במריבות של הילדים,[/u]
???
אני בחורה די עדינה בסך הכל, אבל כשמרביצים לילד שלי אני כועסת. ומה זאת אומרת לא אוהבת שמתערבים, את רוצה שהבן שלך ירביץ כרצונו, בלי התערבות מבוגרים? זה נשמע יותר מרגיז מאמא שצועקת על המרביץ. לא ברור.

_החלטתי שלא בא לי להיות חברה שלה יותר, זה לא קשר שמאוד משמעותי לי ולא מתאים לי שהיא תצעק.
מה תאמרו??_
שאת צודקת בהחלט.
גם לא נשמע שאפשר לתקשר איתה בעניין (או בכלל?)
ובלי תקשורת - אללה איסתור.
בהצלחה

נחמד שהקפצת, אני מסתובבת עם סיפור ורוצה לשמוע תגובות.
הייתי עם הילדים בארוע קהילתי לילדים,היה קולני וצפוף. השתדלתי מאוד לתמרן בסבלנות בין שניהם, פתאום אני קולטת את בני השובב מרביץ לחברה שלו, ואת אמא של הילדה צועקת עליו. ניגשתי לבן שלי ושאלתי אותו מה קרה הוא היה מאוד מבוהל ורצה להסביר את עצמו, היא הייתה נסערת ולא הסכימה להקשיב. מאוד כעסתי אני לא אוהבת שמתערבים במריבות של הילדים, ועיצבן אותי שאחרי שהיא לא שלטה בעצמה, היא לא הסכימה לשמוע אותו.
האמא הזאת היא חברה שלי, יש לה לב טוב, אבל היא מאוד עמוסה ודי מתוסבכת, דיברתי איתה והיא הבהירה לי שזאת האופציה היחידה שיש לה, ושאם הוא ירביץ היא תצעק עליו שוב.
החלטתי שלא בא לי להיות חברה שלה יותר, זה לא קשר שמאוד משמעותי לי ולא מתאים לי שהיא תצעק.
מה תאמרו??

בהצלחה [po]אנה בי[/po] :-)
ואגב זה לא דף למחיקה לדעתי...

תודה רבה לכולם על התגובות. לוקחת זמן להפנים...

[u]אני גם חושבת שזה לא ממש נכון לתת לילד חיבוק ונשיקה על זה שהוא פגע במשהו.[/u]
אני מניחה שלא לכך התכוונת אבל רוצה לחדד משהו, ומתוך כך אולי תהיה לך עוד נקודת מבט:

חיבוק ונשיקה לא נותנים "על" זה שהוא פגע במישהו, כמו שלא נותנים חיבוק ונשיקה "על" משהו חיובי בעינייך שהוא עשה.
חיבוקים ונשיקה הם משהו לא מותנה במעשים. אהבה ללא תנאי אוהבים בכל מקרה ובכל מצב (כפי שאני בטוחה שאת חשה ומיישמת ממילא בחייך). וחיבוק ונשיקה הם רק אותו ביטוי פיזי של אהבה ללא תנאי.

לעניין פגיעה במישהו, הילד שלך צעיר פיציק ממש. הוא עוד לא ממש מבין. זה בסדר גמור שאת מסבירה לו שלא נהוג להעיף חול על אחרים. אבל אולי - ואני מעלה זאת כשאלה - הדרך שבה הסברת, אולי היתה מלאה בכעס... ואת הכעס הזה (שבעיני ילד בן שנתיים הוא ממש לא מובן, כי מה הוא כבר מבין מהחיים שלו, הוא רק הגיע לפני שנתיים ועדיין לומד את צעדיו הראשונים בעולם) ביקשה השכנה שלך להפיג.
אולי השכנה שלך בעצם [b]עשתה לך טובה[/b], ואותתה לך משהו, כמו גם ניסתה להעביר מסר מתוקן לילד שלך.

חשוב ללמד את הילדים שלא לפגוע באנשים אחרים. השאלה היא מה הקשר בין זה לבין "יד תקיפה" (ביטוי שעלה כאן) או אולי (שוב השערה שלי) כעס.

אפשר להסביר לילדים [b]בטון ענייני, קורקטי, פשוט, כמו קריין של רכבת שמודיע מה התחנה הבאה[/b] : "אנחנו לא נוהגים כך. אנחנו לא מעיפים חול על ילדים אחרים, זה לא נעים להם". וזהו להמשיך הלאה. המסר כבר יחלחל עם הזמן.

כל מה שמעבר לזה, הוא מיותר במקרה הטוב, ומפריע במקרה הפחות טוב.

נקודת מבט. @}

אם את מסוג האנשים שמעדיפים לדלג ולהמשיך הלאה, זה מה שתעשי, ואם את מסוג האנשים שמעדיפים לדבר ולהבהיר את הדברים זה מה שתעשי, הילד לא יכול להיפגע, אבל את יכולה. את גם יכולה להגיד אני לא נפגעת מזה.

כל מה [po]שטובי י[/po] כתבה...

האגו שלך נפגע ללא ספק. מצד שני הילד זוכה בכל פעם למישהי מלטפת ומחבקת באופן אינסטנקטיבי בגינת השעשועים.לא שווה לקבל את זה בכיף ופשוט לבלוע את העלבון ששייך לזמן אחר? לא מדובר בגברת סדרתית שדוחפת את התערבותה בכל רגע ושעל, קרה פעם אחת - במקומך הייתי ממשיכה הלאה. בטח לא הייתי מתעסקת בהבהרת גבולות וכן הלאה- מותר לכולנו לפעמים לנהוג בצורה אינסטנקטיבית ועוד בייחוד במה שנוגע לנשיקות וחיבוקים למכר קרוב (הילד שלך). נכון שהיתה פה התערבות בעניין שלך אבל כמו שאמרתי, חד פעמי, ולפי דעתי זה בעיקר יושב אצלך עמוק במקום רגיש וממש לא קשור לביקורת חד משמעית שלה עלייך או רושם מוטעה שנוצר אצל הילד שלך
וזה שהילד מרגיש חופשי ללכת אליה - זה נהדר, ואם קשה לך עם העובדה שאולי את נחשבת "בעיניי השכנות" פחות מחבקת וכן הלאה- פשוט תלעיטי אותו בזה גם בגינה. כולם מרוויחים מזה.

אני מסכים עם נעמה
יש מקום שתגשי אליה מתישהו שאתן לבד בלי הילדים ושפכי אליה את מה שאת מרגישה בעניין הזה,
תסבירי לה שאין לך בעיה עם הגישה החמה שלך אך כדאי שהיא גם תתן לך מקום להציב את הגבולות לילד שלך
כי במקרה של הארגז החול אולי היה מעיין נסיון תמים אך כן חשוב להסביר לו בנעימות שמה שהוא עשה לא נעים לילד השני,
אפשר לנהוג ביד תקיפה אם הוא מתחצף אך אם זה בתמימות והוא מבין לא צריך יד תקיפה אלא רק הסבר קל כמה זה לא נעים.

אבל נראה שדווקא בשלב זה חמימות ואהבה מצד השכנה עשתה קצת בלגאן ובילבול על הרגע הזה,
אולי גם צריך להבהיר לשכנה היקרה את הגבולות?
נראה לי שהיא מטשטשת גבולות שלך חשוב שיהיו, ואין בעיה אם קצת גבולות כל עוד הם לא חונקים אז שבי ודברי איתה בנעימות ותבהירי לה שאין טינה או כעס אלא רק דאגה לגבולות.

הי אנה בי. באמת מצב לא פשוט את מתארת כאן. מצד אחד חברה ושכנה קרובה, נשמע שאתן מנהלות חיים קהילתיים צמודים, יחד ובקירבה. בדרך כלל כשיש קירבה גדולה יש גם חיכוכים ופלישה לטריטוריות , לא תמיד בכוונה, לא תמיד במודע. אני יכולה מאוד להבין מה את מרגישה, אני מזדהה עם הגישה החינוכית שלך, יש מקום להציב לילד את הגבול הזה ולהסביר לו שלא זורקים חול. מצד שני נשמע שהשכנה שלך היא אשה מאוד חמה ושהיא מאוד אוהבת את הבן שלך. בעיני זאת מתנה שיש דמות כזאת. וזה שהבן שלך רץ אליה זה לא אומר שהוא לא מרגיש טוב איתך, אלא מעיד שהיא כנראה דמות מאוד קרובה , חמה ומשמעותית בחיים שלו, כמו דודה או סבתא אהובה שכשהיא נמצאת הילדים מתרפקים. אבל מה, אני יכולה להבין איפה זה מאיים עליייך , נראה שהגבולות של השכנה קצת התשטשו בארגז החול והיא פעלה מתוך מקום ספונטני אישי שאולי לא יכול להציב גבולות או להכיל כעס, ברור שיש לה אישיו עם זה. ושהיא חשה באותו רגע הזדהות מוחלטת עם בנך. בעיני, אם אכן אתן ממשיכות להתראות באופן יומיומי וצמוד, והילדים שלכן גדלים יחד, יש מקום לנהל שיחה על העמדות שלה בנושאים כגון אלה שקרו בארגז החול, הייתי מבררת איתה מה היא הרגישה שגרם לה להתנהג כך, משתפת מה את הרגשת, לא בקטע של אשמה או ביקורת אלא יותר בקטע של ברור ושיתוף רגשי.

הלו! יש פה מישהו?

שלום לכולם!
אז היום אני מחפשת עצה.
אני גרה בקיבוץ נורא קטן ויש לי ילד בן שנתיים ויש לי גם שכנה טובה עם ילד באותו גיל. הם גם בחינוך ביתי ואורך חיים שלהם דומה לשלנו והילדים שלנו חברים טובים.
הביעה שיש לה סיגנון קצת אחר לגדל ילדים. למשל, היינו קבוצה של אמהות בארגז חול והיו שם ילדים קטנים יותר. ואז בן שלי לא מתוך כעס או תסכול כלשהו אלא סתם במסגרת ה"נסיונות" זרק חול בפנים של ילד אחר שקטן ממנו. הילד בכה. תפסתי את הבן שלי ביד (לא חזק אלא שלא יברח כי הוא רצה להמשיך לשחק כאילו שלא קרה כלום) והתחלתי להסביר לו שככה לא עושים! ואז באה השכנה שלי, הרחיקה אותי בעדינות והתחילה לחבק ולנשק אותו.
מה אני אגיד לכם? התעצבנתי נורא ולא אמרתי כלום (במצב כזה אי אפשר להגיד...).
מאז עבר זמן, העניין נשכח. אבל כל פעם שבן שלי צריך חיבוק והיא נמצאת בסביבה הוא רץ אליה ולא אליי. ואני אמא טובה, אני לא חוסכת מהילדים שלי מגע, חיבוקים ונשיקות והמצב הזה שנוצר לא נעים לי.
אני גם חושבת שזה לא ממש נכון לתת לילד חיבוק ונשיקה על זה שהוא פגע במשהו.
אני גם לא יודעת אם לדבר איתה על זה כי אני לא רוצה להעליב אותה.
לא יודעת מה לעשות.