חמותי ואני

שליחת תגובה

בכל אדם מבוגר שוכן ילד שמבקש הכרה
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: חמותי ואני

חמותי ואני

על ידי פלוני_אלמונית* » 14 אוקטובר 2022, 12:51

לאורה, תשובה מעולה. עזרת גם לי....

חמותי ואני

על ידי לאורה* » 14 אוקטובר 2022, 11:49

נשמע שהיא נהנית להתעלל בך.
שימי לזה גבול והגני על עצמך. תהיי במרכז שלך ואל תקחי ללב את מה שהיא אומרת ועושה. את הרי יודעת שזה לא נכון. היא לא שווה את ההתייחסות שלך. צמצמי איתה מגע כמה שאפשר וכשיש אל תתני לה פתח להתערב לך בחיים. אלא החיים שלך, הילדים שלך, הבעל שלך, ואת מחליטה עליהם.
אין שום צורך להיות נחמדה ומכילה למישהי שמתייחסת אלייך בזלזול. זה רק מראה שאפשר להתייחס אלייך כך בלי שתשימי גבול. לשים גבול זה לא להיות מגעילה ולהתפרץ אלא להיות מאד שלווה בתוך עצמך שאת לא מקבלת יחס כזה, שלא מעניין אותך איזה שטויות היא אומרת ועושה, זה מתחת לרמתך, ואת שלמה עם עצמך כפי שאת.

חמותי ואני

על ידי שירליה* » 14 אוקטובר 2022, 06:02

היי כלה,
תודה שסיפרת. מקווה שתמצאי דרך לפתור.
אני רוצה לשאול אותך שאלות, זה מתאים לך? אם לא, אז פשוט אל תעני.
יכול להיות שיש קול בראש שלך שאומר לך שאת לא בסדר? לא כל כך טובה? לא עמדת בסטנדרטים? את תמיד מאוד מאוד משתדלת בכל מיני אפיקים להיות בסדר, להיות הכי טובה, לפעמים באמת הולך לך אבל המון פעמים את נכשלת ומרגישה ממש רע?
שאלה שונה ופרקטית יותר- יש לך דרכים לצמצם מגע עם חמותך בלי שזה יהיה עניין? לראות אותה פחות, כשנפגשים להיות איתה פחות בשיח, למצוא דברים לעשות במקום אחרים, משהו כזה?

חמותי ואני

על ידי סיגל* » 18 אוגוסט 2017, 23:45

הערב ארוחת שישי אנחנו אכלנו אצל החמות. יש תורנות שישי. וזה פשוט מדהים איך בכול דבר היא מתערבת, בנוגע לילדים, בנוגע לבעלי. אז אני פשוט אומרת לעצמי לנשום הרבה, מגיבה רק כאשר היא מתערבת בחוזר. מה שכן אני גאה בילדתי בת החמש שמגיבה לה באילגנטיות ולא עונה כשלא מתאים לה. הבת שלי בהחלט מודל לדוגמא עבורי. אני שמחה שאני לוקחת חלק בבישולים ומעניקה תחושה של בית וטעם. לא פשןט להיות בנוכחות סבתא שלא יודעת לפרגן ולומר מילה טובה אך מעולה בהערות ולפרגן בשולחן לכול הנכדים שגידלה וכלל לא נוכחים בשולחן. מילה אחת טובה לא משמיעה כלפי ילדנו נכדיה. ובעלי שהוא בנה כרגיל לא רואה לא שומע ולא מדבר. ממש אטימות. מבקשת כשבנכוחתה שתהיה לי המון חמלה וסבלנות. לא פשוט להיות פשוט.

חמותי ואני

על ידי אישה_במסע* » 15 אוגוסט 2017, 20:25

אבל מדברייך ניכר בדיוק ההפך.
כלומר, מדברי ניכר שהמילים שלי מרגיעות אותך? P-: חלק ממה שאת כותבת אכן מעצבן אותי. לא הכל.

אבל זו לא לא סיבה להחליט על פירוק התא המשפחתי מתוך החלטה שנישואין איתו זו טעות.
שימי לב, לא רק שלא אמרתי את זה, אמרתי בדיוק את ההפך - שלא כדאי להתגרש איתו. כן אמרתי שלא היה כדאי להתחתן איתו מלכתחילה, אבל זה משהו אחר לחלוטין. בטח אחרי שיש ילדים.


אלא אם.
כל התיאור הזה כל כך רחוק מאורח החיים שלי שקשה אפילו להתחיל להסביר. אני לא מתכוונת להתחתן, ובטח שלא מתכוונת לדבר עם ההורים שלו (או שלי) על איך לגדל את הילדים שלי. כי זה, אעפס, פשוט לא עניינם. היופי הוא שההורים שלו באותו ראש, מה שהופך את החיים לקלים בהרבה. אבל מה שחשוב בהרבה - הוא שבן הזוג מסכים איתי על הנושא.


ברוב המקרים אין שום בעיה ביחס לבת הזוג של הבן כאשר היא מתגוררת בבית הוריה וכמעט אין נקודות השקה בינם לבינה.
אני רואה את זה אחרת - בדרך כלל הבעיות מתעוררות כשהיחסים הופכים לרציניים, אבל אפשר היה לראות את זה מההתחלה. פשוט בני הזוג מזלזלים בסימנים האלו חושבים שזה שטויות ומנסים ללכת לקראתם וכו'. אבל הכתובת הייתה על הקיר מההתחלה. זה מה שאני מכירה. כל חמות מתערבת שידרה את חוסר הכבוד שלה לגבולות של בני הזוג מההתחלה. ובשביל זה יש את המאמר של בשמת להקדים תקשורת אסרטיבית לחיבוק הדוב המשפחתי

גם בדוגמא של הגבר שהתחיל לעשן למרות שזה דבר שמאוד משמעותי בעיניך הוא יכול להיות בעל טוב ואבא אוהב, ואם כל הקושי והכאב בזה שהוא מעשן יש לקחת זאת בחשבון.
האמת? אני כנראה הייתי מתגרשת ממעשן. לא כי הוא לא יכול להיות בעל ואבא טוב - מעשנים בהחלט יכולים להיות הורים ובני זוג מצויינים! אלא כי אני סובלת מעישון. אני סובלת אפילו מלהיות במרחק כמה מטרים ממעשן. אז בן זוג מעשן? זה היה הופך את החיים שלי לעינוי מתמשך.

לא צריך שבן הזוג השני יהיה רשע מרושע בשביל שאנשים לא יתאימו. אני מכירה מישהי שהצטרפה למשפחה חמולתית כמו שתואר למעלה, וממש שמחה ומאושרת מזה, זה מתאים לה וטוב לה. אבל לחשוב על עצמי בסיטואציה כזו? ממש לא. (אם כי, אני לא מכירה אף אדם שמתאים לו להיות עם מי ששם את הוריו לפני ילדיו. זה נוגד את דרך הטבע)

לפעמים אנשים לא מתאימים. או, במקרה של הגבר, לפעמים הם עוד לא התבגרו. את באמת חושבת שהיא לא דיברה איתו וניסתה להסביר? אם כבר, אפשר להשתמש בכמה מהשיטות של בשמת בדף אבא סבבא אמא קרציה{{}}. ולשים לב שיש דף המשך.

חמותי ואני

על ידי פלוני_אלמונית* » 15 אוגוסט 2017, 19:44

חשבתי לתומי שהיחס לבת הזוג הוא יחס לבת הזוג
אכן מחשבה תמימה.. היחס לבת הזוג מתהווה במהלך חיים משותפים שלה עם הבן, כאשר מתקבלות אצלה ואיתה החלטות שמשפיעות על חייהם של ההורים ועל תפיסתם לגבי טובת בנם וטובת נכדיהם. ברוב המקרים אין שום בעיה ביחס לבת הזוג של הבן כאשר היא מתגוררת בבית הוריה וכמעט אין נקודות השקה בינם לבינה.. אלא אם עברת כבר לגור עם בן הזוג, יצא לך לארח בביתכם את הוריו, לדון איתם על חתונה מתקרבת ועל אופן גידול הילדים העתידיים כפי שאת רואה אותו?

חמותי ואני

על ידי חפציבה* » 15 אוגוסט 2017, 17:38

אישה, טענת שהאמירות שלך מעצבנות אותי ויש לי תרעומת כלפייך וכו אבל מדברייך ניכר בדיוק ההפך.....

את כתבת שאני לא טוענת טענות.
הטענה שלי היתה שלבעל כאן יש התנהגות לא נכונה ומעצבנת מאוד אבל זו לא לא סיבה להחליט על פירוק התא המשפחתי מתוך החלטה שנישואין איתו זו טעות... אני חושבת שניתן לדבר איתו ןלהסביר לו מהמקום הכואב של השואלת.
אולי בגלל שלא הגדרתי זאת כך זה לא היה מובן לך.
אני מסכימה איתך שיש דברים מעצבנים קטנים ויש דברים גדולים אבל חובה לשים על המשקל את כל המצב..... גם בדוגמא של הגבר שהתחיל לעשן למרות שזה דבר שמאוד משמעותי בעיניך הוא יכול להיות בעל טוב ואבא אוהב, ואם כל הקושי והכאב בזה שהוא מעשן יש לקחת זאת בחשבון.

חמותי ואני

על ידי אישה_במסע* » 15 אוגוסט 2017, 16:41

וכמובן שגם אם אני אביא את כל הדוגמאות למשפחות בהן החמיות לא קוטריות והגברים לא נצמדים לסינר של אמא (החל מהמשפחה שלי, שבה אמא שלי הייתה ביחסים טובים עם סבתא שלי מצד האבא), זה לא ישנה את דעתך. אז בשביל מה לנסות? אקסיומה היא אקסיומה.

חשבתי לתומי שהיחס לבת הזוג הוא יחס לבת הזוג. אחרי הכל, יש לא מעט דוגמאות בהן אמו של בן הזוג מתנהג כמו קוטרית שבטוחה שלבן שלה היה מגיע משהו הרבה יותר טוב מתחילת מערכת היחסים, לעומת זאת, לא ראיתי דוגמא אחת בה היא משנה פתאום את דעתה אחרי הילדים (אם כי בעיות שהיו גם קודם נהפכות הרבה יותר משמעותיות אחרי הילדים. אבל הן לא הופיעו פתאום - פשוט ניסו להתעלם מהן).

אבל גם הנחתי תום לב. הנחת שווא...

חמותי ואני

על ידי פלוני_אלמונית* » 15 אוגוסט 2017, 16:31

אני מניחה שזה יפתיע אותך
חבל שאת מניחה הנחות לגבי מה יפתיע אותי ומה לא.. לא מתאים לבקשות שלך שלא יניחו הנחות לגבייך :-)
זה בכלל לא מפתיע, מכירה את זה אצל כל הזוגות טרום הנישואים ובעיקר טרום הילדים - היחסים עם החמות נהדרים :-D

חמותי ואני

על ידי סיוון* » 15 אוגוסט 2017, 16:25

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אף פעם לא אבין מה הקושי בלכבד אחד את השני, מדוע חייב להתערב בכול דבר, מה הסוגיה בלתת לחתן ולכלה לגדל את הילדים כראות עיניהם ולחיות בדרך שהם בוחרים. מה הקטע בלהתערב ולעשות דווקא, לפגוע ולרכל. סתם יוצר קרע מרחק ומפגעים. מדוע תמיד הסב והסבתא, בעיקר הסבתא, מנסים להתערב בגידול ילדים. זה סתם מעיק, לא נעים ומרחיק. ואז אני כועסת נפגעת ועונה לה ולהם. ואז הם נפגעים ובעלי מתבאס עליי כי הם מעל גיל שמונים, לגיסות יש מה להגיד, וכול המשפחה מרכלת עליי. ממש מתסכל אותי ופוגע בי. מצד אחד כועסים שלא מגיעה וכאשר כן מגיעה יש המון הערות וחוסר פרגון.

חמותי ואני

על ידי פרח_הבריאה* » 15 אוגוסט 2017, 16:17

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

חשוב שאתה כבעל תהיה עבור אשתך וכך להפך כשאתם הולכים להוריה. חשוב שתציבו גבולות. לגבי החגים תהיו נוכחים, ברגע שמיציתם תלכו, נהנים תשארו. הכול שטויות, ברגע שתהיו אחד עבור השנייה אז אף אחד לא יכול עליכם. זה תלוי רק בכם ובבחירתכם.

חמותי ואני

על ידי חיה* » 15 אוגוסט 2017, 16:09

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

עבור פלוני: ודבק באשתו, כבד את הןרייך. יש עדיפות שמשתנה לאחר נישואים. צריך למצוא ולהחליט מה בעדיפות, מה הראשון ומה השני, מה דחוף ומה חשוב. אין קסמים אלא החלטות וקביעת עובדות. ובנוגע לחגים אז תהיו קצת, תהיה עם אשתך ותתמוך בה בכדי שלא תרגיש לבד. ותמשיך לשים גבולות היכן שצריך ברוגע, לבסוף מתישהו זה נקלט וברור.

חמותי ואני

על ידי חיה* » 15 אוגוסט 2017, 15:58

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

איך קובעים גבולות בנועם אך באסרטיביות? מבלי שוב להכנס למאבקים בעיקר שהעולמות האופי החינוך וההתנהלות קוטביים. תשובה: בהחלט תציבי גבולות, תעבדי על עצמך לנשום ולהשאר רגועה. גם אני חושבת כמו קודמתי שכן תציבי גבולות, תכבדי ושיכבדו אותך, תבקרי במסגרת הזמן שלך, מיצית פשוט תלכי. הכול טוב. ואם בעלך נמצא שם שעות, במקום לריב ולכעוס שסתם לא בריא עבורך..נסי למצוא את האיזון, תנשמי, דברי אליו אחרת, תעסיקי עצמך עם הילדים, צאו לטייל, תדאגי לעצמך והעצימי אותך, אל תרדפי אחריו ותראי שדברים לאורך זמן ישתפרו וישתנו. לפתע הוא יהיה יותר נוכח, אתם תהיו לו חסרים...זה כוחו של מגנט. גם לי היה פחות או יותר כך עם בעלי, והחלטתי בשל אהבתי אליו, לא לוותר עליו, הזכרתי לעצמי מדוע התחתנו והבאנו ילדים לעולם. החלטתי פשוט לשחרר להרפות ולהתעסק בי ובילדיי. זה לכך תקופה אך הצלחתי. והוא נוכח בחיינו לא פחות אלא יותר. הוא בחר בנו בחזרה.

חמותי ואני

על ידי אישה_במסע* » 15 אוגוסט 2017, 15:53

ומה בדיוק לא מובו בטענות שלי?
זה שאת לא טוענת טענות, אלא בונה אנשי קש ומתעלמת ממה שכן אמרתי (קרי: שיש דברים מעצבנים קטנים, שכדאי וצריך להתפשר עליהם, ויש דברים גדולים שהם דיל ברייקר, שלא כדאי וצריך להתפשר עליהם).

אני מניחה שזה יפתיע אותך, אבל החמה הפוטנציאלית (קרי: האמא של בן זוגי מזה שלוש שנים) היא לא איזו קוטרית שבטוחה שלבן שלה היה מגיע משהו הרבה יותר טוב מפתיע, לא? אפשר לחיות אחרת, ולא רק בעולם שבו כל החמיות קוטריות וכל הגברים הנורמליים שאני מכירה נראים כל כך לא מושגים שכל מה שנשאר זה להשוות אותם לנסיך על סוס לבן. העיקר לא להודות שאולי, באמת, החיים יכולים להיות טובים יותר...

בכל מקרה, אני מניחה שהגיע הזמן להתחיל לסמוך על יכולות הבנת הנקרא של קוראות הדף...

חמותי ואני

על ידי פרח_הבריאה* » 15 אוגוסט 2017, 15:44

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אצלי גם משפחתו של בעלי דביקים נצמדים כשבט והתירוץ הרגיל שזה רק מאהבה, ואני פשוט בא במינונים שמתאימים לי, נמצאת עם מי שבא לי, מכבדת, באה עם הילדים. ואם מיציתי פשוט הולכת והילדים נשארים עם בעלי אצלם. לקח לי זמן ללמוד לשחרר, וחשוב להציב גבולות וכן לדבר ברוגע ולהשמיע שזה לא מתאים. החיים קצרים, בקרי קצת, תהיי נוכחת כשמתאים לך, בחג תהיי מעט וברגע שמיצית פשוט אמרי תודה ותלכי. תעשי את זה רק למענך למען בעלך ותזכרי שאת מודל לדוגמא לילדייך. ילדים מחקים ההורים ואתם הדוגמא עבורם.

חמותי ואני

על ידי חפציבה* » 15 אוגוסט 2017, 15:31

אההההה.....
(-:

חמותי ואני

על ידי חפציבה* » 15 אוגוסט 2017, 15:30

פלונית לא הבנתי חמותו של מי
(-;

חמותי ואני

על ידי פלוני_אלמונית* » 15 אוגוסט 2017, 15:27

סליחה התכוונתי כמובן לאמו, שתהיה בעתיד חמותך :-)

חמותי ואני

על ידי פלוני_אלמונית* » 15 אוגוסט 2017, 15:27

מאחלת לך המון הצלחה בחיפושך אחר נסיך החלומות המושלם על הסוס הלבן
שגם חמותו תהיה מלכת חלומות מרחפת בסיפוק על ענן ורוד של אהבה ונחת, ולא איזו קוטרית שבטוחה שלבן שלה היה מגיע משהו הרבה יותר טוב :-D

חמותי ואני

על ידי פלוני_אלמוני* » 15 אוגוסט 2017, 15:25

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אצלי זה מהצד השני. אמא שלי התנהגה מאוד לא נעים לאשתי, היום בדיעבד אני מבין זאת. הוריי מהסוג שאוהב שנמצאים אצלם רוב היום. הסברתי להוריי שעסוקים, שיש ילדים, שכול אחד גדל אחרת אך הם ממשיכים להאשים את אשתי, אפילו זרקו לי ולה מול הילדה...תתגרשו. ואשתי עסוקה גם כאמא גם עובדת וגם סטודנטית. וקשה לי כבעל וכבן שאניבאמצע, כול אחד מושך לכיוון שני, יש פגיעות וכעס ונתק משניהצדדים. עוד מעט מתקרבים החגים ולא יודע מה לעשות, אשתי לא מעוניינת להיות בחג אצל אמי ואמי לא ממש איכפת לה העיקר שאני והילדים נהיהאצלם. אני מרגיש ממש רע, דיברתי עם אמי, כעסתי, ניתקתי..אשתי שיחררה ואני הולך להוריי דיי האבה כשיכול, ועדיין לאמי יש תלונות. לא פשוט מצד אחד לכבד הורים ומצד שני ודבק באישתו. ואני מאוד אוהב את אשתי, היא מאוד נפגעה ממשפחתי. מה אני יכול לעשות אחרת?

חמותי ואני

על ידי חפציבה* » 15 אוגוסט 2017, 15:17

היה מתאים להוסיף איזה חיוך כדי שדברי יובנו בהומור.
אישה אין לי תערומת כלפייך אני פשוט מביאה את עמדתי ודעתי לעניין מתוך משקיפים של אישה נשואה לגבר לא מושלם... ומה בדיוק לא מובו בטענות שלי?
מתוך תקווה שדברי יתקבלו ברוח טובה....

חמותי ואני

על ידי חפציבה* » 15 אוגוסט 2017, 15:12

מאחלת לך המון הצלחה בחיפושך אחר נסיך החלומות המושלם על הסוס הלבן שיהיה מוכן להתחייב בפנייך שלא משנה מה יהיה במשך השנים הוא לא יעשה לעולם דברים שמעצבנים אותך !

חמותי ואני

על ידי אישה_במסע* » 15 אוגוסט 2017, 15:10

מי אמר שאם גבר אחר היה לה טוב יותר?
אה... אני. (ואגב, לא אמרתי את זה. יש לא מעט גברים לא נכונים יותר גרועים ממנו. אבל אני אכן חושבת שלו הייתה בוחרת לפני שנים גבר מתאים, היה לא טוב יותר) אני מבינה שהאמירה הזו שלי ממש מעצבנת אותך או מעוררת תרעומת או משהו כזה, מה שמתבטא ברצף של שאלות רטוריות, אבל אולי בכל זאת תנסחי מה באמירה שלי כל כך מקפיץ אותך? כי בינתיים לא העלת שום טיעון שאפשר ממש להגיב לו.

אני אומרת שעדיף לנשים להתחתן עם גברים שמעמידים במרכז את המשפחה שהם הקימו, ולא את ההורים שלהם. ומי שבחרה אחרת, נמצאת בבעיה קשה שאין לה פתרון אופטימלי. זאת הדעה שלי. מה כל כך בלתי נתפס בה, שיש צורך לשאול שוב ושוב מי אמר אותה (אני, מן הסתם), במקום להגיד - אני חושבת אחרת כי...

<מבטיחה לעצמי לא לענות יותר ללא-טענות מעורפלות>

חמותי ואני

על ידי אישה_במסע* » 15 אוגוסט 2017, 15:04

את יכולה לגלות שהגבר שבחרת אכן לא משתכן שעות כל יום בבית הוריו אבל מוריד בסלון גרבים מסריחות / התחיל לעשן סיגריות אחרי כמה שנות נישואין / שוכח להוריד את הפח וכו.... דברים שלא ידעת קודם....
אומנם כל אלו דברים שלא ידעתי קודם, אבל בעיניי הם שונים מהותית. להוריד בסלון גרביים או לשכוח להוריד את הפח אלו דברים קטנים בעיניי, בעוד שסיגריות ולהשתכן אצל ההורים אלו דברים גדולים.

ובעוד שהגישה שלי אליהם היא עקרונית זהה, הרי שמעשית יש הבדל גדול. ולדעתי כדאי לכל אחת לדעת מה הדברים שהיא לא באמת יכולה להשלים איתם ולשחרר, ושיפריעו לה, ומה הם הדברים הקטנים שאפשר להחליק ושהם בגדר היותנו בני אדם ולא מלאכים.

כי יש נשים שמתחתנות עם הגבר הנכון. אם תרצו - אין זו אגדה. וגם אם כבר יש ילדים יש מה לעשות (אם אלו העצות מ אבא נמצא נעדר או העצות של בשמת לאיך להציב גבולות).

אני לא מוצאת תועלת בלהגיד על דברים אפשריים בהחלט שהם בלתי אפשריים. אם בחרת בו ובאי מושלמותו, אז למה את לא יכולה להגיד שזו פשוט הבחירה שלך, במקום להגיד שזו הדרך היחידה האפשרית, וזה או זה, או לא להתחתן בכלל? הבחירה שלך לגיטימית מעצם זה שבחרת בה. לא צריך הצדקות אחרות, בטח לא כאלו שנוגעות לכל הנשים והגברים בעולם.

חמותי ואני

על ידי חפציבה* » 15 אוגוסט 2017, 14:55

כמו שנצפה ממנו לאהוב אותנו על חסרונותינו....


כך שלהגיד שהיא בחרה את הגבר הלא נכון? מה אני אגיד לך...... מי אמר שאם גבר אחר היה לה טוב יותר?

חמותי ואני

על ידי חפציבה* » 15 אוגוסט 2017, 14:53

אישה את יכולה לגלות שהגבר שבחרת אכן לא משתכן שעות כל יום בבית הוריו אבל מוריד בסלון גרבים מסריחות / התחיל לעשן סיגריות אחרי כמה שנות נישואין / שוכח להוריד את הפח וכו.... דברים שלא ידעת קודם.... וכמובן שאפשר לדבר איתו וכו אבל צריך לקחת בחשבון שזה הוא ולאי מושלמותו יש מחירים...

חמותי ואני

על ידי אישה_במסע* » 15 אוגוסט 2017, 14:44

כניראה כל הנשים בעולם
לא כולם, אבל כנראה נוח יותר לא לקחת אחריות על הבחירה שעשית, על ידי העמדת הפנים שאין ברירה אחרת, וביטול ניסיונן של כל הנשים שבחרו אחרת.

אז עבור מי שתכנס לדך הזה בעתיד - זה לא חייב להיות ככה. יש אפשרויות אחרות. יש גברים (הם אפילו הרוב) שהם לא כאלו. שיודעים ש"על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו" ושמים את המשפחה הגרעינית שלהם לפני המשפחה המורחבת. ומי שרוצה, יכולה מראש לנסות לבחור גבר כזה. ויש לה סיכויי הצלחה גבוהים מאוד.

ומותר גם לבחור אחרת. מותר םג להגיד שאת האיש הזה, עם כל החסרונות והיתרונות, אני אוהבת, ומוכנה לקבל את חסרונותיו. כמובן, עדיף לקחת אחריות על הבחירה ולא להעמיד פנים שאין ברירה אחרת. יש ללקיחת אחריות יתרונות רבים. אבל גם לאי לקיחה יש, ולא סתם נאמר "צרת רבים - חצי נחמה". כך שכל אחת עם הבחירות שלה, ועם התוצאות שלהן. ככה זה בחיים...

חמותי ואני

על ידי חפציבה* » 15 אוגוסט 2017, 14:40

הדברים שלי כוונו לפלונית שמעל לנוכחית.
דרך אגב, רק לי נראה שקראתי את זה כבר פעם? או שאני הוזה

חמותי ואני

על ידי חפציבה* » 15 אוגוסט 2017, 14:35

כניראה כל הנשים בעולם בחרו להן גבר לא נכון. מה לעשות . אולי עדיף לא להיתחתן בכלל?

חמותי ואני

על ידי חפציבה* » 15 אוגוסט 2017, 14:34

את צודקת בכל מילה פלונית...... מה לעשות שהבעלים שלנו הם איך לומר? לא בדיוק מלאכים. אבל מה לעשות? התאהבנו בהם, ילדנו איתם ילדים והם חלק בלתי נפרד מחיינו.

חמותי ואני

על ידי פלוני_אלמונית* » 15 אוגוסט 2017, 14:26

בסך הכל הכל טוב ואין בעיה,
רק את לא מרגישה טוב מולה, עזבי,
גם נגד אשכנזים את לא מרגישה טוב,
ומקבלת באין ברירה שלבעלך יש "זכויות" ואמירה בעניין הילדים.
הלב כואב.

הצהוכ כאן מאד חכם, לפעמים הדרך לנצח היא להכנע

אולי זה עניין של עדה דוקא? אשכנזים). !!!
כשאני אצלה, אני מרגישה צורך להסתיר דברים שאני עושה, לפחות חלקם. לא לספר שכל ערב אני מרדימה את הילדים במיטה שלי למשל, גם הילדים הגדולים יותר. לא לספר שאני מרדימה בהנקה ובמנשא.
לא לספר את דעותיי על גנים ובית ספר ודרך פעולתם (למרות שילדיי כן נמצאים שם).
השראתה כבר הכל. אני מתכווצת אל תוך עצמי מול הערות כאלה. לפעמים מרגישה צורך להסכים איתה.
ותכלס, זה גם לא שהתוצאות שלי (זתומרת-איך שהילדים נראים,מרגישים ומתנהגים) נראות מרשימות במיוחד, בטח לא לאמות המידה שלה. אבל גם לא לאמות המידה שלי. בחרתי בדרך שקשה לי לקיים אותה, שהיא עמוסה לי וקשה לי. ולא תמיד אני מצליחה. יש מ
אני מחפשת דרך להרגיש יותר טוב מולה כשאני אצלה.
או ומקבלת שגם לו יש לו אמירה בחינוך של ילדיו. וינינו. רק מחפשת להרגיש קצת אחרת מולה ולא יודעת איך.

חמותי ואני

על ידי פלוני_אלמונית* » 15 אוגוסט 2017, 14:17

גם אם זה אמירת תנחומים לאשה על שהתחתנה עם הגבר הלא נכון - אותו גבר שהתאהבה בו, מגדלת איתו ילדים, מנהלת איתו משק בית, קשרה את גורלה בגורלו, אבל מה זה משנה! מתחשק להגיד אז אומרים.

חמותי ואני

על ידי פלוני_אלמונית* » 15 אוגוסט 2017, 14:15

בכל מקרה כל אחד רשאי לכתוב את דעתו בנושא ואת גישתו אליה. כך שיש מקום לכך.
לגמרי. איזה כיף שיש מקום בו אפשר להגיד כל מה שמתחשק :-D

חמותי ואני

על ידי חפציבה* » 15 אוגוסט 2017, 14:05

בכל מקרה כל אחד רשאי לכתוב את דעתו בנושא ואת גישתו אליה. כך שיש מקום לכך.

חמותי ואני

על ידי חפציבה* » 15 אוגוסט 2017, 14:03

פלונית, העניין הוא שאנחנו אולי יודעות זאת אבל לא כל באי ומבקרי האתר לראשונה גם

חמותי ואני

על ידי פלוני_אלמונית* » 15 אוגוסט 2017, 13:51

אני נוטה להטיל בזה ספק. אנשים לא נפרדים מבני הזוג שלהם בגלל שמישהי באינטרנט אמרה להם לעשות את זה.
אני נוטה להטיל ספק בזה שמישהי בכלל היתה מתייחסת ברצינות לאמירות שלך בנושא חיי נישואין והדרך הנכונה לבחור בעל.. למיטב נסיוני אין להן הרבה קשר למציאות :-)

חמותי ואני

על ידי אישה_במסע* » 15 אוגוסט 2017, 13:29

אני מבינה שזו מין דרך אלגנטית לסתום לי את המקלדת.
לא, זה דרך מאוד ישירה להגיד שסגנון הכתיבה שלך מאוד לא מוצא חן בעיני (כי הוא פאסיב-אגרסיב) ואני אשמח אם תכתבי, אבל לא בצורה כזו. וכבר נתתי דוגמא לאיך:

אני לא מסכימה עם דעתך כי סיבות-כאלו-כאלו. לדעתי ההודעה שלך לא רגישה ופוגעת בכותבת כי סיבות כאלו-וכאלו, וגם שופטת את הבעל לא בהגינות כי ככה-ככה.

ובכל מקרה, אני לא קרובה אפילו ללסתום לך את המקלדת (קרי: למחוק את ההודעות שלך). למרות שאת, שוב בפאסיב-אגרסיב, מנסה להציג את זה ככה.

חמותי ואני

על ידי פלוניתית* » 15 אוגוסט 2017, 13:26

טוב תודה רבה על דברי התוכחה.
אני מבינה שזו מין דרך אלגנטית לסתום לי את המקלדת.

חמותי ואני

על ידי פלוני_אלמונית* » 15 אוגוסט 2017, 13:18

לו לא היו ילדים, הייתי אומרת גם את זה (בניסוח אחר).
אין לי ספק! וגם אולי היתה מי שהיתה מקשיבה לך :-D

חמותי ואני

על ידי אישה_במסע* » 15 אוגוסט 2017, 13:14

חבל לי אם חשת נפגעת, אבל כאן את פוגעת בי.
יום אחד אני אכתוב מדריך לגבי לא-התנצלויות בעברית, כדי שיהיה לי למה לקשר בנוחות. כרגע אסתפק בזה שזה לא-התנצלות, כמו כל דבר שאומר "אם חשת נפגעת" במקום להודות באמת.

תודה על המחמאות שלך, אבל אני חושבת שיש לך תמונה לא מציאותית שלי.תגובות טובות ומבינות לרגש (תודה על המחמאה) ממש לא סותרות שיפוט. אני בעד שיפוט.

בכל מקרה, אן לא מסכימה איתי בעתיד - את מוזמנת לא להסכים איתי. כלומר, להגיד שלדעתך התגובה לא רגישה או לא מתחשבת, או שלדעתך לא ראוי לשפוט את הבעל כי ככה-וככה. לא לערום עליי ציפיות מנותקות מהמציאות, ואז להתאכזב כשאני לא ממלאת אותן, ולרשום את זה בצורה שנשמע ממנה שאני איכשהו אחראית לא לאכזב אותך.

אני מצטערת שנפגעת, ואשמח אם תציעי דרך שבה לא תפגעי מזה שאגיד שהניסוח של ההודעה שלך הוא בעיני מתנשא ומגעיל. הנחתי מראש שזה המחיר של השיפוט, ואני חושבת ששווה לשלם אותו. זה באופן כללי הגישה שלי, ולכן ההפתעה שלך די מוזרה. שלא שעשיתי משהו שממש לא מתאים לי, חוץ מזה שהגבתי בקצרה, במקום במגילות הארוכות שאני רגילה להן.

חמותי ואני

על ידי פלוניתית* » 15 אוגוסט 2017, 13:08

באכזבתי אליך התכוונתי לשני דברים:
א. בדרך כלל לתגובותיך טובות ומבינות לרגש הכותב. יש בך הרבה חכמה ורגישות רבה.
ב. אני מופתעת לרעה במה שאני רואה כאן ורוצה שהמתיעצת לא תפגע או תרגיש נשפטת מדי.
מניפולציות רגשיות מתנשאות ומגעילות
עצוב לי מאוד שכך את רואה את דברי. חבל לי אם חשת נפגעת, אבל כאן את פוגעת בי.

חמותי ואני

על ידי פלוני_אלמונית* » 15 אוגוסט 2017, 13:04

תנחומי התחתנת עם הגבר הלא נכון.
:-D
ללא ספק התשובה האולטימיטיבית, חסר רק "תזרקי אותו!" של ורדה רזיאל :-)

חמותי ואני

על ידי אישה_במסע* » 15 אוגוסט 2017, 12:12

מתוך תקווה שדברייך נאמרו בהומור בלבד.
לא, בכלל לא בהומור. לדעתי יש אנשים שלא בוגרים מספיק בשביל להתחתן, והגבר הזה הוא אחד מיני רבים תחת הקטגוריה "גברים שצמודים לסינר של אמא שלהם".

מה היא אמורה להרגיש? כל מיני דברים. למשל, הקלה. זה לא שהיא לא בסדר, אלא שהיא נמצאת במצב בעייתי. ההבנה שיש בעיה אמיתית שהיא חיצונית אלי זו הבנה מאוד משחררת בשבילי לפעמים.

והשאלה המעניינת היא מה היא אמורה לעשות.
  1. לגלות שזו בעיה מוכרת, שיש נשים רבות במצב דומה, ושאפשר וכדאי ללמוד מהניסיון שלהן ולקרוא את הסיפורים שלהן.
  2. להחליט. לתת ניסוי אחרון לשיחה מלב ללב ולא תוקפת בה היא מסבירה למה ההתנהלות שלו בעייתית ולמה אי אפשר ככה. אחרי זה לוותר לחלוטין על הניסיון לשנות אותו. ולהבין שיש שתי אפשרויות, לקבל אותו כמו שהוא ולבנות את החיים ככה שהוא לא יהיה חלק משמעותי מחיי המשפחה, שחיי המשפחה יתקיימו היטב גם בלעדיו ואם הוא ירצה הוא יוכל להתצטרף (אם אני זוכרת נכון, יונת הסבירה על זה בדף אבא נמצא נעדר אבל יש הרבה דפים בנושא, בטח אם לוקחים את הנושא הרחב של גברים שבורחים מחיי המשפחה תחת כל מיני תירוצים, ולא תת הנושא הצר יותר של ילדים של אמא). או להבין שזה לא מתאים לה, ולהתגרש.

את תשפטי אם הוא הגבר הנכון או הלא נכון?
כן, בטח. לי, כמו לכל אחד, יש את הזכות והחובה לשפוט. ולהגיד על הטוב שהוא טוב, ועל הרע שהוא רע. ולא לומר לטוב רע, ולרע טוב, ליום לילה, וללילה יום. כי אני בת אדם. למקרה שזה לא ברור, זו דעתי. ראי זאת כאילו הוספתי להודעה את ה"לדעתי" הסטנדרטי שאני מוסיפה בהודעות ארוכות יותר.

לעומת זאת, את, מתבטאת נגד שיפוט, ובאותו הזמן שופטת אותי - אני ממש מאוכזבת ממך ועוד במניפולציה רגשית מורתית. כאילו התחייבתי לנהוג לפי הערכים שלך (שמנוגדים ישירות לערכים שלי. כל מי שקוראת אותי פרק זמן מינימלי אמורה לדעת שאני בעד שיפוט), ובזה שאני נוהגת לפי הערכים שלי ולא לפי הערכים שלך אני מפרה התחייבות שלקחתי כלפייך ומאכזבת אותך. מילא המניפולציה הרגשית, אבל למה לסתור את עצמך?

בלי מניפולציות רגשיות מתנשאות ומגעילות, בבקשה. ואם אפשר, גם בלי שאלות רטוריות שמטרתן להטיף.

חמותי ואני

על ידי פלוניתית* » 15 אוגוסט 2017, 12:01

התחתנת אם הגבר הלא נכון
אישה במסע , אני ממש מאוכזבת ממך. מה הקוראת אמורה להרגיש מכזה דבר?
את תשפטי אם הוא הגבר הנכון או הלא נכון?
מתוך תקווה שדברייך נאמרו בהומור בלבד.

חמותי ואני

על ידי אישה_במסע* » 15 אוגוסט 2017, 11:39

מה אתם מציעים, איך אפשר לפתור הנל מבלי לכעוס ופשוט לשחרר ולהרפות.
אני מציעה לכעוס ולא לשחרר ולהפרות. להגיד לו שהתהנהגות שלו לא מקובלת עלייך, ולהציב גבולות ברורים (נניח, מותר את צריכה את המעורבות שלו בחיי ילדיו והמשפחה בזמנים כאלו-וכאלו.
אבל תכלס? מבחינתי זה דגל אדום שעומד בפניי לא גבר אלא ילד מגודל. תנחומי ((-)) התחתנת עם הגבר הלא נכון.

חמותי ואני

על ידי אישה_במסע* » 15 אוגוסט 2017, 11:27

איך אני יכולה להציב גבולות מבלי שהסרט שוב יחזור על עצמו
את לא. כלומר, יש סיכוי לא רע שעוצמת הדרמה תקטן אם תציבי גבולות ותהיי עקבית, ולא 'תוותרי על האגו' ותרשי לאחרים לדרוך עלייך. אבל לעשות דרמות זו בחירה שלהן, את לא יכולה לקחת אחריות על החלטות של אנשים אחרים.

כל מה שאת יכולה זה להחליט את ההחלטות שלך, ללמוד איך לקטוע דרמה ומאבקים ממש בהתחלה, ו{{}}לזוז הצידה{{}}. לסרב להשתתף בדרמה של אנשים אחרים. לסרב להכנע למינפולציות הרגשיות שלהם ולהרגיש רע על זה שאת מציבה את הגבולות שלך.

העצות מפה לדעתי יתאימו לך, אם את קוראת באנגלית. שם המצב קצת שונה, אמא שלוחצת על הבת שלה לעשות ילדים (תוך התעלמות מזה שיש מצב רפואי שמונע את זה ממנה). אבל העצות הן אותן העצות.

בעלך לא חסר אונים. הוא נכנע לאותו רעיון חברתי שהדבר הכי רע בעולם זה לעשות רעש, ומעדיף להמנע מחוסר הנעימות שבעימות. רוב האנישם מתנהגים ככה. נכנעים לאנשים אחרים ש"נפגעים" ונותנים להם לכפות את הערכים שלהם באמצעות מניפולציות.

שחררי! תחליטי מה הדרך הנכונה להתנהג, התנהגי ככה, והמשפחה המורחבת? שתעשה מה שתעשה. באמת. רק בחיאת, את תקני את השקר שאומר שלכפותע ל אנשים קרבה כשהם לא רוצים זה אהבה. לדחוף ידיים לתינוק ישן זה ביטוי אהבה כמו שאונס זה ביטוי אהבה, אם כי הרבה פחות חמור. מי שעושה לצד השני משהו שהוא לא רוצה בו, אולי מטבא אהבה לעצמו (אם כי לדעתי גם זה לא) אבל בטוח לא לצד השני.

חמותי ואני

על ידי פלוני_אלמונית* » 15 אוגוסט 2017, 03:00

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

בעלי נמצא אצל הוריו כוליום, היא כול הזמן מתקשרת אליו כי צריכה סיוע ובקשות, הוא מאוד מכבד ואוהב הוריו, עוזר להם, מסיע, תומך. עושה המון למענם בהשוואה לאחיו האחרים. לא מעט זה בא על חשבון שלו ועל חשבון הילדים. קשה לבעלי לומר לאמו שכבר מאוחר, עייף, ילדיו לא ראו אותו כול היום....ואז אנו מדברים וגם מתווכחים לעיתים רבים בבית על חוסר הנוכחות שלו עם ילדיו ואיתי..אני בתחושה שמשפחתו באה על חשבון ילדיו. מצב לא פשוט...הוא לא יודע לומר המילה לא עכשיו וצריך לחזור הביתה. מה אתם מציעים, איך אפשר לפתור הנל מבלי לכעוס ופשוט לשחרר ולהרפות...הרי אי אפשר לשנות אנשים אלא רק לנסות לדבר לליבם ושכלם.

חמותי ואני

על ידי פלוני_אלמונית* » 15 אוגוסט 2017, 02:48

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

חמותי אישה טובה, אוהבת לבשל, אוהבת לארח, אוהבת לדעת הכול על כולם, אוהבת לשאול ולהתעניין ולדעת על הכול וכולם, אוהבת להפתיע ולהגיע ללא התקשרות מראש, אוהבת לשבת שעות מבלי להבין את האמירות או את שפת הגוף. לא פשוט להיות חלק ממשפחה טריפולטאית מורחבת. יש שם אהבה בשפע אך העולמות שונים ואי אפשר שלא לראות ולהרגיש מחנק מרוב אהבה לטענתם. אך אותי זה חונק ולא מרגישה חופש בשל חוסר הפרטיות ורצונה להתערב ולדעת הכול. בנוסף ישנן את הדודות שהן הבנות של החמות והאחיינות של בעלי שאף הם מפתיעים ללא התקשרות, יושבים שעות ובשעות לא סבירות, ודוחפים ידיים לתינוק למרות שמסבירים להן שישן. הצבתי גבולות, ביקשתי שוב ושוב ובאופן רגןע. הסברתי שאני ובעלי מחליטים על חיינו ועל חיי ילדנו ואנחנו מבקשים לא להתערב, להתקשר טרם ההגעה ואם נצטרך אצטרך עזרה אבקש, כי ממש לא ביישנית. אך שוב זה לא פשוט והם נפגעים ועושים פרצופים ומרכלים ושומעת עלכך מבעלי שנמצא באמצע וחסר אןנים כי לא אוהב להתווכח ולהתמודד עם המילה : לא יכול. אז היה פיצוף שיצר ויכוח והייתה מריבה, החמות כהרגלה תמכה בנכדים ובבנותייה למרות שהם אלו שפגעו. וזה פגע לכשעצמו...זמן עבר והחלטתי לשים האגו בצד ולבוא אלייה, מבקרת אותה עם בעלי והילדים לארוחת ערב ולאט לאט נפתחת מחדש למרות שפגעו בי מאוד באמירות שלי. וזה לא פשוט להיות ביחסים קרים. בשעה טובה ומוצלחת אני בהריון לקרטת לידה. איך אני יכולה להציב גבולות מבלי שהסרט שוב יחזור על עצמו? זו משפחה של כשלושים אנשים שכול היום יושבים אחד עם השני שעות...ממש שבט. ואני אדם שחייב גם את הפרטיות והאיזון שלו בעיקר לאחר לידה. איך קובעים גבולות בנועם אך באסרטיביות? מבלי שוב להכנס למאבקים בעיקר שהעולמות האופי החינוך וההתנהלות קוטביים. תודה.

חמותי ואני

על ידי פלוני_אלמונית* » 10 אוגוסט 2017, 00:56

מה שאצלי עובד באופן חלקי זה לא להכנס לשיחות בנושאים הבעייתיים
זהו. שזה בדיוק מה שאני עושה
זה גם מה שהיא לרוב עושה
היחסים קרירים וקורקטים מאוד. אני כל הזמן בתחפושת, הולכת על ביצים. ואני לא אוהבת לבוא לשם כלל ונמנעת ממנה ומשיחות איתו
רוצה להרגיש בנוח יותר. כבר שנים שהיא חמותי

כלה

חמותי ואני

על ידי פלוני_אלמונית* » 10 אוגוסט 2017, 00:54

גם אם ברור שזה לא פתרון קל.
אכן לא קל
זו עבודת חיי בערך למצוא את הדרך. להשלים עם הדרך.
עד אז לא ארגיש טוב מול חמותי :-( ?

כלה

חמותי ואני

על ידי צופיתית* » 09 אוגוסט 2017, 11:45

כלה יקרה , מזדהה איתך מאודדד.... חמותי כל כך מזכירה את חמותך! גם אני מרגישה כמוך כשאני אצלה. מה שאצלי עובד באופן חלקי זה לא להכנס לשיחות בנושאים הבעייתיים. לדוגמא כשהיא מתפלאת בקול: כזה ילד גדול , ואת עדיין מניקה? אני אומרת נכון אבל הוא התינוקי שלי עדיין.....

חמותי ואני

על ידי תפילה_לאם » 09 אוגוסט 2017, 08:03

אבל גם לא לאמות המידה שלי. בחרתי בדרך שקשה לי לקיים אותה, שהיא עמוסה לי וקשה לי. ולא תמיד אני מצליחה.
הייתי מחפשת את הפתרון במילים האלה שלך, גם אם ברור שזה לא פתרון קל.
@}

חמותי ואני

על ידי כלה* » 09 אוגוסט 2017, 01:46

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אני מבינה שזה דף כללי לגבי חמות
הייתי רוצה לדון על זו שלי. בעצם יותר על מה שאני מרגישה מולה.
חמותי היא אישה דתיה, אמא להרבה ילדים וכבר סבתא להרבה נכדים. אישה חזקה שעברה הרבה בחייה.
גם אני כבר אמא לילדים וכבר יש לי את מעט הניסיון שלי ועקרונות ההורות שלי.
אני חייבת לציין שלרוב חמותי לא מתערבת יותר מדי. היא לא תעשה משהו בניגוד לרצוני, בטח לא במופגן או בתוקף. והאמת שגם לא כל כך מעניין אותה לשמור על הנכדים. היא שמחה שהם באים לבקר (לא תמיד אני מצטרפת בכלל, הרבה פעמים בעלי לוקח אותם). היא רוצה שיגיעו למפגשים משפחתיים (ויש הרבה כאלה, לזה אני כן באה).
והאמת שהיא חמות סבירה.
הבעיה היא שאני מרגישה במגננה מולה. וקשה לי ואני מחפשת להרגיש אחרת.
היא אמא מהדור הישן, כזה שבו החינוך היה נוקשה יותר. כזה שתינוק היה צריך לישון בלילה. וילד כבר בגיל צעיר מאוד היה 'מחונך'. כזה שמשמעת היתה בבית. כזה שסטירה לא היתה מילה גסה (למרות שזה לא שבעלי הוכה באופן קבוע, זו היתה דרך חינוכית נדירה, אבל קיימת במצבי קיצון של חוסר משמעת). כזה שהחינוך היה מתוך פחד. כזה שלא הראה במופגן עודף אהבה וחיבה לילדים (אולי זה עניין של עדה דוקא? אשכנזים). כמובן גם בקושי הניקה. נתנה תרופות באופן קבוע על ימין ועל שמאל. והאוכל בבית היה עשוי ממרגרינה.
גם דור כזה ששיך לדור בו יש אמת אחת נכונה וצריך לחיות לפיה. והמושגים של היום קצת זרים לה.
בקיצור לא ממש חינוך באופני. ולא ממש החינוך שאני מאמינה בו. ולא ממש עקרונות החיים שאני הולכת איתם.
ובעלי? בין לבין. מצד אחד הוא יותר שייך לדור הבא מהרבה בחינות. אבל כשקשה (והרבה פעמים קשה) החינוך של פעם נראה לו מוצלח יותר, או לפחות אני עצמי נראית לו קיצונית מדי.
הוא אוהב את אמא שלו,אבל יש לו המון ביקורת עליה ועל איך שילדה וגידלה אותו ואת האחים שלו. ולכן גם בו יש אמביוולנטיות מסויימת. אפשר לומר שמבחינת האמונות שלו הוא נמצא באמצע בינינו.

כשאני אצלה, אני מרגישה צורך להסתיר דברים שאני עושה, לפחות חלקם. לא לספר שכל ערב אני מרדימה את הילדים במיטה שלי למשל, גם הילדים הגדולים יותר. לא לספר שאני מרדימה בהנקה ובמנשא. לא לספר את דעותיי על גנים ובית ספר ודרך פעולתם (למרות שילדיי כן נמצאים שם).
היא יודעת שאני כזו, מהסוג הזה. זה לא שיש מה להסתיר. ובכל זאת אני מרגישה צורך להסתיר חלק כדי שלא תרגיש שאני קיצונית מדי. יש לה לפעמים הערות קטנות על דרכים מסויימות לעשות את הדברים. הערות כאלה שבאות 'מגבוה' של מיישהי מנוסה שראתה כבר הכל. אני מתכווצת אל תוך עצמי מול הערות כאלה. לפעמים מרגישה צורך להסכים איתה.
ותכלס, זה גם לא שהתוצאות שלי (זתומרת-איך שהילדים נראים,מרגישים ומתנהגים) נראות מרשימות במיוחד, בטח לא לאמות המידה שלה. אבל גם לא לאמות המידה שלי. בחרתי בדרך שקשה לי לקיים אותה, שהיא עמוסה לי וקשה לי. ולא תמיד אני מצליחה. יש משהו הרבה יותר קל בחינוך מאוד נוקשה, כזה שלא לוקח בחשבון את הילד ולא רואה אותו. וגם אני לא מרוצה מעצמי.

אני מחפשת דרך להרגיש יותר טוב מולה כשאני אצלה.
אני מסתדרת איתה. אבל קשה לי שאני רק "מסתדרת" איתה. קשה לי שקשה לי לבוא אליה ולשהות אצלה, ושאני תמיד מרגישה במגננה. לא יודעת איך לשנות את זה.
היא תכלס מנסה להיות נחמדה.לרוב לא מתערבת לנו. לא להנחות או להעיר לנו, ולרוב היא מצליחה. היא נותנת מרחב. ובכל זאת קשה לי כי הפער כל כך גדול.
אני רואה את הגיסות האחרות והן הרבה יותר חופשיות ממני. (לדעתי גם הפער ביניהן קטן יותר, ועדיין)
ואני מבליגה על הרבה דברים שקורים אצלה (ממתקים וג'אנק פוד בתור ארוחות, מחשב וסרטים כל היום) אני מבינה שזה אחרת אצל סבתא וקיבלתי את זה. גם מקבלת את זה שבעלי חושב שזה טוב להם להיות עם הרבה פחות גבול כשהם אצל סבתא, והוא רוצה בזה. ומקבלת שגם לו יש לו אמירה בחינוך של ילדיו. ואני חושבת גם שהילדים די אוהבים אותה ונהנים לבוא אליה וזה חשוב. (היא כן משתדלת גם קצת לשחק איתם או להקריא סיפור או משהו - היא גם דתיה,אז זו האפשרות היחידה בשבת).
סך הכל מרגישה שאין לי מה להתלונן. לא כוס התה שלי,אבל הכל בסדר בינינו. רק מחפשת להרגיש קצת אחרת מולה ולא יודעת איך.

חמותי ואני

על ידי פלוני_אלמוני* » 29 אוגוסט 2016, 15:48

טוב, אני לא אתחיל להתנצח כאן.. אני לא יודע מתי את/ה קם בבוקר אבל לצערי כבר חודש לא יצא לי לישון גם 5 שעות בלילה..

חמותי ואני

על ידי פלוני_אלמונית* » 29 אוגוסט 2016, 15:40

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+


תשמע גבר.... אתה פולנייה שאפשר למות ממך... הלכו בשעה 23:00 ואתה כותב "מה עם השינה שלי"...

יכול להיות שחמותך בעייתית ויש הרבה בעיות עם חמות, אבל אתה בעייתי לא פחות

חמותי ואני

על ידי פלוני_אלמוני* » 29 אוגוסט 2016, 15:35

לא אוהב את חמותי. (נקודה) כי היא צבועה בעיני, כי יש לה פרצופים, כי אני תמיד חושש איזו ביקורת תהיה לה או על מה תתלונן או ממה לא תהיה מרוצה. או איזו יציאה תהיה לה או אם תחליט לסדר לי את המטבח מחדש כי היא לא אוהבת דברים על השייש. אתמול היא הגיע אלינו בשעה 9 וחצי בערב (ביום ראשון המתיש!) כי היא עברה
בסביבה, רציתי לברוח למיטה אבל אישתי אמרה שהיא תהיה רק כמה דקות וכמובן שלא רציתי לעורר עכשיו עניינים בבית אז נשארתי. 5 דקות לאחר שהגיעה התקשרה לבעלה - חמי ושאלה אם מגיע. הוא שהיה באיזור הגיע, כמובן שלאחר שהם הלכו בשעה 23:00 אישתי נימקה שזה נכד ראשון והם מתלהבים וכו וכו. (רק אציין שביום שישי האחרון היינו אצלם!). הנכד הראשון נולד לפני חודש וחצי בקושי. אין לילה שאני לא מתעורר, אישתי אמנם היא זו שקמה, אבל זה מעיר אותי גם. בכל מקרה, בגלל עניינים קודמים שלא אפרט כרגע. ביקשתי מאישתי שחמותי תגיע במשך היום כשאני בעבודה... ובכל מקרה, המעצבן הוא שאישתי יכלה לומר "טוב זה באמת לא נערך כמה דקות" ארבל לא כרגיל אישתי נוהגת פשוט להתקדם... ואני כאילו לא בסדר .. מה ...קשה שהם קפצו לרגע?.. אבל למה ב9 וחצי..ומה איכפת לי שהיא עברה באיזור... למה אישתי לא אמרה לה בסדר שתבוא אבל ל10 דקות כי אנחנו עייפים... למה כשהיא הזמינה גם את חמי אישתי לא אמרה "אמא לא מתאים אנחנו עייפים".. או משהו...כשאמרתי לאישתי שזה היה ברור שזה לא יקח כמה דקות .. אז היא שאלה אותי אם אני חושב שהיא הייתה צריכה לומר לה לא לבוא. מצד אחד אני לא מאשים את אישתי כי היא באמת לא אוהבת להגיד לא.. בוודאי שלא לאמא שלה.. וגם היא באמת היתה באיזור וכו וכו וכו... אבל מה איתי מה עם השינה שלי... נמאס כבר להיות עייף... אישתי בבית (ומוריד בפניה את הכובע) אבל היא יכולה לשים את הראש במשך היום ואני לא וזה מצטבר ו..אוףףף. למען האמת אציין שלאחרונה התחלתי לקרוא פורומים על חמות וכו וכו (מן הסתם) ופשוט החלטתי לפרוק קצת כאן... רק בריאות לכולם ותודה על כל האחרים שרשמו כיף לראות שהבעיה מוכרת.

חמותי ואני

על ידי חמותי_ואני* » 13 אפריל 2016, 12:29

וואהו, צילי, תודה רבה. השאלות עוררו בי הרבה מחשבה והמחשבות שלך דייקו אותי מאוד. לא הצלחתי לשים בעצמי את האצבע על "החסר" שצבעת בצבעים ברורים. תודה רבה על זה!

את צודקת, היא באמת הייתה רוצה להגיע למסיבת יום ההולדת בגן, ובאמת לא סיפקתי לה שום סולם, אפילו לא קרוב לזה. אני תוהה ביני לביני עד כמה זה בידיים שלי ובאיזו מידה אני מוכנה/רוצה/צריכה לתת לסוגיה הזו השפעה על מערכת היחסים הזוגיות שלי. זה נכון לא רק לסוגיית יום ההולדת, אלא גם לכל דבר אחר בעצם (ימי הולדת משפחתיים אחרים, חגים וכו')- בני המשפחה מהצד הזה לא פונים לבעלי, אלא ישירות אלי. אתמול הגיע אלי אסאמאס מבת דודה שלו (!) (זאת מישהי שממש אין לי שום סוג של קשר איתה, אבל אם אני מדמיינת את אחורי הקלעים אז אמא של בעלי ודודתו כבר לא רוצות לדבר איתי על דברים כאלה) ששאל אם נרצה להגיע למסיבת יום ההולדת של הסבתא.

האמת? אין לי כח לרחש-בחש הזה. שלחתי לבעלי הודעה עם העתק-הדבק של ההודעה שקיבלתי וביקשתי שאם הוא רוצה להגיע (הוא מאוד אוהב את סבתא שלו) שיענה בעצמו. בערב שאלתי אותו אם הוא ענה, והוא אמר שלא. שאם רוצים לדבר איתו שידברו איתו ישירות, ושלכולם יש את מספר הטלפון שלו (הכל נכון, ובכל זאת?). ובחזרה אל מאחורי הקלעים, בטוחה ששם מחכות לתשובה. אז עניתי לאסאמאס ששלחו אלי שמוזמנים לדבר ישירות עם בעלי, יחד עם מספר הטלפון שלו, וד"ש לתינוקת החדשה שנולדה במשפחה (רוצה לומר- עזבו אותי בשקט. אני מחבבת אתכם כמשפחה רחוקה, אבל לא מתכוונת להתערבב. מצד שני, רוצה לומר גם- אני בסדר, בחיי. אם שולחים לי אסאמאסים אני עונה ואם מזמינים אותי לאירועים אני מאשרת הגעה בלי בעיות).

אני מרגישה שכל מה שאת אומרת לגבי תקשורת ישירה הוא נכון, אבל מצד שני מרגישה גם שאין לי כל כך "מה להציע", כאילו- אני תקועה פה באמצע בין שני צדדים שאין לי שום רצון לתווך בינהם ויש לי בהחלט רצון מלא להיות בקשר טוב עם שניהם. אז בא לי בהחלט לקחת צעד אחורה, להרים ידיים ולהגיד - תסתדרו בעצמכם, אבל מאוד לא בא לי לשלם את המחיר של זה, שמהכרותי עם בעלי, אומר- ניתוק הקשר עם הצד הזה של המשפחה.

בקיצור, באתי להגיד תודה והמשכתי לפטפט.

תודה!

חמותי ואני

על ידי ציל_צול* » 13 אפריל 2016, 11:10

הנה, הגעתי אליך :-)

וברשותך, ומאחר שאני רואה שאת חובבת מרשל, אז חשבתי שנעשה מזה קייס סטדי שכזה, כדי שהעיקרון יוכל לקבל מקום ולא רק המקרה הפרטי. מקווה שזה בסדר.
את כבר תפיקי מזה מה שמתאים לך ונכון לך למקרה הפרטי.

אני מקווה שהבנתי נכון את סוג הקשר שאת מתארת. אני לא יודעת מה בדיוק בדיוק כתבת ומה בדיוק בדיוק היא כתבה, אז סליחה אם ההצעות שלי למחשבה פה לא רלבנטיות. אני כותבת לך כל מה שעולה לי בנוגע לאירוע הזה.
סביר להניח שעל חלק מהשאלות שלי תהיה לך תשובה ממה שהיה בתקשורת אבל לא ציינת כאן. אבל לי זה בחזקת נעלם ואין לי זמן לענות על כל זה פעמיים אז יהיה ככה, חסר כזה. ואת תשלימי לך איפה שצריך.

ככלל, אני מאוד בעד הגישה הכללית. כמה שפחות מעורבות, וניסיון לשמור על יחסים טובים איפה שזה כן תלוי בך.
אז... התחלה טובה :-)

לאחרונה שלחה אלי החמות אימייל תוקפני מאוד (במסווה פולני של "את לא הבת שלי, ולכן אני לא מחנכת אותך, אבל לו היית, הייתי בהחלט אומרת לך ש..." ואז אומרת את כל הדברים הנוראיים שהיא רוצה לומר). אימצתי את כל רוחב ליבי, חשבתי על מרשל רוזנברג ועל זה שהיא בעצם אומרת בבקשה (בבקשה תהיו איתי בפסח, בבקשה תנו לי גישה לנכדים, בבקשה תכבדו אותי) ועניתי מתוך המקום הזה (בדיוק את מה שכתבתי כאן- שאני מאוד מעריכה ואוהבת משפחתיות ושככל שהדבר תלוי בי ולא מערב כפייה אני שמחה מאוד לפגוש אותה. ובבקשה שאת הבעיות בינה לבין בנה שיפתרו ביניהם, כי ניסיונות התיווך המינימליים שלי לא הועילו ואולי אף להיפך).
ראשית, לדעתי, אם את חשה תוקפנות, אז קודם כל כדאי לעבד את זה. כלומר, לא לקפוץ כל כך מהר למרשל (אלא אם את מאוד מיומנת בזה וזה אשכרה בא לך כבר טבעי ואז סבבה). ולוודא שאת נותנת לעצמך ולצרכים שלך מקום. ומגיבה רק אחרי שעברת את הדרך הזו.
מה אני צריכה? מה נדרך בי מול מה שאני מפרשת כתוקפנות?

רוצה לומר, מרשל נותן לך כלי, אבל השימוש בו – כדאי שיהיה מאוד נקי ולא רק טכני.

בנוסף, את מפרשת אותה. כלומר, את מחליטה שאת יודעת מה היא בעצם מבקשת, אבל אם אני מבינה נכון לא בדקת את זה איתה בעצם.
וחלק חשוב מהדרך המרשלית קשור ישירות בבדיקה הזו. את אומרת לה מה שמעת, והיא עונה לך אם שמעת נכון או לא ומקבלת מרחב תיקון של מה ששמעת.
אז פה זה חסר. כי אולי זה לא מה שהיא ביקשה בעצם? אולי הדגש שלה במקום אחר ולא תדעי?

מה שניתן לעשות במקרה כזה זה לנהל שיחת טלפון או לענות במייל, שקראת אותה בתשומת לב אבל שאת לא בטוחה מה בעצם היה חשוב לה לומר ושאת תשמחי לשמוע אותה. ממש לשאול ישירות, בדרך מנומסת, את השאלה – מה את רוצה בעצם? ומה את צריכה?
אחרת את עובדת עם הפרשנות שלך והיא לא בהכרח נכונה.

ואת יכולה לראות איך בבסיס של המילים שלך והיחס אליה יש שיפוטיות, ואין סיבה לחשוב שזה לא הופך להיות סוג של משתנה מתערב בכל האינטראקציה הזו. שיחה או תקשורת סביב הצורך שלה היתה עשויה לתרום פה המון לדעתי.

אני קוראת בהודעה שלך אליה משהו מאוד... חסר. את כאילו צועדת עם מרשל, אבל מדלגת על מה שקשה או שלא היתה לך סבלנות אליו או שלא היתה לך מודעות לחשיבות שלו. ואז השורה התחתונה היא תקשורת שממשיכה את הקו הביקורתי, כאילו נחמדה ובסדרית כזו, אבל בעצם... לא ממש.

עכשיו... מותר לך לגמרי לא לרצות לנהל איתה את השיחה הזו. או סוג-של להרים ידיים על הקשר הזה ורק להתנהל בתוכו בחוכמה. זה ממש לגיטימי.
אבל אז את לא בתוך העולם של מרשל בעצם. את בעולם אחר.

למה זה משנה? כי אם את בעולם של מרשל אז את יכולה לצפות לקבל תגובות טובות עם הזמן. ואם את בעולם אחר אז הציפייה הזו צריכה לקבל עדכון. כשאת עושה שימוש ברעיון המרשלי אבל רק בכאילו (עם מלא כוונה טובה! זה ניכר!) אז לא תקבלי מה שאת רוצה.

באימייל היא הודיעה שלא תגיע לחגיגת יום ההולדת של אחד מהילדים שלנו (חגיגה בגן, לגמרי לא נוכחות חובה) ועניתי שאני מבינה מאוד, שהלוואי שהיא הייתה מרגישה מכובדת בחגיגות המשפחתיות שלנו, ושאם ככה היא מרגישה אני, כמובן, אכבד את זה.

נדגים?

כשאת "מכבדת את הבקשה שלה" את בעצם כן שומעת אותה ולא שומעת אותה. כי יש לך השערה שמה שהיא רוצה זה שלא תכבדי את זה, ותתני לה סולם לרדת מהעץ. סתם בתור השערה.
אז את לכאורה הכי מנומסת ובסדרית איתה, ומכבדת, אבל בפועל זה קצת מתעלל בה. כי בינך לבינך הפרשנות המובילה זה שהיא רוצה להיות חלק ורוצה להיות. אבל מה שאת נותנת לה לא עונה על הצורך הזה בכלל בכלל. אז הסיכוי לדיאלוג מרשלי קטן פה.

ושוב אומרת, זה לא פחות חשוב – מותר לך מותר לך מותר לך. את לא חייבת לה כלום. לא חייבת לעזור לה לרדת מהעץ. לא חייבת לפתור לה את זה. נתינה מסוג "מרשלי" היא נתינה כי רוצים, לא כי צריכים. היא נתינה באהבה.

את יכולה אם את רוצה. ואם את לא רוצה, אז התגובות שלה סבירות יחסית לאדם שלא יודע לבקש את מה שהוא צריך ולכן לא מקבל אותו ולכן מתוסכל.
האם תוכלי לקבל זאת?

יום אחרי החגיגה, ביום ההולדת עצמו, היא לא התקשרה. זה עצבן אותי. אני אפילו לא בטוחה למה. אולי כי אני חושבת שהיא הייתה צריכה להתגבר על עצמה, גם אם זה היה לה קשה. כשאמרתי לבעלי בסוף היום שהיא לא התקשרה, הוא ענה בפשטות- "לילד היה אכפת?" (לא, הוא קטן מדי, ולחלוטין לא קטנוני).
אז את יכולה לשים לב לזה. לביקורת שלך כלפיה, שגם בלי מילים שמופנות אליה מגיעה אליה, ומקשה עליך מאוד לקבל ממנה משהו שונה מאשר... ביקורת בחזרה.
מסכימה להיות הראשונה שמשחררת את הביקורת?

בהמשך השבוע היא ביקשה להגיע אלינו במהלך אחה"צ אחד. זה היה אתמול. כמובן שהסכמתי, אספתי אותה מהרכבת וכאילו הכל כרגיל. אבל לא הצלחתי להסתכל לה בעיינים. האימייל התוקפני, יחד עם החסרת שיחת הטלפון והתחושה הזו שמתחת לפני השטח, מאחורי החיוך, המתנות הקטנות לילדים והטרחה להגיע, רוחש נהר עכור מאוד.
כן... עכור מאוד. ולא בהכרח קשור אליך.
את יכולה לשחרר את עצמך מהעכירות הזו.
למשל, בכך שלא תכני את שיחת הטלפון "חסרה". היא חסרה רק אם מציבים איזו דוגמה של "איך מתנהגת סבתא ביום ההולדת של הנכד שלה". אבל בהיעדר הדוגמה, שום דבר לא חסר, ואת יכולה להיות בטוב שלך, שגם הוא לא קשור אליה.
לשחרר, לשחרר, לשחרר. יש הרבה מה.

את לא חייבת, כמובן. מותר לך לאחוז. אבל יש לזה מחיר. האם תסכימי לחיות בשלום עם המחיר?

בשיחה עם חברה, היא העלתה את הנקודה שבעצם כל הכוח בידיים שלי.
מבלי לפגוע בחברה, אני מאוד לא אוהבת את הזווית הזו. היא לא הזווית היחידה להתבוננות, ומתוך הקיימות היא אחת שלא מקדמת דברים טובים.
לראייה – את מתעסקת בחמות הזו לא מעט, ולא בטוב. אז כנראה שגם לה יש לא מעט כוח בידיים. האם זה מקדם משהו חיובי, בדיקת מאזני הכוחות? לדעתי לא.
אז את יכולה לבחור לשחרר גם את זה, ולבחור לעצמך זווית אחרת להתבונן בה, ובקשר.

התחושה הזו, שאני צריכה להיות בסדר איתה, כי היא סבתא של הנכדים ובאופן כללי לא עשתה לי שום דבר רע, לא מרפה ממני. אני לא מרגישה שאני יכולה להגיד- וואלה, את מציקה לי, ביי. (וגם לא הייתי רוצה שכלתי תעשה את זה לי בעתיד).
אז זהו, שאת לא צריכה להיות בסדר איתה. זה לא מופיע בשום ספר חוקים.
וזה גם לא נכון שהיא לא עושה לך שום רע. משהו בנוכחות שלה כרגע מקשה עליך את החיים ומותר לך להכיר בזה ולראות ראייה מורכבת.
ומכאן שגם את הסיפא את יכולה לשקול מחדש. היא באמת מציקה לך? באמת בא לך רוב הזמן להגיד לה ביי?
מה באמת היית רוצה שיקרה ביניכן? מה את צריכה בתוך הקשר הזה? איך את יכולה לתת נוכחות וקול לצרכים שלך בתוך הקשר הזה?

זה יכול להיות טיפין טיפין טיפין. לא לשחק את המשחק. ומן הצד השני – לא להעמיד פנים.
כל פעם שמגיע סיבוב כזה תשחקי את המשחק קצת פחות ותעמידי פנים קצת פחות. תבחרי לך איזו פעולה מחושבת שבאוטומט שלך היית עושה אותה ככה (=משחקת את המשחק או מעמידה פנים) ותנסי לבדוק אפשרות אחרת. תראי כמה רחוק תגיעי עם זה.
קחי בחשבון שבהתחלה זה לא מאוד מתגמל. כי הצד השני מצפה למה שהוא רגיל ולוקח לו הרבה זמן לפעמים להבין ששינית את הכללים, ושזה לטובתו!

מקווה שזה מועיל ונפרדת ממך בזה. אני בטוחה שאת יכולה לעשות כאן עוד המון עבודת חשיבה ושינוי בכוחות עצמך.

ואם את זקוקה להשראה, פשוט צפי באמת במשהו של מרשל. תזכרי לנשום, לא להגיב מיידית אם את יכולה, לשחרר כל מה שמבקש שחרור, ולנהל את שיח הצרכים קודם כל מול עצמך. ביושר, כי איש לא יבקר אותך על זה לעולם.
בהצלחה רבה @}

חמותי ואני

על ידי חופשי* » 10 אפריל 2016, 14:13

בשיחה עם חברה, היא העלתה את הנקודה שבעצם כל הכוח בידיים שלי. האם היא תראה את הנכדים, כמה, איך, איפה, האם נבוא לחגים וכו'.

לדעתי כדאי שההתנהלות שלך ושל בן זוגך תהיה כך שכל אחד מכם הוא המתווך עם ההורים שלו. במקרה הזה עם חמותך, הייתי מצפה מבן הזוג שלך לקחת את השליטה והתיווך עם אמא שלו לידיו. היא שלחה לך מייל? שהוא יענה ויעמיד אותה במקום. מקובל אצל זוגות רבים שהמייל משותף לשני בני הזוג. שיגיד לה שהוא לא מוכן שהיא תתייחס לבת הזוג שלו ככה, שזה מפריע לו איך שהיא מתייחסת אלייך, שאת לא עשית לה שום דבר רע ושאם יש לה טענות וביקורות שתבוא אליו, כי כמו שהיא כתבה, את לא הבת שלה אבל הוא כן הבן שלה, ואליו היא צריכה לבוא עם כל הביקורות/ טענות / תלונות / נסיונות חינוך . הוא צריך להוריד ממך את העול הנפשי/תעסוקתי הזה שנקרא אמא שלו כמו שהוא לא צריך להתמודד לבד עם שגעונות ההורים שלך את לא אמורה להתמודד לבד עם שגעונות של ההורים שלו, זו גישתי.

אני לא מרגישה שאני יכולה להגיד- וואלה, את מציקה לי, ביי. (וגם לא הייתי רוצה שכלתי תעשה את זה לי בעתיד).

איך היית מצפה מכלתך בעתיד שתגיב אם היית מתייחסת אליה או עושה לה מה שחמותך עשתה לך? יתכן שהתשובה לשאלה הזו יכולה להיות הפתרון לבעיה.

חמותי ואני

על ידי חמותי_ואני* » 08 אפריל 2016, 08:50

הודעה שנכתבה במקור ל ציל צול:

הי, אני יודעת שיש כל מיני דפים ייעודים בנושא ואשמח אם יעבור לשם אחר כך, אבל רציתי מאוד לשמוע את דעתך, אז כותבת כאן (השורה הצהובה כאן למעלה שואלת- מה את רוצה? והתשובה שלי היא- להרגיש שאני בסדר).
לחמותי ולי יש קשר קורקטי וחביב, בגרסא נוסח פולניה (סליחה עם כל הפולניות המחבקות ומאכילות, אני הולכת על הסטריאוטיפ). הקשר שלה עם בנה יודע עליות ומורדות (בעיקר מורדות), מה שאומר שהוא לא מאוד להוט לבקר אצלה, בדרך כלל, ובתקופות מוצלחות פחות הוא ממש מנתק קשר. אני מצידי לא חופרת בזה (הוא אומר שאני לא אבין, והיי, אני לגמרי מקבלת את זה. יחסים בין הורים לילדים הוא לא משהו שמתחשק לי להדחף לתוכו אחרי גיל שלושים) ומנסה לאפשר לה קשר עם הילדים, במגבלות הסיטואציה (זאת אומרת, ככל שזה תלוי בי ולא מערב אותו).

לאחרונה שלחה אלי החמות אימייל תוקפני מאוד (במסווה פולני של "את לא הבת שלי, ולכן אני לא מחנכת אותך, אבל לו היית, הייתי בהחלט אומרת לך ש..." ואז אומרת את כל הדברים הנוראיים שהיא רוצה לומר). אימצתי את כל רוחב ליבי, חשבתי על מרשל רוזנברג ועל זה שהיא בעצם אומרת בבקשה (בבקשה תהיו איתי בפסח, בבקשה תנו לי גישה לנכדים, בבקשה תכבדו אותי) ועניתי מתוך המקום הזה (בדיוק את מה שכתבתי כאן- שאני מאוד מעריכה ואוהבת משפחתיות ושככל שהדבר תלוי בי ולא מערב כפייה אני שמחה מאוד לפגוש אותה. ובבקשה שאת הבעיות בינה לבין בנה שיפתרו בינהם, כי ניסיונות התיווך המינימליים שלי לא הועילו ואולי אף להיפך).

באימייל היא הודיעה שלא תגיע לחגיגת יום ההולדת של אחד מהילדים שלנו (חגיגה בגן, לגמרי לא נוכחות חובה) ועניתי שאני מבינה מאוד, שהלוואי שהיא הייתה מרגישה מכובדת בחגיגות המשפחתיות שלנו, ושאם ככה היא מרגישה אני, כמובן, אכבד את זה. יום אחרי החגיגה, ביום ההולדת עצמו, היא לא התקשרה. זה עצבן אותי. אני אפילו לא בטוחה למה. אולי כי אני חושבת שהיא הייתה צריכה להתגבר על עצמה, גם אם זה היה לה קשה. כשאמרתי לבעלי בסוף היום שהיא לא התקשרה, הוא ענה בפשטות- "לילד היה אכפת?" (לא, הוא קטן מדי, ולחלוטין לא קטנוני).

בהמשך השבוע היא ביקשה להגיע אלינו במהלך אחה"צ אחד. זה היה אתמול. כמובן שהסכמתי, אספתי אותה מהרכבת וכאילו הכל כרגיל. אבל לא הצלחתי להסתכל לה בעיינים. האימייל התוקפני, יחד עם החסרת שיחת הטלפון והתחושה הזו שמתחת לפני השטח, מאחורי החיוך, המתנות הקטנות לילדים והטרחה להגיע, רוחש נהר עכור מאוד.

בשיחה עם חברה, היא העלתה את הנקודה שבעצם כל הכוח בידיים שלי. האם היא תראה את הנכדים, כמה, איך, איפה, האם נבוא לחגים וכו'. והתחושה הזו, שאני צריכה להיות בסדר איתה, כי היא סבתא של הנכדים ובאופן כללי לא עשתה לי שום דבר רע, לא מרפה ממני. אני לא מרגישה שאני יכולה להגיד- וואלה, את מציקה לי, ביי. (וגם לא הייתי רוצה שכלתי תעשה את זה לי בעתיד).

אז מה עושים?

חמותי ואני

על ידי מישהי_עצובה* » 10 דצמבר 2014, 12:53

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

היי ..
אני נשואה שלושה חודשים אני גרה אצל חמי וחמותי . הם חמישה בנים כולל בעלי ובת אחת . אני בת יחידה לאמא שאיבדה ילד .
הם משפחה מוזרה מאוד לא יודעת אייך בעלי קשור לשמה אין לי שמץ של מושג .
האבא בחיים לא מתקשר לבן שלו ולאף אחד מהילדים שלו כל הזמן הוא עובד , לבעלי זה קצת חסר אבל כבר לא אכפת לו .
אמא שלו היא לא מעירה לי או משהו כזה אני אבל לא מסתדרת איתה . אני לא פתוחה איתה אין לי איתה שום נושא לשיחה אישה סגורה היא כל הזמן בבית !!!!
ואחרי ההריון בעז"ה הייתי מאוד רוצה לעבור לאמא שלי ובעלי לא רוצה אוףף אני לא יודעת מה לעשות הוא אומר לי כאן זה הבית שלך איתי .
ולא בא לי להיות שמה יותר לא כייף לא בא לי אני דכאונית יותר ולא יודעת אייך לשתף אותו בזה מה אני עושה מה <?
וגם לא נעים לי פתאום כאלו קום וללכת ואני רוצה את אמא שלי איתי ואמא שלי הציעה לו והוא פשוט אמר לא .
אפילו אבא שלו יודע שהבן שלו הולך להיות אבא ולא חייג להגיד מזל טוב משהו
הזוי לגמריייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי !!!!!!!!!!!!

חמותי ואני

על ידי שירלי* » 15 ספטמבר 2014, 23:18

תודה.

חמותי ואני

על ידי שירלי* » 15 ספטמבר 2014, 23:18

תודה.

חמותי ואני

על ידי שירלי* » 15 ספטמבר 2014, 23:18

תודה.

חמותי ואני

על ידי שירלי* » 15 ספטמבר 2014, 23:18

תודה.

חמותי ואני

על ידי שירלי* » 15 ספטמבר 2014, 23:18

תודה.

חמותי ואני

על ידי טליה_אלמתן* » 03 ספטמבר 2014, 20:23

תגידו שאתם ממש חולים במפתיע

חמותי ואני

על ידי אם_טרייה* » 03 ספטמבר 2014, 16:11

פשוט מאוד, לא רוצה ליסוע - אל תסעי. שום דבר טוב לא יצא מזה שתצאי כנגד רצונך, "כי לא נעים" - לא טוב לך, לא לבעלך, לא לחמותך.

חמותי ואני

על ידי שירלי* » 02 ספטמבר 2014, 15:58

שליש ראשון של הריון. חמותי הזמינה מקום לכל המשפחה בבינימינה ל- 4 ימים. לא רוצה לנסוע. היא לא רוצה לבטל. מה דעתכם?

חמותי ואני

על ידי פלוני_אלמונית* » 01 דצמבר 2013, 13:44

חמותי היא אישה טובה... אבל קשה לה להשלים שבנה כבר לא איתה התחתן ויש לו משפחה כל יום היא דורשת ממנו שיביא לה משהו אחר :
יום זה אין לה סיגריות, יום של פיתות, ויום של גבינות אין לה גבינה צהובה במקרר . ועוד מוסיפה בימי שישי אחרי שיום יום היא רואה אותו
מה השבוע לא באת לבקר את אמא ... אני מעלה גיחוך כי לא בא לי לצאת עליה , אבל בהחלט היא סוג של תיקון בחיים שלי .
לוקחת אותה ציפס כי ככה הכי בריא !!!!! לא לקחת אף אחד בצורה קשה , כך אשאר יפה , צעירה , ולא ממורמרת

חמותי ואני

על ידי פלוני_אלמוני* » 26 יולי 2013, 14:38

חמותי - כלומר אמא של אשתי טריפולטאית משוגעת על כל הראש. יש בה כל התכונות הנוראיות שאדם יכול לאחל לעצמו. היא נכנסת לחיים של אחרים בצורה יוצאת דופן. קנאית, מקרינה מסכנות, תמיד רוצה יותר ממה שיש, אכולת בושה שאין לה כסף וכסף זה הדבר היחיד שיש לה בראש ואגב אין לה ממנו כלום. מבחינתי הייתי שמח שתחזור לשאול וברכבת המהירה ביותר. אם מישהו מכיר קללות עסיסיות בערבית לובית אודה מראש. אני מחפש כאילו כדי להעכיר את יומה.

חמותי ואני

על ידי פלוני_אלמונית* » 29 ינואר 2013, 00:03

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

גם אני וחמותי צבועות אחת לשנייה היא מתערבת בכל דבר והיא ניכנסת לנו מורידים כמה כסף אנחנו מרוויחים ואיפה הכסף הולך ושתבינו שהיא בכלל לא עוזרת בכלום היא יודעת שאין לנו מה לאכול בבית והיא לא תציע לנו אוכל או סיגריות , רק יודעת לדחוף את האף שלה ולסכסך ועכשיו היא עוד חופרת לי מתי נעשה ילד למרות שאמרנו לה שמתי זה יבוא זה יבוא היא ממשיכה להלחיץ אותי ואני ממש צעירה בת 21 יש לי עוד קצת זמן לילדים

חמותי ואני

על ידי רוצה_להוסיף* » 07 מאי 2012, 10:46

ניסחתי באופן נוסף את מה שרציתי לבטא -

אני חושבת שהדוגמא שאני רוצה לתת לבן שלי לגבי איך להפיק שמחה וטוב מקשרים עם אנשים גם אם יש קשיים רבים בקשר
מתחילה במקומות הכי קרובים ושהם הכי עוצמתיים ומשמעותיים עבורו -
  1. הקשר שלי איתו
  2. הקשר שלי עם בן זוגי שהוא אבא שלו
  3. הקשר שלי עם הסבים והסבתות והמשפחה הקרובה

אני חושבת שהבטחון שלי לנווט בחמלה בקשר עם בני המשפחה נובע מהביטחון
שאני ובן זוגי יוצרים ביחד במרחב בינינו.

חשוב לי להדגיש שאני חולקת משהו מהחיים שלי ולא מכילה אותו על אף אחד מן הסיפורים הקשים שמופיעים בדף הזה. אינני שופטת או מייעצת אלא רק חולקת :)

חמותי ואני

על ידי רוצה_להוסיף* » 07 מאי 2012, 10:37

קראתי בדף ושמחתי לקרוא על חוויות נוספות. במיוחד נגע לליבי הערות על מתן כבוד לקשר של הסבתא עם הילד שלי, בשביל הילד שלי, וגם מה שקשור להצבת גבולות
מתוך כבוד.
לאחרונה אני חווה הרבה זעם כלפי חמותי וחמי.
אני ובעלי עשינו עבודה זוגית ארוכה לפי ה"אימגו" בעבר, עם מטפל, ועכשיו סוף סוף היום עשינו תירגול שלנו בבית שהוא ממש שלנו. (עשינו הצפה חיובית, ואפילו דיברנו על דברים אחרים באגביות תוך כדי)
אני חווה שהרבה פעמים הזעם שלי כלפי חמותי מגיעה מתוך מתיחות ביני לבין בעלי. וכאשר אני חווה ביטחון ונאהבת ומובנת בקשר עם בעלי אז אני חשה שלווה וביטחון שאוכל לנווט את
יחסיי עם חמותי למקום שהוא טוב לשתינו.

חמותי ואני

על ידי ילדה_אמא* » 11 מרץ 2012, 22:28

צ'מעי. את צריכה עזרה. באמת.

חמותי ואני

על ידי פלונית_אלמונית_שם* » 11 מרץ 2012, 20:34

חמותי מקנאה כבר 30 שנה על כך ש"גנבתי" לה את הבן. היא כל הזמן נלחמת על תשומת הלב שלו ושל הילדים, היא דורשת כמו פרה מיוחמת תשומת לב מכולם. כל השנים היא רצתה להוכיח שהיא טובה יותר - יודעת לבשל טוב יותר, לאפות טוב יותר, לחנך טוב יותר. אבל מה לעשות שבנה התחתן עם כלה שעולה עליה בכל. היא פשוט מקנאה. הקנאה מגיעה לכך שאם אנחנו יוצאים לחופשה, לבד או עם הילדים - היא מקנאה. איך אפשר לקנא בבן שלך? מרשעת! היא כל כך מרגישה שאיבדה שליטה על בנה, שכל הזמן היא רוצה להיות מעורבת בחיים שלנו -בכל סנטימטר שאנחנו צועדים, היא חייבת לדעת איפה היינו ומה עשינו. הדבר היחיד שהיא עוד לא ביקשה זה להיות במיטתנו. לאויבים הכי גרועים שלי אני לא מאחלת דבר כזה!

חמותי ואני

על ידי פלונית_אלמונית_שם* » 11 מרץ 2012, 20:15

אני חייבת להודות, שאני שונאת את חמותי. היא כמו הקרציות שנאחזות בציפורניים בעור של הכלב ויונקות את דמו - מסרבת להרפות מהבן שלה וממני-כלתה-נאחזת בווריד שלנו, גרה אצלי, ושותה את הדם שלנו. שתמצא לעצמה חיים משלה, ותיתן לנו לחיות את שלנו.

חמותי ואני

על ידי פלוני_אלמונית* » 18 פברואר 2012, 16:56

אני אומרת מה שיש...חמותי אישה רעה וקנאית

חמותי ואני

על ידי צפרדע_ית » 14 ינואר 2012, 19:39

חמותי ואני

על ידי פלוני_אלמונית* » 18 דצמבר 2011, 16:18

_אני רןצה לספר לכם על חמותי....חמותי אישה רעה, מרירה,והגרוע מכל היא גם אישה צרת עין!!!! וצרות עין יכולה לגרום לי להתקף לב. הנני נשואה כבר 15 שנה ויש לי שלושה ילדים.הנני מסודרת כלכלית וכן גם בעלי שנינו עובדים במקומות עבודה מסודרים ואילו הבת שלה לא!
היא נשואה לאיזשהו אפס שהיא כל היום מממנת אותו ומאז שהבת שלה לא הסתדרה בחיים היא כל הזמן מתפוצצת מקנאה....ועוד משהו בתגובה למי שכתבה...אי אפשר למצוא את הגישור בין החמה לכלה מפני שאם לכלה לא טוב זה סימן שהחמה רעה!!!!!
ומה אתם אומרים על זה שסבתא עושה "יפה ויפה"בין הנכדים....? אין אחת שלא נכוותה מהדבר הזה....ועוד משהו תזכרי טוב..."חמה יקרה"....גלגל מסתובב וברגע שאת תצטרכי אותי אני מבטיחה לתת לך את הגב הכי גדול שיש....המשך של קנאה מהנה...!_

נורא ואיום איך שאת מדברת.

חמותי ואני

על ידי פלוני_אלמונית* » 17 דצמבר 2011, 14:23

אני רןצה לספר לכם על חמותי....חמותי אישה רעה, מרירה,והגרוע מכל היא גם אישה צרת עין!!!! וצרות עין יכולה לגרום לי להתקף לב. הנני נשואה כבר 15 שנה ויש לי שלושה ילדים.הנני מסודרת כלכלית וכן גם בעלי שנינו עובדים במקומות עבודה מסודרים ואילו הבת שלה לא!
היא נשואה לאיזשהו אפס שהיא כל היום מממנת אותו ומאז שהבת שלה לא הסתדרה בחיים היא כל הזמן מתפוצצת מקנאה....ועוד משהו בתגובה למי שכתבה...אי אפשר למצוא את הגישור בין החמה לכלה מפני שאם לכלה לא טוב זה סימן שהחמה רעה!!!!!
ומה אתם אומרים על זה שסבתא עושה "יפה ויפה"בין הנכדים....? אין אחת שלא נכוותה מהדבר הזה....ועוד משהו תזכרי טוב..."חמה יקרה"....גלגל מסתובב וברגע שאת תצטרכי אותי אני מבטיחה לתת לך את הגב הכי גדול שיש....המשך של קנאה מהנה...!

חמותי ואני

על ידי אינדי_אנית* » 04 דצמבר 2011, 22:36

לדעתי ברור שלהגיד שאת אוהבת.. ואפילו הייתי אומרת לנסות גם להרגיש את זה..
נראה לי נורא מלחיץ לילדים לחשוב שאמא וסבתא לא מסתדרות או לא אוהבות..(למרות שאם היא שאלה יכול להיות שהיא הרגישה כבר משהו).

חמותי ואני

על ידי אני_רק_שאלה* » 04 דצמבר 2011, 14:51

לפני כמה ימים הבת שלי שאלה את חמתי אם היא אוהבת אותי וכמובן שהיא ענתה שהיא אוהבת אותי ושהיא אוהבת את כל בני המשפחה וכד'...
אני וחמתי לא מסתדרות בלשון המעטה...

תהיתי מה אתן חושבות שהיה נכון לענות באותו הרגע? במיוחד מטרידה אותי המחשבה ש- מה אני הייתי אומרת לו בתי הייתה שואלת אותי אם אני אוהבת את חמתי במיוחד מול החמה.
אני לא רוצה לשקר לה מצד אחד, מצד שני אינני אוהבת את חמתי... |שקרן|

חמותי ואני

על ידי מלכת_שבא* » 03 יולי 2011, 11:25

פלונית: את כזו חמודה שאת פורקת הכל. תדעי, שכל אחת עוברת איזה סרט/תיקון עם חמותה. כמובן שזה יחסי.
אני לדעתי, אמא שלי היא חמות נהדרת שלא מתערבת ומאוד עוזרת לכלותיה, אבל אי אפשר לדעת מה הן חושבות עליה. כל אישה גדלה בבת אחר, מנטליות אחרת, ואנחנו צריכות להבין וגם אתן החמיות צריכות להבין שלא כולם כמונו וכמותכן ולא כולן חושבות כמוכן. בתהחלה זה מאוד קשה אח"כ לומדים להבליג ולהעביר הלאה. הכי טוב הוא, אם זה אפשרי, לא לגור בכלל ליד החמות כמה רחוק ככה מתוק!
להגיד שאני לא עצבנית לפעמים על חמותי?
כן גם אני לפעמים עוברת את התיקון הזה דרכה אבל מה לעשות. למזלי הטוב בעלי מבין אותי מאוד ולרוב הוא מצדד לדעתי וגם אם לא הוא מסביר לי דברים בנועם או פשוט שותק.
גם אני מקבלת הרבה הערות לפעמים מעבירה הלאה לפעמים עונה ומשתיקה. גם אני קיבלתי הערות כשנכנסתי להריון השני שלי. במקום לשמוח ולאחל מזל טוב. מה היא אומרת ? אה חשבתי שתמצאי קודם עבודה (הפסקתי לעבוד כמה חודשים קודם). העברתי הלאה. בהריון אחר כך בעלי סיפר לה והיא אומרת כתגובה, וו'ייי... בעלי נפגע מאוד ואמר לי יותר אנחנו לא מבשרים לה על הריונות! שתדע מצידי אחרי הלידה... ובאמת לא סיפרנו לנ בהריון הבא והיא ראתה אותי פתאום בחודש שישי בטן גדולה ויפה והיתה בהלם.
וכל זה כולל גם הערות לגבי הילדים אני משתדלת להעביר ולא לענות ושתגיד מה שיש לה להגיד מימלא אנחנו לא רואים אותה הרבה ועד שנפגשים היא חושבת שהיא קונה את הילדים שלי בממתקים גם זה בקושי או באיזה מכונית שמתפרקת לאחר רגע (כולל לבן הגדול שלי שכבר כמעט בן 8 ונראה לי שהוא כבר מתבייש לקבל את זה) פעם אחת זכור לי שהיא נתנה נשיקה לילדים וגם זה אחרי שהיא ביקשה מהם קודם בואו לתת נשיקה לסבתא.
אני משתדלת לא להראות לילדים מה שאני מרגישה להיפך אני רוצה שהם יכבדו אותה כי בכלזאת היא סבתא שלהם ואמא של בעלי /של אבא שלהם.
וחוץ מיזה ופה האינטרס שלי בפעולה (-: יש לי ארבעה בנים שבע"ה הם יביאו לי ארבע כלות לבית לא היתי רוצה שהם יקימו כנגדי קואליציה אז כמו שאני רוצה שיהיה לי טוב איתם אני צריכה להיות טובה לחמותי ואני משתדלת לעשות זאת. אבל כמובן לא רק מהצד האישי אלא המוסרי.

חמותי ואני

על ידי פלוני_אלמונית* » 01 יולי 2011, 23:01

אני שונאת את חמותי, היא אנוכית לרמה שעסוקה רק בעצמה, משקרת, מעליבה, חסרת טאקט וצבועה. הסתדרתי איתה מצויין עד שאני ובעלי התארסנו. ככל שיום החתונה התקרב היא נהייתה יותר ויותר זוועתית. עד לרמה ששבועיים לפני החתונה אמרה שלא תבוא לחתונה.
אין לי עצבים לראות אותה או לבוא אליה, לשמוע אותה מדברת על עצמה או מספרת את אותם 3 סיפורים מטומטמים שלה, שוב ושוב ושוב. כי תמיד משחקת אותה מסכנה, חלשה ונפגעת. כשהיא ממש לא.

אולי אני נשמעת כמו מישהי מהגהינום עכשיו - אבל אני לא. אני תמיד בשקט אצלה, תמיד מקשיבה לה, אף פעם לא קוטעת אותה. גם כשהיא מזלזלת בי או מדברת אליי בחוסר כבוד - אני לא עונה, גם כשאמרה לזרים שבעלי ואני התחתנו רק כי נכנסתי להריון לא אמרתי דבר (וזאת אחרי שגרנו יחד 7 שנים והיינו מאורסים מעל שנה לפני שהתחתנו).

עכשיו אני בהריון, והיא פשוט זוועתית ובלתי נסבלת. תחילה החליטה בשבילי איך תהיה לי הלידה - לרמה שאני הזכרתי לה שאני זה לא היא, ושלי לא תהיה לידה כמו שלה הייתה (כי אני לא בן אדם שמשחק עצמו חלש ומסכן כל הזמן, וצריך שכולם יהיו עסוקים בי - לא אמרתי לה את זה). סיכמתי עם בעלי שנראה אותה פחות - ומאז היא ממציאה תירוצים למה אנחנו צריכים להיפגש. כרגע אני מודאגת למה שיהיה אחרי הלידה - ממש אבל ממש אין לי כוח להתמודד איתה יותר עכשיו, וככל שהזמן עובר היא נהיית יותר ויותר בלתי נסבלת. הכל היה בסדר ביחסים בינינו עד שהיא שברה אותם והשפילה אותי - מאז אני פשוט לא אוהבת אותה ולא רוצה לראות אותה. גם אין שום דבר שהיא תוכל לעשות בשביל לשנות את הדברים הרעים שהיא עשתה, אמרה לי ואמרה עליי.

אומרים שאחרי הלידה זה הזמן להתאוששות - מבחינתה היא לא מבינה למה היא לא יכולה להיות בחדר לידה עצמו (אפילו אימי לא תהיה בחדר לידה - וגם אמרה מראש שאם באשפוז לא ארצה היא לא תבוא). בעלה שמע את זה וצחק על זה שכל מה שהיא שנאה שעשו לה היא עכשיו מנסה לעשות לי... עם התגובה שלה לזה שאמרנו לה שבחדר לידה רק בעלי יהיה ושנודיע להורים רק אחרי שאני אתאושש מהלידה, אני ממש לא יודעת אם היא תדע לשים גבולות לעצמה. כמה שאנחנו מנסים לשים לה גבולות זה בלתי אפשרי - היא פשוט שמה עלינו קצוץ. (אתן דוגמא: אם נגיד לה לא לבוא כי אנחנו עסוקים אחרי 20 דקות יש דפיקה בדלת והיא שם - מה נעשה לא נכניס אותה? או למשל נסענו לצימר והיא ידעה היא התקשרה 5-6 פעם ביום, בעלי התעלם ושם את הנייד על שקט בצד. אחרי 3 ימים ראה 26 שיחות ממנה אז הוא התקשר אליה כי חשב שמשהו קרה רק בשביל לשמוע "מה אתם עושים?" לבסוף התעצבנה שהמשיך לסנן אותה כי הבין שהיא סתם מנג'סת שהיא שלחה הודעה שסבא של בעלי בבי"ח אז נסענו מהר לבי"ח שהיה קרוב לצימר בשביל לגלות שהוא בכלל לא שם שהוא פשוט היה שם בבדיקה קולונוסקופיה שנקבעה לו ממזמן, כל זה לקח 5 שעות, אבל 5 שעות מזמן החופש הקצרצר שלנו - והכל בגלל הנפצה שלה)

ממש אין לי כוח להתמודד איתה יותר, לראות אותה, לשמוע אותה, לשמוע את ההמצאות שלה ואת מה שיש לה לומר עליי, לראות איך היא מכניסה לי מילים לפה שלא אמרתי (וגם בעלי יודע שאני לא מדברת איתה), לסבול את החוסר התחשבות שלה וחוסר היכולת שלה לראות מישהו אחר חוץ מעצמה, נמאס לי לשמוע אותה מדבר אליי (ולכולם) כאילו כולנו תלמידי יסודי שלה. אומרים שזה ההריון - אבל זה היה כבר קודם, וככל שאני מתקרב ללידה - אני רק לחוצה מאיך היא תהיה זוועתית ובלתי נסבלת (במיוחד אחרי שזרקה משפט שהיא תצטרך לחנך את הילד, אני כחכחתי בגרוני ואמרתי - זה יהיה הילד שלנו, בשבילך הוא יהיה נכד - ואנחנו נחנך אותו - בעלי אגב מאוד מסכים - הוא מאוד לא מסכים עם שיטת החינוך של הוריו ובמיוחד של אימו - שעודדו אותו ואת שני אחיו להבריז ולהנות חברתית בביה"ס במקום ללמוד, שלא שמו להם אף פעם גבולות - לא באוכל, לא בשעות שינה, לא בתכני צפייה בטלויזיה ולא בכלום, קשה לי להבין איך היא קוראת לזה חינוך: ואז מצתדקת "אבל מה יכולתי לעשות?")

נהנתי לפרוק

חמותי ואני

על ידי נעמונת* » 03 אפריל 2011, 07:57

עולם...

ההצעה שלך נחמדה, אך אינה מסתדרת עם מי שאני. לא יכולה לשקר שקר גס כזה. מה גם שהם מבקרים אצלי לעיתים ויראו שלא כך הדבר.
ולגבי הריח... זה לא ישים... את צריכה להיות שם כדי להבין. מה גם שלא מדובר רק בריח אלא בטינופת כללית בנוסף.

חמותי ואני

על ידי עולם_חדש_מופלא* » 02 אפריל 2011, 20:14

את יכולה להגיד שהתחלת לשמור כשרות, או שהפכת לטבעונאית אדוקה (בגלל הנקה/אידאולוגיה), ולכן את צריכה להביא אוכל לעצמך.
לגבי הריח- גם אני מאוד רגישה. כשאני נאלצת להיות במקום עם ריח מגעיל, אני שמה על היד טיפה של שמן לבנדר, ומסניפה עפ"י הצורך.

בהצלחה...

חמותי ואני

על ידי טליה_אלמתן* » 02 אפריל 2011, 18:41

רציתי להוסיף שהתרשמתי מאוד מהדרך שהקושי שלך חי בשלום עם האהבה שלך אליהם, ושנהניתי לקרוא על כל הטוב שאת מרגישה שאת מקבלת מהם.

חמותי ואני

על ידי קוראת* » 02 אפריל 2011, 18:29

בעניין השינה, אני מעולם לא הסכמתי לישון אצל הורים של הגרוש שלי. זה ממש לא מובן מאליו שאנשים מבוגרים עם ילדים יצטרכו לישון שלא במיטה שלהם. זה לא הגיע לריב כי זה הוצג כמין נתון בלתי ניתן לשינוי. זאת הקרבה עצומה לבלות לילה בבית של מישהו אחר, לא במיטה שלך. אני ישנה מאוד גרוע גם ככה.
לדעתי, את לא חייבת להסכים לישון שם.
משום שהם מקסימים, את יכולה לתת להם תשומת לב בדרכים אחרות: להתקשר הרבה ולעדכן על הנכדים, להזמין הרבה (גם אם לא יבואו, שיידעו שהם רצויים), לשלוח פעם בכמה זמן פרחים לשבת וכדומה.

חמותי ואני

על ידי טליה_אלמתן* » 02 אפריל 2011, 17:02

וכרגע הרפתקה של לינה באוכל לא כ"כ ריאלית כשיש תינוקת בת חודשיים...
לינה באוכל זו באמת הרפתקה ;-)
ברצינות - לא לכולם זה מתאים, אבל אם אתם מסוג האנשים הזורמים, אז תגלו שזה יותר פשוט ממה שזה נשמע, למרות התינוקת :)

חזרה למעלה