על ידי שירה* » 22 אפריל 2005, 11:05
3 חודשים אחרי הלידה ואני רוצה לקיים הבטחה שהבטחתי לעצמי, אם הכול ייגמר בסדר, אני כותבת באתר הזה על כוחה של מחשבה. גם אני כמו רבות ורבים אחרים קוראת סמויה שמתביישת להשתתף בצורה פעילה. כבר יותר מחמש שנים אני עסוקה בלרפא את עצמי, בעזרת משפטים חיוביים ודמיון מודרך.
התחלתי בגלל כיבים בקיבה שסרבו לעזוב אותי, בגלל הכאבים והפחדים, ראיתי כי טוב והמשכתי לתחומים אחרים, כאלו שרציתי וכאלו שאני עדיין רוצה לשנות בחיים שלי.
אני כותבת עכשיו את המשפט הבנאלי "אנחנו יוצרים את המציאות שלנו בעזרת המחשבה" ואני רוצה לעמוד מאחוריו ולהגיד, ניסיתי זה עובד, אפשר לשנות המון המון דברים בחיים שלנו בעזרת התת מודע, אבל זה מצריך סבלנות משמעת והמון המון עבודה. לא מדובר כאן באקמול, השינויים הם קטנים, לא תמיד הם מורגשים, אבל הם קיימים. צריך פשוט למצוא את הדרך לדבר עם התת מודע, להבין את השפה שלו לאהוב אותו, כדי שהוא יעזור לנו ולא יפעל נגדינו.
משבוע 25 להריון סבלתי מצירים מוקדמים. ניסיתי טיפול המופאטי ללא הצלחה. בלית ברירה לקחתי תרופה לעצירת הצירים, אבל בהריון הנוכחי בניגוד להריון הראשון גם התרופות לא עזרו ולאורך כל התקופה סבלתי מצירים לא סדירים ומאוד כואבים. בתחילת שבוע 32 הגעתי לבית חולים עם צירים סדירים ופתיחה של 2 ס"מ. הייתי כבר בתהליך הלידה, כששוחחתי עם הרופאה היא אמרה לי שאם אני אלד עכשיו הבת שלי תהייה פג כי היא מאוד קטנה ולפני שבוע 35 הם מחשיבים כל לידה כפג. ברגע ששמעתי את הדברים האלה, אמרתי בקול רם, אני לא רוצה ללדת עכשיו, אני לא רוצה שהבת שלי תהייה בפגייה ופשוט עצרתי את הלידה. לא רציתי ללדת, זה היה מוקדם מידי בשבילה לכן התחלתי לשנן לעצמי שהגוף שלי חזק ושהתינוקת שלי יכולה להישאר עוד קצת בבטן כדי שתגדל וזה עבד, קבלתי אינפוזיה, אושפזתי לראות לאן יתגלגלו הדברים ולמחרת כשהמוניטור הראה שהצירים כבר לא סדירים שוחררתי הבייתה. הרופאים חשבו שעוד באותו לילה אני אחזור ללדת אבל אני בעזרת משפטים, נשימות, המון רסקיו וטכניקות הרגעה הצלחתי לסחוב עד שבוע 38. ללידה עצמה הגעתי עם פתיחה של 8 ס"מ והיא עברה בטבעיות ובקלות.
אני בריאה ושלמה ותודה לאל הבת שלי שוכבת בזרועותיי בזמן שאני כותבת.
חשוב לי לכתוב את הדברים האלו כדי להגיד שוב "אין דבר העומד בפניי הרצון" צריך רק לרצות, לדעת להתמקד, לעשות עבודה עם המחשבה ולהאמין.
צריכה לסיים, יש כאן מישהיא שרוצה לינוק.
חג חירות שמח לכולם.
3 חודשים אחרי הלידה ואני רוצה לקיים הבטחה שהבטחתי לעצמי, אם הכול ייגמר בסדר, אני כותבת באתר הזה על כוחה של מחשבה. גם אני כמו רבות ורבים אחרים קוראת סמויה שמתביישת להשתתף בצורה פעילה. כבר יותר מחמש שנים אני עסוקה בלרפא את עצמי, בעזרת משפטים חיוביים ודמיון מודרך.
התחלתי בגלל כיבים בקיבה שסרבו לעזוב אותי, בגלל הכאבים והפחדים, ראיתי כי טוב והמשכתי לתחומים אחרים, כאלו שרציתי וכאלו שאני עדיין רוצה לשנות בחיים שלי.
אני כותבת עכשיו את המשפט הבנאלי "אנחנו יוצרים את המציאות שלנו בעזרת המחשבה" ואני רוצה לעמוד מאחוריו ולהגיד, ניסיתי זה עובד, אפשר לשנות המון המון דברים בחיים שלנו בעזרת התת מודע, אבל זה מצריך סבלנות משמעת והמון המון עבודה. לא מדובר כאן באקמול, השינויים הם קטנים, לא תמיד הם מורגשים, אבל הם קיימים. צריך פשוט למצוא את הדרך לדבר עם התת מודע, להבין את השפה שלו לאהוב אותו, כדי שהוא יעזור לנו ולא יפעל נגדינו.
משבוע 25 להריון סבלתי מצירים מוקדמים. ניסיתי טיפול המופאטי ללא הצלחה. בלית ברירה לקחתי תרופה לעצירת הצירים, אבל בהריון הנוכחי בניגוד להריון הראשון גם התרופות לא עזרו ולאורך כל התקופה סבלתי מצירים לא סדירים ומאוד כואבים. בתחילת שבוע 32 הגעתי לבית חולים עם צירים סדירים ופתיחה של 2 ס"מ. הייתי כבר בתהליך הלידה, כששוחחתי עם הרופאה היא אמרה לי שאם אני אלד עכשיו הבת שלי תהייה פג כי היא מאוד קטנה ולפני שבוע 35 הם מחשיבים כל לידה כפג. ברגע ששמעתי את הדברים האלה, אמרתי בקול רם, אני לא רוצה ללדת עכשיו, אני לא רוצה שהבת שלי תהייה בפגייה ופשוט עצרתי את הלידה. לא רציתי ללדת, זה היה מוקדם מידי בשבילה לכן התחלתי לשנן לעצמי שהגוף שלי חזק ושהתינוקת שלי יכולה להישאר עוד קצת בבטן כדי שתגדל וזה עבד, קבלתי אינפוזיה, אושפזתי לראות לאן יתגלגלו הדברים ולמחרת כשהמוניטור הראה שהצירים כבר לא סדירים שוחררתי הבייתה. הרופאים חשבו שעוד באותו לילה אני אחזור ללדת אבל אני בעזרת משפטים, נשימות, המון רסקיו וטכניקות הרגעה הצלחתי לסחוב עד שבוע 38. ללידה עצמה הגעתי עם פתיחה של 8 ס"מ והיא עברה בטבעיות ובקלות.
אני בריאה ושלמה ותודה לאל הבת שלי שוכבת בזרועותיי בזמן שאני כותבת.
חשוב לי לכתוב את הדברים האלו כדי להגיד שוב "אין דבר העומד בפניי הרצון" צריך רק לרצות, לדעת להתמקד, לעשות עבודה עם המחשבה ולהאמין.
צריכה לסיים, יש כאן מישהיא שרוצה לינוק.
חג חירות שמח לכולם.