אני אספר מה אנחנו עשינו.
מבחינתי לא היה לי חלום לא על שמלה לבנה ולא על חופה מרהיבה.
כשנכנסתי להריון והבנתי ש"זה זה" מבחינתי קרה כל מה שצריך לקרות.
אין שום טקס או חתימה שיחזקו אותו.
הברית קרתה כשהחלטתי מול עצמי להמשיך את חיי עם האדם הזה.
יחד עם זאת אני חושבת שהצהרת כוונות הדדיות, או הצהרת אהבה - זה דבר נפלא.
כשיהיה לי כסף וראש אתחתן עם בן זוגי במלא טקסים, חלקם פגאניים או הודיים - הכל נפלא בעיניי.
מכיוון שלא הרגשתי באותו זמן חיבור עמוק עם הרבנות, או עם הממסד בכלל,
ולא מצאתי לנכון לערב אותם בהחלטתי - מה גם זה היה כרוך בכסף ומאמץ.
יחד עם זאת, היה חשוב לנו לכבד את ההורים, ועשינו חתונה כמיטב המסורת, רק בלי הרב,
אבל עם יהודי כשר לחלוטין, שהנחה את כל הברכות לפי מיטב המסורת.
בעלי לא רצה כיפה - לא שם.
הוא גם לא רצה לשבור כוס, אבל לי מכל הדברים שבעולם היה חשוב דווקא שישבור ת'כוס בחוזקה
אמרתי "לא שובר ת'כוס - אנ'לא מתחתנת"
שבר גם שבר!
הסבים שלנו - אף אחד לא שם לב שהרב "מזוייף" ולא שיתפנו אותם כמובן.
האורחים הדתיים (מהעבודות של ההורים) ישבו בפינה עם המגשיות הגלאט כשרות שלהם,
ואף אחד לא דיבר.
גם אחרי החתונה קיבלנו רק תגובות מפרגנות.
היה טעים, היה נעים, היה שמייח.
מי שכן ידע שהטקס "לא אורטודוקסי" - שכח אחרי שנתיים.
ברצוני למעשה להפריד בין שני הדברים : החתונה
שלנו ואת החתונה - בשביל הסביבה.
החתונה
שלנו זה משהו רק של שנינו, שבכלל לא מחייב עדים, ולכן לא טסנו לשום מקום אחר כדי שיאפשר לנו את הטקס שאנו רוצים בו: את הטקס הזה אפשר לערוך בבית עם כוס בירה. ממילא הכל פנטזיה.
ויש את החתונה - בשביל הסביבה.
שם מידת הגמישות היא לפי המצב האישי של כל אחד.
אני כן מאמינה בכבוד להורים, ואני כן מאמינה בלא למכור את עצמי תמורת גמל,
או לכבול את עצמי באיזה הסכם בו אני בהכרח הצד ה"חלש", שמחכה שיתחתנו איתו או ייתנו לו גט.
המידות של בין לבין, הן כאמור אישיות, ולא יכול להיות פה שום "נכון" או "לא נכון".
המון המון מזל טוב שיהיה לכם בשעה טובה!!!
{@{@
אני אספר מה אנחנו עשינו.
מבחינתי לא היה לי חלום לא על שמלה לבנה ולא על חופה מרהיבה.
כשנכנסתי להריון והבנתי ש"זה זה" מבחינתי קרה כל מה שצריך לקרות.
אין שום טקס או חתימה שיחזקו אותו.
הברית קרתה כשהחלטתי מול עצמי להמשיך את חיי עם האדם הזה.
יחד עם זאת אני חושבת שהצהרת כוונות הדדיות, או הצהרת אהבה - זה דבר נפלא.
כשיהיה לי כסף וראש אתחתן עם בן זוגי במלא טקסים, חלקם פגאניים או הודיים - הכל נפלא בעיניי.
מכיוון שלא הרגשתי באותו זמן חיבור עמוק עם הרבנות, או עם הממסד בכלל,
ולא מצאתי לנכון לערב אותם בהחלטתי - מה גם זה היה כרוך בכסף ומאמץ.
יחד עם זאת, היה חשוב לנו לכבד את ההורים, ועשינו חתונה כמיטב המסורת, רק בלי הרב,
אבל עם יהודי כשר לחלוטין, שהנחה את כל הברכות לפי מיטב המסורת.
בעלי לא רצה כיפה - לא שם.
הוא גם לא רצה לשבור כוס, אבל לי מכל הדברים שבעולם היה חשוב דווקא שישבור ת'כוס בחוזקה :-)
אמרתי "לא שובר ת'כוס - אנ'לא מתחתנת"
שבר גם שבר!
הסבים שלנו - אף אחד לא שם לב שהרב "מזוייף" ולא שיתפנו אותם כמובן.
האורחים הדתיים (מהעבודות של ההורים) ישבו בפינה עם המגשיות הגלאט כשרות שלהם,
ואף אחד לא דיבר.
גם אחרי החתונה קיבלנו רק תגובות מפרגנות.
היה טעים, היה נעים, היה שמייח.
מי שכן ידע שהטקס "לא אורטודוקסי" - שכח אחרי שנתיים.
ברצוני למעשה להפריד בין שני הדברים : החתונה [b]שלנו[/b] ואת החתונה - בשביל הסביבה.
החתונה [b]שלנו[/b] זה משהו רק של שנינו, שבכלל לא מחייב עדים, ולכן לא טסנו לשום מקום אחר כדי שיאפשר לנו את הטקס שאנו רוצים בו: את הטקס הזה אפשר לערוך בבית עם כוס בירה. ממילא הכל פנטזיה.
ויש את החתונה - בשביל הסביבה.
שם מידת הגמישות היא לפי המצב האישי של כל אחד.
אני כן מאמינה בכבוד להורים, ואני כן מאמינה בלא למכור את עצמי תמורת גמל,
או לכבול את עצמי באיזה הסכם בו אני בהכרח הצד ה"חלש", שמחכה שיתחתנו איתו או ייתנו לו גט.
המידות של בין לבין, הן כאמור אישיות, ולא יכול להיות פה שום "נכון" או "לא נכון".
המון המון מזל טוב שיהיה לכם בשעה טובה!!!
{@{@{@