באופן טבעי

טרם יצא לי להיות, ללא ספק היעד הבא לי, הדף עשה לי המון חשק לטוס לשם.

על ידי בשמת_א* » 15 מרץ 2015, 18:27

על ידי תמרול_ה* » 13 מרץ 2015, 01:19

הדף כאן מחזיר אותי ליפן. ביום א' הקרוב נפגוש בירושלים את המנהיגים של המקויה לדורותיהם, במפגש מיוחד שמיועד להסביר לדור השני על המקויה, ואיך זה התחיל,
מתרגשת לפגוש את החברים של ההורים שלי שהם כל כך אהבו.

על ידי יזהר_מ* » 11 אוקטובר 2014, 10:57

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום מנטי
התלהבתי מהדף! ואוו
אני מעוניין בקשר לכפרי קרמיקאים ,ביזן או אייזוהונגו-טוהוקו
אני קרמיקאי חובב ועובד על אובניים,מעוניין לללמוד על התרבות ושיטות הייצור של כלי חרס,פורצלן
יזהר

על ידי Manty_T* » 08 ספטמבר 2012, 02:52

חיפוש אחר לינק (שלא נמצא

) החזיר אותי לדף הזה אחרי שנים (4?!!).
הלב מתנפץ למקראי קטעי התיאור של תמרולה ונונה על פוקושימה. בזמנו לא הכרתי. כיום.. לב שבור ;-(

על ידי יהל* » 12 מאי 2010, 12:29

כיף לקרוא את הדף, תודה נשים יקרות.

אנחנו טסים ליפן בקרוב, ל-3 חודשים, בן זוגי קיבל פרוייקט מהחברה, בטוקיו.
אנחנו זוג עם ילד בן 2.5 ותינוקת בת 5 חודשים.

אני בדיוק חורשת את האינטרנט כדי למצוא לנו מקום מגורים מתאים, אשמח לעזרה.

פעם שעברה שהיינו בטוקיו, היינו עם תינוק קטן בלבד, וקיבלנו דירה מרוהטת מה שנקרא service apartment וזה הייה די נוח, מכיוון שהייה לנו הכל, מטבח, מכונת כביסה וכו'. אבל מה, מדובר בדירה בסגנון מאד מערבי, שטיח מקיר לקיר, עם סלון, שולחן זכוכית, מסך טלוויזיה ענקי במרכז הסלון... מאד שונה מאיך שאנחנו חיים כאן ומאיך שמתאים לחיות עם ילד בן שנתיים וחצי וילדה שבקרוב תתחיל לאכול מוצקים.

בבית אנחנו ישנים כולנו יחד על מזרונים על הריצפה וגם אוכלים בישיבה על הרצפה ומבלים על פופים, מזרון על הרצפה. נראה לי מאד מתאים לשכור דירה בסגנון יפני מסורתי, אבל אני לא מוצאת כזו, לטווח קצר (3ח).

אני גם מתלבטת איפה כדאי לחפש, האם בטוקיו, או אולי ביוקוהאמה, אני מחפשת מקום שבימים פחות טובים נוכל לרדת לפארק או משהו בשכונה, ובימים יותר טובים אוכל ליסוע עם הילדים ברכבת למקומות מעניינים בטוקיו.
אשמח כמובן אם תהייה חברה מתאימה, לגדול וגם לי...

וגם זמן נסיעה לא ארוך מדי לבן זוגי, שיעבוד ב-ochanomizu.

למישהי יש רעיון ?

על ידי יפנית* » 01 ינואר 2009, 03:41

למה רק עכשיו אני מגלה את הדף הזה?
הצתה מאוחרת.

על ידי רוני_נני* » 09 אוגוסט 2008, 21:11

חיים טבעיים שיש בחו"ל
מקומות רחוקים
הייתי רוצה, אבל לא אסע לבדוק אם החיים שם טובים לי
אשאר כאן

באמת לא הבנתי... סליחה. ממה שאני מתרשמת בארץ, דווקא יש הרבה יותר פתיחות ומודעות לשאת את התינוקות במנשא ולגעת באהבה. אולי אני קרובה לחוג מסויים של אנשים... בכל מקרה, קראתי עכשיו יותר את הדף לעומק ונפעמת מהרבה דברים ביפן שמוצאים חן בעיניי. זו תמיד הייתה תרבות שחשתי זיקה אליה, עוד כילדה... מצד אחד, יש מקומות ביפן שהבנתי שיש הרבה ריחוק וקרירות בהם ומקומות יותר חמים.

באופן אישי, אני ממש משוגעת על אוכל יפני ועל העיצוב. וגם מעריצה הרבה מאוד אמנים וסופרים יפנים.

תמשיכו ליהנות.

מחכה לקרוא עוד חוויות ושיתופים.

כה שונה מהארץ. כמעט שלא רואים כאן אמא עם מנשא. כולם מתניידים ממקום למקום במכונית. ועושה רושם שההורים שואפים לכמה שפחות מגע (פיזית ומטאפורית) עם הילדים
אהבה, הכוונה של הכותבת היתה שבישראל לא רואים אמא עם מנשא וכו...
נראה לי שלא הבנת....@}

כה שונה מהארץ. כמעט שלא רואים כאן אמא עם מנשא. כולם מתניידים ממקום למקום במכונית. ועושה רושם שההורים שואפים לכמה שפחות מגע (פיזית ומטאפורית) עם הילדים

מאד לא נעים...

זה חלק מהתרבות לא לגעת?

על ידי ערד* » 24 ינואר 2008, 14:43

תודה לכולן על ההתיחסות ועל העזרה. אשמח גם להמשיך להיות בקשר איתכן.

גם אני פה. ברוכה הבאה ובהצלחה@}
אין לי באופן אישי הרבה קשר עם המשפחות הישראליות (הרבות) החיות פה כאקספטים, ומאחר וחייהם מאד שונים, כמעט בכל תחום, מחיי אין לי ממש ידע על שכונות המגורים וגני הילדים.

על ידי Manty_T* » 24 ינואר 2008, 10:48

שלום ערד
אני מבינה שתגיעו לפה לרילוקישן, נכון?
אין לי באופן אישי הרבה קשר עם המשפחות הישראליות (הרבות) החיות פה כאקספטים, ומאחר וחייהם מאד שונים, כמעט בכל תחום, מחיי אין לי ממש ידע על שכונות המגורים וגני הילדים.
אך יש אירגון נחמד הנקרא אנ"י (אירגון נשים ישראליות טוקיו), ואני בטוחה ששם תוכלי לקבל הרבה מידע מועיל.. תכתבי אימייל ל [email protected] ותבקשי עזרה. רוב החברות באירגון הן אקספטיות..

את כמובן מוזמנת לשאול שאלות נוספות ובמידה ולמי מן הקוראים יש תשובות, אני בטוחה שתעני

בהצלחה

על ידי ערד* » 23 ינואר 2008, 16:31

שלום לכולם. אני חדשה כאן ומקווה שהדף עוד פעיל. לא מזמן התבשרנו שהחברה של בעלי עומדת לשלוח אותנו לטוקיו למשך שנתיים החל מהקיץ הקרוב. שנינו ישראלים ויש לנו ילדה בת כמעט שנה וחצי. אם ניתן לקבל אינפורמציה לגבי שכונות מגורים וגני ילדים אני מאוד אשמח. אני מאוד מודאגת לגבי הקליטה שלה ומקווה שאוכל לשאול כאן שאלות נוספות. תודה מראש

על ידי מיכל_בר* » 31 דצמבר 2007, 22:27

טארו, תודה, זה מעניין מאוד.

כה שונה מהארץ. כמעט שלא רואים כאן אמא עם מנשא. כולם מתניידים ממקום למקום במכונית. ועושה רושם שההורים שואפים לכמה שפחות מגע (פיזית ומטאפורית) עם הילדים.

אנא המשיכי לספר (את והאחרות אשר ביפן).

על ידי טארו* » 31 דצמבר 2007, 17:07

עוגיה- בקשר להערה שלך-
אני לא יודעת אם לקרוא לזה פינוק אבל בוודאי זה עניין של הרגלים. האמהות שאני רואה עם תינוקות רכים- בני פחות משנה- מסתובבות כולן עם מנשאים ומתפקדות בקלילות יחסית.
אני גם מזהה את הנינוחות של התינוקות במנשאים- מה שאומר שהם רגילים לכך וחשים את הבטחון של האם.
כאן אופניים הם כלי הרכב העיקרי ואמהות נוסעות עם ילד אחד או שניים- במושב קדמי ואחורי- פלוס קניות ולפעמים תינוק במנשא גב.
אחרי שהן "מעמיסות" את הילדים אני מסתכלת בפליאה איך הן מתחילות את הנסיעה - נראה שדרוש לשם כך הרבה כוח, ושיש להן את האנרגיות הדרושות.

כפי שכבר נכתב כאן בעבר- הילדים גם רגילים ללכת הרבה ברגל- אפילו ילדים קטנטנים בני כשנתיים- הולכים לצד האמהות ברחוב. בהתחלה המראה הזה עורר אצלי תחושה של
"משהו כאן מוזר"- במיוחד כשראיתי ילדון קטנטן כזה צועד מספר מטרים מאחורי אמא שלו- הוא היה נראה לי כל כך לבד. כמובן שזו היתה תחושה שלי בלבד והוא לא נראה מוטרד מהמצב...

במפגש שלי עם האמהות היפניות אני מרגישה ורואה שההתנהלות שלהן עם הילדים מאד שקטה ויש בה איזו מכוונות או אולי אפשר לקרוא לזה "אחידות" מרגיעה. הן נראות לי מאד בטוחות בהתנהלות שלהן עם הילדים, והילדים בדרך כלל (לא תמיד) נינוחים וזורמים עם האם בהתכוונות שלה (למשל כשמלבישים אותם, מניחים בעגלה או במנשא).

על ידי טל* » 27 דצמבר 2007, 17:06

אני קוראת, נושמת עוד קצת מיפן. אנא המשיכי.
כיף לכם!
מנטי, תודה על הדף הנהדר הזה!

על ידי ה_עוגיה* » 27 דצמבר 2007, 16:48

תודה על השיתוף.

ונושאים משקל כבד לעיתים עם מנשא- או פשוט בלי (על הידיים, הכתפיים ועוד..)- אנשים חזקים.
אני דווקא התרשמתי שאנחנו נחשבנו שם סוסים רציניים. עשינו שם עבודה פיזית, לא נגיד שהיתה קלה אבל... אפשר לעמוד בזה. וממש התפעלו מהכח שלנו.
אני חושבת שלנו כ"מערביים" יש גוף יותר גדול וזה נותן לנו יתרון בכח. הבעיה היא, אולי, שאנחנו מפונקים ומנוונים בד"כ. הם אולי יותר נמוכים אבל פחות מפונקים.

על ידי טארו* » 27 דצמבר 2007, 15:43

שלושה חודשים ביפן חלפו להם...
אני קוראת את ההערה הראשונה שכתבתי ונזכרת קצת בתחושת ההתחלה- הכל חדש, לא מוכר וגם מאד מרגש...

החלפתי את שמי כאן באתר ל"טארו"-
קודם לכן כתבתי "טלטל" כי טל זה כל כך קצר- שתמיד בא לי עוד משהו. אז היפנים מצאו עבורי פתרון נחמד ובשמי היפני יש שתי הברות- איזה כיף!

אחרי שלושה חודשים שבהם אני בעיקר אמא ביפן- למדתי כל כך הרבה דברים על האופן שבו התייחסתי ל"דרך הטבעית"-
לאור מה שאני רואה כאן וכפי שמנטי כתבה בתחילת העמוד- האופן שבו הדברים כאן משתנים.

אני גרה בקיוטו בבית דירות שהוא מעונות סטודנטים- מכל העולם. בינתיים התחברנו עם זוגות מסיביר, הודו, פיליפינים וגם כמה יפנים...
החלק הכי כיפי בזה (חוץ מהאוכל) זה שכאן אנחנו לא מיוחדים, לא מוגדרים ככאלה או אחרים (טבעיים או לא או כן...)-
כולם ישנים עם הילדים במיטה, מניקים ונושאים משקל כבד לעיתים עם מנשא- או פשוט בלי (על הידיים, הכתפיים ועוד..)- אנשים חזקים.

אני חושבת שמה שמרגש אותי זה היה להרגיש את האנשים שעבורם הדרך שלנו היא טבעית לא במובן שאנחנו מתייחסים למושג אלא כי פשוט- זו הדרך שלהם.
כך הם גדלו וכך הם ממשיכים לגדל את ילדיהם: לכן מנשאים, חיתולי בד וכיסויים למיניהם אפשר למצוא במשביר לצרכן המקומי.
למרות שהגענו לכאן עם מצבור רציני של חיתולים תפורים מסוג X מצאתי שהרבה יותר נוח ויעיל להשתמש בכיסויים העדינים שיש כאן עם חיתול כותנה מקופל בפנים .

אני קצת עייפה אז אמשיך בקרוב...

מקווה לחדש את הרוחות המעניינות שנשבו כאן באתר...
תודה על ההזדמנות לשתף.

על ידי לילך* » 26 נובמבר 2007, 15:29

שלום כולם ! פורום מדהים

סיימתי צבא לפני שנה, עבדתי קשה, חסכתי כסף ובאוגוסט- סוףסוף יוצאת לטייל
יפן היא החלום שלי- אבל יקרה נורא
כך שכנראה אצטרך להעביר את רוב הזמן בהודו והסביבה..
בהתחלה רציתי לעבוד ביפן- ובמקביל לטייל בה
אבל הבנתי שסוג העבודה (מארחת) ישים אותי בנקודה כזו- שאפגוש את התרבות היפנית הפחות סימפטית
אני כל כך מתרגשת! וכבר לא יכולה לחכות

אשמח לפגוש אנשים טובים בדרך
או לקבל טיפים שווים
[email protected]

שלכם, בברכה
לילך

על ידי אף_חצוף* » 14 אוקטובר 2007, 09:21

אם את צריכה עזרה ביפנית יש לי חברה שנמצאת עכשיו בקיוטו, ישראלית שלומדת שם לשנה.
היא אמנם לא אמא, אבל היא ישראלית ויודעת יפנית, אז אם את רוצה, תכתבי לי כתובת מייל בדף בית, ואני אחבר ביניכן.

"קאוואאי"

האם אפשר למצוא כאן זרעי פשתן, זרעי חמניות ותמרים- אם כן, איך אומרים כל זאת ביפנית.
בטוקיו יש בחנות טבע. לא מכירה מה יש בקיוטו.

האם אפשר לקבל את זה במשלוח מהארץ או שזה נחשב לזרעים שאסור להכניס ליפן?
לא היתה לי אף פעם בעיה עם משלוח מהארץ.

אם את צריכה עזרה ביפנית את מוזמנת להתקשר ולדבר עם בן זוגי -הוא מדבר עברית. אני אתן לך מספר טלפון דרך המיל שלי(בדף האישי שלי יש כתובת מייל)

אני אבדוק לגבי הלה לצה

איזה כייף שאתם מבלים ומטיילים!!

על ידי טלטל* » 14 אוקטובר 2007, 02:21

שלום

בינתיים הימים עוברים ואני מוצאת את הדרכים להניק כאשר אנחנו מטיילים כמה שעות מחוץ לבית. סמוך לאוניברסיטה מצאתי בית קפה נחמד עם ספות וצוות צעיר ברוחו, באווירה יותר "פתוחה" בהשוואה למסעדות הקטנות והביתיות (שאני כל כך אוהבת). שם אני נפגשת עם יותם בהפסקת הצהריים להניק את אלון.

אתמול טיילנו בקורומה- קראתי עלהמקום כאן בפורום- מדברים שכתבה ענת גביש לפני שלוש שנים. כשקראתי על המקום עוד בארץ- זו נשמעה פנטזיה רחוקה - מקדשים ביערות, כפר קטן וציורי ומעיינות חמים. אתמול ממש היינו שם, פתאום ראיתי במציאות את המראות המצויירים בסרט של מיאזקי- המסע המופלא , spirited away-שורת המבנים עם המסעדות בקומה הראשונה לאורך כביש העולה לכיוון המקדש ומבנה אירוח גדול. כשעזבנו את האזור החלה שעת הדמדומים והמנורות האדומות נדלקו.. וואו- ממש סרט... בקרוב תתחיל שם השלכת וניסע שוב לראות את הכפר בכתום...

אתמול ראיתי פעם ראשונה עוד תינוק קטן (יפני), בגיל של אלון (5.5 חודשים)- שמצטרף עם הוריו לטיול. ואפילו ראיתי את אימו מניקה אותו- אושר גדול בשבילי.
הבנתי מהמורה שלי ליפנית שאמהות לא יוצאות עם התינוקות מהבית בשנה הראשונה לאחר הלידה. הסיבה שהיא דיברה עליה זה עניין ההנקה וכן הסירבול- לצאת עם כל מה שהתינוק צריך.
אולי בגלל זה אנחנו מקבלים כל כך הרבה תשומת לב וקריאות "קאוואאי" מהנשים המבוגרות יותר, שכן המראה אינו נפוץ?
אני מתארת לעצמי שיש פילוסופיה נוספת מעבר לאי הנוחות שגוררת היציאה מן הבית. אני גם נמצאת כיום בהתלבטות לגבי ההשפעה של התקופה הזו- שבה אנחנו מסתובבים הרבה יחסית- על אלון.
אמנם יש לנו את הדירה שלנו שאנחנו חוזרים אליה כל ערב, ואנחנו שומרים על איזשהוא סדר יום של בוקר וערב, אבל הימים גדושים בהרפתקאות ולפעמים הוא נראה לי מותש. אשמח לשמוע חוויות ודעות נוספות...

טליה ומנטי,
לגבי האתר של מדריכת הלהלה-צ'ה בטוקיו- ניסיתי למצוא קישור למידע על קיוטו אך לא הצלחתי. אשמח אם תוכלו לעזור לי בכך. למרות שמילותי ביפניות הן ספורות, אשמח להצטרף גם לקבוצה דוברת יפנית - אם יש מדריכה שתתמוך בכך.

עוד שלוש שאלות-

האם אפשר למצוא כאן זרעי פשתן, זרעי חמניות ותמרים- אם כן, איך אומרים כל זאת ביפנית.
האם אפשר לקבל את זה במשלוח מהארץ או שזה נחשב לזרעים שאסור להכניס ליפן?
אם שולחים לי ובבדיקות המכס נמצא שמדובר במוצר שאסור להכניס ליפן, האם פשוט מוציאים את זה מהחבילה או ששוטר עלול לדפוק על דלת ביתינו?

תודה תודה

על ידי Manty_T* » 08 אוקטובר 2007, 08:06

הי טלטל
טוב למצוא את הדף שוב שמה חדש

לגבי הנקה בציבור ביפן..
אני רואה נשים מניקות בציבור. אני רואה אותן במסעדות, בגני שעשועים, בגנים, ובמקומות אחרים בהם אמהות מבלות עם ילדיהם הגדולים יחד עם הקטנים.
קשה לי לחשוב על מקרים שראיתי אם לתינוק קטן בלבד מניקה בציבור. בדרך כלל הן הולכות לחדרי ההנקה בדיפרטמנט סטורס (ובניגוד לטליה, נפגשתי שם בהמון נשים - הזדמנות נהדרת לפצוח בשיחות על יפן ועל הנקה

), אך כשיש אח גדול המוביל בפעילויות, הקטן זוכה לציצי גם בציבור.
אני ממליצה לך להכנס לבלוג הזה של מדריכת הלהלה-צ'ה שלנו פה בטוקיו, לקבל עוד אינפורמאציה על הנקה ביפן http://babycafejapan.blogspot.com/

על ידי טלטל* » 07 אוקטובר 2007, 16:38

שלום טליה ועוגיה
אני ממשיכה לכתוב בדף של טליה.
תודה תודה על שנתתן כאן סימן חיים.
עוגיה- איזה גן?
אני מבינה את חווית הדמעות- זה קרה לי היום במקדש קטן בפאתי קיוטו. לא יודעת אם בגלל שזו הפעם הראשונה...
אמשיך מחר כי כבר מאוחר.
לילה טוב

ברוכה הבאה!@}
את יכולה ליצור איתי קשר במייל (רשום בדף שלי)
אנחנו בטוקיו. אני מניקה את הקטנה בכל מקום. מנסה לחשוף כמה שפחות, בדרך כלל מניקה כשהיא במנשא (יאמו) מקדימה ואז לא ממש רואים.
יש חדרי הנקה בחנויות הגדולות. בדרך כלל אין עוד נשים וזה מאד נוח.
לא יצא לי לראות נשים יפניות מניקות בפומבי.
בטוקיו יש פעמיים בחודש מפגש של לה לצה באנגלית. אני אשאל אם יש בקיוטו.
תהנו

על ידי ה_עוגיה* » 07 אוקטובר 2007, 08:29

את בקיוטו? וואו... איזה כיף.... (כשאני חושבת על קיוטו, קודם כל עולה בראש גן זן אחד שהביא לי דמעות ואח"כ על מאוד דוכני גלידת תה ירוק בדרך אליו

).
מה את לומדת שם?

על ידי טלטל* » 07 אוקטובר 2007, 01:53

שלום מנטי וכולכן,
שמי טל, הגעתי לפני שלושה ימים לקיוטו לשנה וחצי ללימודים (שלי) , עם בן זוגי והבן שלנו -אלון, בן 5 חודשים.
לפני המעבר קראתי את ההתכתבויות שלכן והפלגתי במחשבות ודמיונות בעקבות הסיפורים. עכשיו אני באמת כאן, רק מתחילה להריח ולקלוט את המראות.
שאלה חשובה- האם מקובל להניק ביפן במקומות ציבוריים (גינה ציבורית, אוניברסיטה , מסעדה). כמו שאתן מבינות, כבר התנסיתי בשלושת האפשרויות - באופן דיסקרטי אמנם,
אך עדיין הרגשתי מאוד לא בנוח. אני עוד לא יודעת למה. תמיד השתדלתי למצוא פינה לא חשופה מידי אבל עדיין זה לא הרגיש נכון.
יש עוד המון דברים שרציתי להעלות כאן, אבל לאט לאט, בתקווה שאתן עדיין כאן (לא ראיתי התכתבויות מהחודשים האחרונים).
תודה תודה

שלום רחלה!!
איפה את גרה???
אנחנו בטוקיו. מנטי שפתחה את הדף הזה גרה ביוקוהמה.
את יכולה ליצור איתי קשר דרך המייל שלי-רשום בדף הבית שלי.
נכון שלא קל כאן אבל יש גם הרבה הרבה דברים טובים!! חשוב שתהיה לך תמיכה מאמהות אחרות! יש כאן עוד ישראליות וגם מפגשי לה לצה באנגלית.
טוב שהגעת לדף הזה. שמחה שאת כאן! על תדאגי יהיה בסדר! את לא לבד! @}@}@}
ברגעים קשים אני קוראת את הדף הזה שמראה לי המון דברים טובים שיש כאן ביפן...(כמו בכל מקום...)
תודה למנטי האופטימית!!!@}

על ידי רחלה* » 11 יוני 2007, 02:18

שלום, גם אני גרה ביפן כבר כמעט שנה עם ביתי בת החצי שנה שילדתי בארץ,לא ויתרתי על זכותי, והאמת מאד קשה לי כאן, בעלי יפני שעובד כמו כולם שעות רבות ואני מוצאת את עצמי רוב היום עם ביתי לבד מול המחשב מדברת עם משפחתי מהארץ. ללמוד יפנית זה די קשה כי אין לי אפשרות לצאת ללמוד בחוץ ודרך ספרים בבית לבד זה קצת בלתי אפשרי כי הבת גוזלת את רוב זמני כולל מטלות הבית,בקיצור אני מתה לחזור לארץ,מתגעגעת למשפחה חמה ותומכת,מה שביפן זה לא כל כך קיים כי אני לא בת יפנית ובעלי היפני לא מקבל תמיכה רבה ממשפחתו המפוזרת ברחבי יפן! חוץ מזה אני מדברת לביתי בעברית ובעלי ביפנית אבל נראה לי שהיא מעדיפה עברית כי כאשר יפנים פונים אליה בחיבה ברחוב ומקשקשים יפנית אליה היא פורצת בבכי מר טוב עד כה ג'נה...

על ידי טל* » 07 נובמבר 2006, 18:41

שלום לכולן! אני סטודנטית לעיצוב אופנה ועושה עבודה על תרבויות הריון. הייתי שמחה אם תוכלו לספר לי בקצרה כיצד מתייחסים לאישה בהריון ביפן, מה שונה בתרבות שלהם מבחינת הריון ולידה..
תודה!

על ידי מיכל_בר* » 11 מאי 2006, 01:19

תודה על הפתיחות, מנטי.

על ידי Manty_T* » 08 מאי 2006, 11:18

הי מיכל
עד כמה את "מוצאת את עצמך" ביפן? כלומר מרגישה בנוח עם האנשים ועם התרבות, משתלבת באורח החיים הכה שונה הזה
אני סוגרת השנה 10 שנים רצופות ביפן. יפן היא ביתי. היא בית שקצת קשה לי לפעמים לגור בו כי אני לא תמיד מבינה את השפה, כמעט ולא קוראת אותה ותמיד מתייחסים אלי פה כאל אורחת, לא שייכת.
אבל כאן בניתי לי משפחה. כאן הבחירה שלי. אני לא חווה ביום יום את הזרות שלי. נהפוך הוא, כשאני רואה זרים אני לוטשת בהם עיניים בדיוק כפי שהיפנים עושים. אני לפעמים חושבת שאם לא היתה לי מראה, הייתי שוכחת שאני לא דומה פה לכולם.
אני יודעת שהשורה האחרונה סותרת את הסעיף הראשון, אך למרות שאחרים רואים בי זרה, אני לא חווה את זה. אני מאד רגילה ונוח לי עם אורח החיים שלי פה. אני חייה ללא מודעות יומיומית שאני ביפן. אני בבית וזהו.

האם את לחלוטין לא "מוצאת את עצמך" בישראל? והאם זה כתוצאה מההתרגלות לאורח החיים היפני?
אני מגיעה לארץ פעם בשנה שנתיים ל 3 שבועות בערך. אני תמיד נכנסת לשוק תרבותי בארץ שמתפוגג לו ימים אחדים לפני החזרה. אני מאד אוהבת את האנשים בארץ ונהנת מהביקורים הקצרים, אך בהחלט מגיעהלשלב בו אני רוצה הביתה. וכן, התרגלתי לחיי ביפן בדיוק כפי שלפני כן הייתי רגילה לחיים בארץ.

האם את שואפת שילדייך יכירו את ישראל?
לא במיוחד.. החיים שלנו פה מאד ממוקדים במציאות היפנית. אני מדברת איתם על ילדותי, על מנהגי השונים ולפעמים, אם אנחנו מוכנים מראש וזוכרים אנחנו חוגגים חנוכה. לא יודעת למה, אבל רק חנוכה.
הם מאד אוהבים לבקר בארץ ומנסים אז ללמוד מילים בעברית, אך ביפן הזהות שלהם מאד יפנית.

מעבר שכזה דורש כוחות נפש עצומים,
לא אצלי. רק גמישות ונכונות להסתכל על דברים בצורה שונה. הגעתי לכאן עם ערכים מסויימים שלאט לאט הוחלפו באחרים. לא כל כך מתוך בחירה אלא מתוך המציאות השונה.

על ידי מיכל_בר* » 07 מאי 2006, 23:36

מנטי, אנצל את חלון ההזדמנויות לשאלות אישיות, אם אפשר...
עד כמה את "מוצאת את עצמך" ביפן? כלומר מרגישה בנוח עם האנשים ועם התרבות, משתלבת באורח החיים הכה שונה הזה.
האם את לחלוטין לא "מוצאת את עצמך" בישראל? והאם זה כתוצאה מההתרגלות לאורח החיים היפני?
האם את שואפת שילדייך יכירו את ישראל?
אני מתנצלת על החטטנות, תרגישי כמובן חופשי להתעלם ואף למחוק.
פשוט, ה"ישראליות" היא הרי כה דומיננטית, וכך גם ה"יפניות", אבל בכיוון שונה לגמרי, ומעבר שכזה דורש כוחות נפש עצומים, כך נראה לי.

על ידי Manty_T* » 07 מאי 2006, 08:37

דף מאוד מעניין ויפה
תודה. זה כבר מזמן לא בזכותי

אך נחמד למצוא שהוא ממשיך להתארך גם בהעדרי..
לשאלתך: כן. בחרתי לגור ביפן ברגע שבחרתי להנשא לבעלי היפני. למרות שתמיד עמדה התקווה להגר למדינה שלישית, ידעתי שיפן תהיה מקום מגוריי לתקופה ארוכה.
לארץ אין לי כל רצון לחזור. לפחות לא בשלב זה בחיי.
ילדי אינם דוברים עברית למעט מספר מילים בסיסיות (כגון פיפי, קקי, ופוק

). יפנית היא השפה הדומיננטית, למעשה היחידה בהם הם משתמשים, אם כי הם מבינים ומשתמשים קצת גם באנגלית.

על ידי aria* » 18 פברואר 2006, 12:29

שלום מנטי. דף מאוד מעניין ויפה...

שאלה- האם בחרת לגור ביפן, יש לך רצון לחזור לישראל? הקטנים יודעים עברית?

על ידי קרן* » 18 פברואר 2006, 06:09

תגובה לשאלה בעניין השינה.
אני ובעלי ישנים יחד עם הילדים. אני בצד אחד הבנות באמצע ובעלי בצד השני. כשאנחנו מנסים לישון זה בצד זו יש סירוב מוחלט מצד הבנות. הן רוצות לישון בין אבא ואמא. ביפן זו אכן הנורמה ?!? הבנות עדיין קטנות . 2 ו- 4 ואני כרגע מקבלת את זה. אבל למען האמת גם אני וגם בעלי (אפילו שהוא יפני) מחכים ליום שהבנות ירצו לישון בחדר משלהם ואנו נוכל סוף סוף לישון יחדיו. אצל החברות היפניות שלי המצב דומה . הילדים ישנים בין ההורים וכולנו מחכים שנוכל סוף סוף להתייחד עם בני זוגנו.

על ידי קרן* » 18 פברואר 2006, 05:59

ואולי את מעדיפה את מספר הטלפון שלי? 045-852-8810

על ידי קרן* » 18 פברואר 2006, 05:44

מנטי שלום
??????????
בחופשת הקיץ שלחתי לך מייל ואת בטובך מסרת את מספר הטלפון שלך ולא יצרתי קשר. אני ממש מתנצלת. האם עדיין אפשר ליצור איתך קשר? באותו מספר שמסרת בקיץ?
??????????
???

על ידי נונה_בי* » 12 דצמבר 2005, 08:53

מכירים אקונומיקה ביפן?_ כן. אפשר למצוא _חומרי ניקוי אלימים בכל סופר.

האם הם חולקים שמיכה אחת בד"כ כל אחד ישן על פוטון משלו עם שמיכה משלו.

אבאמא חוזרים לישון יחד? לא בדקתי

אני מכירה שני זוגות שלא חזרו לישון יחד וזוג אחד שכן. בסרטים וסדרות סבון אפשר לראות גם כאלו שכן וגם כאלו שלא.

על ידי מיכל_בר* » 12 דצמבר 2005, 00:21

האם היפנים משתמשים בחומרי ניקוי אלימים כמו שנהוג בישראל? (מכירים אקונומיקה ביפן?)

לגבי השינה - כאשר האמא ישנה עם ילדיה, האם הם חולקים שמיכה אחת? האם כשהילדים גדלים אבאמא חוזרים לישון יחד?

הי מנטי,
חזרתי אחרי כמעט שנה לבקר בדף ויואוו ....מה הלך פה....
רק רציתי להגיד שאני מתגעגעת, מאד. לקח לי 3 שנים כמעט אבל זה הגיע...
אחרי השהות הארוכה ביפן לא חשבתי שאני אתגעגע כך, רציתי כבר משהו אחר, אבל הנה אני מודה.
בא לי לבוא לבקר...

וואו! soogoy !!na!
לא ידעתי שיש כאן כזה דף כייפי! איזה פלשבקים וכמה נחמד לגלות שאחרי מממ 14 שנים עדיין המילים צפות,החוויות על כל המגוון שמורות וחוזרות וגם הניחוח...יאמי ! אני אוהבת אוכל יפני,את השפה ובעיקר את מה שקרה לי שם!
אני מבינה היטב מה שכתבה איווה וכל מיני ,הרי הארץ כל כך צבעונית ומגוונת ומורכבת,כל כך מורכבת מקצוות...כל כך ...כל כך...אח natsukashi....גילי סאן

על ידי Manty_T* » 19 אוקטובר 2005, 15:01

תגידו, איך הפעוטות היפנים אוכלים?

In most homes, the eating area is on a wooden flooring, but even when it is on tatami, they usually spread a plastic sheet or newspaper under the child's eating area, so no need for training quite yet.
It is not the child who is expected to 'behave' but rather the parent. If your child makes a big mess, you should appologize (by saying GOMENASAI, and lowering your head slightly) and procede to clean up after your child. However, your hosts will probably move you away and do the job themselves. It is the appology and the willing to take responsability that is going to be expected - not a clean child.
Children are not expected to behave older than they are. Society is very forgiving and accepting of the young, and rather than offer advice (as I've experienced in Israel), when you are in trouble they will offer help, especially in close knit societies like on farms

..

אוי, קראתי עכשיו את כל הדף הזה מהתחלה. תענוג צרוף. אהבה לכולכן.
נונהצ'אן, אישוקמה גמברימשו

על ידי ה_עוגיה* » 10 אוקטובר 2005, 11:53

תגידו, איך הפעוטות היפנים אוכלים?

כי אצלנו אחרי שהקטנה אוכלת יש הרבה תעסוקה לחתולים (האזור נראה כמו אזור אסון) ואותה עצמה צריך לקחת אחרי ניעור מהמוצקים ישר לאמבטיה (כולל חפיפה).
הקטנים הממושעים אוכלים בלי ללכלך?
צריך לתחיל לאלף אותה כדי שלא יקחו לנו את הויזה אחרי ארוחת הערב הראשונה? או שיש להם פטנטים/הבנה?

תיקון הודעה!! הי אני צוק ורציתי לשאול משו שאני מחפשת איזה מיליון שנה ולא מצאתי באף מקום

אני מקווה שתענו לי כי אולי לא תדאו את
התשובה... =/ אממ אתם יודעים באיזה חודש עיברי/לועזי מתחילה הסאקורה ביפן? זה מאוד חשוב כי אני רוצה לטוס לטוקיו (יפן הארץ
שאני סוגדת לה...) ואני רוצה לטוס שיש את הסאקורה אבל הבעיה היא שאני לא יודעת מתי היא ואני לא יודעת אם היא בזמן שיש
חופשים אני ממש מקווה שענו לי והריגאטו מראש צוקע צ'אן ^__

נ.ב- אנשים שיש פו.. איזה גיליים? סתם שאלה.. חח

תמונה

על ידי קרן* » 03 אוגוסט 2005, 21:32

מנטי שלום, שמחתי מאוד לראות את הודעתך. כשאחזור ליפן אצור איתך קשר. yoroshiku onega ishimasu

על ידי Manty_T* » 02 אוגוסט 2005, 12:22

יו קרן, איזה כיף

אשמח מאד להמשך קשר!!!!
045-902-3627
TAMA-PLAZA

על ידי קרן* » 31 יולי 2005, 12:24

מנטי, הגעתי לכאן באופן מקרי לחלוטין תוך שיטוט באינטרנט ונדלקתי.... אני ישראלית שחיה ביפן כבר 6 שנים והרבה מהדברים שאת כותבת מעלים חיוך על שפתותי. איך אומרים? natsukashi. כרגע אני בחופשה בארץ אך בעוד שבועיים חוזרת הביתה ובמקרה גם אני גרה ביוקוהמה. הייתי מאוד מעוניינת ליצור קשר יותר אישי אם הדבר אפשרי.גם אני נשואה ליפני ואני אם לשתי בנות בנות 4 ו-2. אינני יודעת אם אפשר לרשום את כתובת האי-מייל שלי כאן. אם הדבר ניתן אנא ידעי אותי ואמסור לך את כתובתי וכשאחזור ליפן אשמח מאוד להיפגש.

קליגרפיה

על ידי נונה_בי* » 19 יוני 2005, 07:52

אנחנו בילינו אתמול עם חברים מטוקיו. בנם בן השלוש וחצי שיחק עם שלנו כאילו הם נפגשים כל יום. ואנחנו היינו פנויים לשבת ולדבר. ובערב שמענו יחד סיפורים ביפנית ראויה מהספרים המקסימים שעומדים אצלנו על המדף.
אוף אני מלאה געגוע

תמרול ה תודה. הולכת לספרייה לחפש.

על ידי ענת_גביש* » 19 יוני 2005, 00:42

אוף אני מלאה געגוע תמרולה

על ידי תמרול_ה* » 18 יוני 2005, 22:15

_קראתי בנשימה עצורה ספר יפני מקסים, איך שהיפנים האלה כותבים. דרומית לגבול מערבית לשמש של הארוקי מוראקאמי.
אני ממש לא יכולה לתאר את הספר הזה. רק לומר שבסוף שלו בכיתי. קראתי אותו בשבת בבוקר, בלי לנשום בכלל, בלי לזוז. רק להתרגש ולהתרגש._
הועתק מהדף של איזה ספר אתם קוראים עכשיו, כי זה העלה אצלי פתאם כל כך הרבה יפן.
אוויאימה, העצב והתוגה הנוגה הזאת היפנית כל כך, סיפורי האהבה הבלתי אפשריים, התחושה הזאת שהכל רגעי ויכול להגמר באותו רגע, והחובה, ההומבון, והעדינות האינסופית הזאת, והקולות הרכים האלה של הנשים הצעירות, והצליל המופלא של השירה הזאת, נגינת הקוטו, השאון של טוקיו והעצב הפרטי הזה אל מול כל האורות הצבעוניים שמהבהבים וצובעים את השמיים הטוקיואים באינסוף שלטים ומודעות ליליים. והמבט הרגשני הזה, שמתחבא מתחת לפני הפוקר ברכבת התחתית, איזה ארץ של סתירות זאת! אוף אני מלאה געגוע.

תודה לכן על הדף המקסים הזה. @}

אני מצרפת קישור לכתבה מעניינת על מיחזור ביפן

ציטוט מתוך הכתבה:
תושבי יוקוהאמה קיבלו לאחרונה לידיהם חוברת של 27 עמודים, המסבירה בפרוטרוט כיצד עליהם למיין את האשפה. רשויות העיר פירסמו את החוברת, הכוללת הוראות מדויקות על האופן שבו יש לנהוג בלא פחות מ-518 מוצרים, אחרי שהוחלט להעלות לעשר את מספר הקטגוריות שלפיהן מתבקשים תושבים למיין את האשפה.
לפי החוברת, שפתון, למשל, יש להשליך לפח של החומרים המתכלים. אבל השפופרת שאיכלסה את השפתון, "אחרי שרוקנה מתוכנה", תמצא את מקומה בין המתכות הקטנות או במחלקת הפלסטיק. אל תשכחו להשתמש בסרט מדידה לפני שאתם הולכים למרכז לפינוי פסולת. חפצי מתכת שאורכם פחות מ-30 סנטימטר שייכים ל"מתכות קטנות". אלה שאורכם רב יותר שייכים ל"אשפה גדולה".
(...)
מיון אשפה, יותר מכל נושא אחר, נתפש כהוכחה לאזרחות בוגרת ואחראית. צעירים, ובעיקר רווקים, הוציאו לעצמם שם רע משום שאינם ממיינים אשפה. גם בעלי בתים שמסרבים להשכיר את נכסיהם לתושבי חוץ, מסבירים לעתים שזרים אינם מסוגלים ואינם מעוניינים למיין את האשפה כראוי.
...פוג'יהירה מעסיק צבא של מפקחי זבל - מתנדבים חדי עין, הסורקים שקיות אשפה סוררות בחיפוש אחר, לדוגמה, חשבון גז שנדחק למקום לא לו, ואז נוזפים בבעל השקית ומנסים להשיבו אל דרך הישר. לא קשה לאתר מיון לא תקין, מכיוון שהתושבים נדרשים להשתמש בשקיות זבל נקיות ולרשום עליהן מספרי זהות.

על ידי יעל_צ* » 31 מאי 2005, 09:28

נוסעת סמויה, תודה!
קראתי את הכתבה לפני כמה ימים ב"הארץ" ותהיתי אם להביא את הקישור לכאן. אז הנה, מישהו עשה את העבודה. @}

אפרופור "44 קטגוריות של מיחזור", עלתה בי המחשבה שבישראל יש עדיין שתי קטגוריות עיקריות: אשפה שזורקים לפח ואשפה שזורקים בצידי הדרכים/ביער וכו'.

מיון אשפה, יותר מכל נושא אחר, נתפש כהוכחה לאזרחות בוגרת ואחראית מתי זה כבר יקרה אצלנו?

על ידי סיגל_ר* » 19 מאי 2005, 10:26

שלום לכולם
שמי סיגל ואני חברה של מנטי דרכה הגעתי לכאן. גם אני גרה ביפן כבר שנתיים ונשואה לבעל יפני ואמא לתינוקת בת חצי שנה. אני גרה ליד נגויה שזוהי עיר שלישית בגודלה ביפן אבל עדיין לא כמו טוקיו והסביבה. בוא נגיד שישראלים לא מצאתי עדיין כאן. אני מוצאת את עצמי מתגעגעת למשפחה ולחברים בישראל ושמחה שבעלי יסיים את הלימודים והתמחות נחזור לישראל מצד אחד. אבל מצד שני שאני קוראת באינטרנט על כל האלימות בארץ בבתי ספר ובכלל אני חוששת לחזור ולגדל בישראל את ילדתי. פה רמת האלימות קטנה יותר אבל הולכת וגדלה אבל עדיין לא משתווה לזו שבארץ. שגרתי בארץ פחות דאגתי לזה אבל תמיד מרחוק הכל מפחיד יותר. איך מתמודדים אם החשש הזה ששולחים לבית ספר ומחוץ לבית עם כל האלימות הזו. אני יודעת שבתי רק בת חצי שנה ועדיין לא תהיה לבד בזמן הקרוב אבל זה מאוד מדאיג אותי. בימינו אנו כבר אי אפשר לסמוך על גננות ומטפלות.....
בקשר לתינוקות היפנים שלבושים בחורף עם מעילים ועם רגליים חשופות אז זה עדיין קיים בטענה שזה מחשל אבל למשל חמי שהוא מדקר סיני אומר שזה מידע שגוי שרבים מאמינים בו ויותר נכון לחמם את הרגלים. אני לא יודעת בכל אופן אם לי לא בא בחורף להיות בלי גרביים כי קר אז לא נראה לי לעשות זאת לבתי.
טוב אשתדל להיכנס ולהביע את דעתי בנושאים פה בכל מקרה אם יש שאלות אשמח לענות
ביי סיגל

על ידי ערן* » 18 מאי 2005, 20:22

לכל הצופים בעמוד הזה, שלום

נעים מאוד, אני ערן, ואחרי קריאה של העמוד נראה שאני הכי צעיר והכי "זכר" פה.
במסגרת שיטוטיי ברשת הגעת לדף הזה, ושמחתי לשמוע קצת על התרבות היפנית מנקודת מבט ישראלית, אחרי שקראתי מספיק מדריכים יבשים באנגלית על "מה לא לעשות בשום אופן ביפן" ו"101 מתנות שכדאי להביא למארחים שלך"... אנימה אני כבר רואה, גמגומים ביפנית כבר יש, חברים יפניים כבר יש, ועכשיו רק חסר לי הביקור ביפן, שיקרה הקיץ הזה.
אומנם מדריכי טיולים זה אמצעי נפלא להבין מה בדיוק יכול התייר המערבי לעשות ביפן, אבל אין כמו ידע מקומי

... לכן, אם למישהו (או יותר נכון למישהי) יש מעט זמן, רצון והנכונות היפנית לעזור, אני יותר מאשמח לדבר איתו (או איתה

)

MSN(שזהו גם האימייל שלי):
eran charit@hotmail.com

אני אשמח לקבל כל אימייל מאנשים טובים שמוכנים לעזור

גם אני חייתי שנתיים ביפן

כייף לקרוא את החוויות שלכן

על ידי תמרול_ה* » 04 מאי 2005, 15:19

באובון ("חג" בו ה spirits של ancestors מגיעים לביקור על פי האדמה בשבוע מסויים באוגוסט).
בדיוק אז הייתי על הר גבוה, עם שני ילדים יפניים בשנות העשרה המוקדמות שהלכו לפגוש את נשמות הסב-סבים שלהם למעלה על ראש ההר. היה נוף נפלא, המון קטורת והמון בודהות עם סינרים אדומים ועם אלפי שבשבות נייר צבעוניות למרגלותיהם.
וכל ההר היה מלא אנשים שבאו מכל רחבי יפן למקום הולדתם.
אגב, גם במקסיקו יש חג עם אמונה דומה. שם זה קרנבל מדהים, כולל למשל סוכריות בצורה של גולגלות.

על ידי **אנונימי** » 28 אפריל 2005, 21:28

_גם כששואלים אדם שאלת כן ולא, התשובה תמיד תהיה כן. זה כך:
האם לא תגיע לארוחה?
כן. (כן בלבד, במובן של נכון,לא אגיע)
או:
כן. אגיע._

כבר זמן מה שלא ביקרתי את הדף, ואתמול עשיתי השלמות.
מרתק כתמיד ואפילו עם קצת פלפל. מצוין.

אוקצור, הקטע הנ"ל, לא עוזב אותי. זה ממש מדהים בעיני.
אצלנו, כשמשתמשים במשפט עם שאלה הפוכה כזו, לרוב התשובה תהיה בת מילה אחת (כן או לא), ואז יתנהל דו שיח ארוך בו ינסו המשיחים להבין מה בעצם היתה השאלה ומה התשובה...

תודה

לכל היפניות (ובפרט למנטי על התמונות המרגשות!)

על ידי רוי* » 25 אפריל 2005, 13:03

hm.. to be honest, i got here totaly byaccident, while searching in google for something, and hm.. well, you can say im kinda speechless for what i've seen here.
it's abso fucking lotly amazing ( forgive me for swearing - due the overwelming excitement )
i've been studying japanese since i was 16 , by myself, at the japanese ambecy library in tal aviv.
started to watch anime that time, and ,im pretty much happy to see other people from israel, maturly seriously in to the japanese culture , even some who even lived the culture itself ,something which i didnt got to do yet due to my age and older obligations i've got.
i'm pretty shocked really , so , forgive me.
just wanted to say hi and, that im happy that people in israel are aware of the amazing culture the japanese people are living on their daily basis.
i will take my leave now
itekimasu

על ידי תמרול_ה* » 20 אפריל 2005, 21:42

נכון! הגעתי בתחילת הקיץ, המניפות המרשרשות, הגרביים הלבנות ללא רבב בכל מזג אויר ואין מה לדבר על סנדלים בלי גרביים... הטייפונו, כמויות גשם אינסופיות, הלחות הכבדה הזאת, וזה רק מתחיל...

על ידי Manty_T* » 20 אפריל 2005, 10:24

אז בטח הגעת ליפן בקיץ!
ארבע העונות ביפן מחולקות שווה (בכל עונה 3 חודשים) ומאד שונות זו מזו במזג אויר, בלבוש הצמחיה והאנשים, ובמנהגים. הנאבי אבטיחים ופסטיבלים בקיץ, פטריות, קויו ואומוצ'יסקי בסתו, שלג, נאבה וקוטאצו בחורף, ופריחת הדובדבן, קאפונשו ותחילת שנת הלימודים באביב. וממש כפי שהיפנים מאד דייקנים כך גם העונות

ברכבות פותחים מיזוג על סמך התאריך בלבד, וברוב המקרים קולעים בול! אני זוכרת שסיפרתי לחברה יפנית על תוכניות שלנו לסוע לים באובון ("חג" בו ה spirits של ancestors מגיעים לביקור על פי האדמה בשבוע מסויים באוגוסט). חברתי הזהירה אותי שבדיוק באובון המים מתמלאים במדוזות. גיחכתי לעצמי אך נאלצתי להפסיק כשמצאתי עצמי מוקפת בהם

על ידי תמרול_ה* » 20 אפריל 2005, 09:23

החאנאבי - זיקוקים (פרחי אש)...

על ידי תמרול_ה* » 20 אפריל 2005, 09:22

ביום שהגעתי לטוקיו, אחרי הטיסה הארוכה הזאת, של איזה 15 שעות, עם חניה באלסקה, ובלב מאד כבד (איבדתי באותה שנה את חברי שנהרג, הייתי כבדת לב ונשמה, ומאד עצובה) נלקחתי ישר ברכבת התחתית לראות את החאנאבי המדהים ליד הגשר הזה, ששכחתי את שמו (צומיגווה?...) כולם שכבו על מחצלות שהביאו מהבית, שתו כל מני מיצים טרופיים שהיו אקזוטיים בעיני (מיץ מלונים, מיץ גויאבות, בקופסאות קרטון קטנות כאלה), והביטו בשמים. והייתי מלאה במהומה וביופי.

על ידי Manty_T* » 19 אפריל 2005, 12:48

"אמא, אף פעם לא ראיתי כל כך הרבה יפנים"

אבל כל כך נכון!!!
אני זוכרת איך כל פעם שקבעתי להפגש עם החבר (כיום המפרנס) בבטקדאנו-בבה, וחיפשתי בחור עם חליפה, שיער שחור, משקפיים, מלוכסן... ו"מצאתי" אותו עשרות פעמים.. עד שהוא כל פעם הפתיע אותי מאחור

על ידי Manty_T* » 19 אפריל 2005, 11:57

ניחשת נכון מההתחלה - סלט כרוב אלאנונה:
קוצצים כרוב ממש ממש דק. זורקים כמה שיותר גרעיני חמניה מקולפים (שאכן יש (!!!) ביפן) ומערבבים. לרוטב: כמות שווה של סויה, סוכר חום, חומץ (אני משתמשת בחומץ סושי), ושמן. (לכרוב שלם בערך חצי כוס. לארוחת ערב אני תמיד מכינה כף מכל המרכיבים). מערבבים היטב והולה! סלט אוישי להפליא

אנחנו גם אוהבים להוסיף מלפפונים וטונה

על ידי נונה_בי* » 19 אפריל 2005, 06:31

מותר לגלות??? בטח. גם לי. איזה סלט?

על ידי sakura_s* » 19 אפריל 2005, 05:07

טוב, הצלחתי. סליחה על ההצפה...

על ידי sakura_s* » 19 אפריל 2005, 05:06

konichiwa מנטי

שהיתי ביפן קרוב לשנה. כחצי שנה בטוקיו (בשכונת azabu בעיקר) ולאחר מכאן בסאיטמה (באיזור asaka). טיילתי ביוקוהמה (וכמובן גם בצ'יינה טאון...), צ'יבה, קמקורה, נגנו.. לא מספיק לצערי. אבל אני יכולה לומר שאפילו חצי שנה בטוקיו לא הספיקה לי לראות ולהרגיש אותה... באופן כללי מאוד אהבתי את טוקיו למרות שאני כמהה אל המרחבים והטבע- דבר שאני מאוד רוצה לשלב בנסיעה הבאה שלי ליפן, מעבר לכל פלאי הטכנולוגיה שמציעה העיר הגדולה... וכמובן קיוטו שעליה שמעתי וקראתי סיפורים מופלאים ונרה ואני יכולה להמשיך עוד ועוד.....לא ראיתי כלום....

אני לא אשכח לעולם את הרגע שבו הגעתי לטוקיו. הישר משדה התעופה נריטה. מצאתי את עצמי עומדת במרכז הרחוב עם המזוודה והתיקים ופשוט בוהה בתדהמה מוחלטת בכל המפגן הססגוני שהתהלך מולי בשעת צהריים של יום רגיל באמצע השבוע.. כמות אדירה של אנשים שחוצים את הכביש במקביל משני צידיו (אמרתי לאמא שלי בשיחת הטלפון הראשונה: "אמא, אף פעם לא ראיתי כל כך הרבה יפנים" והיא צחקה. אך בעצם התכוונתי- אף פעם לא ראיתי כל כך הרבה אנשים ברחוב... תל אביב ריקה בהשוואה...). וגורדי השחקים והנערות הצבעוניות והפאנקיסטים ומסכי וידאו אדירים בגודלם ובלילה- אורות ניאון מסנוורים- מי ראה כזה דבר קודם לכן..... הייתי בשוק מוחלט. לא דיברתי בכלל במשך שעתיים לפחות ... הייתי צריכה לעכל את הכל. ואחר כך לא הפסקתי לדבר. כיום, חמש שנים אחרי כשאני נזכרת אני עדיין מחייכת....

אכן יפנית קשה שפה, את כמובן מבינה... ואני בטוחה ששלך טובה בהרבה...

ואני מנסה עכשיו לרענן את אוצר המילים העילג שלי וללמוד עוד דרך אתרים באינטרנט. השפה קסומה....

על ידי sakura_s* » 19 אפריל 2005, 05:05

אני לא מצליחה להוסיף את כל מה שכתבתי.... יוחננית פעלתי בעצתך ומה שקרה- פשוט נפתח לי דף משלי במקום בהמשך (כתגובה) לדף זה... תמיכה טכנית o nagai shimasu .....

תודה

על ידי Manty_T* » 19 אפריל 2005, 02:05

טרה, איפה שם בדיוק?

על ידי Manty_T* » 19 אפריל 2005, 02:04

רוצים מתכון של הסלט של נונה
נונה? מותר לגלות???

על ידי Manty_T* » 19 אפריל 2005, 02:00

מנטי, אחרי שמונה שנים ביפן את עדיין מדברת יפנית של "עולה חדשה"?
תאמיני לי, אם היית פוגשת את אבא שלי, שחי בארץ כבר 33 שנה, זה לא היה מפתיע אותך בכלל

אז אולי תספרי סאקורה איפה היית ביפן?

על ידי יוחננ_ית* » 18 אפריל 2005, 00:46

איך אני נפטרת מהסימן שאלה שמרחף מעל השם לי?
את פותחת לעצמך דף בית: תפתחי דף חדש בשם שלך ותכתבי שזה דף בית אישי

על ידי יוחננ_ית* » 16 אפריל 2005, 09:46

קשה לי ליצור חברויות אמיתיות . אני לרוב מרגישה שאני נמצאת on the receiving side

נשמע מאוד לא פשוט! כשאני חזרתי לגור בלונדון אחרי הצבא (יחד איתך

) היה לי מאוד קשה להיקלט שם, למרות שנולדתי וגרתי שם עד גיל 10 ולמרות שהייתה לי שם משפחה. תמיד הרגשתי שונה ואוטסיידרית. לא הצלחתי ליצור חברויות אמיתיות עם הלונדונים היהודיים והעדפתי לרוב להיות עם ישראלים.

על ידי ענת_גביש* » 14 אפריל 2005, 20:05

(-:
מזכיר לי כמה חודשי טמבליות אתה צריך לעבור כדי להבין ש chotto mutskashi זה "אי אפשר" (-:
(צ'וטו מוצקשי זה "זה קצת קשה" )

על ידי נונה_בי* » 14 אפריל 2005, 19:56

מראש שואלים על המושא, ומראש הוא אשם בכל ושני הצדדים יוצאים נקיים.

יש לדייב בארי קטע ענק על שיחה עם סוכן נסיעות.
הוא רוצה להגיע ממקום למקום בטיסה והסוכן מציע לו רכבת.
ב: אבל אני רוצה לטוס.
ס: יותר טוב רכבת.
ב: זה מהר יותר בטיסה לא?
ס: אז אפשר באוטובוס
וכך הלאה במקום להגיד לו שפשוט אין טיסה בין שתי הערים.

על ידי ענת_גביש* » 14 אפריל 2005, 19:12

ומנפלאות סימנים אחרים:
כשיפני רוצה להחוות על עצמו "אני" הוא מצביע על האף (ממש נוגע עם קצה האצבע בקצה האף). בניגוד אלינו שמחווים אל אזור החזה.
יפנים מדברים על עצמם בשם, אולי כדי להימנע מלהגיד "אני" יותר מדי.
עכשיו פתאם עולה לי שאולי זו מחווה שנועדה להסתיר את הפה כשאומרים אני. לא הצלחתי אף פעם להבין למה הם עושים את זה.

ביפן שמות לאצבעות כמו אצלנו, ולקמיצה קוראים kusuri yubi - אצבע התרופה, שלוקחים בה קומץ (היא הכי לא רועדת אם רוצים להרים מעט מאד אבקה באצבע), כמו קמיצה בדיוק. לפעמים צריך לנסוע עד יפן כדי להבין עברית.

אה, ויפנים לא מדברים עם הידיים.
למעט מצב אחד:
כאשר הם נתקעים בשיחה עם מילה בעלת כמה משמעויות, הם פורשים כף יד כדף מול עיניך ומציירים במהירות את הקנג'י המתאים באצבע היד השניה. הקנג'י הוא ציור עם משמעות, ועליך לעקוב בריכוז אחרי כל הקווים, ואם אתה קורא קנג'י ( )-: ...) תבין לאיזה מילה הם התכוונו. פינה או מקל אוכל, למשל. (נכון? האשי והאשי? )
וכך קורה שמגיעה גאיג'ינית גסת הליכות ומדברת עם הידיים, והופ, העיניים של בן השיחה המיואש קופצות בריכוז אל האצבעות ומאבדות קשר עם השיחה.
די מהר מפסיקים לדבר עם הידיים ביפן. וכעבור זמן זרים חדשים שעושים את זה נראים לך מה-זה-אהבלים-וחסרי תרבות. ואז, לרגע, אתה מרגיש טיפ טיפ טיפה פחות זר....

על ידי טרה_רוסה* » 14 אפריל 2005, 19:07

הם כאן או שם?
שם.

על ידי ענת_גביש* » 14 אפריל 2005, 18:57

טאבטאי
מנפלאות השפה היפנית...:
שואלים אותך אם אתה אוכל, נגיד, בשר סוס נא, ואתה אומר לא.
אבל ביפנית זה נשמע כך: האם בשר סוס נא נאכל (על ידך) ?
ואתה אומר taberarenai , "בלתי נאכל" , אם אני מתרגמת נכון.
בשום מקרה היפני לא יביך אותך עם צורת שאלה שיש סיכוי שתיאלץ להשיב עליה בשלילה אקטיבית כמו "איני אוכל זאת". מראש שואלים על המושא, ומראש הוא אשם בכל ושני הצדדים יוצאים נקיים.
כך גם תנועת לאו עם היד. אצלנו "עושים לא" ימינה ושמאלה עם הפנים, אבל שם היד עושה את הלא, ניצבת מול הפנים באצבעות זקורות כלפי מעלה ומונעת ימינה ושמאלה, והפנים נשארות ללא תנועה. כך נמנעים מכל הבעת סירוב או שלילה.
גם כששואלים אדם שאלת כן ולא, התשובה תמיד תהיה כן. זה כך:
האם לא תגיע לארוחה?
כן. (כן בלבד, במובן של נכון,לא אגיע)
או:
כן. אגיע.

על ידי נונה* » 14 אפריל 2005, 18:10

איך את מצליחה תמיד להביא בדיוק אבל בדיוק מה שצריך, ואז תיכף נהיה ברור שזה מה שהיה צריך???!!!

גמני קניתי בהתלהבות לאחיינית שלי. אני מספרת לה סיפור משלי שמתייחס לכל תמונה וגם משתנה מפעם לפעם. הסיפור המקורי מאולץ וארוך.

יש לי גיסה יפנית ואחיין חצי יפני. הם כאן או שם? עוד נגלה שמכירים.
<מסוקרנת>

חייבת ללכת להכין ארוחת ערב. בורי נו קאמה טאבטאי... אונגאי...
מנטי, איזה סלט?
<מנחשת כרוב>

על ידי ענת_גביש* » 14 אפריל 2005, 16:22

_בעצם, יש לי גם בן-דוד חורג חצי יפני, מה אנשים לא יעשו כדי להתקבל....
<תכף יקבלו כאן גם כאלה שקראו את נוריקו-סאן הילדה מיפן >_

אני לרוב מרגישה שאני נמצאת on the receiving side ולא משנה כמה אני מנסה "לתת" תמיד אני נשארת "חייבת"
אוי, כמה מוכר. היפנים האלה, יכולים לעשות לכל הפולנים בית ספר...

<רוצים מתכון של הסלט של נונה>

(סקורה ,לא הכרנו שם, רק כאן. אוי איך הייתי שמחה להכיר אתכן גם שם! אם היה משהו שהיה חסר ממש בענק זה זה.)
(אה בעצם חלקנו כן הכיר שם, לא? (-: )
hirashaimase לכל המצטרפות

דוזו דוזו טנושינדה קודאסאי! (ברוכות הבאות, בבקשה בבקשה תהנו בבקשה. )

על ידי אף_חצוף* » 14 אפריל 2005, 13:42

אני קוראת כאן, ונהנית, למרות ש לא הייתי ביפן_ ואפילו אין לי _גיסה יפנית_ או _אחיין חצי יפני .
יש לי הרבה ידע תאורטי על יפן, מהלימודים באוניברסיטה, ומעט מהשפה שאני עוד זוכרת, אז זה מרגיש לי מוכר.

על ידי Manty_T* » 14 אפריל 2005, 13:30

אה ו-יורושיקו_ לכל המצטרפות @}

על ידי Manty_T* » 14 אפריל 2005, 13:13

אפרופו נוריקוסאן, ממש מאחורי מונח הספר, אותו קיבלתי בגיל 5, בגן "זמיר" (מסכימה עם טרה ובכל זאת שומרת!)

סאקורה, קצת קשה לי לענות לך על איך זה לחיות 8 שנים ביפן? כי אני כל כך בתוך החיים פה שהפעמים היחידות שאני חווה את "החיים ביפן" בצורה מודעת הם בביקורים (המועטים) בארץ וכשאני קוראת אותכן.. אז איך החיים שלי? טובים כי אני בוחרת לחיות ב"טוב"

אני שייכת לקבוצת נשים הנשואות ליפנים וחלקן ממש לא מאושרות מ: הבעל, החינוך, החברה, התרבות - you name it, וחלקנו.. מאושרות.
אני עדיין מדברת יפנית של "עולה חדשה", וחסרה בהמון "קומון סנס" שכאן קובע הכל, ולכן לעתים עושה דברים שבדיעבד מתגלים כטעות איומה אך מאחר ואני ביפן - אף אחד לא מעיר לי, זוכר לי או מנפנף לי בזה. אך קשה לי ליצור חברויות אמיתיות . אני לרוב מרגישה שאני נמצאת on the receiving side ולא משנה כמה אני מנסה "לתת" תמיד אני נשארת "חייבת" (בהרגשה, כי אף אחד כאמור לא מעיר לי, זוכר לי או מנפנף לי בזה)

חייבת ללכת להכין ארוחת ערב (אורז, מיסו שירו, דג בורי ודג סלומון, סלט וואקאמה וסלט של נונה (;-))
<כ"כ מאושרת שהדף חזר לחיים @}>

שליחת תגובה

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: טבעי ביפן